נושא: פוקימון- מסע בסימן בויזל

luffy: תודה רבה על התגובה, אשמח אם תסכים להוסיף לחתימתך
את הלינק לסיפור שלי למרות שגם לך יש סיפור.
buizel שולט: יש לי כבר בראש חלקים מהמשך הסיפור למרות שהם
יקרו כנראה בעוד זמן רב. ולגבי הניחוש שלך: יכול להיות שזה יקרה,
אתה תראה בהמשך.
לשניים האחרים: תודה רבה על התגובות. ואני מבקש לא להתעלף/ליפול מהכיסא
כשקוראים את הסיפור שלי.

מי רוצה עוד פרק?

וואו קראתי את כל הפרקים!
ממש יפה D:
מתי פרק' 9?.. D=

נתווספה קוראת לרשימת הקוראים.
הפרק כנראה יהיה מחר או מחרתיים.

היום אני לא יכול.
מי עוד רוצה פרק?

פורסם במקור על ידי dav5000

היום אני לא יכול.
מי עוד רוצה פרק?

אני!

יאללה עוד פרק, מחכים כולם כבר הרבה זמן ^^

קדימה תביא עוד אחד!!!

דיי באמת תביא עוד אחד!

יאלה עוד פרק!
אפילו החתולה שלי במתח!
היא יושבת לי על המקלדת ומתסתכלת על המסך מחכה לפרק 9 ו10 ולאוכל טוב נו אני יאכיל אותה

אני ממש מצטער, אבל יש פה דאבל פוסט וזה אסור, קראי חוקים בבקשה.
אני רק מזהיר הפעם, כי זאת פעם ראשונה. אך נא להיזהר.

ברוכה הבאה לפורום ספרות, מוזמנת לקרוא גם עוד סיפורים.

טוב, זה פעם ראשונה שכ"ך הרבה רוצים פרק בבת אחת
אז קבלו במחיאות כפיים את...

פרק9- מחלוקות
ישבתי בחדרי במרכז הפוקימונים, מסתכל על התג הראשון שלי המנצנץ באור השמש. "קדימה" התנערתי "צריך להתקדם, העיר ווינדליף מחכה לנו". ארזתי את הדברים שלי "למה אני חייב להיות כזה מבולגן?" שאלתי את עצמי בקול לא שם לב שהדלת פתוחה. "צריך עזרה?" שמעתי קול מהדלת. הסתכלתי לשם האחות ג'וי עמדה שם, הסמקתי מבושה. "א...א... לא תודה זה בסדר" אמרתי במהירות "בסדר גמור" היא אמרה ואז הלכה. קפצתי על הדלת וסגרתי אותה. נשמתי לרווחה "מזל שזו הייתה ההאחות ג'וי" אמרתי "אני שונא ששומעים אותי מדבר לעצמי, אתה יודע איזה בושות זה?" המשכתי להסביר לעצמי. סיימתי לארוז וירדתי לקומת הכניסה, הודיתי לאחות ויצאתי אל אור השמש. לאחר כמה דקות כבר הייתי בדרך המובילה לעיר ווינדליף. זה היה שדה גדול, ופה ושם היו כמה עצים. הסתכלתי סביב בסקרנות ואז משך את ליבי פוקימון. זה היה חתול אפור חמוד עם זנב מסולסל כקפיץ.
לאחר כמה שניות כבר ידעתי (בעזרת הפוקדע, כמובן) שזה גלמיאו. "בסדר גלמיאו, אתה שלי. צא עכשיו צ'ימצ'אר" קוף האש החמוד שלי יצא מהפוקדור.
"אוקיי צ'ימצ'א..." אמרתי אבל צ'ימצ'אר, בלי להסתכל עלי בכלל טיפס על עץ והחל לאכול פרי כתמתם שהיה על העץ. "צ'ימצ'אר?" שאלתי אותו בפליאה "מה אתה עושה שם? בא לכאן מיד" צ'ימצ'אר הסתכל עלי בזעף ואז המשיך לאכול. "נו" אמרתי, כבר בכעס "אתה בא?" צ'ימצ'אר פיהק ולא ענה. "בסדר גמור, אז טאילו יעשה את העבודה" הסתובבתי לעבר המקום שבו ישב גלמיאו ושם, ללא פחד ובלי היסוס עמד, כלום. פשוט שום דבר. "מה?" כמעט צעקתי. פניתי אל צ'ימצ'אר "יכולנו לתפוס אותו, כנס לפוקדור מיד" החזרתי אותו בכעס. "מה הוא חושב לעצמו?" שאלתי את עצמי במחשבה והמשכתי לעבר העיר.
******************************
"מה הוא חושב לעצמו?" חשבתי בכעס "אני הפוקימון ההתחלתי שלו ולמרות זאת הוא השתמש בבוויזל החדש הזה להילחם נגד מנהל המכון הראשון שלנו" הייתי בתוך הפוקדור. "נו צ'ימצ'אר , באמת" שמעתי את קולו של טאילו "זו סיבה? הרי הוא עוד ישתמש בך הרבה. אני הפוקימון הראשון שהוא תפס ואין לי שום התרעמות על בוויזל"."אתה לא דוגמה" הטחתי בו בכעס "אתה הרי מעופף קטן חמוד. שנולד בטבע והתרגל לכל הדברים האלה".הוא ניסה לענות "ואתה לא..." אבל חתכתי את דבריו "אתה גם יודע שבקרוב תהיה החזק בחבורה, הרי אתה מרגיש שאתה עומד להתפתח לא? ברגע שזה יקרה אתה תהיה עדיף. וגם המגה הזה" סתמתי את אוזני, לא מקשיב להמשך דבריו של טאילו.
****************************
"זה מה שהוא חושב עלי?" הייתי בפוקדור, התעורתי קצת לפני שהם התחילו לדבר אבל עשיתי את עצמי עדיין ישן. למרות שאני יודע שלא יפה לצותת, לא היתה ברירה."לא" אמרתי לעצמי בתקיפות "אסור לך לשנוא אותו בגלל זה, אנחנו חבורה וצריך לכבד אחד את השני". משהו בתוכי ניסה להתווכח "תראה מה הוא חושב עליך" ניערתי מעלי את המחשבה הזאת. "זה יעבור לו, אל תדאג" הנחתי את ראשי, מנסה להרדם מחדש.
******************************
ביער ה"שקט" בצפון המחוז
"זאת טעות גדולה, אני אומר לכם" אמר הוטהוט בלהט. סטראפטור,מורקרו פירו ועוד כשלשה מעופפים הסתכלו עליו בזלזול."תהיה בבקשה בשקט, קטנצ'יק. אף אחד לא ביקש לדעת את דעתך" אמר פירו. "בכל זאת" המשיך הוטהוט "אסור לפתוח מלחמה נגד החשמליים". "ומי אתה שתגיד לי?" שאל סטראפטור. הוא קרב את מקורו אל הוטהוט "אף אחד לא ביקש את דעתך, אתה לא מבין?" וכשסיים לומר את המילים האלה העיף את הוטהוט מראש העץ בנקישת מקור חזקה. "היי, זה לא יפה" אמרה טוגטיק אחת. "את גם רוצה?" שאל סטראפטור באיום. "לא" היא אמרה "אני עוברת לצידו של הוטהוט". "אין בעייה" קרא אחריה מורקרו "את בכל מקרה לא שייכת לכאן". היא התעופפה לעבר הוטהוט הפגוע, נושכת את שפתה בעלבון.