מדריך לכתיבת סיפור

[~TyLeR~]

פרק א' – ממה להתחיל?

1) עלילה.

הדבר הכי חשוב בסיפור הוא העלילה. יכול להיות לכם כשרון כתיבה ענקי ויכולת ניסוח מעולה, אך בלי עלילה הסיפור הוא רק מילים.
זה הדבר הראשון שעליכם לעשות בכתיבת סיפור: להמציא עלילה.
עכשיו, איך אני עושה את זה?
ישנם דרכים רבות להמציא עלילה. אפשר פשוט לכתוב על משהו שקרה לכם, אבל עם דמויות אחרות.
אפשר לקחת דברים שראיתם בסרטים או ספרים, לשנות אותם עד שכבר בקושי נראה דמיון ואז לכתוב עליהם.
אני לא אציין את כל הדרכים, כי הם רבים מדי.

2) מבוא/פרק ראשון.

טוב, אז יש לי עלילה. עכשיו איך אני מתחיל אותה?
המבוא הוא לא הדרך להתחיל סיפור, בניגוד למה שרבים חושבים. המבוא צריך להכתב רק אחרי שהסיפור מסתיים, כי אתם לא יודעים על אילו תפניות בעלילה תחשבו בעודכם כותבים.
הדרך הנכונה להתחיל סיפור היא פשוט לכתוב את הפרק הראשון ומשם לראות לאן זה יתפתח.
מה צריך להיות בפרק הראשון?
אקספוזיציה: הצגת הדמויות שנמצאות בסיפור בשלב זה.
הקדמה: הפרק הראשון בד"כ לא מכיל את ההעלילה המרכזית מיד, אלא רק מקדים לה – קורים בו ארועים שיובילו לעלילה המרכזית בסופו של דבר.
מסתוריות: הפרק לא צריך להכיל את כל המידע שאתם יכולים לדחוס אליו, רק את מה שבאמת חשוב כדי שהפרק עצמו יהיה מובן. כל המידע שלא דחוף להכניסו לסיפור מההתחלה, תשמרו למועד מאוחר יותר, אלא אם כן זה רמז למה שיקרה בהמשך, כלומר מידע מוסתר.
כל שאר הדברים שמוכנסים לפרק תלויים בכם.

3) דמויות

כתיבת הדמות המרכזית היא החלק הקשה ביותר בהתחלה. עליכם לתת לה בדיוק את התכונות שהיא צריכה להמשך הסיפור, לא פחות ולא יותר.
גם לדמויות המשניות יש תכונות, אבל פחות מהמרכזית.
דמות בלי תכונות היא רק שם. אל תכתבו שהדמות מתעצבנת מהר ואז כשמישהו מעצבן אותה תכתבו שהיא שולטת בעצמה ולא פוגעת בו.
ישנם שני דרכים לאפיין דמות:
אפיון ישיר: פשוט כתיבת תכונות הדמות ברגע שמציגים אותה, בלי הרבה מאמץ.
אפיון עקיף: הדרך המועדפת. לא כותבים את התכונות של הדמות אלא נותנים לקורא ללמוד עליה בעצמו במהלך הסיפור.
תנסו להכניס כמה שפחות דמויות לסיפור, ורק את אלא שחשובות. יותר מדי דמויות ייצרו בלבול.

4) בסוף הפרק הראשון

אז יש לנו פרק מוכן. מה עכשיו?
ובכן, קודם כל, הדבר החכם לעשות הוא לעבור עליו ולתקן את השגיאות.
לאחר מכן, פשוט תעברו לפרק השני.
בפרק השני תמשיכו מהנקודה בה הפסקתם בפרק הראשון ותרחיבו עוד. ניתן בפרק זה כבר להגיע לעלילה המרכזית או לפחות להוביל אליה.

פרק ב' – מהלך הסיפור

1) סיפורים צדדיים

סיפור לא יכול רק ללכת לפי קו העלילה. סיפור כזה יסתיים במהרה ויהיה קצר מאוד.
סיפורים צדדיים הם מרכיב חשוב כמו העלילה עצמה, והם עוזרים גם להראות איך הדמויות הראשיות מסתדרות במצבים מסיומים וגם לעניין את הקורא ולא להתקדם מהר מדי בעלילה.
סיפורים צדדיים יכולים להיות כמעט כל דבר: אישה זקנה מבקשת מהגיבור שיוציא את הבן שלה מבאר שהוא נפל אליה, אם הסיפור הוא במלחמה אז חלק מצבא אחד תוקף עיר של השנייה, דמות קרובה לגיבור מתה והוא הולך להלוויה שלה וכו...

2) תפניות

תפניות הם חלק מאוד חשוב ומעניין. סיפור בלי תפניות הוא סיפור ברור מראש שלא כיף לקרוא.
למרות התפניות, תמיד תשארו נאמנים לעלילה המרכזית שלכם ואל תשנו אותה אלא במקרה שהעלילה נראית צפויה מראש.
תפניות, כמו סיפורים צדדיים, יכולות להיות כמעט כל דבר: דמות חשובה מתה, הנשק שבו התכוונו להשתמש כדי להציל את העולם מפלישת חייזרים נהרס, הגיבור מגלה שכל המידע שהשיג במהלך הסיפור הוא רק שקרים וכו...
תפניות בעלילה בד"כ מובילות לסיפורים צדדיים.

3) תיאורים

חלק חשוב מאוד מהסיפור הוא התיאורים: תאורי הקרבות, האנשים, המקומות, כולם תורמים להבנת הסיפור.
אם הסיפור חסר תיאורים, לקורא אין ממה להבין את הסביבה של הסיפור והסיפור נהיה ממש לא מובן.
כל פרט שאתם יודעים עליו בעצמכם, תכתבו. לדוגמה: "הדשא היה ירוק, הפרקים פרחו באינספור גוונים וצבעים, השמיים היו תכולים והשתקפו בפני האגם שנצנץ באור השמש".
זה נותן תמונה די ברורה של האיזור המתואר.
בתיאורי קרבות תנסו לציין את כל מהלך הקרב, אבל אל תגזימו. לא משהו כמו: "ג'ון נתן מכה לזומבי, הזומבי זז הצידה ונתן מכה לג'ון, אז ג'ון ניסה שוב לתת מכה לזומבי והזומבי זז לצד השני". זה תיאור פשוט מאוד ומתאר את הקרב כמו שלבים, וזה לא כיף לקורא.
תנסו לתאר את הדברים המעניינים יותר ואל תתעכבו על התנועות הקטנות. דרך אחת לתאר את המצב הנ"ל היא: "ג'ון ניסה להכות בזומבי מספר פעמים במהרה, אך הזומבי התחמק לצדדים מכל אחת מהן". זה משאיר את הקרב זורם.

4) שגיאות כתיב, טעויות ניסוח, שגיאות מקלדת וכו...

תנסו כמה שיותר לא לעשות דברים כאלה. הטעויות הנפוצות הן:
*התבלבלות בין ע' לא' ולה', בין ט' לת' וכו... מומלץ לכתוב בוורד קודם כי הוא מתקן שגיאות.
*לחיצה על מקש שנמצא ליד המקש הרצוי, כמו י' במקום ח'. קריאה חוזרת של הקטע תתקן את זה.
*פסיקים במקום נקודות או להיפך. תזכרו: נקודה זה רק בסוף משפט. בתוך המשפט זה פסיק.
*כתיבת סימני פיסוק לא הגיוניים, כגון !!!!!!!!!! . סימני קריאה, סימני שאלה ופסיקים נכתבים ביחידים. נקודות אפשר או ביחיד או ב-3, לפי הצורך.
*טעות ניסוח של משפט. הדרך הכי טובה לתקן כזה דבר היא לשאול מישהו שמבין בזה, עד שלומדים לבד.
ועוד. תמיד תעברו על הפרק לפני שאתם מפרסמים אותו.

5) רכיבים ספרותיים

כמו אנשים רבים פה, גם אני לא מקשיב ממש בשיעורי ספרות, אבל הנה מספר דברים שמוסיפים הרבה לסיפור למרות שמדברים עליהם בשיעור המשעמם כל-כך הזה:
*מוטיב: מילה המתארת חפץ, מקום, רגש או כל דבר אחר החוזרת על עצמה בדרכים שונות במהלך הסיפור כדי להדגיש את מה שהיא מייצגת. מספר מוטיבים מפורסמים: הטבעת ב"שר הטבעות", המילה "משחק" ב"המשחק של אנדר" ועוד. המוטיב יכול להשתנות במהלך הסיפור.
*ניגודים (קונפליקטים) : בין הטוב לרע, בין החיים למוות, בין עושר לעוני ועוד. קונפליקטים גם כן מוסיפים המון לסיפור ומדגישים את מה שהם מייצגים. מספר ניגודים מפורסמים: בין הטוב לרוע, בין כוח לחולשה, בן אי-שפיות לשפיות ועוד ב"שר הטבעות", ועוד. יכולים להיות אינסוף ניגודים בסיפור.
*נקודת שיא: הרגע הכי מותח בסיפור. אחריו בד"כ יש פתרון לבעיה, אך לא תמיד.
*פואנטה: מסר שהסיפור מנסה להעביר. בד"כ מוצג בסוף הסיפור. אפשר לכתוב את המסר בדרך עקיפה (לכתוב על כמה דברים שמבהירים את המסר, בלי לומר אותו) או בדרך הישירה (כגון "אז הבין הגיבור איזו טעות הוא עשה כשהוא רצח את אמו". במקרה הזה המסר הוא שלא טוב לרצוח...)


פרק ג' – סיום הסיפור


1) הסיום

מה צריך להיות בפרק האחרון?
סיום הסיפור. זהו.
אילו שאלות יקבלו תשובה ואילו לא, זה תלוי בכם. יש אינספור דרכים לסיים סיפור.

א') סוף סגור: פשוט מאוד, כל התשובות. זה הרגע שכל הסיפור הוביל אליו, ובו הכל מסתיים.
ב') סוף פתוח: חלק מהתשובות. משאיר אפשרות להמשך, משאיר את הקורא במתח ולא בהכרח מגיע לנקודה שאליה כל הסיפור הוביל. סוף כזה לפעמים גורם לסיפור להראות חסר טעם, כאילו הוא לא מוביל לשום דבר, ויכול להוציא את הקורא עם הרגשה רעה בקשר לסיפור, לכן תזהרו כשאתם משתמשים בו.

2) הגיבור – השינויים.

הגיבור הוא דמות עגולה. הוא חייב להיות, אחת אין הרבה משמעות לסיפור.
אז מה זה אומר? ובכן, זה אומר שהגיבור משתנה במהלך הסיפור, אבל הכוונה היא לא לשינוי חיצוני או פיזי כמו הפיכה לערפד (^^) או שינוי בצבע השיער, אלא שינוי נפשי: שינוי בראיית העולם, שינוי בדברים שהאמין בהם וכו...
בסוף הסיפור הגיבור הוא אדם שונה ממי שהיה בהתחלה, וחשוב להציג אותו ככה, אם זה בדרך עקיפה (כגון ביצוע משהו שבתחילת הסיפור הוא אפילו לא היה מעלה בדעתו) או בדרך הישירה (משהו כמו: "ברגע הזה הוא כבר היה אדם שונה", ואז ציון השינויים שעבר).
דמויות משניות גם יכולות להיות דמויות עגולות, אך זה לא קורה בד"כ.

כל הזכויות שמורות ל-Zaphod- מפורום אחר.