נושא: Pokemon - The New Way

בגלל שעד פרק 34 לא הוצאתי הרבה זמן פרק, החלטתי לצ'פר אותכם בפרק נוסף, כבר עכשיו!


פרק 35 – ביצה אחת סדוקה


"הביצה שלי... היא בוקעת!" אמרתי.
"מה?" שאמרה מאי ונטשה את העמדה שלה במכון כדי להתקרב לביצה, שאותה כבר הוצאתי מהתיק, והיא הבהבה באור חזק.
"אנחנו צריכים ללכת מהר למרכז פוקימו-" התחילה להגיד מאי.
"אל תדאגי" אמרתי לה.
"אני מומחה בהבקעת ביצים".
"תעזרי לי למצוא כאן סדק" אמרתי לה. הפכתי את הביצה כמה פעמים, בחיפוש אחר סדק. "הנה" אמרה מאי לפתע, והצביעה על סדק קטן שהיה על הביצה.
"לא, צריך משהו יותר גדול, משהו שאני אוכל לפתוח אותו כדי לעזור לפוקימון לצאת" אמרתי לה.
המשכתי להפוך ולסובב את הביצה, שהמשיכה לזהור, אבל שום סדק לא נמצא.
"תמיד צריך להיות סדק!" אמרתי בעצבנות. אך שום סדק לא נמצא.
"חייבים לקחת את הביצה הזאת למרכז הפוקימונים!" היא אמרה בדאגה.
"טוב" אמרתי, תפסתי את הביצה, והתחלתי לרוץ אחרי מאי.

"הביצה שלך תהיה בסדר" עודדה אותי מאי בחדר ההמתנה. גם האחות ג'ואי לא מצאה שום סדק, מה שאומר שהביצה שלי לא ממש ניתנת לבקיעה.
"איך את יודעת?" שאלתי אותה ברוגז.
"כי לי יש את פוקימון הביצה" אמרה.
"בליסי צאי!" צעקה. פוקימון ורוד-לבן יצא מהפוקדור של מאי, הוא היה מעוטר במספר "קישוטים" שהפכו אותו ליפה, ובמרכז היתה לו ביצה לבנה וגדולה.
הוצאתי את הפוקדע וכיוונתי את הלייזר האדום על הפוקימון של מאי.
"בליסי, פוקימון הריפוי, בליסי הוא ההתפתחות של צ'נסי, ונמצא לרוב במרכז פוקימונים. הוא תמיד נושא איתו בבטנו ביצה גדולה ולבנה, שנותנת לו את כוח הריפוי שלו. לבליסי יש יכולת הנקראת "רפואה שלמה" שמאפשרת לו לרפאות אנשים ופוקימונים ללא קושי".
"איך בליסי תעזור?" שאלתי אותה.
"היא יכולה לרפאות את הסדק" ענתה מאי.
"אני צריך להרחיב את הסדק" אמרתי לה.
"כן, אבל אולי זה סדק שלא נוצר מהפוקימון, אלא אם הביצה נפלה או משהו, ואז כן צריך לרפאות את הסדק.
"הביצה לא זוהרת אלא אם הפוקימון חזק מספיק כדי לצאת ממנה" אמרתי לה.
"טוב, אולי בינתיים בליסי שלך תרפא לי את הרקרוקס, הוא דיי עייף מהקרב" אמרתי.
"הרקרוקס צא!" צעקתי והוצאתי אותו ל"זירה".
בליסי הסתכלה עליו, ואז אמרה משהו למאי.
"את אומרת ש...?" שאלה מאי. ובליסי הנהנה.
"ג'ון, הרקרוקס שלך נדבק בפוקוירוס!" אמרה בשמחה.
שמעתי על הפוקוירוס. זה סוג מסוים של וירוס, כמו מחלה, אך שעוזר לפוקימון, ומחזק אותו בהרבה. הרבה אנשים רוצים שהפוקימון שלהם ידבק בפוקוירוס, אך למרבה הצער הפוקוירוס בא והולך, וכדי להידבק בו צריך להיות מאוד קרוב לפקימון שחולה במחלה הזאת, אני זוכר שפעם אחת אמא שלי אמרה לי, שהפוקוירוס נשאר רק לעשרים וארבע שעות, כמובן שאז, כשהייתי קטן, לא חשבתי שהמידע הזה יהיה הכרחי בשבילי, אבל מסתבר שכעת, לאחר כארבע שנים, הוא הופך לחשוב.
אך לפני שהספקתי להגיב, דודתי קירה (שמשמשת כאחות ג'ואי) יצאה. "אני מצטערת" אמרה.
"מה.. מה קרה?" שאלתי אותה.
"ובכן, אין לנו מושג מה לא טוב בביצה שלך, היא אמורה לבקוע, אבל היא לא, בדקנו אותה מיליון פעם!" ענתה.
ואז זה בא אלי, הכל הסתדר.
"לא בדקתם את הדבר הנכון" אמרתי.
"מה?" היא שאלה בהפתעה.
"ובכן, עכשיו גיליתי שאחד הפוקימונים שלי נדבק בפוקוירוס" אמרתי.
"מזל טוב" היא השחילה משפט קצר.
"אבל מה אם הפוקימון שבתוך הביצה נדבק בפוקוירוס!" אמרתי.
"וזה מסביר איך הוא נהיה חזק יותר, והצליח לפתוח סדק בביצה" אמרה.
"וזה אומר שתוך כמה שעות הוא יצליח לצאת לבד מהביצה" אני אמרתי, כשלפתע שנינו הבנו את ההמשך.
"וברגע שהוא יצא מהביצה, והשפעת הפוקוירוס תרד ממנו, הוא יחזור להיות חלש... ובלי הביצה שלו, הוא ימות!" אמרנו אני והאחות ג'ואי ביחד.
"תנו לי להבין..." אמרה מאי. "הביצה שלך נדבקה בפוקוירוס? ואנחנו צריכים לרפאות את הביצה שלך?".
"כן" אמרתי, "אם לא נרפא אותו, הוא יצא מהביצה, וברגע שיתרפא הוא ימות" אמרתי.
"ובכן יש לי פוקימון ריפוי מושלם" אמרה מאי, וכולנו הסתכלנו על בליסי.
"בואו נזוז" צעקתי, וכולנו רצנו אל חדר ההבקעה, שבו נשארה הביצה שלי.
"בליסי, תשתמשי ביכולת שלך רפואה שלמה!" ציוותה מאי.
בליסי עצמה את עיניה והתרכזה, הביצה הלבנה ששכנה בכיס שבבטנה התרוממה לאט לאט, זוהרת באור צהבהב. היא התקדמה באיטיות אל הביצה שלי, הצהובה בעלת הפסים השחורים, ונגעה בה, בן רגע הזוהר הצהוב נעלם, והביצה של בליסי נפלה במהירות, מאי תפסה אותה ברגע האחרון לפני שנשברה.
"בליסי, בליס בלי בליסי" אמרה בליסי למאי.
"היא אומרת שהיא לא יכולה לרפאות את הפוקימון שבתוך הביצה" אמרה.
"מה, למה?" שאלתי אותה בהפתעה.
"כי הביצה חוסמת את דרכה, והפוקימון שבתוך הביצה בעצם כלוא בתוך הביצה שלו עצמו" אמרה.
"אולי במקום להגיד הפוקימון שבתוך הביצה פשוט נגיד את השם שלו?" התעצבנה האחות ג'ואי.
"את יודעת מי נמצא בתוך הביצה?" שאלתי בהפתעה.
"בוודאי" אמרה. "מעולם לא טעיתי בזיהוי ביצים".
"ובכן, צבע צהוב, אך מעט כהה, פסים שחורים, הביצה הזאת חייבת להיות ביצה של אלקיד!".
"אלקיד?" שאלתי בהפתעה, ונזכרתי בקרב שלי ושל מארק עם הגנב, שהשתמש באלקיד. לי הוא היה חרוט בזכרון כפוקימון חזק, למרות שעכשיו כשנזכרתי בקרב ההוא, זה נראה לי כאילו הייתי ממש חלש.
"טוב, אז מה עושים?" שאלה מאי, שהעוררה ראשונה מההלם, שאלקיד נמצא בתוך הביצה.
אין לי מושג" הודתי, ושנינו הסתכלנו על האחות ג'ואי.
"ובכן, אם לרפאות אותו מהפוקוירוס אנחנו לא יכולים, אז יש רק עוד דרך אחת" אמרה.
"מה?" קפצתי.
"כל מה שאנחנו צריכים לעשות, זה להשאיר אותו חזק גם אחרי שיצא מהביצה, וככה למרות שהשפעת הפוקוירוס כבר לא תחול עליו, הוא עדיין יהיה חזק מספיק כדי לשרוד" אמרה.
"להשאיר אותו חזק כאילו הוא נדבק בפוקוירוס, למרות שהוא לא? זה בלתי אפשרי! אין שום מתקפה או חפץ שמחזקים פוקימון עד כדי כך!" אמרה מאי.
"שמעתם את זה?" שאלתי לפתע.
"את מה?" שאלה האחות ג'ואי.
"כמו קראק כזה" אמרתי, והסתכלתי על הביצה, סדק חדש נוצר, ואלקיד כבר התחיל לשבור את הביצה.
"לא טוב..." אמרתי.
"ובכן, יש רק חפץ אחד..." אמרה האחות ג'ואי.
"מה?" קפצתי על המציאה.
"אבן ברק" אמרה האחות ג'ואי.
"אבל חשבתי שפוקימונים שהם עדיין בגדר "תינוקים" אי אפשר לפתח בעזרת אבני פיתוח!" אמרה מאי.
"זה נכון" אמרה האחות ג'ואי.
"אבל אבן ברק אוגרת חשמל" אמרתי למאי, שהבנתי לאן האחות ג'ואי חותרת.
"האבן בעצם תמלא לאלקיד את המצברים" אמרתי לה.
"למספיק זמן כדי שהוא ישרוד?" שאלה מאי.
"כן" אמרה האחות ג'ואי.
"איפה אני אמורה למצוא אבן ברק?..." שאלתי את האחות ג'ואי.
"אני לא יודעת" אמרה.
ואז נזכרתי במשהו, "יש רק מקום אחד" אמרתי.
"היית פעם בעיר מיומא?" שאלתי את מאי.
"לא" אמרה.
"ובכן, יש שם חולות ליד, עם ערימות של גרוטאות, פעם אחרונה שהייתי שם מצאתי שם אבן ברק, אבל איבדתי אותה" אמרתי.
"אז בוא נצא!" אמרה. "סטארפטור, צא!" צעקה, ופוקימון ציפור גדול בצבעים אפור ולבן יצא מהפוקדור שלה.
"קדימה, אין לנו זמן, תוך שעתיים מקסימום אלקיד כבר יהיה מחוץ לביצה!" אמרתי, ועליתי על גבו של סטארפטור במהירות.
"בואי" אמרתי למאי, וגם היא קיפצה על סטארפטור.
תעוף לעיר מיומא" פקדה עליו, האחות ג'ואי פתחה את החלון, וסטארפטור פרש את כנפיו ויצא החוצה אל האוויר, במהרה הרגשתי משב רוח קליל על פני.
'אני הולך להציל אותך אלקיד' אמרתי לעצמי בלב, בעודי מעופף בשמיים, אל העיר מיומא...

המשך יבוא...

שם הפרק הבא: רייצ'ו מכה שנית!



הערות:

הפוקוירוס מגיע מהמשחקים ולא אני המצאתי אותו, אם זאת שיניתי מעט את הפרטים עליו, כגון העובדה שהוא נשאר רק ל-24 שעות, ועוד כל מיני פרטים קטנים.
פה אני רוצה להוסיף משהו:
אם תשימו לב, הסיפור כבר בשלב מתקדם, ודברים מתחילים להתחבר זה לזה. זה מתחיל בפרטים קטנים, (למשל כשג'ון גילה על היכולת "רפואה שלמה" זה היה אצל טאבון, אך כעת הוא רואה את זה בפעולה אצל פוקימון אחר.) וכלה בדברים גדולים, (כגון כשג'ון נלחם נגד "הגנב" וכעת נזכר בו, ורואה את הדברים אחרת) מי שעקב אחרי הסיפור בוודאי שם לב לדברים האלה, מי שלא תמיד יכול לקרוא את הפרקים מחדש, יש את כל הפרקים בעמ' השער.
ורמז קטן: נסו לחשוב על שם פרק הבא. איזה רייצ'ו מכה שנית?

הראיצ'ו מהפרק הזה הוא הפיקאצ'ו מהפרק שבו באגון נלכד,ואני מנחש שהוא לקח לאליקיד את אבן הרעם......
בכל מקרה,פרק מצוין.מחכה בקוצר רוח לפרק הבא.

תודה, עוד תגובות?

פרק מגניב
הרייצ'ו הוא מפרק 6

תודה, אתם גם יכולים לתת השערות מה יקרה בפרק הבא.

וואו איזה פרק מותח...
אני מחכה בקוצר רוח לפרק הבא.

פורסם במקור על ידי eliyaex

וואו איזה פרק מותח...
אני מחכה בקוצר רוח לפרק הבא.

פורסם במקור על ידי dav5000

וואו איזה פרק מותח...
אני מחכה בקוצר רוח לפרק הבא.

נראה לי עליתי כאן על משתמש כפול.. חחח

תודה.

זה לא כפול, הוא פשוט העתיק.
(בטח לא היה לו כוח לכתוב הודעה).
ממש ממש פרק יפה...
אני ממשיך לטעון שיש לך סיפור מדהים.

תודה
על אף שאני מבין את אלה שאין להם כוח לכתוב פשוט "פרק טוב", כי גם אני בד"כ לא עושה את זה... לא היה מזיק לי אם תגיבו (כן, אני יודע שאתם קוראים את הסיפור ולא מגיבים).

קראתי את 2 הפרקים הראשונים!
אהבתי ממש! יש לי עוד הרבה פרקים להשלים.. : )

תודה, ואני אשתדל לגוון קצת.

לאופיר - שמח שיש לי קורא חדש, נסה לא להסתכל בעמ' השער כדי שלא יהיו לך ספיולרים.

וואי פרק טוב!!
מחכה לפרק הבא