נושא: Pokemon - The New Way

לא יודע.... נראה לי עד סוף השבוע, פלוס מינוס.

אמרת שהפרק יהיה בערך היום.
אני מחכה בקוצר רוח.

פרק 19 – העץ המתחדש

קולות הפוקימונים נשמעו בכל מקום, כעת כשעברתי בדרך 104, כשדאסקלופס כבר לא שולט בה. היה נחמד לראות את המקום שבו אני וניב נפגשנו, מוצף בפיג'י, או במספר וורמפל.
הסתכלתי במפה, נראה שהגעתי בדיוק למקום שבו השביל מתפצל לכיוון דרך 105.
הלכתי לאורך השביל כברת דרך עד שפשוט השביל נחסם.
'זה לא הגיוני' חשבתי לעצמי בעודי מנסה למצוא דרך לעקוף את העץ המוזר שגדל על השביל, ללא הצלחה.
העץ היה חסר פירות, ככל הנראה בעל גזע חלש ביותר, העלים שלו התסבכו אחד בשני ויצרו מראה ירוק למדי, מספר ספירו עמדו בנחת על הענפים הדקים, וחבורת בידופים החלו להוציא קליפות עצים מהעץ כדי לבנות בית.
"איך עוברים את הדבר הזה?!" התעצבנתי, אך לא היה שם אף אחד שיענה לי, זה היה אני נגד העץ.
לפתע משהו משך את תשומת ליבי.
"מעולה תמיד רציתי לתפוס הרקרוקס!" אמרתי ועקבתי אחר ההרקרוקס שהחל לאכול את השרף מהעץ.
"אייפום אני בוחר בך!" אמרתי.
"אייפום מתקפה מהירה על הרקרוקס" אמרתי. אייפום החל לרוץ במהירות, ופגע להרקרוקס ישר בפנים, מכיוון שהיה עסוק בלאכול את השרף.
מיד כשזה קרה, נשמעו כל הפוקימונים עזבו את העץ, והשאירו אותו שומם, רק הרקרוקס נשאר.
"אייפום חבטה!" אמרתי והצלחתי לפגוע שוב.
"אייפום עוד חבטה!" אמרתי, אייפום כבר היה במרחק נגיעה כשצעקה מחרישת אוזניים נשמעה מאוחריי, "עצור!" צעק הקול.
הסתובבתי לאחור וכך גם עשה אייפום. ראיתי מדען צעיר, לבוש בחלוק מעבדה. הוא התקרב אל העץ חיבק אותו ואז התחיל לנזוף בי.
"העץ הזה הוא עבודת חיי! תתבייש לך!" אמר.
"אני מצטער אדוני" אמרתי בלי חשק, אך נראה שזה הספיק.
"נעים להכיר, קוראים לי טאק" אמר.
"שלום טאק, לי קוראים ג'ון"
"אתה בוודאי בדרכך לעיר שאון, אני צודק?"
"כן" עניתי.
"טוב, אני יודע שהעץ הזה מפריע בדרך, אבל זו לא באשמתי, וחוץ מזה אתה צריך להודות לי, חקרתי את העץ לעומק, ומצאתי דרך לעקוף אותו" אמר טאק.
"ומהי הדרך?" שאלתי בסקרנות.
"בוא למעבדה שלי ואני אראה לך.
"המעבדה שלך? ואיפה היא נמצאת?" שאלתי.
"בעיר ריבון"

"הנה היא" אמר טאק כשהתקרבנו למקום שלא הייתי בו פעם שעברה.
הסתכלתי על מבנה גדול מימדים, חלונות זכוכית בצבצו מכל מיני מקומות שונים ומשונים, ליד המעבדה היה שדה גדול שבו גדלו מלא עצים כמו העץ ההוא שחסם את הדרך.
"בוא תיכנס" אמר טאק והוביל אותי אל תוך המעבדה, ומשם אל השדות.
"אני קורא לזן העצים הזה, "העצים המתחדשים", וזה בגלל שלא משנה מה תעשה להם, הם יתחדשו תוך מקסימום חמש שניות".
"זה לא אכפת לי, יש דרך לעבור אותם?" שאלתי.
"אני כבר מגיע לזה" אמר טאק.
"בוא אני אתן לך דוגמא" אמר טאק ושבר ענף מאחד העצים, תוך שלוש שניות צמח הענף בחזרה במהירות עצומה.
"זה למה פוקימונים כל כך אוהבים אותו? כי האספקה לא נגמרת?" שאלתי.
"בדיוק" ענה טאק.
"עכשיו במקומות כמו בדרך לשאון שהעץ חוסם את הדרך, אפשר רק לחתוך את העץ" אמר טאק.
"אבל זה לא יעזור" אמרתי, שהתחלתי לתפוס את העניין. "העץ יתחדש במהירות, ומי שיחתוך את העץ לא יספיק לעבור" אמרתי.
"נכון" אמר טאק. "בדיוק בגלל זה המצאתי מתקפה חדשה, *קראתי אותה על שמי, קוראים לה "חתך עצים".
"המתקפה הזאת עושה?" שאלתי.
"תראה, גרובייל צא!" אמר טאק, והוציא פוקימון רציני אשר עלים היו מחוברים למרפקים שלו, ויצרו לו מראה חד ואימתני.
"גרובייל תשתמש בחתך עצים!" אמר טאק. גרובייל התקדם במהירות לעבר אחד העצים, וחתך אותו במהירות עם העלים החדים במרפקים שלו.
העץ פשוט נחתך לשניים. באורך פלא, החלק שנחתך, נספג באדמה במהירות, אך העץ לא התחדש.
"עכשיו אפשר לעבור, לוקח לעץ מספר דקות להתחדש מהמתקפה הזאת" אמר טאק.
"יופי" אמרתי, עכשיו אני אוכל להמשיך לעיר שאון, אמרתי והלכתי לכיוון היציאה.
"ובכן זה לא כזה פשוט, לא כל פוקימון יכול ללמוד חתך עצים" אמר טאק.
"ואתה אומר לי את זה עכשיו?" שאלתי אותו בעצבנות.

"זהו הכול סודר, האייפום שלך יודע כעת את המתקפה חתך עצים" אמר לי טאק.
"מצוין" אמרתי.
"בהצלחה במסע" הוא ענה לי מתוך נימוס, ונופפתי לו להתראות.

"אייפום חתך עצים" אמרתי, ואייפום חתך את העץ שהפריע בדרך. כך שיכולתי לעבור.
משם הדרך לא הייתה רחוקה, והגעתי לעיר שאון מהר מאד.
ישר על ההתחלה נכנסתי למכון, למזלי, הוא היה פתוח.
הכל בפנים היה חשוך.
"הלו? יש כאן מישהו?" שאלתי, וקולי הדהד בכל המכון.
"הלו?" שאלתי שנית. אי קול ואין עונה.
"אתה לא תמצא כאן אף אחד" אמר איש זקן, כנראה תושב העיר, שנכנס אל המכון החשוך.
"למה?" שאלתי.
"כי ריצ'י, מנהיג המכון, נחטף"

המשך יבוא...

שם הפרק הבא: צינוק מסתורי! צוות הצלה אדום.

*הערה – למי שמכם לא מבין אנגלית, חתיכת עצים זה "קאט" באנגלית, שזה בעצם השם של טאק הפוך, וזה מה שהוא התכוון כשהוא אמר שהוא קרא את המתקפה על שמו.
**הערה – הפרק מבוסס על המתקפה קאט מהמשחקים, שיש עץ שתמיד מפריע בדרך.

הרעיון של הפרק האחרון פשוט גאוני!
אבל יש לך קטע כזה שהתמונות מתחלפות תוך שניה, ולפעמים זה יוצא קצת מוזר... למשל כשאייפום לומד את המתקפה בפתאומיות בלתי מוסברת. זה יכול היה להיות מאוד מעניין אם היית מתאר את התהליך.

או. סוף סוף המשכת.
אהבתי ת'פרק.

פרק 20 – צינוק מסתורי! צוות הצלה אדום.

"תסביר לי מההתחלה" אמרתי לאיש אחרי כמה שניות של עיקול.
"טוב ובכן זה התחיל לפני שבוע, מספר אנשי צוות ביתא הגיעו לכאן והלכו להר ומעולם לא חזרו, שיערנו שהם מתו.
לאט לאט הגיעו עוד ועוד, ואתמול בצהריים אחד התושבים ראה אותם חוטפים את ריצ'י והולכים איתו אל הר שאון. כאן כבר הבנו, יש להם בסיס סודי בהר שאון, אבל הם כבר חזקים, ובינתיים שלחנו שני אנשים והם עדיין לא חזרו"
"אני הייתי רוצה ללכת" שמעתי את עצמי אומר.
"זה יהיה נחמד מצדך אבל"
-"לא" קטעתי את דבריו. "אני באמת רוצה לבוא"
"טוב" ענה לי. "ההר הוא בסוף דרך 106, כל העיר תתמוך בך, בהצלחה"
"להתראות" אמרתי ויצאתי מהמכון אל דרך 106.

"הגענו סוף סוף" אמרתי לאייפום שישב על כתפי. בעודנו עומדים מול הר גדול מימדים, שהטיל צל על המקום בו עמדתי.
"איי" קפץ אייפום מכתפי והתחיל לרחרח, כעבור מספר שניות התגלה הפתח הסודי, שהוסתר בשיחים וענפים.
"כל הכבוד אייפום" אמרתי לו. ונכנסנו. הכל היה חשוך, אז נאלצתי לגשש את דרכי באפילה. צרחת זובאט נשמעה, ושירת קלפרי הגיעה מרחוק, אך אני ידעתי שצוות ביתא מסתתר כאן.
"איי אייפו!" אמר אייפום בהתרגשות באמצע הדרך והתחיל לרוץ. שמעתי את קול קפיצותיו המהירות על האדמה.
"איי" אמר אייפום מרחוק וגיששתי את דרכי אליו. היה שם מתג מוזר. לחצתי עליו.
בהתחלה היה רק זמזום קטן, ואז מנורות התלויים מהתקרה החלו להידלק אחד אחרי השני, חושפים מנהרת מתכת גדולה מאוד, שאת סופה לא ראיתי.
התחלתי ללכת, כל דריכה משמיעה קול צליל חזק וצורם מהמתכת. "עצור שם!" שמעתי קול לפתע.
הסתכלתי ימינה, היה שם פתח, אך את הפתח חסם איש צוות ביתא. הוא לבש כובע מצחיה מיוחד עם האות "b" עליו, הבגדים שלו היו כחולים כהים, ועל החזה היתה אות "b" צהובה.
"אייפום תקוף אותו בחתך עצים!" אמרתי, והאיש נפל על הרצפה עוד לפני שהספיק להגיד "צא פוקימון".
"יפה אייפום" אמרתי ועקפתי את האיש המעולף כדי לעבור בדלת.
מאחורי הדלת היה מכרה עצום, מלא עובדים עבדו וחצבו בלי הפסקה.
'מה הם זוממים?' חשבתי והסתתרתי מאחורי סלע גדול.
"כולם להקשיב" נשמע קול חזק של מגפון. הסתכלתי לאיזור הקול, לפי הבגדים המיוחדים של האיש שעמד שם, הוא נראה כמו מפקד הבסיס הזה.
"הפסקת צהריים" הוא אמר, וכולם זרקו את העתים והמחצבים, ורצו במהירות לפתח שבקצה ה"אולם".
'לשם לא ללכת' חשבתי לעצמי.
"היי מה זה?" שאלתי את אייפום בעודי מסתכל על אבן כחולה ובוהקת שבצבצה מבין אחד הקירות. הלכתי למקום ומשכתי את האבן בחוזקה, להפתעתי היא הייתה קלה מהרגיל.
'אולי היא שווה משהו בחנויות' חשבתי לעצמי והכנסתי את אבן הספיר השחורה לתיקי.

/מקדש סודי ביותר, במקום סודי ביותר, באי נאבר/

"מישהו השיג את אבן הספיר" אמר מיו.
"איך אתה יודע?" שאל דארקרי.
"אני פשוט מרגיש" ענה מיו.
"מי לקח אותה?" שאל דארקרי.
"זה ילד" אמר מיו, מנסה להתרכז. הוא בבסיס צוות ביתא, בהר שאון".
"הם התחילו להעסיק ילדים?!" שאל דארקרי.
"אני לא יודע... אבל אנחנו חייבים להזהיר אותו!" אמר מיו והחל לעוף לכיוון הר שאון.

/בסיס צוות ביתא, הר שאון/

"וואו" אמרתי כשהגעתי למה שנראה כמו חדר הבקרה. מוזר שאף אחד לא שמר עליו. 'הם כל כך טיפשים' חשבתי לעצמי ולחצתי פעמיים על קובץ הטקסט: "המדריך לאחראי המתחיל".
"מגניב אמרתי לאחר קריאה קצרה ומרעננת, הקלדתי קוד מסיום על המקלדת, ותוך שניות קיבלתי מפה של כל הבסיס, כולל מה זה כל חדר ומסדרון.
חישבתי את המרחק מחדר הבקרה לחדר השבויים.
כדי להגיע, כל מה שהייתי צריך לעשות היה לעבור דרך חדר האוכל. 'נפלא' חשבתי לעצמי.
ניסיתי לחפש נתיב חלופי, האפשרות השנייה שלי הייתה לעבור דרך המשרד של מפקד הבסיס.
הקלדתי עוד קוד קצר והדפסתי את הנתונים.
'מצוין' חשבתי לעצמי והתחלתי לרוץ למשרד המפקד.
'זה כאן' חשבתי לעצמי בעודי פותח את דלת המשרד, מצפה לגרוע מכל.
המשרד ריק, קלטתי, ומיהרתי לסגור את הדלת, הסתכלתי סביבי ומיהרתי לקחת כמה מסמכים סודיים מהמגירות, ואז נכנסתי במהירות לחדר השבויים.
היו שם רק שתי אנשים, הם היו קשורים אחד לשני עם פה חסום.
"מי אתם? ומי מביניכם זה ריצ'י?" שאלתי אותם בעודי מתיר את כיסויי הפה והקשרים.
"שנינו נשלחנו להציל את ריצ'י", אמר אחד מהם. "היינו צוות הצלה אדום" המשיך השני.
"ואיפה ריצ'י?" שאלתי, מופתע.
"במקום בטוח" אמר קול מאחורי, הסתובבתי, זה היה מפקד הבסיס.

המשך יבוא...

שם הפרק הבא: הקרב נגד המפקד

וואו. אחד הפרקים הטובים.
אני במתחחחחח.
איך יכול להיות שאף אחד לא גילה אותו בבסיס שלהם?
הרי בטוח יש שומרים.

אני מנחש שה"מקום הבטוח" של המפקד לא אמין במיוחד.

קרב נגד המפקד, פרק הבא!

המשך כך!

שמע ישבתי עכשיו בערך.. שעה אולי אפילו שעה וחצי וקראתי הכל!!!
אני רוצה להגיד לך שפשוט נהנתי לקרוא ואני מחכה כבר לפרק הבא, דרך אגב.. חבל החלטת להקפיא את השחקן שלך עם דמיון וכישרון כתיבה כמו שלך..
אתה יכול להיות שחקן מעולה, תאמר לי ברגע שתרצה לחזור!!!

תודה!
ואני אחליט להחזיר את השחקן ממש בקרוב, כי עכשיו סיימתי את המדריך...

לדאב-
הוא פגש אחד...
ואז כולם הלכו להפסקת צהריים.

תודה
בקרוב פרק חדש

פרק 21 – הקרב נגד המפקד


"איפה ריצ'י?!" שאלתי בעצבנות גלויה.
"לעולם לא תדע" אמר מפקד הבסיס וצחק בצחוק חזק.
"או אני אדע!" אמרתי בעצבנות.
"אייפום תשתמש במתקפה מהירה!" אמרתי, ואייפום רץ במהירות לעבר המפקד.
"ארבוק חחסימה!" אמר המפקד בקלילות, תוך כדי זריקת גרייט בול לאוויר.
'זה כבר מסמן רעות' חשבתי לעצמי. 'אם הוא היה זקוק לגרייט בול בשביל לתפוס אותו, הארבוק הזה בטח ממש חזק' חשבתי.
"אייפום תנסה לעקוף את ארבוק!" צעקתי מתנער ממחשבותי, אך ארבוק היה מומחה, וחסם את אייפום בקלות בעזרת גופו.
"ארבוק עוקץ רעל!" אמר המפקד.
נזכרתי במתקפת עוקץ הרעל החזקה של סקורפיו של איימי, וידעתי מה עומד לצאת מהפה של ארבוק.
"אייפום תחמוק!" אמרתי, ואייפום הצליח לחמוק בהצלחה מהקוץ הסגול.
"אייפום למד אגרוף מאך" אמר הפוקדע שלי.
"בוא ננסה את המתקפה החדשה" אמרתי לאייפום בחיוך.
"איי" ענה אייפום ורץ במהירות עצומה לעבר ארבוק, כשהיה במרחק קטנטן מארבוק הוא שלח את זנבו המאוגרף לעבר ארבוק, וחבט לו ישר בפרצוף.
"תאכל את זה!" צעקתי לעבר המפקד בשמחה, אך המפקד התענג על רגעים אלה וצחק.
"אתה חושב שאגרוף מאך קטנטן יעצור אותי?!" לגלג עלי המפקד.
"אנחנו עוד נראה לו! נכון אייפום?!" צעקתי בנחישות לעבר אייפום, אך נראה שאייפום היה שרוע על הרצפה, מורעל.
"וזו רק ההתחלה" חייך המפקד במסתוריות.
"אייפום חזור" אמרתי, ביודעין שעדיף לו שם.
"בטרפרי אני בוחר בך!" צעקתי והוצאתי את בטרפרי לקרב.
"ארבוק תשתמש בזנב רעל!" אמר המפקד, ארבוק קפץ גבוה יותר ממה שהיה נראה שהוא יכול וניסה לפגוע בבטרפרי עם זנב רעיל, אך בטרפרי היתה קלה ומהירה וחמקה בקלות.
"בטרפרי בלבול!" צעקתי וקרן רוטטת שקופה יצאה מפיה הקטן של בטרפרי ופגעה ישירות בארבוק.
"בטרפרי למדה נשיכת חרק" אמר הפוקדע.
"ארבוק אל תתקוף! זה רק יפגע בך!" פקד במפקד על ארבוק.
"בטרפרי, תקפי אותו בנשיכת חרק" צעקתי.
מסתבר שארבוק טוב בלציית לפקודות, כי הוא פשוט עמד בלי לזוז ונתן לבטרפרי לתקוף אותו.
"בטרפרי עוד פעם!" צעקתי.
בטרפרי התקרבה במהירות לארבוק.
"עכשיו!" צעק המפקד וזנב רעל חזק פגע ישר בכנף של בטרפרי שהורעלה.
ארבוק נראה מותש.
"קדימה בטרפרי אנחנו יכולים לעשות את זה!" עודדתי אותה.
"ארבוק סיים אותה בעוקץ רעל!" צעק המפקד.
"בטרפרי חמקי!" צעקתי.
"פרייי" ענתה בטפרי וזז בקלילות, אך בדיוק נתקפה בהתקף רעל, והעוקץ פגע בה חזק בבטן.
"פררייי" זעקה בעודה נושרת מהאוויר ונחבטת ברצפה מעולפת.
"אררבוק" אמר ארבוק וחשף את לשונו המפוצלת.
"באגון אני בוחר ב-!" התחלתי להגיד כשלפתע קול אזעקה עולה ויורד נשמע בקול הבסיס.
"ריצ'י ברח! כל החיילים לעמדות" נשמע הקול בכל הבניין ולא יצא מראשי.
"אתה תחכה כאן, ארבוק שמור עליו!" אמר המפקד ועזב את המקום במהירות.
נשארנו רק אני, ארבוק, ושני המחלצים האחרים הקשורים.
"הרקרוקס אגרוף ממוקד" שמעתי לפתע קול חלוש.
"ריצ'י! אתה כאן!" צעקו שתי המחלצים הקשורים.
"אר?" אמר ארבוק שדעתו הוסחה. ובדיוק אז חטף אגרוף לפרצוף מהרקרוקס שהופיע כמו משום מקום.
כיוונתי את הפוקדע. "הרקרוקס, פוקימון החרק לוחמה. עורו הקשיח מספק לו הגנה מפני אויבים, קרנו חזקה מאוד ומשמשת אותו לרוב, אגרופיו החזקים עוזרים לו להפוך את החיים בטבע לקלים, הרקרוקס גם אוהב מאוד שרף".
"כל הכבוד הרקרוקס" אמר ילד קטן עם חליפה שנראתה חבולה מאוד, ושיער מסורק לאחור.
"אתה ריצ'י?" שאלתי אותו.
"כן, זה אני" הוא ענה לי.
"אנחנו חייבים לצאת מכאן" אמרתי בעודי משחרר את שני האחרים.
"אם כך למה אנחנו מחכים" שאל ריצ'י. והתחיל לרוץ במהירת.
"חכה!" צעקו השניים האחרים ורצו אחרי ריצ'י, ואני בעקבותם.
'וואו אם הוא חיסל כל כך הרבה אנשי צוות ביתא הוא בטח ממש חזק, יהיה לי קשה לנצח אותו' חשבתי לעצמי בעודי רץ בזהירות בין אנשי צוות ביתא השרועים על הרצפה מחוסרי הכרה.
"הנה הפתח" צעק ריצ'י. ויצא מהמערה. וכך כולנו.
"נחמד לראות שוב אור יום" אמר אחד מהמחלצים שנשלחו לפני.
ראיתי שהמחלץ השני הסתכל על הרצפה, בוחן את הצל שלו שסוף סוף חזר להופיע.
"אני מקווה שלא שברת שם כלום" אמרתי לריצ'י מתוך הנימוס.
"לא, לא שברתי כלום, אבל לפני זה, אתה בטח באת לעיר כדי להילחם בי נכון?" שאל אותי ריצ'י.
"כן" עניתי לו.
"בוא למכון שלי היום בשעה שבע בערב" אמר לי.
"אני אבוא" עניתי והתחלתי לרוץ אל העיר.

/זמן קצר לפני כן/

"אני יכול לחוש ברוע באיזור" אמר מיו לדארקרי.
"טוב מי שלקח את האבן נמצא ליד הר שאון, לפחות כך אתה אמרת" ענה דארקרי.
"מעניין מי זה..." אמר מיו בסקרנות.
"אני לא יודע... אבל אני שומע צעדים תסתתר!" אמר דארקרי והפך עצמו לבלתי נראה, כך שרק הצל שלו היה נראה לעין.
מיו הפך גם הוא לבלתי נראה והצל שלו בלט פחות, מכיוון שהוא יותר קטן.
"נחמד לראות שוב אור יום" אמר אחד מתוך ארבעה אנשים שיצאו מפתח נסתר מהמערה, אחד מהם בחן את הצללית של מיו, אך היא השתלבה בצל שלו עצמו, וכך ניצל מיו.
"אני מקווה שלא שברת כלום" אמר אחד האנשים לאחר.
"לא, לא שברתי כלום, אבל לפני זה, אתה בטח באת לעיר כדי להילחם בי נכון?" ענה האיש.
"כן" ענה לו הראשון.
"בוא למכון שלי היום בשעה שבע בערב" אמר השני.
"אני אבוא" אמר הראשון והחל לרוץ אל העיר.
'ההוא שהרגע רץ הוא בעל אבן הספיר' אמר מיו לדארקרי בטלפתיה.
"ריצ'י, עכשיו תחזור לנהל את המכון כרגיל?" שאל מישהו את האדם שהתברר שקוראים לו ריצ'י.
"נראה לי..." ענה ריצ'י.
'ריצ'י הזה הוא מנהיג המכון, וההוא שגנב את האבן רוצה לאתגר אותו' אמר מיו לדארקרי לאחר חישוב קצר.
'טוב אם אני זוכר נכון, ריצ'י הוא מנהיג המכון השני, כלומר שהילד הזה אפילו לא זכה עדיין בשני תגים' אמר דארקרי למיו.
'אם כך הוא לא מהווה לנו סכנה, ניקח ממנו את האבן לאחר שיזכה בתג השני שלו' אמר מיו.
'מוסכם עלי' ענה דארקרי.


המשך יבוא...

שם הפרק הבא: הקרב על תג השרף!