נושא: פוקימון- מסע בסימן בויזל

הפרק הבא? עוד בערך שבוע, אני
לא רוצה הפרש קטן בין הפרקים.

לא קוראים לי נדב!
ביקשתי לא לפתוח פה בורסת הימורים. זה אומר לא לנחש כל הזמן
מה השם שלי. באיזשהו שלב אתם תדעו.
בינתיים תקראו לי דאב/dav. או פשוט בכינוי שלי.

אני בחוסר זמן משווע בגלל
השעות שאני חוזר הביתה (ברוב הימים אני גומר מאוחר).
אז אני חושב שהפרקים הבאים יתעכבו מכיוון שאני רוצה
לכתוב פרק ארוך.
ד.א. קוראים לי דוד, אוקיי? נמאס לי מהניחושים האלה כבר.

הנה הפרק הגדול: פרק 14- צוות רוקט.
(מצטער על הדאבל פוסט, לא רציתי לחכות עד שמישהו יגיב כי ידעתי שזה לא יקרה)

פרק 14-צוות רוקט
המפקדה המחודשת של צוות רוקט היכנשהו בצפון מחוז ביסאשו
"מה אתה אומר? פיצוץ כ"כ חזק. יש המון סיכויים שיש שם משהו, הא?" שאל רוד את האיש בצידו השני של קו הטלפון. "כן" ענה האיש מהצד השני "אשלח לך את המידע ואת התמונות"."גם תמונות השגתם" שרק רוד בהתפעלות "טוב תעשה את זה מהר, כי אני רוצה לבדוק אם זה שווה משהו כי יש לי בראש כבר שניים שאפשר לסמוך עליהם שיעשו שם עבודה טובה".האיש השני רטן "אתה לא מאמין לי?".
"מאמין, מאמין" ענה רוד "אני יודע שאפשר לסמוך עליך, אבל ליתר ביטחון"."כן, בוס" ענה האיש מהצד השני של הקו וניתק. רוד נאנח "המחוז הזה משגע אותי כל פעם מחדש" ואז פנה לשותפתו שישבה בצד החדר מטפלת באספיאון ואמבריאון שלה "אולי נחזור לקנטו". דאס הרימה את ראשה "איזה שד הכניס לך בראש את הרעיון המטומטם לעזוב את המקום הנפלא הזה..." היא הצביע על הויטרינות לעבר הנוף היפה שבחוץ "...ולחזור למקום המשעמם ההוא"."אולי את צודקת" ענה רוד בספקנות ואז חייך ואמר "האמת שאם נחזור לקנטו בטח לצוותים שלנו יהיה מזל ג'סי" שניהם פרצו בצחוק מתחילים להתבדח על חשבון הצוות ה'ידוע':ג'סי, ג'יימס ומיאו.
במקום אחר במחוז ב'חללית' של הציידת J
"אתה חושב שלא שמעתי?" ענתה האישה בעלת משקפי השמש השחורים המכונה 'הציידת J', "אני יודעת מצוין מה קרה שם"."אני אומר לך, יש לי מידע" ענה האיש שישב מולה "מעורב שם מגה-פוקימון מסוג חשמל".הציידת אמרה "ואתה סומך עלי שאני אביא לך אותו שלם אני מבינה"."בדיוק" אמר האיש "את התשלום נסדר אחר-כך"."לא" חייכה הציידת בזדוניות "אנחנו נסדר את התשלום כרגע, בלי הכסף אני לא עובדת"."בסדר" רטן האיש. הוא שלף ארנק שמן מכיסו "על כמה מדובר?"...
ביער ה'שקט' צפון מחוז ביסאשו
"מה גרם להרס הזה?" נשאלה השאלה בפי עשרות העיתונאים שהיו במקום, המשטרה ניסתה להרגיע אותם. "אני מבקשת להתרחק" אמרה השוטרת ג'ני בזמן שאנשיה הקימו גדרות מסביב למקום האירוע.
חלק נוסף מהשוטרים והעיתונאים שהתנדבו לעזור הרימו את הפוקימונים המוטלים מעולפים בזירת האירוע והעבירו אותם לבית החולים המאולתר של האחות ג'וי מהעיר הקרובה. לא רחוק משם סנורלקס
ענק הסתכל בעצב על מקום הפיגוע "חבל" הוא אמר בעצב "לא הייתי צריך לומר לו את זה" והסתובב לתוך היער.
במרחק בטוח מהמקום
"אתה כ"כ מרוצה מזה הא?" הטיח אלקטבאז בלוקסיו "היית יכול לגרום הרבה פחות נזק, גם עם כעסת עליו מאוד"."בדיוק, לוקסיו" אמר רייצ'ו מהצד "גם אנחנו לא אהבנו אותם" הוא עבר לצעקה "אבל לא צריך להרוס את הבית שלנו בשביל זה"."אבל... אבל...". "מה אבל?" התפרץ מנטריק "אתה מבצע נזקים גדולים, כדאי שתעזוב אותנו בשקט נהיה יותר בטוחים". לוקסיו הוריד את זנבו בין הרגלים ופרץ בריצה אל תוכי היער. מהצד הסתכלו שני שינקסים, מיינום ופלוס "להתראות חבר" הם לחשו, מוחים דמעה בסתר.
אי שם, במקום ללא זמן או מרחב
"אני לא מאמין" סלבי אמר, חיוור "זה קרה"."חייבים לעשות משהו" אמר מנאפי "יש לי הרגשה שזה כמעט אבוד"."כל האנשים ראו את זה" אמר סלבי "עכשיו, יתחיל המרדף הגדול. מי שיספיק להגיע, ההוא יפגע בו"."איזה הוא?" שאל מנאפי."אתה יודע" ענה סלבי בכעס "אני מעדיף שלא להזכיר אותו פה..."."למרות שהוא יודע שאנחנו מתכוונים אליו" התפרץ שיימין שהופיע פתאום."הוא שומע אותנו בכלל?" שאל מנאפי. סלבי ושיימין הסתכלו עליו בתוכחה "בטח שהוא שומע אותנו" אמר שימיין "גם אדון הזמן ומר מרחב ולורד אלפא".סלבי הסתכל על שיימין במבט מתרה "תזהר, זה שאתה לא מחבב אותם זה לא אומר שאתה יכול לצחוק עליהם"."אני לא צוחק עליהם" התחמק שיימין."אנחנו צריכים לחשוב על פתרונות ואתם מאשימים אחד את השני" צעק מנאפי "אין לנו זמן לזה עכשיו"."צודק" אמר שיימין "אני צריך לעבוד על היחס שלי לשלושת הגדולים"."ארבעת" תיקן סלבי."הדיחו אותו" אמר שיימין בשקט."מה?" קפץ מנאפי "למה?".שיימין גלגל עיניים "תחשוב טוב מנאפי" וסלבי הוסיף
"הדיחו אותו מהסיבה שאנחנו פה"."אה, אוקי" אמר מנאפי. שתיקה הסתררה במקום. "טוב" הזדקף מנאפי "יש לי רעיון, להתראות". ובלי להוסיף מילה הוא נעלם."בסדר" אמר שיימין במבוכה "גם אני הולך מפה, להתראות" וגם הוא נעלם."אין לי מה לעשות פה לבד, אז אני חושב שגם אני אלך" אמר סלבי לעצמו ובסופת עלים קטנה הוא נעלם מהמקום.
*******************
"כן, אמא. אל תדאגי יהיה בסדר"."טוב להתראות חמוד שלי, תתקשר כשתגיע להסטרהאם, טוב?"."טוב אמא". ניתקתי.ישבתי באולם מרכז הפוקימונים, התיק על גבי, הפוקדורים בחגורת המאמנים, והמפתח של החדר חזר לאחות ג'וי. יצאתי ממרכז הפוקימונים, ופניתי ליציאה מהעיר. יצאתי מהעיר, שדות השתרעו מכל הכיוונים כשדרך סלולה מובילה באמצע לכיוון האופק. מבין העשבים הציצו פוקימונים חמודים.
וגם על הדרך עצמה היו לא מעט. התכופפתי להרים פוקימון קטן ולהזיז אותו מדרכי כששמעתי מישהו
פוסע מאחורי. הסתכלתי לאחור, גבר ואישה צעירים פסעו מאחורי. כשהגיעו אלי הם נעמדו לידי והאישה אמרה במבטא צרפתי חזק "בונז'ור, ילד נחמד" והגבר שאל אותי "אתה צריך עזרה במשהו? או שסתם התכופפת?" גם לו היה מבטא צרפתי."אני פשוט מפנה את הדרך מהפוקימונים שמפריעים לעבור" עניתי
"אתה באמת ילד טוב" אמרה האישה "זה יפה מאוד שאתה מפנה את הדרך"."אולי תרצה בונבוניירה?" שאל הגבר והוציא חבילת שוקולדים עטופים בנייר זהב."אמ..." אמרתי בהססנות "אקח אחד, תודה".
"בבקשה" אמרה האישה בקול נחמד, היא פתחה את החבילה והוציאה שוקולד אחד."תודה" אמרתי.
פתחתי את העטיפה ואכלתי את השוקולד במהירות, כדרכי. המשכתי ללכת כשהגבר והאישה הצרפתים הולכים אחרי. לאחר כמה זמן הרגשתי עייפות, היא התחזקה לאחר זמן נוסף ואז הרגשתי איך עיני נעצמות.

"אאוץ" אמרתי, מסתכל סביבי, הייתי בדרך להסטרהאם, איפה שנרדמתי. התיק היה מונח לידי, והגבר והאישה עמדו לידי, הפוקדורים שלי בידיהם. "זה הפוקדורים שלי" אמרתי להם. "כבר לא" ענה האיש, קולו שונה לגמרי, אבל עדיין עם מבטא חזק "מישהו שלח אותנו לקחת אחד הפוקימונים שלך"."יש לך מזל שנפלת על אבן, אחרת היית ישן שינה עמוקה" אמרה האישה בקול מרושע ואז פנתה אל הגבר "ליאון! אמרתי לך שהסם הזה חלש מידי"."מי אתם בכלל" זעקתי. "אוי, שכחנו לעשות הכרות" אמר הגבר בצחוק "אני ליאון, זאת קרואלה, ואתה ארווין, אני צודק?"."מאיפה אתם מכירים את השם שלי?" שאלתי, תוכנית החלה להתגבש במוחי "זה לא עניינך ילדון" אמרה האישה."עכשיו" חשבתי לעצמי זינקתי לעבר האישה וחטפתי פוקדור אחד מידיה "צא" אמרתי וזרקתי אותו לאוויר, טאילו יצא מהפוקדור."טאילו, צוות כפול ואז מתקפה מהירה" טאילו התחיל להשתכפל אבל קרואלה הגיבה במהירות, היא הכניסה את הפוקדור שלי לכיסה ושלפה אחר. "צא, וויבייל".מהפוקדור יצא פוקימון סגול
עם אוזניים אדומות, 'צעיף' אדום, זנב אדום, ומראשו יצאה מין 'מניפה' בצבע אדום. לא היה לי זמן להוציא את הפוקדע, אז נאלצתי להישאר בחוסר הידע על הפוקימון. טאילו ושכפוליו תקפו. "ציפורני מתכת" פקדה קרואלה. הציפורניים של וויבייל הפכו כסופות והוא הכה בכל טאילו שהתקרב אליו.
לאחר זמן קצר נשאר רק טאילו אחד, האמיתי. "וויבייל, קרן קרח" אמרה קרואלה. מפיו של וויבייל
יצאה קרן קרח עבה והתקדמה במהירות לעבר טאילו."טאילו, תחמוק. ישר לפוקדור" צעקתי. קרואלה וליאון נראו מבולבלים. טאילו חיכה שקרן הקרח תתקרב ואז החל להתעופף מסביבה ולהתקדם במהירות לעבר וויבייל. לפתע סטה מהדרך הישירה אל וויבייל והתעופף לעבר קרואלה המופתעת. הוא פגע בה בחזקה עם כנפו הימנית, היא נפלה, צורחת משהו בצרפתית לעבר טאילו. הפוקדור התעופף מכיסה ישר לעבר ליאון. הוא ניסה לתפוס אותו אבל טאילו צלל, ודקר את ליאון עם מקורו. ליאון התקפל, הפוקדורים נפלו מידיו, וטאילו הכה בהם עם כנפו והם התעופפו לעברי. תפסתי את שניהם והכנסתי אותם לחגורת המאמנים שלי. הפוקדע שלי צפצף "טאילו למד מכת כנף". ליאון וקרואלה קמו, ליאון שלף פוקדור "האנטר, הבחור הזה הוא אימון מצוין בשבילך".מהפוקדור יצא פוקימון סגול, מעט שקוף. ידיים סגולות ריחפו לפניו."אם אתם רוצים את זה אז בסדר" סיננתי , זרקתי את שני הפוקדורים הנוספים וצעקתי "אני זקוק לכם עכשיו, צ'ימצ'אר ובוויזל". שניהם יצאו מהפוקדור. קרואלה וליאון הסתכלו במבט מסורן אל בוויזל. "מה אתה חושב?" שאלה קרואלה את ליאון "סחורה יפה, בהחלט היה שווה לבוסים לשלוח אותנו למשימה הזאת"."אז אותו אתם רוצים הא? תחלמו" צחקתי "צ'ימצ'אר, גחלת. בוויזל, אקדח מים. טאילו, מתקפה מהירה".קרואלה וליאון הגיבו מהר "וויבייל, כדור צל"."האנטר, גם אתה כדור צל". שני הפוקימונים יצרו כדורים שחורים ואפלים בין ידיהם ושלחו אותם לעבר המתקפות של הפוקימונים שלי.
כדור הצל של וויבייל גבר בקלות על הגחלת של צ'ימצ'אר והעיף אותו לאחור. "צ'ימצ'אר" צעקתי בבהלה, רצתי אל המקום שבו היה אמור לנחות ותפסתי אותו. לעומת זאת, כדור הצל של האנטר לא הצליח לחדור את אקדח המים של בוויזל והוא פגע בהאנטר ודחף אותו לאחור. טאילו המשיך ללא הפרעה בין שני המתקפות, הוא התקדם במהירות לעבר וויבייל אבל הוא היה מוכן ציפורניו הפכו לשחורות והוא הכה בטאילו והעיף אותו אלי. טאילו נפל אל האדמה והתעלף. "טאילו" רצתי אליו "אתה בסדר?" שאלתי אותו, וכשלא קיבלתי תשובה הוצאתי את הפוקדור והחזרתי אותו לתוכו. בוויזל נשאר נגד שני הפוקימונים של קרואלה וליאון."מי שלח אתכם?" שאלתי שוב "מטעם מי אתם?". ליאון חייך בזלזול "הבוס שלנו שלח אותנו, ואנחנו מטעם צוות רוקט"."צוות רוקט?" שאלתי בהשתאות "מי אלה?".
קרואלה הסתכלה על ליאון ואמרה בציניות "הוא לא שמע על צוות רוקט הנפלא והאדיר, בא נלמד אותו מי אנחנו". ליאון הנהן ולאחר רגע הבנתי שזה לא היה בציניות. "וויבייל, קרן קרח"."האנטר, דופק אפל".
המשך יבוא...

אחלה פרק,אני אשמח אם תגיב בסיפור שלי גם...

אחלה פרק!
אהבתי איך ששילבת את הקרב המשולש מb&w בפרק.אגב,אני צריך ללכת עוד מעט לאנשהו,אז אני רוצה שתגיב לי מהר ככל האפשר בסיפור שלי!

פרק טוב
חזרתי לקרוא
מתי הפרק הבא?

הודעה
אני מכריז, על התפטרותי מתפקיד הכותב של הסיפור הזה.
מכיוון, שאני רוצה שהסיפור ימשך, אני מודיע על תחילתו של מסע בחירות
לכותב החדש של הסיפור הזה.
למעוניינים
שילחו לי ה"פ שכוללת:
נושא: בקשה לקבלת התפקיד של כותב הסיפור.
שם משתמש.
שם פרטי. (לא חובה, רצוי)
קטע של כחצי עמ' בוורד של משהו שכתבתם, כדי לבחון את הרמה.
בכל מקרה אני מוכן ואפילו רוצה לשמש כבטא, תוסיפו הערה שאתם צריכים/רוצים בטא.
כמובן שאני אערוך בשבילו את ההודעה הראשונה.