נושא: סיפור בהמשכים

היו היה ילד שדרך על תינוק של חזיר בר, אבל אז הוא גילה שזה בכלל לא חזיר, אלא ילד. ילד מאד שמן בשם בסינו. ''בואנה! תזהר!'' קרא בסינו בקולו המתלהב. הילד הסתכל עליו וצחק: "ישמן, בחיים לא תיראה מושך, כי לא קיים מישהו כל כך מכוער שיעמוד לידך ויגרום ל ךלהיראות טוב" בסינו חם המזג והעצבני לא יכול היה לסבול עוד את עלבונותיו של גיבורנו. הוא הכין את אגרופיו לקראת הקרב. ''איך אתה מעז?!'' שאל בסינו בזעם בזמן שהחל לרוץ לעבר הילד עם אגרופיו השלופים. ''קבל את זה!'' קרא בסינו ונתן לילד אגרוף. הוא ציפה שהילד יפרוץ בבכי תמרורים וירוץ לאמו, אבל הילד אפילו לא זז, הוא רק הביט בבסינו וחייך חיוך מלגלג. "אני נמשך לבנים" אמר הילד ובסינו נתקף בבהלה, הוא החל לנוס בפחד, אך זה לא עזר ו ,הוא שמן ואינו יכול לרוץ! הילד תפס בבסינו וחיבק אותו, הילד שאל:
"אתה בא לפה הרבה?" ובסינו צרח:
"לאאאאאאאאאאאא!!!"
מספר ציפורים שהתיישבו על חוטי חשמל, התעופפו בבהלה, לפתע הם התמזגו לישות אחת שבאה להציל את בסינו! 0: התדהמה היממה את כולם. ''אוי לא!'' אמר גיבור הסיפור ''איזה נאכס! איך אני אוכל להביס את הציפור הענקית הזאת?'' ''בואנה, מה זה הדבר הזה?'' קרא בסינו בזעם בקולו העמוק ''זה מה שאתם מביאים שיציל אותי? ציפור? מה אני נראה לכם, הומו?! לא יכולתם להביא משהו יותר נורמלי?'' ''הלו, ילד, תרגע.'' אמרה הציפור הענקית בקור גברי ''גם אני לא ממש רוצה להציל אותך, אבל זה מה שכתוב לי בתסריט, אוקי? אין לי ממש ברירה אחרת. עכשיו שתוק ותן לי להציל אותך.'' בסינו הביט בצפור וחייך: "עכשיו נראה אותך בוכה לאמא שלך!" אמר בסינו בשמחה.
הציפור עפה אל הילד, מתכוננת לתקיפה, כל נוצותיה החלו לעלות באש והיא קראה בקול: "אני הו-או הציפור האגדי!".
כולם הסתכלו בתדהמה ואמרו: "מה!? עוד פעם פוקימון משתלב בסיפור?!" היו מעוצבנים האנשים.
"אני אחסל אותך!" קרא הו-או ועמד לתקוף את הילד, אך כאשר הילד אמר ששמו הוא משה אברג'יל, מיד הציפור נסה וברחה. ''אז קוראים לך משה אברג'יל, אה?'' שאל בסינו ''חחחח איזה שם של ילד כאפות, באמא שלי אני קורע אותך עכשיו!'' ''אוי לא, לא שוב...'' נאנח משה
בסינו העיף כאפה למשה אך באותו רגע הוא החל לזהור באור שחור. "כדאי שתירגע!" אמר משה, "לא כדאי לך להלחם נגד משה אברג'יל, הפוקימון הכי חזק!"
"כן," אמר בסינו והכניס את ידו לכיס, "אנחנו עוד נראה!" ''מה בדיוק נראה?'' שאל משה בזלזול ''איך אתה מגרבץ? נו באמת, עשה לי טובה...'' ''בואנה! תרגע!!!'' צרח בסינו והחל שוב לרוץ לעבר משה. הפעם משה כבר לא היה כזה רחום והפיל את בסינו העגלגל על המדרכה. ''אוי לא!'' צעק בסינו והחל לבכות ''למה הפלת אותי? עכשיו אני לא אוכל לקום...'' ובסינו הקטן החל ליילל
"אמרתי לך, אני ערפד וערפדים הם רעים." אמר משה בקול מפחיד.
"לא, לא אמרת!" ילל בסינו.
"זה לא חשוב עכשיו." התעצבן משה, "ודרך אגב לא קוראים לי משה אברג'יל אלא חארקולה אברג'יל! אני הולך למצוץ את הדם שלך עכשיו!" בסינו המשיך בבכי התינוקי שלו. ''אתה בכלל לא מתנהג כמו גיבור הסיפור!'' התבכיין בסינו ''גיבור הסיפור אמור להיות אדם נחמד וטוב לב, ואתה? אתה ממש רע!'' ''אני רע?'' כעס חארקולה ''אתה זה שהתחיל להתנפל עלי רק כי בטעות דרכתי עליך!''
"ואני גם לא אסלח לך!" בכה בסינו.
"טוב, תתכונן למוות נוראי!" קרא חארקולה ושעט על בסינו. חארקול חתך את היד של בסינו וזרק אותה הצידה. שפריץ של דם קפץ החוצה ממקום היד החסרה.
"טעם גן עדן!" קרא חארקולה ושתה בצימאון מהנוזל האדום. ''לאאאאאאא!'' צעק בסינו באומללות ''לא את היד! איך אנ אוכל עכשיו לנגן בגיטרה? איך אני אוכל לעשות רושם על החברים שלי? אתה אדם חסר לב!''
חארקולה ניגב את פיו ואמר: "כן יש לי לב! הוא פשוט הפסיק לעבוד לפני כמה שנים."
"אז מה אני אעשה, מחר יש את קונצרט הגיטרות, עוד ובנג'ו הין לאומי!" בכה בסינו.
"כך את זה." אמר חארקולה וזרק לו יד פרוטזה. בינתים, לא רחוק מהשניים, בבית המשוגעים על שם עידן אברמוביץ', ישב בחדר ההנהלה נער מכוער למדי, נמוך קומה, בעל שיער פטריה, פצעי בגרות בכל הפנים, ופרצוף מרושע, וצפה בטלויזיה שמולו. בטלויזיה היה ניתן לראות את חארקולה ובסינו. ''הממ מענין...מענין מאד...'' חשב הנער בלבו. לפתע, נכנס לחדר נער רזה ובלונדיני, בעל פרצוף ערמומי. ''עידן, כבודו,'' אמר הנער ''אני נושא בפי חדשות רעות מאד.'' ''כן, כן, אני כבר יודע, ולדי יקירי.'' אמר עידן בקול צפצפני ''משה אברג'יל ברח מהמחלקה הפסיכיאטרית, ועכשיו הוא מסתובב ברחובות ישראל. בדיוק עכשיו אני צופה בזה דרך הטלויזיה המיוחדת שלי. אני מוכרח להודות שזה מענין מאד.'' ''מענין, כבודו?'' שאל ולדימיר ''זה חמור ביותר! האדון אברג'יל סובל מסכיזופרניה קשה מאד! לרגע אחד הוא בחור נורמלי לחלוטי, לרגע אחר הוא פתאום בטוח שהוא הומו, ופתאום הוא בטוח לחלוטין שהוא ערפד! אנו מוכרחים לתפוס אותו ולהחזירו אל בית החולים בהקדם האפשרי!''
"לא, ולדי יקירי." ציפצף עידן, "זה יהיה בזבוז של כוח לעשות את זה. ניתן למשה או בשמו החדש 'חארקולה' לשתות עוד דם ולבסוף, כרגיל, הוא יהפך אדום, חלש וחולה ולבסוף הבטן שלו תתפוצץ והוא ירדם. כשזה יקרה מחלכת הכלבנים תאסוף אותו, מובן?"
"כן, אדוני." ענה ולדימיר, קד קידה ויצא החוצה. כשיצא החוצה, בעט ולדימיר בקיר בזעם. ''עידן הזה!'' חשב ולדימיר בלבו ''נמאס לי תמיד לציית לפקודות שלו! למה הוא לא סומך עלי? למה הוא אף פעם לא לוקח את ההצעות שלי ברצינות? אני משרת אותו כבר מאז שפתח את העסק, ואפילו משכורת הוא לא נותן לי. הגיע הזמן שגם אני איזום משהו.''
ולדימיר הביט הצדה. לידו עמד קוף אנושי, נמוך קומה, בעל כרס, שן תחתונה בולטת, ופרצוף מטופש למדי. ''שלום קיפא.'' אמר ולדימיר בחביבות ''מה הענינים, חברי?'' ''הו, שלום ולדימיר הנאצל!'' אמר קיפא בקול נמוך ומטופש והצדיע לולדימיר ''זה כבוד גדול מאד עבורי שאתה פונה אל עובד פשוט כמותי. קרה משהו?'' ''הו, כן, בהחלט.'' השיב ולדימיר ''הסכיזופרני משה אברג'יל ברח מבית החולים. על פי פקודה מעידן, עלינו לגייס כמה שיותר כוחות בשביל לתפוס את אברג'יל, ולהשיבו אל בית החולים.'' ''אם כך, בוא נצא לקרב מיד!'' קרא קיפא בטמטום ''אתה הרי יודע שאני תמיד אמלא את פקודותיו של עידן המנהל הנערץ והדגול! קדימה, ולדימיר, בוא נצא לדרך!''
באותו הזמן ישב עידן הגוצון ועדיין הסתכל בטלוויזיה אך הטלוויזיה הראתה הפעם לא את משה/חארקולה ואת בסינו אלא את ולדימיר ואת קיפא.
"אז מתברר שאתה, ולדי יקירי, רק בוגד קטן ופשוט. בסופו של דבר יתברר שאתה תעזור לקיפא למשה." ציחקק עידן, "אתה עוד תענש על זה."
בזמן שכל זה קרה המשיך בסינו להתחנן על חייו. "בבקשה חארקולה, רחם עליי." התחנן בסינו.
"תנגן לי משהו עם הגיטרה שלי." אמר משה/חארקולה.
"איפה היא?" שאל בבכי בסינו.
"הנה." אמר משה/חארקולה והושיט לבסינו גיטרה בגודל של מחזיק מפתחות. ''מה? מה זו הגיטרה המעפנה הזאת!'' זעם בסינו ''זה בכלל לא קשוח ואפל! איך אני אמור לנגן עם זה שירים של הלהקה של אח שלי?'' ''מה, אתה אשכרה רוצה לנגן לי שירים של אח שלך?'' שאל חארקולה בבוז ''כמה עלוב. מצטער, חבוב, אבל אסור לנגן שירים של להקות גרועות, יש חוק נגד זה.'' ''בואנה!'' קרא בסינו בזעם ''מי אתה שתקרא ללהקה הזאת גרועה?!''
"אתה כנראה לא אוהב את היד שנותרה לך." ציחקק חארקולה. באותו הרגע הגיעו אנשים רעולי פנים עם חליפות שחורות ובראשם אדם וקופיף מכוער. ''יו, איזה מגניב!'' קרא בסינו ורץ אליהם ''קוף! תמיד רציתי קוף מחמד! איזה כיף, איזה כיף!'' חארקולה, לעומתו, היה הרבה יותר מודאג. ''ד, די, עזוב אותי!'' קרא קיפא בזמן שבסינו ליקק את הפרווה שלו ''אני אלשין עליך לעידן!''
חארקולה התעלם מקיפא ופנה ישר לוולדימיר, "אני יודע שלוולדימיר יש תוכניות לגביי, אבל אני אף פעם לא אחזור להיות משה אברג'יל ואני אף פעם לא אחזור לבית המשוגעים של עידן!" חארקולה צחק בטירוף, הפך לעטלף ועף משם.
באותו זמן קיפא הרים את בסינו ונתן לו ללקק את הבטן שלו מבפנים. אז כך יצא שבסינו נופף ברגליו מתוך הפה וחארקולה ריחף בעצבנות באוויר. ''קיפא, אדיוט אחד!'' קרא ולדימיר בכעס ''אברג'יל בורח! אין זמן לשטויות שלך עכשיו! חייבים לרדוף אחריו!''''אבל בוס, תפסתי אותו!'' אמר קיפא ''הוא ממש בתוך הבטן שלי.'' ''קיפא, דביל, זה לא אברג'יל,'' אמר ולדימיר ''זה בסינו, הספאמר הידוע לשמצה. ירק אותו תכף ומיד. אין לדעת אילו מחלות הוא עלול להעביר לך...'' אבל זה היה מאוחר מידי, קיפא הפך לשיבוט שיעיר ואיטר יד ימין של בסינו.
"טוב, כנראה אני צריך לעשות את העבודה לבד." אמר ולדימיר ושלף אקדח ענק וטען אותו בקול נקישה גדול. באותו רגע נראתה דמות נעה במהירות לעבר החיילים, חארקולה העטלף, ולדימיר, בסינו וקיפאסינו. כשהדמות הגיעה התברר שזה אופנוען נמוך מכוסה בברדס. קול יריה נשמעה, האופנוען ברח וולדימיר נפל מת. ''לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא'&#3 9; בכה קיפא ''לא ולדי! לא ולדי! הו, אלי הרחום שבשמיים, למה לא לקחת אותי? למה לא לקחת אותי?'' ''שה, שה, קיפא,'' אמר בסינו ''אל תדאג, אני מבטיח לך שהרוצח הזה ישלם על מה שהוא עשה. אני עכשיו אפתח בחקירה. אנחנו נגלה מי הרוצח הנתעב שרצח את ולדימיר!'' ''אתה אולי יכול להתחיל בחקירה, שמן,'' אמר אחד החיילים ''אבל קיפא נשאר אתנו.'' ''הו באמת?'' שאל בסינו ''ומי אתה שתחליט על קיפא, נמוכצ'יק?'' החייל הוריד את הברדס, וחשף ראש קירח. ''כדאי שתדבר אלי בכבוד, שמן.'' אמר הילד הקירח ''אני הוא צחי, סגנו הבכיר ביותר של עידן אחרי ולדימיר. והיות שולדימיר עכשיו מת...אני הסגן הבכיר ביותר של עידן. ובתור ממשיך דרכו של ולדימיר, אני מחויב להמשיך במסע התפיסה אחרי משה אברג'יל. לכן, קיפא נשאר אתנו.'' ''אוף!'' אמר קיפא בעצב ''כמה חבל, נורא רציתי להיות בלש שחוקר תעלומות פשע.'' ''אל תדאג, קיפא,'' אמר בסינו והניח את ידו על כתפו של קיפא ''אני אנקום את מות ולדימיר. אין לך מה לדאוג, אני אמצא את הרוצח הנתעב. הוא יבין, שלא מתעסקים עם חברים של חיות המחמד של דביר בסינו.''.
"יששששש" שמח קיפא והחל לירקוד מרוב שמחה אך נפל מרוב אגרופו של צחי. "תירגע תכף ומיד!" היתעצבן צחי. ''כן המפקד!'' קרא קיפא והצדיע לצחי. ''בסדר גמור, חיילים,'' אמר צחי ''אנחנו יוצאים למסע ארוך וקשה, אחים מאתנו עלולים למות, אך אתם יודעים מה אומרים, המטרה מקדשת את האמצעים. אנו מוכרחים לבצע את פקודתו של אדוננו הנאצל עידן. שיהיה לכם ברור טוב טוב, חיילים יקרים, אף אחד מאתנו לא חוזר לבית החולים עד שהחולה אברג'יל לא בידינו.''. "כן המפקד!" צעקו כולם ובסינו הוציא מכיסו שקית צ'יפס קטנה והחל ליזלול בסתר. ''טוב, חברים, שמחתי להיות אתכם.'' אמר בסינו ''אני הולך עכשיו לחקור את תעלומת הרצח של ולדימיר. בינתיים יש ארבעה דברים שאני יודע על הרוצח: הוא היה אופנוען, נמוך קומה, לבוש בברדס, והיה לו מניע כלשהו לרצוח את ולדימיר. זה נראה לי כמו התקדמות יפה, לא?'' ''וואו!'' קרא קיפא בהערצה ''בסינו, אתה גאון אמיתי! הלוואי וגם אני הייתי יכול להיות גאון כמוך, ולפתור ככה תעלומות בלי להניד עפעף. בסינו, אתה הגיבור שלי!'' ''כן, כן, תודה, אני יודע.'' אמר בסינו בשחצנות ושילב את ידיו.
"יא שמן!, תפסיק לבזבז את הזמן שלנו בשטויות שלך!" צרח צחי ובעט בביטנו של בסינו ולפתע מתוך הבטן יצאו צ'יפסים. "יאמי!" קפץ קיפא בשמחה והחל ליזלול. ''אהה בוס...זה באמת חכם להביא את קיפא אתנו?'' שאל אחד החיילים. ''הממממ...'' הרהר צחי ''אנחנו זקוקים לכח אדם, לכן חשוב מאד לגייס את כל האנשים האפשריים למשימה, כולל אנשים מטומטמים חסרי תועלת כמו קיפא. אבל עכשיו כשאני מהרהר בענין..אולי אתה בעצם צודק. הרי כמו שאני מכיר את קיפא, הוא רק יעשה לנו צרות, ובמקום לעזור לנו למצוא את אברג'יל, הוא רק ימנע מאתנו לעשות זאת. טוב, קיפא, אני מניח שאתה יכול להתלוות אל בסינו...'' אמר צחי ועזב עם כל החיילים.
"אז...תגיד, אתה באמת יודע לנגן על גיטרה?" שאל קיפא את בסינו אשר מנקה את בגדיו מן פירורי הצ'יפס. ''בטח!'' קרא בסינו שהתלהב מזה שמישהו מתענין בזה ''יש לי אפילו להקה, ואני הגיטריסט שם! אני יודע מה אתה חושב, איך זה שאחד..מלא כמוני עוסק חבר בלהקה אבל לא מנגן על תופים, נכון? הרי ככה זה תמיד, אם יש מישהו שמן בלהקה מסוימת, הוא חייב להיות המתופף שלה. זה תמיד ככה, זה מן חוק טבע שכזה. ובכן, לא עוד! הגיע הזמן לשבור את הסטיגמה הזאת. אני, דביר בסינו, אהיה השמן הראשון שינגן בגיטרה. אני, דביר בסינו, חלוץ כל השמנים שנמאס להם שמתיחסים אליהם כמו לסטריאוטיפים מהלכים. אתה מבין את זה, קיפא? אני, דביר בסינו, מנהיג עידן חדש!'' בסינו הביט על קיפא, ונגעל מכמות הרוק שיצאה מתוך פיו הפתוח. ''סליחה?'' שאל קיפא ''אמרת משהו?''.
"איך אתה מעז להיתעלם ממני??" היתרגז בסינו ובעט בקיפא אשר עף מן המקום. "הנה מאדים!" חייך קיפא ולפתע התחיל להיחנק. ''הו לא, הו לא...'' נבהל בסינו ''מה חשבתי שאני עושה? אסור לי לתת לחמימות המח שלי להשתלט עלי בצורה כזאת. כמעט הרגתי את קוף המחמד שלי!'' בסינו הרים את קיפא בשתי ידיו, וזז מצד לצד כאילו היה עריסה. ''שה, שה, קיפא חמוד שלי,'' אמר בסינו בקולו העמוק ''לא אתן לאף אחד לפגוע בך. אני מבטיח, חמוד שלי.'' ''אבל..אבל מה עם הרוצח?'' שאל קיפא בקול נפחד ''הוא רצח את ולדימיר. הוא עלול לרצוח גם אותי. אני פוחד.''.
ובינתיים בבית המשוגעים של עידן אברמוביץ'. אופנוען הורס את דלת החדר של עידן ומוציא מכיסו אקדח. "מה אתה רוצה?" היתעורר עידן משינת היופי שלו ואכל את עיגול המלפפון שהיה מונח על עיניו. ''אתה!'' קרא האופנוען המסתורי והמבורדס ''אתה האדם שהרס לי את החיים! הרסת לי את האישיות! הורדת לי את הבטחון העצמי עד למתחת לאפס! לולא אתה, הייתי היום אדם חשוב, אולי עורך דין, אולי פוליטיקאי, ולא איזה אופנוען תמהוני שנוסע ברחובות ויורה באנשים! אני אנקום בך עכשיו, על כל מה שעשית לי!'' ''הרגע, הרגע, בחורצ'יק.'' אמר עידן ''אתה יודע, אתה לא האדם היחיד בעולם שהרסתי לו את החיים. הזדהה בבקשה. מי אתה? באיזה תאריך בדיוק קרה הארוע בו הרסתי לך את החיים? אני רוצה את כל התשובות.'' ''אני הוא..'' השיב האופנוען ''אני הוא..בעצם, למה אני מגלה לך? למה שאני אומר לך, עידן אברמוביץ', האיש הרשע ביותר בעולם, מי אני? הרי בסינו וקיפא שורפים את כל תאי המח שלהם בשביל לגלות מי אני. למה שאתה תדע לפניהם? לא, שכח מזה, אני לא אספר לך!'' ''בסדר גמור, אתה ביקשת את זה...'' חייך עידן את חיוכו הערמומי ולחץ על הכפתור האדום שעל שולחנו. נפתח חור ענקי ברצפה שעליה דרך האופנוען, והאופנוען נפל למטה-למטה, אל הלא נודע. ''מצוין...'' חשב עידן בלבו ''הרגע שלחתי את היצור התמוה הזה אל המקום שאליו אני שולח את כל הנקמנים העלובים שהרסתי להם את חייהם...הצינוק של בית החולים. כן, אני תותח...'' ציחקק לו עידן בהיתגאות רבה אך לפתע נישכב מעולף על הריצפה. "זה ילמד אותך לקח לא לילחוץ על כפתורים אדומים!" צעק האופנוען והרים את גופתו של עידן ולקח אותו עימו. ''לא יאומן! איזו הרגשה נפלאה זו.'' חשב האופנוען בלבו ''להיות זה שרצח את עידן אברמוביץ'. לא האמנתי שאזכה בכזה תואר נאצל. זה כל כך מרגש..'' אך הדבר שהאופנוען לא שם לב אליו, הוא שאחת מעיניו של עידן היתה פקוחה. באיטות ובערמומיות, חטף עידן את האקדח מידו של האופנוען, וירה לו בכתף. ''אחחחחח!'' צרח האופנוען ונפל מיד על הרצפה. ''אהא!'' קרא עידן בשמחה ''מה חשבת, טיפש אחד? שאתה הרגת את עידן הדגול? שטויות במיץ. עידן לא מת בכזו קלות! אני אחיה עד 120, חבובצ'יק.'' עידן לא חדל לירות באופנוען. הוא ירה בו ביד שמאל, ביד ימין, ברגל שמאל, וברגל ימין. ''למה אתה חייב להתערב, הא?'' שאל עידן בזעם ''לפי התסריט, אני משליך אותך לצינוק בית החולים, וזהו, לא שומע ממך יותר. אבל אתה חייב לעשות דווקא, נכון? ללכת נגד הזרם, נגד הממסד. אתה עכשיו תשלם ביוקר, ילד!'' ''טוב, טוב, בסדר, די!'' צעק האופנוען בעודו מנסה להתחבא מהיריוץ של עידן ''ניצחת. אתה יכול לזרוק אותי לצינוק, רק בבקשה ממך, חדל לירות!'' ''הו, מצוין.'' אמר עידן ''סוף סוף אתה משתף פעולה.'' עידן סחב את גופו של האופנוען, והשליך אותו אל תור החור ברצפה. ''ורק ליתר בטחון...'' אמר עידן ולחץ על הכפתור הירוק שבשולחנו. לאט לאט החור שבאדמה החל להסגר. בינתיים, מאות מטרים מתחתיו, שכב האופנוען הנכה על רצפת הצינוק, ודמעות זלגו מעיניו. ''מה אני אעשה עכשיו?'' חשב האופנוען בלבו ''איך אני יוצא מהבוץ הזה?'' "כנראה שנכשלת, סוכן אלפא." נשמע קול מבין הצללים ואז הופיע אדם לבוש בברדס הדומה לשל האופנוען.
"אדוני." אמר האופנוען והשתחווה בפני האדם השני.
"לא הצלחת במשימה שלך." אמר האדון.
"אבל אדוני, הצלחתי להרוג את וולדימיר." אמר סוכן אלפא.
"ומה עם עידן הגוץ הקליני?" שאל האדון.
" אני... אני..." גימגם סוכן אלפא.
"בסדר, אנחנו נוותר לך הפעם, בתנאי שתצליח בפעם הבאה." אמר האדון.
"מתי הפעם הבאה?" שאל סוכן אלפא.
"עכשיו" אמר האדון וחשף דבר מדהים בעיני סוכן אלפא. ''וואו!'' אמר האופנוען בהתלהבות ''אתה..אתה..יש לך מגע קסם! נגעת בידיים וברגליים שלי והן נרפאו, ממש כאילו עידן מעולם לא ירה בי שם! אתה ממש קול, אדוני!'' ''כן, כן,'' אמר האדון ''אבל אל תשכח שעשיתי את זה רק בשביל שתוכל להשתתף במשימה הבאה.'' ''ומהי?'' שאל האופנוען
"עליך לחסל את משה אברג'יל." אמר האדון.
"אבל איך? הוא ערפד." שאל האופנוען
"כך את זה," אמר האדון והושיט לו יתד חלוד של אוהל ומים מעופשים, "אלה האמצעים להרוג ערפדים."
"ואיך אני אצא מפה?" שאל האופנוען ונעמד על רגליו ולקח את היתד והמים.
"זאת לא בעיה, הסוכן אלפא," אמר האדון ונקש באצבעותיו, "אתה כבר בחוץ." ''וואו!'' התלהב האופנוען בשנית ''אתה ממש קוסם, אדוני!'' ''כן, כן, אולי מספיק להתלהב מכל דבר קטן?'' החל האדון להתרגז ''בכל מקרה, כדאי שתצא למשימה כבר עכשיו, כי ככל שאנחנו מחכים יותר כך אברג'יל מספיק לעשות יותר ויותר נזק. האם אני ברור?'' ''כן, אדוני.'' אמר האופנוען בצייתנות. ''טוב מאד.'' אמר האדון ''אם כך, להתראות, אופנוען.'' האדון נקש באצבעותיו, ונעלם. האופנוען הביט סביבו וקלט את קבוצת החיילים של צחי נעה במהירות. "הם עוקבים אחרי משה," אמר בליבו, "אם אני אעקוב אחריהם אז אני אגיע אל משה ואהרוג אותו."
באותו זמן ביקרו בסינו וקיפא בחנות בגדים כדי לקנות חליפות טוקסידו לכל אחד. "תזכיר לי שוב, למה אנחנו צריכים חליפות?" שאל בסינו. "זה ברור, לכל הבלשים יש חליפות ואנחנו חוקרים את מות וולדי." אמר קיפא וכשאמר את השם וולדי החל לבכות, "לאאאאא! לממממה? ווווווווולדי!" ''שה, שה, קיפא הקטן,'' אמר בסינו ומפח על גבו ''אני יודע שקשה לך, אבל עלינו לשמור על ראש מורם. אתה יודע, יש לי חבר, שמו פלג, שאיבד המון המון אנשים במהלך חייו. חבר שלו מת מקריש דם ברגל, דוד שלו נפטר, חבר שלו מת לאחר ששיחק משחק כדורגל, וכלב של קרוב משפחה שלו נפטר. אכן היו לו המון אבידות במהלך החיים. אבל האם הוא בכה ימים ולילות כמוך? לא! הוא ידע שהחיים ממשיכים הלאה, ושאין מה לעשות, ולכן הוא שמר על ראש מורם. אתה צריך ללמוד ממנו, קיפא.'' ''כל כך הרבה אנשים מתו במהלך החיים שלו, והוא אפילו לא בכה?!'' שאל קיפא בתדהמה ''איזה מן אדם הוא?'' ואז הוא נרדם!!! ''קיפא המסכן...דיבר יותר מדי.'' אמר בסינו וליטף את פרוותו של קיפא

ואז קיפא התעורר ושם לו כף.

היו היה ילד שדרך על תינוק של חזיר בר, אבל אז הוא גילה שזה בכלל לא חזיר, אלא ילד. ילד מאד שמן בשם בסינו. ''בואנה! תזהר!'' קרא בסינו בקולו המתלהב. הילד הסתכל עליו וצחק: "ישמן, בחיים לא תיראה מושך, כי לא קיים מישהו כל כך מכוער שיעמוד לידך ויגרום ל ךלהיראות טוב" בסינו חם המזג והעצבני לא יכול היה לסבול עוד את עלבונותיו של גיבורנו. הוא הכין את אגרופיו לקראת הקרב. ''איך אתה מעז?!'' שאל בסינו בזעם בזמן שהחל לרוץ לעבר הילד עם אגרופיו השלופים. ''קבל את זה!'' קרא בסינו ונתן לילד אגרוף. הוא ציפה שהילד יפרוץ בבכי תמרורים וירוץ לאמו, אבל הילד אפילו לא זז, הוא רק הביט בבסינו וחייך חיוך מלגלג. "אני נמשך לבנים" אמר הילד ובסינו נתקף בבהלה, הוא החל לנוס בפחד, אך זה לא עזר ו ,הוא שמן ואינו יכול לרוץ! הילד תפס בבסינו וחיבק אותו, הילד שאל:
"אתה בא לפה הרבה?" ובסינו צרח:
"לאאאאאאאאאאאא!!!"
מספר ציפורים שהתיישבו על חוטי חשמל, התעופפו בבהלה, לפתע הם התמזגו לישות אחת שבאה להציל את בסינו! 0: התדהמה היממה את כולם. ''אוי לא!'' אמר גיבור הסיפור ''איזה נאכס! איך אני אוכל להביס את הציפור הענקית הזאת?'' ''בואנה, מה זה הדבר הזה?'' קרא בסינו בזעם בקולו העמוק ''זה מה שאתם מביאים שיציל אותי? ציפור? מה אני נראה לכם, הומו?! לא יכולתם להביא משהו יותר נורמלי?'' ''הלו, ילד, תרגע.'' אמרה הציפור הענקית בקור גברי ''גם אני לא ממש רוצה להציל אותך, אבל זה מה שכתוב לי בתסריט, אוקי? אין לי ממש ברירה אחרת. עכשיו שתוק ותן לי להציל אותך.'' בסינו הביט בצפור וחייך: "עכשיו נראה אותך בוכה לאמא שלך!" אמר בסינו בשמחה.
הציפור עפה אל הילד, מתכוננת לתקיפה, כל נוצותיה החלו לעלות באש והיא קראה בקול: "אני הו-או הציפור האגדי!".
כולם הסתכלו בתדהמה ואמרו: "מה!? עוד פעם פוקימון משתלב בסיפור?!" היו מעוצבנים האנשים.
"אני אחסל אותך!" קרא הו-או ועמד לתקוף את הילד, אך כאשר הילד אמר ששמו הוא משה אברג'יל, מיד הציפור נסה וברחה. ''אז קוראים לך משה אברג'יל, אה?'' שאל בסינו ''חחחח איזה שם של ילד כאפות, באמא שלי אני קורע אותך עכשיו!'' ''אוי לא, לא שוב...'' נאנח משה
בסינו העיף כאפה למשה אך באותו רגע הוא החל לזהור באור שחור. "כדאי שתירגע!" אמר משה, "לא כדאי לך להלחם נגד משה אברג'יל, הפוקימון הכי חזק!"
"כן," אמר בסינו והכניס את ידו לכיס, "אנחנו עוד נראה!" ''מה בדיוק נראה?'' שאל משה בזלזול ''איך אתה מגרבץ? נו באמת, עשה לי טובה...'' ''בואנה! תרגע!!!'' צרח בסינו והחל שוב לרוץ לעבר משה. הפעם משה כבר לא היה כזה רחום והפיל את בסינו העגלגל על המדרכה. ''אוי לא!'' צעק בסינו והחל לבכות ''למה הפלת אותי? עכשיו אני לא אוכל לקום...'' ובסינו הקטן החל ליילל
"אמרתי לך, אני ערפד וערפדים הם רעים." אמר משה בקול מפחיד.
"לא, לא אמרת!" ילל בסינו.
"זה לא חשוב עכשיו." התעצבן משה, "ודרך אגב לא קוראים לי משה אברג'יל אלא חארקולה אברג'יל! אני הולך למצוץ את הדם שלך עכשיו!" בסינו המשיך בבכי התינוקי שלו. ''אתה בכלל לא מתנהג כמו גיבור הסיפור!'' התבכיין בסינו ''גיבור הסיפור אמור להיות אדם נחמד וטוב לב, ואתה? אתה ממש רע!'' ''אני רע?'' כעס חארקולה ''אתה זה שהתחיל להתנפל עלי רק כי בטעות דרכתי עליך!''
"ואני גם לא אסלח לך!" בכה בסינו.
"טוב, תתכונן למוות נוראי!" קרא חארקולה ושעט על בסינו. חארקול חתך את היד של בסינו וזרק אותה הצידה. שפריץ של דם קפץ החוצה ממקום היד החסרה.
"טעם גן עדן!" קרא חארקולה ושתה בצימאון מהנוזל האדום. ''לאאאאאאא!'' צעק בסינו באומללות ''לא את היד! איך אנ אוכל עכשיו לנגן בגיטרה? איך אני אוכל לעשות רושם על החברים שלי? אתה אדם חסר לב!''
חארקולה ניגב את פיו ואמר: "כן יש לי לב! הוא פשוט הפסיק לעבוד לפני כמה שנים."
"אז מה אני אעשה, מחר יש את קונצרט הגיטרות, עוד ובנג'ו הין לאומי!" בכה בסינו.
"כך את זה." אמר חארקולה וזרק לו יד פרוטזה. בינתים, לא רחוק מהשניים, בבית המשוגעים על שם עידן אברמוביץ', ישב בחדר ההנהלה נער מכוער למדי, נמוך קומה, בעל שיער פטריה, פצעי בגרות בכל הפנים, ופרצוף מרושע, וצפה בטלויזיה שמולו. בטלויזיה היה ניתן לראות את חארקולה ובסינו. ''הממ מענין...מענין מאד...'' חשב הנער בלבו. לפתע, נכנס לחדר נער רזה ובלונדיני, בעל פרצוף ערמומי. ''עידן, כבודו,'' אמר הנער ''אני נושא בפי חדשות רעות מאד.'' ''כן, כן, אני כבר יודע, ולדי יקירי.'' אמר עידן בקול צפצפני ''משה אברג'יל ברח מהמחלקה הפסיכיאטרית, ועכשיו הוא מסתובב ברחובות ישראל. בדיוק עכשיו אני צופה בזה דרך הטלויזיה המיוחדת שלי. אני מוכרח להודות שזה מענין מאד.'' ''מענין, כבודו?'' שאל ולדימיר ''זה חמור ביותר! האדון אברג'יל סובל מסכיזופרניה קשה מאד! לרגע אחד הוא בחור נורמלי לחלוטי, לרגע אחר הוא פתאום בטוח שהוא הומו, ופתאום הוא בטוח לחלוטין שהוא ערפד! אנו מוכרחים לתפוס אותו ולהחזירו אל בית החולים בהקדם האפשרי!''
"לא, ולדי יקירי." ציפצף עידן, "זה יהיה בזבוז של כוח לעשות את זה. ניתן למשה או בשמו החדש 'חארקולה' לשתות עוד דם ולבסוף, כרגיל, הוא יהפך אדום, חלש וחולה ולבסוף הבטן שלו תתפוצץ והוא ירדם. כשזה יקרה מחלכת הכלבנים תאסוף אותו, מובן?"
"כן, אדוני." ענה ולדימיר, קד קידה ויצא החוצה. כשיצא החוצה, בעט ולדימיר בקיר בזעם. ''עידן הזה!'' חשב ולדימיר בלבו ''נמאס לי תמיד לציית לפקודות שלו! למה הוא לא סומך עלי? למה הוא אף פעם לא לוקח את ההצעות שלי ברצינות? אני משרת אותו כבר מאז שפתח את העסק, ואפילו משכורת הוא לא נותן לי. הגיע הזמן שגם אני איזום משהו.''
ולדימיר הביט הצדה. לידו עמד קוף אנושי, נמוך קומה, בעל כרס, שן תחתונה בולטת, ופרצוף מטופש למדי. ''שלום קיפא.'' אמר ולדימיר בחביבות ''מה הענינים, חברי?'' ''הו, שלום ולדימיר הנאצל!'' אמר קיפא בקול נמוך ומטופש והצדיע לולדימיר ''זה כבוד גדול מאד עבורי שאתה פונה אל עובד פשוט כמותי. קרה משהו?'' ''הו, כן, בהחלט.'' השיב ולדימיר ''הסכיזופרני משה אברג'יל ברח מבית החולים. על פי פקודה מעידן, עלינו לגייס כמה שיותר כוחות בשביל לתפוס את אברג'יל, ולהשיבו אל בית החולים.'' ''אם כך, בוא נצא לקרב מיד!'' קרא קיפא בטמטום ''אתה הרי יודע שאני תמיד אמלא את פקודותיו של עידן המנהל הנערץ והדגול! קדימה, ולדימיר, בוא נצא לדרך!''
באותו הזמן ישב עידן הגוצון ועדיין הסתכל בטלוויזיה אך הטלוויזיה הראתה הפעם לא את משה/חארקולה ואת בסינו אלא את ולדימיר ואת קיפא.
"אז מתברר שאתה, ולדי יקירי, רק בוגד קטן ופשוט. בסופו של דבר יתברר שאתה תעזור לקיפא למשה." ציחקק עידן, "אתה עוד תענש על זה."
בזמן שכל זה קרה המשיך בסינו להתחנן על חייו. "בבקשה חארקולה, רחם עליי." התחנן בסינו.
"תנגן לי משהו עם הגיטרה שלי." אמר משה/חארקולה.
"איפה היא?" שאל בבכי בסינו.
"הנה." אמר משה/חארקולה והושיט לבסינו גיטרה בגודל של מחזיק מפתחות. ''מה? מה זו הגיטרה המעפנה הזאת!'' זעם בסינו ''זה בכלל לא קשוח ואפל! איך אני אמור לנגן עם זה שירים של הלהקה של אח שלי?'' ''מה, אתה אשכרה רוצה לנגן לי שירים של אח שלך?'' שאל חארקולה בבוז ''כמה עלוב. מצטער, חבוב, אבל אסור לנגן שירים של להקות גרועות, יש חוק נגד זה.'' ''בואנה!'' קרא בסינו בזעם ''מי אתה שתקרא ללהקה הזאת גרועה?!''
"אתה כנראה לא אוהב את היד שנותרה לך." ציחקק חארקולה. באותו הרגע הגיעו אנשים רעולי פנים עם חליפות שחורות ובראשם אדם וקופיף מכוער. ''יו, איזה מגניב!'' קרא בסינו ורץ אליהם ''קוף! תמיד רציתי קוף מחמד! איזה כיף, איזה כיף!'' חארקולה, לעומתו, היה הרבה יותר מודאג. ''ד, די, עזוב אותי!'' קרא קיפא בזמן שבסינו ליקק את הפרווה שלו ''אני אלשין עליך לעידן!''
חארקולה התעלם מקיפא ופנה ישר לוולדימיר, "אני יודע שלוולדימיר יש תוכניות לגביי, אבל אני אף פעם לא אחזור להיות משה אברג'יל ואני אף פעם לא אחזור לבית המשוגעים של עידן!" חארקולה צחק בטירוף, הפך לעטלף ועף משם.
באותו זמן קיפא הרים את בסינו ונתן לו ללקק את הבטן שלו מבפנים. אז כך יצא שבסינו נופף ברגליו מתוך הפה וחארקולה ריחף בעצבנות באוויר. ''קיפא, אדיוט אחד!'' קרא ולדימיר בכעס ''אברג'יל בורח! אין זמן לשטויות שלך עכשיו! חייבים לרדוף אחריו!''''אבל בוס, תפסתי אותו!'' אמר קיפא ''הוא ממש בתוך הבטן שלי.'' ''קיפא, דביל, זה לא אברג'יל,'' אמר ולדימיר ''זה בסינו, הספאמר הידוע לשמצה. ירק אותו תכף ומיד. אין לדעת אילו מחלות הוא עלול להעביר לך...'' אבל זה היה מאוחר מידי, קיפא הפך לשיבוט שיעיר ואיטר יד ימין של בסינו.
"טוב, כנראה אני צריך לעשות את העבודה לבד." אמר ולדימיר ושלף אקדח ענק וטען אותו בקול נקישה גדול. באותו רגע נראתה דמות נעה במהירות לעבר החיילים, חארקולה העטלף, ולדימיר, בסינו וקיפאסינו. כשהדמות הגיעה התברר שזה אופנוען נמוך מכוסה בברדס. קול יריה נשמעה, האופנוען ברח וולדימיר נפל מת. ''לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא'&#3 9; בכה קיפא ''לא ולדי! לא ולדי! הו, אלי הרחום שבשמיים, למה לא לקחת אותי? למה לא לקחת אותי?'' ''שה, שה, קיפא,'' אמר בסינו ''אל תדאג, אני מבטיח לך שהרוצח הזה ישלם על מה שהוא עשה. אני עכשיו אפתח בחקירה. אנחנו נגלה מי הרוצח הנתעב שרצח את ולדימיר!'' ''אתה אולי יכול להתחיל בחקירה, שמן,'' אמר אחד החיילים ''אבל קיפא נשאר אתנו.'' ''הו באמת?'' שאל בסינו ''ומי אתה שתחליט על קיפא, נמוכצ'יק?'' החייל הוריד את הברדס, וחשף ראש קירח. ''כדאי שתדבר אלי בכבוד, שמן.'' אמר הילד הקירח ''אני הוא צחי, סגנו הבכיר ביותר של עידן אחרי ולדימיר. והיות שולדימיר עכשיו מת...אני הסגן הבכיר ביותר של עידן. ובתור ממשיך דרכו של ולדימיר, אני מחויב להמשיך במסע התפיסה אחרי משה אברג'יל. לכן, קיפא נשאר אתנו.'' ''אוף!'' אמר קיפא בעצב ''כמה חבל, נורא רציתי להיות בלש שחוקר תעלומות פשע.'' ''אל תדאג, קיפא,'' אמר בסינו והניח את ידו על כתפו של קיפא ''אני אנקום את מות ולדימיר. אין לך מה לדאוג, אני אמצא את הרוצח הנתעב. הוא יבין, שלא מתעסקים עם חברים של חיות המחמד של דביר בסינו.''.
"יששששש" שמח קיפא והחל לירקוד מרוב שמחה אך נפל מרוב אגרופו של צחי. "תירגע תכף ומיד!" היתעצבן צחי. ''כן המפקד!'' קרא קיפא והצדיע לצחי. ''בסדר גמור, חיילים,'' אמר צחי ''אנחנו יוצאים למסע ארוך וקשה, אחים מאתנו עלולים למות, אך אתם יודעים מה אומרים, המטרה מקדשת את האמצעים. אנו מוכרחים לבצע את פקודתו של אדוננו הנאצל עידן. שיהיה לכם ברור טוב טוב, חיילים יקרים, אף אחד מאתנו לא חוזר לבית החולים עד שהחולה אברג'יל לא בידינו.''. "כן המפקד!" צעקו כולם ובסינו הוציא מכיסו שקית צ'יפס קטנה והחל ליזלול בסתר. ''טוב, חברים, שמחתי להיות אתכם.'' אמר בסינו ''אני הולך עכשיו לחקור את תעלומת הרצח של ולדימיר. בינתיים יש ארבעה דברים שאני יודע על הרוצח: הוא היה אופנוען, נמוך קומה, לבוש בברדס, והיה לו מניע כלשהו לרצוח את ולדימיר. זה נראה לי כמו התקדמות יפה, לא?'' ''וואו!'' קרא קיפא בהערצה ''בסינו, אתה גאון אמיתי! הלוואי וגם אני הייתי יכול להיות גאון כמוך, ולפתור ככה תעלומות בלי להניד עפעף. בסינו, אתה הגיבור שלי!'' ''כן, כן, תודה, אני יודע.'' אמר בסינו בשחצנות ושילב את ידיו.
"יא שמן!, תפסיק לבזבז את הזמן שלנו בשטויות שלך!" צרח צחי ובעט בביטנו של בסינו ולפתע מתוך הבטן יצאו צ'יפסים. "יאמי!" קפץ קיפא בשמחה והחל ליזלול. ''אהה בוס...זה באמת חכם להביא את קיפא אתנו?'' שאל אחד החיילים. ''הממממ...'' הרהר צחי ''אנחנו זקוקים לכח אדם, לכן חשוב מאד לגייס את כל האנשים האפשריים למשימה, כולל אנשים מטומטמים חסרי תועלת כמו קיפא. אבל עכשיו כשאני מהרהר בענין..אולי אתה בעצם צודק. הרי כמו שאני מכיר את קיפא, הוא רק יעשה לנו צרות, ובמקום לעזור לנו למצוא את אברג'יל, הוא רק ימנע מאתנו לעשות זאת. טוב, קיפא, אני מניח שאתה יכול להתלוות אל בסינו...'' אמר צחי ועזב עם כל החיילים.
"אז...תגיד, אתה באמת יודע לנגן על גיטרה?" שאל קיפא את בסינו אשר מנקה את בגדיו מן פירורי הצ'יפס. ''בטח!'' קרא בסינו שהתלהב מזה שמישהו מתענין בזה ''יש לי אפילו להקה, ואני הגיטריסט שם! אני יודע מה אתה חושב, איך זה שאחד..מלא כמוני עוסק חבר בלהקה אבל לא מנגן על תופים, נכון? הרי ככה זה תמיד, אם יש מישהו שמן בלהקה מסוימת, הוא חייב להיות המתופף שלה. זה תמיד ככה, זה מן חוק טבע שכזה. ובכן, לא עוד! הגיע הזמן לשבור את הסטיגמה הזאת. אני, דביר בסינו, אהיה השמן הראשון שינגן בגיטרה. אני, דביר בסינו, חלוץ כל השמנים שנמאס להם שמתיחסים אליהם כמו לסטריאוטיפים מהלכים. אתה מבין את זה, קיפא? אני, דביר בסינו, מנהיג עידן חדש!'' בסינו הביט על קיפא, ונגעל מכמות הרוק שיצאה מתוך פיו הפתוח. ''סליחה?'' שאל קיפא ''אמרת משהו?''.
"איך אתה מעז להיתעלם ממני??" היתרגז בסינו ובעט בקיפא אשר עף מן המקום. "הנה מאדים!" חייך קיפא ולפתע התחיל להיחנק. ''הו לא, הו לא...'' נבהל בסינו ''מה חשבתי שאני עושה? אסור לי לתת לחמימות המח שלי להשתלט עלי בצורה כזאת. כמעט הרגתי את קוף המחמד שלי!'' בסינו הרים את קיפא בשתי ידיו, וזז מצד לצד כאילו היה עריסה. ''שה, שה, קיפא חמוד שלי,'' אמר בסינו בקולו העמוק ''לא אתן לאף אחד לפגוע בך. אני מבטיח, חמוד שלי.'' ''אבל..אבל מה עם הרוצח?'' שאל קיפא בקול נפחד ''הוא רצח את ולדימיר. הוא עלול לרצוח גם אותי. אני פוחד.''.
ובינתיים בבית המשוגעים של עידן אברמוביץ'. אופנוען הורס את דלת החדר של עידן ומוציא מכיסו אקדח. "מה אתה רוצה?" היתעורר עידן משינת היופי שלו ואכל את עיגול המלפפון שהיה מונח על עיניו. ''אתה!'' קרא האופנוען המסתורי והמבורדס ''אתה האדם שהרס לי את החיים! הרסת לי את האישיות! הורדת לי את הבטחון העצמי עד למתחת לאפס! לולא אתה, הייתי היום אדם חשוב, אולי עורך דין, אולי פוליטיקאי, ולא איזה אופנוען תמהוני שנוסע ברחובות ויורה באנשים! אני אנקום בך עכשיו, על כל מה שעשית לי!'' ''הרגע, הרגע, בחורצ'יק.'' אמר עידן ''אתה יודע, אתה לא האדם היחיד בעולם שהרסתי לו את החיים. הזדהה בבקשה. מי אתה? באיזה תאריך בדיוק קרה הארוע בו הרסתי לך את החיים? אני רוצה את כל התשובות.'' ''אני הוא..'' השיב האופנוען ''אני הוא..בעצם, למה אני מגלה לך? למה שאני אומר לך, עידן אברמוביץ', האיש הרשע ביותר בעולם, מי אני? הרי בסינו וקיפא שורפים את כל תאי המח שלהם בשביל לגלות מי אני. למה שאתה תדע לפניהם? לא, שכח מזה, אני לא אספר לך!'' ''בסדר גמור, אתה ביקשת את זה...'' חייך עידן את חיוכו הערמומי ולחץ על הכפתור האדום שעל שולחנו. נפתח חור ענקי ברצפה שעליה דרך האופנוען, והאופנוען נפל למטה-למטה, אל הלא נודע. ''מצוין...'' חשב עידן בלבו ''הרגע שלחתי את היצור התמוה הזה אל המקום שאליו אני שולח את כל הנקמנים העלובים שהרסתי להם את חייהם...הצינוק של בית החולים. כן, אני תותח...'' ציחקק לו עידן בהיתגאות רבה אך לפתע נישכב מעולף על הריצפה. "זה ילמד אותך לקח לא לילחוץ על כפתורים אדומים!" צעק האופנוען והרים את גופתו של עידן ולקח אותו עימו. ''לא יאומן! איזו הרגשה נפלאה זו.'' חשב האופנוען בלבו ''להיות זה שרצח את עידן אברמוביץ'. לא האמנתי שאזכה בכזה תואר נאצל. זה כל כך מרגש..'' אך הדבר שהאופנוען לא שם לב אליו, הוא שאחת מעיניו של עידן היתה פקוחה. באיטות ובערמומיות, חטף עידן את האקדח מידו של האופנוען, וירה לו בכתף. ''אחחחחח!'' צרח האופנוען ונפל מיד על הרצפה. ''אהא!'' קרא עידן בשמחה ''מה חשבת, טיפש אחד? שאתה הרגת את עידן הדגול? שטויות במיץ. עידן לא מת בכזו קלות! אני אחיה עד 120, חבובצ'יק.'' עידן לא חדל לירות באופנוען. הוא ירה בו ביד שמאל, ביד ימין, ברגל שמאל, וברגל ימין. ''למה אתה חייב להתערב, הא?'' שאל עידן בזעם ''לפי התסריט, אני משליך אותך לצינוק בית החולים, וזהו, לא שומע ממך יותר. אבל אתה חייב לעשות דווקא, נכון? ללכת נגד הזרם, נגד הממסד. אתה עכשיו תשלם ביוקר, ילד!'' ''טוב, טוב, בסדר, די!'' צעק האופנוען בעודו מנסה להתחבא מהיריוץ של עידן ''ניצחת. אתה יכול לזרוק אותי לצינוק, רק בבקשה ממך, חדל לירות!'' ''הו, מצוין.'' אמר עידן ''סוף סוף אתה משתף פעולה.'' עידן סחב את גופו של האופנוען, והשליך אותו אל תור החור ברצפה. ''ורק ליתר בטחון...'' אמר עידן ולחץ על הכפתור הירוק שבשולחנו. לאט לאט החור שבאדמה החל להסגר. בינתיים, מאות מטרים מתחתיו, שכב האופנוען הנכה על רצפת הצינוק, ודמעות זלגו מעיניו. ''מה אני אעשה עכשיו?'' חשב האופנוען בלבו ''איך אני יוצא מהבוץ הזה?'' "כנראה שנכשלת, סוכן אלפא." נשמע קול מבין הצללים ואז הופיע אדם לבוש בברדס הדומה לשל האופנוען.
"אדוני." אמר האופנוען והשתחווה בפני האדם השני.
"לא הצלחת במשימה שלך." אמר האדון.
"אבל אדוני, הצלחתי להרוג את וולדימיר." אמר סוכן אלפא.
"ומה עם עידן הגוץ הקליני?" שאל האדון.
" אני... אני..." גימגם סוכן אלפא.
"בסדר, אנחנו נוותר לך הפעם, בתנאי שתצליח בפעם הבאה." אמר האדון.
"מתי הפעם הבאה?" שאל סוכן אלפא.
"עכשיו" אמר האדון וחשף דבר מדהים בעיני סוכן אלפא. ''וואו!'' אמר האופנוען בהתלהבות ''אתה..אתה..יש לך מגע קסם! נגעת בידיים וברגליים שלי והן נרפאו, ממש כאילו עידן מעולם לא ירה בי שם! אתה ממש קול, אדוני!'' ''כן, כן,'' אמר האדון ''אבל אל תשכח שעשיתי את זה רק בשביל שתוכל להשתתף במשימה הבאה.'' ''ומהי?'' שאל האופנוען
"עליך לחסל את משה אברג'יל." אמר האדון.
"אבל איך? הוא ערפד." שאל האופנוען
"כך את זה," אמר האדון והושיט לו יתד חלוד של אוהל ומים מעופשים, "אלה האמצעים להרוג ערפדים."
"ואיך אני אצא מפה?" שאל האופנוען ונעמד על רגליו ולקח את היתד והמים.
"זאת לא בעיה, הסוכן אלפא," אמר האדון ונקש באצבעותיו, "אתה כבר בחוץ." ''וואו!'' התלהב האופנוען בשנית ''אתה ממש קוסם, אדוני!'' ''כן, כן, אולי מספיק להתלהב מכל דבר קטן?'' החל האדון להתרגז ''בכל מקרה, כדאי שתצא למשימה כבר עכשיו, כי ככל שאנחנו מחכים יותר כך אברג'יל מספיק לעשות יותר ויותר נזק. האם אני ברור?'' ''כן, אדוני.'' אמר האופנוען בצייתנות. ''טוב מאד.'' אמר האדון ''אם כך, להתראות, אופנוען.'' האדון נקש באצבעותיו, ונעלם. האופנוען הביט סביבו וקלט את קבוצת החיילים של צחי נעה במהירות. "הם עוקבים אחרי משה," אמר בליבו, "אם אני אעקוב אחריהם אז אני אגיע אל משה ואהרוג אותו."
באותו זמן ביקרו בסינו וקיפא בחנות בגדים כדי לקנות חליפות טוקסידו לכל אחד. "תזכיר לי שוב, למה אנחנו צריכים חליפות?" שאל בסינו. "זה ברור, לכל הבלשים יש חליפות ואנחנו חוקרים את מות וולדי." אמר קיפא וכשאמר את השם וולדי החל לבכות, "לאאאאא! לממממה? ווווווווולדי!" ''שה, שה, קיפא הקטן,'' אמר בסינו ומפח על גבו ''אני יודע שקשה לך, אבל עלינו לשמור על ראש מורם. אתה יודע, יש לי חבר, שמו פלג, שאיבד המון המון אנשים במהלך חייו. חבר שלו מת מקריש דם ברגל, דוד שלו נפטר, חבר שלו מת לאחר ששיחק משחק כדורגל, וכלב של קרוב משפחה שלו נפטר. אכן היו לו המון אבידות במהלך החיים. אבל האם הוא בכה ימים ולילות כמוך? לא! הוא ידע שהחיים ממשיכים הלאה, ושאין מה לעשות, ולכן הוא שמר על ראש מורם. אתה צריך ללמוד ממנו, קיפא.'' ''כל כך הרבה אנשים מתו במהלך החיים שלו, והוא אפילו לא בכה?!'' שאל קיפא בתדהמה ''איזה מן אדם הוא?'' ואז הוא נרדם!!! ''קיפא המסכן...דיבר יותר מדי.'' אמר בסינו וליטף את פרוותו של קיפא.
באותו הרגע נפרצה הדלת לחנות ועשרות חיילים ובראשם צחי נכנסו לחנות. כולם כיוונו אקדחים אל בסינו. "עצור בשם עידן!" אמר צחי. "מה אתם רוצים?" שאל בסינו בתמימות. "אל תיתמם לי עכשיו," אמר צחי, "אנחנו יודעים שאתה משה אברג'יל!"

Originally posted by triner@Jul 3 2008, 02:12 PM
ואז קיפא התעורר ושם לו כף.

אסף...

היו היה ילד שדרך על תינוק של חזיר בר, אבל אז הוא גילה שזה בכלל לא חזיר, אלא ילד. ילד מאד שמן בשם בסינו. ''בואנה! תזהר!'' קרא בסינו בקולו המתלהב. הילד הסתכל עליו וצחק: "ישמן, בחיים לא תיראה מושך, כי לא קיים מישהו כל כך מכוער שיעמוד לידך ויגרום ל ךלהיראות טוב" בסינו חם המזג והעצבני לא יכול היה לסבול עוד את עלבונותיו של גיבורנו. הוא הכין את אגרופיו לקראת הקרב. ''איך אתה מעז?!'' שאל בסינו בזעם בזמן שהחל לרוץ לעבר הילד עם אגרופיו השלופים. ''קבל את זה!'' קרא בסינו ונתן לילד אגרוף. הוא ציפה שהילד יפרוץ בבכי תמרורים וירוץ לאמו, אבל הילד אפילו לא זז, הוא רק הביט בבסינו וחייך חיוך מלגלג. "אני נמשך לבנים" אמר הילד ובסינו נתקף בבהלה, הוא החל לנוס בפחד, אך זה לא עזר ו ,הוא שמן ואינו יכול לרוץ! הילד תפס בבסינו וחיבק אותו, הילד שאל:
"אתה בא לפה הרבה?" ובסינו צרח:
"לאאאאאאאאאאאא!!!"
מספר ציפורים שהתיישבו על חוטי חשמל, התעופפו בבהלה, לפתע הם התמזגו לישות אחת שבאה להציל את בסינו! 0: התדהמה היממה את כולם. ''אוי לא!'' אמר גיבור הסיפור ''איזה נאכס! איך אני אוכל להביס את הציפור הענקית הזאת?'' ''בואנה, מה זה הדבר הזה?'' קרא בסינו בזעם בקולו העמוק ''זה מה שאתם מביאים שיציל אותי? ציפור? מה אני נראה לכם, הומו?! לא יכולתם להביא משהו יותר נורמלי?'' ''הלו, ילד, תרגע.'' אמרה הציפור הענקית בקור גברי ''גם אני לא ממש רוצה להציל אותך, אבל זה מה שכתוב לי בתסריט, אוקי? אין לי ממש ברירה אחרת. עכשיו שתוק ותן לי להציל אותך.'' בסינו הביט בצפור וחייך: "עכשיו נראה אותך בוכה לאמא שלך!" אמר בסינו בשמחה.
הציפור עפה אל הילד, מתכוננת לתקיפה, כל נוצותיה החלו לעלות באש והיא קראה בקול: "אני הו-או הציפור האגדי!".
כולם הסתכלו בתדהמה ואמרו: "מה!? עוד פעם פוקימון משתלב בסיפור?!" היו מעוצבנים האנשים.
"אני אחסל אותך!" קרא הו-או ועמד לתקוף את הילד, אך כאשר הילד אמר ששמו הוא משה אברג'יל, מיד הציפור נסה וברחה. ''אז קוראים לך משה אברג'יל, אה?'' שאל בסינו ''חחחח איזה שם של ילד כאפות, באמא שלי אני קורע אותך עכשיו!'' ''אוי לא, לא שוב...'' נאנח משה
בסינו העיף כאפה למשה אך באותו רגע הוא החל לזהור באור שחור. "כדאי שתירגע!" אמר משה, "לא כדאי לך להלחם נגד משה אברג'יל, הפוקימון הכי חזק!"
"כן," אמר בסינו והכניס את ידו לכיס, "אנחנו עוד נראה!" ''מה בדיוק נראה?'' שאל משה בזלזול ''איך אתה מגרבץ? נו באמת, עשה לי טובה...'' ''בואנה! תרגע!!!'' צרח בסינו והחל שוב לרוץ לעבר משה. הפעם משה כבר לא היה כזה רחום והפיל את בסינו העגלגל על המדרכה. ''אוי לא!'' צעק בסינו והחל לבכות ''למה הפלת אותי? עכשיו אני לא אוכל לקום...'' ובסינו הקטן החל ליילל
"אמרתי לך, אני ערפד וערפדים הם רעים." אמר משה בקול מפחיד.
"לא, לא אמרת!" ילל בסינו.
"זה לא חשוב עכשיו." התעצבן משה, "ודרך אגב לא קוראים לי משה אברג'יל אלא חארקולה אברג'יל! אני הולך למצוץ את הדם שלך עכשיו!" בסינו המשיך בבכי התינוקי שלו. ''אתה בכלל לא מתנהג כמו גיבור הסיפור!'' התבכיין בסינו ''גיבור הסיפור אמור להיות אדם נחמד וטוב לב, ואתה? אתה ממש רע!'' ''אני רע?'' כעס חארקולה ''אתה זה שהתחיל להתנפל עלי רק כי בטעות דרכתי עליך!''
"ואני גם לא אסלח לך!" בכה בסינו.
"טוב, תתכונן למוות נוראי!" קרא חארקולה ושעט על בסינו. חארקול חתך את היד של בסינו וזרק אותה הצידה. שפריץ של דם קפץ החוצה ממקום היד החסרה.
"טעם גן עדן!" קרא חארקולה ושתה בצימאון מהנוזל האדום. ''לאאאאאאא!'' צעק בסינו באומללות ''לא את היד! איך אנ אוכל עכשיו לנגן בגיטרה? איך אני אוכל לעשות רושם על החברים שלי? אתה אדם חסר לב!''
חארקולה ניגב את פיו ואמר: "כן יש לי לב! הוא פשוט הפסיק לעבוד לפני כמה שנים."
"אז מה אני אעשה, מחר יש את קונצרט הגיטרות, עוד ובנג'ו הין לאומי!" בכה בסינו.
"כך את זה." אמר חארקולה וזרק לו יד פרוטזה. בינתים, לא רחוק מהשניים, בבית המשוגעים על שם עידן אברמוביץ', ישב בחדר ההנהלה נער מכוער למדי, נמוך קומה, בעל שיער פטריה, פצעי בגרות בכל הפנים, ופרצוף מרושע, וצפה בטלויזיה שמולו. בטלויזיה היה ניתן לראות את חארקולה ובסינו. ''הממ מענין...מענין מאד...'' חשב הנער בלבו. לפתע, נכנס לחדר נער רזה ובלונדיני, בעל פרצוף ערמומי. ''עידן, כבודו,'' אמר הנער ''אני נושא בפי חדשות רעות מאד.'' ''כן, כן, אני כבר יודע, ולדי יקירי.'' אמר עידן בקול צפצפני ''משה אברג'יל ברח מהמחלקה הפסיכיאטרית, ועכשיו הוא מסתובב ברחובות ישראל. בדיוק עכשיו אני צופה בזה דרך הטלויזיה המיוחדת שלי. אני מוכרח להודות שזה מענין מאד.'' ''מענין, כבודו?'' שאל ולדימיר ''זה חמור ביותר! האדון אברג'יל סובל מסכיזופרניה קשה מאד! לרגע אחד הוא בחור נורמלי לחלוטי, לרגע אחר הוא פתאום בטוח שהוא הומו, ופתאום הוא בטוח לחלוטין שהוא ערפד! אנו מוכרחים לתפוס אותו ולהחזירו אל בית החולים בהקדם האפשרי!''
"לא, ולדי יקירי." ציפצף עידן, "זה יהיה בזבוז של כוח לעשות את זה. ניתן למשה או בשמו החדש 'חארקולה' לשתות עוד דם ולבסוף, כרגיל, הוא יהפך אדום, חלש וחולה ולבסוף הבטן שלו תתפוצץ והוא ירדם. כשזה יקרה מחלכת הכלבנים תאסוף אותו, מובן?"
"כן, אדוני." ענה ולדימיר, קד קידה ויצא החוצה. כשיצא החוצה, בעט ולדימיר בקיר בזעם. ''עידן הזה!'' חשב ולדימיר בלבו ''נמאס לי תמיד לציית לפקודות שלו! למה הוא לא סומך עלי? למה הוא אף פעם לא לוקח את ההצעות שלי ברצינות? אני משרת אותו כבר מאז שפתח את העסק, ואפילו משכורת הוא לא נותן לי. הגיע הזמן שגם אני איזום משהו.''
ולדימיר הביט הצדה. לידו עמד קוף אנושי, נמוך קומה, בעל כרס, שן תחתונה בולטת, ופרצוף מטופש למדי. ''שלום קיפא.'' אמר ולדימיר בחביבות ''מה הענינים, חברי?'' ''הו, שלום ולדימיר הנאצל!'' אמר קיפא בקול נמוך ומטופש והצדיע לולדימיר ''זה כבוד גדול מאד עבורי שאתה פונה אל עובד פשוט כמותי. קרה משהו?'' ''הו, כן, בהחלט.'' השיב ולדימיר ''הסכיזופרני משה אברג'יל ברח מבית החולים. על פי פקודה מעידן, עלינו לגייס כמה שיותר כוחות בשביל לתפוס את אברג'יל, ולהשיבו אל בית החולים.'' ''אם כך, בוא נצא לקרב מיד!'' קרא קיפא בטמטום ''אתה הרי יודע שאני תמיד אמלא את פקודותיו של עידן המנהל הנערץ והדגול! קדימה, ולדימיר, בוא נצא לדרך!''
באותו הזמן ישב עידן הגוצון ועדיין הסתכל בטלוויזיה אך הטלוויזיה הראתה הפעם לא את משה/חארקולה ואת בסינו אלא את ולדימיר ואת קיפא.
"אז מתברר שאתה, ולדי יקירי, רק בוגד קטן ופשוט. בסופו של דבר יתברר שאתה תעזור לקיפא למשה." ציחקק עידן, "אתה עוד תענש על זה."
בזמן שכל זה קרה המשיך בסינו להתחנן על חייו. "בבקשה חארקולה, רחם עליי." התחנן בסינו.
"תנגן לי משהו עם הגיטרה שלי." אמר משה/חארקולה.
"איפה היא?" שאל בבכי בסינו.
"הנה." אמר משה/חארקולה והושיט לבסינו גיטרה בגודל של מחזיק מפתחות. ''מה? מה זו הגיטרה המעפנה הזאת!'' זעם בסינו ''זה בכלל לא קשוח ואפל! איך אני אמור לנגן עם זה שירים של הלהקה של אח שלי?'' ''מה, אתה אשכרה רוצה לנגן לי שירים של אח שלך?'' שאל חארקולה בבוז ''כמה עלוב. מצטער, חבוב, אבל אסור לנגן שירים של להקות גרועות, יש חוק נגד זה.'' ''בואנה!'' קרא בסינו בזעם ''מי אתה שתקרא ללהקה הזאת גרועה?!''
"אתה כנראה לא אוהב את היד שנותרה לך." ציחקק חארקולה. באותו הרגע הגיעו אנשים רעולי פנים עם חליפות שחורות ובראשם אדם וקופיף מכוער. ''יו, איזה מגניב!'' קרא בסינו ורץ אליהם ''קוף! תמיד רציתי קוף מחמד! איזה כיף, איזה כיף!'' חארקולה, לעומתו, היה הרבה יותר מודאג. ''ד, די, עזוב אותי!'' קרא קיפא בזמן שבסינו ליקק את הפרווה שלו ''אני אלשין עליך לעידן!''
חארקולה התעלם מקיפא ופנה ישר לוולדימיר, "אני יודע שלוולדימיר יש תוכניות לגביי, אבל אני אף פעם לא אחזור להיות משה אברג'יל ואני אף פעם לא אחזור לבית המשוגעים של עידן!" חארקולה צחק בטירוף, הפך לעטלף ועף משם.
באותו זמן קיפא הרים את בסינו ונתן לו ללקק את הבטן שלו מבפנים. אז כך יצא שבסינו נופף ברגליו מתוך הפה וחארקולה ריחף בעצבנות באוויר. ''קיפא, אדיוט אחד!'' קרא ולדימיר בכעס ''אברג'יל בורח! אין זמן לשטויות שלך עכשיו! חייבים לרדוף אחריו!''''אבל בוס, תפסתי אותו!'' אמר קיפא ''הוא ממש בתוך הבטן שלי.'' ''קיפא, דביל, זה לא אברג'יל,'' אמר ולדימיר ''זה בסינו, הספאמר הידוע לשמצה. ירק אותו תכף ומיד. אין לדעת אילו מחלות הוא עלול להעביר לך...'' אבל זה היה מאוחר מידי, קיפא הפך לשיבוט שיעיר ואיטר יד ימין של בסינו.
"טוב, כנראה אני צריך לעשות את העבודה לבד." אמר ולדימיר ושלף אקדח ענק וטען אותו בקול נקישה גדול. באותו רגע נראתה דמות נעה במהירות לעבר החיילים, חארקולה העטלף, ולדימיר, בסינו וקיפאסינו. כשהדמות הגיעה התברר שזה אופנוען נמוך מכוסה בברדס. קול יריה נשמעה, האופנוען ברח וולדימיר נפל מת. ''לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא'&#3 9; בכה קיפא ''לא ולדי! לא ולדי! הו, אלי הרחום שבשמיים, למה לא לקחת אותי? למה לא לקחת אותי?'' ''שה, שה, קיפא,'' אמר בסינו ''אל תדאג, אני מבטיח לך שהרוצח הזה ישלם על מה שהוא עשה. אני עכשיו אפתח בחקירה. אנחנו נגלה מי הרוצח הנתעב שרצח את ולדימיר!'' ''אתה אולי יכול להתחיל בחקירה, שמן,'' אמר אחד החיילים ''אבל קיפא נשאר אתנו.'' ''הו באמת?'' שאל בסינו ''ומי אתה שתחליט על קיפא, נמוכצ'יק?'' החייל הוריד את הברדס, וחשף ראש קירח. ''כדאי שתדבר אלי בכבוד, שמן.'' אמר הילד הקירח ''אני הוא צחי, סגנו הבכיר ביותר של עידן אחרי ולדימיר. והיות שולדימיר עכשיו מת...אני הסגן הבכיר ביותר של עידן. ובתור ממשיך דרכו של ולדימיר, אני מחויב להמשיך במסע התפיסה אחרי משה אברג'יל. לכן, קיפא נשאר אתנו.'' ''אוף!'' אמר קיפא בעצב ''כמה חבל, נורא רציתי להיות בלש שחוקר תעלומות פשע.'' ''אל תדאג, קיפא,'' אמר בסינו והניח את ידו על כתפו של קיפא ''אני אנקום את מות ולדימיר. אין לך מה לדאוג, אני אמצא את הרוצח הנתעב. הוא יבין, שלא מתעסקים עם חברים של חיות המחמד של דביר בסינו.''.
"יששששש" שמח קיפא והחל לירקוד מרוב שמחה אך נפל מרוב אגרופו של צחי. "תירגע תכף ומיד!" היתעצבן צחי. ''כן המפקד!'' קרא קיפא והצדיע לצחי. ''בסדר גמור, חיילים,'' אמר צחי ''אנחנו יוצאים למסע ארוך וקשה, אחים מאתנו עלולים למות, אך אתם יודעים מה אומרים, המטרה מקדשת את האמצעים. אנו מוכרחים לבצע את פקודתו של אדוננו הנאצל עידן. שיהיה לכם ברור טוב טוב, חיילים יקרים, אף אחד מאתנו לא חוזר לבית החולים עד שהחולה אברג'יל לא בידינו.''. "כן המפקד!" צעקו כולם ובסינו הוציא מכיסו שקית צ'יפס קטנה והחל ליזלול בסתר. ''טוב, חברים, שמחתי להיות אתכם.'' אמר בסינו ''אני הולך עכשיו לחקור את תעלומת הרצח של ולדימיר. בינתיים יש ארבעה דברים שאני יודע על הרוצח: הוא היה אופנוען, נמוך קומה, לבוש בברדס, והיה לו מניע כלשהו לרצוח את ולדימיר. זה נראה לי כמו התקדמות יפה, לא?'' ''וואו!'' קרא קיפא בהערצה ''בסינו, אתה גאון אמיתי! הלוואי וגם אני הייתי יכול להיות גאון כמוך, ולפתור ככה תעלומות בלי להניד עפעף. בסינו, אתה הגיבור שלי!'' ''כן, כן, תודה, אני יודע.'' אמר בסינו בשחצנות ושילב את ידיו.
"יא שמן!, תפסיק לבזבז את הזמן שלנו בשטויות שלך!" צרח צחי ובעט בביטנו של בסינו ולפתע מתוך הבטן יצאו צ'יפסים. "יאמי!" קפץ קיפא בשמחה והחל ליזלול. ''אהה בוס...זה באמת חכם להביא את קיפא אתנו?'' שאל אחד החיילים. ''הממממ...'' הרהר צחי ''אנחנו זקוקים לכח אדם, לכן חשוב מאד לגייס את כל האנשים האפשריים למשימה, כולל אנשים מטומטמים חסרי תועלת כמו קיפא. אבל עכשיו כשאני מהרהר בענין..אולי אתה בעצם צודק. הרי כמו שאני מכיר את קיפא, הוא רק יעשה לנו צרות, ובמקום לעזור לנו למצוא את אברג'יל, הוא רק ימנע מאתנו לעשות זאת. טוב, קיפא, אני מניח שאתה יכול להתלוות אל בסינו...'' אמר צחי ועזב עם כל החיילים.
"אז...תגיד, אתה באמת יודע לנגן על גיטרה?" שאל קיפא את בסינו אשר מנקה את בגדיו מן פירורי הצ'יפס. ''בטח!'' קרא בסינו שהתלהב מזה שמישהו מתענין בזה ''יש לי אפילו להקה, ואני הגיטריסט שם! אני יודע מה אתה חושב, איך זה שאחד..מלא כמוני עוסק חבר בלהקה אבל לא מנגן על תופים, נכון? הרי ככה זה תמיד, אם יש מישהו שמן בלהקה מסוימת, הוא חייב להיות המתופף שלה. זה תמיד ככה, זה מן חוק טבע שכזה. ובכן, לא עוד! הגיע הזמן לשבור את הסטיגמה הזאת. אני, דביר בסינו, אהיה השמן הראשון שינגן בגיטרה. אני, דביר בסינו, חלוץ כל השמנים שנמאס להם שמתיחסים אליהם כמו לסטריאוטיפים מהלכים. אתה מבין את זה, קיפא? אני, דביר בסינו, מנהיג עידן חדש!'' בסינו הביט על קיפא, ונגעל מכמות הרוק שיצאה מתוך פיו הפתוח. ''סליחה?'' שאל קיפא ''אמרת משהו?''.
"איך אתה מעז להיתעלם ממני??" היתרגז בסינו ובעט בקיפא אשר עף מן המקום. "הנה מאדים!" חייך קיפא ולפתע התחיל להיחנק. ''הו לא, הו לא...'' נבהל בסינו ''מה חשבתי שאני עושה? אסור לי לתת לחמימות המח שלי להשתלט עלי בצורה כזאת. כמעט הרגתי את קוף המחמד שלי!'' בסינו הרים את קיפא בשתי ידיו, וזז מצד לצד כאילו היה עריסה. ''שה, שה, קיפא חמוד שלי,'' אמר בסינו בקולו העמוק ''לא אתן לאף אחד לפגוע בך. אני מבטיח, חמוד שלי.'' ''אבל..אבל מה עם הרוצח?'' שאל קיפא בקול נפחד ''הוא רצח את ולדימיר. הוא עלול לרצוח גם אותי. אני פוחד.''.
ובינתיים בבית המשוגעים של עידן אברמוביץ'. אופנוען הורס את דלת החדר של עידן ומוציא מכיסו אקדח. "מה אתה רוצה?" היתעורר עידן משינת היופי שלו ואכל את עיגול המלפפון שהיה מונח על עיניו. ''אתה!'' קרא האופנוען המסתורי והמבורדס ''אתה האדם שהרס לי את החיים! הרסת לי את האישיות! הורדת לי את הבטחון העצמי עד למתחת לאפס! לולא אתה, הייתי היום אדם חשוב, אולי עורך דין, אולי פוליטיקאי, ולא איזה אופנוען תמהוני שנוסע ברחובות ויורה באנשים! אני אנקום בך עכשיו, על כל מה שעשית לי!'' ''הרגע, הרגע, בחורצ'יק.'' אמר עידן ''אתה יודע, אתה לא האדם היחיד בעולם שהרסתי לו את החיים. הזדהה בבקשה. מי אתה? באיזה תאריך בדיוק קרה הארוע בו הרסתי לך את החיים? אני רוצה את כל התשובות.'' ''אני הוא..'' השיב האופנוען ''אני הוא..בעצם, למה אני מגלה לך? למה שאני אומר לך, עידן אברמוביץ', האיש הרשע ביותר בעולם, מי אני? הרי בסינו וקיפא שורפים את כל תאי המח שלהם בשביל לגלות מי אני. למה שאתה תדע לפניהם? לא, שכח מזה, אני לא אספר לך!'' ''בסדר גמור, אתה ביקשת את זה...'' חייך עידן את חיוכו הערמומי ולחץ על הכפתור האדום שעל שולחנו. נפתח חור ענקי ברצפה שעליה דרך האופנוען, והאופנוען נפל למטה-למטה, אל הלא נודע. ''מצוין...'' חשב עידן בלבו ''הרגע שלחתי את היצור התמוה הזה אל המקום שאליו אני שולח את כל הנקמנים העלובים שהרסתי להם את חייהם...הצינוק של בית החולים. כן, אני תותח...'' ציחקק לו עידן בהיתגאות רבה אך לפתע נישכב מעולף על הריצפה. "זה ילמד אותך לקח לא לילחוץ על כפתורים אדומים!" צעק האופנוען והרים את גופתו של עידן ולקח אותו עימו. ''לא יאומן! איזו הרגשה נפלאה זו.'' חשב האופנוען בלבו ''להיות זה שרצח את עידן אברמוביץ'. לא האמנתי שאזכה בכזה תואר נאצל. זה כל כך מרגש..'' אך הדבר שהאופנוען לא שם לב אליו, הוא שאחת מעיניו של עידן היתה פקוחה. באיטות ובערמומיות, חטף עידן את האקדח מידו של האופנוען, וירה לו בכתף. ''אחחחחח!'' צרח האופנוען ונפל מיד על הרצפה. ''אהא!'' קרא עידן בשמחה ''מה חשבת, טיפש אחד? שאתה הרגת את עידן הדגול? שטויות במיץ. עידן לא מת בכזו קלות! אני אחיה עד 120, חבובצ'יק.'' עידן לא חדל לירות באופנוען. הוא ירה בו ביד שמאל, ביד ימין, ברגל שמאל, וברגל ימין. ''למה אתה חייב להתערב, הא?'' שאל עידן בזעם ''לפי התסריט, אני משליך אותך לצינוק בית החולים, וזהו, לא שומע ממך יותר. אבל אתה חייב לעשות דווקא, נכון? ללכת נגד הזרם, נגד הממסד. אתה עכשיו תשלם ביוקר, ילד!'' ''טוב, טוב, בסדר, די!'' צעק האופנוען בעודו מנסה להתחבא מהיריוץ של עידן ''ניצחת. אתה יכול לזרוק אותי לצינוק, רק בבקשה ממך, חדל לירות!'' ''הו, מצוין.'' אמר עידן ''סוף סוף אתה משתף פעולה.'' עידן סחב את גופו של האופנוען, והשליך אותו אל תור החור ברצפה. ''ורק ליתר בטחון...'' אמר עידן ולחץ על הכפתור הירוק שבשולחנו. לאט לאט החור שבאדמה החל להסגר. בינתיים, מאות מטרים מתחתיו, שכב האופנוען הנכה על רצפת הצינוק, ודמעות זלגו מעיניו. ''מה אני אעשה עכשיו?'' חשב האופנוען בלבו ''איך אני יוצא מהבוץ הזה?'' "כנראה שנכשלת, סוכן אלפא." נשמע קול מבין הצללים ואז הופיע אדם לבוש בברדס הדומה לשל האופנוען.
"אדוני." אמר האופנוען והשתחווה בפני האדם השני.
"לא הצלחת במשימה שלך." אמר האדון.
"אבל אדוני, הצלחתי להרוג את וולדימיר." אמר סוכן אלפא.
"ומה עם עידן הגוץ הקליני?" שאל האדון.
" אני... אני..." גימגם סוכן אלפא.
"בסדר, אנחנו נוותר לך הפעם, בתנאי שתצליח בפעם הבאה." אמר האדון.
"מתי הפעם הבאה?" שאל סוכן אלפא.
"עכשיו" אמר האדון וחשף דבר מדהים בעיני סוכן אלפא. ''וואו!'' אמר האופנוען בהתלהבות ''אתה..אתה..יש לך מגע קסם! נגעת בידיים וברגליים שלי והן נרפאו, ממש כאילו עידן מעולם לא ירה בי שם! אתה ממש קול, אדוני!'' ''כן, כן,'' אמר האדון ''אבל אל תשכח שעשיתי את זה רק בשביל שתוכל להשתתף במשימה הבאה.'' ''ומהי?'' שאל האופנוען
"עליך לחסל את משה אברג'יל." אמר האדון.
"אבל איך? הוא ערפד." שאל האופנוען
"כך את זה," אמר האדון והושיט לו יתד חלוד של אוהל ומים מעופשים, "אלה האמצעים להרוג ערפדים."
"ואיך אני אצא מפה?" שאל האופנוען ונעמד על רגליו ולקח את היתד והמים.
"זאת לא בעיה, הסוכן אלפא," אמר האדון ונקש באצבעותיו, "אתה כבר בחוץ." ''וואו!'' התלהב האופנוען בשנית ''אתה ממש קוסם, אדוני!'' ''כן, כן, אולי מספיק להתלהב מכל דבר קטן?'' החל האדון להתרגז ''בכל מקרה, כדאי שתצא למשימה כבר עכשיו, כי ככל שאנחנו מחכים יותר כך אברג'יל מספיק לעשות יותר ויותר נזק. האם אני ברור?'' ''כן, אדוני.'' אמר האופנוען בצייתנות. ''טוב מאד.'' אמר האדון ''אם כך, להתראות, אופנוען.'' האדון נקש באצבעותיו, ונעלם. האופנוען הביט סביבו וקלט את קבוצת החיילים של צחי נעה במהירות. "הם עוקבים אחרי משה," אמר בליבו, "אם אני אעקוב אחריהם אז אני אגיע אל משה ואהרוג אותו."
באותו זמן ביקרו בסינו וקיפא בחנות בגדים כדי לקנות חליפות טוקסידו לכל אחד. "תזכיר לי שוב, למה אנחנו צריכים חליפות?" שאל בסינו. "זה ברור, לכל הבלשים יש חליפות ואנחנו חוקרים את מות וולדי." אמר קיפא וכשאמר את השם וולדי החל לבכות, "לאאאאא! לממממה? ווווווווולדי!" ''שה, שה, קיפא הקטן,'' אמר בסינו ומפח על גבו ''אני יודע שקשה לך, אבל עלינו לשמור על ראש מורם. אתה יודע, יש לי חבר, שמו פלג, שאיבד המון המון אנשים במהלך חייו. חבר שלו מת מקריש דם ברגל, דוד שלו נפטר, חבר שלו מת לאחר ששיחק משחק כדורגל, וכלב של קרוב משפחה שלו נפטר. אכן היו לו המון אבידות במהלך החיים. אבל האם הוא בכה ימים ולילות כמוך? לא! הוא ידע שהחיים ממשיכים הלאה, ושאין מה לעשות, ולכן הוא שמר על ראש מורם. אתה צריך ללמוד ממנו, קיפא.'' ''כל כך הרבה אנשים מתו במהלך החיים שלו, והוא אפילו לא בכה?!'' שאל קיפא בתדהמה ''איזה מן אדם הוא?'' ואז הוא נרדם!!! ''קיפא המסכן...דיבר יותר מדי.'' אמר בסינו וליטף את פרוותו של קיפא. ואז קיפא התעורר ושם לו כף.
באותו הרגע נפרצה הדלת לחנות ועשרות חיילים ובראשם צחי נכנסו לחנות. כולם כיוונו אקדחים אל בסינו. "עצור בשם עידן!" אמר צחי. "מה אתם רוצים?" שאל בסינו בתמימות. "אל תיתמם לי עכשיו," אמר צחי, "אנחנו יודעים שאתה משה אברג'יל!" ''בואנה!'' זעם בסינו ''איך אתה מעז להשוות אותי למשה, ההומו הזה? אנחנו בכלל לא דומים! הוא רזה כמו מקל, ואני...לא כל כך רזה. אז איך בדיוק הגעת למסקנה המטומטת הזאת שאני משה?! אני דביר! דביר בסינו! אתה לא מזהה אותי?'' ''מה, בסינו הוא משה אברג'יל?'' נדהם קיפא ''אני לא מאמין! ואני חשבתי שהוא חבר שלי! איזה נוכל!''

ואז בסינו אומר, "כן?! אבל אתה יעקוב אלפרון!!!" ואז משפחת אברג'יל הגיעו לשם ומשפחת אלפרון גם ונהייה שם קרב בין משפחות הפשע!

היו היה ילד שדרך על תינוק של חזיר בר, אבל אז הוא גילה שזה בכלל לא חזיר, אלא ילד. ילד מאד שמן בשם בסינו. ''בואנה! תזהר!'' קרא בסינו בקולו המתלהב. הילד הסתכל עליו וצחק: "ישמן, בחיים לא תיראה מושך, כי לא קיים מישהו כל כך מכוער שיעמוד לידך ויגרום ל ךלהיראות טוב" בסינו חם המזג והעצבני לא יכול היה לסבול עוד את עלבונותיו של גיבורנו. הוא הכין את אגרופיו לקראת הקרב. ''איך אתה מעז?!'' שאל בסינו בזעם בזמן שהחל לרוץ לעבר הילד עם אגרופיו השלופים. ''קבל את זה!'' קרא בסינו ונתן לילד אגרוף. הוא ציפה שהילד יפרוץ בבכי תמרורים וירוץ לאמו, אבל הילד אפילו לא זז, הוא רק הביט בבסינו וחייך חיוך מלגלג. "אני נמשך לבנים" אמר הילד ובסינו נתקף בבהלה, הוא החל לנוס בפחד, אך זה לא עזר ו ,הוא שמן ואינו יכול לרוץ! הילד תפס בבסינו וחיבק אותו, הילד שאל:
"אתה בא לפה הרבה?" ובסינו צרח:
"לאאאאאאאאאאאא!!!"
מספר ציפורים שהתיישבו על חוטי חשמל, התעופפו בבהלה, לפתע הם התמזגו לישות אחת שבאה להציל את בסינו! 0: התדהמה היממה את כולם. ''אוי לא!'' אמר גיבור הסיפור ''איזה נאכס! איך אני אוכל להביס את הציפור הענקית הזאת?'' ''בואנה, מה זה הדבר הזה?'' קרא בסינו בזעם בקולו העמוק ''זה מה שאתם מביאים שיציל אותי? ציפור? מה אני נראה לכם, הומו?! לא יכולתם להביא משהו יותר נורמלי?'' ''הלו, ילד, תרגע.'' אמרה הציפור הענקית בקור גברי ''גם אני לא ממש רוצה להציל אותך, אבל זה מה שכתוב לי בתסריט, אוקי? אין לי ממש ברירה אחרת. עכשיו שתוק ותן לי להציל אותך.'' בסינו הביט בצפור וחייך: "עכשיו נראה אותך בוכה לאמא שלך!" אמר בסינו בשמחה.
הציפור עפה אל הילד, מתכוננת לתקיפה, כל נוצותיה החלו לעלות באש והיא קראה בקול: "אני הו-או הציפור האגדי!".
כולם הסתכלו בתדהמה ואמרו: "מה!? עוד פעם פוקימון משתלב בסיפור?!" היו מעוצבנים האנשים.
"אני אחסל אותך!" קרא הו-או ועמד לתקוף את הילד, אך כאשר הילד אמר ששמו הוא משה אברג'יל, מיד הציפור נסה וברחה. ''אז קוראים לך משה אברג'יל, אה?'' שאל בסינו ''חחחח איזה שם של ילד כאפות, באמא שלי אני קורע אותך עכשיו!'' ''אוי לא, לא שוב...'' נאנח משה
בסינו העיף כאפה למשה אך באותו רגע הוא החל לזהור באור שחור. "כדאי שתירגע!" אמר משה, "לא כדאי לך להלחם נגד משה אברג'יל, הפוקימון הכי חזק!"
"כן," אמר בסינו והכניס את ידו לכיס, "אנחנו עוד נראה!" ''מה בדיוק נראה?'' שאל משה בזלזול ''איך אתה מגרבץ? נו באמת, עשה לי טובה...'' ''בואנה! תרגע!!!'' צרח בסינו והחל שוב לרוץ לעבר משה. הפעם משה כבר לא היה כזה רחום והפיל את בסינו העגלגל על המדרכה. ''אוי לא!'' צעק בסינו והחל לבכות ''למה הפלת אותי? עכשיו אני לא אוכל לקום...'' ובסינו הקטן החל ליילל
"אמרתי לך, אני ערפד וערפדים הם רעים." אמר משה בקול מפחיד.
"לא, לא אמרת!" ילל בסינו.
"זה לא חשוב עכשיו." התעצבן משה, "ודרך אגב לא קוראים לי משה אברג'יל אלא חארקולה אברג'יל! אני הולך למצוץ את הדם שלך עכשיו!" בסינו המשיך בבכי התינוקי שלו. ''אתה בכלל לא מתנהג כמו גיבור הסיפור!'' התבכיין בסינו ''גיבור הסיפור אמור להיות אדם נחמד וטוב לב, ואתה? אתה ממש רע!'' ''אני רע?'' כעס חארקולה ''אתה זה שהתחיל להתנפל עלי רק כי בטעות דרכתי עליך!''
"ואני גם לא אסלח לך!" בכה בסינו.
"טוב, תתכונן למוות נוראי!" קרא חארקולה ושעט על בסינו. חארקול חתך את היד של בסינו וזרק אותה הצידה. שפריץ של דם קפץ החוצה ממקום היד החסרה.
"טעם גן עדן!" קרא חארקולה ושתה בצימאון מהנוזל האדום. ''לאאאאאאא!'' צעק בסינו באומללות ''לא את היד! איך אנ אוכל עכשיו לנגן בגיטרה? איך אני אוכל לעשות רושם על החברים שלי? אתה אדם חסר לב!''
חארקולה ניגב את פיו ואמר: "כן יש לי לב! הוא פשוט הפסיק לעבוד לפני כמה שנים."
"אז מה אני אעשה, מחר יש את קונצרט הגיטרות, עוד ובנג'ו הין לאומי!" בכה בסינו.
"כך את זה." אמר חארקולה וזרק לו יד פרוטזה. בינתים, לא רחוק מהשניים, בבית המשוגעים על שם עידן אברמוביץ', ישב בחדר ההנהלה נער מכוער למדי, נמוך קומה, בעל שיער פטריה, פצעי בגרות בכל הפנים, ופרצוף מרושע, וצפה בטלויזיה שמולו. בטלויזיה היה ניתן לראות את חארקולה ובסינו. ''הממ מענין...מענין מאד...'' חשב הנער בלבו. לפתע, נכנס לחדר נער רזה ובלונדיני, בעל פרצוף ערמומי. ''עידן, כבודו,'' אמר הנער ''אני נושא בפי חדשות רעות מאד.'' ''כן, כן, אני כבר יודע, ולדי יקירי.'' אמר עידן בקול צפצפני ''משה אברג'יל ברח מהמחלקה הפסיכיאטרית, ועכשיו הוא מסתובב ברחובות ישראל. בדיוק עכשיו אני צופה בזה דרך הטלויזיה המיוחדת שלי. אני מוכרח להודות שזה מענין מאד.'' ''מענין, כבודו?'' שאל ולדימיר ''זה חמור ביותר! האדון אברג'יל סובל מסכיזופרניה קשה מאד! לרגע אחד הוא בחור נורמלי לחלוטי, לרגע אחר הוא פתאום בטוח שהוא הומו, ופתאום הוא בטוח לחלוטין שהוא ערפד! אנו מוכרחים לתפוס אותו ולהחזירו אל בית החולים בהקדם האפשרי!''
"לא, ולדי יקירי." ציפצף עידן, "זה יהיה בזבוז של כוח לעשות את זה. ניתן למשה או בשמו החדש 'חארקולה' לשתות עוד דם ולבסוף, כרגיל, הוא יהפך אדום, חלש וחולה ולבסוף הבטן שלו תתפוצץ והוא ירדם. כשזה יקרה מחלכת הכלבנים תאסוף אותו, מובן?"
"כן, אדוני." ענה ולדימיר, קד קידה ויצא החוצה. כשיצא החוצה, בעט ולדימיר בקיר בזעם. ''עידן הזה!'' חשב ולדימיר בלבו ''נמאס לי תמיד לציית לפקודות שלו! למה הוא לא סומך עלי? למה הוא אף פעם לא לוקח את ההצעות שלי ברצינות? אני משרת אותו כבר מאז שפתח את העסק, ואפילו משכורת הוא לא נותן לי. הגיע הזמן שגם אני איזום משהו.''
ולדימיר הביט הצדה. לידו עמד קוף אנושי, נמוך קומה, בעל כרס, שן תחתונה בולטת, ופרצוף מטופש למדי. ''שלום קיפא.'' אמר ולדימיר בחביבות ''מה הענינים, חברי?'' ''הו, שלום ולדימיר הנאצל!'' אמר קיפא בקול נמוך ומטופש והצדיע לולדימיר ''זה כבוד גדול מאד עבורי שאתה פונה אל עובד פשוט כמותי. קרה משהו?'' ''הו, כן, בהחלט.'' השיב ולדימיר ''הסכיזופרני משה אברג'יל ברח מבית החולים. על פי פקודה מעידן, עלינו לגייס כמה שיותר כוחות בשביל לתפוס את אברג'יל, ולהשיבו אל בית החולים.'' ''אם כך, בוא נצא לקרב מיד!'' קרא קיפא בטמטום ''אתה הרי יודע שאני תמיד אמלא את פקודותיו של עידן המנהל הנערץ והדגול! קדימה, ולדימיר, בוא נצא לדרך!''
באותו הזמן ישב עידן הגוצון ועדיין הסתכל בטלוויזיה אך הטלוויזיה הראתה הפעם לא את משה/חארקולה ואת בסינו אלא את ולדימיר ואת קיפא.
"אז מתברר שאתה, ולדי יקירי, רק בוגד קטן ופשוט. בסופו של דבר יתברר שאתה תעזור לקיפא למשה." ציחקק עידן, "אתה עוד תענש על זה."
בזמן שכל זה קרה המשיך בסינו להתחנן על חייו. "בבקשה חארקולה, רחם עליי." התחנן בסינו.
"תנגן לי משהו עם הגיטרה שלי." אמר משה/חארקולה.
"איפה היא?" שאל בבכי בסינו.
"הנה." אמר משה/חארקולה והושיט לבסינו גיטרה בגודל של מחזיק מפתחות. ''מה? מה זו הגיטרה המעפנה הזאת!'' זעם בסינו ''זה בכלל לא קשוח ואפל! איך אני אמור לנגן עם זה שירים של הלהקה של אח שלי?'' ''מה, אתה אשכרה רוצה לנגן לי שירים של אח שלך?'' שאל חארקולה בבוז ''כמה עלוב. מצטער, חבוב, אבל אסור לנגן שירים של להקות גרועות, יש חוק נגד זה.'' ''בואנה!'' קרא בסינו בזעם ''מי אתה שתקרא ללהקה הזאת גרועה?!''
"אתה כנראה לא אוהב את היד שנותרה לך." ציחקק חארקולה. באותו הרגע הגיעו אנשים רעולי פנים עם חליפות שחורות ובראשם אדם וקופיף מכוער. ''יו, איזה מגניב!'' קרא בסינו ורץ אליהם ''קוף! תמיד רציתי קוף מחמד! איזה כיף, איזה כיף!'' חארקולה, לעומתו, היה הרבה יותר מודאג. ''ד, די, עזוב אותי!'' קרא קיפא בזמן שבסינו ליקק את הפרווה שלו ''אני אלשין עליך לעידן!''
חארקולה התעלם מקיפא ופנה ישר לוולדימיר, "אני יודע שלוולדימיר יש תוכניות לגביי, אבל אני אף פעם לא אחזור להיות משה אברג'יל ואני אף פעם לא אחזור לבית המשוגעים של עידן!" חארקולה צחק בטירוף, הפך לעטלף ועף משם.
באותו זמן קיפא הרים את בסינו ונתן לו ללקק את הבטן שלו מבפנים. אז כך יצא שבסינו נופף ברגליו מתוך הפה וחארקולה ריחף בעצבנות באוויר. ''קיפא, אדיוט אחד!'' קרא ולדימיר בכעס ''אברג'יל בורח! אין זמן לשטויות שלך עכשיו! חייבים לרדוף אחריו!''''אבל בוס, תפסתי אותו!'' אמר קיפא ''הוא ממש בתוך הבטן שלי.'' ''קיפא, דביל, זה לא אברג'יל,'' אמר ולדימיר ''זה בסינו, הספאמר הידוע לשמצה. ירק אותו תכף ומיד. אין לדעת אילו מחלות הוא עלול להעביר לך...'' אבל זה היה מאוחר מידי, קיפא הפך לשיבוט שיעיר ואיטר יד ימין של בסינו.
"טוב, כנראה אני צריך לעשות את העבודה לבד." אמר ולדימיר ושלף אקדח ענק וטען אותו בקול נקישה גדול. באותו רגע נראתה דמות נעה במהירות לעבר החיילים, חארקולה העטלף, ולדימיר, בסינו וקיפאסינו. כשהדמות הגיעה התברר שזה אופנוען נמוך מכוסה בברדס. קול יריה נשמעה, האופנוען ברח וולדימיר נפל מת. ''לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא'&#3 9; בכה קיפא ''לא ולדי! לא ולדי! הו, אלי הרחום שבשמיים, למה לא לקחת אותי? למה לא לקחת אותי?'' ''שה, שה, קיפא,'' אמר בסינו ''אל תדאג, אני מבטיח לך שהרוצח הזה ישלם על מה שהוא עשה. אני עכשיו אפתח בחקירה. אנחנו נגלה מי הרוצח הנתעב שרצח את ולדימיר!'' ''אתה אולי יכול להתחיל בחקירה, שמן,'' אמר אחד החיילים ''אבל קיפא נשאר אתנו.'' ''הו באמת?'' שאל בסינו ''ומי אתה שתחליט על קיפא, נמוכצ'יק?'' החייל הוריד את הברדס, וחשף ראש קירח. ''כדאי שתדבר אלי בכבוד, שמן.'' אמר הילד הקירח ''אני הוא צחי, סגנו הבכיר ביותר של עידן אחרי ולדימיר. והיות שולדימיר עכשיו מת...אני הסגן הבכיר ביותר של עידן. ובתור ממשיך דרכו של ולדימיר, אני מחויב להמשיך במסע התפיסה אחרי משה אברג'יל. לכן, קיפא נשאר אתנו.'' ''אוף!'' אמר קיפא בעצב ''כמה חבל, נורא רציתי להיות בלש שחוקר תעלומות פשע.'' ''אל תדאג, קיפא,'' אמר בסינו והניח את ידו על כתפו של קיפא ''אני אנקום את מות ולדימיר. אין לך מה לדאוג, אני אמצא את הרוצח הנתעב. הוא יבין, שלא מתעסקים עם חברים של חיות המחמד של דביר בסינו.''.
"יששששש" שמח קיפא והחל לירקוד מרוב שמחה אך נפל מרוב אגרופו של צחי. "תירגע תכף ומיד!" היתעצבן צחי. ''כן המפקד!'' קרא קיפא והצדיע לצחי. ''בסדר גמור, חיילים,'' אמר צחי ''אנחנו יוצאים למסע ארוך וקשה, אחים מאתנו עלולים למות, אך אתם יודעים מה אומרים, המטרה מקדשת את האמצעים. אנו מוכרחים לבצע את פקודתו של אדוננו הנאצל עידן. שיהיה לכם ברור טוב טוב, חיילים יקרים, אף אחד מאתנו לא חוזר לבית החולים עד שהחולה אברג'יל לא בידינו.''. "כן המפקד!" צעקו כולם ובסינו הוציא מכיסו שקית צ'יפס קטנה והחל ליזלול בסתר. ''טוב, חברים, שמחתי להיות אתכם.'' אמר בסינו ''אני הולך עכשיו לחקור את תעלומת הרצח של ולדימיר. בינתיים יש ארבעה דברים שאני יודע על הרוצח: הוא היה אופנוען, נמוך קומה, לבוש בברדס, והיה לו מניע כלשהו לרצוח את ולדימיר. זה נראה לי כמו התקדמות יפה, לא?'' ''וואו!'' קרא קיפא בהערצה ''בסינו, אתה גאון אמיתי! הלוואי וגם אני הייתי יכול להיות גאון כמוך, ולפתור ככה תעלומות בלי להניד עפעף. בסינו, אתה הגיבור שלי!'' ''כן, כן, תודה, אני יודע.'' אמר בסינו בשחצנות ושילב את ידיו.
"יא שמן!, תפסיק לבזבז את הזמן שלנו בשטויות שלך!" צרח צחי ובעט בביטנו של בסינו ולפתע מתוך הבטן יצאו צ'יפסים. "יאמי!" קפץ קיפא בשמחה והחל ליזלול. ''אהה בוס...זה באמת חכם להביא את קיפא אתנו?'' שאל אחד החיילים. ''הממממ...'' הרהר צחי ''אנחנו זקוקים לכח אדם, לכן חשוב מאד לגייס את כל האנשים האפשריים למשימה, כולל אנשים מטומטמים חסרי תועלת כמו קיפא. אבל עכשיו כשאני מהרהר בענין..אולי אתה בעצם צודק. הרי כמו שאני מכיר את קיפא, הוא רק יעשה לנו צרות, ובמקום לעזור לנו למצוא את אברג'יל, הוא רק ימנע מאתנו לעשות זאת. טוב, קיפא, אני מניח שאתה יכול להתלוות אל בסינו...'' אמר צחי ועזב עם כל החיילים.
"אז...תגיד, אתה באמת יודע לנגן על גיטרה?" שאל קיפא את בסינו אשר מנקה את בגדיו מן פירורי הצ'יפס. ''בטח!'' קרא בסינו שהתלהב מזה שמישהו מתענין בזה ''יש לי אפילו להקה, ואני הגיטריסט שם! אני יודע מה אתה חושב, איך זה שאחד..מלא כמוני עוסק חבר בלהקה אבל לא מנגן על תופים, נכון? הרי ככה זה תמיד, אם יש מישהו שמן בלהקה מסוימת, הוא חייב להיות המתופף שלה. זה תמיד ככה, זה מן חוק טבע שכזה. ובכן, לא עוד! הגיע הזמן לשבור את הסטיגמה הזאת. אני, דביר בסינו, אהיה השמן הראשון שינגן בגיטרה. אני, דביר בסינו, חלוץ כל השמנים שנמאס להם שמתיחסים אליהם כמו לסטריאוטיפים מהלכים. אתה מבין את זה, קיפא? אני, דביר בסינו, מנהיג עידן חדש!'' בסינו הביט על קיפא, ונגעל מכמות הרוק שיצאה מתוך פיו הפתוח. ''סליחה?'' שאל קיפא ''אמרת משהו?''.
"איך אתה מעז להיתעלם ממני??" היתרגז בסינו ובעט בקיפא אשר עף מן המקום. "הנה מאדים!" חייך קיפא ולפתע התחיל להיחנק. ''הו לא, הו לא...'' נבהל בסינו ''מה חשבתי שאני עושה? אסור לי לתת לחמימות המח שלי להשתלט עלי בצורה כזאת. כמעט הרגתי את קוף המחמד שלי!'' בסינו הרים את קיפא בשתי ידיו, וזז מצד לצד כאילו היה עריסה. ''שה, שה, קיפא חמוד שלי,'' אמר בסינו בקולו העמוק ''לא אתן לאף אחד לפגוע בך. אני מבטיח, חמוד שלי.'' ''אבל..אבל מה עם הרוצח?'' שאל קיפא בקול נפחד ''הוא רצח את ולדימיר. הוא עלול לרצוח גם אותי. אני פוחד.''.
ובינתיים בבית המשוגעים של עידן אברמוביץ'. אופנוען הורס את דלת החדר של עידן ומוציא מכיסו אקדח. "מה אתה רוצה?" היתעורר עידן משינת היופי שלו ואכל את עיגול המלפפון שהיה מונח על עיניו. ''אתה!'' קרא האופנוען המסתורי והמבורדס ''אתה האדם שהרס לי את החיים! הרסת לי את האישיות! הורדת לי את הבטחון העצמי עד למתחת לאפס! לולא אתה, הייתי היום אדם חשוב, אולי עורך דין, אולי פוליטיקאי, ולא איזה אופנוען תמהוני שנוסע ברחובות ויורה באנשים! אני אנקום בך עכשיו, על כל מה שעשית לי!'' ''הרגע, הרגע, בחורצ'יק.'' אמר עידן ''אתה יודע, אתה לא האדם היחיד בעולם שהרסתי לו את החיים. הזדהה בבקשה. מי אתה? באיזה תאריך בדיוק קרה הארוע בו הרסתי לך את החיים? אני רוצה את כל התשובות.'' ''אני הוא..'' השיב האופנוען ''אני הוא..בעצם, למה אני מגלה לך? למה שאני אומר לך, עידן אברמוביץ', האיש הרשע ביותר בעולם, מי אני? הרי בסינו וקיפא שורפים את כל תאי המח שלהם בשביל לגלות מי אני. למה שאתה תדע לפניהם? לא, שכח מזה, אני לא אספר לך!'' ''בסדר גמור, אתה ביקשת את זה...'' חייך עידן את חיוכו הערמומי ולחץ על הכפתור האדום שעל שולחנו. נפתח חור ענקי ברצפה שעליה דרך האופנוען, והאופנוען נפל למטה-למטה, אל הלא נודע. ''מצוין...'' חשב עידן בלבו ''הרגע שלחתי את היצור התמוה הזה אל המקום שאליו אני שולח את כל הנקמנים העלובים שהרסתי להם את חייהם...הצינוק של בית החולים. כן, אני תותח...'' ציחקק לו עידן בהיתגאות רבה אך לפתע נישכב מעולף על הריצפה. "זה ילמד אותך לקח לא לילחוץ על כפתורים אדומים!" צעק האופנוען והרים את גופתו של עידן ולקח אותו עימו. ''לא יאומן! איזו הרגשה נפלאה זו.'' חשב האופנוען בלבו ''להיות זה שרצח את עידן אברמוביץ'. לא האמנתי שאזכה בכזה תואר נאצל. זה כל כך מרגש..'' אך הדבר שהאופנוען לא שם לב אליו, הוא שאחת מעיניו של עידן היתה פקוחה. באיטות ובערמומיות, חטף עידן את האקדח מידו של האופנוען, וירה לו בכתף. ''אחחחחח!'' צרח האופנוען ונפל מיד על הרצפה. ''אהא!'' קרא עידן בשמחה ''מה חשבת, טיפש אחד? שאתה הרגת את עידן הדגול? שטויות במיץ. עידן לא מת בכזו קלות! אני אחיה עד 120, חבובצ'יק.'' עידן לא חדל לירות באופנוען. הוא ירה בו ביד שמאל, ביד ימין, ברגל שמאל, וברגל ימין. ''למה אתה חייב להתערב, הא?'' שאל עידן בזעם ''לפי התסריט, אני משליך אותך לצינוק בית החולים, וזהו, לא שומע ממך יותר. אבל אתה חייב לעשות דווקא, נכון? ללכת נגד הזרם, נגד הממסד. אתה עכשיו תשלם ביוקר, ילד!'' ''טוב, טוב, בסדר, די!'' צעק האופנוען בעודו מנסה להתחבא מהיריוץ של עידן ''ניצחת. אתה יכול לזרוק אותי לצינוק, רק בבקשה ממך, חדל לירות!'' ''הו, מצוין.'' אמר עידן ''סוף סוף אתה משתף פעולה.'' עידן סחב את גופו של האופנוען, והשליך אותו אל תור החור ברצפה. ''ורק ליתר בטחון...'' אמר עידן ולחץ על הכפתור הירוק שבשולחנו. לאט לאט החור שבאדמה החל להסגר. בינתיים, מאות מטרים מתחתיו, שכב האופנוען הנכה על רצפת הצינוק, ודמעות זלגו מעיניו. ''מה אני אעשה עכשיו?'' חשב האופנוען בלבו ''איך אני יוצא מהבוץ הזה?'' "כנראה שנכשלת, סוכן אלפא." נשמע קול מבין הצללים ואז הופיע אדם לבוש בברדס הדומה לשל האופנוען.
"אדוני." אמר האופנוען והשתחווה בפני האדם השני.
"לא הצלחת במשימה שלך." אמר האדון.
"אבל אדוני, הצלחתי להרוג את וולדימיר." אמר סוכן אלפא.
"ומה עם עידן הגוץ הקליני?" שאל האדון.
" אני... אני..." גימגם סוכן אלפא.
"בסדר, אנחנו נוותר לך הפעם, בתנאי שתצליח בפעם הבאה." אמר האדון.
"מתי הפעם הבאה?" שאל סוכן אלפא.
"עכשיו" אמר האדון וחשף דבר מדהים בעיני סוכן אלפא. ''וואו!'' אמר האופנוען בהתלהבות ''אתה..אתה..יש לך מגע קסם! נגעת בידיים וברגליים שלי והן נרפאו, ממש כאילו עידן מעולם לא ירה בי שם! אתה ממש קול, אדוני!'' ''כן, כן,'' אמר האדון ''אבל אל תשכח שעשיתי את זה רק בשביל שתוכל להשתתף במשימה הבאה.'' ''ומהי?'' שאל האופנוען
"עליך לחסל את משה אברג'יל." אמר האדון.
"אבל איך? הוא ערפד." שאל האופנוען
"כך את זה," אמר האדון והושיט לו יתד חלוד של אוהל ומים מעופשים, "אלה האמצעים להרוג ערפדים."
"ואיך אני אצא מפה?" שאל האופנוען ונעמד על רגליו ולקח את היתד והמים.
"זאת לא בעיה, הסוכן אלפא," אמר האדון ונקש באצבעותיו, "אתה כבר בחוץ." ''וואו!'' התלהב האופנוען בשנית ''אתה ממש קוסם, אדוני!'' ''כן, כן, אולי מספיק להתלהב מכל דבר קטן?'' החל האדון להתרגז ''בכל מקרה, כדאי שתצא למשימה כבר עכשיו, כי ככל שאנחנו מחכים יותר כך אברג'יל מספיק לעשות יותר ויותר נזק. האם אני ברור?'' ''כן, אדוני.'' אמר האופנוען בצייתנות. ''טוב מאד.'' אמר האדון ''אם כך, להתראות, אופנוען.'' האדון נקש באצבעותיו, ונעלם. האופנוען הביט סביבו וקלט את קבוצת החיילים של צחי נעה במהירות. "הם עוקבים אחרי משה," אמר בליבו, "אם אני אעקוב אחריהם אז אני אגיע אל משה ואהרוג אותו."
באותו זמן ביקרו בסינו וקיפא בחנות בגדים כדי לקנות חליפות טוקסידו לכל אחד. "תזכיר לי שוב, למה אנחנו צריכים חליפות?" שאל בסינו. "זה ברור, לכל הבלשים יש חליפות ואנחנו חוקרים את מות וולדי." אמר קיפא וכשאמר את השם וולדי החל לבכות, "לאאאאא! לממממה? ווווווווולדי!" ''שה, שה, קיפא הקטן,'' אמר בסינו ומפח על גבו ''אני יודע שקשה לך, אבל עלינו לשמור על ראש מורם. אתה יודע, יש לי חבר, שמו פלג, שאיבד המון המון אנשים במהלך חייו. חבר שלו מת מקריש דם ברגל, דוד שלו נפטר, חבר שלו מת לאחר ששיחק משחק כדורגל, וכלב של קרוב משפחה שלו נפטר. אכן היו לו המון אבידות במהלך החיים. אבל האם הוא בכה ימים ולילות כמוך? לא! הוא ידע שהחיים ממשיכים הלאה, ושאין מה לעשות, ולכן הוא שמר על ראש מורם. אתה צריך ללמוד ממנו, קיפא.'' ''כל כך הרבה אנשים מתו במהלך החיים שלו, והוא אפילו לא בכה?!'' שאל קיפא בתדהמה ''איזה מן אדם הוא?'' ואז הוא נרדם!!! ''קיפא המסכן...דיבר יותר מדי.'' אמר בסינו וליטף את פרוותו של קיפא. ואז קיפא התעורר ושם לו כף.
באותו הרגע נפרצה הדלת לחנות ועשרות חיילים ובראשם צחי נכנסו לחנות. כולם כיוונו אקדחים אל בסינו. "עצור בשם עידן!" אמר צחי. "מה אתם רוצים?" שאל בסינו בתמימות. "אל תיתמם לי עכשיו," אמר צחי, "אנחנו יודעים שאתה משה אברג'יל!" ''בואנה!'' זעם בסינו ''איך אתה מעז להשוות אותי למשה, ההומו הזה? אנחנו בכלל לא דומים! הוא רזה כמו מקל, ואני...לא כל כך רזה. אז איך בדיוק הגעת למסקנה המטומטת הזאת שאני משה?! אני דביר! דביר בסינו! אתה לא מזהה אותי?'' ''מה, בסינו הוא משה אברג'יל?'' נדהם קיפא ''אני לא מאמין! ואני חשבתי שהוא חבר שלי! איזה נוכל!'' באותו הרגע קפץ האופנוען מעל החיילים, שפך את המים על בסינו ואז תקע את היתד בלב שלו.
"יש!" קרא "ביצעתי את המשימה!" וברח.

Originally posted by triner@Jul 3 2008, 02:24 PM
ואז בסינו אומר, "כן?! אבל אתה יעקוב אלפרון!!!" ואז משפחת אברג'יל הגיעו לשם ומשפחת אלפרון גם ונהייה שם קרב בין משפחות הפשע!

אסף מה נהייה?

היו היה ילד שדרך על תינוק של חזיר בר, אבל אז הוא גילה שזה בכלל לא חזיר, אלא ילד. ילד מאד שמן בשם בסינו. ''בואנה! תזהר!'' קרא בסינו בקולו המתלהב. הילד הסתכל עליו וצחק: "ישמן, בחיים לא תיראה מושך, כי לא קיים מישהו כל כך מכוער שיעמוד לידך ויגרום ל ךלהיראות טוב" בסינו חם המזג והעצבני לא יכול היה לסבול עוד את עלבונותיו של גיבורנו. הוא הכין את אגרופיו לקראת הקרב. ''איך אתה מעז?!'' שאל בסינו בזעם בזמן שהחל לרוץ לעבר הילד עם אגרופיו השלופים. ''קבל את זה!'' קרא בסינו ונתן לילד אגרוף. הוא ציפה שהילד יפרוץ בבכי תמרורים וירוץ לאמו, אבל הילד אפילו לא זז, הוא רק הביט בבסינו וחייך חיוך מלגלג. "אני נמשך לבנים" אמר הילד ובסינו נתקף בבהלה, הוא החל לנוס בפחד, אך זה לא עזר ו ,הוא שמן ואינו יכול לרוץ! הילד תפס בבסינו וחיבק אותו, הילד שאל:
"אתה בא לפה הרבה?" ובסינו צרח:
"לאאאאאאאאאאאא!!!"
מספר ציפורים שהתיישבו על חוטי חשמל, התעופפו בבהלה, לפתע הם התמזגו לישות אחת שבאה להציל את בסינו! 0: התדהמה היממה את כולם. ''אוי לא!'' אמר גיבור הסיפור ''איזה נאכס! איך אני אוכל להביס את הציפור הענקית הזאת?'' ''בואנה, מה זה הדבר הזה?'' קרא בסינו בזעם בקולו העמוק ''זה מה שאתם מביאים שיציל אותי? ציפור? מה אני נראה לכם, הומו?! לא יכולתם להביא משהו יותר נורמלי?'' ''הלו, ילד, תרגע.'' אמרה הציפור הענקית בקור גברי ''גם אני לא ממש רוצה להציל אותך, אבל זה מה שכתוב לי בתסריט, אוקי? אין לי ממש ברירה אחרת. עכשיו שתוק ותן לי להציל אותך.'' בסינו הביט בצפור וחייך: "עכשיו נראה אותך בוכה לאמא שלך!" אמר בסינו בשמחה.
הציפור עפה אל הילד, מתכוננת לתקיפה, כל נוצותיה החלו לעלות באש והיא קראה בקול: "אני הו-או הציפור האגדי!".
כולם הסתכלו בתדהמה ואמרו: "מה!? עוד פעם פוקימון משתלב בסיפור?!" היו מעוצבנים האנשים.
"אני אחסל אותך!" קרא הו-או ועמד לתקוף את הילד, אך כאשר הילד אמר ששמו הוא משה אברג'יל, מיד הציפור נסה וברחה. ''אז קוראים לך משה אברג'יל, אה?'' שאל בסינו ''חחחח איזה שם של ילד כאפות, באמא שלי אני קורע אותך עכשיו!'' ''אוי לא, לא שוב...'' נאנח משה
בסינו העיף כאפה למשה אך באותו רגע הוא החל לזהור באור שחור. "כדאי שתירגע!" אמר משה, "לא כדאי לך להלחם נגד משה אברג'יל, הפוקימון הכי חזק!"
"כן," אמר בסינו והכניס את ידו לכיס, "אנחנו עוד נראה!" ''מה בדיוק נראה?'' שאל משה בזלזול ''איך אתה מגרבץ? נו באמת, עשה לי טובה...'' ''בואנה! תרגע!!!'' צרח בסינו והחל שוב לרוץ לעבר משה. הפעם משה כבר לא היה כזה רחום והפיל את בסינו העגלגל על המדרכה. ''אוי לא!'' צעק בסינו והחל לבכות ''למה הפלת אותי? עכשיו אני לא אוכל לקום...'' ובסינו הקטן החל ליילל
"אמרתי לך, אני ערפד וערפדים הם רעים." אמר משה בקול מפחיד.
"לא, לא אמרת!" ילל בסינו.
"זה לא חשוב עכשיו." התעצבן משה, "ודרך אגב לא קוראים לי משה אברג'יל אלא חארקולה אברג'יל! אני הולך למצוץ את הדם שלך עכשיו!" בסינו המשיך בבכי התינוקי שלו. ''אתה בכלל לא מתנהג כמו גיבור הסיפור!'' התבכיין בסינו ''גיבור הסיפור אמור להיות אדם נחמד וטוב לב, ואתה? אתה ממש רע!'' ''אני רע?'' כעס חארקולה ''אתה זה שהתחיל להתנפל עלי רק כי בטעות דרכתי עליך!''
"ואני גם לא אסלח לך!" בכה בסינו.
"טוב, תתכונן למוות נוראי!" קרא חארקולה ושעט על בסינו. חארקול חתך את היד של בסינו וזרק אותה הצידה. שפריץ של דם קפץ החוצה ממקום היד החסרה.
"טעם גן עדן!" קרא חארקולה ושתה בצימאון מהנוזל האדום. ''לאאאאאאא!'' צעק בסינו באומללות ''לא את היד! איך אנ אוכל עכשיו לנגן בגיטרה? איך אני אוכל לעשות רושם על החברים שלי? אתה אדם חסר לב!''
חארקולה ניגב את פיו ואמר: "כן יש לי לב! הוא פשוט הפסיק לעבוד לפני כמה שנים."
"אז מה אני אעשה, מחר יש את קונצרט הגיטרות, עוד ובנג'ו הין לאומי!" בכה בסינו.
"כך את זה." אמר חארקולה וזרק לו יד פרוטזה. בינתים, לא רחוק מהשניים, בבית המשוגעים על שם עידן אברמוביץ', ישב בחדר ההנהלה נער מכוער למדי, נמוך קומה, בעל שיער פטריה, פצעי בגרות בכל הפנים, ופרצוף מרושע, וצפה בטלויזיה שמולו. בטלויזיה היה ניתן לראות את חארקולה ובסינו. ''הממ מענין...מענין מאד...'' חשב הנער בלבו. לפתע, נכנס לחדר נער רזה ובלונדיני, בעל פרצוף ערמומי. ''עידן, כבודו,'' אמר הנער ''אני נושא בפי חדשות רעות מאד.'' ''כן, כן, אני כבר יודע, ולדי יקירי.'' אמר עידן בקול צפצפני ''משה אברג'יל ברח מהמחלקה הפסיכיאטרית, ועכשיו הוא מסתובב ברחובות ישראל. בדיוק עכשיו אני צופה בזה דרך הטלויזיה המיוחדת שלי. אני מוכרח להודות שזה מענין מאד.'' ''מענין, כבודו?'' שאל ולדימיר ''זה חמור ביותר! האדון אברג'יל סובל מסכיזופרניה קשה מאד! לרגע אחד הוא בחור נורמלי לחלוטי, לרגע אחר הוא פתאום בטוח שהוא הומו, ופתאום הוא בטוח לחלוטין שהוא ערפד! אנו מוכרחים לתפוס אותו ולהחזירו אל בית החולים בהקדם האפשרי!''
"לא, ולדי יקירי." ציפצף עידן, "זה יהיה בזבוז של כוח לעשות את זה. ניתן למשה או בשמו החדש 'חארקולה' לשתות עוד דם ולבסוף, כרגיל, הוא יהפך אדום, חלש וחולה ולבסוף הבטן שלו תתפוצץ והוא ירדם. כשזה יקרה מחלכת הכלבנים תאסוף אותו, מובן?"
"כן, אדוני." ענה ולדימיר, קד קידה ויצא החוצה. כשיצא החוצה, בעט ולדימיר בקיר בזעם. ''עידן הזה!'' חשב ולדימיר בלבו ''נמאס לי תמיד לציית לפקודות שלו! למה הוא לא סומך עלי? למה הוא אף פעם לא לוקח את ההצעות שלי ברצינות? אני משרת אותו כבר מאז שפתח את העסק, ואפילו משכורת הוא לא נותן לי. הגיע הזמן שגם אני איזום משהו.''
ולדימיר הביט הצדה. לידו עמד קוף אנושי, נמוך קומה, בעל כרס, שן תחתונה בולטת, ופרצוף מטופש למדי. ''שלום קיפא.'' אמר ולדימיר בחביבות ''מה הענינים, חברי?'' ''הו, שלום ולדימיר הנאצל!'' אמר קיפא בקול נמוך ומטופש והצדיע לולדימיר ''זה כבוד גדול מאד עבורי שאתה פונה אל עובד פשוט כמותי. קרה משהו?'' ''הו, כן, בהחלט.'' השיב ולדימיר ''הסכיזופרני משה אברג'יל ברח מבית החולים. על פי פקודה מעידן, עלינו לגייס כמה שיותר כוחות בשביל לתפוס את אברג'יל, ולהשיבו אל בית החולים.'' ''אם כך, בוא נצא לקרב מיד!'' קרא קיפא בטמטום ''אתה הרי יודע שאני תמיד אמלא את פקודותיו של עידן המנהל הנערץ והדגול! קדימה, ולדימיר, בוא נצא לדרך!''
באותו הזמן ישב עידן הגוצון ועדיין הסתכל בטלוויזיה אך הטלוויזיה הראתה הפעם לא את משה/חארקולה ואת בסינו אלא את ולדימיר ואת קיפא.
"אז מתברר שאתה, ולדי יקירי, רק בוגד קטן ופשוט. בסופו של דבר יתברר שאתה תעזור לקיפא למשה." ציחקק עידן, "אתה עוד תענש על זה."
בזמן שכל זה קרה המשיך בסינו להתחנן על חייו. "בבקשה חארקולה, רחם עליי." התחנן בסינו.
"תנגן לי משהו עם הגיטרה שלי." אמר משה/חארקולה.
"איפה היא?" שאל בבכי בסינו.
"הנה." אמר משה/חארקולה והושיט לבסינו גיטרה בגודל של מחזיק מפתחות. ''מה? מה זו הגיטרה המעפנה הזאת!'' זעם בסינו ''זה בכלל לא קשוח ואפל! איך אני אמור לנגן עם זה שירים של הלהקה של אח שלי?'' ''מה, אתה אשכרה רוצה לנגן לי שירים של אח שלך?'' שאל חארקולה בבוז ''כמה עלוב. מצטער, חבוב, אבל אסור לנגן שירים של להקות גרועות, יש חוק נגד זה.'' ''בואנה!'' קרא בסינו בזעם ''מי אתה שתקרא ללהקה הזאת גרועה?!''
"אתה כנראה לא אוהב את היד שנותרה לך." ציחקק חארקולה. באותו הרגע הגיעו אנשים רעולי פנים עם חליפות שחורות ובראשם אדם וקופיף מכוער. ''יו, איזה מגניב!'' קרא בסינו ורץ אליהם ''קוף! תמיד רציתי קוף מחמד! איזה כיף, איזה כיף!'' חארקולה, לעומתו, היה הרבה יותר מודאג. ''ד, די, עזוב אותי!'' קרא קיפא בזמן שבסינו ליקק את הפרווה שלו ''אני אלשין עליך לעידן!''
חארקולה התעלם מקיפא ופנה ישר לוולדימיר, "אני יודע שלוולדימיר יש תוכניות לגביי, אבל אני אף פעם לא אחזור להיות משה אברג'יל ואני אף פעם לא אחזור לבית המשוגעים של עידן!" חארקולה צחק בטירוף, הפך לעטלף ועף משם.
באותו זמן קיפא הרים את בסינו ונתן לו ללקק את הבטן שלו מבפנים. אז כך יצא שבסינו נופף ברגליו מתוך הפה וחארקולה ריחף בעצבנות באוויר. ''קיפא, אדיוט אחד!'' קרא ולדימיר בכעס ''אברג'יל בורח! אין זמן לשטויות שלך עכשיו! חייבים לרדוף אחריו!''''אבל בוס, תפסתי אותו!'' אמר קיפא ''הוא ממש בתוך הבטן שלי.'' ''קיפא, דביל, זה לא אברג'יל,'' אמר ולדימיר ''זה בסינו, הספאמר הידוע לשמצה. ירק אותו תכף ומיד. אין לדעת אילו מחלות הוא עלול להעביר לך...'' אבל זה היה מאוחר מידי, קיפא הפך לשיבוט שיעיר ואיטר יד ימין של בסינו.
"טוב, כנראה אני צריך לעשות את העבודה לבד." אמר ולדימיר ושלף אקדח ענק וטען אותו בקול נקישה גדול. באותו רגע נראתה דמות נעה במהירות לעבר החיילים, חארקולה העטלף, ולדימיר, בסינו וקיפאסינו. כשהדמות הגיעה התברר שזה אופנוען נמוך מכוסה בברדס. קול יריה נשמעה, האופנוען ברח וולדימיר נפל מת. ''לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא'&#3 9; בכה קיפא ''לא ולדי! לא ולדי! הו, אלי הרחום שבשמיים, למה לא לקחת אותי? למה לא לקחת אותי?'' ''שה, שה, קיפא,'' אמר בסינו ''אל תדאג, אני מבטיח לך שהרוצח הזה ישלם על מה שהוא עשה. אני עכשיו אפתח בחקירה. אנחנו נגלה מי הרוצח הנתעב שרצח את ולדימיר!'' ''אתה אולי יכול להתחיל בחקירה, שמן,'' אמר אחד החיילים ''אבל קיפא נשאר אתנו.'' ''הו באמת?'' שאל בסינו ''ומי אתה שתחליט על קיפא, נמוכצ'יק?'' החייל הוריד את הברדס, וחשף ראש קירח. ''כדאי שתדבר אלי בכבוד, שמן.'' אמר הילד הקירח ''אני הוא צחי, סגנו הבכיר ביותר של עידן אחרי ולדימיר. והיות שולדימיר עכשיו מת...אני הסגן הבכיר ביותר של עידן. ובתור ממשיך דרכו של ולדימיר, אני מחויב להמשיך במסע התפיסה אחרי משה אברג'יל. לכן, קיפא נשאר אתנו.'' ''אוף!'' אמר קיפא בעצב ''כמה חבל, נורא רציתי להיות בלש שחוקר תעלומות פשע.'' ''אל תדאג, קיפא,'' אמר בסינו והניח את ידו על כתפו של קיפא ''אני אנקום את מות ולדימיר. אין לך מה לדאוג, אני אמצא את הרוצח הנתעב. הוא יבין, שלא מתעסקים עם חברים של חיות המחמד של דביר בסינו.''.
"יששששש" שמח קיפא והחל לירקוד מרוב שמחה אך נפל מרוב אגרופו של צחי. "תירגע תכף ומיד!" היתעצבן צחי. ''כן המפקד!'' קרא קיפא והצדיע לצחי. ''בסדר גמור, חיילים,'' אמר צחי ''אנחנו יוצאים למסע ארוך וקשה, אחים מאתנו עלולים למות, אך אתם יודעים מה אומרים, המטרה מקדשת את האמצעים. אנו מוכרחים לבצע את פקודתו של אדוננו הנאצל עידן. שיהיה לכם ברור טוב טוב, חיילים יקרים, אף אחד מאתנו לא חוזר לבית החולים עד שהחולה אברג'יל לא בידינו.''. "כן המפקד!" צעקו כולם ובסינו הוציא מכיסו שקית צ'יפס קטנה והחל ליזלול בסתר. ''טוב, חברים, שמחתי להיות אתכם.'' אמר בסינו ''אני הולך עכשיו לחקור את תעלומת הרצח של ולדימיר. בינתיים יש ארבעה דברים שאני יודע על הרוצח: הוא היה אופנוען, נמוך קומה, לבוש בברדס, והיה לו מניע כלשהו לרצוח את ולדימיר. זה נראה לי כמו התקדמות יפה, לא?'' ''וואו!'' קרא קיפא בהערצה ''בסינו, אתה גאון אמיתי! הלוואי וגם אני הייתי יכול להיות גאון כמוך, ולפתור ככה תעלומות בלי להניד עפעף. בסינו, אתה הגיבור שלי!'' ''כן, כן, תודה, אני יודע.'' אמר בסינו בשחצנות ושילב את ידיו.
"יא שמן!, תפסיק לבזבז את הזמן שלנו בשטויות שלך!" צרח צחי ובעט בביטנו של בסינו ולפתע מתוך הבטן יצאו צ'יפסים. "יאמי!" קפץ קיפא בשמחה והחל ליזלול. ''אהה בוס...זה באמת חכם להביא את קיפא אתנו?'' שאל אחד החיילים. ''הממממ...'' הרהר צחי ''אנחנו זקוקים לכח אדם, לכן חשוב מאד לגייס את כל האנשים האפשריים למשימה, כולל אנשים מטומטמים חסרי תועלת כמו קיפא. אבל עכשיו כשאני מהרהר בענין..אולי אתה בעצם צודק. הרי כמו שאני מכיר את קיפא, הוא רק יעשה לנו צרות, ובמקום לעזור לנו למצוא את אברג'יל, הוא רק ימנע מאתנו לעשות זאת. טוב, קיפא, אני מניח שאתה יכול להתלוות אל בסינו...'' אמר צחי ועזב עם כל החיילים.
"אז...תגיד, אתה באמת יודע לנגן על גיטרה?" שאל קיפא את בסינו אשר מנקה את בגדיו מן פירורי הצ'יפס. ''בטח!'' קרא בסינו שהתלהב מזה שמישהו מתענין בזה ''יש לי אפילו להקה, ואני הגיטריסט שם! אני יודע מה אתה חושב, איך זה שאחד..מלא כמוני עוסק חבר בלהקה אבל לא מנגן על תופים, נכון? הרי ככה זה תמיד, אם יש מישהו שמן בלהקה מסוימת, הוא חייב להיות המתופף שלה. זה תמיד ככה, זה מן חוק טבע שכזה. ובכן, לא עוד! הגיע הזמן לשבור את הסטיגמה הזאת. אני, דביר בסינו, אהיה השמן הראשון שינגן בגיטרה. אני, דביר בסינו, חלוץ כל השמנים שנמאס להם שמתיחסים אליהם כמו לסטריאוטיפים מהלכים. אתה מבין את זה, קיפא? אני, דביר בסינו, מנהיג עידן חדש!'' בסינו הביט על קיפא, ונגעל מכמות הרוק שיצאה מתוך פיו הפתוח. ''סליחה?'' שאל קיפא ''אמרת משהו?''.
"איך אתה מעז להיתעלם ממני??" היתרגז בסינו ובעט בקיפא אשר עף מן המקום. "הנה מאדים!" חייך קיפא ולפתע התחיל להיחנק. ''הו לא, הו לא...'' נבהל בסינו ''מה חשבתי שאני עושה? אסור לי לתת לחמימות המח שלי להשתלט עלי בצורה כזאת. כמעט הרגתי את קוף המחמד שלי!'' בסינו הרים את קיפא בשתי ידיו, וזז מצד לצד כאילו היה עריסה. ''שה, שה, קיפא חמוד שלי,'' אמר בסינו בקולו העמוק ''לא אתן לאף אחד לפגוע בך. אני מבטיח, חמוד שלי.'' ''אבל..אבל מה עם הרוצח?'' שאל קיפא בקול נפחד ''הוא רצח את ולדימיר. הוא עלול לרצוח גם אותי. אני פוחד.''.
ובינתיים בבית המשוגעים של עידן אברמוביץ'. אופנוען הורס את דלת החדר של עידן ומוציא מכיסו אקדח. "מה אתה רוצה?" היתעורר עידן משינת היופי שלו ואכל את עיגול המלפפון שהיה מונח על עיניו. ''אתה!'' קרא האופנוען המסתורי והמבורדס ''אתה האדם שהרס לי את החיים! הרסת לי את האישיות! הורדת לי את הבטחון העצמי עד למתחת לאפס! לולא אתה, הייתי היום אדם חשוב, אולי עורך דין, אולי פוליטיקאי, ולא איזה אופנוען תמהוני שנוסע ברחובות ויורה באנשים! אני אנקום בך עכשיו, על כל מה שעשית לי!'' ''הרגע, הרגע, בחורצ'יק.'' אמר עידן ''אתה יודע, אתה לא האדם היחיד בעולם שהרסתי לו את החיים. הזדהה בבקשה. מי אתה? באיזה תאריך בדיוק קרה הארוע בו הרסתי לך את החיים? אני רוצה את כל התשובות.'' ''אני הוא..'' השיב האופנוען ''אני הוא..בעצם, למה אני מגלה לך? למה שאני אומר לך, עידן אברמוביץ', האיש הרשע ביותר בעולם, מי אני? הרי בסינו וקיפא שורפים את כל תאי המח שלהם בשביל לגלות מי אני. למה שאתה תדע לפניהם? לא, שכח מזה, אני לא אספר לך!'' ''בסדר גמור, אתה ביקשת את זה...'' חייך עידן את חיוכו הערמומי ולחץ על הכפתור האדום שעל שולחנו. נפתח חור ענקי ברצפה שעליה דרך האופנוען, והאופנוען נפל למטה-למטה, אל הלא נודע. ''מצוין...'' חשב עידן בלבו ''הרגע שלחתי את היצור התמוה הזה אל המקום שאליו אני שולח את כל הנקמנים העלובים שהרסתי להם את חייהם...הצינוק של בית החולים. כן, אני תותח...'' ציחקק לו עידן בהיתגאות רבה אך לפתע נישכב מעולף על הריצפה. "זה ילמד אותך לקח לא לילחוץ על כפתורים אדומים!" צעק האופנוען והרים את גופתו של עידן ולקח אותו עימו. ''לא יאומן! איזו הרגשה נפלאה זו.'' חשב האופנוען בלבו ''להיות זה שרצח את עידן אברמוביץ'. לא האמנתי שאזכה בכזה תואר נאצל. זה כל כך מרגש..'' אך הדבר שהאופנוען לא שם לב אליו, הוא שאחת מעיניו של עידן היתה פקוחה. באיטות ובערמומיות, חטף עידן את האקדח מידו של האופנוען, וירה לו בכתף. ''אחחחחח!'' צרח האופנוען ונפל מיד על הרצפה. ''אהא!'' קרא עידן בשמחה ''מה חשבת, טיפש אחד? שאתה הרגת את עידן הדגול? שטויות במיץ. עידן לא מת בכזו קלות! אני אחיה עד 120, חבובצ'יק.'' עידן לא חדל לירות באופנוען. הוא ירה בו ביד שמאל, ביד ימין, ברגל שמאל, וברגל ימין. ''למה אתה חייב להתערב, הא?'' שאל עידן בזעם ''לפי התסריט, אני משליך אותך לצינוק בית החולים, וזהו, לא שומע ממך יותר. אבל אתה חייב לעשות דווקא, נכון? ללכת נגד הזרם, נגד הממסד. אתה עכשיו תשלם ביוקר, ילד!'' ''טוב, טוב, בסדר, די!'' צעק האופנוען בעודו מנסה להתחבא מהיריוץ של עידן ''ניצחת. אתה יכול לזרוק אותי לצינוק, רק בבקשה ממך, חדל לירות!'' ''הו, מצוין.'' אמר עידן ''סוף סוף אתה משתף פעולה.'' עידן סחב את גופו של האופנוען, והשליך אותו אל תור החור ברצפה. ''ורק ליתר בטחון...'' אמר עידן ולחץ על הכפתור הירוק שבשולחנו. לאט לאט החור שבאדמה החל להסגר. בינתיים, מאות מטרים מתחתיו, שכב האופנוען הנכה על רצפת הצינוק, ודמעות זלגו מעיניו. ''מה אני אעשה עכשיו?'' חשב האופנוען בלבו ''איך אני יוצא מהבוץ הזה?'' "כנראה שנכשלת, סוכן אלפא." נשמע קול מבין הצללים ואז הופיע אדם לבוש בברדס הדומה לשל האופנוען.
"אדוני." אמר האופנוען והשתחווה בפני האדם השני.
"לא הצלחת במשימה שלך." אמר האדון.
"אבל אדוני, הצלחתי להרוג את וולדימיר." אמר סוכן אלפא.
"ומה עם עידן הגוץ הקליני?" שאל האדון.
" אני... אני..." גימגם סוכן אלפא.
"בסדר, אנחנו נוותר לך הפעם, בתנאי שתצליח בפעם הבאה." אמר האדון.
"מתי הפעם הבאה?" שאל סוכן אלפא.
"עכשיו" אמר האדון וחשף דבר מדהים בעיני סוכן אלפא. ''וואו!'' אמר האופנוען בהתלהבות ''אתה..אתה..יש לך מגע קסם! נגעת בידיים וברגליים שלי והן נרפאו, ממש כאילו עידן מעולם לא ירה בי שם! אתה ממש קול, אדוני!'' ''כן, כן,'' אמר האדון ''אבל אל תשכח שעשיתי את זה רק בשביל שתוכל להשתתף במשימה הבאה.'' ''ומהי?'' שאל האופנוען
"עליך לחסל את משה אברג'יל." אמר האדון.
"אבל איך? הוא ערפד." שאל האופנוען
"כך את זה," אמר האדון והושיט לו יתד חלוד של אוהל ומים מעופשים, "אלה האמצעים להרוג ערפדים."
"ואיך אני אצא מפה?" שאל האופנוען ונעמד על רגליו ולקח את היתד והמים.
"זאת לא בעיה, הסוכן אלפא," אמר האדון ונקש באצבעותיו, "אתה כבר בחוץ." ''וואו!'' התלהב האופנוען בשנית ''אתה ממש קוסם, אדוני!'' ''כן, כן, אולי מספיק להתלהב מכל דבר קטן?'' החל האדון להתרגז ''בכל מקרה, כדאי שתצא למשימה כבר עכשיו, כי ככל שאנחנו מחכים יותר כך אברג'יל מספיק לעשות יותר ויותר נזק. האם אני ברור?'' ''כן, אדוני.'' אמר האופנוען בצייתנות. ''טוב מאד.'' אמר האדון ''אם כך, להתראות, אופנוען.'' האדון נקש באצבעותיו, ונעלם. האופנוען הביט סביבו וקלט את קבוצת החיילים של צחי נעה במהירות. "הם עוקבים אחרי משה," אמר בליבו, "אם אני אעקוב אחריהם אז אני אגיע אל משה ואהרוג אותו."
באותו זמן ביקרו בסינו וקיפא בחנות בגדים כדי לקנות חליפות טוקסידו לכל אחד. "תזכיר לי שוב, למה אנחנו צריכים חליפות?" שאל בסינו. "זה ברור, לכל הבלשים יש חליפות ואנחנו חוקרים את מות וולדי." אמר קיפא וכשאמר את השם וולדי החל לבכות, "לאאאאא! לממממה? ווווווווולדי!" ''שה, שה, קיפא הקטן,'' אמר בסינו ומפח על גבו ''אני יודע שקשה לך, אבל עלינו לשמור על ראש מורם. אתה יודע, יש לי חבר, שמו פלג, שאיבד המון המון אנשים במהלך חייו. חבר שלו מת מקריש דם ברגל, דוד שלו נפטר, חבר שלו מת לאחר ששיחק משחק כדורגל, וכלב של קרוב משפחה שלו נפטר. אכן היו לו המון אבידות במהלך החיים. אבל האם הוא בכה ימים ולילות כמוך? לא! הוא ידע שהחיים ממשיכים הלאה, ושאין מה לעשות, ולכן הוא שמר על ראש מורם. אתה צריך ללמוד ממנו, קיפא.'' ''כל כך הרבה אנשים מתו במהלך החיים שלו, והוא אפילו לא בכה?!'' שאל קיפא בתדהמה ''איזה מן אדם הוא?'' ואז הוא נרדם!!! ''קיפא המסכן...דיבר יותר מדי.'' אמר בסינו וליטף את פרוותו של קיפא. ואז קיפא התעורר ושם לו כף.
באותו הרגע נפרצה הדלת לחנות ועשרות חיילים ובראשם צחי נכנסו לחנות. כולם כיוונו אקדחים אל בסינו. "עצור בשם עידן!" אמר צחי. "מה אתם רוצים?" שאל בסינו בתמימות. "אל תיתמם לי עכשיו," אמר צחי, "אנחנו יודעים שאתה משה אברג'יל!" ''בואנה!'' זעם בסינו ''איך אתה מעז להשוות אותי למשה, ההומו הזה? אנחנו בכלל לא דומים! הוא רזה כמו מקל, ואני...לא כל כך רזה. אז איך בדיוק הגעת למסקנה המטומטת הזאת שאני משה?! אני דביר! דביר בסינו! אתה לא מזהה אותי?'' ''מה, בסינו הוא משה אברג'יל?'' נדהם קיפא ''אני לא מאמין! ואני חשבתי שהוא חבר שלי! איזה נוכל!'' ואז בסינו אומר, "כן?! אבל אתה יעקוב אלפרון!!!" ואז משפחת אברג'יל הגיעו לשם ומשפחת אלפרון גם ונהייה שם קרב בין משפחות הפשע! תוך זמן קצר, שתי המשפחות החליטו לערוך את הקרב במקום אחר, ועזבו את האזור. מש באותו הרגע קפץ האופנוען מעל החיילים, שפך את המים על בסינו ואז תקע את היתד בלב שלו.
"יש!" קרא "ביצעתי את המשימה!" וברח. ''ישששששש'' שמח קיפא ''סוף סוף אברג'יל מת! איזה כיף, איזה כיף!'' ''זה לא כל כך טוב, קיפא.'' אמר צחי ''היינו אמורים להביא את אברג'יל לבית החולים כשהוא בחיים, ולא כשהוא מת. איך נוכל להסביר את זה לעידן, הא?''

ובאותו זמן ובמקום אחר: הקרב בין משפחות הפשע נערך!

היו היה ילד שדרך על תינוק של חזיר בר, אבל אז הוא גילה שזה בכלל לא חזיר, אלא ילד. ילד מאד שמן בשם בסינו. ''בואנה! תזהר!'' קרא בסינו בקולו המתלהב. הילד הסתכל עליו וצחק: "ישמן, בחיים לא תיראה מושך, כי לא קיים מישהו כל כך מכוער שיעמוד לידך ויגרום ל ךלהיראות טוב" בסינו חם המזג והעצבני לא יכול היה לסבול עוד את עלבונותיו של גיבורנו. הוא הכין את אגרופיו לקראת הקרב. ''איך אתה מעז?!'' שאל בסינו בזעם בזמן שהחל לרוץ לעבר הילד עם אגרופיו השלופים. ''קבל את זה!'' קרא בסינו ונתן לילד אגרוף. הוא ציפה שהילד יפרוץ בבכי תמרורים וירוץ לאמו, אבל הילד אפילו לא זז, הוא רק הביט בבסינו וחייך חיוך מלגלג. "אני נמשך לבנים" אמר הילד ובסינו נתקף בבהלה, הוא החל לנוס בפחד, אך זה לא עזר ו ,הוא שמן ואינו יכול לרוץ! הילד תפס בבסינו וחיבק אותו, הילד שאל:
"אתה בא לפה הרבה?" ובסינו צרח:
"לאאאאאאאאאאאא!!!"
מספר ציפורים שהתיישבו על חוטי חשמל, התעופפו בבהלה, לפתע הם התמזגו לישות אחת שבאה להציל את בסינו! 0: התדהמה היממה את כולם. ''אוי לא!'' אמר גיבור הסיפור ''איזה נאכס! איך אני אוכל להביס את הציפור הענקית הזאת?'' ''בואנה, מה זה הדבר הזה?'' קרא בסינו בזעם בקולו העמוק ''זה מה שאתם מביאים שיציל אותי? ציפור? מה אני נראה לכם, הומו?! לא יכולתם להביא משהו יותר נורמלי?'' ''הלו, ילד, תרגע.'' אמרה הציפור הענקית בקור גברי ''גם אני לא ממש רוצה להציל אותך, אבל זה מה שכתוב לי בתסריט, אוקי? אין לי ממש ברירה אחרת. עכשיו שתוק ותן לי להציל אותך.'' בסינו הביט בצפור וחייך: "עכשיו נראה אותך בוכה לאמא שלך!" אמר בסינו בשמחה.
הציפור עפה אל הילד, מתכוננת לתקיפה, כל נוצותיה החלו לעלות באש והיא קראה בקול: "אני הו-או הציפור האגדי!".
כולם הסתכלו בתדהמה ואמרו: "מה!? עוד פעם פוקימון משתלב בסיפור?!" היו מעוצבנים האנשים.
"אני אחסל אותך!" קרא הו-או ועמד לתקוף את הילד, אך כאשר הילד אמר ששמו הוא משה אברג'יל, מיד הציפור נסה וברחה. ''אז קוראים לך משה אברג'יל, אה?'' שאל בסינו ''חחחח איזה שם של ילד כאפות, באמא שלי אני קורע אותך עכשיו!'' ''אוי לא, לא שוב...'' נאנח משה
בסינו העיף כאפה למשה אך באותו רגע הוא החל לזהור באור שחור. "כדאי שתירגע!" אמר משה, "לא כדאי לך להלחם נגד משה אברג'יל, הפוקימון הכי חזק!"
"כן," אמר בסינו והכניס את ידו לכיס, "אנחנו עוד נראה!" ''מה בדיוק נראה?'' שאל משה בזלזול ''איך אתה מגרבץ? נו באמת, עשה לי טובה...'' ''בואנה! תרגע!!!'' צרח בסינו והחל שוב לרוץ לעבר משה. הפעם משה כבר לא היה כזה רחום והפיל את בסינו העגלגל על המדרכה. ''אוי לא!'' צעק בסינו והחל לבכות ''למה הפלת אותי? עכשיו אני לא אוכל לקום...'' ובסינו הקטן החל ליילל
"אמרתי לך, אני ערפד וערפדים הם רעים." אמר משה בקול מפחיד.
"לא, לא אמרת!" ילל בסינו.
"זה לא חשוב עכשיו." התעצבן משה, "ודרך אגב לא קוראים לי משה אברג'יל אלא חארקולה אברג'יל! אני הולך למצוץ את הדם שלך עכשיו!" בסינו המשיך בבכי התינוקי שלו. ''אתה בכלל לא מתנהג כמו גיבור הסיפור!'' התבכיין בסינו ''גיבור הסיפור אמור להיות אדם נחמד וטוב לב, ואתה? אתה ממש רע!'' ''אני רע?'' כעס חארקולה ''אתה זה שהתחיל להתנפל עלי רק כי בטעות דרכתי עליך!''
"ואני גם לא אסלח לך!" בכה בסינו.
"טוב, תתכונן למוות נוראי!" קרא חארקולה ושעט על בסינו. חארקול חתך את היד של בסינו וזרק אותה הצידה. שפריץ של דם קפץ החוצה ממקום היד החסרה.
"טעם גן עדן!" קרא חארקולה ושתה בצימאון מהנוזל האדום. ''לאאאאאאא!'' צעק בסינו באומללות ''לא את היד! איך אנ אוכל עכשיו לנגן בגיטרה? איך אני אוכל לעשות רושם על החברים שלי? אתה אדם חסר לב!''
חארקולה ניגב את פיו ואמר: "כן יש לי לב! הוא פשוט הפסיק לעבוד לפני כמה שנים."
"אז מה אני אעשה, מחר יש את קונצרט הגיטרות, עוד ובנג'ו הין לאומי!" בכה בסינו.
"כך את זה." אמר חארקולה וזרק לו יד פרוטזה. בינתים, לא רחוק מהשניים, בבית המשוגעים על שם עידן אברמוביץ', ישב בחדר ההנהלה נער מכוער למדי, נמוך קומה, בעל שיער פטריה, פצעי בגרות בכל הפנים, ופרצוף מרושע, וצפה בטלויזיה שמולו. בטלויזיה היה ניתן לראות את חארקולה ובסינו. ''הממ מענין...מענין מאד...'' חשב הנער בלבו. לפתע, נכנס לחדר נער רזה ובלונדיני, בעל פרצוף ערמומי. ''עידן, כבודו,'' אמר הנער ''אני נושא בפי חדשות רעות מאד.'' ''כן, כן, אני כבר יודע, ולדי יקירי.'' אמר עידן בקול צפצפני ''משה אברג'יל ברח מהמחלקה הפסיכיאטרית, ועכשיו הוא מסתובב ברחובות ישראל. בדיוק עכשיו אני צופה בזה דרך הטלויזיה המיוחדת שלי. אני מוכרח להודות שזה מענין מאד.'' ''מענין, כבודו?'' שאל ולדימיר ''זה חמור ביותר! האדון אברג'יל סובל מסכיזופרניה קשה מאד! לרגע אחד הוא בחור נורמלי לחלוטי, לרגע אחר הוא פתאום בטוח שהוא הומו, ופתאום הוא בטוח לחלוטין שהוא ערפד! אנו מוכרחים לתפוס אותו ולהחזירו אל בית החולים בהקדם האפשרי!''
"לא, ולדי יקירי." ציפצף עידן, "זה יהיה בזבוז של כוח לעשות את זה. ניתן למשה או בשמו החדש 'חארקולה' לשתות עוד דם ולבסוף, כרגיל, הוא יהפך אדום, חלש וחולה ולבסוף הבטן שלו תתפוצץ והוא ירדם. כשזה יקרה מחלכת הכלבנים תאסוף אותו, מובן?"
"כן, אדוני." ענה ולדימיר, קד קידה ויצא החוצה. כשיצא החוצה, בעט ולדימיר בקיר בזעם. ''עידן הזה!'' חשב ולדימיר בלבו ''נמאס לי תמיד לציית לפקודות שלו! למה הוא לא סומך עלי? למה הוא אף פעם לא לוקח את ההצעות שלי ברצינות? אני משרת אותו כבר מאז שפתח את העסק, ואפילו משכורת הוא לא נותן לי. הגיע הזמן שגם אני איזום משהו.''
ולדימיר הביט הצדה. לידו עמד קוף אנושי, נמוך קומה, בעל כרס, שן תחתונה בולטת, ופרצוף מטופש למדי. ''שלום קיפא.'' אמר ולדימיר בחביבות ''מה הענינים, חברי?'' ''הו, שלום ולדימיר הנאצל!'' אמר קיפא בקול נמוך ומטופש והצדיע לולדימיר ''זה כבוד גדול מאד עבורי שאתה פונה אל עובד פשוט כמותי. קרה משהו?'' ''הו, כן, בהחלט.'' השיב ולדימיר ''הסכיזופרני משה אברג'יל ברח מבית החולים. על פי פקודה מעידן, עלינו לגייס כמה שיותר כוחות בשביל לתפוס את אברג'יל, ולהשיבו אל בית החולים.'' ''אם כך, בוא נצא לקרב מיד!'' קרא קיפא בטמטום ''אתה הרי יודע שאני תמיד אמלא את פקודותיו של עידן המנהל הנערץ והדגול! קדימה, ולדימיר, בוא נצא לדרך!''
באותו הזמן ישב עידן הגוצון ועדיין הסתכל בטלוויזיה אך הטלוויזיה הראתה הפעם לא את משה/חארקולה ואת בסינו אלא את ולדימיר ואת קיפא.
"אז מתברר שאתה, ולדי יקירי, רק בוגד קטן ופשוט. בסופו של דבר יתברר שאתה תעזור לקיפא למשה." ציחקק עידן, "אתה עוד תענש על זה."
בזמן שכל זה קרה המשיך בסינו להתחנן על חייו. "בבקשה חארקולה, רחם עליי." התחנן בסינו.
"תנגן לי משהו עם הגיטרה שלי." אמר משה/חארקולה.
"איפה היא?" שאל בבכי בסינו.
"הנה." אמר משה/חארקולה והושיט לבסינו גיטרה בגודל של מחזיק מפתחות. ''מה? מה זו הגיטרה המעפנה הזאת!'' זעם בסינו ''זה בכלל לא קשוח ואפל! איך אני אמור לנגן עם זה שירים של הלהקה של אח שלי?'' ''מה, אתה אשכרה רוצה לנגן לי שירים של אח שלך?'' שאל חארקולה בבוז ''כמה עלוב. מצטער, חבוב, אבל אסור לנגן שירים של להקות גרועות, יש חוק נגד זה.'' ''בואנה!'' קרא בסינו בזעם ''מי אתה שתקרא ללהקה הזאת גרועה?!''
"אתה כנראה לא אוהב את היד שנותרה לך." ציחקק חארקולה. באותו הרגע הגיעו אנשים רעולי פנים עם חליפות שחורות ובראשם אדם וקופיף מכוער. ''יו, איזה מגניב!'' קרא בסינו ורץ אליהם ''קוף! תמיד רציתי קוף מחמד! איזה כיף, איזה כיף!'' חארקולה, לעומתו, היה הרבה יותר מודאג. ''ד, די, עזוב אותי!'' קרא קיפא בזמן שבסינו ליקק את הפרווה שלו ''אני אלשין עליך לעידן!''
חארקולה התעלם מקיפא ופנה ישר לוולדימיר, "אני יודע שלוולדימיר יש תוכניות לגביי, אבל אני אף פעם לא אחזור להיות משה אברג'יל ואני אף פעם לא אחזור לבית המשוגעים של עידן!" חארקולה צחק בטירוף, הפך לעטלף ועף משם.
באותו זמן קיפא הרים את בסינו ונתן לו ללקק את הבטן שלו מבפנים. אז כך יצא שבסינו נופף ברגליו מתוך הפה וחארקולה ריחף בעצבנות באוויר. ''קיפא, אדיוט אחד!'' קרא ולדימיר בכעס ''אברג'יל בורח! אין זמן לשטויות שלך עכשיו! חייבים לרדוף אחריו!''''אבל בוס, תפסתי אותו!'' אמר קיפא ''הוא ממש בתוך הבטן שלי.'' ''קיפא, דביל, זה לא אברג'יל,'' אמר ולדימיר ''זה בסינו, הספאמר הידוע לשמצה. ירק אותו תכף ומיד. אין לדעת אילו מחלות הוא עלול להעביר לך...'' אבל זה היה מאוחר מידי, קיפא הפך לשיבוט שיעיר ואיטר יד ימין של בסינו.
"טוב, כנראה אני צריך לעשות את העבודה לבד." אמר ולדימיר ושלף אקדח ענק וטען אותו בקול נקישה גדול. באותו רגע נראתה דמות נעה במהירות לעבר החיילים, חארקולה העטלף, ולדימיר, בסינו וקיפאסינו. כשהדמות הגיעה התברר שזה אופנוען נמוך מכוסה בברדס. קול יריה נשמעה, האופנוען ברח וולדימיר נפל מת. ''לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא'&#3 9; בכה קיפא ''לא ולדי! לא ולדי! הו, אלי הרחום שבשמיים, למה לא לקחת אותי? למה לא לקחת אותי?'' ''שה, שה, קיפא,'' אמר בסינו ''אל תדאג, אני מבטיח לך שהרוצח הזה ישלם על מה שהוא עשה. אני עכשיו אפתח בחקירה. אנחנו נגלה מי הרוצח הנתעב שרצח את ולדימיר!'' ''אתה אולי יכול להתחיל בחקירה, שמן,'' אמר אחד החיילים ''אבל קיפא נשאר אתנו.'' ''הו באמת?'' שאל בסינו ''ומי אתה שתחליט על קיפא, נמוכצ'יק?'' החייל הוריד את הברדס, וחשף ראש קירח. ''כדאי שתדבר אלי בכבוד, שמן.'' אמר הילד הקירח ''אני הוא צחי, סגנו הבכיר ביותר של עידן אחרי ולדימיר. והיות שולדימיר עכשיו מת...אני הסגן הבכיר ביותר של עידן. ובתור ממשיך דרכו של ולדימיר, אני מחויב להמשיך במסע התפיסה אחרי משה אברג'יל. לכן, קיפא נשאר אתנו.'' ''אוף!'' אמר קיפא בעצב ''כמה חבל, נורא רציתי להיות בלש שחוקר תעלומות פשע.'' ''אל תדאג, קיפא,'' אמר בסינו והניח את ידו על כתפו של קיפא ''אני אנקום את מות ולדימיר. אין לך מה לדאוג, אני אמצא את הרוצח הנתעב. הוא יבין, שלא מתעסקים עם חברים של חיות המחמד של דביר בסינו.''.
"יששששש" שמח קיפא והחל לירקוד מרוב שמחה אך נפל מרוב אגרופו של צחי. "תירגע תכף ומיד!" היתעצבן צחי. ''כן המפקד!'' קרא קיפא והצדיע לצחי. ''בסדר גמור, חיילים,'' אמר צחי ''אנחנו יוצאים למסע ארוך וקשה, אחים מאתנו עלולים למות, אך אתם יודעים מה אומרים, המטרה מקדשת את האמצעים. אנו מוכרחים לבצע את פקודתו של אדוננו הנאצל עידן. שיהיה לכם ברור טוב טוב, חיילים יקרים, אף אחד מאתנו לא חוזר לבית החולים עד שהחולה אברג'יל לא בידינו.''. "כן המפקד!" צעקו כולם ובסינו הוציא מכיסו שקית צ'יפס קטנה והחל ליזלול בסתר. ''טוב, חברים, שמחתי להיות אתכם.'' אמר בסינו ''אני הולך עכשיו לחקור את תעלומת הרצח של ולדימיר. בינתיים יש ארבעה דברים שאני יודע על הרוצח: הוא היה אופנוען, נמוך קומה, לבוש בברדס, והיה לו מניע כלשהו לרצוח את ולדימיר. זה נראה לי כמו התקדמות יפה, לא?'' ''וואו!'' קרא קיפא בהערצה ''בסינו, אתה גאון אמיתי! הלוואי וגם אני הייתי יכול להיות גאון כמוך, ולפתור ככה תעלומות בלי להניד עפעף. בסינו, אתה הגיבור שלי!'' ''כן, כן, תודה, אני יודע.'' אמר בסינו בשחצנות ושילב את ידיו.
"יא שמן!, תפסיק לבזבז את הזמן שלנו בשטויות שלך!" צרח צחי ובעט בביטנו של בסינו ולפתע מתוך הבטן יצאו צ'יפסים. "יאמי!" קפץ קיפא בשמחה והחל ליזלול. ''אהה בוס...זה באמת חכם להביא את קיפא אתנו?'' שאל אחד החיילים. ''הממממ...'' הרהר צחי ''אנחנו זקוקים לכח אדם, לכן חשוב מאד לגייס את כל האנשים האפשריים למשימה, כולל אנשים מטומטמים חסרי תועלת כמו קיפא. אבל עכשיו כשאני מהרהר בענין..אולי אתה בעצם צודק. הרי כמו שאני מכיר את קיפא, הוא רק יעשה לנו צרות, ובמקום לעזור לנו למצוא את אברג'יל, הוא רק ימנע מאתנו לעשות זאת. טוב, קיפא, אני מניח שאתה יכול להתלוות אל בסינו...'' אמר צחי ועזב עם כל החיילים.
"אז...תגיד, אתה באמת יודע לנגן על גיטרה?" שאל קיפא את בסינו אשר מנקה את בגדיו מן פירורי הצ'יפס. ''בטח!'' קרא בסינו שהתלהב מזה שמישהו מתענין בזה ''יש לי אפילו להקה, ואני הגיטריסט שם! אני יודע מה אתה חושב, איך זה שאחד..מלא כמוני עוסק חבר בלהקה אבל לא מנגן על תופים, נכון? הרי ככה זה תמיד, אם יש מישהו שמן בלהקה מסוימת, הוא חייב להיות המתופף שלה. זה תמיד ככה, זה מן חוק טבע שכזה. ובכן, לא עוד! הגיע הזמן לשבור את הסטיגמה הזאת. אני, דביר בסינו, אהיה השמן הראשון שינגן בגיטרה. אני, דביר בסינו, חלוץ כל השמנים שנמאס להם שמתיחסים אליהם כמו לסטריאוטיפים מהלכים. אתה מבין את זה, קיפא? אני, דביר בסינו, מנהיג עידן חדש!'' בסינו הביט על קיפא, ונגעל מכמות הרוק שיצאה מתוך פיו הפתוח. ''סליחה?'' שאל קיפא ''אמרת משהו?''.
"איך אתה מעז להיתעלם ממני??" היתרגז בסינו ובעט בקיפא אשר עף מן המקום. "הנה מאדים!" חייך קיפא ולפתע התחיל להיחנק. ''הו לא, הו לא...'' נבהל בסינו ''מה חשבתי שאני עושה? אסור לי לתת לחמימות המח שלי להשתלט עלי בצורה כזאת. כמעט הרגתי את קוף המחמד שלי!'' בסינו הרים את קיפא בשתי ידיו, וזז מצד לצד כאילו היה עריסה. ''שה, שה, קיפא חמוד שלי,'' אמר בסינו בקולו העמוק ''לא אתן לאף אחד לפגוע בך. אני מבטיח, חמוד שלי.'' ''אבל..אבל מה עם הרוצח?'' שאל קיפא בקול נפחד ''הוא רצח את ולדימיר. הוא עלול לרצוח גם אותי. אני פוחד.''.
ובינתיים בבית המשוגעים של עידן אברמוביץ'. אופנוען הורס את דלת החדר של עידן ומוציא מכיסו אקדח. "מה אתה רוצה?" היתעורר עידן משינת היופי שלו ואכל את עיגול המלפפון שהיה מונח על עיניו. ''אתה!'' קרא האופנוען המסתורי והמבורדס ''אתה האדם שהרס לי את החיים! הרסת לי את האישיות! הורדת לי את הבטחון העצמי עד למתחת לאפס! לולא אתה, הייתי היום אדם חשוב, אולי עורך דין, אולי פוליטיקאי, ולא איזה אופנוען תמהוני שנוסע ברחובות ויורה באנשים! אני אנקום בך עכשיו, על כל מה שעשית לי!'' ''הרגע, הרגע, בחורצ'יק.'' אמר עידן ''אתה יודע, אתה לא האדם היחיד בעולם שהרסתי לו את החיים. הזדהה בבקשה. מי אתה? באיזה תאריך בדיוק קרה הארוע בו הרסתי לך את החיים? אני רוצה את כל התשובות.'' ''אני הוא..'' השיב האופנוען ''אני הוא..בעצם, למה אני מגלה לך? למה שאני אומר לך, עידן אברמוביץ', האיש הרשע ביותר בעולם, מי אני? הרי בסינו וקיפא שורפים את כל תאי המח שלהם בשביל לגלות מי אני. למה שאתה תדע לפניהם? לא, שכח מזה, אני לא אספר לך!'' ''בסדר גמור, אתה ביקשת את זה...'' חייך עידן את חיוכו הערמומי ולחץ על הכפתור האדום שעל שולחנו. נפתח חור ענקי ברצפה שעליה דרך האופנוען, והאופנוען נפל למטה-למטה, אל הלא נודע. ''מצוין...'' חשב עידן בלבו ''הרגע שלחתי את היצור התמוה הזה אל המקום שאליו אני שולח את כל הנקמנים העלובים שהרסתי להם את חייהם...הצינוק של בית החולים. כן, אני תותח...'' ציחקק לו עידן בהיתגאות רבה אך לפתע נישכב מעולף על הריצפה. "זה ילמד אותך לקח לא לילחוץ על כפתורים אדומים!" צעק האופנוען והרים את גופתו של עידן ולקח אותו עימו. ''לא יאומן! איזו הרגשה נפלאה זו.'' חשב האופנוען בלבו ''להיות זה שרצח את עידן אברמוביץ'. לא האמנתי שאזכה בכזה תואר נאצל. זה כל כך מרגש..'' אך הדבר שהאופנוען לא שם לב אליו, הוא שאחת מעיניו של עידן היתה פקוחה. באיטות ובערמומיות, חטף עידן את האקדח מידו של האופנוען, וירה לו בכתף. ''אחחחחח!'' צרח האופנוען ונפל מיד על הרצפה. ''אהא!'' קרא עידן בשמחה ''מה חשבת, טיפש אחד? שאתה הרגת את עידן הדגול? שטויות במיץ. עידן לא מת בכזו קלות! אני אחיה עד 120, חבובצ'יק.'' עידן לא חדל לירות באופנוען. הוא ירה בו ביד שמאל, ביד ימין, ברגל שמאל, וברגל ימין. ''למה אתה חייב להתערב, הא?'' שאל עידן בזעם ''לפי התסריט, אני משליך אותך לצינוק בית החולים, וזהו, לא שומע ממך יותר. אבל אתה חייב לעשות דווקא, נכון? ללכת נגד הזרם, נגד הממסד. אתה עכשיו תשלם ביוקר, ילד!'' ''טוב, טוב, בסדר, די!'' צעק האופנוען בעודו מנסה להתחבא מהיריוץ של עידן ''ניצחת. אתה יכול לזרוק אותי לצינוק, רק בבקשה ממך, חדל לירות!'' ''הו, מצוין.'' אמר עידן ''סוף סוף אתה משתף פעולה.'' עידן סחב את גופו של האופנוען, והשליך אותו אל תור החור ברצפה. ''ורק ליתר בטחון...'' אמר עידן ולחץ על הכפתור הירוק שבשולחנו. לאט לאט החור שבאדמה החל להסגר. בינתיים, מאות מטרים מתחתיו, שכב האופנוען הנכה על רצפת הצינוק, ודמעות זלגו מעיניו. ''מה אני אעשה עכשיו?'' חשב האופנוען בלבו ''איך אני יוצא מהבוץ הזה?'' "כנראה שנכשלת, סוכן אלפא." נשמע קול מבין הצללים ואז הופיע אדם לבוש בברדס הדומה לשל האופנוען.
"אדוני." אמר האופנוען והשתחווה בפני האדם השני.
"לא הצלחת במשימה שלך." אמר האדון.
"אבל אדוני, הצלחתי להרוג את וולדימיר." אמר סוכן אלפא.
"ומה עם עידן הגוץ הקליני?" שאל האדון.
" אני... אני..." גימגם סוכן אלפא.
"בסדר, אנחנו נוותר לך הפעם, בתנאי שתצליח בפעם הבאה." אמר האדון.
"מתי הפעם הבאה?" שאל סוכן אלפא.
"עכשיו" אמר האדון וחשף דבר מדהים בעיני סוכן אלפא. ''וואו!'' אמר האופנוען בהתלהבות ''אתה..אתה..יש לך מגע קסם! נגעת בידיים וברגליים שלי והן נרפאו, ממש כאילו עידן מעולם לא ירה בי שם! אתה ממש קול, אדוני!'' ''כן, כן,'' אמר האדון ''אבל אל תשכח שעשיתי את זה רק בשביל שתוכל להשתתף במשימה הבאה.'' ''ומהי?'' שאל האופנוען
"עליך לחסל את משה אברג'יל." אמר האדון.
"אבל איך? הוא ערפד." שאל האופנוען
"כך את זה," אמר האדון והושיט לו יתד חלוד של אוהל ומים מעופשים, "אלה האמצעים להרוג ערפדים."
"ואיך אני אצא מפה?" שאל האופנוען ונעמד על רגליו ולקח את היתד והמים.
"זאת לא בעיה, הסוכן אלפא," אמר האדון ונקש באצבעותיו, "אתה כבר בחוץ." ''וואו!'' התלהב האופנוען בשנית ''אתה ממש קוסם, אדוני!'' ''כן, כן, אולי מספיק להתלהב מכל דבר קטן?'' החל האדון להתרגז ''בכל מקרה, כדאי שתצא למשימה כבר עכשיו, כי ככל שאנחנו מחכים יותר כך אברג'יל מספיק לעשות יותר ויותר נזק. האם אני ברור?'' ''כן, אדוני.'' אמר האופנוען בצייתנות. ''טוב מאד.'' אמר האדון ''אם כך, להתראות, אופנוען.'' האדון נקש באצבעותיו, ונעלם. האופנוען הביט סביבו וקלט את קבוצת החיילים של צחי נעה במהירות. "הם עוקבים אחרי משה," אמר בליבו, "אם אני אעקוב אחריהם אז אני אגיע אל משה ואהרוג אותו."
באותו זמן ביקרו בסינו וקיפא בחנות בגדים כדי לקנות חליפות טוקסידו לכל אחד. "תזכיר לי שוב, למה אנחנו צריכים חליפות?" שאל בסינו. "זה ברור, לכל הבלשים יש חליפות ואנחנו חוקרים את מות וולדי." אמר קיפא וכשאמר את השם וולדי החל לבכות, "לאאאאא! לממממה? ווווווווולדי!" ''שה, שה, קיפא הקטן,'' אמר בסינו ומפח על גבו ''אני יודע שקשה לך, אבל עלינו לשמור על ראש מורם. אתה יודע, יש לי חבר, שמו פלג, שאיבד המון המון אנשים במהלך חייו. חבר שלו מת מקריש דם ברגל, דוד שלו נפטר, חבר שלו מת לאחר ששיחק משחק כדורגל, וכלב של קרוב משפחה שלו נפטר. אכן היו לו המון אבידות במהלך החיים. אבל האם הוא בכה ימים ולילות כמוך? לא! הוא ידע שהחיים ממשיכים הלאה, ושאין מה לעשות, ולכן הוא שמר על ראש מורם. אתה צריך ללמוד ממנו, קיפא.'' ''כל כך הרבה אנשים מתו במהלך החיים שלו, והוא אפילו לא בכה?!'' שאל קיפא בתדהמה ''איזה מן אדם הוא?'' ואז הוא נרדם!!! ''קיפא המסכן...דיבר יותר מדי.'' אמר בסינו וליטף את פרוותו של קיפא. ואז קיפא התעורר ושם לו כף.
באותו הרגע נפרצה הדלת לחנות ועשרות חיילים ובראשם צחי נכנסו לחנות. כולם כיוונו אקדחים אל בסינו. "עצור בשם עידן!" אמר צחי. "מה אתם רוצים?" שאל בסינו בתמימות. "אל תיתמם לי עכשיו," אמר צחי, "אנחנו יודעים שאתה משה אברג'יל!" ''בואנה!'' זעם בסינו ''איך אתה מעז להשוות אותי למשה, ההומו הזה? אנחנו בכלל לא דומים! הוא רזה כמו מקל, ואני...לא כל כך רזה. אז איך בדיוק הגעת למסקנה המטומטת הזאת שאני משה?! אני דביר! דביר בסינו! אתה לא מזהה אותי?'' ''מה, בסינו הוא משה אברג'יל?'' נדהם קיפא ''אני לא מאמין! ואני חשבתי שהוא חבר שלי! איזה נוכל!'' ואז בסינו אומר, "כן?! אבל אתה יעקוב אלפרון!!!" ואז משפחת אברג'יל הגיעו לשם ומשפחת אלפרון גם ונהייה שם קרב בין משפחות הפשע! תוך זמן קצר, שתי המשפחות החליטו לערוך את הקרב במקום אחר, ועזבו את האזור. מש באותו הרגע קפץ האופנוען מעל החיילים, שפך את המים על בסינו ואז תקע את היתד בלב שלו.
"יש!" קרא "ביצעתי את המשימה!" וברח. ''ישששששש'' שמח קיפא ''סוף סוף אברג'יל מת! איזה כיף, איזה כיף!'' ''זה לא כל כך טוב, קיפא.'' אמר צחי ''היינו אמורים להביא את אברג'יל לבית החולים כשהוא בחיים, ולא כשהוא מת. איך נוכל להסביר את זה לעידן, הא?'' ובאותו זמן ובמקום אחר: הקרב בין משפחות הפשע נערך! בינתים, צחי וקיפא היו אובדי עצות, ולא ידעו מה עליהם לעשות