נושא: The Apocalipto

The Apocalipto

אני מקווה שתואהבו, גם עם אתם לא אוהבים סיפורים לא על פוקמון, בבקשה תגובות בונות!

פרק 1- ההתחלה

פרק 2- הבנה

פרק ראשון-ההתחלה

היה שלום בעולם, בכל העולם היה שקט.
כל האנשים היו שמחים ואפילו באפריקה הפסיקו למות.
היית חושב שבני האדם סוף סוף למדו לחיות ביחד, אבל לא,
זה סתם היה השקט שלפני הסערה.
ב2014 ארע אירוע שמאוחר יותר כינו אותו האפוקליפטו, דבר ששינה את פני העולם ושום דבר לא נשאר אותו הדבר.
ב2014 כל העולם קיבל כוחות על.
הפשע שרר ברחובות, מלחמות התחילו ונגמרו במהירות, התשתיות קרסו ואספקת המים והחשמל קרסה, אנשים מתו בהמוניהם עד שהממשלה החליטה לקחת יוזמה.
הם הקימו חברת סודית שנקראת ליגת הצדק על מנת להגן על הרחובות ולמצוא את הפושעים עם הכוחות החזקים.
אבל זה לא מה שהסיפור מספר עליו, הסיפור מספר על ילד בן 16 מאנגליה שבאותו היום הפך להיות הגיבור!

2014ביום האפוקליפטו יום שישי,בוקר אנגליה.

התעוררתי באיטיות כששמעתי צעקות מלמטה, אמא שלי קראה לי להתעורר, הייתי גמור מעייפות אבל לא יכולתי להרשות לעצמי להאחר ביום כזה, קמתי והתלבשתי במהירות.
היה לי חלום נוראי, כיאילו משהו נוראי עומד לקרות היום אבל לא יכולתי להניח את האצבע מה זה.
הסתכלתי במראה לרגע, השיער השחור שלי היה ממש פרוע, כאילו כל הלילה הסתובבתי משנתי, אני גבוה ואתלטי, אני מניח שזה בגלל שמשך ימים אני מבלה במשחקי כדורסל, זה אחד המשחקים האהובים עלי, ואני דיי טוב בו.

"אמא אני יורד!" צעקתי למטה.
כשירדתי ראיתי את אבא שלי עומד ליד הטלפון לסדר דברים אחרונים, אמא שלי הכינה אוכל במטבח.
טוני מה קרה לך אתה נראה נורא! אתה אמור להיות שמח היום אתה גומר את בית ספר!" נשמעה צעקה מהמטבח.
התעודדתי במקצת, "אני מניח שכן פשוט היה חלום נוראי",אמרתי, זה היה נכון, היה לי חלום נוראי, במשך כמה פעמים התעוררתי בבהלה באמצע הלילה בפחד, אבל כל פעם מחדש חזרתי לחלום ושהתעוררתי כבר לא זכרתי על מה הוא היה.
"לא נורא, רק תזכור להגיד לאמא של מייק שאנחנו נעבור אחרי בית ספר להביא להם את המפתחות, ותזכיר להם שאנחנו מודים על הכל!" אמרה לי אמי.
"ברור ברור... טוב להת''" צעקתי אליהם ויצאתי מהבית, והלכתי לבית ספר ראיתי כבר את הבית ספר שנשמע הפעמון,
דינג דינג!


יום שישי 12 בצהריים.
דינג דונג!
"מייק תזכור ותגיד לאנדי שאחרי שאני חוזר עושים מסיבה פיצוץ כן?" אמרתי לחברי מייק,
"כן אתה תהנה בצרפת בזמן שאנחנו נרקבים בבית ספר קיץ"... חברי מייק אמר לי, לא בדיוק טיפוס נחמד אבל אלא החברים שלי...
כשהתקרבתי לביתי ראיתי את ההורים שלי כבר מעלים את הדברים לאוטו, יש לנו אוטו קטן כי אנחנו לא צריכים יותר, אנחנו משפחה קטנה, רק אני וההורים שלי.
הלכתי לחדרי להביא את הדברים, כשנכנסתי התכלתי בחדר במבט מוזר, מה אמר לי שאני לא יראה אותו יותר.
כשירדתי הורים שלי היו מוכנים הכנסתי את המזוודה לאוטו והתחלנו לנסוע לשדה תעופה,
השדה תעופה גדול מאוד, לקח לנו זמן למצוא את הטיסה אבל בסוף הגענו בזמן, נכנסנו למטוס והתיישבנו במקומות השמורים לנו, היה לנו זמן עד שנמריא אז החלטתי להסתובב במטוס, פגשתי כמה ילדים נחמדים צרפתיים שדיברו במבטא מוזר ומצחיק.
שם גם פגשתי את ז'אק, בחור צרפתי עם שיער בלונדיני עם נמשים באיזור האף, הוא ביישן מאוד, הוא סיפר לי שהוא בדיוק חוזר מחופשה ארוכה באנגליה, וכעת הם חוזרים למלון עד שיקנו את הבית שלהם בחזרה.
הטיסה לא הייתה ארוכה, אחרי שנחתנו לקחנו את המזוודות ומייד והלכנו למלון, זה לא באמת מלון אלא יותר בכיוון של בית הארחה משפחתי כזה, קיבלנו חדר קטן, רק מיטה זוגית להורים שלי ועוד מיטה אחת לי.
עד שההורים שלי סידרו את הדברים עם בעל האכסניה, הסתובבתי בלובי לראות את המקום, היינו ממוקמים ממש ליד מגדל אייפל, הסתובבתי קצת בחוץ וקניתי לעצמי מהבייגל המפורסם של המקום, שלא יטעו אתכם, הוא לא כזה טעים!.

יום שישי 8 PM הלובי של המלון.
"מה אתה חושב אני ינצח שאלתי את ז'אק?" שאלתי.
זוכרים את ז'אק? הבחור שהיה במטוס איתי? מסתבר שהוא נשאר במלון הזה בנתיים כך שלפחות היה לי עם מי לבלות.
"לאא אין לך סיכוי יש לה קלפים מעולים!" אמר ז'אק
ישבנו אני ז'אק ועוד ילדה שפגשנו ג'יין, יש לה שיער שחור ארוך וגולש, היא נחמדה וחברותית מאוד, היא נמצאת כאן בחופשה עם אבא שלה במשך חצי שנה.
שיחקנו קצת באיזה משחק צרפתי שג'יין וז'אק הכירו לי, למרות שנראה לי שהם שינו את החוקים כל רגע, כדי לנצח.
כעבור כמה זמן נמאס לנו והחלטנו לצאת לטייל קצת ואולי לעבור באיזה מועדון בדרך, יצאנו והסתובבנו, האוויר היה מעולה, פריז באמת מהממת, עברנו ליד גן ציבורי עם פסלים מצמחים, היה ירח מלא בשמיים והעיר ממש זרחה.
"את בטוחה שהמועדון הזה הוא אחד טוב?" שאלתי בחשש.
"ברור" אמרה ג'יין,"אני מכירה את האזור מעולה, אבא שלי נותן לי להסתובב כל אחר הצהריים לבד בזמן שהוא עובד, אני לומדת עם אבא שלי בבוק"----

ואז התעלפנו.

קראתי את הסיפור. דווקא רעיון ממש מקורי ומעניין.
אני ממליץ לך לנסות לפתח את התיאורים שלך קצת יותר.
מחכה להמשך!

מה? לא הבנתי... ואז התעלפנו? פתאום?

הסיפור מגבש צורה, אך פרטים זזים מהר מידי. כוחות מסיבה פיצוץ מלון התעלפות...
זה מה שהקורא קולט בצורה ראשונית...

תקפיד על סדר והרחבה, תיאורים יותר מפורטים. תכלס, זה יוסיף לך המון.

שורה תחתונה, המון פוטיציאל המון כח, אבל צריך הרחבה.

הפרק הראשון זה המטרה, שעדיין לא יבינו מה הולך...
זה עדיין בפרק הראשון ואני ניסיתי שעדיין לא יבינו מה קורה בשביל שהפרק השני יהיה האקשן, לכן הפרק השני כבר יצא כנראה מחר.
בקשר לתיאורים והרחבות אני ינסה להוסיף, תודה!

קיוותי שיהיה עוד תגובות לפני שאני מפרסם אבל.. בבקשה תגיבו!

לכל מי שקורא את הסיפור שלי אני מבקש לקרוא מחדש את פרק 1 ולהגיב עליו, שכתבתי ושיניתי אותו, מקווה שכך הוא יהיה יותר טוב.

פרק שני- ההבנה



לפעמים הגיבור חייב להתקדם בעצמו, לא תמיד יש לו מדריך שיחזק אותו, אבל הדבר שעוזר לו יותר מכל, זוהי תחושת הלב שלו.

שישי בערב, 2 דקות אחרי האפוקליפטו.
התעוררתי באיטיות, לא הבנתי מה קורה סביבי, הרגשתי כאב עז מפלח את ראשי כל הגוף שלי שרף כאילו הוא משתנה מבפנים.
קמתי מהרצפה הקשה, היא הייתה מלאה מהדם שלי, פחדתי מאוד, חשבתי שאני יאבד הכרה מאיבוד דם, הסתחרר לי הראש.
הסתכלתי סביבי וכל העיר הייתה מעלה עשן, נראה שכולם התעלפו וכל המכוניות התרסקו, ראיתי אפילו שאריות מטוס אחד רחוק מאיתנו.
העפתי מבט וראיתי את ג'יין מתעוררת גם היא, אבל בשום מקום לא ראיתי את ז'אק.
היא קמה באיטיות מהרצפה, אבל היא לא נראתה כאילו היא פצועה.
"טוני אתה בסדר?" שאלה ג'יין.
"אני לא יודע" עניתי "יש לי כאב ראש נוראי וכל הגוף שלי כואב".
"אני לא מבינה את זה, זה נראה כאילו כל העיר התעלפה" אמרה בתימהון כאשר הסתכלה סביב, "קיבלת מכה מהנפילה?"
"זה מוזר, אין עלי פצע בכלל אבל הרצפה שנפלתי עליה מלאה דם" אמרתי.
"איפה ז'אק?" שאלה ג'יין בפתאומיות.
"לא יודע, שנייה לפני שהתעלפתי ראיתי אותו הולך לגן מעבר לרחוב, הוא בדיוק חצה את הכביש, את חושבת שמשהו קרה לו?" שאלתי בפחד.
"הנה הוא" קראה לי ג'יין מאחורי אוטו מסחרי גדול, הקול שלה לא היה מעודד במיוחד, היא נשמעה מבוהלת.
עקפתי את האוטו וראיתי אותו, הוא היה חבול קשה, כל הגוף שלו היה מלא פצעים וחבורות, כנראה האוטו פגע בו כשהנהג התעלף.
"הוא ער?" שאלתי את ג'יין בפחד.
"אני חושבת שהוא פשוט מטושטש" ענתה.
"ז'אק אתה בסדר?" שאלתי.
קול חלוש ענה לי, "כן אבל כל הגוף שלי כואב ודואב".
"בוא ניקח אותך לבית חולים" אמרה ג'יין.
"אני חושב שיהיה להם עוד הרבה מה לעשות חוץ מאיתנו", אמרתי בפחד, "זה נראה כאילו כל העיר נשרפת, אני מניח שחלק גדול מהאנשים שנהגו במכוניות נהרגו."
"מה קרה כאן?" שאלה ג'יין בפחד.
"אין לי מושג", עניתי "נראה לי שהוא יקבל טיפול יותר מהיר אם ניקח אותו לאכסניה."
"בואי תעזרי לי" אמרתי לג'יין, סחבנו את ז'אק לאכסנייה, כל הדרך הייתה מלאה מכוניות שהתרסקו ואנשים שזעקו לעזרה, פחדתי להסתכל על האנשים בתוך המכוניות ההרוסות.
היה לנו מזל שלא הספקנו להתרחק הרבה מהאכסניה, למרות שגם וכך זה לקח זמן לסחוב את ז'אק כל הדרך, כעבור זמן קצר הגענו לאכסניה.

חזית האכסניה התנפצה כשמכונית "רנו" קטנה נתקעה בחלון.
כשהגענו הלובי היה מלא אנשים שדיברו אחד עם השני בהתרגשות מהולה בפחד, כולם היו מזועזעים ממה שקרה, ראיתי גם את ההורים שלי בבלגן.
הלכנו לספה הקרובה והורדנו אותו, ההורים של ז'אק הגיעו למקום בריצה.
Honey ce que ça va vous vous sentez bien, tout va bien avec vous?
הם דיברו כל כך מהר כך שאפילו ג'יין שידעה צרפתית במקצת לא הבינה כלום.
לאחר שראו שז'אק לא הולך לענות להם בקרוב, עברו לאנגלית.
"מה קרה לו?" שאלו במבטא צרפתי חזק, היית יכול לראות על פניהם שהם פחדו, לא נראה שהם הבינו מה קרה כל כך.
"מכונית פגעה בו כשכולם התעלפו" עניתי, "הוא קיבל הרבה מכות ונראה לי גם שבר צלע או שתיים, עדיף שנטפל בו עכשיו לפני שמצבו יחמיר".
הוריו עמדו לידו בפחד, אמו חיבקה אותו בהתרגשות.
"אני הולך להביא קרח חכו פה ועל תזיזו אותו מכאן" אמרתי להם.
הלכתי למטבח, הוא היה המקום היחיד שנותר בלי פגע, הכלים של ארוחת הערב עדיין היו בכיור מחכים שישטפו אותם.
פתחתי את המקרר והוצאתי את הקרח, יצאתי מהמטבח והתקרבתי לספה, שפתאום הבזיק אור בוהק במקום, הסתנוורתי לחלוטין, ונראה שכולם כך.
הסתכלתי על ג'יין והיא נראתה עייפה מאוד, כאילו לא ישנה כבר כמה ימים.
"מה קורה פה???" קראתי לג'יין.
לפני שהיא הספיקה לענות לי ראיתי את ז'אק קם מהספה בקפיצה,
"יאללה אני מרגיש מעולה!" אמר.
כל האנשים בחדר הסתכלו על ז'אק בהפתעה גמורה, לפני רגע הוא היה פצוע קשה ובקושי הצלחנו לעצור לו את הדימום, כעת הוא קיפץ לו באיזור כאילו הוא הרגע קם משינה מרעננת במיוחד.

Zac ce que vous sautent manière dont vous devez être de retour bientôt dormir dans le lit, vous devez rester au lit et y rester une fois Zack immédiatement אמר אביו.

"ז'אק אתה בסדר?" שאלתי בפליאה

"אני לא יודע" אמר ז'אק בעודו מקפץ באיזור, "אבל אני מרגיש מעולה!"
"ג'יין ראית מה קרה?" שאלתי בתמהה.
"אין לי מושג, רק נגעתי בו ופתאום היה את האור המוזר הזה ונהייתי עייפה במיוחד". השיבה.

את הכסף, עכשיו! ,שמעתי מהצד השני של החדר.
ראיתי פושע עם סכין עומד ומאיים על בעל האכסנייה.
נראה שמישהו החליט לנצל את המהומה ולשדוד את בעל האכסנייה.
ראיתי את בעל האכסנייה הולך לקופה בפחד, אני לא יודע מה חשבתי, אבל כאילו כוח מוזר עלה בי, משהו שלא הכרתי, כאילו אסור לי לעמוד מנגד ולא לעשות כלום.
בלי ששמתי לב התכוננתי למתקפה, בירכי התכופפו והתחלתי לרוץ אליו.
כשהתקרבתי ראיתי משהו שהפחיד אותו עד מוות, ראיתי משהו ממצמץ לו על העורף!
לפני שהספקתי לעצור הוא הסתובב והנחית את הסכין על הכתף שלי.
הדבר הבא שאני זוכר זה שהסכין נגע בעורי, ופשוט התנפץ.
הפושע עף לאחור מההדף ואחד משברים נתקע לו בבטן, הוא התחיל לדמם למוות.
אני גם עפתי ונפלתי לרצפה, אבל לי לא קרה כלום, ראיתי את השבר המרכזי עדיין תקוע לי בכתף.
"טוני אתה בסדר?" שמעתי צעקה בהולה מהצד השני של החדר.
"אני חושב..." עניתי בהתפעלות.
" יש לך סכין תקוע בכתף ואתה בסדר!?" אמרה ג'יין, בעודם מתקרבים לאיזור.
קמתי והוצאתי לאט את הסכין מהכתף, הדבר המפליא הוא שהסכין לא חדרה לעור שלי בכלל!, היא הייתה תקועה בחולצה.
"משהו מוזר מאוד קורה כאן", אמרתי
"הלילה הזה רק ניהיה מוזר יותר ויותר" אמר ז'אק.
"נראה לי שהבנתי, תנו לי שנייה לבדוק", הלכתי למטבח והבאתי סכין מפחידה למראה, הנחתי את היד על השולחן, והרמתי את הסכין, התכוננתי להנחית אותו על היד, זה היה כאילו ידעתי שלא יקרה לי כלום כי לא הססתי אפילו.
מכל החדר שמעתי צעקות של: "לא!!","מה אתה עושה!!!"
כשהנחתתי את הסכין היא נעצרה על היד שלי, כאילו אני מנסה לחתוך בטון.
אבא שלי התקרב וניסה לבדוק, הוא לקח גם את הסכין וניסה לחתוך אך שום דבר לא קרה, כך
אחד אחד הם ניסו כאילו אני צעצוע חדש.
"אני חושב...." אמרתי, "שכשכולם התעלפו קיבלנו כוחות על, לא לצחוק עלי..."
"לא זה דווקא הגיוני מאוד" אמרה ג'יין, "קודם ההתעלפות שזה דבר מוזר שלעצמו ואז ההתרפאות המהירה של ז'אק ואז העור שלך שחסין להכל... זה נראה כאילו זה ההסבר היחידי..."
"כששוללים את האפשרי, נשארים רק עם הבלתי אפשרי אל אף כל בלתי אפשריותו." אמר אבי
"יש עוד משהו, אני חושב שיש משהו על העורף של הבן-אדם הזה..." אמרתי, התקרבתי לעברו והפכתי אותו, הזזתי את השיער שלו מהעורף וכולם קפצו בבהלה, היה לו עין שלישית על העורף!
"אוקיי זה פשוט מגעיל", אמרה ג'יין.
"גם נראה לי שעובדה שז'אק התרפא במהירות זה לא הכוח שלו אלא שלך!" אמרתי לג'יין, הרי את התעייפת מאוד אחרי זה אז כנראה את ריפאת אותו".
"אולי..." אמרה ג'יין בתמהה.
"נראה לי שכולכם צריכים שנה טובה עכשיו", אמרה אימי "אנחנו נדבר עם המשטרה ונראה מה עושים".
"אבל עכשיו כל האקשן ואני רוצ---" התחלתי לומר.
"בלי אבל עכשיו למעלה!" אמרה אימי.
"טוב אני באמת קצת עייף, אבל על הבוקר אתם מעירים אותי אני רוצה לשמוע את כל ההסבר מהמשטרה!" אמרתי.
"בסדר אבל עכשיו, למעלה!", אמר אבי
נפרדתי מג'יין וז'אק והלכתי לחדר ונפלתי על המיטה בעייפות, נתתי לעניי להיעצם ונרדמתי.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

את הקטע שהם מגלים על כוחות העל היה לי קצת קשה לכתוב, זה קשה לכתוב את החלק הזה בשפה גבוהה.

תגובות בונות יתקבלו בברכה!

התיאורים מצוינים.
יש פה כמה דברים שנראים לי דומים לסיפור שלי :o

אנדי ומייק ,ז'אק ,אנגליה. כל המילים האלה עושות לי כיף לקרוא .

פורסם במקור על ידי ErWiN.W

התיאורים מצוינים.
יש פה כמה דברים שנראים לי דומים לסיפור שלי :o

אנדי ומייק ,ז'אק ,אנגליה. כל המילים האלה עושות לי כיף לקרוא .

אנדי מייק ואנגליה לא יופיעו שוב...
אין לך מה לדאוג...
איך זה כיף לראות סוף סוף תגובות...

אנשים? למה אתם לא יכולים להגיב???
אני ורצה לפרסם פרק ומגלה שיש רק שתי תגובות ממוצאי שבת!
בבקשה אם אתם קוראים אז תגיבו!

מה אני יגיד לכם... יש אנשים שקוראים את הסיפור ומגיבים אז אני יפרסם בשבילם אבל...
בבקשה תגיבו!
זה מעודד מאוד ועוזר!


פרק שלישי

יום שבת בבוקר,צרפת,פריז.


התעוררתי באיטיות ששמעתי דפיקות בדלת.
"מי זה?" צעקתי בעייפות.
"זה ז'אק" נשמע קול, "רצית שנעיר אותך כשיש התקדמות, אז בדיוק עכשיו מנהל המקום בשיחה עם הCIA , ונראה שהם יודעים מה קורה!".
לקח לי כמה שניות להבין על מה הוא מדבר, ואז נזכרתי, " אני בא מייד!" קמתי בקפיצה, התלבשתי וצחצחתי שיניים במהירות.
כשירדתי ראיתי שכולם כבר למטה, אפילו ג'יין שאתמול לא חשבתי שתעורר בזמן הקרוב הייתה כאן וערנית מתמיד.
"טוב עכשיו שטוני כאן אפשר להתחיל" אמר בעל האכסנייה, "דיברתי עם הCIA והם כבר ידעו שזה עומד לקרות, אבל לא הספיקו להזהיר את כולם, הם מתחילים בתהליך פינוי עולמי, את כל מי שבאזור פריז מתפנה למקום מיוחד בהרים אשר הוכן למקרים כאלו, המקום מציוד באוכל באמצעים לחזור ולאכלס מחדש את האיזורים כולם.
"לכן כל מי שלא רוצה להישאר פה שהפושעים יתחילו להשתמש בכוחות שלהם צריך להגיע לפארק לה וילט עכשיו!" אמר.
"מתארגנת קבוצה ללכת עכשיו, כל מי שרוצה לאסוף את הדברים שלו יכול ללכת בקבוצה הבאה", אמר, מייד בסיום דבריו כל האנשים התחילו לזוז, ראיתי קבוצה גדולה של אנשים שמתחילים כבר ללכת לכיוון הפארק.
"אמא אבא בואו כבר" צעקתי והתחלתי ללכת לפארק.
ראיתי את ז'אק, ג'יין והורים שלי חוזרים למלון, לא הבנתי מה יש להם לעשות שם, חזרתי בריצה למלון אבל שחזרתי הם נעלמו מן העין, עד שלפתע ראיתי את המכונית שלנו מגיחה מהחנייה התת קרקעית, איך לא חשבתי על זה?.
"בוא כבר יה איטי" ז'אק צעק לי מהאוטו בחיוך, רצתי לשם במהירות ונכנסתי לרכב, תוך זמן קצר הגענו לפארק,המקום היה מלא בלגן, ראיתי שתי מסוקים צבאיים לנסיעת טנקים גדולים מתרחקים מהמקום שהם מלאים עד אפס מקום.
רצנו למסוק אחד שרק עכשיו התחיל להתמלאות, שלפתע שמענו רעם נוראי, היום היה יום שמשי וזה לא התאים, מאוד!
הסתכלתי לשמיים וראיתי אדם עם בגדים צהובים צועקים, שהאוויר סביבו היה מלא חשמל סטטי.
"מה זה?" שמעתי צעקות מכל האיזור.
מסתבר שרוב האנשים אפילו לא ידעו על עניין הכוחות, כנראה שהמשטרה לא רצתה לעורר בהלה.
"נראה לי שהפשעים התחילו",אמר ז'אק בפחד.
בום!
היה פיצוץ נוראי שהגיע מאיפה שקודם היה מסוק מלא באנשים, כעת הדבר היחיד שהיה שם זה שברים בוערים, לא רציתי אפילו להסתכל מה קרה לו, שמעתי צעקות מכל עבר, פחדתי מאוד, ידעתי שקשה לחתוך אותי, אבל ברק? הוא יטגן אותי לחתיכות!
ראיתי את האדם בשמיים מושיט את ידו לכיוון המסוק השני, מתוך קצות האצבעות שלו יצא זרם קטן של חשמל שלאט לאט הוא התגבר לברק קטלני שעמד לצאת ולפצץ את המסוק השני, שלפתע זרם חזק של רוח סובב אותו והעיף אותו לאחור, היה הבזק חזק, הברק השתחרר ויצא מהידיים שלו לשמיים.
"זה מגיע משם" שמעתי מישהו צועק.
הסתכלתי וראיתי אדם בחליפה מכוון את היד שלו לכיוון הפושע, מתוך היד שלו יצא זרם אוויר שבקושי נראה לעין, הוא נראה כאילו הוא יודע מה עושה, כאילו הוא שולט בכוח הזה שנים.
"הוא עוצר אותו" אמר ז'אק, "זה לא יאומן!"
"כולם להיכנס לכאן! מהר!" שמענו. ליד האדם בחליפה עמד עוד אדם וסימן לנו להיכנס למסוק הבא, "W יעצור אותו אתם צריכים להתקדם מהר!" אמר, 'מעניין מאיפה הם?' תהיתי לעצמי, הם לא נראים כמו סוכנים רגילים.
זרם אנשים התחיל לרוץ למסוק, אנשים דחפו אנשים אחרים ורצו בכל המהירות, זה היה ברור שW לא יצליח לעצור אותם לזמן רב, הבהלה הייתה רבה, אנשים דרסו אחרים כדי להגיע, זה היה אחד הרגעים המפחידים בחיי, אנשים שלפני רגע היו המנומסים שבאדם, הפכו לחיות פרא שיעשו הכל כדיי להגיע למסוק ראשונים.
הגעתי למסוק בריצה, ראיתי שכל חבריי היו שם כבר, ישבו בפינה צדדית על מנת שלא ידחפו אותם. התקרבתי אליהם במהירות, "איזה מזל שהצלחנו להגיע, פחדתי שהאנשים ירמסו אותי", אמרתי בהקלה.
"מעניין איך W שולט בכוחות שלו בכזו מיומנות, ראיתם אותו?" אמרתי בערצה, "הוא נראה כאילו הוא מתאמן על המתקפה הזאת במשך חודשים!".
"טוני, זה לא זמן טוב לקשקש שטויות מעריצים, אתה לא תראה אותו יותר בחיים" אמרה ג'יין.
"כל מי שנכנס עכשיו לשב אנחנו ממריאים!" נשמעה קריאה ברמקול.
"נקווה שימריאו מהר, האדם השני שעמד שם ופוצץ את המסוק, אני מפחדת שהוא יעשה אותו הדבר לנו, הוא כמעט פוצץ גם לנו את הצורה." אמרה ג'יין בפחד, "אני מקווה שהוא לא יחזור".
"הממשלה תעצור אותם, למה יש אותם אם לא?" אמר ז'אק בתקווה.
"אני מקווה שהם יודעים מה הם עושים בכלל." אמרתי.
ראינו את האדם ששיגר הברק עלם מהמקום, גם W נעלם, נראה שהמשך הפינוי מהאיזור המשיך כאילו לא קרה דבר.
התרחקנו לאט לאט מכל מקום ישוב, עד שלא היה מסביבנו כלום מלבד הרים.