תודה לאתר "ארמון הכלבים" ולמנוע החיפוש "גוגל".

מקורו של כלב זה בתוכנית גידול שהחלה בסוף המאה ה-19, בה הוכלאו מספר גזעים של כלבי רועים אירופיים. להכרה וטיפוחו של הגזע כפי שהוא היום אחראי קפטן מקס וון סטפניטץ, אשר גילה את הגזע בזמן שהיה בתערוכת כלבים, ומיד רכש אותו.
לאחר זמן מה הקים הקפטן עמותה, שמה היה SV ותפקידה היה לפתח את הגזע לצרכי עבודה.
קפטן וון שהיה נשיא העמותה, החל להפיץ את הרעיון של שימוש בגזע זה לעבודות ממשלתיות ופרויקטים.
ואכן, לקראת 1920 החל הרועה הגרמני להתפרסם בתור כלב משטרה, צבא, חילוץ והגנה.
במהלך מלחמת העולם הראשונה והשנייה השתמשו בו הגרמנים, הגזע שימש כשומר גדרות ומגלה מסתננים ופולשים במחנות העבודה וההשמדה.
לאחר המלחמה "אימצו" חיילים בריטים ואמריקאים את הגזע, וכך גזע זה תפס תאוצה בכל העולם.
הפופולאריות הרבה של כלב הרועים הגרמני הביאה לגידול לא נכון, והשבחה לא נכונה, הן מבחינת האופי - שהפך לתוקפני, והן מבחינה פיזית.

הרועה הגרמני נחשב לגזע הכלבים הקל ביותר לאילוף, עקב נאמנותו הגבוהה לבעליו.
עובדה זו, בנוסף לגופו החסון, לכושרו הגופני ולחוכמתו פתחה בפניו את הדרך לעבודות משטרה, צבא, חילוץ והצלה ואף ככלב נחייה לעיוורים.
משקלו הממוצע של כלב הרועים הגרמני הוא 43 ק"ג וגובהו כ-66 ס"מ, הוא בעל פרווה קצרה שיכולה להיות במגוון צבעים מחום ועד שחור.
מדובר בכלב אנרגטי, אמין ונבון.
גזע הרועים הגרמני נחשב לאחר הגזעים הפופולאריים ביורת בישראל.