נושא: פוקימון- מסע בסימן בויזל

אני מבקש לא להגיב סתם הודעות כאלו.
(l25, אני מתכון אליך).
מי רוצה פרק?
יש סיכוי שהוא יהיה היום.

אני!!

פעם הבאה אני אדרוש יותר תגובות
אבל הפעם אני אוותר.

פרק11- לוחמים, היכונו לקרב.
ישבתי על המיטה בחדר ששכרתי במרכז הפוקימונים וקראתי מתוך המפה "...בעיר זו, ישנה זירת אימונים מהמפורסמות במחוז, הרבה מאמנים חזקים נלחמו בה ושמם נחרט על לוח ברזל בכניסה לזירה/זירות בהן נלחמו..." עצרתי כדי לנשום. "מאמנים חזקים, הא?" מלמלתי. במוחי עלתה תמונתה של אחותי מנפנפת לנו לשלום רגעים ספורים לפני שיצא למסע הפאר שלה. "אולי אני אמצא את שמה?" חשבתי לעצמי "יכול להיות". שקעתי במפה בחזרה. לאחר שסימתי לקרוא את ההסבר, חזרתי למפת העיר וחיפשתי את הזירה. לאחר שמצאתי, קיפלתי את המפה ושמתי אותה בכיסי. "קדימה" קמצתי את אגרופיי "אני הולך להילחם" חשבתי. ירדתי לקומת הכניסה של מרכז הפוקימונים, מלמתי "שלום" בחפזה לאחות ג'וי ויצאתי אל העיר. השמש היכתה את עיני, הרמתי את ידי ושמתי אותה כמגן מפני השמש. "השמש לא תעצור אותי" אמרתי בנחרצות והתחלתי ללכת לכיוון ששם, כנראה, נמצאת הזירה. לאחר כמה דקות כבר הייתי מבולבל לגמרי. גירדתי את לחיי והצצתי במפה "איפה הזירה הזאת?" אמרתי בעצבנות, מוחה את הזעה ממצחי. החלטתי לבקש עזרה ממישהו. ראיתי מימיני נער, גדול ממני בכמה שנים טובות, עומד ליד זוג אופניים ומשחרר שרשרת שקשרה אותם לעמוד. פניתי אליו וכשהתקרבתי, סונוורתי משערו השחור שבהק באור השמש. "הוא כנראה שם המון ג'ל" גיחכתי לעצמי בלב. "סליחה" אמרתי לו "אתה יכול לכוון אותי לזירת האימונים?" הוא הסתובב הסתכל עליי."את הזירה אתה מחפש?" הוא שאל ובלי לחכות לתשובה אמר "חכה שאגמור לשחרר את האופניים ואז אוביל אותך, לשם התכוונתי ללכת ממילא".הוא הסתובב בחזרה אל אופניו ונאבק עם המנעול עד שהצליח לפתוח אותו. הוא עלה על האופניים ואמר לי "אני אשתדל לסוע באיטיות יותר מהרגיל אבל בכל מקרה תצטרך לרוץ". לאחר כמה דקות של נסיעה הוא נעצר ליד מבנה גדול.הוא חיכה עד שהתקרבתי אליו ואמר לי "זו זירת האימונים" התנשפתי "תודה" אמרתי.פניתי להכנס אבל הנער עצר אותי "חכה" הסתובבתי אליו. הוא חייך ושאל "רוצה קרב?"."למה לא?" התלהבתי "זה חוסך לי חיפוש מייגע אחרי יריב לקרב".הוא קשר את אופניו (זה לקח כמה דקות) ואז פתח את הדלת ונכנסנו לתוך המבנה. קשה לקרוא למקום הזה מבנה, זה היה מן איצטדיון ענק, ובו כשש זירות מוקפות גדר. "וואו" אמרתי "באיזה זירה נשתמש?"."יש כמה סוגים אני מעדיף את זירת הלחימה מכיוון שרוב הפוקימונים שלי הם מסוג לחימה"."לא ממש משנה לי סוג הזירה" אמרתי לו.הוא הוביל אותי לזירת הלחימה, זאת הייתה זירה שנראתה כמו זירת האבקות אבל בלי חבלים. פס אדום כסימון לזירה ורצפת בטון דמויית פרקט. נעמדנו משני צידי הזירה, ג'רמי (זה שמו) מצא אדם שישמש לנו כשופט."התחילו בקרב" אמר השופט "זה יהיה קרב זוגות, שני פוקימונים על שני פוקימונים בבת אחת"."קרב זוגות?" חשבתי "בסדר גמור, אבל הוא באמת נוכל הג'רמי הזה, למה הוא לא אמר לי?".ג'רמי חייך כאילו שמע את מחשבותיי וצעק "לוחמים, היכונו לקרב" הוא זרק שני פוקדורים לאויר ומהם יצאו שני פוקימונים. אחד היה כחול עם שלושה פסים בולטים על הראש והשני היה כחול עם רגליים לבנות וראש לבן. הוצאתי את הפוקדע והבנתי שאלה מאצ'ופ ומדיטייט,שניהם מסוג לחימה.
"בסדר, אני משתמש בטאילו ובצ'ימצ'אר" שניהם יצאו מהפוקדור, והפעם צ'ימצ'אר היה נראה שבע רצון. נשמתי לרווחה. "מאצ'ופ, מכת קראטה. מדיטייט, אגרוף מאך" מאצ'ופ ומדיטייט התחילו לרוץ לעבר הפוקימונים שלי מכינים את ידיהם למכה. "טאילו תחמוק ואז חבטה. צ'ימצ'אר,תחמוק ואז שריטות" טאילו ניסה להגביה את מעופו אבל מא'צופ הקדים אותו והמכה שלו העיפה אותו לרצפה. צ'ימצ'אר ניסה לקפוץ מעל מדיטייט אבל גם הוא הספיק לתת לו את האגרוף לבטן ולהעיף אותו לאחור. ג'רמי חייך ברשעות "מדיטייט, זינוק גבוה. מאצ'ופ,שוב".מאצ'ופ הרים את ידו שוב והכה בטאילו בחזקה,טאילו התעלף. "לא טאילו" צעקתי.מדיטייט קפץ לעבר צ'ימצ'אר מכין את רגלו לבעיטה. "צ'ימצ'אר תנסה לפגוע בו..." רציתי להמשיך אבל מפיו של צ'ימצ'אר יצאו לפתע מן גושים שחורים דולקים באש קטנה. הם פגעו במדיטייט והפילו אותו בחזקה על רצפת הבטון."צ'ימצ'אר למד גחלת" שמחתי לקולו של הפוקדע."יופי"אמרתי בנחישות "שוב" צ'ימצ'אר ירה גחלת פעם נוספת ומדיטייט נפל מעולף."יש" אמרתי "נשאר לו רק פוקימון אחד"."אבל גם לך" אמר ג'רמי בפרצוף רציני.
המשך יבוא...

מגניבבבבבבב
פרק מותח, ויש לי השערה, שאולי ג'רמי הזה זה אחד ממישהו מהצוות הרע... איך הוא ידע לאן הוא רצה ללכת? אולי בגלל שעוקבים אחריו?.. פרק אחד הטובים, אין לי עוד משהו להגיד

אני חייב להתנצל על כך שהפרק היה קצר.
אני אשתדל לעשות את הבא יותר ארוך.

עוד כמה תגובות (לא מאליהאיאקס)
ואני אפרסם פרק.
יכול להיות שהוא יהיה כפול.

פרק מגניב..... ציפיתי שטאילו התפתח.....

תפרסם! תפרסם! תפרסם1!!
אני מת על הסיפור הזה!! X3

לא היה לי כ"כ זמן להתחבר בזמן האחרון
ואם היה לי לא היה לי זמן לכתוב פרק.
אני אשתדל לפרסם אותו מחר אבל אז
פחות סיכויים שהוא יהיה כפול.

וואו איזה מתח!
ג'רמי צודק יש לו מה לחשוש!

מתי תפרסם כבר?

אחרי שחיכיתם זמן רב, סוף סוף הגיע הפרק ה12.
עידכונים יוספו בדף הראשי בקרוב.

פרק 12- הנוכלים (חלק א')
ג'רמי הסתכל עלי, מבטו היה קר ורציני. ראיתי את שפתיו נעות אבל לא שמעתי את דבריו, הסקתי שסינן קללה כלשהיא. "עכשיו מאצ'ופ, הטלה ססמית" הוא פקד על הפוקימון שלו. מאצ'ופ הכין את ידיו מול חזהו והן הפכו לבנות.הוא התקדם לעבר צ'ימצ'אר. שיערתי שזאת מכה כלשהיא, אז אמרתי לצ'ימצ'אר "קפוץ מעליו ותשתמש בשריטות" צ'ימצ'אר פתח בריצה לעבר מאצ'ופ, שני הפוקימונים התקרבו אחד לשני. לא שמתי לב לחיוך המרושע/מזלזל שנמתח על פניו של ג'רמי, מאצ'ופ הרים את ידיו "שיערתי נכון" חשבתי לרגע. צ'ימצ'אר קפץ אבל אז קרה משהו לא צפוי. מאצ'ופ זינק למעלה ותפס בחזקה את צ'ימצ'אר, פערתי את פי בתימהון, צ'ימצ'אר ניסה להתפתל מחוץ לאחיזתו הנוקשה של מאצ'ופ אבל ללא הצלחה. "אתה צריך ללמוד גם על המתקפות של הפוקימון היריב" אמר ג'רמי, ואז בקול ערמומי הוסיף
"תגמור אותו מאצ'ופ, זה הזמן". מאצ'ופ הוריד את ידיו במהירות ואז שחרר את צ'ימצ'אר שהתעופף אל הרצפה. "לא" קראתי בבהלה, צ'ימצ'אר נחבט ברצפה ופלט זעקה קצרה אבל אז נעמד, מתנדנד מעט על רגליו הפגועות, וירה גחלת שפגעה ישירות במאצ'ופ. "מאצ'ו... מאצ'ופ?" גמגם ג'רמי. "יופי" קראתי
לצ'ימצ'אר הוא פלט צווחת ניצחון והמשיך לירות גחלת. "שריטות" אמרתי לו, כל גופי משולהב.
הוא הפסיק את הגחלת ותקף בחזקה את מאצ'ופ עם ציפורניו. "יופי, עכשיו תסיים את זה" המשכתי לעודד את צ'ימצ'אר. צ'ימצ'אר קפץ למעלה, קרא קריאת שמחה ואז הנחית את ידו על מאצ'ופ. מאצ'ופ שעל גופו נראו סימני שריטות קטנים, נפל לאחור, מעולף לגמרי. "ניצחון" קראתי אל צ'ימצ'אר וסימנתי בידי V.
צ'ימצ'אר התקדם אלי ונפל על רגלי, עייף. "נלחמת טוב" אמרתי לו "מגיע לך לנוח". הרמתי את מבטי אל ג'רמי. הוא עמד, פרצופו מאובן משלב ידיים. הסתובבתי לצאת מן הזירה אבל הוא קרא לי "חכה" סובבתי אליו את ראשי, הוא התקרב אלי "יש לך עוד פוקימון?" הוא שאל והוציא מחגורת המאמנים שלו פוקדור.
"כן, למה?" שאלתי בתמיהה."גם לי, זה יהיה קרב ההכרעה שלנו. הפוקימון שלי נגד האחרון שלך" קולו היה קר. חשבתי קצת "אה... אה..." גמגמתי."נו" הוא האיץ בי. "טוב" אמרתי "נגמור את הקרב לגמרי, אבל בזירה אחרת"."אין סיכוי" אמר ג'רמי "כל הזירות בוודאי תפוסות ואם נצא מפה מישהו אחר יתפוס"."נו טוב, נמשיך בזירה הזאת". התמקמנו בחזרה במקומות."צא בוויזל,אתה המכריע של הקרב הזה".ג'רמי הסתכל על בוויזל בסקרנות, ופניו עטו הבעת תימהון.הוא לחש לעצמו דבר בשקט ואז זרק את הפוקדור לאוויר "צא, גלייד"."גלייד?"חשבתי "זה לא ההתפתחות של קיריליה זכר? לאחותי יש קיריליה".מהפוקדור יצא פוקימון עם רגליים לבנות, מין בטן קטנה לבנה, חזה ירוק וראש לבן עם 'קסדה' ירוקה.
מה שהיה מיוחד בו הוא שמהמרפק יצאו שני להבים ירוקים שבקצה שלהם היו האצבעות הקטנות.
השופט (שעוד לא יצא מהזירה) אמר "זה יהיה קרב 1x1, התחילו"."גלייד, חתך לילה" גלייד התחיל להחליק על רגליו לעבר בוויזל, אחד הלהבים הפך סגול. "בוויזל תחמוק" גלייד התקרב לבוויזל, הרים את הלהב הסגול והנחית אותו לעבר בוויזל, בוויזל קפץ לאחור. גלייד המשיך להכות ובוויזל המשיך לחמוק.
**************************
הלהב הסגול התקרב לעברי במהירות, קפצתי שוב אחורה."ההתחמקויות האלה לא יעזרו לך לעד, אתה יודע?" אמר הפוקימון שמולי, גלייד. "אני יודע מצוין" אמרתי וחמקתי ממכה נוספת "אבל גם אתה לא תוכל לתקוף כ"כ הרבה זמן"."הרבה זמן?" הוא אמר בזלזול. הוא נעצר והרים את שני הלהבים, שהפכו סגולים. "עכשיו" צעק המאמן שמאחוריו. גלייד זינק לעברי מכין את הלהבים למכה ישירה. "לא, תחמוק בוויזל" צעק ארווין.האינסטינקט שלי עצר אותי, רגלי היו כנטועות בקרקע מרוב פחד. גלייד פגע בי והעיף אותי לאחור. עיני נעצמו, צללים גדולים ושחורים עברו מולי, צעקתי בפחד. "בוויזל מהר, אקדח מים" צעק ארווין. פתחתי את עיני, גלייד עמד מולי. קפצתי על הרגליים והתכוננתי לירות אקדח מים.
"צוות כפול" אמר המאמן של גלייד בקול מצווה. לפתע פתאום גלייד השתכפל, במקום גלייד אחד נהיו
סביבי בערך 20 גליידים. "תירה בכולם" אמר ארווין במהירות. התחלתי לירות אקדח מים לכל עבר, בשביל להגביר מהירות פשוט הסתובבתי על הרצפה ויריתי אקדח מים ללא הפסקה.
נעצרתי כדי לנשום.ואז הופיע מולי הגלייד האמיתי, צוחק. "מכה מזויפת" אמר המאמן של גלייד. "מה זה?" שמעתי את ארווין שואל בתמיהה את מחשבותיי. גלייד הרים את הלהב והתקרב לעברי במהירות.
הרשתי דחף לסוכך על ראשי עם ידי אבל התנגדתי לו, קפצתי לאחור ויריתי בום על-קולי, הוא פגע בגלייד הנדהם והעיף אותו לאחור. "יופי" צווח ארווין בשמחה. "זה לא היה אמור לקרות" נאנק גלייד.
התחלתי לרוץ לעבר גלייד, הרגשתי איך המהירות שלי גוברת, נתקעתי בו בחזקה."בוויזל למד מתקפה מהירה" צפצף המכשיר האדום של ארווין. "מתקפה חדשה סוף סוף" קרא ארווין. "גלייד, חתך על-חושי". אמר המאמן של גלייד בזעם. הלהב השמאלי של גלייד התכסה בהמון צבעים שכאילו 'שטו' על הלהב. גלייד קפץ והנחית לעברי את המכה. שנייה לפני שהלהב פגע בי, יצא ממנו הדף לבן חזק שהעיף אותי למרחק, נחבטתי ברצפה. הרגשתי כאבים חזקים באזור הגב, ואז זה קרה שוב. גל של כוח עבר בי,
קפצתי על רגלי והרגשתי שמשהו אחר שולט בי. על ידי הימנית נוצר עיגול קרח, הכוח המוזר הריץ אותי במהירות לעבר גלייד המופתע ושלח את ידי במהירות לעבר מרכז גופו של גלייד. עיגול הקרח פגע בו בחזקה והעיף אותו לאחור. הוא עוד לא התעלף, זרם הכוח התפוגג אבל אני המשכתי, קפצתי אל גלייד ויריתי בום על-קולי. הבום העל-קולי פגע ב'קסדה' של גלייד. הוא צעק בכאב והתעלף.
********************
ג'רמי לא חיכה לשמוע את צהלות השמחה של יריבו הצעיר, הוא שם לב לשלל הרב שנמצא בידיו למרות ההפסד. הוא חמק מהזירה, חושב בשמחה "קולין ישמח לשמוע, למרות שזה אתגר". והא יצא מאצטדיון הזירות והתגנב, בלי אופניו, לאחת הסמטאות הקרובות. הוא נעצר בסמטה, טיפס על גדר אבן שהייתה בקצה, וזינק אל הרחוב הגדול. הוא עבר כמה בתים ופנה שוב לרחוב צדדי קטן. בקצה הרחוב היה ממוקם מגרש חול. על שפתו של המגרש ישבו שלשה נערים. הם שוחחו בניהם, כשהגדול מביניהם מעשן סיגר.
הוא התקרב עליהם. אחד הנערים, בעל קעקוע של דאסקול על הזרוע, שם לב אליו. "היי, ג'רמי" הוא אמר מסמן לו בידו להתקרב "איך היה? השגת כבר איזה קורבן?". ג'רמי התקרב אליהם. הוא חשף את כתפו והסתכל על הקעקוע שלו, גם דאסקול."הקורבן היה קשוח מאוד, אבל השגתי משהו". שלשת הנערים התקרבו אליו בסקרנות. הגדול, עם הסיגר, שאל "נו, נראה מה הבאת" והוסיף "אני מקווה שזה לא עוד שטות קטנה כמו בפעם הקודמת". ג'רמי נשך את שפתו הקדמית ונהם."זה מידע, קולין" הוא אמר "אבל חשוב". השלישי, שעוד לא הוציא מילה מפיו, שאל "כמה מידע יכול להיות חשוב?" מחווה בידו תנועה של זלזול. ג'רמי חייך "חשוב מאוד". ארבעתם התכנסו במעגל צפוף. מי שהיה מסתכל מהצד לא היה יכול לשמוע את דבריו, הוא ידע להסוות את מה שהיה צריך להסוות. לאחר שסיים לדבר, הבחור הגדול, קולין, חייך ואמר "יפה, יפה" ואז הסתובב ואמר "תתכוננו ממחר נהיה צוות חזק ביותר" הוא התחיל ללכת, משליך את הסיגר מאחוריו.
המשך יבוא...

אחרי שחיכיתם זמן רב, סוף סוף הגיע הפרק ה12.
עידכונים יוספו בדף הראשי בקרוב.

פרק 12- הנוכלים (חלק א')
ג'רמי הסתכל עלי, מבטו היה קר ורציני. ראיתי את שפתיו נעות אבל לא שמעתי את דבריו, הסקתי שסינן קללה כלשהיא. "עכשיו מאצ'ופ, הטלה ססמית" הוא פקד על הפוקימון שלו. מאצ'ופ הכין את ידיו מול חזהו והן הפכו לבנות.הוא התקדם לעבר צ'ימצ'אר. שיערתי שזאת מכה כלשהיא, אז אמרתי לצ'ימצ'אר "קפוץ מעליו ותשתמש בשריטות" צ'ימצ'אר פתח בריצה לעבר מאצ'ופ, שני הפוקימונים התקרבו אחד לשני. לא שמתי לב לחיוך המרושע/מזלזל שנמתח על פניו של ג'רמי, מאצ'ופ הרים את ידיו "שיערתי נכון" חשבתי לרגע. צ'ימצ'אר קפץ אבל אז קרה משהו לא צפוי. מאצ'ופ זינק למעלה ותפס בחזקה את צ'ימצ'אר, פערתי את פי בתימהון, צ'ימצ'אר ניסה להתפתל מחוץ לאחיזתו הנוקשה של מאצ'ופ אבל ללא הצלחה. "אתה צריך ללמוד גם על המתקפות של הפוקימון היריב" אמר ג'רמי, ואז בקול ערמומי הוסיף
"תגמור אותו מאצ'ופ, זה הזמן". מאצ'ופ הוריד את ידיו במהירות ואז שחרר את צ'ימצ'אר שהתעופף אל הרצפה. "לא" קראתי בבהלה, צ'ימצ'אר נחבט ברצפה ופלט זעקה קצרה אבל אז נעמד, מתנדנד מעט על רגליו הפגועות, וירה גחלת שפגעה ישירות במאצ'ופ. "מאצ'ו... מאצ'ופ?" גמגם ג'רמי. "יופי" קראתי
לצ'ימצ'אר הוא פלט צווחת ניצחון והמשיך לירות גחלת. "שריטות" אמרתי לו, כל גופי משולהב.
הוא הפסיק את הגחלת ותקף בחזקה את מאצ'ופ עם ציפורניו. "יופי, עכשיו תסיים את זה" המשכתי לעודד את צ'ימצ'אר. צ'ימצ'אר קפץ למעלה, קרא קריאת שמחה ואז הנחית את ידו על מאצ'ופ. מאצ'ופ שעל גופו נראו סימני שריטות קטנים, נפל לאחור, מעולף לגמרי. "ניצחון" קראתי אל צ'ימצ'אר וסימנתי בידי V.
צ'ימצ'אר התקדם אלי ונפל על רגלי, עייף. "נלחמת טוב" אמרתי לו "מגיע לך לנוח". הרמתי את מבטי אל ג'רמי. הוא עמד, פרצופו מאובן משלב ידיים. הסתובבתי לצאת מן הזירה אבל הוא קרא לי "חכה" סובבתי אליו את ראשי, הוא התקרב אלי "יש לך עוד פוקימון?" הוא שאל והוציא מחגורת המאמנים שלו פוקדור.
"כן, למה?" שאלתי בתמיהה."גם לי, זה יהיה קרב ההכרעה שלנו. הפוקימון שלי נגד האחרון שלך" קולו היה קר. חשבתי קצת "אה... אה..." גמגמתי."נו" הוא האיץ בי. "טוב" אמרתי "נגמור את הקרב לגמרי, אבל בזירה אחרת"."אין סיכוי" אמר ג'רמי "כל הזירות בוודאי תפוסות ואם נצא מפה מישהו אחר יתפוס"."נו טוב, נמשיך בזירה הזאת". התמקמנו בחזרה במקומות."צא בוויזל,אתה המכריע של הקרב הזה".ג'רמי הסתכל על בוויזל בסקרנות, ופניו עטו הבעת תימהון.הוא לחש לעצמו דבר בשקט ואז זרק את הפוקדור לאוויר "צא, גלייד"."גלייד?"חשבתי "זה לא ההתפתחות של קיריליה זכר? לאחותי יש קיריליה".מהפוקדור יצא פוקימון עם רגליים לבנות, מין בטן קטנה לבנה, חזה ירוק וראש לבן עם 'קסדה' ירוקה.
מה שהיה מיוחד בו הוא שמהמרפק יצאו שני להבים ירוקים שבקצה שלהם היו האצבעות הקטנות.
השופט (שעוד לא יצא מהזירה) אמר "זה יהיה קרב 1x1, התחילו"."גלייד, חתך לילה" גלייד התחיל להחליק על רגליו לעבר בוויזל, אחד הלהבים הפך סגול. "בוויזל תחמוק" גלייד התקרב לבוויזל, הרים את הלהב הסגול והנחית אותו לעבר בוויזל, בוויזל קפץ לאחור. גלייד המשיך להכות ובוויזל המשיך לחמוק.
**************************
הלהב הסגול התקרב לעברי במהירות, קפצתי שוב אחורה."ההתחמקויות האלה לא יעזרו לך לעד, אתה יודע?" אמר הפוקימון שמולי, גלייד. "אני יודע מצוין" אמרתי וחמקתי ממכה נוספת "אבל גם אתה לא תוכל לתקוף כ"כ הרבה זמן"."הרבה זמן?" הוא אמר בזלזול. הוא נעצר והרים את שני הלהבים, שהפכו סגולים. "עכשיו" צעק המאמן שמאחוריו. גלייד זינק לעברי מכין את הלהבים למכה ישירה. "לא, תחמוק בוויזל" צעק ארווין.האינסטינקט שלי עצר אותי, רגלי היו כנטועות בקרקע מרוב פחד. גלייד פגע בי והעיף אותי לאחור. עיני נעצמו, צללים גדולים ושחורים עברו מולי, צעקתי בפחד. "בוויזל מהר, אקדח מים" צעק ארווין. פתחתי את עיני, גלייד עמד מולי. קפצתי על הרגליים והתכוננתי לירות אקדח מים.
"צוות כפול" אמר המאמן של גלייד בקול מצווה. לפתע פתאום גלייד השתכפל, במקום גלייד אחד נהיו
סביבי בערך 20 גליידים. "תירה בכולם" אמר ארווין במהירות. התחלתי לירות אקדח מים לכל עבר, בשביל להגביר מהירות פשוט הסתובבתי על הרצפה ויריתי אקדח מים ללא הפסקה.
נעצרתי כדי לנשום.ואז הופיע מולי הגלייד האמיתי, צוחק. "מכה מזויפת" אמר המאמן של גלייד. "מה זה?" שמעתי את ארווין שואל בתמיהה את מחשבותיי. גלייד הרים את הלהב והתקרב לעברי במהירות.
הרשתי דחף לסוכך על ראשי עם ידי אבל התנגדתי לו, קפצתי לאחור ויריתי בום על-קולי, הוא פגע בגלייד הנדהם והעיף אותו לאחור. "יופי" צווח ארווין בשמחה. "זה לא היה אמור לקרות" נאנק גלייד.
התחלתי לרוץ לעבר גלייד, הרגשתי איך המהירות שלי גוברת, נתקעתי בו בחזקה."בוויזל למד מתקפה מהירה" צפצף המכשיר האדום של ארווין. "מתקפה חדשה סוף סוף" קרא ארווין. "גלייד, חתך על-חושי". אמר המאמן של גלייד בזעם. הלהב השמאלי של גלייד התכסה בהמון צבעים שכאילו 'שטו' על הלהב. גלייד קפץ והנחית לעברי את המכה. שנייה לפני שהלהב פגע בי, יצא ממנו הדף לבן חזק שהעיף אותי למרחק, נחבטתי ברצפה. הרגשתי כאבים חזקים באזור הגב, ואז זה קרה שוב. גל של כוח עבר בי,
קפצתי על רגלי והרגשתי שמשהו אחר שולט בי. על ידי הימנית נוצר עיגול קרח, הכוח המוזר הריץ אותי במהירות לעבר גלייד המופתע ושלח את ידי במהירות לעבר מרכז גופו של גלייד. עיגול הקרח פגע בו בחזקה והעיף אותו לאחור. הוא עוד לא התעלף, זרם הכוח התפוגג אבל אני המשכתי, קפצתי אל גלייד ויריתי בום על-קולי. הבום העל-קולי פגע ב'קסדה' של גלייד. הוא צעק בכאב והתעלף.
********************
ג'רמי לא חיכה לשמוע את צהלות השמחה של יריבו הצעיר, הוא שם לב לשלל הרב שנמצא בידיו למרות ההפסד. הוא חמק מהזירה, חושב בשמחה "קולין ישמח לשמוע, למרות שזה אתגר". והא יצא מאצטדיון הזירות והתגנב, בלי אופניו, לאחת הסמטאות הקרובות. הוא נעצר בסמטה, טיפס על גדר אבן שהייתה בקצה, וזינק אל הרחוב הגדול. הוא עבר כמה בתים ופנה שוב לרחוב צדדי קטן. בקצה הרחוב היה ממוקם מגרש חול. על שפתו של המגרש ישבו שלשה נערים. הם שוחחו בניהם, כשהגדול מביניהם מעשן סיגר.
הוא התקרב עליהם. אחד הנערים, בעל קעקוע של דאסקול על הזרוע, שם לב אליו. "היי, ג'רמי" הוא אמר מסמן לו בידו להתקרב "איך היה? השגת כבר איזה קורבן?". ג'רמי התקרב אליהם. הוא חשף את כתפו והסתכל על הקעקוע שלו, גם דאסקול."הקורבן היה קשוח מאוד, אבל השגתי משהו". שלשת הנערים התקרבו אליו בסקרנות. הגדול, עם הסיגר, שאל "נו, נראה מה הבאת" והוסיף "אני מקווה שזה לא עוד שטות קטנה כמו בפעם הקודמת". ג'רמי נשך את שפתו הקדמית ונהם."זה מידע, קולין" הוא אמר "אבל חשוב". השלישי, שעוד לא הוציא מילה מפיו, שאל "כמה מידע יכול להיות חשוב?" מחווה בידו תנועה של זלזול. ג'רמי חייך "חשוב מאוד". ארבעתם התכנסו במעגל צפוף. מי שהיה מסתכל מהצד לא היה יכול לשמוע את דבריו, הוא ידע להסוות את מה שהיה צריך להסוות. לאחר שסיים לדבר, הבחור הגדול, קולין, חייך ואמר "יפה, יפה" ואז הסתובב ואמר "תתכוננו, ממחר נהיה צוות חזק ביותר" הוא התחיל ללכת, משליך את הסיגר מאחוריו.
המשך יבוא...