נושא: פוקימון- מסע בסימן בויזל

ידעתי שג'רמי הוא מהצוות הרע!!!
בכל מקרה,מתי דור 5 יופיע(בכללי,אל תתן תאריך פשוט תגיד אם בזמן האחרון או הרבה יותר אחרי[לא חובה,אני רק רוצה לדעת]).

אני לא בטוח מתי אני אכניס אותו,
אני לא חושב בזמן הקרוב.

אחלה סיפור אהבתי,אתה יכול להגיב בסיפור שלי?

אתה עשית דאבל...
פרק ממש מותח!!1 ארווין תשמור על בוויזל!!! חחח

אמרת שאתה תגיב לי בסיפור אם אני יגיב בשלך,נכון?

למי שהגיב תודה על התגובות.
למי שלא הגיב, תגיב מייד!!!
הפרק הבא יפורסם (אם לא יהיו תקלות)
עד יום שלישי הבא,
אבל יכול להיות אחרי.

לא להתעייף! רוצים פרק!

רוצים עוד פרק רוצים עוד פרק רוצים עוד פרק!!!
*איך קוראים לך?
אה כן ואל תשכח להביא לבוויזל אבן נצח כדי שלא יתפתח...

רוצים עוד פרק!

אני קצת לא בעניינים אבל פרק יפה!
מתי עוד פרק?

לפני כמה דקות חזרתי מבית-ספר ואני
לא אהיה בבית הערב אז כנראה שהפרק יבוא מחר.
ברשותכם, שמי ישאר חסוי עד שמישהו ינחש
(אל תפתחו לי פה בורסת הימורים!!) ויפגע ישר
למטרה. בכל מקרה תקראו לי בכינוי שלי, דאב/דו/dav.

אוקי, סוף סוף הוא מגיע, פרק 13.
-----------------------------
הערה/הארה (עודכן בהודעה השנייה בעמ' הראשון)
חדש: כוח מגה. הכוח המסטורי של המגה-פוקימונים. נמדד מ1 עד 14.
1-3: לפוקימון אין שליטה על הכוח, הכוח מופיע במקרי חרום.
4-6: הפוקימון שולט מעט על הכוח ללא ידיעה שהוא שולט.
7-10: הפוקימון שולט על כוחו מעט.
11-14: שליטה כמעט מלאה על הכוח.
15: שליטה מושלמת על הכוח.
-----------------------------
ועכשיו הפרק.

פרק 13- הנוכלים (חלק ב')
"איך אני אגיע לשם עכשיו?" חשבתי בעצבנות. עמדתי ליד סמטה בעיר ווינדליף מנסה להבין איך הוביל אותי ג'רמי לזירה לפני כמה שעות. "איך שחכתי, תסבירו לי?" חשבתי "אני הרי אמרתי לעצמי מראש שאני אחפש את שמה על הלוחות, אז למה שכחתי?" המשכתי לכעוס על עצמי "טוב, להתעצבן לא יעזור לי אני צריך לנסות להגיע לשם". המשכתי לחפש מוצא שכלפתע משהו סנוור אותי. הרמתי את ידי לחסום את השמש ואז ראיתי אותו שוב, על יד בניין, מדבר בפלאפון משוכלל. חיכיתי שהוא יסיים את השיחה וניגשתי אליו. "היי, ג'רמי" פניתי אליו. הוא קפץ בבהלה והסתובב אלי, כשראה אותי חייך "אה, שלום. שוב מחפש את הזירה?" הוא שאל. "איך ידעת?" השתוממתי "כשרון מלידה" הוא צחק "בוא אחרי".
הוא הוביל אותי לאורך כמה רחובות ואז נכנס לסמטה צדדית "לא זכור לי שהדרך היא מפה" אמרתי "אה" אמר ג'רמי "אני צריך לקחת משהו מחבר, חכה לי פה שנייה" הוא נכנס לאחד הבתים. נשענתי על גדר וחיכיתי. לאחר כמה דקות הוא יצא מהבניין עם שלשה נערים. הם דברו בניהם וג'רמי הצביע עלי.
לא הבנתי מה קורה, הנערים קרבו אלי ונשענו על הגדר לצידי, שניים מכל צד. הגדול מבניהם, עם סיגריה בפה, הסתכל עלי בעיון ואז שאל את ג'רמי "אתה בטוח שזה הוא?"."בטוח" ענה ג'רמי, ולפתע כאילו לא הכרתי אותו "הדבר הזה ניצח את שלשת הפוקימונים שלי". אחד הנערים האחרים,עם צלקת על עינו השמאלית, גיחך "אתה מדרדר ג'רמי, לפספוס הזה הפסדת?". "אני לא פספוס" התפרצתי "אני בן עשר וכמה חודשים וזה לא גיל כל-כך קטן".הרביעי, שהיה נמוך מהשאר ובעל שער אדום כאש, חייך "לילדון יש אומץ הא?"."מה אתם רוצים ממני בכלל?" שאלתי "חבורת נוכלים". השלישי הסתכל עלי בשעשוע "נוכלים, כינוי פאר" הוא צחק ואז פנה לג'רמי שישב בצד עם פרצוף חמוץ ואמר לו "תתנחם, אנחנו יודעים שאתה לוחם טוב"."אוקי, נעבור לעניין שבגללו 'התכנסנו' כאן היום" אמר הגדול, שהוא כנראה המנהיג, הוא פנה אלי "יש ברשותך פוקימון שאנחנו מעוניינים בו, תביא לנו אותו בשקט או שנצטרך לקחת בכוח?" הוא שאל."אתם לא מקבלים אפילו לא חצי פוקדור" עניתי. הוא התרגז "על תהיה חוצפן, פשוט תביא את הפוקדור של המגה-בוויזל שלך"."איזה מגה-בוויזל?" ניסיתי להתחמק. "אל תהיה תמים" התערב ג'רמי "אתה יודע טוב מאוד על מה אני מדבר. פשוט תענה או שאני יצטרך להיות אלים". הוא הפשיל את שרוולו ושמתי לב לקעקוע של מן פוקימון רוח מוזר. שאר הנערים התקרבו אלי כשעל פניהם מבט מזרה אימים. "לא ולא" אמרתי, משלב את ידי בעקשנות."נמאס לי" אמר הזה עם הצלקת. הוא התקרב אלי והרים את ידו "אתה בקשת את זה..." הוא לחש בארסיות והוריד את ידו לעברי. לפתע, גוש צהוב עם מעט אדום הגיח במהירות והפיל את ארבעתם על הרצפה. זה היה מן אריה צהוב עם רעמה וזנב אדומים. הוא נבח, ומפיו יצא עשן. מאחוריו הופיעה אישה, בעלת שיער ירוק ומדים כחולים. "השוטרת ג'ני של ווינדליף" חשבתי בהקלה."מה הבעיה עכשיו, מר קולין וחבורת המופרעים שלו?" היא רעמה עליהם בקולה "למה נטפלתם לילד המסכן?" המפקד, שהוא כנראה היה קולין, גמגם משהו וניסה להתרומם אבל האריה, שהבנתי מהפוקדע שלי שזה ארקניין, נהם וקולין התיישב בבהלה."אוקי, יש לכם 10 שניות להסתלק מפה, ואם אני אשמע פעם נוספת שעשיתם בעיות,זה לא יהיה טוב" אמרה השוטרת. הארבעה קמו, פרצו בריצה ונעלמו. ג'ני פנתה אלי "מה הם רצו ממך?" היא שאלה. עניתי "את המגה-בוויזל שלי"."יש לך מגה-בוויזל?" היא שאלה בהפתעה. "כן" עניתי "מה הבעיה עם זה?"."טוב, זה יכול לגרור הרבה סיכונים" היא אמרה "שמעת את האגדה נכון?". הנהנתי."ומה שקרה עכשיו" היא המשיכה "אממ... בוא נראה מה נעשה אתך" היא חשבה קצת "אני אקח אותך למרכז הפוקימונים עכשיו, ותזהר!" היא הניפה את ידה בתנועה של איום "יש בעיר הזאת פושעים לא מעטים". היא החזירה את ארקניין והובילה אותי על האופנוע. עליתי על ה'עגלה' שבצד האופנוע. "תחזיק חזק" היא אמרה והתניעה.

"אני לא מאמין" חשבתי , יושב על יד השולחן בחדרי במרכז הפוקימונים. "הייתי מבקש ממנה שתיקח אותי לזירה, איך שכחתי".התנערתי "טוב, אני לא יכול לשבת ככה כל היום, או יותר נכון מה שנשאר מהיום" גיחכתי, השמש כמעט שקעה. "אני אלך לשון מוקדם כדי שאקום מחר מוקדם ויהיה לי הרבה כוח ללכת מחר לעיר הבאה. התקלחתי, התלבשתי בפיג'מה ונכנסתי למיטה. "לילה טוב" אמרתי לפוקימונים שלי, שהיו בתוך הפוקדור והלכתי לישון.
************************
ביער ה'שקט' צפון המחוז
"זה קצת מוזר, אתה לא חושב?" אמר הסנורלקס הזקן שדיבר עם לוקסיו "אתה מפחד מהכוח שלך?". לוקסיו נאנח "זה לא..."."מה לא?" שאל סנורלקס בחיוך."זה לא כוח רגיל, זה כוח חזק בהרבה" אמר לוקסיו "תראה" הוא פנה לעץ שצמח בסמוך וירה בו שני זרמים חשמליים, העץ נחרך."אתה מבין?" הוא שאל את סנורלקס."מבין" ענה סנורלקס "אבל אני לא מבין למה אתה לא מבין"."מה?" שאל לוקסיו, מתפלא "מה זאת אומרת, אני לא מבין?".סנורלקס נאנח "אתה מגה פוקימון"."מה???" לוקסיו קפץ אחורה. "זה ברור" ענה סנורלקס בשלווה "אתה לא שם לב? אתה שונה, חזק מכולם. זה מספיק סימנים בשבילך?"."כן" ענה לוקסיו "מה אני אמור לעשות עם זה שאני מגה בדיוק?" הוא שאל.סנורלקס חייך "לעזור לפוקימונים, להגן עליהם"."אוקי" אמר לוקסיו "תודה" הוא אמר ורץ לתוך היער.הוא שמע את סנורלקס צועק מאחוריו "אין בעד מה" וחשב לעצמו "יש בעד מה, אני יודע בדיוק מה לישות עכשיו" הוא חייך בזדוניות ויצא לחפש את סטראפטור.
המשך יבוא...