נושא: סיפור בהמשכים

היו היה ילד שדרך על תינוק של חזיר בר, אבל אז הוא גילה שזה בכלל לא חזיר, אלא ילד. ילד מאד שמן בשם בסינו. ''בואנה! תזהר!'' קרא בסינו בקולו המתלהב. הילד הסתכל עליו וצחק: "ישמן, בחיים לא תיראה מושך, כי לא קיים מישהו כל כך מכוער שיעמוד לידך ויגרום ל ךלהיראות טוב" בסינו חם המזג והעצבני לא יכול היה לסבול עוד את עלבונותיו של גיבורנו. הוא הכין את אגרופיו לקראת הקרב. ''איך אתה מעז?!'' שאל בסינו בזעם בזמן שהחל לרוץ לעבר הילד עם אגרופיו השלופים. ''קבל את זה!'' קרא בסינו ונתן לילד אגרוף. הוא ציפה שהילד יפרוץ בבכי תמרורים וירוץ לאמו, אבל הילד אפילו לא זז, הוא רק הביט בבסינו וחייך חיוך מלגלג. "אני נמשך לבנים" אמר הילד ובסינו נתקף בבהלה, הוא החל לנוס בפחד, אך זה לא עזר ו ,הוא שמן ואינו יכול לרוץ! הילד תפס בבסינו וחיבק אותו, הילד שאל:
"אתה בא לפה הרבה?" ובסינו צרח:
"לאאאאאאאאאאאא!!!"
מספר ציפורים שהתיישבו על חוטי חשמל, התעופפו בבהלה, לפתע הם התמזגו לישות אחת שבאה להציל את בסינו! 0: התדהמה היממה את כולם. ''אוי לא!'' אמר גיבור הסיפור ''איזה נאכס! איך אני אוכל להביס את הציפור הענקית הזאת?'' ''בואנה, מה זה הדבר הזה?'' קרא בסינו בזעם בקולו העמוק ''זה מה שאתם מביאים שיציל אותי? ציפור? מה אני נראה לכם, הומו?! לא יכולתם להביא משהו יותר נורמלי?'' ''הלו, ילד, תרגע.'' אמרה הציפור הענקית בקור גברי ''גם אני לא ממש רוצה להציל אותך, אבל זה מה שכתוב לי בתסריט, אוקי? אין לי ממש ברירה אחרת. עכשיו שתוק ותן לי להציל אותך.'' בסינו הביט בצפור וחייך: "עכשיו נראה אותך בוכה לאמא שלך!" אמר בסינו בשמחה.
הציפור עפה אל הילד, מתכוננת לתקיפה, כל נוצותיה החלו לעלות באש והיא קראה בקול: "אני הו-או הציפור האגדי!".
כולם הסתכלו בתדהמה ואמרו: "מה!? עוד פעם פוקימון משתלב בסיפור?!" היו מעוצבנים האנשים.
"אני אחסל אותך!" קרא הו-או ועמד לתקוף את הילד, אך כאשר הילד אמר ששמו הוא משה אברג'יל, מיד הציפור נסה וברחה. ''אז קוראים לך משה אברג'יל, אה?'' שאל בסינו ''חחחח איזה שם של ילד כאפות, באמא שלי אני קורע אותך עכשיו!'' ''אוי לא, לא שוב...'' נאנח משה
בסינו העיף כאפה למשה אך באותו רגע הוא החל לזהור באור שחור. "כדאי שתירגע!" אמר משה, "לא כדאי לך להלחם נגד משה אברג'יל, הפוקימון הכי חזק!"
"כן," אמר בסינו והכניס את ידו לכיס, "אנחנו עוד נראה!" ''מה בדיוק נראה?'' שאל משה בזלזול ''איך אתה מגרבץ? נו באמת, עשה לי טובה...'' ''בואנה! תרגע!!!'' צרח בסינו והחל שוב לרוץ לעבר משה. הפעם משה כבר לא היה כזה רחום והפיל את בסינו העגלגל על המדרכה. ''אוי לא!'' צעק בסינו והחל לבכות ''למה הפלת אותי? עכשיו אני לא אוכל לקום...'' ובסינו הקטן החל ליילל
"אמרתי לך, אני ערפד וערפדים הם רעים." אמר משה בקול מפחיד.
"לא, לא אמרת!" ילל בסינו.
"זה לא חשוב עכשיו." התעצבן משה, "ודרך אגב לא קוראים לי משה אברג'יל אלא חארקולה אברג'יל! אני הולך למצוץ את הדם שלך עכשיו!" בסינו המשיך בבכי התינוקי שלו. ''אתה בכלל לא מתנהג כמו גיבור הסיפור!'' התבכיין בסינו ''גיבור הסיפור אמור להיות אדם נחמד וטוב לב, ואתה? אתה ממש רע!'' ''אני רע?'' כעס חארקולה ''אתה זה שהתחיל להתנפל עלי רק כי בטעות דרכתי עליך!''
"ואני גם לא אסלח לך!" בכה בסינו.
"טוב, תתכונן למוות נוראי!" קרא חארקולה ושעט על בסינו. חארקול חתך את היד של בסינו וזרק אותה הצידה. שפריץ של דם קפץ החוצה ממקום היד החסרה.
"טעם גן עדן!" קרא חארקולה ושתה בצימאון מהנוזל האדום. ''לאאאאאאא!'' צעק בסינו באומללות ''לא את היד! איך אנ אוכל עכשיו לנגן בגיטרה? איך אני אוכל לעשות רושם על החברים שלי? אתה אדם חסר לב!''
חארקולה ניגב את פיו ואמר: "כן יש לי לב! הוא פשוט הפסיק לעבוד לפני כמה שנים."
"אז מה אני אעשה, מחר יש את קונצרט הגיטרות, עוד ובנג'ו הין לאומי!" בכה בסינו.
"כך את זה." אמר חארקולה וזרק לו יד פרוטזה. בינתים, לא רחוק מהשניים, בבית המשוגעים על שם עידן אברמוביץ', ישב בחדר ההנהלה נער מכוער למדי, נמוך קומה, בעל שיער פטריה, פצעי בגרות בכל הפנים, ופרצוף מרושע, וצפה בטלויזיה שמולו. בטלויזיה היה ניתן לראות את חארקולה ובסינו. ''הממ מענין...מענין מאד...'' חשב הנער בלבו. לפתע, נכנס לחדר נער רזה ובלונדיני, בעל פרצוף ערמומי. ''עידן, כבודו,'' אמר הנער ''אני נושא בפי חדשות רעות מאד.'' ''כן, כן, אני כבר יודע, ולדי יקירי.'' אמר עידן בקול צפצפני ''משה אברג'יל ברח מהמחלקה הפסיכיאטרית, ועכשיו הוא מסתובב ברחובות ישראל. בדיוק עכשיו אני צופה בזה דרך הטלויזיה המיוחדת שלי. אני מוכרח להודות שזה מענין מאד.'' ''מענין, כבודו?'' שאל ולדימיר ''זה חמור ביותר! האדון אברג'יל סובל מסכיזופרניה קשה מאד! לרגע אחד הוא בחור נורמלי לחלוטי, לרגע אחר הוא פתאום בטוח שהוא הומו, ופתאום הוא בטוח לחלוטין שהוא ערפד! אנו מוכרחים לתפוס אותו ולהחזירו אל בית החולים בהקדם האפשרי!''
"לא, ולדי יקירי." ציפצף עידן, "זה יהיה בזבוז של כוח לעשות את זה. ניתן למשה או בשמו החדש 'חארקולה' לשתות עוד דם ולבסוף, כרגיל, הוא יהפך אדום, חלש וחולה ולבסוף הבטן שלו תתפוצץ והוא ירדם. כשזה יקרה מחלכת הכלבנים תאסוף אותו, מובן?"
"כן, אדוני." ענה ולדימיר, קד קידה ויצא החוצה. כשיצא החוצה, בעט ולדימיר בקיר בזעם. ''עידן הזה!'' חשב ולדימיר בלבו ''נמאס לי תמיד לציית לפקודות שלו! למה הוא לא סומך עלי? למה הוא אף פעם לא לוקח את ההצעות שלי ברצינות? אני משרת אותו כבר מאז שפתח את העסק, ואפילו משכורת הוא לא נותן לי. הגיע הזמן שגם אני איזום משהו.''
ולדימיר הביט הצדה. לידו עמד קוף אנושי, נמוך קומה, בעל כרס, שן תחתונה בולטת, ופרצוף מטופש למדי. ''שלום קיפא.'' אמר ולדימיר בחביבות ''מה הענינים, חברי?'' ''הו, שלום ולדימיר הנאצל!'' אמר קיפא בקול נמוך ומטופש והצדיע לולדימיר ''זה כבוד גדול מאד עבורי שאתה פונה אל עובד פשוט כמותי. קרה משהו?'' ''הו, כן, בהחלט.'' השיב ולדימיר ''הסכיזופרני משה אברג'יל ברח מבית החולים. על פי פקודה מעידן, עלינו לגייס כמה שיותר כוחות בשביל לתפוס את אברג'יל, ולהשיבו אל בית החולים.'' ''אם כך, בוא נצא לקרב מיד!'' קרא קיפא בטמטום ''אתה הרי יודע שאני תמיד אמלא את פקודותיו של עידן המנהל הנערץ והדגול! קדימה, ולדימיר, בוא נצא לדרך!''

היו היה ילד שדרך על תינוק של חזיר בר, אבל אז הוא גילה שזה בכלל לא חזיר, אלא ילד. ילד מאד שמן בשם בסינו. ''בואנה! תזהר!'' קרא בסינו בקולו המתלהב. הילד הסתכל עליו וצחק: "ישמן, בחיים לא תיראה מושך, כי לא קיים מישהו כל כך מכוער שיעמוד לידך ויגרום ל ךלהיראות טוב" בסינו חם המזג והעצבני לא יכול היה לסבול עוד את עלבונותיו של גיבורנו. הוא הכין את אגרופיו לקראת הקרב. ''איך אתה מעז?!'' שאל בסינו בזעם בזמן שהחל לרוץ לעבר הילד עם אגרופיו השלופים. ''קבל את זה!'' קרא בסינו ונתן לילד אגרוף. הוא ציפה שהילד יפרוץ בבכי תמרורים וירוץ לאמו, אבל הילד אפילו לא זז, הוא רק הביט בבסינו וחייך חיוך מלגלג. "אני נמשך לבנים" אמר הילד ובסינו נתקף בבהלה, הוא החל לנוס בפחד, אך זה לא עזר ו ,הוא שמן ואינו יכול לרוץ! הילד תפס בבסינו וחיבק אותו, הילד שאל:
"אתה בא לפה הרבה?" ובסינו צרח:
"לאאאאאאאאאאאא!!!"
מספר ציפורים שהתיישבו על חוטי חשמל, התעופפו בבהלה, לפתע הם התמזגו לישות אחת שבאה להציל את בסינו! 0: התדהמה היממה את כולם. ''אוי לא!'' אמר גיבור הסיפור ''איזה נאכס! איך אני אוכל להביס את הציפור הענקית הזאת?'' ''בואנה, מה זה הדבר הזה?'' קרא בסינו בזעם בקולו העמוק ''זה מה שאתם מביאים שיציל אותי? ציפור? מה אני נראה לכם, הומו?! לא יכולתם להביא משהו יותר נורמלי?'' ''הלו, ילד, תרגע.'' אמרה הציפור הענקית בקור גברי ''גם אני לא ממש רוצה להציל אותך, אבל זה מה שכתוב לי בתסריט, אוקי? אין לי ממש ברירה אחרת. עכשיו שתוק ותן לי להציל אותך.'' בסינו הביט בצפור וחייך: "עכשיו נראה אותך בוכה לאמא שלך!" אמר בסינו בשמחה.
הציפור עפה אל הילד, מתכוננת לתקיפה, כל נוצותיה החלו לעלות באש והיא קראה בקול: "אני הו-או הציפור האגדי!".
כולם הסתכלו בתדהמה ואמרו: "מה!? עוד פעם פוקימון משתלב בסיפור?!" היו מעוצבנים האנשים.
"אני אחסל אותך!" קרא הו-או ועמד לתקוף את הילד, אך כאשר הילד אמר ששמו הוא משה אברג'יל, מיד הציפור נסה וברחה. ''אז קוראים לך משה אברג'יל, אה?'' שאל בסינו ''חחחח איזה שם של ילד כאפות, באמא שלי אני קורע אותך עכשיו!'' ''אוי לא, לא שוב...'' נאנח משה
בסינו העיף כאפה למשה אך באותו רגע הוא החל לזהור באור שחור. "כדאי שתירגע!" אמר משה, "לא כדאי לך להלחם נגד משה אברג'יל, הפוקימון הכי חזק!"
"כן," אמר בסינו והכניס את ידו לכיס, "אנחנו עוד נראה!" ''מה בדיוק נראה?'' שאל משה בזלזול ''איך אתה מגרבץ? נו באמת, עשה לי טובה...'' ''בואנה! תרגע!!!'' צרח בסינו והחל שוב לרוץ לעבר משה. הפעם משה כבר לא היה כזה רחום והפיל את בסינו העגלגל על המדרכה. ''אוי לא!'' צעק בסינו והחל לבכות ''למה הפלת אותי? עכשיו אני לא אוכל לקום...'' ובסינו הקטן החל ליילל
"אמרתי לך, אני ערפד וערפדים הם רעים." אמר משה בקול מפחיד.
"לא, לא אמרת!" ילל בסינו.
"זה לא חשוב עכשיו." התעצבן משה, "ודרך אגב לא קוראים לי משה אברג'יל אלא חארקולה אברג'יל! אני הולך למצוץ את הדם שלך עכשיו!" בסינו המשיך בבכי התינוקי שלו. ''אתה בכלל לא מתנהג כמו גיבור הסיפור!'' התבכיין בסינו ''גיבור הסיפור אמור להיות אדם נחמד וטוב לב, ואתה? אתה ממש רע!'' ''אני רע?'' כעס חארקולה ''אתה זה שהתחיל להתנפל עלי רק כי בטעות דרכתי עליך!''
"ואני גם לא אסלח לך!" בכה בסינו.
"טוב, תתכונן למוות נוראי!" קרא חארקולה ושעט על בסינו. חארקול חתך את היד של בסינו וזרק אותה הצידה. שפריץ של דם קפץ החוצה ממקום היד החסרה.
"טעם גן עדן!" קרא חארקולה ושתה בצימאון מהנוזל האדום. ''לאאאאאאא!'' צעק בסינו באומללות ''לא את היד! איך אנ אוכל עכשיו לנגן בגיטרה? איך אני אוכל לעשות רושם על החברים שלי? אתה אדם חסר לב!''
חארקולה ניגב את פיו ואמר: "כן יש לי לב! הוא פשוט הפסיק לעבוד לפני כמה שנים."
"אז מה אני אעשה, מחר יש את קונצרט הגיטרות, עוד ובנג'ו הין לאומי!" בכה בסינו.
"כך את זה." אמר חארקולה וזרק לו יד פרוטזה. בינתים, לא רחוק מהשניים, בבית המשוגעים על שם עידן אברמוביץ', ישב בחדר ההנהלה נער מכוער למדי, נמוך קומה, בעל שיער פטריה, פצעי בגרות בכל הפנים, ופרצוף מרושע, וצפה בטלויזיה שמולו. בטלויזיה היה ניתן לראות את חארקולה ובסינו. ''הממ מענין...מענין מאד...'' חשב הנער בלבו. לפתע, נכנס לחדר נער רזה ובלונדיני, בעל פרצוף ערמומי. ''עידן, כבודו,'' אמר הנער ''אני נושא בפי חדשות רעות מאד.'' ''כן, כן, אני כבר יודע, ולדי יקירי.'' אמר עידן בקול צפצפני ''משה אברג'יל ברח מהמחלקה הפסיכיאטרית, ועכשיו הוא מסתובב ברחובות ישראל. בדיוק עכשיו אני צופה בזה דרך הטלויזיה המיוחדת שלי. אני מוכרח להודות שזה מענין מאד.'' ''מענין, כבודו?'' שאל ולדימיר ''זה חמור ביותר! האדון אברג'יל סובל מסכיזופרניה קשה מאד! לרגע אחד הוא בחור נורמלי לחלוטי, לרגע אחר הוא פתאום בטוח שהוא הומו, ופתאום הוא בטוח לחלוטין שהוא ערפד! אנו מוכרחים לתפוס אותו ולהחזירו אל בית החולים בהקדם האפשרי!''
"לא, ולדי יקירי." ציפצף עידן, "זה יהיה בזבוז של כוח לעשות את זה. ניתן למשה או בשמו החדש 'חארקולה' לשתות עוד דם ולבסוף, כרגיל, הוא יהפך אדום, חלש וחולה ולבסוף הבטן שלו תתפוצץ והוא ירדם. כשזה יקרה מחלכת הכלבנים תאסוף אותו, מובן?"
"כן, אדוני." ענה ולדימיר, קד קידה ויצא החוצה. כשיצא החוצה, בעט ולדימיר בקיר בזעם. ''עידן הזה!'' חשב ולדימיר בלבו ''נמאס לי תמיד לציית לפקודות שלו! למה הוא לא סומך עלי? למה הוא אף פעם לא לוקח את ההצעות שלי ברצינות? אני משרת אותו כבר מאז שפתח את העסק, ואפילו משכורת הוא לא נותן לי. הגיע הזמן שגם אני איזום משהו.''
ולדימיר הביט הצדה. לידו עמד קוף אנושי, נמוך קומה, בעל כרס, שן תחתונה בולטת, ופרצוף מטופש למדי. ''שלום קיפא.'' אמר ולדימיר בחביבות ''מה הענינים, חברי?'' ''הו, שלום ולדימיר הנאצל!'' אמר קיפא בקול נמוך ומטופש והצדיע לולדימיר ''זה כבוד גדול מאד עבורי שאתה פונה אל עובד פשוט כמותי. קרה משהו?'' ''הו, כן, בהחלט.'' השיב ולדימיר ''הסכיזופרני משה אברג'יל ברח מבית החולים. על פי פקודה מעידן, עלינו לגייס כמה שיותר כוחות בשביל לתפוס את אברג'יל, ולהשיבו אל בית החולים.'' ''אם כך, בוא נצא לקרב מיד!'' קרא קיפא בטמטום ''אתה הרי יודע שאני תמיד אמלא את פקודותיו של עידן המנהל הנערץ והדגול! קדימה, ולדימיר, בוא נצא לדרך!''
באותו הזמן ישב עידן הגוצון ועדיין הסתכל בטלוויזיה אך הטלוויזיה הראתה הפעם לא את משה/חארקולה ואת בסינו אלא את ולדימיר ואת קיפא.
"אז מתברר שאתה, ולדי יקירי, רק בוגד קטן ופשוט. בסופו של דבר יתברר שאתה תעזור לקיפא למשה." ציחקק עידן, "אתה עוד תענש על זה."
בזמן שכל זה קרה המשיך בסינו להתחנן על חייו. "בבקשה חארקולה, רחם עליי." התחנן בסינו.
"תנגן לי משהו עם הגיטרה שלי." אמר משה/חארקולה.
"איפה היא?" שאל בבכי בסינו.
"הנה." אמר משה/חארקולה והושיט לבסינו גיטרה בגודל של מחזיק מפתחות.

היו היה ילד שדרך על תינוק של חזיר בר, אבל אז הוא גילה שזה בכלל לא חזיר, אלא ילד. ילד מאד שמן בשם בסינו. ''בואנה! תזהר!'' קרא בסינו בקולו המתלהב. הילד הסתכל עליו וצחק: "ישמן, בחיים לא תיראה מושך, כי לא קיים מישהו כל כך מכוער שיעמוד לידך ויגרום ל ךלהיראות טוב" בסינו חם המזג והעצבני לא יכול היה לסבול עוד את עלבונותיו של גיבורנו. הוא הכין את אגרופיו לקראת הקרב. ''איך אתה מעז?!'' שאל בסינו בזעם בזמן שהחל לרוץ לעבר הילד עם אגרופיו השלופים. ''קבל את זה!'' קרא בסינו ונתן לילד אגרוף. הוא ציפה שהילד יפרוץ בבכי תמרורים וירוץ לאמו, אבל הילד אפילו לא זז, הוא רק הביט בבסינו וחייך חיוך מלגלג. "אני נמשך לבנים" אמר הילד ובסינו נתקף בבהלה, הוא החל לנוס בפחד, אך זה לא עזר ו ,הוא שמן ואינו יכול לרוץ! הילד תפס בבסינו וחיבק אותו, הילד שאל:
"אתה בא לפה הרבה?" ובסינו צרח:
"לאאאאאאאאאאאא!!!"
מספר ציפורים שהתיישבו על חוטי חשמל, התעופפו בבהלה, לפתע הם התמזגו לישות אחת שבאה להציל את בסינו! 0: התדהמה היממה את כולם. ''אוי לא!'' אמר גיבור הסיפור ''איזה נאכס! איך אני אוכל להביס את הציפור הענקית הזאת?'' ''בואנה, מה זה הדבר הזה?'' קרא בסינו בזעם בקולו העמוק ''זה מה שאתם מביאים שיציל אותי? ציפור? מה אני נראה לכם, הומו?! לא יכולתם להביא משהו יותר נורמלי?'' ''הלו, ילד, תרגע.'' אמרה הציפור הענקית בקור גברי ''גם אני לא ממש רוצה להציל אותך, אבל זה מה שכתוב לי בתסריט, אוקי? אין לי ממש ברירה אחרת. עכשיו שתוק ותן לי להציל אותך.'' בסינו הביט בצפור וחייך: "עכשיו נראה אותך בוכה לאמא שלך!" אמר בסינו בשמחה.
הציפור עפה אל הילד, מתכוננת לתקיפה, כל נוצותיה החלו לעלות באש והיא קראה בקול: "אני הו-או הציפור האגדי!".
כולם הסתכלו בתדהמה ואמרו: "מה!? עוד פעם פוקימון משתלב בסיפור?!" היו מעוצבנים האנשים.
"אני אחסל אותך!" קרא הו-או ועמד לתקוף את הילד, אך כאשר הילד אמר ששמו הוא משה אברג'יל, מיד הציפור נסה וברחה. ''אז קוראים לך משה אברג'יל, אה?'' שאל בסינו ''חחחח איזה שם של ילד כאפות, באמא שלי אני קורע אותך עכשיו!'' ''אוי לא, לא שוב...'' נאנח משה
בסינו העיף כאפה למשה אך באותו רגע הוא החל לזהור באור שחור. "כדאי שתירגע!" אמר משה, "לא כדאי לך להלחם נגד משה אברג'יל, הפוקימון הכי חזק!"
"כן," אמר בסינו והכניס את ידו לכיס, "אנחנו עוד נראה!" ''מה בדיוק נראה?'' שאל משה בזלזול ''איך אתה מגרבץ? נו באמת, עשה לי טובה...'' ''בואנה! תרגע!!!'' צרח בסינו והחל שוב לרוץ לעבר משה. הפעם משה כבר לא היה כזה רחום והפיל את בסינו העגלגל על המדרכה. ''אוי לא!'' צעק בסינו והחל לבכות ''למה הפלת אותי? עכשיו אני לא אוכל לקום...'' ובסינו הקטן החל ליילל
"אמרתי לך, אני ערפד וערפדים הם רעים." אמר משה בקול מפחיד.
"לא, לא אמרת!" ילל בסינו.
"זה לא חשוב עכשיו." התעצבן משה, "ודרך אגב לא קוראים לי משה אברג'יל אלא חארקולה אברג'יל! אני הולך למצוץ את הדם שלך עכשיו!" בסינו המשיך בבכי התינוקי שלו. ''אתה בכלל לא מתנהג כמו גיבור הסיפור!'' התבכיין בסינו ''גיבור הסיפור אמור להיות אדם נחמד וטוב לב, ואתה? אתה ממש רע!'' ''אני רע?'' כעס חארקולה ''אתה זה שהתחיל להתנפל עלי רק כי בטעות דרכתי עליך!''
"ואני גם לא אסלח לך!" בכה בסינו.
"טוב, תתכונן למוות נוראי!" קרא חארקולה ושעט על בסינו. חארקול חתך את היד של בסינו וזרק אותה הצידה. שפריץ של דם קפץ החוצה ממקום היד החסרה.
"טעם גן עדן!" קרא חארקולה ושתה בצימאון מהנוזל האדום. ''לאאאאאאא!'' צעק בסינו באומללות ''לא את היד! איך אנ אוכל עכשיו לנגן בגיטרה? איך אני אוכל לעשות רושם על החברים שלי? אתה אדם חסר לב!''
חארקולה ניגב את פיו ואמר: "כן יש לי לב! הוא פשוט הפסיק לעבוד לפני כמה שנים."
"אז מה אני אעשה, מחר יש את קונצרט הגיטרות, עוד ובנג'ו הין לאומי!" בכה בסינו.
"כך את זה." אמר חארקולה וזרק לו יד פרוטזה. בינתים, לא רחוק מהשניים, בבית המשוגעים על שם עידן אברמוביץ', ישב בחדר ההנהלה נער מכוער למדי, נמוך קומה, בעל שיער פטריה, פצעי בגרות בכל הפנים, ופרצוף מרושע, וצפה בטלויזיה שמולו. בטלויזיה היה ניתן לראות את חארקולה ובסינו. ''הממ מענין...מענין מאד...'' חשב הנער בלבו. לפתע, נכנס לחדר נער רזה ובלונדיני, בעל פרצוף ערמומי. ''עידן, כבודו,'' אמר הנער ''אני נושא בפי חדשות רעות מאד.'' ''כן, כן, אני כבר יודע, ולדי יקירי.'' אמר עידן בקול צפצפני ''משה אברג'יל ברח מהמחלקה הפסיכיאטרית, ועכשיו הוא מסתובב ברחובות ישראל. בדיוק עכשיו אני צופה בזה דרך הטלויזיה המיוחדת שלי. אני מוכרח להודות שזה מענין מאד.'' ''מענין, כבודו?'' שאל ולדימיר ''זה חמור ביותר! האדון אברג'יל סובל מסכיזופרניה קשה מאד! לרגע אחד הוא בחור נורמלי לחלוטי, לרגע אחר הוא פתאום בטוח שהוא הומו, ופתאום הוא בטוח לחלוטין שהוא ערפד! אנו מוכרחים לתפוס אותו ולהחזירו אל בית החולים בהקדם האפשרי!''
"לא, ולדי יקירי." ציפצף עידן, "זה יהיה בזבוז של כוח לעשות את זה. ניתן למשה או בשמו החדש 'חארקולה' לשתות עוד דם ולבסוף, כרגיל, הוא יהפך אדום, חלש וחולה ולבסוף הבטן שלו תתפוצץ והוא ירדם. כשזה יקרה מחלכת הכלבנים תאסוף אותו, מובן?"
"כן, אדוני." ענה ולדימיר, קד קידה ויצא החוצה. כשיצא החוצה, בעט ולדימיר בקיר בזעם. ''עידן הזה!'' חשב ולדימיר בלבו ''נמאס לי תמיד לציית לפקודות שלו! למה הוא לא סומך עלי? למה הוא אף פעם לא לוקח את ההצעות שלי ברצינות? אני משרת אותו כבר מאז שפתח את העסק, ואפילו משכורת הוא לא נותן לי. הגיע הזמן שגם אני איזום משהו.''
ולדימיר הביט הצדה. לידו עמד קוף אנושי, נמוך קומה, בעל כרס, שן תחתונה בולטת, ופרצוף מטופש למדי. ''שלום קיפא.'' אמר ולדימיר בחביבות ''מה הענינים, חברי?'' ''הו, שלום ולדימיר הנאצל!'' אמר קיפא בקול נמוך ומטופש והצדיע לולדימיר ''זה כבוד גדול מאד עבורי שאתה פונה אל עובד פשוט כמותי. קרה משהו?'' ''הו, כן, בהחלט.'' השיב ולדימיר ''הסכיזופרני משה אברג'יל ברח מבית החולים. על פי פקודה מעידן, עלינו לגייס כמה שיותר כוחות בשביל לתפוס את אברג'יל, ולהשיבו אל בית החולים.'' ''אם כך, בוא נצא לקרב מיד!'' קרא קיפא בטמטום ''אתה הרי יודע שאני תמיד אמלא את פקודותיו של עידן המנהל הנערץ והדגול! קדימה, ולדימיר, בוא נצא לדרך!''
באותו הזמן ישב עידן הגוצון ועדיין הסתכל בטלוויזיה אך הטלוויזיה הראתה הפעם לא את משה/חארקולה ואת בסינו אלא את ולדימיר ואת קיפא.
"אז מתברר שאתה, ולדי יקירי, רק בוגד קטן ופשוט. בסופו של דבר יתברר שאתה תעזור לקיפא למשה." ציחקק עידן, "אתה עוד תענש על זה."
בזמן שכל זה קרה המשיך בסינו להתחנן על חייו. "בבקשה חארקולה, רחם עליי." התחנן בסינו.
"תנגן לי משהו עם הגיטרה שלי." אמר משה/חארקולה.
"איפה היא?" שאל בבכי בסינו.
"הנה." אמר משה/חארקולה והושיט לבסינו גיטרה בגודל של מחזיק מפתחות. ''מה? מה זו הגיטרה המעפנה הזאת!'' זעם בסינו ''זה בכלל לא קשוח ואפל! איך אני אמור לנגן עם זה שירים של הלהקה של אח שלי?'' ''מה, אתה אשכרה רוצה לנגן לי שירים של אח שלך?'' שאל חארקולה בבוז ''כמה עלוב. מצטער, חבוב, אבל אסור לנגן שירים של להקות גרועות, יש חוק נגד זה.'' ''בואנה!'' קרא בסינו בזעם ''מי אתה שתקרא ללהקה הזאת גרועה?!''

היו היה ילד שדרך על תינוק של חזיר בר, אבל אז הוא גילה שזה בכלל לא חזיר, אלא ילד. ילד מאד שמן בשם בסינו. ''בואנה! תזהר!'' קרא בסינו בקולו המתלהב. הילד הסתכל עליו וצחק: "ישמן, בחיים לא תיראה מושך, כי לא קיים מישהו כל כך מכוער שיעמוד לידך ויגרום ל ךלהיראות טוב" בסינו חם המזג והעצבני לא יכול היה לסבול עוד את עלבונותיו של גיבורנו. הוא הכין את אגרופיו לקראת הקרב. ''איך אתה מעז?!'' שאל בסינו בזעם בזמן שהחל לרוץ לעבר הילד עם אגרופיו השלופים. ''קבל את זה!'' קרא בסינו ונתן לילד אגרוף. הוא ציפה שהילד יפרוץ בבכי תמרורים וירוץ לאמו, אבל הילד אפילו לא זז, הוא רק הביט בבסינו וחייך חיוך מלגלג. "אני נמשך לבנים" אמר הילד ובסינו נתקף בבהלה, הוא החל לנוס בפחד, אך זה לא עזר ו ,הוא שמן ואינו יכול לרוץ! הילד תפס בבסינו וחיבק אותו, הילד שאל:
"אתה בא לפה הרבה?" ובסינו צרח:
"לאאאאאאאאאאאא!!!"
מספר ציפורים שהתיישבו על חוטי חשמל, התעופפו בבהלה, לפתע הם התמזגו לישות אחת שבאה להציל את בסינו! 0: התדהמה היממה את כולם. ''אוי לא!'' אמר גיבור הסיפור ''איזה נאכס! איך אני אוכל להביס את הציפור הענקית הזאת?'' ''בואנה, מה זה הדבר הזה?'' קרא בסינו בזעם בקולו העמוק ''זה מה שאתם מביאים שיציל אותי? ציפור? מה אני נראה לכם, הומו?! לא יכולתם להביא משהו יותר נורמלי?'' ''הלו, ילד, תרגע.'' אמרה הציפור הענקית בקור גברי ''גם אני לא ממש רוצה להציל אותך, אבל זה מה שכתוב לי בתסריט, אוקי? אין לי ממש ברירה אחרת. עכשיו שתוק ותן לי להציל אותך.'' בסינו הביט בצפור וחייך: "עכשיו נראה אותך בוכה לאמא שלך!" אמר בסינו בשמחה.
הציפור עפה אל הילד, מתכוננת לתקיפה, כל נוצותיה החלו לעלות באש והיא קראה בקול: "אני הו-או הציפור האגדי!".
כולם הסתכלו בתדהמה ואמרו: "מה!? עוד פעם פוקימון משתלב בסיפור?!" היו מעוצבנים האנשים.
"אני אחסל אותך!" קרא הו-או ועמד לתקוף את הילד, אך כאשר הילד אמר ששמו הוא משה אברג'יל, מיד הציפור נסה וברחה. ''אז קוראים לך משה אברג'יל, אה?'' שאל בסינו ''חחחח איזה שם של ילד כאפות, באמא שלי אני קורע אותך עכשיו!'' ''אוי לא, לא שוב...'' נאנח משה
בסינו העיף כאפה למשה אך באותו רגע הוא החל לזהור באור שחור. "כדאי שתירגע!" אמר משה, "לא כדאי לך להלחם נגד משה אברג'יל, הפוקימון הכי חזק!"
"כן," אמר בסינו והכניס את ידו לכיס, "אנחנו עוד נראה!" ''מה בדיוק נראה?'' שאל משה בזלזול ''איך אתה מגרבץ? נו באמת, עשה לי טובה...'' ''בואנה! תרגע!!!'' צרח בסינו והחל שוב לרוץ לעבר משה. הפעם משה כבר לא היה כזה רחום והפיל את בסינו העגלגל על המדרכה. ''אוי לא!'' צעק בסינו והחל לבכות ''למה הפלת אותי? עכשיו אני לא אוכל לקום...'' ובסינו הקטן החל ליילל
"אמרתי לך, אני ערפד וערפדים הם רעים." אמר משה בקול מפחיד.
"לא, לא אמרת!" ילל בסינו.
"זה לא חשוב עכשיו." התעצבן משה, "ודרך אגב לא קוראים לי משה אברג'יל אלא חארקולה אברג'יל! אני הולך למצוץ את הדם שלך עכשיו!" בסינו המשיך בבכי התינוקי שלו. ''אתה בכלל לא מתנהג כמו גיבור הסיפור!'' התבכיין בסינו ''גיבור הסיפור אמור להיות אדם נחמד וטוב לב, ואתה? אתה ממש רע!'' ''אני רע?'' כעס חארקולה ''אתה זה שהתחיל להתנפל עלי רק כי בטעות דרכתי עליך!''
"ואני גם לא אסלח לך!" בכה בסינו.
"טוב, תתכונן למוות נוראי!" קרא חארקולה ושעט על בסינו. חארקול חתך את היד של בסינו וזרק אותה הצידה. שפריץ של דם קפץ החוצה ממקום היד החסרה.
"טעם גן עדן!" קרא חארקולה ושתה בצימאון מהנוזל האדום. ''לאאאאאאא!'' צעק בסינו באומללות ''לא את היד! איך אנ אוכל עכשיו לנגן בגיטרה? איך אני אוכל לעשות רושם על החברים שלי? אתה אדם חסר לב!''
חארקולה ניגב את פיו ואמר: "כן יש לי לב! הוא פשוט הפסיק לעבוד לפני כמה שנים."
"אז מה אני אעשה, מחר יש את קונצרט הגיטרות, עוד ובנג'ו הין לאומי!" בכה בסינו.
"כך את זה." אמר חארקולה וזרק לו יד פרוטזה. בינתים, לא רחוק מהשניים, בבית המשוגעים על שם עידן אברמוביץ', ישב בחדר ההנהלה נער מכוער למדי, נמוך קומה, בעל שיער פטריה, פצעי בגרות בכל הפנים, ופרצוף מרושע, וצפה בטלויזיה שמולו. בטלויזיה היה ניתן לראות את חארקולה ובסינו. ''הממ מענין...מענין מאד...'' חשב הנער בלבו. לפתע, נכנס לחדר נער רזה ובלונדיני, בעל פרצוף ערמומי. ''עידן, כבודו,'' אמר הנער ''אני נושא בפי חדשות רעות מאד.'' ''כן, כן, אני כבר יודע, ולדי יקירי.'' אמר עידן בקול צפצפני ''משה אברג'יל ברח מהמחלקה הפסיכיאטרית, ועכשיו הוא מסתובב ברחובות ישראל. בדיוק עכשיו אני צופה בזה דרך הטלויזיה המיוחדת שלי. אני מוכרח להודות שזה מענין מאד.'' ''מענין, כבודו?'' שאל ולדימיר ''זה חמור ביותר! האדון אברג'יל סובל מסכיזופרניה קשה מאד! לרגע אחד הוא בחור נורמלי לחלוטי, לרגע אחר הוא פתאום בטוח שהוא הומו, ופתאום הוא בטוח לחלוטין שהוא ערפד! אנו מוכרחים לתפוס אותו ולהחזירו אל בית החולים בהקדם האפשרי!''
"לא, ולדי יקירי." ציפצף עידן, "זה יהיה בזבוז של כוח לעשות את זה. ניתן למשה או בשמו החדש 'חארקולה' לשתות עוד דם ולבסוף, כרגיל, הוא יהפך אדום, חלש וחולה ולבסוף הבטן שלו תתפוצץ והוא ירדם. כשזה יקרה מחלכת הכלבנים תאסוף אותו, מובן?"
"כן, אדוני." ענה ולדימיר, קד קידה ויצא החוצה. כשיצא החוצה, בעט ולדימיר בקיר בזעם. ''עידן הזה!'' חשב ולדימיר בלבו ''נמאס לי תמיד לציית לפקודות שלו! למה הוא לא סומך עלי? למה הוא אף פעם לא לוקח את ההצעות שלי ברצינות? אני משרת אותו כבר מאז שפתח את העסק, ואפילו משכורת הוא לא נותן לי. הגיע הזמן שגם אני איזום משהו.''
ולדימיר הביט הצדה. לידו עמד קוף אנושי, נמוך קומה, בעל כרס, שן תחתונה בולטת, ופרצוף מטופש למדי. ''שלום קיפא.'' אמר ולדימיר בחביבות ''מה הענינים, חברי?'' ''הו, שלום ולדימיר הנאצל!'' אמר קיפא בקול נמוך ומטופש והצדיע לולדימיר ''זה כבוד גדול מאד עבורי שאתה פונה אל עובד פשוט כמותי. קרה משהו?'' ''הו, כן, בהחלט.'' השיב ולדימיר ''הסכיזופרני משה אברג'יל ברח מבית החולים. על פי פקודה מעידן, עלינו לגייס כמה שיותר כוחות בשביל לתפוס את אברג'יל, ולהשיבו אל בית החולים.'' ''אם כך, בוא נצא לקרב מיד!'' קרא קיפא בטמטום ''אתה הרי יודע שאני תמיד אמלא את פקודותיו של עידן המנהל הנערץ והדגול! קדימה, ולדימיר, בוא נצא לדרך!''
באותו הזמן ישב עידן הגוצון ועדיין הסתכל בטלוויזיה אך הטלוויזיה הראתה הפעם לא את משה/חארקולה ואת בסינו אלא את ולדימיר ואת קיפא.
"אז מתברר שאתה, ולדי יקירי, רק בוגד קטן ופשוט. בסופו של דבר יתברר שאתה תעזור לקיפא למשה." ציחקק עידן, "אתה עוד תענש על זה."
בזמן שכל זה קרה המשיך בסינו להתחנן על חייו. "בבקשה חארקולה, רחם עליי." התחנן בסינו.
"תנגן לי משהו עם הגיטרה שלי." אמר משה/חארקולה.
"איפה היא?" שאל בבכי בסינו.
"הנה." אמר משה/חארקולה והושיט לבסינו גיטרה בגודל של מחזיק מפתחות. ''מה? מה זו הגיטרה המעפנה הזאת!'' זעם בסינו ''זה בכלל לא קשוח ואפל! איך אני אמור לנגן עם זה שירים של הלהקה של אח שלי?'' ''מה, אתה אשכרה רוצה לנגן לי שירים של אח שלך?'' שאל חארקולה בבוז ''כמה עלוב. מצטער, חבוב, אבל אסור לנגן שירים של להקות גרועות, יש חוק נגד זה.'' ''בואנה!'' קרא בסינו בזעם ''מי אתה שתקרא ללהקה הזאת גרועה?!''
"אתה כנראה לא אוהב את היד שנותרה לך." ציחקק חארקולה. באותו הרגע הגיעו אנשים רעולי פנים עם חליפות שחורות ובראשם אדם וקופיף מכוער.

היו היה ילד שדרך על תינוק של חזיר בר, אבל אז הוא גילה שזה בכלל לא חזיר, אלא ילד. ילד מאד שמן בשם בסינו. ''בואנה! תזהר!'' קרא בסינו בקולו המתלהב. הילד הסתכל עליו וצחק: "ישמן, בחיים לא תיראה מושך, כי לא קיים מישהו כל כך מכוער שיעמוד לידך ויגרום ל ךלהיראות טוב" בסינו חם המזג והעצבני לא יכול היה לסבול עוד את עלבונותיו של גיבורנו. הוא הכין את אגרופיו לקראת הקרב. ''איך אתה מעז?!'' שאל בסינו בזעם בזמן שהחל לרוץ לעבר הילד עם אגרופיו השלופים. ''קבל את זה!'' קרא בסינו ונתן לילד אגרוף. הוא ציפה שהילד יפרוץ בבכי תמרורים וירוץ לאמו, אבל הילד אפילו לא זז, הוא רק הביט בבסינו וחייך חיוך מלגלג. "אני נמשך לבנים" אמר הילד ובסינו נתקף בבהלה, הוא החל לנוס בפחד, אך זה לא עזר ו ,הוא שמן ואינו יכול לרוץ! הילד תפס בבסינו וחיבק אותו, הילד שאל:
"אתה בא לפה הרבה?" ובסינו צרח:
"לאאאאאאאאאאאא!!!"
מספר ציפורים שהתיישבו על חוטי חשמל, התעופפו בבהלה, לפתע הם התמזגו לישות אחת שבאה להציל את בסינו! 0: התדהמה היממה את כולם. ''אוי לא!'' אמר גיבור הסיפור ''איזה נאכס! איך אני אוכל להביס את הציפור הענקית הזאת?'' ''בואנה, מה זה הדבר הזה?'' קרא בסינו בזעם בקולו העמוק ''זה מה שאתם מביאים שיציל אותי? ציפור? מה אני נראה לכם, הומו?! לא יכולתם להביא משהו יותר נורמלי?'' ''הלו, ילד, תרגע.'' אמרה הציפור הענקית בקור גברי ''גם אני לא ממש רוצה להציל אותך, אבל זה מה שכתוב לי בתסריט, אוקי? אין לי ממש ברירה אחרת. עכשיו שתוק ותן לי להציל אותך.'' בסינו הביט בצפור וחייך: "עכשיו נראה אותך בוכה לאמא שלך!" אמר בסינו בשמחה.
הציפור עפה אל הילד, מתכוננת לתקיפה, כל נוצותיה החלו לעלות באש והיא קראה בקול: "אני הו-או הציפור האגדי!".
כולם הסתכלו בתדהמה ואמרו: "מה!? עוד פעם פוקימון משתלב בסיפור?!" היו מעוצבנים האנשים.
"אני אחסל אותך!" קרא הו-או ועמד לתקוף את הילד, אך כאשר הילד אמר ששמו הוא משה אברג'יל, מיד הציפור נסה וברחה. ''אז קוראים לך משה אברג'יל, אה?'' שאל בסינו ''חחחח איזה שם של ילד כאפות, באמא שלי אני קורע אותך עכשיו!'' ''אוי לא, לא שוב...'' נאנח משה
בסינו העיף כאפה למשה אך באותו רגע הוא החל לזהור באור שחור. "כדאי שתירגע!" אמר משה, "לא כדאי לך להלחם נגד משה אברג'יל, הפוקימון הכי חזק!"
"כן," אמר בסינו והכניס את ידו לכיס, "אנחנו עוד נראה!" ''מה בדיוק נראה?'' שאל משה בזלזול ''איך אתה מגרבץ? נו באמת, עשה לי טובה...'' ''בואנה! תרגע!!!'' צרח בסינו והחל שוב לרוץ לעבר משה. הפעם משה כבר לא היה כזה רחום והפיל את בסינו העגלגל על המדרכה. ''אוי לא!'' צעק בסינו והחל לבכות ''למה הפלת אותי? עכשיו אני לא אוכל לקום...'' ובסינו הקטן החל ליילל
"אמרתי לך, אני ערפד וערפדים הם רעים." אמר משה בקול מפחיד.
"לא, לא אמרת!" ילל בסינו.
"זה לא חשוב עכשיו." התעצבן משה, "ודרך אגב לא קוראים לי משה אברג'יל אלא חארקולה אברג'יל! אני הולך למצוץ את הדם שלך עכשיו!" בסינו המשיך בבכי התינוקי שלו. ''אתה בכלל לא מתנהג כמו גיבור הסיפור!'' התבכיין בסינו ''גיבור הסיפור אמור להיות אדם נחמד וטוב לב, ואתה? אתה ממש רע!'' ''אני רע?'' כעס חארקולה ''אתה זה שהתחיל להתנפל עלי רק כי בטעות דרכתי עליך!''
"ואני גם לא אסלח לך!" בכה בסינו.
"טוב, תתכונן למוות נוראי!" קרא חארקולה ושעט על בסינו. חארקול חתך את היד של בסינו וזרק אותה הצידה. שפריץ של דם קפץ החוצה ממקום היד החסרה.
"טעם גן עדן!" קרא חארקולה ושתה בצימאון מהנוזל האדום. ''לאאאאאאא!'' צעק בסינו באומללות ''לא את היד! איך אנ אוכל עכשיו לנגן בגיטרה? איך אני אוכל לעשות רושם על החברים שלי? אתה אדם חסר לב!''
חארקולה ניגב את פיו ואמר: "כן יש לי לב! הוא פשוט הפסיק לעבוד לפני כמה שנים."
"אז מה אני אעשה, מחר יש את קונצרט הגיטרות, עוד ובנג'ו הין לאומי!" בכה בסינו.
"כך את זה." אמר חארקולה וזרק לו יד פרוטזה. בינתים, לא רחוק מהשניים, בבית המשוגעים על שם עידן אברמוביץ', ישב בחדר ההנהלה נער מכוער למדי, נמוך קומה, בעל שיער פטריה, פצעי בגרות בכל הפנים, ופרצוף מרושע, וצפה בטלויזיה שמולו. בטלויזיה היה ניתן לראות את חארקולה ובסינו. ''הממ מענין...מענין מאד...'' חשב הנער בלבו. לפתע, נכנס לחדר נער רזה ובלונדיני, בעל פרצוף ערמומי. ''עידן, כבודו,'' אמר הנער ''אני נושא בפי חדשות רעות מאד.'' ''כן, כן, אני כבר יודע, ולדי יקירי.'' אמר עידן בקול צפצפני ''משה אברג'יל ברח מהמחלקה הפסיכיאטרית, ועכשיו הוא מסתובב ברחובות ישראל. בדיוק עכשיו אני צופה בזה דרך הטלויזיה המיוחדת שלי. אני מוכרח להודות שזה מענין מאד.'' ''מענין, כבודו?'' שאל ולדימיר ''זה חמור ביותר! האדון אברג'יל סובל מסכיזופרניה קשה מאד! לרגע אחד הוא בחור נורמלי לחלוטי, לרגע אחר הוא פתאום בטוח שהוא הומו, ופתאום הוא בטוח לחלוטין שהוא ערפד! אנו מוכרחים לתפוס אותו ולהחזירו אל בית החולים בהקדם האפשרי!''
"לא, ולדי יקירי." ציפצף עידן, "זה יהיה בזבוז של כוח לעשות את זה. ניתן למשה או בשמו החדש 'חארקולה' לשתות עוד דם ולבסוף, כרגיל, הוא יהפך אדום, חלש וחולה ולבסוף הבטן שלו תתפוצץ והוא ירדם. כשזה יקרה מחלכת הכלבנים תאסוף אותו, מובן?"
"כן, אדוני." ענה ולדימיר, קד קידה ויצא החוצה. כשיצא החוצה, בעט ולדימיר בקיר בזעם. ''עידן הזה!'' חשב ולדימיר בלבו ''נמאס לי תמיד לציית לפקודות שלו! למה הוא לא סומך עלי? למה הוא אף פעם לא לוקח את ההצעות שלי ברצינות? אני משרת אותו כבר מאז שפתח את העסק, ואפילו משכורת הוא לא נותן לי. הגיע הזמן שגם אני איזום משהו.''
ולדימיר הביט הצדה. לידו עמד קוף אנושי, נמוך קומה, בעל כרס, שן תחתונה בולטת, ופרצוף מטופש למדי. ''שלום קיפא.'' אמר ולדימיר בחביבות ''מה הענינים, חברי?'' ''הו, שלום ולדימיר הנאצל!'' אמר קיפא בקול נמוך ומטופש והצדיע לולדימיר ''זה כבוד גדול מאד עבורי שאתה פונה אל עובד פשוט כמותי. קרה משהו?'' ''הו, כן, בהחלט.'' השיב ולדימיר ''הסכיזופרני משה אברג'יל ברח מבית החולים. על פי פקודה מעידן, עלינו לגייס כמה שיותר כוחות בשביל לתפוס את אברג'יל, ולהשיבו אל בית החולים.'' ''אם כך, בוא נצא לקרב מיד!'' קרא קיפא בטמטום ''אתה הרי יודע שאני תמיד אמלא את פקודותיו של עידן המנהל הנערץ והדגול! קדימה, ולדימיר, בוא נצא לדרך!''
באותו הזמן ישב עידן הגוצון ועדיין הסתכל בטלוויזיה אך הטלוויזיה הראתה הפעם לא את משה/חארקולה ואת בסינו אלא את ולדימיר ואת קיפא.
"אז מתברר שאתה, ולדי יקירי, רק בוגד קטן ופשוט. בסופו של דבר יתברר שאתה תעזור לקיפא למשה." ציחקק עידן, "אתה עוד תענש על זה."
בזמן שכל זה קרה המשיך בסינו להתחנן על חייו. "בבקשה חארקולה, רחם עליי." התחנן בסינו.
"תנגן לי משהו עם הגיטרה שלי." אמר משה/חארקולה.
"איפה היא?" שאל בבכי בסינו.
"הנה." אמר משה/חארקולה והושיט לבסינו גיטרה בגודל של מחזיק מפתחות. ''מה? מה זו הגיטרה המעפנה הזאת!'' זעם בסינו ''זה בכלל לא קשוח ואפל! איך אני אמור לנגן עם זה שירים של הלהקה של אח שלי?'' ''מה, אתה אשכרה רוצה לנגן לי שירים של אח שלך?'' שאל חארקולה בבוז ''כמה עלוב. מצטער, חבוב, אבל אסור לנגן שירים של להקות גרועות, יש חוק נגד זה.'' ''בואנה!'' קרא בסינו בזעם ''מי אתה שתקרא ללהקה הזאת גרועה?!''
"אתה כנראה לא אוהב את היד שנותרה לך." ציחקק חארקולה. באותו הרגע הגיעו אנשים רעולי פנים עם חליפות שחורות ובראשם אדם וקופיף מכוער. ''יו, איזה מגניב!'' קרא בסינו ורץ אליהם ''קוף! תמיד רציתי קוף מחמד! איזה כיף, איזה כיף!'' חארקולה, לעומתו, היה הרבה יותר מודאג. ''ד, די, עזוב אותי!'' קרא קיפא בזמן שבסינו ליקק את הפרווה שלו ''אני אלשין עליך לעידן!''

היו היה ילד שדרך על תינוק של חזיר בר, אבל אז הוא גילה שזה בכלל לא חזיר, אלא ילד. ילד מאד שמן בשם בסינו. ''בואנה! תזהר!'' קרא בסינו בקולו המתלהב. הילד הסתכל עליו וצחק: "ישמן, בחיים לא תיראה מושך, כי לא קיים מישהו כל כך מכוער שיעמוד לידך ויגרום ל ךלהיראות טוב" בסינו חם המזג והעצבני לא יכול היה לסבול עוד את עלבונותיו של גיבורנו. הוא הכין את אגרופיו לקראת הקרב. ''איך אתה מעז?!'' שאל בסינו בזעם בזמן שהחל לרוץ לעבר הילד עם אגרופיו השלופים. ''קבל את זה!'' קרא בסינו ונתן לילד אגרוף. הוא ציפה שהילד יפרוץ בבכי תמרורים וירוץ לאמו, אבל הילד אפילו לא זז, הוא רק הביט בבסינו וחייך חיוך מלגלג. "אני נמשך לבנים" אמר הילד ובסינו נתקף בבהלה, הוא החל לנוס בפחד, אך זה לא עזר ו ,הוא שמן ואינו יכול לרוץ! הילד תפס בבסינו וחיבק אותו, הילד שאל:
"אתה בא לפה הרבה?" ובסינו צרח:
"לאאאאאאאאאאאא!!!"
מספר ציפורים שהתיישבו על חוטי חשמל, התעופפו בבהלה, לפתע הם התמזגו לישות אחת שבאה להציל את בסינו! 0: התדהמה היממה את כולם. ''אוי לא!'' אמר גיבור הסיפור ''איזה נאכס! איך אני אוכל להביס את הציפור הענקית הזאת?'' ''בואנה, מה זה הדבר הזה?'' קרא בסינו בזעם בקולו העמוק ''זה מה שאתם מביאים שיציל אותי? ציפור? מה אני נראה לכם, הומו?! לא יכולתם להביא משהו יותר נורמלי?'' ''הלו, ילד, תרגע.'' אמרה הציפור הענקית בקור גברי ''גם אני לא ממש רוצה להציל אותך, אבל זה מה שכתוב לי בתסריט, אוקי? אין לי ממש ברירה אחרת. עכשיו שתוק ותן לי להציל אותך.'' בסינו הביט בצפור וחייך: "עכשיו נראה אותך בוכה לאמא שלך!" אמר בסינו בשמחה.
הציפור עפה אל הילד, מתכוננת לתקיפה, כל נוצותיה החלו לעלות באש והיא קראה בקול: "אני הו-או הציפור האגדי!".
כולם הסתכלו בתדהמה ואמרו: "מה!? עוד פעם פוקימון משתלב בסיפור?!" היו מעוצבנים האנשים.
"אני אחסל אותך!" קרא הו-או ועמד לתקוף את הילד, אך כאשר הילד אמר ששמו הוא משה אברג'יל, מיד הציפור נסה וברחה. ''אז קוראים לך משה אברג'יל, אה?'' שאל בסינו ''חחחח איזה שם של ילד כאפות, באמא שלי אני קורע אותך עכשיו!'' ''אוי לא, לא שוב...'' נאנח משה
בסינו העיף כאפה למשה אך באותו רגע הוא החל לזהור באור שחור. "כדאי שתירגע!" אמר משה, "לא כדאי לך להלחם נגד משה אברג'יל, הפוקימון הכי חזק!"
"כן," אמר בסינו והכניס את ידו לכיס, "אנחנו עוד נראה!" ''מה בדיוק נראה?'' שאל משה בזלזול ''איך אתה מגרבץ? נו באמת, עשה לי טובה...'' ''בואנה! תרגע!!!'' צרח בסינו והחל שוב לרוץ לעבר משה. הפעם משה כבר לא היה כזה רחום והפיל את בסינו העגלגל על המדרכה. ''אוי לא!'' צעק בסינו והחל לבכות ''למה הפלת אותי? עכשיו אני לא אוכל לקום...'' ובסינו הקטן החל ליילל
"אמרתי לך, אני ערפד וערפדים הם רעים." אמר משה בקול מפחיד.
"לא, לא אמרת!" ילל בסינו.
"זה לא חשוב עכשיו." התעצבן משה, "ודרך אגב לא קוראים לי משה אברג'יל אלא חארקולה אברג'יל! אני הולך למצוץ את הדם שלך עכשיו!" בסינו המשיך בבכי התינוקי שלו. ''אתה בכלל לא מתנהג כמו גיבור הסיפור!'' התבכיין בסינו ''גיבור הסיפור אמור להיות אדם נחמד וטוב לב, ואתה? אתה ממש רע!'' ''אני רע?'' כעס חארקולה ''אתה זה שהתחיל להתנפל עלי רק כי בטעות דרכתי עליך!''
"ואני גם לא אסלח לך!" בכה בסינו.
"טוב, תתכונן למוות נוראי!" קרא חארקולה ושעט על בסינו. חארקול חתך את היד של בסינו וזרק אותה הצידה. שפריץ של דם קפץ החוצה ממקום היד החסרה.
"טעם גן עדן!" קרא חארקולה ושתה בצימאון מהנוזל האדום. ''לאאאאאאא!'' צעק בסינו באומללות ''לא את היד! איך אנ אוכל עכשיו לנגן בגיטרה? איך אני אוכל לעשות רושם על החברים שלי? אתה אדם חסר לב!''
חארקולה ניגב את פיו ואמר: "כן יש לי לב! הוא פשוט הפסיק לעבוד לפני כמה שנים."
"אז מה אני אעשה, מחר יש את קונצרט הגיטרות, עוד ובנג'ו הין לאומי!" בכה בסינו.
"כך את זה." אמר חארקולה וזרק לו יד פרוטזה. בינתים, לא רחוק מהשניים, בבית המשוגעים על שם עידן אברמוביץ', ישב בחדר ההנהלה נער מכוער למדי, נמוך קומה, בעל שיער פטריה, פצעי בגרות בכל הפנים, ופרצוף מרושע, וצפה בטלויזיה שמולו. בטלויזיה היה ניתן לראות את חארקולה ובסינו. ''הממ מענין...מענין מאד...'' חשב הנער בלבו. לפתע, נכנס לחדר נער רזה ובלונדיני, בעל פרצוף ערמומי. ''עידן, כבודו,'' אמר הנער ''אני נושא בפי חדשות רעות מאד.'' ''כן, כן, אני כבר יודע, ולדי יקירי.'' אמר עידן בקול צפצפני ''משה אברג'יל ברח מהמחלקה הפסיכיאטרית, ועכשיו הוא מסתובב ברחובות ישראל. בדיוק עכשיו אני צופה בזה דרך הטלויזיה המיוחדת שלי. אני מוכרח להודות שזה מענין מאד.'' ''מענין, כבודו?'' שאל ולדימיר ''זה חמור ביותר! האדון אברג'יל סובל מסכיזופרניה קשה מאד! לרגע אחד הוא בחור נורמלי לחלוטי, לרגע אחר הוא פתאום בטוח שהוא הומו, ופתאום הוא בטוח לחלוטין שהוא ערפד! אנו מוכרחים לתפוס אותו ולהחזירו אל בית החולים בהקדם האפשרי!''
"לא, ולדי יקירי." ציפצף עידן, "זה יהיה בזבוז של כוח לעשות את זה. ניתן למשה או בשמו החדש 'חארקולה' לשתות עוד דם ולבסוף, כרגיל, הוא יהפך אדום, חלש וחולה ולבסוף הבטן שלו תתפוצץ והוא ירדם. כשזה יקרה מחלכת הכלבנים תאסוף אותו, מובן?"
"כן, אדוני." ענה ולדימיר, קד קידה ויצא החוצה. כשיצא החוצה, בעט ולדימיר בקיר בזעם. ''עידן הזה!'' חשב ולדימיר בלבו ''נמאס לי תמיד לציית לפקודות שלו! למה הוא לא סומך עלי? למה הוא אף פעם לא לוקח את ההצעות שלי ברצינות? אני משרת אותו כבר מאז שפתח את העסק, ואפילו משכורת הוא לא נותן לי. הגיע הזמן שגם אני איזום משהו.''
ולדימיר הביט הצדה. לידו עמד קוף אנושי, נמוך קומה, בעל כרס, שן תחתונה בולטת, ופרצוף מטופש למדי. ''שלום קיפא.'' אמר ולדימיר בחביבות ''מה הענינים, חברי?'' ''הו, שלום ולדימיר הנאצל!'' אמר קיפא בקול נמוך ומטופש והצדיע לולדימיר ''זה כבוד גדול מאד עבורי שאתה פונה אל עובד פשוט כמותי. קרה משהו?'' ''הו, כן, בהחלט.'' השיב ולדימיר ''הסכיזופרני משה אברג'יל ברח מבית החולים. על פי פקודה מעידן, עלינו לגייס כמה שיותר כוחות בשביל לתפוס את אברג'יל, ולהשיבו אל בית החולים.'' ''אם כך, בוא נצא לקרב מיד!'' קרא קיפא בטמטום ''אתה הרי יודע שאני תמיד אמלא את פקודותיו של עידן המנהל הנערץ והדגול! קדימה, ולדימיר, בוא נצא לדרך!''
באותו הזמן ישב עידן הגוצון ועדיין הסתכל בטלוויזיה אך הטלוויזיה הראתה הפעם לא את משה/חארקולה ואת בסינו אלא את ולדימיר ואת קיפא.
"אז מתברר שאתה, ולדי יקירי, רק בוגד קטן ופשוט. בסופו של דבר יתברר שאתה תעזור לקיפא למשה." ציחקק עידן, "אתה עוד תענש על זה."
בזמן שכל זה קרה המשיך בסינו להתחנן על חייו. "בבקשה חארקולה, רחם עליי." התחנן בסינו.
"תנגן לי משהו עם הגיטרה שלי." אמר משה/חארקולה.
"איפה היא?" שאל בבכי בסינו.
"הנה." אמר משה/חארקולה והושיט לבסינו גיטרה בגודל של מחזיק מפתחות. ''מה? מה זו הגיטרה המעפנה הזאת!'' זעם בסינו ''זה בכלל לא קשוח ואפל! איך אני אמור לנגן עם זה שירים של הלהקה של אח שלי?'' ''מה, אתה אשכרה רוצה לנגן לי שירים של אח שלך?'' שאל חארקולה בבוז ''כמה עלוב. מצטער, חבוב, אבל אסור לנגן שירים של להקות גרועות, יש חוק נגד זה.'' ''בואנה!'' קרא בסינו בזעם ''מי אתה שתקרא ללהקה הזאת גרועה?!''
"אתה כנראה לא אוהב את היד שנותרה לך." ציחקק חארקולה. באותו הרגע הגיעו אנשים רעולי פנים עם חליפות שחורות ובראשם אדם וקופיף מכוער. ''יו, איזה מגניב!'' קרא בסינו ורץ אליהם ''קוף! תמיד רציתי קוף מחמד! איזה כיף, איזה כיף!'' חארקולה, לעומתו, היה הרבה יותר מודאג. ''ד, די, עזוב אותי!'' קרא קיפא בזמן שבסינו ליקק את הפרווה שלו ''אני אלשין עליך לעידן!''
חארקולה התעלם מקיפא ופנה ישר לוולדימיר, "אני יודע שלוולדימיר יש תוכניות לגביי, אבל אני אף פעם לא אחזור להיות משה אברג'יל ואני אף פעם לא אחזור לבית המשוגעים של עידן!" חארקולה צחק בטירוף, הפך לעטלף ועף משם.
באותו זמן קיפא הרים את בסינו ונתן לו ללקק את הבטן שלו מבפנים. אז כך יצא שבסינו נופף ברגליו מתוך הפה וחארקולה ריחף בעצבנות באוויר.

היו היה ילד שדרך על תינוק של חזיר בר, אבל אז הוא גילה שזה בכלל לא חזיר, אלא ילד. ילד מאד שמן בשם בסינו. ''בואנה! תזהר!'' קרא בסינו בקולו המתלהב. הילד הסתכל עליו וצחק: "ישמן, בחיים לא תיראה מושך, כי לא קיים מישהו כל כך מכוער שיעמוד לידך ויגרום ל ךלהיראות טוב" בסינו חם המזג והעצבני לא יכול היה לסבול עוד את עלבונותיו של גיבורנו. הוא הכין את אגרופיו לקראת הקרב. ''איך אתה מעז?!'' שאל בסינו בזעם בזמן שהחל לרוץ לעבר הילד עם אגרופיו השלופים. ''קבל את זה!'' קרא בסינו ונתן לילד אגרוף. הוא ציפה שהילד יפרוץ בבכי תמרורים וירוץ לאמו, אבל הילד אפילו לא זז, הוא רק הביט בבסינו וחייך חיוך מלגלג. "אני נמשך לבנים" אמר הילד ובסינו נתקף בבהלה, הוא החל לנוס בפחד, אך זה לא עזר ו ,הוא שמן ואינו יכול לרוץ! הילד תפס בבסינו וחיבק אותו, הילד שאל:
"אתה בא לפה הרבה?" ובסינו צרח:
"לאאאאאאאאאאאא!!!"
מספר ציפורים שהתיישבו על חוטי חשמל, התעופפו בבהלה, לפתע הם התמזגו לישות אחת שבאה להציל את בסינו! 0: התדהמה היממה את כולם. ''אוי לא!'' אמר גיבור הסיפור ''איזה נאכס! איך אני אוכל להביס את הציפור הענקית הזאת?'' ''בואנה, מה זה הדבר הזה?'' קרא בסינו בזעם בקולו העמוק ''זה מה שאתם מביאים שיציל אותי? ציפור? מה אני נראה לכם, הומו?! לא יכולתם להביא משהו יותר נורמלי?'' ''הלו, ילד, תרגע.'' אמרה הציפור הענקית בקור גברי ''גם אני לא ממש רוצה להציל אותך, אבל זה מה שכתוב לי בתסריט, אוקי? אין לי ממש ברירה אחרת. עכשיו שתוק ותן לי להציל אותך.'' בסינו הביט בצפור וחייך: "עכשיו נראה אותך בוכה לאמא שלך!" אמר בסינו בשמחה.
הציפור עפה אל הילד, מתכוננת לתקיפה, כל נוצותיה החלו לעלות באש והיא קראה בקול: "אני הו-או הציפור האגדי!".
כולם הסתכלו בתדהמה ואמרו: "מה!? עוד פעם פוקימון משתלב בסיפור?!" היו מעוצבנים האנשים.
"אני אחסל אותך!" קרא הו-או ועמד לתקוף את הילד, אך כאשר הילד אמר ששמו הוא משה אברג'יל, מיד הציפור נסה וברחה. ''אז קוראים לך משה אברג'יל, אה?'' שאל בסינו ''חחחח איזה שם של ילד כאפות, באמא שלי אני קורע אותך עכשיו!'' ''אוי לא, לא שוב...'' נאנח משה
בסינו העיף כאפה למשה אך באותו רגע הוא החל לזהור באור שחור. "כדאי שתירגע!" אמר משה, "לא כדאי לך להלחם נגד משה אברג'יל, הפוקימון הכי חזק!"
"כן," אמר בסינו והכניס את ידו לכיס, "אנחנו עוד נראה!" ''מה בדיוק נראה?'' שאל משה בזלזול ''איך אתה מגרבץ? נו באמת, עשה לי טובה...'' ''בואנה! תרגע!!!'' צרח בסינו והחל שוב לרוץ לעבר משה. הפעם משה כבר לא היה כזה רחום והפיל את בסינו העגלגל על המדרכה. ''אוי לא!'' צעק בסינו והחל לבכות ''למה הפלת אותי? עכשיו אני לא אוכל לקום...'' ובסינו הקטן החל ליילל
"אמרתי לך, אני ערפד וערפדים הם רעים." אמר משה בקול מפחיד.
"לא, לא אמרת!" ילל בסינו.
"זה לא חשוב עכשיו." התעצבן משה, "ודרך אגב לא קוראים לי משה אברג'יל אלא חארקולה אברג'יל! אני הולך למצוץ את הדם שלך עכשיו!" בסינו המשיך בבכי התינוקי שלו. ''אתה בכלל לא מתנהג כמו גיבור הסיפור!'' התבכיין בסינו ''גיבור הסיפור אמור להיות אדם נחמד וטוב לב, ואתה? אתה ממש רע!'' ''אני רע?'' כעס חארקולה ''אתה זה שהתחיל להתנפל עלי רק כי בטעות דרכתי עליך!''
"ואני גם לא אסלח לך!" בכה בסינו.
"טוב, תתכונן למוות נוראי!" קרא חארקולה ושעט על בסינו. חארקול חתך את היד של בסינו וזרק אותה הצידה. שפריץ של דם קפץ החוצה ממקום היד החסרה.
"טעם גן עדן!" קרא חארקולה ושתה בצימאון מהנוזל האדום. ''לאאאאאאא!'' צעק בסינו באומללות ''לא את היד! איך אנ אוכל עכשיו לנגן בגיטרה? איך אני אוכל לעשות רושם על החברים שלי? אתה אדם חסר לב!''
חארקולה ניגב את פיו ואמר: "כן יש לי לב! הוא פשוט הפסיק לעבוד לפני כמה שנים."
"אז מה אני אעשה, מחר יש את קונצרט הגיטרות, עוד ובנג'ו הין לאומי!" בכה בסינו.
"כך את זה." אמר חארקולה וזרק לו יד פרוטזה. בינתים, לא רחוק מהשניים, בבית המשוגעים על שם עידן אברמוביץ', ישב בחדר ההנהלה נער מכוער למדי, נמוך קומה, בעל שיער פטריה, פצעי בגרות בכל הפנים, ופרצוף מרושע, וצפה בטלויזיה שמולו. בטלויזיה היה ניתן לראות את חארקולה ובסינו. ''הממ מענין...מענין מאד...'' חשב הנער בלבו. לפתע, נכנס לחדר נער רזה ובלונדיני, בעל פרצוף ערמומי. ''עידן, כבודו,'' אמר הנער ''אני נושא בפי חדשות רעות מאד.'' ''כן, כן, אני כבר יודע, ולדי יקירי.'' אמר עידן בקול צפצפני ''משה אברג'יל ברח מהמחלקה הפסיכיאטרית, ועכשיו הוא מסתובב ברחובות ישראל. בדיוק עכשיו אני צופה בזה דרך הטלויזיה המיוחדת שלי. אני מוכרח להודות שזה מענין מאד.'' ''מענין, כבודו?'' שאל ולדימיר ''זה חמור ביותר! האדון אברג'יל סובל מסכיזופרניה קשה מאד! לרגע אחד הוא בחור נורמלי לחלוטי, לרגע אחר הוא פתאום בטוח שהוא הומו, ופתאום הוא בטוח לחלוטין שהוא ערפד! אנו מוכרחים לתפוס אותו ולהחזירו אל בית החולים בהקדם האפשרי!''
"לא, ולדי יקירי." ציפצף עידן, "זה יהיה בזבוז של כוח לעשות את זה. ניתן למשה או בשמו החדש 'חארקולה' לשתות עוד דם ולבסוף, כרגיל, הוא יהפך אדום, חלש וחולה ולבסוף הבטן שלו תתפוצץ והוא ירדם. כשזה יקרה מחלכת הכלבנים תאסוף אותו, מובן?"
"כן, אדוני." ענה ולדימיר, קד קידה ויצא החוצה. כשיצא החוצה, בעט ולדימיר בקיר בזעם. ''עידן הזה!'' חשב ולדימיר בלבו ''נמאס לי תמיד לציית לפקודות שלו! למה הוא לא סומך עלי? למה הוא אף פעם לא לוקח את ההצעות שלי ברצינות? אני משרת אותו כבר מאז שפתח את העסק, ואפילו משכורת הוא לא נותן לי. הגיע הזמן שגם אני איזום משהו.''
ולדימיר הביט הצדה. לידו עמד קוף אנושי, נמוך קומה, בעל כרס, שן תחתונה בולטת, ופרצוף מטופש למדי. ''שלום קיפא.'' אמר ולדימיר בחביבות ''מה הענינים, חברי?'' ''הו, שלום ולדימיר הנאצל!'' אמר קיפא בקול נמוך ומטופש והצדיע לולדימיר ''זה כבוד גדול מאד עבורי שאתה פונה אל עובד פשוט כמותי. קרה משהו?'' ''הו, כן, בהחלט.'' השיב ולדימיר ''הסכיזופרני משה אברג'יל ברח מבית החולים. על פי פקודה מעידן, עלינו לגייס כמה שיותר כוחות בשביל לתפוס את אברג'יל, ולהשיבו אל בית החולים.'' ''אם כך, בוא נצא לקרב מיד!'' קרא קיפא בטמטום ''אתה הרי יודע שאני תמיד אמלא את פקודותיו של עידן המנהל הנערץ והדגול! קדימה, ולדימיר, בוא נצא לדרך!''
באותו הזמן ישב עידן הגוצון ועדיין הסתכל בטלוויזיה אך הטלוויזיה הראתה הפעם לא את משה/חארקולה ואת בסינו אלא את ולדימיר ואת קיפא.
"אז מתברר שאתה, ולדי יקירי, רק בוגד קטן ופשוט. בסופו של דבר יתברר שאתה תעזור לקיפא למשה." ציחקק עידן, "אתה עוד תענש על זה."
בזמן שכל זה קרה המשיך בסינו להתחנן על חייו. "בבקשה חארקולה, רחם עליי." התחנן בסינו.
"תנגן לי משהו עם הגיטרה שלי." אמר משה/חארקולה.
"איפה היא?" שאל בבכי בסינו.
"הנה." אמר משה/חארקולה והושיט לבסינו גיטרה בגודל של מחזיק מפתחות. ''מה? מה זו הגיטרה המעפנה הזאת!'' זעם בסינו ''זה בכלל לא קשוח ואפל! איך אני אמור לנגן עם זה שירים של הלהקה של אח שלי?'' ''מה, אתה אשכרה רוצה לנגן לי שירים של אח שלך?'' שאל חארקולה בבוז ''כמה עלוב. מצטער, חבוב, אבל אסור לנגן שירים של להקות גרועות, יש חוק נגד זה.'' ''בואנה!'' קרא בסינו בזעם ''מי אתה שתקרא ללהקה הזאת גרועה?!''
"אתה כנראה לא אוהב את היד שנותרה לך." ציחקק חארקולה. באותו הרגע הגיעו אנשים רעולי פנים עם חליפות שחורות ובראשם אדם וקופיף מכוער. ''יו, איזה מגניב!'' קרא בסינו ורץ אליהם ''קוף! תמיד רציתי קוף מחמד! איזה כיף, איזה כיף!'' חארקולה, לעומתו, היה הרבה יותר מודאג. ''ד, די, עזוב אותי!'' קרא קיפא בזמן שבסינו ליקק את הפרווה שלו ''אני אלשין עליך לעידן!''
חארקולה התעלם מקיפא ופנה ישר לוולדימיר, "אני יודע שלוולדימיר יש תוכניות לגביי, אבל אני אף פעם לא אחזור להיות משה אברג'יל ואני אף פעם לא אחזור לבית המשוגעים של עידן!" חארקולה צחק בטירוף, הפך לעטלף ועף משם.
באותו זמן קיפא הרים את בסינו ונתן לו ללקק את הבטן שלו מבפנים. אז כך יצא שבסינו נופף ברגליו מתוך הפה וחארקולה ריחף בעצבנות באוויר. ''קיפא, אדיוט אחד!'' קרא ולדימיר בכעס ''אברג'יל בורח! אין זמן לשטויות שלך עכשיו! חייבים לרדוף אחריו!''''אבל בוס, תפסתי אותו!'' אמר קיפא ''הוא ממש בתוך הבטן שלי.'' ''קיפא, דביל, זה לא אברג'יל,'' אמר ולדימיר ''זה בסינו, הספאמר הידוע לשמצה. ירק אותו תכף ומיד. אין לדעת אילו מחלות הוא עלול להעביר לך...''

היו היה ילד שדרך על תינוק של חזיר בר, אבל אז הוא גילה שזה בכלל לא חזיר, אלא ילד. ילד מאד שמן בשם בסינו. ''בואנה! תזהר!'' קרא בסינו בקולו המתלהב. הילד הסתכל עליו וצחק: "ישמן, בחיים לא תיראה מושך, כי לא קיים מישהו כל כך מכוער שיעמוד לידך ויגרום ל ךלהיראות טוב" בסינו חם המזג והעצבני לא יכול היה לסבול עוד את עלבונותיו של גיבורנו. הוא הכין את אגרופיו לקראת הקרב. ''איך אתה מעז?!'' שאל בסינו בזעם בזמן שהחל לרוץ לעבר הילד עם אגרופיו השלופים. ''קבל את זה!'' קרא בסינו ונתן לילד אגרוף. הוא ציפה שהילד יפרוץ בבכי תמרורים וירוץ לאמו, אבל הילד אפילו לא זז, הוא רק הביט בבסינו וחייך חיוך מלגלג. "אני נמשך לבנים" אמר הילד ובסינו נתקף בבהלה, הוא החל לנוס בפחד, אך זה לא עזר ו ,הוא שמן ואינו יכול לרוץ! הילד תפס בבסינו וחיבק אותו, הילד שאל:
"אתה בא לפה הרבה?" ובסינו צרח:
"לאאאאאאאאאאאא!!!"
מספר ציפורים שהתיישבו על חוטי חשמל, התעופפו בבהלה, לפתע הם התמזגו לישות אחת שבאה להציל את בסינו! 0: התדהמה היממה את כולם. ''אוי לא!'' אמר גיבור הסיפור ''איזה נאכס! איך אני אוכל להביס את הציפור הענקית הזאת?'' ''בואנה, מה זה הדבר הזה?'' קרא בסינו בזעם בקולו העמוק ''זה מה שאתם מביאים שיציל אותי? ציפור? מה אני נראה לכם, הומו?! לא יכולתם להביא משהו יותר נורמלי?'' ''הלו, ילד, תרגע.'' אמרה הציפור הענקית בקור גברי ''גם אני לא ממש רוצה להציל אותך, אבל זה מה שכתוב לי בתסריט, אוקי? אין לי ממש ברירה אחרת. עכשיו שתוק ותן לי להציל אותך.'' בסינו הביט בצפור וחייך: "עכשיו נראה אותך בוכה לאמא שלך!" אמר בסינו בשמחה.
הציפור עפה אל הילד, מתכוננת לתקיפה, כל נוצותיה החלו לעלות באש והיא קראה בקול: "אני הו-או הציפור האגדי!".
כולם הסתכלו בתדהמה ואמרו: "מה!? עוד פעם פוקימון משתלב בסיפור?!" היו מעוצבנים האנשים.
"אני אחסל אותך!" קרא הו-או ועמד לתקוף את הילד, אך כאשר הילד אמר ששמו הוא משה אברג'יל, מיד הציפור נסה וברחה. ''אז קוראים לך משה אברג'יל, אה?'' שאל בסינו ''חחחח איזה שם של ילד כאפות, באמא שלי אני קורע אותך עכשיו!'' ''אוי לא, לא שוב...'' נאנח משה
בסינו העיף כאפה למשה אך באותו רגע הוא החל לזהור באור שחור. "כדאי שתירגע!" אמר משה, "לא כדאי לך להלחם נגד משה אברג'יל, הפוקימון הכי חזק!"
"כן," אמר בסינו והכניס את ידו לכיס, "אנחנו עוד נראה!" ''מה בדיוק נראה?'' שאל משה בזלזול ''איך אתה מגרבץ? נו באמת, עשה לי טובה...'' ''בואנה! תרגע!!!'' צרח בסינו והחל שוב לרוץ לעבר משה. הפעם משה כבר לא היה כזה רחום והפיל את בסינו העגלגל על המדרכה. ''אוי לא!'' צעק בסינו והחל לבכות ''למה הפלת אותי? עכשיו אני לא אוכל לקום...'' ובסינו הקטן החל ליילל
"אמרתי לך, אני ערפד וערפדים הם רעים." אמר משה בקול מפחיד.
"לא, לא אמרת!" ילל בסינו.
"זה לא חשוב עכשיו." התעצבן משה, "ודרך אגב לא קוראים לי משה אברג'יל אלא חארקולה אברג'יל! אני הולך למצוץ את הדם שלך עכשיו!" בסינו המשיך בבכי התינוקי שלו. ''אתה בכלל לא מתנהג כמו גיבור הסיפור!'' התבכיין בסינו ''גיבור הסיפור אמור להיות אדם נחמד וטוב לב, ואתה? אתה ממש רע!'' ''אני רע?'' כעס חארקולה ''אתה זה שהתחיל להתנפל עלי רק כי בטעות דרכתי עליך!''
"ואני גם לא אסלח לך!" בכה בסינו.
"טוב, תתכונן למוות נוראי!" קרא חארקולה ושעט על בסינו. חארקול חתך את היד של בסינו וזרק אותה הצידה. שפריץ של דם קפץ החוצה ממקום היד החסרה.
"טעם גן עדן!" קרא חארקולה ושתה בצימאון מהנוזל האדום. ''לאאאאאאא!'' צעק בסינו באומללות ''לא את היד! איך אנ אוכל עכשיו לנגן בגיטרה? איך אני אוכל לעשות רושם על החברים שלי? אתה אדם חסר לב!''
חארקולה ניגב את פיו ואמר: "כן יש לי לב! הוא פשוט הפסיק לעבוד לפני כמה שנים."
"אז מה אני אעשה, מחר יש את קונצרט הגיטרות, עוד ובנג'ו הין לאומי!" בכה בסינו.
"כך את זה." אמר חארקולה וזרק לו יד פרוטזה. בינתים, לא רחוק מהשניים, בבית המשוגעים על שם עידן אברמוביץ', ישב בחדר ההנהלה נער מכוער למדי, נמוך קומה, בעל שיער פטריה, פצעי בגרות בכל הפנים, ופרצוף מרושע, וצפה בטלויזיה שמולו. בטלויזיה היה ניתן לראות את חארקולה ובסינו. ''הממ מענין...מענין מאד...'' חשב הנער בלבו. לפתע, נכנס לחדר נער רזה ובלונדיני, בעל פרצוף ערמומי. ''עידן, כבודו,'' אמר הנער ''אני נושא בפי חדשות רעות מאד.'' ''כן, כן, אני כבר יודע, ולדי יקירי.'' אמר עידן בקול צפצפני ''משה אברג'יל ברח מהמחלקה הפסיכיאטרית, ועכשיו הוא מסתובב ברחובות ישראל. בדיוק עכשיו אני צופה בזה דרך הטלויזיה המיוחדת שלי. אני מוכרח להודות שזה מענין מאד.'' ''מענין, כבודו?'' שאל ולדימיר ''זה חמור ביותר! האדון אברג'יל סובל מסכיזופרניה קשה מאד! לרגע אחד הוא בחור נורמלי לחלוטי, לרגע אחר הוא פתאום בטוח שהוא הומו, ופתאום הוא בטוח לחלוטין שהוא ערפד! אנו מוכרחים לתפוס אותו ולהחזירו אל בית החולים בהקדם האפשרי!''
"לא, ולדי יקירי." ציפצף עידן, "זה יהיה בזבוז של כוח לעשות את זה. ניתן למשה או בשמו החדש 'חארקולה' לשתות עוד דם ולבסוף, כרגיל, הוא יהפך אדום, חלש וחולה ולבסוף הבטן שלו תתפוצץ והוא ירדם. כשזה יקרה מחלכת הכלבנים תאסוף אותו, מובן?"
"כן, אדוני." ענה ולדימיר, קד קידה ויצא החוצה. כשיצא החוצה, בעט ולדימיר בקיר בזעם. ''עידן הזה!'' חשב ולדימיר בלבו ''נמאס לי תמיד לציית לפקודות שלו! למה הוא לא סומך עלי? למה הוא אף פעם לא לוקח את ההצעות שלי ברצינות? אני משרת אותו כבר מאז שפתח את העסק, ואפילו משכורת הוא לא נותן לי. הגיע הזמן שגם אני איזום משהו.''
ולדימיר הביט הצדה. לידו עמד קוף אנושי, נמוך קומה, בעל כרס, שן תחתונה בולטת, ופרצוף מטופש למדי. ''שלום קיפא.'' אמר ולדימיר בחביבות ''מה הענינים, חברי?'' ''הו, שלום ולדימיר הנאצל!'' אמר קיפא בקול נמוך ומטופש והצדיע לולדימיר ''זה כבוד גדול מאד עבורי שאתה פונה אל עובד פשוט כמותי. קרה משהו?'' ''הו, כן, בהחלט.'' השיב ולדימיר ''הסכיזופרני משה אברג'יל ברח מבית החולים. על פי פקודה מעידן, עלינו לגייס כמה שיותר כוחות בשביל לתפוס את אברג'יל, ולהשיבו אל בית החולים.'' ''אם כך, בוא נצא לקרב מיד!'' קרא קיפא בטמטום ''אתה הרי יודע שאני תמיד אמלא את פקודותיו של עידן המנהל הנערץ והדגול! קדימה, ולדימיר, בוא נצא לדרך!''
באותו הזמן ישב עידן הגוצון ועדיין הסתכל בטלוויזיה אך הטלוויזיה הראתה הפעם לא את משה/חארקולה ואת בסינו אלא את ולדימיר ואת קיפא.
"אז מתברר שאתה, ולדי יקירי, רק בוגד קטן ופשוט. בסופו של דבר יתברר שאתה תעזור לקיפא למשה." ציחקק עידן, "אתה עוד תענש על זה."
בזמן שכל זה קרה המשיך בסינו להתחנן על חייו. "בבקשה חארקולה, רחם עליי." התחנן בסינו.
"תנגן לי משהו עם הגיטרה שלי." אמר משה/חארקולה.
"איפה היא?" שאל בבכי בסינו.
"הנה." אמר משה/חארקולה והושיט לבסינו גיטרה בגודל של מחזיק מפתחות. ''מה? מה זו הגיטרה המעפנה הזאת!'' זעם בסינו ''זה בכלל לא קשוח ואפל! איך אני אמור לנגן עם זה שירים של הלהקה של אח שלי?'' ''מה, אתה אשכרה רוצה לנגן לי שירים של אח שלך?'' שאל חארקולה בבוז ''כמה עלוב. מצטער, חבוב, אבל אסור לנגן שירים של להקות גרועות, יש חוק נגד זה.'' ''בואנה!'' קרא בסינו בזעם ''מי אתה שתקרא ללהקה הזאת גרועה?!''
"אתה כנראה לא אוהב את היד שנותרה לך." ציחקק חארקולה. באותו הרגע הגיעו אנשים רעולי פנים עם חליפות שחורות ובראשם אדם וקופיף מכוער. ''יו, איזה מגניב!'' קרא בסינו ורץ אליהם ''קוף! תמיד רציתי קוף מחמד! איזה כיף, איזה כיף!'' חארקולה, לעומתו, היה הרבה יותר מודאג. ''ד, די, עזוב אותי!'' קרא קיפא בזמן שבסינו ליקק את הפרווה שלו ''אני אלשין עליך לעידן!''
חארקולה התעלם מקיפא ופנה ישר לוולדימיר, "אני יודע שלוולדימיר יש תוכניות לגביי, אבל אני אף פעם לא אחזור להיות משה אברג'יל ואני אף פעם לא אחזור לבית המשוגעים של עידן!" חארקולה צחק בטירוף, הפך לעטלף ועף משם.
באותו זמן קיפא הרים את בסינו ונתן לו ללקק את הבטן שלו מבפנים. אז כך יצא שבסינו נופף ברגליו מתוך הפה וחארקולה ריחף בעצבנות באוויר. ''קיפא, אדיוט אחד!'' קרא ולדימיר בכעס ''אברג'יל בורח! אין זמן לשטויות שלך עכשיו! חייבים לרדוף אחריו!''''אבל בוס, תפסתי אותו!'' אמר קיפא ''הוא ממש בתוך הבטן שלי.'' ''קיפא, דביל, זה לא אברג'יל,'' אמר ולדימיר ''זה בסינו, הספאמר הידוע לשמצה. ירק אותו תכף ומיד. אין לדעת אילו מחלות הוא עלול להעביר לך...'' אבל זה היה מאוחר מידי, קיפא הפך לשיבוט שיעיר ואיטר יד ימין של בסינו.
"טוב, כנראה אני צריך לעשות את העבודה לבד." אמר ולדימיר ושלף אקדח ענק וטען אותו בקול נקישה גדול. באותו רגע נראתה דמות נעה במהירות לעבר החיילים, חארקולה העטלף, ולדימיר, בסינו וקיפאסינו. כשהדמות הגיעה התברר שזה אופנוען נמוך מכוסה בברדס. קול יריה נשמעה, האופנוען ברח וולדימיר נפל מת.

היו היה ילד שדרך על תינוק של חזיר בר, אבל אז הוא גילה שזה בכלל לא חזיר, אלא ילד. ילד מאד שמן בשם בסינו. ''בואנה! תזהר!'' קרא בסינו בקולו המתלהב. הילד הסתכל עליו וצחק: "ישמן, בחיים לא תיראה מושך, כי לא קיים מישהו כל כך מכוער שיעמוד לידך ויגרום ל ךלהיראות טוב" בסינו חם המזג והעצבני לא יכול היה לסבול עוד את עלבונותיו של גיבורנו. הוא הכין את אגרופיו לקראת הקרב. ''איך אתה מעז?!'' שאל בסינו בזעם בזמן שהחל לרוץ לעבר הילד עם אגרופיו השלופים. ''קבל את זה!'' קרא בסינו ונתן לילד אגרוף. הוא ציפה שהילד יפרוץ בבכי תמרורים וירוץ לאמו, אבל הילד אפילו לא זז, הוא רק הביט בבסינו וחייך חיוך מלגלג. "אני נמשך לבנים" אמר הילד ובסינו נתקף בבהלה, הוא החל לנוס בפחד, אך זה לא עזר ו ,הוא שמן ואינו יכול לרוץ! הילד תפס בבסינו וחיבק אותו, הילד שאל:
"אתה בא לפה הרבה?" ובסינו צרח:
"לאאאאאאאאאאאא!!!"
מספר ציפורים שהתיישבו על חוטי חשמל, התעופפו בבהלה, לפתע הם התמזגו לישות אחת שבאה להציל את בסינו! 0: התדהמה היממה את כולם. ''אוי לא!'' אמר גיבור הסיפור ''איזה נאכס! איך אני אוכל להביס את הציפור הענקית הזאת?'' ''בואנה, מה זה הדבר הזה?'' קרא בסינו בזעם בקולו העמוק ''זה מה שאתם מביאים שיציל אותי? ציפור? מה אני נראה לכם, הומו?! לא יכולתם להביא משהו יותר נורמלי?'' ''הלו, ילד, תרגע.'' אמרה הציפור הענקית בקור גברי ''גם אני לא ממש רוצה להציל אותך, אבל זה מה שכתוב לי בתסריט, אוקי? אין לי ממש ברירה אחרת. עכשיו שתוק ותן לי להציל אותך.'' בסינו הביט בצפור וחייך: "עכשיו נראה אותך בוכה לאמא שלך!" אמר בסינו בשמחה.
הציפור עפה אל הילד, מתכוננת לתקיפה, כל נוצותיה החלו לעלות באש והיא קראה בקול: "אני הו-או הציפור האגדי!".
כולם הסתכלו בתדהמה ואמרו: "מה!? עוד פעם פוקימון משתלב בסיפור?!" היו מעוצבנים האנשים.
"אני אחסל אותך!" קרא הו-או ועמד לתקוף את הילד, אך כאשר הילד אמר ששמו הוא משה אברג'יל, מיד הציפור נסה וברחה. ''אז קוראים לך משה אברג'יל, אה?'' שאל בסינו ''חחחח איזה שם של ילד כאפות, באמא שלי אני קורע אותך עכשיו!'' ''אוי לא, לא שוב...'' נאנח משה
בסינו העיף כאפה למשה אך באותו רגע הוא החל לזהור באור שחור. "כדאי שתירגע!" אמר משה, "לא כדאי לך להלחם נגד משה אברג'יל, הפוקימון הכי חזק!"
"כן," אמר בסינו והכניס את ידו לכיס, "אנחנו עוד נראה!" ''מה בדיוק נראה?'' שאל משה בזלזול ''איך אתה מגרבץ? נו באמת, עשה לי טובה...'' ''בואנה! תרגע!!!'' צרח בסינו והחל שוב לרוץ לעבר משה. הפעם משה כבר לא היה כזה רחום והפיל את בסינו העגלגל על המדרכה. ''אוי לא!'' צעק בסינו והחל לבכות ''למה הפלת אותי? עכשיו אני לא אוכל לקום...'' ובסינו הקטן החל ליילל
"אמרתי לך, אני ערפד וערפדים הם רעים." אמר משה בקול מפחיד.
"לא, לא אמרת!" ילל בסינו.
"זה לא חשוב עכשיו." התעצבן משה, "ודרך אגב לא קוראים לי משה אברג'יל אלא חארקולה אברג'יל! אני הולך למצוץ את הדם שלך עכשיו!" בסינו המשיך בבכי התינוקי שלו. ''אתה בכלל לא מתנהג כמו גיבור הסיפור!'' התבכיין בסינו ''גיבור הסיפור אמור להיות אדם נחמד וטוב לב, ואתה? אתה ממש רע!'' ''אני רע?'' כעס חארקולה ''אתה זה שהתחיל להתנפל עלי רק כי בטעות דרכתי עליך!''
"ואני גם לא אסלח לך!" בכה בסינו.
"טוב, תתכונן למוות נוראי!" קרא חארקולה ושעט על בסינו. חארקול חתך את היד של בסינו וזרק אותה הצידה. שפריץ של דם קפץ החוצה ממקום היד החסרה.
"טעם גן עדן!" קרא חארקולה ושתה בצימאון מהנוזל האדום. ''לאאאאאאא!'' צעק בסינו באומללות ''לא את היד! איך אנ אוכל עכשיו לנגן בגיטרה? איך אני אוכל לעשות רושם על החברים שלי? אתה אדם חסר לב!''
חארקולה ניגב את פיו ואמר: "כן יש לי לב! הוא פשוט הפסיק לעבוד לפני כמה שנים."
"אז מה אני אעשה, מחר יש את קונצרט הגיטרות, עוד ובנג'ו הין לאומי!" בכה בסינו.
"כך את זה." אמר חארקולה וזרק לו יד פרוטזה. בינתים, לא רחוק מהשניים, בבית המשוגעים על שם עידן אברמוביץ', ישב בחדר ההנהלה נער מכוער למדי, נמוך קומה, בעל שיער פטריה, פצעי בגרות בכל הפנים, ופרצוף מרושע, וצפה בטלויזיה שמולו. בטלויזיה היה ניתן לראות את חארקולה ובסינו. ''הממ מענין...מענין מאד...'' חשב הנער בלבו. לפתע, נכנס לחדר נער רזה ובלונדיני, בעל פרצוף ערמומי. ''עידן, כבודו,'' אמר הנער ''אני נושא בפי חדשות רעות מאד.'' ''כן, כן, אני כבר יודע, ולדי יקירי.'' אמר עידן בקול צפצפני ''משה אברג'יל ברח מהמחלקה הפסיכיאטרית, ועכשיו הוא מסתובב ברחובות ישראל. בדיוק עכשיו אני צופה בזה דרך הטלויזיה המיוחדת שלי. אני מוכרח להודות שזה מענין מאד.'' ''מענין, כבודו?'' שאל ולדימיר ''זה חמור ביותר! האדון אברג'יל סובל מסכיזופרניה קשה מאד! לרגע אחד הוא בחור נורמלי לחלוטי, לרגע אחר הוא פתאום בטוח שהוא הומו, ופתאום הוא בטוח לחלוטין שהוא ערפד! אנו מוכרחים לתפוס אותו ולהחזירו אל בית החולים בהקדם האפשרי!''
"לא, ולדי יקירי." ציפצף עידן, "זה יהיה בזבוז של כוח לעשות את זה. ניתן למשה או בשמו החדש 'חארקולה' לשתות עוד דם ולבסוף, כרגיל, הוא יהפך אדום, חלש וחולה ולבסוף הבטן שלו תתפוצץ והוא ירדם. כשזה יקרה מחלכת הכלבנים תאסוף אותו, מובן?"
"כן, אדוני." ענה ולדימיר, קד קידה ויצא החוצה. כשיצא החוצה, בעט ולדימיר בקיר בזעם. ''עידן הזה!'' חשב ולדימיר בלבו ''נמאס לי תמיד לציית לפקודות שלו! למה הוא לא סומך עלי? למה הוא אף פעם לא לוקח את ההצעות שלי ברצינות? אני משרת אותו כבר מאז שפתח את העסק, ואפילו משכורת הוא לא נותן לי. הגיע הזמן שגם אני איזום משהו.''
ולדימיר הביט הצדה. לידו עמד קוף אנושי, נמוך קומה, בעל כרס, שן תחתונה בולטת, ופרצוף מטופש למדי. ''שלום קיפא.'' אמר ולדימיר בחביבות ''מה הענינים, חברי?'' ''הו, שלום ולדימיר הנאצל!'' אמר קיפא בקול נמוך ומטופש והצדיע לולדימיר ''זה כבוד גדול מאד עבורי שאתה פונה אל עובד פשוט כמותי. קרה משהו?'' ''הו, כן, בהחלט.'' השיב ולדימיר ''הסכיזופרני משה אברג'יל ברח מבית החולים. על פי פקודה מעידן, עלינו לגייס כמה שיותר כוחות בשביל לתפוס את אברג'יל, ולהשיבו אל בית החולים.'' ''אם כך, בוא נצא לקרב מיד!'' קרא קיפא בטמטום ''אתה הרי יודע שאני תמיד אמלא את פקודותיו של עידן המנהל הנערץ והדגול! קדימה, ולדימיר, בוא נצא לדרך!''
באותו הזמן ישב עידן הגוצון ועדיין הסתכל בטלוויזיה אך הטלוויזיה הראתה הפעם לא את משה/חארקולה ואת בסינו אלא את ולדימיר ואת קיפא.
"אז מתברר שאתה, ולדי יקירי, רק בוגד קטן ופשוט. בסופו של דבר יתברר שאתה תעזור לקיפא למשה." ציחקק עידן, "אתה עוד תענש על זה."
בזמן שכל זה קרה המשיך בסינו להתחנן על חייו. "בבקשה חארקולה, רחם עליי." התחנן בסינו.
"תנגן לי משהו עם הגיטרה שלי." אמר משה/חארקולה.
"איפה היא?" שאל בבכי בסינו.
"הנה." אמר משה/חארקולה והושיט לבסינו גיטרה בגודל של מחזיק מפתחות. ''מה? מה זו הגיטרה המעפנה הזאת!'' זעם בסינו ''זה בכלל לא קשוח ואפל! איך אני אמור לנגן עם זה שירים של הלהקה של אח שלי?'' ''מה, אתה אשכרה רוצה לנגן לי שירים של אח שלך?'' שאל חארקולה בבוז ''כמה עלוב. מצטער, חבוב, אבל אסור לנגן שירים של להקות גרועות, יש חוק נגד זה.'' ''בואנה!'' קרא בסינו בזעם ''מי אתה שתקרא ללהקה הזאת גרועה?!''
"אתה כנראה לא אוהב את היד שנותרה לך." ציחקק חארקולה. באותו הרגע הגיעו אנשים רעולי פנים עם חליפות שחורות ובראשם אדם וקופיף מכוער. ''יו, איזה מגניב!'' קרא בסינו ורץ אליהם ''קוף! תמיד רציתי קוף מחמד! איזה כיף, איזה כיף!'' חארקולה, לעומתו, היה הרבה יותר מודאג. ''ד, די, עזוב אותי!'' קרא קיפא בזמן שבסינו ליקק את הפרווה שלו ''אני אלשין עליך לעידן!''
חארקולה התעלם מקיפא ופנה ישר לוולדימיר, "אני יודע שלוולדימיר יש תוכניות לגביי, אבל אני אף פעם לא אחזור להיות משה אברג'יל ואני אף פעם לא אחזור לבית המשוגעים של עידן!" חארקולה צחק בטירוף, הפך לעטלף ועף משם.
באותו זמן קיפא הרים את בסינו ונתן לו ללקק את הבטן שלו מבפנים. אז כך יצא שבסינו נופף ברגליו מתוך הפה וחארקולה ריחף בעצבנות באוויר. ''קיפא, אדיוט אחד!'' קרא ולדימיר בכעס ''אברג'יל בורח! אין זמן לשטויות שלך עכשיו! חייבים לרדוף אחריו!''''אבל בוס, תפסתי אותו!'' אמר קיפא ''הוא ממש בתוך הבטן שלי.'' ''קיפא, דביל, זה לא אברג'יל,'' אמר ולדימיר ''זה בסינו, הספאמר הידוע לשמצה. ירק אותו תכף ומיד. אין לדעת אילו מחלות הוא עלול להעביר לך...'' אבל זה היה מאוחר מידי, קיפא הפך לשיבוט שיעיר ואיטר יד ימין של בסינו.
"טוב, כנראה אני צריך לעשות את העבודה לבד." אמר ולדימיר ושלף אקדח ענק וטען אותו בקול נקישה גדול. באותו רגע נראתה דמות נעה במהירות לעבר החיילים, חארקולה העטלף, ולדימיר, בסינו וקיפאסינו. כשהדמות הגיעה התברר שזה אופנוען נמוך מכוסה בברדס. קול יריה נשמעה, האופנוען ברח וולדימיר נפל מת. ''לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא'&#3 9; בכה קיפא ''לא ולדי! לא ולדי! הו, אלי הרחום שבשמיים, למה לא לקחת אותי? למה לא לקחת אותי?'' ''שה, שה, קיפא,'' אמר בסינו ''אל תדאג, אני מבטיח לך שהרוצח הזה ישלם על מה שהוא עשה. אני עכשיו אפתח בחקירה. אנחנו נגלה מי הרוצח הנתעב שרצח את ולדימיר!'' ''אתה אולי יכול להתחיל בחקירה, שמן,'' אמר אחד החיילים ''אבל קיפא נשאר אתנו.'' ''הו באמת?'' שאל בסינו ''ומי אתה שתחליט על קיפא, נמוכצ'יק?'' החייל הוריד את הברדס, וחשף ראש קירח. ''כדאי שתדבר אלי בכבוד, שמן.'' אמר הילד הקירח ''אני הוא צחי, סגנו הבכיר ביותר של עידן אחרי ולדימיר. והיות שולדימיר עכשיו מת...אני הסגן הבכיר ביותר של עידן. ובתור ממשיך דרכו של ולדימיר, אני מחויב להמשיך במסע התפיסה אחרי משה אברג'יל. לכן, קיפא נשאר אתנו.'' ''אוף!'' אמר קיפא בעצב ''כמה חבל, נורא רציתי להיות בלש שחוקר תעלומות פשע.'' ''אל תדאג, קיפא,'' אמר בסינו והניח את ידו על כתפו של קיפא ''אני אנקום את מות ולדימיר. אין לך מה לדאוג, אני אמצא את הרוצח הנתעב. הוא יבין, שלא מתעסקים עם חברים של חיות המחמד של דביר בסינו.''

היו היה ילד שדרך על תינוק של חזיר בר, אבל אז הוא גילה שזה בכלל לא חזיר, אלא ילד. ילד מאד שמן בשם בסינו. ''בואנה! תזהר!'' קרא בסינו בקולו המתלהב. הילד הסתכל עליו וצחק: "ישמן, בחיים לא תיראה מושך, כי לא קיים מישהו כל כך מכוער שיעמוד לידך ויגרום ל ךלהיראות טוב" בסינו חם המזג והעצבני לא יכול היה לסבול עוד את עלבונותיו של גיבורנו. הוא הכין את אגרופיו לקראת הקרב. ''איך אתה מעז?!'' שאל בסינו בזעם בזמן שהחל לרוץ לעבר הילד עם אגרופיו השלופים. ''קבל את זה!'' קרא בסינו ונתן לילד אגרוף. הוא ציפה שהילד יפרוץ בבכי תמרורים וירוץ לאמו, אבל הילד אפילו לא זז, הוא רק הביט בבסינו וחייך חיוך מלגלג. "אני נמשך לבנים" אמר הילד ובסינו נתקף בבהלה, הוא החל לנוס בפחד, אך זה לא עזר ו ,הוא שמן ואינו יכול לרוץ! הילד תפס בבסינו וחיבק אותו, הילד שאל:
"אתה בא לפה הרבה?" ובסינו צרח:
"לאאאאאאאאאאאא!!!"
מספר ציפורים שהתיישבו על חוטי חשמל, התעופפו בבהלה, לפתע הם התמזגו לישות אחת שבאה להציל את בסינו! 0: התדהמה היממה את כולם. ''אוי לא!'' אמר גיבור הסיפור ''איזה נאכס! איך אני אוכל להביס את הציפור הענקית הזאת?'' ''בואנה, מה זה הדבר הזה?'' קרא בסינו בזעם בקולו העמוק ''זה מה שאתם מביאים שיציל אותי? ציפור? מה אני נראה לכם, הומו?! לא יכולתם להביא משהו יותר נורמלי?'' ''הלו, ילד, תרגע.'' אמרה הציפור הענקית בקור גברי ''גם אני לא ממש רוצה להציל אותך, אבל זה מה שכתוב לי בתסריט, אוקי? אין לי ממש ברירה אחרת. עכשיו שתוק ותן לי להציל אותך.'' בסינו הביט בצפור וחייך: "עכשיו נראה אותך בוכה לאמא שלך!" אמר בסינו בשמחה.
הציפור עפה אל הילד, מתכוננת לתקיפה, כל נוצותיה החלו לעלות באש והיא קראה בקול: "אני הו-או הציפור האגדי!".
כולם הסתכלו בתדהמה ואמרו: "מה!? עוד פעם פוקימון משתלב בסיפור?!" היו מעוצבנים האנשים.
"אני אחסל אותך!" קרא הו-או ועמד לתקוף את הילד, אך כאשר הילד אמר ששמו הוא משה אברג'יל, מיד הציפור נסה וברחה. ''אז קוראים לך משה אברג'יל, אה?'' שאל בסינו ''חחחח איזה שם של ילד כאפות, באמא שלי אני קורע אותך עכשיו!'' ''אוי לא, לא שוב...'' נאנח משה
בסינו העיף כאפה למשה אך באותו רגע הוא החל לזהור באור שחור. "כדאי שתירגע!" אמר משה, "לא כדאי לך להלחם נגד משה אברג'יל, הפוקימון הכי חזק!"
"כן," אמר בסינו והכניס את ידו לכיס, "אנחנו עוד נראה!" ''מה בדיוק נראה?'' שאל משה בזלזול ''איך אתה מגרבץ? נו באמת, עשה לי טובה...'' ''בואנה! תרגע!!!'' צרח בסינו והחל שוב לרוץ לעבר משה. הפעם משה כבר לא היה כזה רחום והפיל את בסינו העגלגל על המדרכה. ''אוי לא!'' צעק בסינו והחל לבכות ''למה הפלת אותי? עכשיו אני לא אוכל לקום...'' ובסינו הקטן החל ליילל
"אמרתי לך, אני ערפד וערפדים הם רעים." אמר משה בקול מפחיד.
"לא, לא אמרת!" ילל בסינו.
"זה לא חשוב עכשיו." התעצבן משה, "ודרך אגב לא קוראים לי משה אברג'יל אלא חארקולה אברג'יל! אני הולך למצוץ את הדם שלך עכשיו!" בסינו המשיך בבכי התינוקי שלו. ''אתה בכלל לא מתנהג כמו גיבור הסיפור!'' התבכיין בסינו ''גיבור הסיפור אמור להיות אדם נחמד וטוב לב, ואתה? אתה ממש רע!'' ''אני רע?'' כעס חארקולה ''אתה זה שהתחיל להתנפל עלי רק כי בטעות דרכתי עליך!''
"ואני גם לא אסלח לך!" בכה בסינו.
"טוב, תתכונן למוות נוראי!" קרא חארקולה ושעט על בסינו. חארקול חתך את היד של בסינו וזרק אותה הצידה. שפריץ של דם קפץ החוצה ממקום היד החסרה.
"טעם גן עדן!" קרא חארקולה ושתה בצימאון מהנוזל האדום. ''לאאאאאאא!'' צעק בסינו באומללות ''לא את היד! איך אנ אוכל עכשיו לנגן בגיטרה? איך אני אוכל לעשות רושם על החברים שלי? אתה אדם חסר לב!''
חארקולה ניגב את פיו ואמר: "כן יש לי לב! הוא פשוט הפסיק לעבוד לפני כמה שנים."
"אז מה אני אעשה, מחר יש את קונצרט הגיטרות, עוד ובנג'ו הין לאומי!" בכה בסינו.
"כך את זה." אמר חארקולה וזרק לו יד פרוטזה. בינתים, לא רחוק מהשניים, בבית המשוגעים על שם עידן אברמוביץ', ישב בחדר ההנהלה נער מכוער למדי, נמוך קומה, בעל שיער פטריה, פצעי בגרות בכל הפנים, ופרצוף מרושע, וצפה בטלויזיה שמולו. בטלויזיה היה ניתן לראות את חארקולה ובסינו. ''הממ מענין...מענין מאד...'' חשב הנער בלבו. לפתע, נכנס לחדר נער רזה ובלונדיני, בעל פרצוף ערמומי. ''עידן, כבודו,'' אמר הנער ''אני נושא בפי חדשות רעות מאד.'' ''כן, כן, אני כבר יודע, ולדי יקירי.'' אמר עידן בקול צפצפני ''משה אברג'יל ברח מהמחלקה הפסיכיאטרית, ועכשיו הוא מסתובב ברחובות ישראל. בדיוק עכשיו אני צופה בזה דרך הטלויזיה המיוחדת שלי. אני מוכרח להודות שזה מענין מאד.'' ''מענין, כבודו?'' שאל ולדימיר ''זה חמור ביותר! האדון אברג'יל סובל מסכיזופרניה קשה מאד! לרגע אחד הוא בחור נורמלי לחלוטי, לרגע אחר הוא פתאום בטוח שהוא הומו, ופתאום הוא בטוח לחלוטין שהוא ערפד! אנו מוכרחים לתפוס אותו ולהחזירו אל בית החולים בהקדם האפשרי!''
"לא, ולדי יקירי." ציפצף עידן, "זה יהיה בזבוז של כוח לעשות את זה. ניתן למשה או בשמו החדש 'חארקולה' לשתות עוד דם ולבסוף, כרגיל, הוא יהפך אדום, חלש וחולה ולבסוף הבטן שלו תתפוצץ והוא ירדם. כשזה יקרה מחלכת הכלבנים תאסוף אותו, מובן?"
"כן, אדוני." ענה ולדימיר, קד קידה ויצא החוצה. כשיצא החוצה, בעט ולדימיר בקיר בזעם. ''עידן הזה!'' חשב ולדימיר בלבו ''נמאס לי תמיד לציית לפקודות שלו! למה הוא לא סומך עלי? למה הוא אף פעם לא לוקח את ההצעות שלי ברצינות? אני משרת אותו כבר מאז שפתח את העסק, ואפילו משכורת הוא לא נותן לי. הגיע הזמן שגם אני איזום משהו.''
ולדימיר הביט הצדה. לידו עמד קוף אנושי, נמוך קומה, בעל כרס, שן תחתונה בולטת, ופרצוף מטופש למדי. ''שלום קיפא.'' אמר ולדימיר בחביבות ''מה הענינים, חברי?'' ''הו, שלום ולדימיר הנאצל!'' אמר קיפא בקול נמוך ומטופש והצדיע לולדימיר ''זה כבוד גדול מאד עבורי שאתה פונה אל עובד פשוט כמותי. קרה משהו?'' ''הו, כן, בהחלט.'' השיב ולדימיר ''הסכיזופרני משה אברג'יל ברח מבית החולים. על פי פקודה מעידן, עלינו לגייס כמה שיותר כוחות בשביל לתפוס את אברג'יל, ולהשיבו אל בית החולים.'' ''אם כך, בוא נצא לקרב מיד!'' קרא קיפא בטמטום ''אתה הרי יודע שאני תמיד אמלא את פקודותיו של עידן המנהל הנערץ והדגול! קדימה, ולדימיר, בוא נצא לדרך!''
באותו הזמן ישב עידן הגוצון ועדיין הסתכל בטלוויזיה אך הטלוויזיה הראתה הפעם לא את משה/חארקולה ואת בסינו אלא את ולדימיר ואת קיפא.
"אז מתברר שאתה, ולדי יקירי, רק בוגד קטן ופשוט. בסופו של דבר יתברר שאתה תעזור לקיפא למשה." ציחקק עידן, "אתה עוד תענש על זה."
בזמן שכל זה קרה המשיך בסינו להתחנן על חייו. "בבקשה חארקולה, רחם עליי." התחנן בסינו.
"תנגן לי משהו עם הגיטרה שלי." אמר משה/חארקולה.
"איפה היא?" שאל בבכי בסינו.
"הנה." אמר משה/חארקולה והושיט לבסינו גיטרה בגודל של מחזיק מפתחות. ''מה? מה זו הגיטרה המעפנה הזאת!'' זעם בסינו ''זה בכלל לא קשוח ואפל! איך אני אמור לנגן עם זה שירים של הלהקה של אח שלי?'' ''מה, אתה אשכרה רוצה לנגן לי שירים של אח שלך?'' שאל חארקולה בבוז ''כמה עלוב. מצטער, חבוב, אבל אסור לנגן שירים של להקות גרועות, יש חוק נגד זה.'' ''בואנה!'' קרא בסינו בזעם ''מי אתה שתקרא ללהקה הזאת גרועה?!''
"אתה כנראה לא אוהב את היד שנותרה לך." ציחקק חארקולה. באותו הרגע הגיעו אנשים רעולי פנים עם חליפות שחורות ובראשם אדם וקופיף מכוער. ''יו, איזה מגניב!'' קרא בסינו ורץ אליהם ''קוף! תמיד רציתי קוף מחמד! איזה כיף, איזה כיף!'' חארקולה, לעומתו, היה הרבה יותר מודאג. ''ד, די, עזוב אותי!'' קרא קיפא בזמן שבסינו ליקק את הפרווה שלו ''אני אלשין עליך לעידן!''
חארקולה התעלם מקיפא ופנה ישר לוולדימיר, "אני יודע שלוולדימיר יש תוכניות לגביי, אבל אני אף פעם לא אחזור להיות משה אברג'יל ואני אף פעם לא אחזור לבית המשוגעים של עידן!" חארקולה צחק בטירוף, הפך לעטלף ועף משם.
באותו זמן קיפא הרים את בסינו ונתן לו ללקק את הבטן שלו מבפנים. אז כך יצא שבסינו נופף ברגליו מתוך הפה וחארקולה ריחף בעצבנות באוויר. ''קיפא, אדיוט אחד!'' קרא ולדימיר בכעס ''אברג'יל בורח! אין זמן לשטויות שלך עכשיו! חייבים לרדוף אחריו!''''אבל בוס, תפסתי אותו!'' אמר קיפא ''הוא ממש בתוך הבטן שלי.'' ''קיפא, דביל, זה לא אברג'יל,'' אמר ולדימיר ''זה בסינו, הספאמר הידוע לשמצה. ירק אותו תכף ומיד. אין לדעת אילו מחלות הוא עלול להעביר לך...'' אבל זה היה מאוחר מידי, קיפא הפך לשיבוט שיעיר ואיטר יד ימין של בסינו.
"טוב, כנראה אני צריך לעשות את העבודה לבד." אמר ולדימיר ושלף אקדח ענק וטען אותו בקול נקישה גדול. באותו רגע נראתה דמות נעה במהירות לעבר החיילים, חארקולה העטלף, ולדימיר, בסינו וקיפאסינו. כשהדמות הגיעה התברר שזה אופנוען נמוך מכוסה בברדס. קול יריה נשמעה, האופנוען ברח וולדימיר נפל מת. ''לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא'&#3 9; בכה קיפא ''לא ולדי! לא ולדי! הו, אלי הרחום שבשמיים, למה לא לקחת אותי? למה לא לקחת אותי?'' ''שה, שה, קיפא,'' אמר בסינו ''אל תדאג, אני מבטיח לך שהרוצח הזה ישלם על מה שהוא עשה. אני עכשיו אפתח בחקירה. אנחנו נגלה מי הרוצח הנתעב שרצח את ולדימיר!'' ''אתה אולי יכול להתחיל בחקירה, שמן,'' אמר אחד החיילים ''אבל קיפא נשאר אתנו.'' ''הו באמת?'' שאל בסינו ''ומי אתה שתחליט על קיפא, נמוכצ'יק?'' החייל הוריד את הברדס, וחשף ראש קירח. ''כדאי שתדבר אלי בכבוד, שמן.'' אמר הילד הקירח ''אני הוא צחי, סגנו הבכיר ביותר של עידן אחרי ולדימיר. והיות שולדימיר עכשיו מת...אני הסגן הבכיר ביותר של עידן. ובתור ממשיך דרכו של ולדימיר, אני מחויב להמשיך במסע התפיסה אחרי משה אברג'יל. לכן, קיפא נשאר אתנו.'' ''אוף!'' אמר קיפא בעצב ''כמה חבל, נורא רציתי להיות בלש שחוקר תעלומות פשע.'' ''אל תדאג, קיפא,'' אמר בסינו והניח את ידו על כתפו של קיפא ''אני אנקום את מות ולדימיר. אין לך מה לדאוג, אני אמצא את הרוצח הנתעב. הוא יבין, שלא מתעסקים עם חברים של חיות המחמד של דביר בסינו.''.
"יששששש" שמח קיפא והחל לירקוד מרוב שמחה אך נפל מרוב אגרופו של צחי. "תירגע תכף ומיד!" היתעצבן צחי.

היו היה ילד שדרך על תינוק של חזיר בר, אבל אז הוא גילה שזה בכלל לא חזיר, אלא ילד. ילד מאד שמן בשם בסינו. ''בואנה! תזהר!'' קרא בסינו בקולו המתלהב. הילד הסתכל עליו וצחק: "ישמן, בחיים לא תיראה מושך, כי לא קיים מישהו כל כך מכוער שיעמוד לידך ויגרום ל ךלהיראות טוב" בסינו חם המזג והעצבני לא יכול היה לסבול עוד את עלבונותיו של גיבורנו. הוא הכין את אגרופיו לקראת הקרב. ''איך אתה מעז?!'' שאל בסינו בזעם בזמן שהחל לרוץ לעבר הילד עם אגרופיו השלופים. ''קבל את זה!'' קרא בסינו ונתן לילד אגרוף. הוא ציפה שהילד יפרוץ בבכי תמרורים וירוץ לאמו, אבל הילד אפילו לא זז, הוא רק הביט בבסינו וחייך חיוך מלגלג. "אני נמשך לבנים" אמר הילד ובסינו נתקף בבהלה, הוא החל לנוס בפחד, אך זה לא עזר ו ,הוא שמן ואינו יכול לרוץ! הילד תפס בבסינו וחיבק אותו, הילד שאל:
"אתה בא לפה הרבה?" ובסינו צרח:
"לאאאאאאאאאאאא!!!"
מספר ציפורים שהתיישבו על חוטי חשמל, התעופפו בבהלה, לפתע הם התמזגו לישות אחת שבאה להציל את בסינו! 0: התדהמה היממה את כולם. ''אוי לא!'' אמר גיבור הסיפור ''איזה נאכס! איך אני אוכל להביס את הציפור הענקית הזאת?'' ''בואנה, מה זה הדבר הזה?'' קרא בסינו בזעם בקולו העמוק ''זה מה שאתם מביאים שיציל אותי? ציפור? מה אני נראה לכם, הומו?! לא יכולתם להביא משהו יותר נורמלי?'' ''הלו, ילד, תרגע.'' אמרה הציפור הענקית בקור גברי ''גם אני לא ממש רוצה להציל אותך, אבל זה מה שכתוב לי בתסריט, אוקי? אין לי ממש ברירה אחרת. עכשיו שתוק ותן לי להציל אותך.'' בסינו הביט בצפור וחייך: "עכשיו נראה אותך בוכה לאמא שלך!" אמר בסינו בשמחה.
הציפור עפה אל הילד, מתכוננת לתקיפה, כל נוצותיה החלו לעלות באש והיא קראה בקול: "אני הו-או הציפור האגדי!".
כולם הסתכלו בתדהמה ואמרו: "מה!? עוד פעם פוקימון משתלב בסיפור?!" היו מעוצבנים האנשים.
"אני אחסל אותך!" קרא הו-או ועמד לתקוף את הילד, אך כאשר הילד אמר ששמו הוא משה אברג'יל, מיד הציפור נסה וברחה. ''אז קוראים לך משה אברג'יל, אה?'' שאל בסינו ''חחחח איזה שם של ילד כאפות, באמא שלי אני קורע אותך עכשיו!'' ''אוי לא, לא שוב...'' נאנח משה
בסינו העיף כאפה למשה אך באותו רגע הוא החל לזהור באור שחור. "כדאי שתירגע!" אמר משה, "לא כדאי לך להלחם נגד משה אברג'יל, הפוקימון הכי חזק!"
"כן," אמר בסינו והכניס את ידו לכיס, "אנחנו עוד נראה!" ''מה בדיוק נראה?'' שאל משה בזלזול ''איך אתה מגרבץ? נו באמת, עשה לי טובה...'' ''בואנה! תרגע!!!'' צרח בסינו והחל שוב לרוץ לעבר משה. הפעם משה כבר לא היה כזה רחום והפיל את בסינו העגלגל על המדרכה. ''אוי לא!'' צעק בסינו והחל לבכות ''למה הפלת אותי? עכשיו אני לא אוכל לקום...'' ובסינו הקטן החל ליילל
"אמרתי לך, אני ערפד וערפדים הם רעים." אמר משה בקול מפחיד.
"לא, לא אמרת!" ילל בסינו.
"זה לא חשוב עכשיו." התעצבן משה, "ודרך אגב לא קוראים לי משה אברג'יל אלא חארקולה אברג'יל! אני הולך למצוץ את הדם שלך עכשיו!" בסינו המשיך בבכי התינוקי שלו. ''אתה בכלל לא מתנהג כמו גיבור הסיפור!'' התבכיין בסינו ''גיבור הסיפור אמור להיות אדם נחמד וטוב לב, ואתה? אתה ממש רע!'' ''אני רע?'' כעס חארקולה ''אתה זה שהתחיל להתנפל עלי רק כי בטעות דרכתי עליך!''
"ואני גם לא אסלח לך!" בכה בסינו.
"טוב, תתכונן למוות נוראי!" קרא חארקולה ושעט על בסינו. חארקול חתך את היד של בסינו וזרק אותה הצידה. שפריץ של דם קפץ החוצה ממקום היד החסרה.
"טעם גן עדן!" קרא חארקולה ושתה בצימאון מהנוזל האדום. ''לאאאאאאא!'' צעק בסינו באומללות ''לא את היד! איך אנ אוכל עכשיו לנגן בגיטרה? איך אני אוכל לעשות רושם על החברים שלי? אתה אדם חסר לב!''
חארקולה ניגב את פיו ואמר: "כן יש לי לב! הוא פשוט הפסיק לעבוד לפני כמה שנים."
"אז מה אני אעשה, מחר יש את קונצרט הגיטרות, עוד ובנג'ו הין לאומי!" בכה בסינו.
"כך את זה." אמר חארקולה וזרק לו יד פרוטזה. בינתים, לא רחוק מהשניים, בבית המשוגעים על שם עידן אברמוביץ', ישב בחדר ההנהלה נער מכוער למדי, נמוך קומה, בעל שיער פטריה, פצעי בגרות בכל הפנים, ופרצוף מרושע, וצפה בטלויזיה שמולו. בטלויזיה היה ניתן לראות את חארקולה ובסינו. ''הממ מענין...מענין מאד...'' חשב הנער בלבו. לפתע, נכנס לחדר נער רזה ובלונדיני, בעל פרצוף ערמומי. ''עידן, כבודו,'' אמר הנער ''אני נושא בפי חדשות רעות מאד.'' ''כן, כן, אני כבר יודע, ולדי יקירי.'' אמר עידן בקול צפצפני ''משה אברג'יל ברח מהמחלקה הפסיכיאטרית, ועכשיו הוא מסתובב ברחובות ישראל. בדיוק עכשיו אני צופה בזה דרך הטלויזיה המיוחדת שלי. אני מוכרח להודות שזה מענין מאד.'' ''מענין, כבודו?'' שאל ולדימיר ''זה חמור ביותר! האדון אברג'יל סובל מסכיזופרניה קשה מאד! לרגע אחד הוא בחור נורמלי לחלוטי, לרגע אחר הוא פתאום בטוח שהוא הומו, ופתאום הוא בטוח לחלוטין שהוא ערפד! אנו מוכרחים לתפוס אותו ולהחזירו אל בית החולים בהקדם האפשרי!''
"לא, ולדי יקירי." ציפצף עידן, "זה יהיה בזבוז של כוח לעשות את זה. ניתן למשה או בשמו החדש 'חארקולה' לשתות עוד דם ולבסוף, כרגיל, הוא יהפך אדום, חלש וחולה ולבסוף הבטן שלו תתפוצץ והוא ירדם. כשזה יקרה מחלכת הכלבנים תאסוף אותו, מובן?"
"כן, אדוני." ענה ולדימיר, קד קידה ויצא החוצה. כשיצא החוצה, בעט ולדימיר בקיר בזעם. ''עידן הזה!'' חשב ולדימיר בלבו ''נמאס לי תמיד לציית לפקודות שלו! למה הוא לא סומך עלי? למה הוא אף פעם לא לוקח את ההצעות שלי ברצינות? אני משרת אותו כבר מאז שפתח את העסק, ואפילו משכורת הוא לא נותן לי. הגיע הזמן שגם אני איזום משהו.''
ולדימיר הביט הצדה. לידו עמד קוף אנושי, נמוך קומה, בעל כרס, שן תחתונה בולטת, ופרצוף מטופש למדי. ''שלום קיפא.'' אמר ולדימיר בחביבות ''מה הענינים, חברי?'' ''הו, שלום ולדימיר הנאצל!'' אמר קיפא בקול נמוך ומטופש והצדיע לולדימיר ''זה כבוד גדול מאד עבורי שאתה פונה אל עובד פשוט כמותי. קרה משהו?'' ''הו, כן, בהחלט.'' השיב ולדימיר ''הסכיזופרני משה אברג'יל ברח מבית החולים. על פי פקודה מעידן, עלינו לגייס כמה שיותר כוחות בשביל לתפוס את אברג'יל, ולהשיבו אל בית החולים.'' ''אם כך, בוא נצא לקרב מיד!'' קרא קיפא בטמטום ''אתה הרי יודע שאני תמיד אמלא את פקודותיו של עידן המנהל הנערץ והדגול! קדימה, ולדימיר, בוא נצא לדרך!''
באותו הזמן ישב עידן הגוצון ועדיין הסתכל בטלוויזיה אך הטלוויזיה הראתה הפעם לא את משה/חארקולה ואת בסינו אלא את ולדימיר ואת קיפא.
"אז מתברר שאתה, ולדי יקירי, רק בוגד קטן ופשוט. בסופו של דבר יתברר שאתה תעזור לקיפא למשה." ציחקק עידן, "אתה עוד תענש על זה."
בזמן שכל זה קרה המשיך בסינו להתחנן על חייו. "בבקשה חארקולה, רחם עליי." התחנן בסינו.
"תנגן לי משהו עם הגיטרה שלי." אמר משה/חארקולה.
"איפה היא?" שאל בבכי בסינו.
"הנה." אמר משה/חארקולה והושיט לבסינו גיטרה בגודל של מחזיק מפתחות. ''מה? מה זו הגיטרה המעפנה הזאת!'' זעם בסינו ''זה בכלל לא קשוח ואפל! איך אני אמור לנגן עם זה שירים של הלהקה של אח שלי?'' ''מה, אתה אשכרה רוצה לנגן לי שירים של אח שלך?'' שאל חארקולה בבוז ''כמה עלוב. מצטער, חבוב, אבל אסור לנגן שירים של להקות גרועות, יש חוק נגד זה.'' ''בואנה!'' קרא בסינו בזעם ''מי אתה שתקרא ללהקה הזאת גרועה?!''
"אתה כנראה לא אוהב את היד שנותרה לך." ציחקק חארקולה. באותו הרגע הגיעו אנשים רעולי פנים עם חליפות שחורות ובראשם אדם וקופיף מכוער. ''יו, איזה מגניב!'' קרא בסינו ורץ אליהם ''קוף! תמיד רציתי קוף מחמד! איזה כיף, איזה כיף!'' חארקולה, לעומתו, היה הרבה יותר מודאג. ''ד, די, עזוב אותי!'' קרא קיפא בזמן שבסינו ליקק את הפרווה שלו ''אני אלשין עליך לעידן!''
חארקולה התעלם מקיפא ופנה ישר לוולדימיר, "אני יודע שלוולדימיר יש תוכניות לגביי, אבל אני אף פעם לא אחזור להיות משה אברג'יל ואני אף פעם לא אחזור לבית המשוגעים של עידן!" חארקולה צחק בטירוף, הפך לעטלף ועף משם.
באותו זמן קיפא הרים את בסינו ונתן לו ללקק את הבטן שלו מבפנים. אז כך יצא שבסינו נופף ברגליו מתוך הפה וחארקולה ריחף בעצבנות באוויר. ''קיפא, אדיוט אחד!'' קרא ולדימיר בכעס ''אברג'יל בורח! אין זמן לשטויות שלך עכשיו! חייבים לרדוף אחריו!''''אבל בוס, תפסתי אותו!'' אמר קיפא ''הוא ממש בתוך הבטן שלי.'' ''קיפא, דביל, זה לא אברג'יל,'' אמר ולדימיר ''זה בסינו, הספאמר הידוע לשמצה. ירק אותו תכף ומיד. אין לדעת אילו מחלות הוא עלול להעביר לך...'' אבל זה היה מאוחר מידי, קיפא הפך לשיבוט שיעיר ואיטר יד ימין של בסינו.
"טוב, כנראה אני צריך לעשות את העבודה לבד." אמר ולדימיר ושלף אקדח ענק וטען אותו בקול נקישה גדול. באותו רגע נראתה דמות נעה במהירות לעבר החיילים, חארקולה העטלף, ולדימיר, בסינו וקיפאסינו. כשהדמות הגיעה התברר שזה אופנוען נמוך מכוסה בברדס. קול יריה נשמעה, האופנוען ברח וולדימיר נפל מת. ''לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא'&#3 9; בכה קיפא ''לא ולדי! לא ולדי! הו, אלי הרחום שבשמיים, למה לא לקחת אותי? למה לא לקחת אותי?'' ''שה, שה, קיפא,'' אמר בסינו ''אל תדאג, אני מבטיח לך שהרוצח הזה ישלם על מה שהוא עשה. אני עכשיו אפתח בחקירה. אנחנו נגלה מי הרוצח הנתעב שרצח את ולדימיר!'' ''אתה אולי יכול להתחיל בחקירה, שמן,'' אמר אחד החיילים ''אבל קיפא נשאר אתנו.'' ''הו באמת?'' שאל בסינו ''ומי אתה שתחליט על קיפא, נמוכצ'יק?'' החייל הוריד את הברדס, וחשף ראש קירח. ''כדאי שתדבר אלי בכבוד, שמן.'' אמר הילד הקירח ''אני הוא צחי, סגנו הבכיר ביותר של עידן אחרי ולדימיר. והיות שולדימיר עכשיו מת...אני הסגן הבכיר ביותר של עידן. ובתור ממשיך דרכו של ולדימיר, אני מחויב להמשיך במסע התפיסה אחרי משה אברג'יל. לכן, קיפא נשאר אתנו.'' ''אוף!'' אמר קיפא בעצב ''כמה חבל, נורא רציתי להיות בלש שחוקר תעלומות פשע.'' ''אל תדאג, קיפא,'' אמר בסינו והניח את ידו על כתפו של קיפא ''אני אנקום את מות ולדימיר. אין לך מה לדאוג, אני אמצא את הרוצח הנתעב. הוא יבין, שלא מתעסקים עם חברים של חיות המחמד של דביר בסינו.''.
"יששששש" שמח קיפא והחל לירקוד מרוב שמחה אך נפל מרוב אגרופו של צחי. "תירגע תכף ומיד!" היתעצבן צחי. ''כן המפקד!'' קרא קיפא והצדיע לצחי. ''בסדר גמור, חיילים,'' אמר צחי ''אנחנו יוצאים למסע ארוך וקשה, אחים מאתנו עלולים למות, אך אתם יודעים מה אומרים, המטרה מקדשת את האמצעים. אנו מוכרחים לבצע את פקודתו של אדוננו הנאצל עידן. שיהיה לכם ברור טוב טוב, חיילים יקרים, אף אחד מאתנו לא חוזר לבית החולים עד שהחולה אברג'יל לא בידינו.''

היו היה ילד שדרך על תינוק של חזיר בר, אבל אז הוא גילה שזה בכלל לא חזיר, אלא ילד. ילד מאד שמן בשם בסינו. ''בואנה! תזהר!'' קרא בסינו בקולו המתלהב. הילד הסתכל עליו וצחק: "ישמן, בחיים לא תיראה מושך, כי לא קיים מישהו כל כך מכוער שיעמוד לידך ויגרום ל ךלהיראות טוב" בסינו חם המזג והעצבני לא יכול היה לסבול עוד את עלבונותיו של גיבורנו. הוא הכין את אגרופיו לקראת הקרב. ''איך אתה מעז?!'' שאל בסינו בזעם בזמן שהחל לרוץ לעבר הילד עם אגרופיו השלופים. ''קבל את זה!'' קרא בסינו ונתן לילד אגרוף. הוא ציפה שהילד יפרוץ בבכי תמרורים וירוץ לאמו, אבל הילד אפילו לא זז, הוא רק הביט בבסינו וחייך חיוך מלגלג. "אני נמשך לבנים" אמר הילד ובסינו נתקף בבהלה, הוא החל לנוס בפחד, אך זה לא עזר ו ,הוא שמן ואינו יכול לרוץ! הילד תפס בבסינו וחיבק אותו, הילד שאל:
"אתה בא לפה הרבה?" ובסינו צרח:
"לאאאאאאאאאאאא!!!"
מספר ציפורים שהתיישבו על חוטי חשמל, התעופפו בבהלה, לפתע הם התמזגו לישות אחת שבאה להציל את בסינו! 0: התדהמה היממה את כולם. ''אוי לא!'' אמר גיבור הסיפור ''איזה נאכס! איך אני אוכל להביס את הציפור הענקית הזאת?'' ''בואנה, מה זה הדבר הזה?'' קרא בסינו בזעם בקולו העמוק ''זה מה שאתם מביאים שיציל אותי? ציפור? מה אני נראה לכם, הומו?! לא יכולתם להביא משהו יותר נורמלי?'' ''הלו, ילד, תרגע.'' אמרה הציפור הענקית בקור גברי ''גם אני לא ממש רוצה להציל אותך, אבל זה מה שכתוב לי בתסריט, אוקי? אין לי ממש ברירה אחרת. עכשיו שתוק ותן לי להציל אותך.'' בסינו הביט בצפור וחייך: "עכשיו נראה אותך בוכה לאמא שלך!" אמר בסינו בשמחה.
הציפור עפה אל הילד, מתכוננת לתקיפה, כל נוצותיה החלו לעלות באש והיא קראה בקול: "אני הו-או הציפור האגדי!".
כולם הסתכלו בתדהמה ואמרו: "מה!? עוד פעם פוקימון משתלב בסיפור?!" היו מעוצבנים האנשים.
"אני אחסל אותך!" קרא הו-או ועמד לתקוף את הילד, אך כאשר הילד אמר ששמו הוא משה אברג'יל, מיד הציפור נסה וברחה. ''אז קוראים לך משה אברג'יל, אה?'' שאל בסינו ''חחחח איזה שם של ילד כאפות, באמא שלי אני קורע אותך עכשיו!'' ''אוי לא, לא שוב...'' נאנח משה
בסינו העיף כאפה למשה אך באותו רגע הוא החל לזהור באור שחור. "כדאי שתירגע!" אמר משה, "לא כדאי לך להלחם נגד משה אברג'יל, הפוקימון הכי חזק!"
"כן," אמר בסינו והכניס את ידו לכיס, "אנחנו עוד נראה!" ''מה בדיוק נראה?'' שאל משה בזלזול ''איך אתה מגרבץ? נו באמת, עשה לי טובה...'' ''בואנה! תרגע!!!'' צרח בסינו והחל שוב לרוץ לעבר משה. הפעם משה כבר לא היה כזה רחום והפיל את בסינו העגלגל על המדרכה. ''אוי לא!'' צעק בסינו והחל לבכות ''למה הפלת אותי? עכשיו אני לא אוכל לקום...'' ובסינו הקטן החל ליילל
"אמרתי לך, אני ערפד וערפדים הם רעים." אמר משה בקול מפחיד.
"לא, לא אמרת!" ילל בסינו.
"זה לא חשוב עכשיו." התעצבן משה, "ודרך אגב לא קוראים לי משה אברג'יל אלא חארקולה אברג'יל! אני הולך למצוץ את הדם שלך עכשיו!" בסינו המשיך בבכי התינוקי שלו. ''אתה בכלל לא מתנהג כמו גיבור הסיפור!'' התבכיין בסינו ''גיבור הסיפור אמור להיות אדם נחמד וטוב לב, ואתה? אתה ממש רע!'' ''אני רע?'' כעס חארקולה ''אתה זה שהתחיל להתנפל עלי רק כי בטעות דרכתי עליך!''
"ואני גם לא אסלח לך!" בכה בסינו.
"טוב, תתכונן למוות נוראי!" קרא חארקולה ושעט על בסינו. חארקול חתך את היד של בסינו וזרק אותה הצידה. שפריץ של דם קפץ החוצה ממקום היד החסרה.
"טעם גן עדן!" קרא חארקולה ושתה בצימאון מהנוזל האדום. ''לאאאאאאא!'' צעק בסינו באומללות ''לא את היד! איך אנ אוכל עכשיו לנגן בגיטרה? איך אני אוכל לעשות רושם על החברים שלי? אתה אדם חסר לב!''
חארקולה ניגב את פיו ואמר: "כן יש לי לב! הוא פשוט הפסיק לעבוד לפני כמה שנים."
"אז מה אני אעשה, מחר יש את קונצרט הגיטרות, עוד ובנג'ו הין לאומי!" בכה בסינו.
"כך את זה." אמר חארקולה וזרק לו יד פרוטזה. בינתים, לא רחוק מהשניים, בבית המשוגעים על שם עידן אברמוביץ', ישב בחדר ההנהלה נער מכוער למדי, נמוך קומה, בעל שיער פטריה, פצעי בגרות בכל הפנים, ופרצוף מרושע, וצפה בטלויזיה שמולו. בטלויזיה היה ניתן לראות את חארקולה ובסינו. ''הממ מענין...מענין מאד...'' חשב הנער בלבו. לפתע, נכנס לחדר נער רזה ובלונדיני, בעל פרצוף ערמומי. ''עידן, כבודו,'' אמר הנער ''אני נושא בפי חדשות רעות מאד.'' ''כן, כן, אני כבר יודע, ולדי יקירי.'' אמר עידן בקול צפצפני ''משה אברג'יל ברח מהמחלקה הפסיכיאטרית, ועכשיו הוא מסתובב ברחובות ישראל. בדיוק עכשיו אני צופה בזה דרך הטלויזיה המיוחדת שלי. אני מוכרח להודות שזה מענין מאד.'' ''מענין, כבודו?'' שאל ולדימיר ''זה חמור ביותר! האדון אברג'יל סובל מסכיזופרניה קשה מאד! לרגע אחד הוא בחור נורמלי לחלוטי, לרגע אחר הוא פתאום בטוח שהוא הומו, ופתאום הוא בטוח לחלוטין שהוא ערפד! אנו מוכרחים לתפוס אותו ולהחזירו אל בית החולים בהקדם האפשרי!''
"לא, ולדי יקירי." ציפצף עידן, "זה יהיה בזבוז של כוח לעשות את זה. ניתן למשה או בשמו החדש 'חארקולה' לשתות עוד דם ולבסוף, כרגיל, הוא יהפך אדום, חלש וחולה ולבסוף הבטן שלו תתפוצץ והוא ירדם. כשזה יקרה מחלכת הכלבנים תאסוף אותו, מובן?"
"כן, אדוני." ענה ולדימיר, קד קידה ויצא החוצה. כשיצא החוצה, בעט ולדימיר בקיר בזעם. ''עידן הזה!'' חשב ולדימיר בלבו ''נמאס לי תמיד לציית לפקודות שלו! למה הוא לא סומך עלי? למה הוא אף פעם לא לוקח את ההצעות שלי ברצינות? אני משרת אותו כבר מאז שפתח את העסק, ואפילו משכורת הוא לא נותן לי. הגיע הזמן שגם אני איזום משהו.''
ולדימיר הביט הצדה. לידו עמד קוף אנושי, נמוך קומה, בעל כרס, שן תחתונה בולטת, ופרצוף מטופש למדי. ''שלום קיפא.'' אמר ולדימיר בחביבות ''מה הענינים, חברי?'' ''הו, שלום ולדימיר הנאצל!'' אמר קיפא בקול נמוך ומטופש והצדיע לולדימיר ''זה כבוד גדול מאד עבורי שאתה פונה אל עובד פשוט כמותי. קרה משהו?'' ''הו, כן, בהחלט.'' השיב ולדימיר ''הסכיזופרני משה אברג'יל ברח מבית החולים. על פי פקודה מעידן, עלינו לגייס כמה שיותר כוחות בשביל לתפוס את אברג'יל, ולהשיבו אל בית החולים.'' ''אם כך, בוא נצא לקרב מיד!'' קרא קיפא בטמטום ''אתה הרי יודע שאני תמיד אמלא את פקודותיו של עידן המנהל הנערץ והדגול! קדימה, ולדימיר, בוא נצא לדרך!''
באותו הזמן ישב עידן הגוצון ועדיין הסתכל בטלוויזיה אך הטלוויזיה הראתה הפעם לא את משה/חארקולה ואת בסינו אלא את ולדימיר ואת קיפא.
"אז מתברר שאתה, ולדי יקירי, רק בוגד קטן ופשוט. בסופו של דבר יתברר שאתה תעזור לקיפא למשה." ציחקק עידן, "אתה עוד תענש על זה."
בזמן שכל זה קרה המשיך בסינו להתחנן על חייו. "בבקשה חארקולה, רחם עליי." התחנן בסינו.
"תנגן לי משהו עם הגיטרה שלי." אמר משה/חארקולה.
"איפה היא?" שאל בבכי בסינו.
"הנה." אמר משה/חארקולה והושיט לבסינו גיטרה בגודל של מחזיק מפתחות. ''מה? מה זו הגיטרה המעפנה הזאת!'' זעם בסינו ''זה בכלל לא קשוח ואפל! איך אני אמור לנגן עם זה שירים של הלהקה של אח שלי?'' ''מה, אתה אשכרה רוצה לנגן לי שירים של אח שלך?'' שאל חארקולה בבוז ''כמה עלוב. מצטער, חבוב, אבל אסור לנגן שירים של להקות גרועות, יש חוק נגד זה.'' ''בואנה!'' קרא בסינו בזעם ''מי אתה שתקרא ללהקה הזאת גרועה?!''
"אתה כנראה לא אוהב את היד שנותרה לך." ציחקק חארקולה. באותו הרגע הגיעו אנשים רעולי פנים עם חליפות שחורות ובראשם אדם וקופיף מכוער. ''יו, איזה מגניב!'' קרא בסינו ורץ אליהם ''קוף! תמיד רציתי קוף מחמד! איזה כיף, איזה כיף!'' חארקולה, לעומתו, היה הרבה יותר מודאג. ''ד, די, עזוב אותי!'' קרא קיפא בזמן שבסינו ליקק את הפרווה שלו ''אני אלשין עליך לעידן!''
חארקולה התעלם מקיפא ופנה ישר לוולדימיר, "אני יודע שלוולדימיר יש תוכניות לגביי, אבל אני אף פעם לא אחזור להיות משה אברג'יל ואני אף פעם לא אחזור לבית המשוגעים של עידן!" חארקולה צחק בטירוף, הפך לעטלף ועף משם.
באותו זמן קיפא הרים את בסינו ונתן לו ללקק את הבטן שלו מבפנים. אז כך יצא שבסינו נופף ברגליו מתוך הפה וחארקולה ריחף בעצבנות באוויר. ''קיפא, אדיוט אחד!'' קרא ולדימיר בכעס ''אברג'יל בורח! אין זמן לשטויות שלך עכשיו! חייבים לרדוף אחריו!''''אבל בוס, תפסתי אותו!'' אמר קיפא ''הוא ממש בתוך הבטן שלי.'' ''קיפא, דביל, זה לא אברג'יל,'' אמר ולדימיר ''זה בסינו, הספאמר הידוע לשמצה. ירק אותו תכף ומיד. אין לדעת אילו מחלות הוא עלול להעביר לך...'' אבל זה היה מאוחר מידי, קיפא הפך לשיבוט שיעיר ואיטר יד ימין של בסינו.
"טוב, כנראה אני צריך לעשות את העבודה לבד." אמר ולדימיר ושלף אקדח ענק וטען אותו בקול נקישה גדול. באותו רגע נראתה דמות נעה במהירות לעבר החיילים, חארקולה העטלף, ולדימיר, בסינו וקיפאסינו. כשהדמות הגיעה התברר שזה אופנוען נמוך מכוסה בברדס. קול יריה נשמעה, האופנוען ברח וולדימיר נפל מת. ''לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא'&#3 9; בכה קיפא ''לא ולדי! לא ולדי! הו, אלי הרחום שבשמיים, למה לא לקחת אותי? למה לא לקחת אותי?'' ''שה, שה, קיפא,'' אמר בסינו ''אל תדאג, אני מבטיח לך שהרוצח הזה ישלם על מה שהוא עשה. אני עכשיו אפתח בחקירה. אנחנו נגלה מי הרוצח הנתעב שרצח את ולדימיר!'' ''אתה אולי יכול להתחיל בחקירה, שמן,'' אמר אחד החיילים ''אבל קיפא נשאר אתנו.'' ''הו באמת?'' שאל בסינו ''ומי אתה שתחליט על קיפא, נמוכצ'יק?'' החייל הוריד את הברדס, וחשף ראש קירח. ''כדאי שתדבר אלי בכבוד, שמן.'' אמר הילד הקירח ''אני הוא צחי, סגנו הבכיר ביותר של עידן אחרי ולדימיר. והיות שולדימיר עכשיו מת...אני הסגן הבכיר ביותר של עידן. ובתור ממשיך דרכו של ולדימיר, אני מחויב להמשיך במסע התפיסה אחרי משה אברג'יל. לכן, קיפא נשאר אתנו.'' ''אוף!'' אמר קיפא בעצב ''כמה חבל, נורא רציתי להיות בלש שחוקר תעלומות פשע.'' ''אל תדאג, קיפא,'' אמר בסינו והניח את ידו על כתפו של קיפא ''אני אנקום את מות ולדימיר. אין לך מה לדאוג, אני אמצא את הרוצח הנתעב. הוא יבין, שלא מתעסקים עם חברים של חיות המחמד של דביר בסינו.''.
"יששששש" שמח קיפא והחל לירקוד מרוב שמחה אך נפל מרוב אגרופו של צחי. "תירגע תכף ומיד!" היתעצבן צחי. ''כן המפקד!'' קרא קיפא והצדיע לצחי. ''בסדר גמור, חיילים,'' אמר צחי ''אנחנו יוצאים למסע ארוך וקשה, אחים מאתנו עלולים למות, אך אתם יודעים מה אומרים, המטרה מקדשת את האמצעים. אנו מוכרחים לבצע את פקודתו של אדוננו הנאצל עידן. שיהיה לכם ברור טוב טוב, חיילים יקרים, אף אחד מאתנו לא חוזר לבית החולים עד שהחולה אברג'יל לא בידינו.''. "כן המפקד!" צעקו כולם ובסינו הוציא מכיסו שקית צ'יפס קטנה והחל ליזלול בסתר.

היו היה ילד שדרך על תינוק של חזיר בר, אבל אז הוא גילה שזה בכלל לא חזיר, אלא ילד. ילד מאד שמן בשם בסינו. ''בואנה! תזהר!'' קרא בסינו בקולו המתלהב. הילד הסתכל עליו וצחק: "ישמן, בחיים לא תיראה מושך, כי לא קיים מישהו כל כך מכוער שיעמוד לידך ויגרום ל ךלהיראות טוב" בסינו חם המזג והעצבני לא יכול היה לסבול עוד את עלבונותיו של גיבורנו. הוא הכין את אגרופיו לקראת הקרב. ''איך אתה מעז?!'' שאל בסינו בזעם בזמן שהחל לרוץ לעבר הילד עם אגרופיו השלופים. ''קבל את זה!'' קרא בסינו ונתן לילד אגרוף. הוא ציפה שהילד יפרוץ בבכי תמרורים וירוץ לאמו, אבל הילד אפילו לא זז, הוא רק הביט בבסינו וחייך חיוך מלגלג. "אני נמשך לבנים" אמר הילד ובסינו נתקף בבהלה, הוא החל לנוס בפחד, אך זה לא עזר ו ,הוא שמן ואינו יכול לרוץ! הילד תפס בבסינו וחיבק אותו, הילד שאל:
"אתה בא לפה הרבה?" ובסינו צרח:
"לאאאאאאאאאאאא!!!"
מספר ציפורים שהתיישבו על חוטי חשמל, התעופפו בבהלה, לפתע הם התמזגו לישות אחת שבאה להציל את בסינו! 0: התדהמה היממה את כולם. ''אוי לא!'' אמר גיבור הסיפור ''איזה נאכס! איך אני אוכל להביס את הציפור הענקית הזאת?'' ''בואנה, מה זה הדבר הזה?'' קרא בסינו בזעם בקולו העמוק ''זה מה שאתם מביאים שיציל אותי? ציפור? מה אני נראה לכם, הומו?! לא יכולתם להביא משהו יותר נורמלי?'' ''הלו, ילד, תרגע.'' אמרה הציפור הענקית בקור גברי ''גם אני לא ממש רוצה להציל אותך, אבל זה מה שכתוב לי בתסריט, אוקי? אין לי ממש ברירה אחרת. עכשיו שתוק ותן לי להציל אותך.'' בסינו הביט בצפור וחייך: "עכשיו נראה אותך בוכה לאמא שלך!" אמר בסינו בשמחה.
הציפור עפה אל הילד, מתכוננת לתקיפה, כל נוצותיה החלו לעלות באש והיא קראה בקול: "אני הו-או הציפור האגדי!".
כולם הסתכלו בתדהמה ואמרו: "מה!? עוד פעם פוקימון משתלב בסיפור?!" היו מעוצבנים האנשים.
"אני אחסל אותך!" קרא הו-או ועמד לתקוף את הילד, אך כאשר הילד אמר ששמו הוא משה אברג'יל, מיד הציפור נסה וברחה. ''אז קוראים לך משה אברג'יל, אה?'' שאל בסינו ''חחחח איזה שם של ילד כאפות, באמא שלי אני קורע אותך עכשיו!'' ''אוי לא, לא שוב...'' נאנח משה
בסינו העיף כאפה למשה אך באותו רגע הוא החל לזהור באור שחור. "כדאי שתירגע!" אמר משה, "לא כדאי לך להלחם נגד משה אברג'יל, הפוקימון הכי חזק!"
"כן," אמר בסינו והכניס את ידו לכיס, "אנחנו עוד נראה!" ''מה בדיוק נראה?'' שאל משה בזלזול ''איך אתה מגרבץ? נו באמת, עשה לי טובה...'' ''בואנה! תרגע!!!'' צרח בסינו והחל שוב לרוץ לעבר משה. הפעם משה כבר לא היה כזה רחום והפיל את בסינו העגלגל על המדרכה. ''אוי לא!'' צעק בסינו והחל לבכות ''למה הפלת אותי? עכשיו אני לא אוכל לקום...'' ובסינו הקטן החל ליילל
"אמרתי לך, אני ערפד וערפדים הם רעים." אמר משה בקול מפחיד.
"לא, לא אמרת!" ילל בסינו.
"זה לא חשוב עכשיו." התעצבן משה, "ודרך אגב לא קוראים לי משה אברג'יל אלא חארקולה אברג'יל! אני הולך למצוץ את הדם שלך עכשיו!" בסינו המשיך בבכי התינוקי שלו. ''אתה בכלל לא מתנהג כמו גיבור הסיפור!'' התבכיין בסינו ''גיבור הסיפור אמור להיות אדם נחמד וטוב לב, ואתה? אתה ממש רע!'' ''אני רע?'' כעס חארקולה ''אתה זה שהתחיל להתנפל עלי רק כי בטעות דרכתי עליך!''
"ואני גם לא אסלח לך!" בכה בסינו.
"טוב, תתכונן למוות נוראי!" קרא חארקולה ושעט על בסינו. חארקול חתך את היד של בסינו וזרק אותה הצידה. שפריץ של דם קפץ החוצה ממקום היד החסרה.
"טעם גן עדן!" קרא חארקולה ושתה בצימאון מהנוזל האדום. ''לאאאאאאא!'' צעק בסינו באומללות ''לא את היד! איך אנ אוכל עכשיו לנגן בגיטרה? איך אני אוכל לעשות רושם על החברים שלי? אתה אדם חסר לב!''
חארקולה ניגב את פיו ואמר: "כן יש לי לב! הוא פשוט הפסיק לעבוד לפני כמה שנים."
"אז מה אני אעשה, מחר יש את קונצרט הגיטרות, עוד ובנג'ו הין לאומי!" בכה בסינו.
"כך את זה." אמר חארקולה וזרק לו יד פרוטזה. בינתים, לא רחוק מהשניים, בבית המשוגעים על שם עידן אברמוביץ', ישב בחדר ההנהלה נער מכוער למדי, נמוך קומה, בעל שיער פטריה, פצעי בגרות בכל הפנים, ופרצוף מרושע, וצפה בטלויזיה שמולו. בטלויזיה היה ניתן לראות את חארקולה ובסינו. ''הממ מענין...מענין מאד...'' חשב הנער בלבו. לפתע, נכנס לחדר נער רזה ובלונדיני, בעל פרצוף ערמומי. ''עידן, כבודו,'' אמר הנער ''אני נושא בפי חדשות רעות מאד.'' ''כן, כן, אני כבר יודע, ולדי יקירי.'' אמר עידן בקול צפצפני ''משה אברג'יל ברח מהמחלקה הפסיכיאטרית, ועכשיו הוא מסתובב ברחובות ישראל. בדיוק עכשיו אני צופה בזה דרך הטלויזיה המיוחדת שלי. אני מוכרח להודות שזה מענין מאד.'' ''מענין, כבודו?'' שאל ולדימיר ''זה חמור ביותר! האדון אברג'יל סובל מסכיזופרניה קשה מאד! לרגע אחד הוא בחור נורמלי לחלוטי, לרגע אחר הוא פתאום בטוח שהוא הומו, ופתאום הוא בטוח לחלוטין שהוא ערפד! אנו מוכרחים לתפוס אותו ולהחזירו אל בית החולים בהקדם האפשרי!''
"לא, ולדי יקירי." ציפצף עידן, "זה יהיה בזבוז של כוח לעשות את זה. ניתן למשה או בשמו החדש 'חארקולה' לשתות עוד דם ולבסוף, כרגיל, הוא יהפך אדום, חלש וחולה ולבסוף הבטן שלו תתפוצץ והוא ירדם. כשזה יקרה מחלכת הכלבנים תאסוף אותו, מובן?"
"כן, אדוני." ענה ולדימיר, קד קידה ויצא החוצה. כשיצא החוצה, בעט ולדימיר בקיר בזעם. ''עידן הזה!'' חשב ולדימיר בלבו ''נמאס לי תמיד לציית לפקודות שלו! למה הוא לא סומך עלי? למה הוא אף פעם לא לוקח את ההצעות שלי ברצינות? אני משרת אותו כבר מאז שפתח את העסק, ואפילו משכורת הוא לא נותן לי. הגיע הזמן שגם אני איזום משהו.''
ולדימיר הביט הצדה. לידו עמד קוף אנושי, נמוך קומה, בעל כרס, שן תחתונה בולטת, ופרצוף מטופש למדי. ''שלום קיפא.'' אמר ולדימיר בחביבות ''מה הענינים, חברי?'' ''הו, שלום ולדימיר הנאצל!'' אמר קיפא בקול נמוך ומטופש והצדיע לולדימיר ''זה כבוד גדול מאד עבורי שאתה פונה אל עובד פשוט כמותי. קרה משהו?'' ''הו, כן, בהחלט.'' השיב ולדימיר ''הסכיזופרני משה אברג'יל ברח מבית החולים. על פי פקודה מעידן, עלינו לגייס כמה שיותר כוחות בשביל לתפוס את אברג'יל, ולהשיבו אל בית החולים.'' ''אם כך, בוא נצא לקרב מיד!'' קרא קיפא בטמטום ''אתה הרי יודע שאני תמיד אמלא את פקודותיו של עידן המנהל הנערץ והדגול! קדימה, ולדימיר, בוא נצא לדרך!''
באותו הזמן ישב עידן הגוצון ועדיין הסתכל בטלוויזיה אך הטלוויזיה הראתה הפעם לא את משה/חארקולה ואת בסינו אלא את ולדימיר ואת קיפא.
"אז מתברר שאתה, ולדי יקירי, רק בוגד קטן ופשוט. בסופו של דבר יתברר שאתה תעזור לקיפא למשה." ציחקק עידן, "אתה עוד תענש על זה."
בזמן שכל זה קרה המשיך בסינו להתחנן על חייו. "בבקשה חארקולה, רחם עליי." התחנן בסינו.
"תנגן לי משהו עם הגיטרה שלי." אמר משה/חארקולה.
"איפה היא?" שאל בבכי בסינו.
"הנה." אמר משה/חארקולה והושיט לבסינו גיטרה בגודל של מחזיק מפתחות. ''מה? מה זו הגיטרה המעפנה הזאת!'' זעם בסינו ''זה בכלל לא קשוח ואפל! איך אני אמור לנגן עם זה שירים של הלהקה של אח שלי?'' ''מה, אתה אשכרה רוצה לנגן לי שירים של אח שלך?'' שאל חארקולה בבוז ''כמה עלוב. מצטער, חבוב, אבל אסור לנגן שירים של להקות גרועות, יש חוק נגד זה.'' ''בואנה!'' קרא בסינו בזעם ''מי אתה שתקרא ללהקה הזאת גרועה?!''
"אתה כנראה לא אוהב את היד שנותרה לך." ציחקק חארקולה. באותו הרגע הגיעו אנשים רעולי פנים עם חליפות שחורות ובראשם אדם וקופיף מכוער. ''יו, איזה מגניב!'' קרא בסינו ורץ אליהם ''קוף! תמיד רציתי קוף מחמד! איזה כיף, איזה כיף!'' חארקולה, לעומתו, היה הרבה יותר מודאג. ''ד, די, עזוב אותי!'' קרא קיפא בזמן שבסינו ליקק את הפרווה שלו ''אני אלשין עליך לעידן!''
חארקולה התעלם מקיפא ופנה ישר לוולדימיר, "אני יודע שלוולדימיר יש תוכניות לגביי, אבל אני אף פעם לא אחזור להיות משה אברג'יל ואני אף פעם לא אחזור לבית המשוגעים של עידן!" חארקולה צחק בטירוף, הפך לעטלף ועף משם.
באותו זמן קיפא הרים את בסינו ונתן לו ללקק את הבטן שלו מבפנים. אז כך יצא שבסינו נופף ברגליו מתוך הפה וחארקולה ריחף בעצבנות באוויר. ''קיפא, אדיוט אחד!'' קרא ולדימיר בכעס ''אברג'יל בורח! אין זמן לשטויות שלך עכשיו! חייבים לרדוף אחריו!''''אבל בוס, תפסתי אותו!'' אמר קיפא ''הוא ממש בתוך הבטן שלי.'' ''קיפא, דביל, זה לא אברג'יל,'' אמר ולדימיר ''זה בסינו, הספאמר הידוע לשמצה. ירק אותו תכף ומיד. אין לדעת אילו מחלות הוא עלול להעביר לך...'' אבל זה היה מאוחר מידי, קיפא הפך לשיבוט שיעיר ואיטר יד ימין של בסינו.
"טוב, כנראה אני צריך לעשות את העבודה לבד." אמר ולדימיר ושלף אקדח ענק וטען אותו בקול נקישה גדול. באותו רגע נראתה דמות נעה במהירות לעבר החיילים, חארקולה העטלף, ולדימיר, בסינו וקיפאסינו. כשהדמות הגיעה התברר שזה אופנוען נמוך מכוסה בברדס. קול יריה נשמעה, האופנוען ברח וולדימיר נפל מת. ''לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא'&#3 9; בכה קיפא ''לא ולדי! לא ולדי! הו, אלי הרחום שבשמיים, למה לא לקחת אותי? למה לא לקחת אותי?'' ''שה, שה, קיפא,'' אמר בסינו ''אל תדאג, אני מבטיח לך שהרוצח הזה ישלם על מה שהוא עשה. אני עכשיו אפתח בחקירה. אנחנו נגלה מי הרוצח הנתעב שרצח את ולדימיר!'' ''אתה אולי יכול להתחיל בחקירה, שמן,'' אמר אחד החיילים ''אבל קיפא נשאר אתנו.'' ''הו באמת?'' שאל בסינו ''ומי אתה שתחליט על קיפא, נמוכצ'יק?'' החייל הוריד את הברדס, וחשף ראש קירח. ''כדאי שתדבר אלי בכבוד, שמן.'' אמר הילד הקירח ''אני הוא צחי, סגנו הבכיר ביותר של עידן אחרי ולדימיר. והיות שולדימיר עכשיו מת...אני הסגן הבכיר ביותר של עידן. ובתור ממשיך דרכו של ולדימיר, אני מחויב להמשיך במסע התפיסה אחרי משה אברג'יל. לכן, קיפא נשאר אתנו.'' ''אוף!'' אמר קיפא בעצב ''כמה חבל, נורא רציתי להיות בלש שחוקר תעלומות פשע.'' ''אל תדאג, קיפא,'' אמר בסינו והניח את ידו על כתפו של קיפא ''אני אנקום את מות ולדימיר. אין לך מה לדאוג, אני אמצא את הרוצח הנתעב. הוא יבין, שלא מתעסקים עם חברים של חיות המחמד של דביר בסינו.''.
"יששששש" שמח קיפא והחל לירקוד מרוב שמחה אך נפל מרוב אגרופו של צחי. "תירגע תכף ומיד!" היתעצבן צחי. ''כן המפקד!'' קרא קיפא והצדיע לצחי. ''בסדר גמור, חיילים,'' אמר צחי ''אנחנו יוצאים למסע ארוך וקשה, אחים מאתנו עלולים למות, אך אתם יודעים מה אומרים, המטרה מקדשת את האמצעים. אנו מוכרחים לבצע את פקודתו של אדוננו הנאצל עידן. שיהיה לכם ברור טוב טוב, חיילים יקרים, אף אחד מאתנו לא חוזר לבית החולים עד שהחולה אברג'יל לא בידינו.''. "כן המפקד!" צעקו כולם ובסינו הוציא מכיסו שקית צ'יפס קטנה והחל ליזלול בסתר. ''טוב, חברים, שמחתי להיות אתכם.'' אמר בסינו ''אני הולך עכשיו לחקור את תעלומת הרצח של ולדימיר. בינתיים יש ארבעה דברים שאני יודע על הרוצח: הוא היה אופנוען, נמוך קומה, לבוש בברדס, והיה לו מניע כלשהו לרצוח את ולדימיר. זה נראה לי כמו התקדמות יפה, לא?'' ''וואו!'' קרא קיפא בהערצה ''בסינו, אתה גאון אמיתי! הלוואי וגם אני הייתי יכול להיות גאון כמוך, ולפתור ככה תעלומות בלי להניד עפעף. בסינו, אתה הגיבור שלי!'' ''כן, כן, תודה, אני יודע.'' אמר בסינו בשחצנות

היו היה ילד שדרך על תינוק של חזיר בר, אבל אז הוא גילה שזה בכלל לא חזיר, אלא ילד. ילד מאד שמן בשם בסינו. ''בואנה! תזהר!'' קרא בסינו בקולו המתלהב. הילד הסתכל עליו וצחק: "ישמן, בחיים לא תיראה מושך, כי לא קיים מישהו כל כך מכוער שיעמוד לידך ויגרום ל ךלהיראות טוב" בסינו חם המזג והעצבני לא יכול היה לסבול עוד את עלבונותיו של גיבורנו. הוא הכין את אגרופיו לקראת הקרב. ''איך אתה מעז?!'' שאל בסינו בזעם בזמן שהחל לרוץ לעבר הילד עם אגרופיו השלופים. ''קבל את זה!'' קרא בסינו ונתן לילד אגרוף. הוא ציפה שהילד יפרוץ בבכי תמרורים וירוץ לאמו, אבל הילד אפילו לא זז, הוא רק הביט בבסינו וחייך חיוך מלגלג. "אני נמשך לבנים" אמר הילד ובסינו נתקף בבהלה, הוא החל לנוס בפחד, אך זה לא עזר ו ,הוא שמן ואינו יכול לרוץ! הילד תפס בבסינו וחיבק אותו, הילד שאל:
"אתה בא לפה הרבה?" ובסינו צרח:
"לאאאאאאאאאאאא!!!"
מספר ציפורים שהתיישבו על חוטי חשמל, התעופפו בבהלה, לפתע הם התמזגו לישות אחת שבאה להציל את בסינו! 0: התדהמה היממה את כולם. ''אוי לא!'' אמר גיבור הסיפור ''איזה נאכס! איך אני אוכל להביס את הציפור הענקית הזאת?'' ''בואנה, מה זה הדבר הזה?'' קרא בסינו בזעם בקולו העמוק ''זה מה שאתם מביאים שיציל אותי? ציפור? מה אני נראה לכם, הומו?! לא יכולתם להביא משהו יותר נורמלי?'' ''הלו, ילד, תרגע.'' אמרה הציפור הענקית בקור גברי ''גם אני לא ממש רוצה להציל אותך, אבל זה מה שכתוב לי בתסריט, אוקי? אין לי ממש ברירה אחרת. עכשיו שתוק ותן לי להציל אותך.'' בסינו הביט בצפור וחייך: "עכשיו נראה אותך בוכה לאמא שלך!" אמר בסינו בשמחה.
הציפור עפה אל הילד, מתכוננת לתקיפה, כל נוצותיה החלו לעלות באש והיא קראה בקול: "אני הו-או הציפור האגדי!".
כולם הסתכלו בתדהמה ואמרו: "מה!? עוד פעם פוקימון משתלב בסיפור?!" היו מעוצבנים האנשים.
"אני אחסל אותך!" קרא הו-או ועמד לתקוף את הילד, אך כאשר הילד אמר ששמו הוא משה אברג'יל, מיד הציפור נסה וברחה. ''אז קוראים לך משה אברג'יל, אה?'' שאל בסינו ''חחחח איזה שם של ילד כאפות, באמא שלי אני קורע אותך עכשיו!'' ''אוי לא, לא שוב...'' נאנח משה
בסינו העיף כאפה למשה אך באותו רגע הוא החל לזהור באור שחור. "כדאי שתירגע!" אמר משה, "לא כדאי לך להלחם נגד משה אברג'יל, הפוקימון הכי חזק!"
"כן," אמר בסינו והכניס את ידו לכיס, "אנחנו עוד נראה!" ''מה בדיוק נראה?'' שאל משה בזלזול ''איך אתה מגרבץ? נו באמת, עשה לי טובה...'' ''בואנה! תרגע!!!'' צרח בסינו והחל שוב לרוץ לעבר משה. הפעם משה כבר לא היה כזה רחום והפיל את בסינו העגלגל על המדרכה. ''אוי לא!'' צעק בסינו והחל לבכות ''למה הפלת אותי? עכשיו אני לא אוכל לקום...'' ובסינו הקטן החל ליילל
"אמרתי לך, אני ערפד וערפדים הם רעים." אמר משה בקול מפחיד.
"לא, לא אמרת!" ילל בסינו.
"זה לא חשוב עכשיו." התעצבן משה, "ודרך אגב לא קוראים לי משה אברג'יל אלא חארקולה אברג'יל! אני הולך למצוץ את הדם שלך עכשיו!" בסינו המשיך בבכי התינוקי שלו. ''אתה בכלל לא מתנהג כמו גיבור הסיפור!'' התבכיין בסינו ''גיבור הסיפור אמור להיות אדם נחמד וטוב לב, ואתה? אתה ממש רע!'' ''אני רע?'' כעס חארקולה ''אתה זה שהתחיל להתנפל עלי רק כי בטעות דרכתי עליך!''
"ואני גם לא אסלח לך!" בכה בסינו.
"טוב, תתכונן למוות נוראי!" קרא חארקולה ושעט על בסינו. חארקול חתך את היד של בסינו וזרק אותה הצידה. שפריץ של דם קפץ החוצה ממקום היד החסרה.
"טעם גן עדן!" קרא חארקולה ושתה בצימאון מהנוזל האדום. ''לאאאאאאא!'' צעק בסינו באומללות ''לא את היד! איך אנ אוכל עכשיו לנגן בגיטרה? איך אני אוכל לעשות רושם על החברים שלי? אתה אדם חסר לב!''
חארקולה ניגב את פיו ואמר: "כן יש לי לב! הוא פשוט הפסיק לעבוד לפני כמה שנים."
"אז מה אני אעשה, מחר יש את קונצרט הגיטרות, עוד ובנג'ו הין לאומי!" בכה בסינו.
"כך את זה." אמר חארקולה וזרק לו יד פרוטזה. בינתים, לא רחוק מהשניים, בבית המשוגעים על שם עידן אברמוביץ', ישב בחדר ההנהלה נער מכוער למדי, נמוך קומה, בעל שיער פטריה, פצעי בגרות בכל הפנים, ופרצוף מרושע, וצפה בטלויזיה שמולו. בטלויזיה היה ניתן לראות את חארקולה ובסינו. ''הממ מענין...מענין מאד...'' חשב הנער בלבו. לפתע, נכנס לחדר נער רזה ובלונדיני, בעל פרצוף ערמומי. ''עידן, כבודו,'' אמר הנער ''אני נושא בפי חדשות רעות מאד.'' ''כן, כן, אני כבר יודע, ולדי יקירי.'' אמר עידן בקול צפצפני ''משה אברג'יל ברח מהמחלקה הפסיכיאטרית, ועכשיו הוא מסתובב ברחובות ישראל. בדיוק עכשיו אני צופה בזה דרך הטלויזיה המיוחדת שלי. אני מוכרח להודות שזה מענין מאד.'' ''מענין, כבודו?'' שאל ולדימיר ''זה חמור ביותר! האדון אברג'יל סובל מסכיזופרניה קשה מאד! לרגע אחד הוא בחור נורמלי לחלוטי, לרגע אחר הוא פתאום בטוח שהוא הומו, ופתאום הוא בטוח לחלוטין שהוא ערפד! אנו מוכרחים לתפוס אותו ולהחזירו אל בית החולים בהקדם האפשרי!''
"לא, ולדי יקירי." ציפצף עידן, "זה יהיה בזבוז של כוח לעשות את זה. ניתן למשה או בשמו החדש 'חארקולה' לשתות עוד דם ולבסוף, כרגיל, הוא יהפך אדום, חלש וחולה ולבסוף הבטן שלו תתפוצץ והוא ירדם. כשזה יקרה מחלכת הכלבנים תאסוף אותו, מובן?"
"כן, אדוני." ענה ולדימיר, קד קידה ויצא החוצה. כשיצא החוצה, בעט ולדימיר בקיר בזעם. ''עידן הזה!'' חשב ולדימיר בלבו ''נמאס לי תמיד לציית לפקודות שלו! למה הוא לא סומך עלי? למה הוא אף פעם לא לוקח את ההצעות שלי ברצינות? אני משרת אותו כבר מאז שפתח את העסק, ואפילו משכורת הוא לא נותן לי. הגיע הזמן שגם אני איזום משהו.''
ולדימיר הביט הצדה. לידו עמד קוף אנושי, נמוך קומה, בעל כרס, שן תחתונה בולטת, ופרצוף מטופש למדי. ''שלום קיפא.'' אמר ולדימיר בחביבות ''מה הענינים, חברי?'' ''הו, שלום ולדימיר הנאצל!'' אמר קיפא בקול נמוך ומטופש והצדיע לולדימיר ''זה כבוד גדול מאד עבורי שאתה פונה אל עובד פשוט כמותי. קרה משהו?'' ''הו, כן, בהחלט.'' השיב ולדימיר ''הסכיזופרני משה אברג'יל ברח מבית החולים. על פי פקודה מעידן, עלינו לגייס כמה שיותר כוחות בשביל לתפוס את אברג'יל, ולהשיבו אל בית החולים.'' ''אם כך, בוא נצא לקרב מיד!'' קרא קיפא בטמטום ''אתה הרי יודע שאני תמיד אמלא את פקודותיו של עידן המנהל הנערץ והדגול! קדימה, ולדימיר, בוא נצא לדרך!''
באותו הזמן ישב עידן הגוצון ועדיין הסתכל בטלוויזיה אך הטלוויזיה הראתה הפעם לא את משה/חארקולה ואת בסינו אלא את ולדימיר ואת קיפא.
"אז מתברר שאתה, ולדי יקירי, רק בוגד קטן ופשוט. בסופו של דבר יתברר שאתה תעזור לקיפא למשה." ציחקק עידן, "אתה עוד תענש על זה."
בזמן שכל זה קרה המשיך בסינו להתחנן על חייו. "בבקשה חארקולה, רחם עליי." התחנן בסינו.
"תנגן לי משהו עם הגיטרה שלי." אמר משה/חארקולה.
"איפה היא?" שאל בבכי בסינו.
"הנה." אמר משה/חארקולה והושיט לבסינו גיטרה בגודל של מחזיק מפתחות. ''מה? מה זו הגיטרה המעפנה הזאת!'' זעם בסינו ''זה בכלל לא קשוח ואפל! איך אני אמור לנגן עם זה שירים של הלהקה של אח שלי?'' ''מה, אתה אשכרה רוצה לנגן לי שירים של אח שלך?'' שאל חארקולה בבוז ''כמה עלוב. מצטער, חבוב, אבל אסור לנגן שירים של להקות גרועות, יש חוק נגד זה.'' ''בואנה!'' קרא בסינו בזעם ''מי אתה שתקרא ללהקה הזאת גרועה?!''
"אתה כנראה לא אוהב את היד שנותרה לך." ציחקק חארקולה. באותו הרגע הגיעו אנשים רעולי פנים עם חליפות שחורות ובראשם אדם וקופיף מכוער. ''יו, איזה מגניב!'' קרא בסינו ורץ אליהם ''קוף! תמיד רציתי קוף מחמד! איזה כיף, איזה כיף!'' חארקולה, לעומתו, היה הרבה יותר מודאג. ''ד, די, עזוב אותי!'' קרא קיפא בזמן שבסינו ליקק את הפרווה שלו ''אני אלשין עליך לעידן!''
חארקולה התעלם מקיפא ופנה ישר לוולדימיר, "אני יודע שלוולדימיר יש תוכניות לגביי, אבל אני אף פעם לא אחזור להיות משה אברג'יל ואני אף פעם לא אחזור לבית המשוגעים של עידן!" חארקולה צחק בטירוף, הפך לעטלף ועף משם.
באותו זמן קיפא הרים את בסינו ונתן לו ללקק את הבטן שלו מבפנים. אז כך יצא שבסינו נופף ברגליו מתוך הפה וחארקולה ריחף בעצבנות באוויר. ''קיפא, אדיוט אחד!'' קרא ולדימיר בכעס ''אברג'יל בורח! אין זמן לשטויות שלך עכשיו! חייבים לרדוף אחריו!''''אבל בוס, תפסתי אותו!'' אמר קיפא ''הוא ממש בתוך הבטן שלי.'' ''קיפא, דביל, זה לא אברג'יל,'' אמר ולדימיר ''זה בסינו, הספאמר הידוע לשמצה. ירק אותו תכף ומיד. אין לדעת אילו מחלות הוא עלול להעביר לך...'' אבל זה היה מאוחר מידי, קיפא הפך לשיבוט שיעיר ואיטר יד ימין של בסינו.
"טוב, כנראה אני צריך לעשות את העבודה לבד." אמר ולדימיר ושלף אקדח ענק וטען אותו בקול נקישה גדול. באותו רגע נראתה דמות נעה במהירות לעבר החיילים, חארקולה העטלף, ולדימיר, בסינו וקיפאסינו. כשהדמות הגיעה התברר שזה אופנוען נמוך מכוסה בברדס. קול יריה נשמעה, האופנוען ברח וולדימיר נפל מת. ''לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא'&#3 9; בכה קיפא ''לא ולדי! לא ולדי! הו, אלי הרחום שבשמיים, למה לא לקחת אותי? למה לא לקחת אותי?'' ''שה, שה, קיפא,'' אמר בסינו ''אל תדאג, אני מבטיח לך שהרוצח הזה ישלם על מה שהוא עשה. אני עכשיו אפתח בחקירה. אנחנו נגלה מי הרוצח הנתעב שרצח את ולדימיר!'' ''אתה אולי יכול להתחיל בחקירה, שמן,'' אמר אחד החיילים ''אבל קיפא נשאר אתנו.'' ''הו באמת?'' שאל בסינו ''ומי אתה שתחליט על קיפא, נמוכצ'יק?'' החייל הוריד את הברדס, וחשף ראש קירח. ''כדאי שתדבר אלי בכבוד, שמן.'' אמר הילד הקירח ''אני הוא צחי, סגנו הבכיר ביותר של עידן אחרי ולדימיר. והיות שולדימיר עכשיו מת...אני הסגן הבכיר ביותר של עידן. ובתור ממשיך דרכו של ולדימיר, אני מחויב להמשיך במסע התפיסה אחרי משה אברג'יל. לכן, קיפא נשאר אתנו.'' ''אוף!'' אמר קיפא בעצב ''כמה חבל, נורא רציתי להיות בלש שחוקר תעלומות פשע.'' ''אל תדאג, קיפא,'' אמר בסינו והניח את ידו על כתפו של קיפא ''אני אנקום את מות ולדימיר. אין לך מה לדאוג, אני אמצא את הרוצח הנתעב. הוא יבין, שלא מתעסקים עם חברים של חיות המחמד של דביר בסינו.''.
"יששששש" שמח קיפא והחל לירקוד מרוב שמחה אך נפל מרוב אגרופו של צחי. "תירגע תכף ומיד!" היתעצבן צחי. ''כן המפקד!'' קרא קיפא והצדיע לצחי. ''בסדר גמור, חיילים,'' אמר צחי ''אנחנו יוצאים למסע ארוך וקשה, אחים מאתנו עלולים למות, אך אתם יודעים מה אומרים, המטרה מקדשת את האמצעים. אנו מוכרחים לבצע את פקודתו של אדוננו הנאצל עידן. שיהיה לכם ברור טוב טוב, חיילים יקרים, אף אחד מאתנו לא חוזר לבית החולים עד שהחולה אברג'יל לא בידינו.''. "כן המפקד!" צעקו כולם ובסינו הוציא מכיסו שקית צ'יפס קטנה והחל ליזלול בסתר. ''טוב, חברים, שמחתי להיות אתכם.'' אמר בסינו ''אני הולך עכשיו לחקור את תעלומת הרצח של ולדימיר. בינתיים יש ארבעה דברים שאני יודע על הרוצח: הוא היה אופנוען, נמוך קומה, לבוש בברדס, והיה לו מניע כלשהו לרצוח את ולדימיר. זה נראה לי כמו התקדמות יפה, לא?'' ''וואו!'' קרא קיפא בהערצה ''בסינו, אתה גאון אמיתי! הלוואי וגם אני הייתי יכול להיות גאון כמוך, ולפתור ככה תעלומות בלי להניד עפעף. בסינו, אתה הגיבור שלי!'' ''כן, כן, תודה, אני יודע.'' אמר בסינו בשחצנות ושילב את ידיו.
"יא שמן!, תפסיק לבזבז את הזמן שלנו בשטויות שלך!" צרח צחי ובעט בביטנו של בסינו ולפתע מתוך הבטן יצאו צ'יפסים. "יאמי!" קפץ קיפא בשמחה והחל ליזלול.

היו היה ילד שדרך על תינוק של חזיר בר, אבל אז הוא גילה שזה בכלל לא חזיר, אלא ילד. ילד מאד שמן בשם בסינו. ''בואנה! תזהר!'' קרא בסינו בקולו המתלהב. הילד הסתכל עליו וצחק: "ישמן, בחיים לא תיראה מושך, כי לא קיים מישהו כל כך מכוער שיעמוד לידך ויגרום ל ךלהיראות טוב" בסינו חם המזג והעצבני לא יכול היה לסבול עוד את עלבונותיו של גיבורנו. הוא הכין את אגרופיו לקראת הקרב. ''איך אתה מעז?!'' שאל בסינו בזעם בזמן שהחל לרוץ לעבר הילד עם אגרופיו השלופים. ''קבל את זה!'' קרא בסינו ונתן לילד אגרוף. הוא ציפה שהילד יפרוץ בבכי תמרורים וירוץ לאמו, אבל הילד אפילו לא זז, הוא רק הביט בבסינו וחייך חיוך מלגלג. "אני נמשך לבנים" אמר הילד ובסינו נתקף בבהלה, הוא החל לנוס בפחד, אך זה לא עזר ו ,הוא שמן ואינו יכול לרוץ! הילד תפס בבסינו וחיבק אותו, הילד שאל:
"אתה בא לפה הרבה?" ובסינו צרח:
"לאאאאאאאאאאאא!!!"
מספר ציפורים שהתיישבו על חוטי חשמל, התעופפו בבהלה, לפתע הם התמזגו לישות אחת שבאה להציל את בסינו! 0: התדהמה היממה את כולם. ''אוי לא!'' אמר גיבור הסיפור ''איזה נאכס! איך אני אוכל להביס את הציפור הענקית הזאת?'' ''בואנה, מה זה הדבר הזה?'' קרא בסינו בזעם בקולו העמוק ''זה מה שאתם מביאים שיציל אותי? ציפור? מה אני נראה לכם, הומו?! לא יכולתם להביא משהו יותר נורמלי?'' ''הלו, ילד, תרגע.'' אמרה הציפור הענקית בקור גברי ''גם אני לא ממש רוצה להציל אותך, אבל זה מה שכתוב לי בתסריט, אוקי? אין לי ממש ברירה אחרת. עכשיו שתוק ותן לי להציל אותך.'' בסינו הביט בצפור וחייך: "עכשיו נראה אותך בוכה לאמא שלך!" אמר בסינו בשמחה.
הציפור עפה אל הילד, מתכוננת לתקיפה, כל נוצותיה החלו לעלות באש והיא קראה בקול: "אני הו-או הציפור האגדי!".
כולם הסתכלו בתדהמה ואמרו: "מה!? עוד פעם פוקימון משתלב בסיפור?!" היו מעוצבנים האנשים.
"אני אחסל אותך!" קרא הו-או ועמד לתקוף את הילד, אך כאשר הילד אמר ששמו הוא משה אברג'יל, מיד הציפור נסה וברחה. ''אז קוראים לך משה אברג'יל, אה?'' שאל בסינו ''חחחח איזה שם של ילד כאפות, באמא שלי אני קורע אותך עכשיו!'' ''אוי לא, לא שוב...'' נאנח משה
בסינו העיף כאפה למשה אך באותו רגע הוא החל לזהור באור שחור. "כדאי שתירגע!" אמר משה, "לא כדאי לך להלחם נגד משה אברג'יל, הפוקימון הכי חזק!"
"כן," אמר בסינו והכניס את ידו לכיס, "אנחנו עוד נראה!" ''מה בדיוק נראה?'' שאל משה בזלזול ''איך אתה מגרבץ? נו באמת, עשה לי טובה...'' ''בואנה! תרגע!!!'' צרח בסינו והחל שוב לרוץ לעבר משה. הפעם משה כבר לא היה כזה רחום והפיל את בסינו העגלגל על המדרכה. ''אוי לא!'' צעק בסינו והחל לבכות ''למה הפלת אותי? עכשיו אני לא אוכל לקום...'' ובסינו הקטן החל ליילל
"אמרתי לך, אני ערפד וערפדים הם רעים." אמר משה בקול מפחיד.
"לא, לא אמרת!" ילל בסינו.
"זה לא חשוב עכשיו." התעצבן משה, "ודרך אגב לא קוראים לי משה אברג'יל אלא חארקולה אברג'יל! אני הולך למצוץ את הדם שלך עכשיו!" בסינו המשיך בבכי התינוקי שלו. ''אתה בכלל לא מתנהג כמו גיבור הסיפור!'' התבכיין בסינו ''גיבור הסיפור אמור להיות אדם נחמד וטוב לב, ואתה? אתה ממש רע!'' ''אני רע?'' כעס חארקולה ''אתה זה שהתחיל להתנפל עלי רק כי בטעות דרכתי עליך!''
"ואני גם לא אסלח לך!" בכה בסינו.
"טוב, תתכונן למוות נוראי!" קרא חארקולה ושעט על בסינו. חארקול חתך את היד של בסינו וזרק אותה הצידה. שפריץ של דם קפץ החוצה ממקום היד החסרה.
"טעם גן עדן!" קרא חארקולה ושתה בצימאון מהנוזל האדום. ''לאאאאאאא!'' צעק בסינו באומללות ''לא את היד! איך אנ אוכל עכשיו לנגן בגיטרה? איך אני אוכל לעשות רושם על החברים שלי? אתה אדם חסר לב!''
חארקולה ניגב את פיו ואמר: "כן יש לי לב! הוא פשוט הפסיק לעבוד לפני כמה שנים."
"אז מה אני אעשה, מחר יש את קונצרט הגיטרות, עוד ובנג'ו הין לאומי!" בכה בסינו.
"כך את זה." אמר חארקולה וזרק לו יד פרוטזה. בינתים, לא רחוק מהשניים, בבית המשוגעים על שם עידן אברמוביץ', ישב בחדר ההנהלה נער מכוער למדי, נמוך קומה, בעל שיער פטריה, פצעי בגרות בכל הפנים, ופרצוף מרושע, וצפה בטלויזיה שמולו. בטלויזיה היה ניתן לראות את חארקולה ובסינו. ''הממ מענין...מענין מאד...'' חשב הנער בלבו. לפתע, נכנס לחדר נער רזה ובלונדיני, בעל פרצוף ערמומי. ''עידן, כבודו,'' אמר הנער ''אני נושא בפי חדשות רעות מאד.'' ''כן, כן, אני כבר יודע, ולדי יקירי.'' אמר עידן בקול צפצפני ''משה אברג'יל ברח מהמחלקה הפסיכיאטרית, ועכשיו הוא מסתובב ברחובות ישראל. בדיוק עכשיו אני צופה בזה דרך הטלויזיה המיוחדת שלי. אני מוכרח להודות שזה מענין מאד.'' ''מענין, כבודו?'' שאל ולדימיר ''זה חמור ביותר! האדון אברג'יל סובל מסכיזופרניה קשה מאד! לרגע אחד הוא בחור נורמלי לחלוטי, לרגע אחר הוא פתאום בטוח שהוא הומו, ופתאום הוא בטוח לחלוטין שהוא ערפד! אנו מוכרחים לתפוס אותו ולהחזירו אל בית החולים בהקדם האפשרי!''
"לא, ולדי יקירי." ציפצף עידן, "זה יהיה בזבוז של כוח לעשות את זה. ניתן למשה או בשמו החדש 'חארקולה' לשתות עוד דם ולבסוף, כרגיל, הוא יהפך אדום, חלש וחולה ולבסוף הבטן שלו תתפוצץ והוא ירדם. כשזה יקרה מחלכת הכלבנים תאסוף אותו, מובן?"
"כן, אדוני." ענה ולדימיר, קד קידה ויצא החוצה. כשיצא החוצה, בעט ולדימיר בקיר בזעם. ''עידן הזה!'' חשב ולדימיר בלבו ''נמאס לי תמיד לציית לפקודות שלו! למה הוא לא סומך עלי? למה הוא אף פעם לא לוקח את ההצעות שלי ברצינות? אני משרת אותו כבר מאז שפתח את העסק, ואפילו משכורת הוא לא נותן לי. הגיע הזמן שגם אני איזום משהו.''
ולדימיר הביט הצדה. לידו עמד קוף אנושי, נמוך קומה, בעל כרס, שן תחתונה בולטת, ופרצוף מטופש למדי. ''שלום קיפא.'' אמר ולדימיר בחביבות ''מה הענינים, חברי?'' ''הו, שלום ולדימיר הנאצל!'' אמר קיפא בקול נמוך ומטופש והצדיע לולדימיר ''זה כבוד גדול מאד עבורי שאתה פונה אל עובד פשוט כמותי. קרה משהו?'' ''הו, כן, בהחלט.'' השיב ולדימיר ''הסכיזופרני משה אברג'יל ברח מבית החולים. על פי פקודה מעידן, עלינו לגייס כמה שיותר כוחות בשביל לתפוס את אברג'יל, ולהשיבו אל בית החולים.'' ''אם כך, בוא נצא לקרב מיד!'' קרא קיפא בטמטום ''אתה הרי יודע שאני תמיד אמלא את פקודותיו של עידן המנהל הנערץ והדגול! קדימה, ולדימיר, בוא נצא לדרך!''
באותו הזמן ישב עידן הגוצון ועדיין הסתכל בטלוויזיה אך הטלוויזיה הראתה הפעם לא את משה/חארקולה ואת בסינו אלא את ולדימיר ואת קיפא.
"אז מתברר שאתה, ולדי יקירי, רק בוגד קטן ופשוט. בסופו של דבר יתברר שאתה תעזור לקיפא למשה." ציחקק עידן, "אתה עוד תענש על זה."
בזמן שכל זה קרה המשיך בסינו להתחנן על חייו. "בבקשה חארקולה, רחם עליי." התחנן בסינו.
"תנגן לי משהו עם הגיטרה שלי." אמר משה/חארקולה.
"איפה היא?" שאל בבכי בסינו.
"הנה." אמר משה/חארקולה והושיט לבסינו גיטרה בגודל של מחזיק מפתחות. ''מה? מה זו הגיטרה המעפנה הזאת!'' זעם בסינו ''זה בכלל לא קשוח ואפל! איך אני אמור לנגן עם זה שירים של הלהקה של אח שלי?'' ''מה, אתה אשכרה רוצה לנגן לי שירים של אח שלך?'' שאל חארקולה בבוז ''כמה עלוב. מצטער, חבוב, אבל אסור לנגן שירים של להקות גרועות, יש חוק נגד זה.'' ''בואנה!'' קרא בסינו בזעם ''מי אתה שתקרא ללהקה הזאת גרועה?!''
"אתה כנראה לא אוהב את היד שנותרה לך." ציחקק חארקולה. באותו הרגע הגיעו אנשים רעולי פנים עם חליפות שחורות ובראשם אדם וקופיף מכוער. ''יו, איזה מגניב!'' קרא בסינו ורץ אליהם ''קוף! תמיד רציתי קוף מחמד! איזה כיף, איזה כיף!'' חארקולה, לעומתו, היה הרבה יותר מודאג. ''ד, די, עזוב אותי!'' קרא קיפא בזמן שבסינו ליקק את הפרווה שלו ''אני אלשין עליך לעידן!''
חארקולה התעלם מקיפא ופנה ישר לוולדימיר, "אני יודע שלוולדימיר יש תוכניות לגביי, אבל אני אף פעם לא אחזור להיות משה אברג'יל ואני אף פעם לא אחזור לבית המשוגעים של עידן!" חארקולה צחק בטירוף, הפך לעטלף ועף משם.
באותו זמן קיפא הרים את בסינו ונתן לו ללקק את הבטן שלו מבפנים. אז כך יצא שבסינו נופף ברגליו מתוך הפה וחארקולה ריחף בעצבנות באוויר. ''קיפא, אדיוט אחד!'' קרא ולדימיר בכעס ''אברג'יל בורח! אין זמן לשטויות שלך עכשיו! חייבים לרדוף אחריו!''''אבל בוס, תפסתי אותו!'' אמר קיפא ''הוא ממש בתוך הבטן שלי.'' ''קיפא, דביל, זה לא אברג'יל,'' אמר ולדימיר ''זה בסינו, הספאמר הידוע לשמצה. ירק אותו תכף ומיד. אין לדעת אילו מחלות הוא עלול להעביר לך...'' אבל זה היה מאוחר מידי, קיפא הפך לשיבוט שיעיר ואיטר יד ימין של בסינו.
"טוב, כנראה אני צריך לעשות את העבודה לבד." אמר ולדימיר ושלף אקדח ענק וטען אותו בקול נקישה גדול. באותו רגע נראתה דמות נעה במהירות לעבר החיילים, חארקולה העטלף, ולדימיר, בסינו וקיפאסינו. כשהדמות הגיעה התברר שזה אופנוען נמוך מכוסה בברדס. קול יריה נשמעה, האופנוען ברח וולדימיר נפל מת. ''לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא'&#3 9; בכה קיפא ''לא ולדי! לא ולדי! הו, אלי הרחום שבשמיים, למה לא לקחת אותי? למה לא לקחת אותי?'' ''שה, שה, קיפא,'' אמר בסינו ''אל תדאג, אני מבטיח לך שהרוצח הזה ישלם על מה שהוא עשה. אני עכשיו אפתח בחקירה. אנחנו נגלה מי הרוצח הנתעב שרצח את ולדימיר!'' ''אתה אולי יכול להתחיל בחקירה, שמן,'' אמר אחד החיילים ''אבל קיפא נשאר אתנו.'' ''הו באמת?'' שאל בסינו ''ומי אתה שתחליט על קיפא, נמוכצ'יק?'' החייל הוריד את הברדס, וחשף ראש קירח. ''כדאי שתדבר אלי בכבוד, שמן.'' אמר הילד הקירח ''אני הוא צחי, סגנו הבכיר ביותר של עידן אחרי ולדימיר. והיות שולדימיר עכשיו מת...אני הסגן הבכיר ביותר של עידן. ובתור ממשיך דרכו של ולדימיר, אני מחויב להמשיך במסע התפיסה אחרי משה אברג'יל. לכן, קיפא נשאר אתנו.'' ''אוף!'' אמר קיפא בעצב ''כמה חבל, נורא רציתי להיות בלש שחוקר תעלומות פשע.'' ''אל תדאג, קיפא,'' אמר בסינו והניח את ידו על כתפו של קיפא ''אני אנקום את מות ולדימיר. אין לך מה לדאוג, אני אמצא את הרוצח הנתעב. הוא יבין, שלא מתעסקים עם חברים של חיות המחמד של דביר בסינו.''.
"יששששש" שמח קיפא והחל לירקוד מרוב שמחה אך נפל מרוב אגרופו של צחי. "תירגע תכף ומיד!" היתעצבן צחי. ''כן המפקד!'' קרא קיפא והצדיע לצחי. ''בסדר גמור, חיילים,'' אמר צחי ''אנחנו יוצאים למסע ארוך וקשה, אחים מאתנו עלולים למות, אך אתם יודעים מה אומרים, המטרה מקדשת את האמצעים. אנו מוכרחים לבצע את פקודתו של אדוננו הנאצל עידן. שיהיה לכם ברור טוב טוב, חיילים יקרים, אף אחד מאתנו לא חוזר לבית החולים עד שהחולה אברג'יל לא בידינו.''. "כן המפקד!" צעקו כולם ובסינו הוציא מכיסו שקית צ'יפס קטנה והחל ליזלול בסתר. ''טוב, חברים, שמחתי להיות אתכם.'' אמר בסינו ''אני הולך עכשיו לחקור את תעלומת הרצח של ולדימיר. בינתיים יש ארבעה דברים שאני יודע על הרוצח: הוא היה אופנוען, נמוך קומה, לבוש בברדס, והיה לו מניע כלשהו לרצוח את ולדימיר. זה נראה לי כמו התקדמות יפה, לא?'' ''וואו!'' קרא קיפא בהערצה ''בסינו, אתה גאון אמיתי! הלוואי וגם אני הייתי יכול להיות גאון כמוך, ולפתור ככה תעלומות בלי להניד עפעף. בסינו, אתה הגיבור שלי!'' ''כן, כן, תודה, אני יודע.'' אמר בסינו בשחצנות ושילב את ידיו.
"יא שמן!, תפסיק לבזבז את הזמן שלנו בשטויות שלך!" צרח צחי ובעט בביטנו של בסינו ולפתע מתוך הבטן יצאו צ'יפסים. "יאמי!" קפץ קיפא בשמחה והחל ליזלול. ''אהה בוס...זה באמת חכם להביא את קיפא אתנו?'' שאל אחד החיילים. ''הממממ...'' הרהר צחי ''אנחנו זקוקים לכח אדם, לכן חשוב מאד לגייס את כל האנשים האפשריים למשימה, כולל אנשים מטומטמים חסרי תועלת כמו קיפא. אבל עכשיו כשאני מהרהר בענין..אולי אתה בעצם צודק. הרי כמו שאני מכיר את קיפא, הוא רק יעשה לנו צרות, ובמקום לעזור לנו למצוא את אברג'יל, הוא רק ימנע מאתנו לעשות זאת. טוב, קיפא, אני מניח שאתה יכול להתלוות אל בסינו...''