נושא: Pokemon - The ultimate journey/פוקימון - המסע האולטימטיבי!

פורסם במקור על ידי NivX10

לין:
את מחבקת אותו בחזרה מכל הלב, לוחשת לו בחיוך חביב "שמחתי לעזור לך" ואז לאחר כמה שניות מרפה.
את מחייכת אליו חיוך מעט ביישן ומסמיק, גם הוא מחייך ומסמיק ואומר "חחח... באמת תודה רבה לך!"
את שואלת אותו בסקרנות "נו.. מה אתה לעשות עכשיו?" הוא אומר במהירות מבלי להתבלבל "אני הולך לכנס החוקרים שבאי לייטנינג!"
בעוד אתם מתקדמים את מתעניינת עוד והוא ממשיך לספר ולפרט...
"תביני שהמערה הזאת נחשבה לסתם בלוף מלא מיתוסים שטויות, ואילו אני היחיד שהאמנתי שפה נמצאים מלא שרידים והוככחות לזמנים קדומים ופרטי אגדיים" הוא אומר ואש בוערת בעיניו.
"עכשיו הראה לכולם שאני לא משוגע, שיש לי הוכחות ושמגיע לי כבוד כמו לכל חוקר!" הוא מוסיף כאש ולהט בעיניו!
הוא מתחיל לפרק את כל המנורות ואז יושבת שם על סלע בעל קצה שטוח ומביטה בוא, אך לרגע הוא חדל מעבודתו, הוא ניגש לתיק שלו מוציא משהוא מכוסה במטפחת.
את נורא סקרני ואז הוא שולף אותה ולפניך נגלה מאובן נורא מסקרן ומעניין, זה היה של פוקימון, "זאת המתנה שלי עלייך, מקווה שאהבת אותה!" אומר טוד בחיוך נדיב.
מאוד מצפה שתקבלי אותה!
את לוקחת אותה קדה קידה קטנה לאות כבוד ואומרת "תודה רבה לך, היה לי עונג לפגוש אותך!" הוא משיב שגם לו אותך והולך משם...
לפתע פאנפי יוצא מן המערה והוריו מחייכים עלייך, כנראה שהם מרשים לו ללכת איתך!
מה תעשי? איך תגיבי?
- - - - - - - - - - - - -
המאובן יהיה שימושי בשלב מתקדם יותר במשחק.

עדין נותר לי חיוך ענקי על הפנים ואני מכניסה את המאובן אל תוך הילקוט. אני מתכופפת אל פאנפי, "אני נורא שמחה שאתה מצטרף אלי." אני אומרת בחיוך ומודה להוריו. אני שולפת פוכדור ריק מהחגורה ונוגעת בפאנפי בעזרתו, מחכה שהוא יתפס בתוך הפוכדור. משם אני חוזרת בשביל שממנו הגעתי וממשיכה בדרך 005 אל העיר ג'ודו.

הודעות:
אוקיי מכוון שאני לא יכול לוותר על משחק כזה טוב, שיכול להגיע ממש רחוק ויפה במיוחד בשביל כמה שחקנים פה.
אני מחזיר את המשחק לאלתר!

~אבל~
ליאור: שם לב, התגובות שלך תקועות ולא מושקעות, אתה לא חושב לעומק ולא מנסה לדמיין באמת את המשחק.. חבל שרמה שאתה משקיע ברקע היא לא הרמה שאתה משקיע בתגובות.
נסה לשפר יותר ולא לצערי הרב אאלץ להוציא אותך, וחבל כי אתה בשלב מתקדם יחסית לכולם!
תומר: אותו דבר כמו ליאור, מצבך מעט יותר טוב אבל גם נסה לשפר עוד יותר.
בר: אני יודע שיש לך את זה.. אבל גם אתה נסה לחשוב בצורה ריאליט ועם זאת מגוונת ולא מקובעת, אתה יכול ליהיות שחקן יותר מצויין ממה שאתה עכשיו.
אביב: אני מבין את הלחץ הלימודי שיש עליך, גם עליי הלימודים מקשים.. אני לא לוחץ עליך בכמות התגובות אבל נסה לפתח יותר את התגובה, חוץ מזה תותח.
שלומי ושיר: כל הכבוד לכם, במיוחד שיר שחדשה יחסית, המשיכו כך אתם תצ'ופרו על כך האמינו לי!