נושא: Pok'emon - Kanto

דיפ~
אין לך פוקימון, זה הפוקימון הראשון שלך.
אתה גם לא יכול לקבל טורצ'יק, תקרא את כל הנושא שוב!

רן~
לא אתה לא רשום, הרקע לא מושקע, תעשו שורות מלאות בבקשה אל תעשו לי באמצע אנטר!.

דיפ~
הזדמנות אחרונה יש לך עכשיו!
ברקע שלך רשום

הפוקימון הראשון של דיפ היה צ'רמנדר. וכיום הוא צ'אריזרד.

אין לך פוקימון תבין!~

שם משתמש:BeHappy
שם במשחק: דיפ
גיל: 14
רקע: דיפ נולד לאם חד הורית , הוא גדל ללא אב ועם אח קטן מעצבן. דיפ תמיד חלם על צ'רמנדר ועל איך שהוא יתפתח בסופו של דבר לצ'אריזרד , לא היה לילה שדיפ לא חלם על צ'ארמנדר.
דיפ הוא ילד חביב ומנומס , לא אוהב שמתגרים בו. אוהב להלחם בכל הכוח.
אביו ניסה ליצור איתו דרך לדבר. איך נכשל , לפני כשנה אביו בא אליו והציג לו את כל הפוקימונים היפים שיש לו , דיפ התלהב ובסופו של דבר דיפ התלהב והחליט לצאת למסע גם.
הדבר הכי אהוב על דיפ זה הפוקימון שלו , הוא לעולם לא יתן שהפוקימון שלו יושפל או יובס , כמו שאמרתי תמיד ילחם בכל הכוח ובכל הנשמה.
רוצה להלחם נגד חברו הטוב ביותר "ברי" ברי הוא שובב וממש ההפך מדיפ , כל הזמן מרמה במשחקים אך למרות זאת הם נשארים תמיד החברים הכי טובים.
המטרה שלו היא הייתה להיות מנהיג מכון , ולהביס את כל מי שיעמוד בדרכו , כיום הוא רק רוצה להיות מאמן פוקימונים ולהביס מאמני מכון.
ועכשיו דיפ מוכן להתחיל מסע חדש ומלא הרפתקאות ומאוד מקווה שלעשות אותם עם צ'ארמנדר.
פוקימון התחלתי: צ'רמנדר.
מראה: עיינים כחולות , שיער שחור קצוץ.
בקשות: כיף!
איך?

שם משתמש:darkon10000
שם במשחק: דארקון ראיידן.
גיל: 14
רקע: דארקון נולד בעיר ספרון, למשפחה עשירה, הוא היה אהוד בכול נפשו על רד, אחד מ4 הגדולים.
הוא שמע על הסיפור שלו, ורצה להיות כמוהו.
אחרי כמה שנים הוא שמע כי ילו נחטפה ונהייתה שבויה, הוא רצה לצאת למסע הפוקימונים שלו ולהיות גיבור כמו רד.
הוא ידע שזו הזדמנות, הוריו עברו איתו לפלאט, ושם דארקון התכונן למסעו.
הוא ידע, פשוט ידע - "זה הזמן להיות גיבור."
פוקימון התחלתי: צ'רמנדר.
מראה: שער שחור-בלונדי (חצי וחצי.) קצוץ ומסודר קקוצים, עיניים חומות-זהובות, גוף חסון יחסית.
בקשות: להתקבל

שם משתמש: MatanS23
שם במשחק: מתן גולד
גיל: 15
רקע: מתן נולד למשפחה קטנה, רק הוא, אביו, אימו ואחותו הקטנה שלי. הוא תמיד נמשך לקרבות פוקימונים ולגידול הפוקימונים, בעיקר בגלל אביו שגידל פוקימונים. מידי פעם מתן היה גם עוזר לאביו לטפל בפוקימונים וככה הוא כל כך נקשר והתעניין בעולם הפוקימונים. יום אחד אביו של מתן יצא למן מסע במחוז קנטו, ונקלע לאחד התקיפות של הצוות אורגניק על אחד הערים וכמעט מת, אבל הצליח לחזור לביתו בשלום, אך עם צלקות בכמה מקומות בגופו, ומאז הוא כל הזמן אמר למתן להיזהר מאנשים כאלו, שהוא צריך להתמודד איתם, והתחיל להכין אותו לקראת המסע שלו כי רצה שלא יקלע לאותה סיטואציה כמו שהוא נקלע ושיהיה מוכן להתמודד מול זה אז. מתן למד ולמד מאביו, וגם התאמן הרבה כדי שיוכל להיות מוכן לזה פיזית ונפשית למסע. באיזה יום מן הימים, מתן פתאום ראה את הפלישה של הצוות הזה שאביו סיפר לו עליו במשך הזמן, וראה את כל מה שקרה מפתח ביתו ואז הוא החליט שהוא יעזור להציל את המצב, וינקום על מה שעשו לאביו ושכמעט גרמו למותו.
פוקימון התחלתי: צ'ארמנדר
מראה:
בקשות: אין..

מתן~
רשום!
דיפ~
רשום!

כל השאר מצטער הרקעים לא טובים....

גאי~
תצמד יותר לעלילה ותפרט על השחקן שלך.

שם משתמש: TheChosenOne
שם במשחק: דסו (Desu)
גיל: 16
רקע: לא נולדתי בעיר פאלט, אפילו לא במחוז קנטו, נולדתי בבית החולים "מרסי"(Mercy Hosptial) בעיר גולדנרוד שבמחוז ג'וטו
שלאחר פיגוע ההתאבדות בו מוכר כיום בשם "נו מרסי" (No Mercy), הייתי בן 14 כשזה קרה, הבום הגדול הזה שהרעיד את כול העיר, ואז הגיעו הצרחות.
17 אנשים נהרגו באותו היום, מייחסים את הפיגוע לצוות רוקט אף על פי שעוד לא ידוע בוודאות מי ארגן וביצע את הפיגוע.
זאת הייתה הפגישה הראשונה שלי עם "רוע" אמיתי, ביוםם הפיגוע שיחקתי עם חברים כדורגל במגרש הכדורגל לא רחוק מהבית חולים
ההדף מהפיצוץ הגיע גם אלינו, בדיוק בעטו לו כדור לשער ונאני קפצתי להדוף אותו, הפיצוץ העיף אותי על הקרקע.
יומיים אחרי זה הורי הודיעו לי שאנחנו עוזבים את העיר, לאחר הגברות האנרכיה בעיר הורי החליטו שמסוכן מידי להישאר בעיר.
אז ברחנו, אבי קורא לזה "נסיגה", הוא עדיין משתמש במוסגים מימי השירות הצבאי שלו.
כשהגענו לעיר פאלט לא הכרתי אף אחד, כול חיי גדלתי במטרופוליס גולדנרוד, עיר ללא הפסקה עם יחס של שלושה מכוניות לאדם.
המעבר לעיר פאלט היה מוזר, לקח לי הרבה זמן להתרגל, לאחר שניים הרגשתי סוף סוף הרגשתי בבית, היו לי חברים ולהורי הייתה עבודה
טובה ויציבה, למדתי בית ספר הקטן בעירה והייתי כמו כול אחד אחר.
ואז הגיעה התקיפה בעיר פאלט, אני זוכר שנעלנו את הדלתות והורדנו את הווילונות, אבל עדיין היה אפשר לשמוע את ההרס בחוץ
אני עליתי לעליית הגג בביתי והסתכלי מהחלון העגול הקטן על מה שקורה בעיר, ראיתי את הקרבות ואת ההרס.
ראיתי את הפוקימונים שכול חיי חשבתי שהם פשוט חיות עם אופי נחמד וכמה יכולות מגניבות - משתמשים באותם יכולות מגניבות כדאי להרוג.
אפילו שלא חשבתי על העתיד שלי באותו הרגע, ידעתי שבסופו של דבר אצתרך לבחור צד במלחמה הזאת, אי אפשר להמשיך לברוח.
פוקימון התחלתי:
מראה: אני מייד יערוך תמונה.
בקשות: שתרשום אותי, ואם אפשר מסז' אז אני זורם

שם משתמש: darkon10000
שם במשחק: דארקון רן אגיליס. (רן זה שמו השני.)
גיל: 14
רקע: רן היה בן למשפחה שהייתה בעלת מעבדת צמחים, הוא כול כך אהב צמחים, עצים, ופוקימוני עשב.
במעבדה היה וינאזור של אביו של רן, רן פשוט אהב אותו, הוא רכב אליו, האכיל אותו ושיחק איתו.
אך יום אחד, צוות אורגניק פרץ למעבדה באמצע שאימי ואבי עשו ניסוי ואני שיחקתי עם וינאזור, שמעתי את החלון מתנפץ, זכרתי איך וינאזור הגן בכול כוחו על המעבדה, אך הוא נתפס, המעבדה התרוקנה, והנרסה כמעט לגמרי.
אך וינאזור, זה מה שנרחט בליבי, ואז, ככשמעתי שאורגניק תפסו את המאמנת ילו, ראיתי את ההברחה שלה משם, כנקמה מושלמת.
פוקימון התחלתי: באלבזור.
מראה: שער שחור-בלונדי קצוץ, עיניים בצבע ירוק-כחול, ומבט "פוקר פייס."
בקשות: שיהיה חלק במסע שקשור לוינאזור מהרקע, אין לי עמוד שדרה למשחק אם זה לא יהיה קשור איך שהוא.