שם הדמות: דאר ראסטס
גיל: 18
אופי: חלקלק, שקרן טוב, זריז מחשבה ועושה משהו רק אם זה משתלם לו, נצרב כאשר מזכירים לו את העבר, פונה לעתיד כאדם שהנחמדות המדומה סביבו היא אינה אלה אשליה דקת מימדים.
תיאור חיצוני: עניים כחולות של כחול קפוא, קור שמשקף את קור דמו וקור ליבו, חיוור (כמובן.), צנום במיקצת אח שרירי טיפה.
רקע: דאר נולד עם אחות קטנה ממנו בשנה בערך, הוא נולד למשפחה ענייה בשכונת עוני, דאר היה צריך לתרום פלחים גדולים מזמנו כדי לפרנס את המשפחה יותר.
במזל הוא מצא יום אחד עבודה כתופר במפעל בדים מפורסם כאשר היה בן 13, הוא קיבל שכר גדול כי רחמו עליו ולפעמים היה חוזר עם שמיכות ומצעים שהיו נותנים מקור כסף ומקור חמימות לפעמים.
חברים כמעט ולא היו לו חוץ מאחותו שהייתה האדם היחיד שהיה יכול לשפוך בפניה את הרגשות.
לא עבר זמן רב ודאר התבגר, הוא פוטר מעבודתו אחרי תאונת עבודה שבה ידו איבדה שני אצבעות והמצב רק החמיר.
מחלה חדשה הגיעה תוך זמן רב והיה זה רק עניין של זמן שדאר שאיבד חלק ניכר מידו ומשפחתו הענייה ימותו.
ואכן תוך זמן קצר הוריו ומשפחתו מתו והוא ואחותו נדבקו בנגיף, אכן מסעם של אח ואחות בעולם נורא עמדו להסתיים.
דקותיו האחרונות של דאר ואחותו היו אלו: בבית הקטן הם שכבו זה לצד זו בעליית גגכאשר מדחומים בפיהם, המעלות עלו על 44.5 לכול אחד ומפתיע שהם עדיין לא התלקחו ונשרפו בחיים, ואז חייו של דאר התחילו לעבור לו מול עיניו, הוא ראה את האמת במבט שלו לאחור והעצבות, הבדידות, הקור העז בלב שלו.
הולחפו בכעס, שנאה, קור דם וקיפאון לב מלא, דמעותיו נבלעו חזרה אל עומקי עיניו והוא רשף כעס שלא רשף אי פעם, "את יודעת." אמר לאחותו, "שקלתי הצעה של מישהו שמכנה את עצמו לוציפר, הצעה שתיתן לי חיים חדשים בתור אדם חדש." הוא אמר לאחותו, "ועכשיו, עכשיו אני יודע מה לעשות." הוא אמר, "מי יתן וניפגש כאן שוב בחיים שאחרי החיים." הוא לחש לאחותו ונשק לה בלחי, "אני מסכים!" שאג דאר בפני השמיים, ושנייה אחר כך מת.
הערות\הארות: תוכל לסדר שאחותו של דאר חוזרת לחיים בתור שדה גם כן? פליז?