תודה לאתר "ג'ונגל" ולמנוע החיפוש "גוגל"
חמוס
החמוס הוא החיה השלישית הנפוצה ביותר בארה"ב, והוא הולך ונפוץ גם באירופה.
מדובר בחיה חביבה וחברותית שמסבה שמחה לבעליה ואינה דורשת תשומת לב משמעותית.
הטיפול בחמוס מזכיר טיפול בחתולים. החמוס מנקה עצמו כמו החתול ומעדיף לעשות צרכיו בקופסא כמו החתול.
לחמוס יש נטייה לנשוך כל מה שבא עימו במגע ולכן רצוי להעמיד לרשותו צעצועים ורצוי חזקים שלא יתבלו, ייקרעו או ייאכלו.
החמוסים נוטים להשתעמם מהר כך שמוטב להחליף להם את הצעצועים מדי כמה ימים.
את מרבית שעות היום, 17 בממוצע, מנצל החמוס לשינה.
יש לדאוג שהחמוס יהיה חשוף לאור כמשך 14 שעות ביום בממוצע.
בית גידול :
מגדלים רבים שמחים לחלוק את ביתם עם חמוס המחמד שלהם אך בכל מקרה מומלץ להחזיק בבית כלוב, למקרה שצריך לסגור את החמוס.
מומלץ לשים בכלוב אוכל, מים וקופסה לעשיית צרכים.
אוכל ומים צריכים להיות זמינים לחמוס במשך כל שעות היום והלילה. תהליך העיכול שלהם קצר ולכן עליהם לאכול אחת למס' שעות.
מזון :
בארץ נהוג לתת לחמוסים מזון יבש לחתולים. כמו כן יש להוסיף ביצים, מעט ירקות ופרות חתוכים לחתיכות קטנות. החמוס ישמח לאכול מפעם לפעם בשר, רצוי ללא תבלינים.
ייחום :
נקבת החמוס מתייחמת לראשונה בגיל 5-6 חודשים, ע"פ רב בתקופת האביב. לאחר מכן היא תתייחם פעמיים בשנה למשך 3-5 שנים.
הזכר מתייחם בגיל חצי שנה, דבר המורגש היטב בשל הריח אותו הוא מפיץ.
רצוי לקחת בחשבון עיקור או סירוס בגיל 5-8 חודשים.
מבנה הגוף:
החמוסים משנים את צבע הפרוה ע"פ עונות השנה. פרוות החורף בהירה וסמיכה מפרוות הקיץ המדוללת.
החמוס הנפוץ בארץ נקרא "סייבל", והוא בעל פרווה בצבע חום עמוק, עם קצוות זהובים.
משקל גופו של החמוס נע בין 1-2 ק"ג והחמוסה שוקלת 0.5-1 ק"ג.