נושא: רעם בוער

~ דרוש לוגו ~
כמה מילים-
בלילה חלמתי חלום שהראה סצנת קרב בתחנת דלק, ראיתי אנשים שכורתים איברים אחד לשני ומשתמשים בכוחות על מוזרים.
ראיתי אנשים שהשתמשו בסם מוזר כדי לעזור לדם שלהם להקריש יותר מהר, וראיתי מכונית שההחזקה שלה היא על מסטיקים.
הדבר הזה הלהיב אותי ונתן לי השראה לכתוב את הסיפור הזה.
אני יודעת שהמון סיפורים שלי לא שרדו, אבל משהו בנושא הזה תפס את תשומת ליבי.
הפעם גם הכנתי כמה כותרות של פרקים, כך שאני פשוט אדע איך להמשיך.

העלילה-
לפני כ-2000 שנה, נזיר בודהיסטי כלא שד המכונה גאליונורו בסטונהנג' אשר באנגליה.
הוא חזה שבעוד כ-2000 שנה, ארגון בשם "אלי המוות של 10 האלמנטים" יחליטו להאיר את השד ולהשתמש בכוחו כדי להשתלט על העולם.
הוא מינה 10 נזירים אשר התחלקו לאלמנטים:רעם, אש, מים, קרח, אדמה, רוח, זמן, אור, פרח ואופל, אשר הצאצאים שלהם ילחמו בארגון וינסו למנוע את הסכנה.
כפי שהנזיר חזה, הארגון הוקם, ובו 5 אנשים אשר מתכננים להגיע לסטונהנג' ולהחיות את השד, אך לפני זה, הם מתכננים לבצע שלב ראשוני והוא לעקב, או להרוג את 10 הנבחרים, 10 הצאצאים של אותם הנזירים. 10 אנשים מכל רחבי העולם שהחיים שלהם עומדים להשתנות. מחיים רגועים ושקטים, הם עומדים ללמוד כיצד להילחם וכיצד לשלוט על האלמנטים שלהם. 10 אנשים מכל הגילאים סוחבים על גבם את גורל העולם.
כמה שהעלילה נשמעת מוזר, ורוב העלילות שלי מוזרות, יש בה משהו שמקסים אותי.
אבל אני לא יודעת להסביר מה.

מדריך פרקים:
פרק 1- תחילת מסע, הנבואה
פרק 2- יאיגו, אופל לבן
פרק 3- דלק בוער, רעם צורב
פרק 4- לפרוס את כנפי העגור, המקדש שאף פעם לא היה

לא להגיב

מדריך דמויות ראשיות

קורי
מידע: נערה צעירה, בת 18, עם שיער שטני ארוך ועיניים ירוקות. הצאצא של האשוק מאלי. הבת המאומצת של ליז. האמא האמיתית שלה נהרגה בשרפה כשהייתה בת 10. בעלת קשר מסטורי עם יאיגו. התלמידה של יאיגו.
אלמנט: רעם
נשק:
טפרים

מוצא: כנראה טקסס

ליז
מידע: אישה בת 25. בלונדינית עם עיניים כחולות. הצאצא של ראג'יב. האמא המאמצת של קורי. התחתנה בגיל 19 והתגרשה.
אלמנט: פרח
נשק:
שוט

מוצא: טקסס

רופאק
מידע: נזיר בודהיסטי קירח ושמנמן. הצאצא של הארשי.
אלמנט: אור
נשק:
מטה

מוצא: הודו

פליים
מידע: נער ג'ינג'י שמעשן, וכנראה משתמש בסמים. נהג לעבוד בתחנת דלק.
אלמנט: אש
מוצא: טקסס

מדריך דמויות "אלי המוות של 10 האלמנטים":
יאיגו
מידע: נער עם שיער כחול ועיניים אפורות, לובש משקפי ראייה. בעל קשר מסטורי עם קורי. המורה של קורי. שמו האמיתי הוא אלכסיוס.
תת אלמנט: חלום
נשק:
קלשון


גראמו
מידע: איש בעל צבע עור שחום ושיער שחר וקצר. הוא מזכיר שילוב של דוב, קרנך וחזיר יבלות.
תת אלמנט: רעש
נשק:
אגרופן

פרק 1- תחילת מסע, הנבואה
"ליז, תזיזי כבר את האחוריים שלך! אנחנו מילא נאחד לשם בגלל המכונית שלך!" צעקה נערה כבת 18 לידידתה בת ה-25.
"אני באה!" צרחה ליז ויצאה מבניין הלבנים הנמוך יחסית לשכניו, שהיו בעלי 8 קומות.
"ליז, לא שכחת את המכתב, נכון?" אמרה הנערה והתיישבה בטנדר החום שנראה כאילו כל רגע הוא עומד התפרק.
האישה הבלונדינית הכניסה את ידה לתיקה השחור והוציאה ממנו מעטפה לבנה עם בול אדום.
"הכול כאן, תירגעי." ליז אמרה והחזירה את המעטפה לתיק.
האישה הכניסה את המפתחות לסוויטץ' וסובבה אותם. המכונית החלה להשמיע קולות המזכירים קולות שיעול של גבר מעשן כבד. מהאגזוז יצא עשן שחור ומסריח שכיסה את חלון הראווה של חנות הבגדים אשר הייתה מתחת לבניין.
"ליז, איך אני אסביר לך.... תמכרי את המכונית." אמרה הנערה בקול עצבני למדי.
"אני לא יכולה למכור! בטסי היא המכונית הראשונה שלי!" אמרה ליז בקול עצבני ומדוכא.
"רואים." אמרה הנערה עם קול די ציני.
היא שמה את רגליה מעל תא הכפפות שהתפרק איך שהיא רק הניחה אותן.
"על תשימי רגליים על בטסי! תראי מה עשית לתא הכפפות!" צרחה ליז על הנערה.
"תירגעי, אני אתקן את תא הכפפות כמו שתיקנתי את המכונית בפעמים קודמות."
הנערה הוציאה מפיה מסטיק בצבע ירוק מנטה. היא חילקה את גומי הלעיסה לשני חלקים והדביקה אותם בשתי נקודות החיבור של תא הכפפות. היא הרימה את המכסה מרצפת המכונית המלוכלכת והדביקה אותו בחזרה למקומו.
"קורי, לפעמים את מגעילה אותי שזה מדהים." הבלונדינית אמרה והתניעה את המכונית פעם נוספת.
~~~
"אז זה המקום..." אמרה הנערה עם השיער השטני-ג'ינג'י שסרקה עם עיניה הירוקות מבנה ענק בצבע קרם- זהוב.
"כן, זה המקדש הבודהיסטי שון-שין-גורו." אמרה ליז והתבוננה בכתובת שעל המכתב עם עיניה הכחולות.
"שיהיה."
קורי בעטה בדלת העץ בחוסר עניין. הדלת נפתחה לרווחה ומשב רוח נעים פגע בפניה. היא הכניסה לשנייה את ראשו לתוך האולם והתבוננה סביבה. כל מה שראתה עלו היו פסלי זהב של בודהה ותמונות של אלים הודים.
"אממ.... מר רופאק? אתה פה?" היא שאלה ונכנסה לאולם. "נראה לי שטעינו עוד פעם בכתובת."
"אולי כן... כלומר, יש המון מקומות כאלו בטקסס, נכון?" ליז שאלה בציניות.
"מצטער שהייתן צריכות לחכות." נשמע קול גברי שליו. "היכנסו ותסגרו את הדלת, אל תתנו לאוויר הקר לברוח."
קורי וליז נכנסו וסגרו את דלת העץ הענקית. כאשר הדלת נסגרה, הדהד קול הטריקה ברחבי האולם ואותו הוביל קול רגוע של פעמוני רוח ומים זורמים. מול הבנות ניצב איש קירח, גבוה ושמנמן שפניו מחייכות ולגופו הוא עוטה בדים מוזהבים ואדומים אשר נוגעים ברצפה המכוסה באבני פסיפס צבעוניות.
"אדון רופאק, יש לנו מכתב בשבילך, מהבוס שלנו." ליז אמרה והגישה לרופאק את מעטפת הנייר.
"אההה..... זה ממר סוכן מכירות..." האיש החייכן אמר ופתח את המכתב.
הוא קרא אותו במהירות והבאת פניו השמחה הפכה להבאת פנים רצינית מאוד.
"אז אתן קורי וליז..." רופאק אמר עם קול הרבה יותר רציני וסמכותי מאשר לפני שקרא את המכתב. "בואו אחריי."
רופאק הלך באיטיות לחדר חסר דלת אשר היה בצמוד לאולם. הבנות עקבו אחריו, מתבוננות אחת בשנייה בשאלה. שלושתם נכנסו לחדר אשר לא היה בו הרבה. על הרצפה היו שלוש כריות צבעונים ועל הקירות היו 10 כלי נשק, שלכל אחד מהם חוברה אבן מוזרה למראה.
"קורי, אחת הצאצאים של האשוק מאלי. אחד הנזירים אשר התמחו בקבלת אנרגיה מברקים ורעמים." הסביר רופאק.
הוא התקרב לקיר והוריד ממנו זוג כפפות מוזרות למראה, אם ניתן לקרוא לדברים האלו כפפות. אלו היו מן לוחות מתכת די גמישים שמהם יצאו שלוש ציפורני מתכת ארוכים, שאיתם, בלי בעיה, ניתן להוציא איברים מגוף האדם ללא בעיה. לאותם לוחות מחוברות רצועות עור אפורות אשר שימשו להחזקת הנשק.
"ליז, את הצאצא של ראג'יב. אחד הנזירים שקיבלו את כוחם מיופים וקסמם של הפרחים."
רופאק התקרב לקיר והוריד ממנו שוט שחור שהיה מכוסה בקוצים קטנים וירוקים.
"הא?" שתי הבנות שאלו בקול אחד.
"מצטער שלא הסברתי לכן... בכל מקרה... לפני 2000 שנה, אחד מאבות אבותיי, הארשי, אחד מהנזירים הבודהיסטים הגדולים ביותר בעולם כלא שד הרסני העונה לשם גאליונורו במרכז המעגל של סטונהנג'. הוא ניבא שהשנה ארגון בשם "אלי המוות של 10 האלמנטים" יקום וינסה להעיר את השד. לכן הוא מינה 10 נזירים רבי עוצמה שינסו להאיר אותו ולהשתלט על העולם, מסיבות לא ידועות. אתן שתיים מתוך 10 הצאצאים של הנזירים. המשימה שלכן היא לחפש את שאר הצאצאים וללכת לאנגליה, להגן על הכלא בשביל להגן על העולם."
"ואיפה נמצא אותם?" שאלה קורי בזמן שהיא מודדת את הנשק שלה ומתבוננת באבן צהובה שבתוכה חצוב סמל של ברק.
"בכל העולם." רופאק אמר ומוציא את מפת העולם מבין קפלי הבד שלו. "מהיום אני אצטרף אליכן, כאשר אני הנציג של אלמנט הזמן, ואלמד אתכן איך להילחם בזמן שאנחנו מחפשים אחר הנציגים האחרים."
"רגע! איך הבוס שלנו יודע על עניין הצ'קלקה הזה?" ליז שאלה בבלבול.
"את מתכוונת למר איש מכירות, כן?" הנזיר שאל, אך לא חיכה לתשובה. "בואי נגיד שאבות אבותינו, עד עכשיו, חברים טובים מאוד. כל פיסת מידע שאחד מאיתנו מוצא על הנושא הזה, אנחנו תמיד נדווח לשני."
"אז... מתי יוצאים לדרך?" קורי שאלה וקירבה את ציפורני המתכת הארוכות לשפתיה.

ספויילר לפרק הבא-
- מכירים את יאיגו, הבחור הרשע הראשון שנכיר
- קורי לומדת לשלב את הטפרים שלה עם כוחות חשמליים עתיקים
- ליז לומדת לשלב את השוט שלה עם אלמנו הפרח
- רופאק מסביר על האבנים המוזרות שחוברו לנשק
- אנחנו מגלים מה הנשק של רופאק


ניתן להגיב!

סיפור טוב, כאדי לפתוח משחק על זה, אם את רוצה, אני מחכה לפרק הבא.

Originally posted by rilman@Jul 11 2008, 04:53 PM
סיפור טוב, כאדי לפתוח משחק על זה, אם את רוצה, אני מחכה לפרק הבא.

הפרק הבא כנראה יגיע היום

עוד תגובות!

מישל לא עושים דבר שכזה, פשוט כותבים מן תקצירים לכל הפרקים שאת מתכננת, את כותבת תקציר מהראשון ועד האחרון, כך שאת יודעת בדיוק מה קורה בכל פרק, את יכולה לתכנן את העלילה ולדעת גם מה יקרה, כדי לרמוז על זה כמה פרקים לפני וכו', וכל מה שאת צריכה לעשות כשאת מגיעה לוורד ואת רוצה לכתוב פרק, זה לקרוא את התקציר שלו ולבנות ממנו את הפרק עצמו.
---
אממ אני לא אוהב שמות כמו של השד שלכדו, צריך שמות קלים, כמו קיובי, שיקאקו וכו'.
לפני שאקרא את הפרק הראשון, אני רוצה לברר כמה דברים כי אני לא רוצה סתם לקרואו לגלות בסוף שאני לא מתעניין...
איך הוא יכל לחזות דבר שכזה? זה אומר שהוא הכי חזק בעולם אם הוא הצליח לכלוא שד שאמור להיות מסוכן? איך הוא מינה 10 נזירים שישלטו על אלמנטים, עשה קסם שכולם יודעים פתאום אלמנטים? איך האנשים הרעים הללו יודעים בכלל על הילדים שלהם ועל מה שהנזיר עשה?

איך הוא יכל לחזות דבר שכזה? זה אומר שהוא הכי חזק בעולם אם הוא הצליח לכלוא שד שאמור להיות מסוכן?

לא אמרתי שהוא הכי חזק בעולם, אמרתי שהוא אחד הגדולים בעולם. בהמשך גם נגלה למה. בקשר ללכידת השד- לא אמרתי שזה היה קל. זה שרשמתי שהוא כלא את השד, זה לא אומר שהוא נלחם בו לבדו. זאת אומרת שהוא לא הכי חזק בעולם.

איך הוא מינה 10 נזירים שישלטו על אלמנטים, עשה קסם שכולם יודעים פתאום אלמנטים?

את זה נגלה בהמשך העלילה.

איך האנשים הרעים הללו יודעים בכלל על הילדים שלהם ועל מה שהנזיר עשה?

הרעים עשו מחקר על השד וגם על אותו נזיר. בקשר ל"איך הם יודעים מי האנשים האלו?" זה גם יתגלה בהמשך העלילה.

בקשר לשמות:להודים יש שמות מוזרים. ידעת שגיא בהודית זה פרה שמנה?
ואל תתערב בשיטת הכתיבה שלי.

ואוו איזה מתח, טוב שסיפורי העל טבעי, הם אחד האוהבים עלי.

פרק 2- יאיגו, אופל לבן
"אז רופאק, מתי מתחילים את האימונים?" קורי שאלה, מחוצה בין תיקים רבים בחלק האחורי של המכונית.
"בקרוב מאוד, פשוט תחכי." הנזיר הקירח אמר עם קולו הרגוע.
"למה את מתלוננת? לפחות את לא סובלת את ארומת המסטיקים שלך מהמזגן שלנו!" צעקה ליז.
"אבל אנחנו באמצע המדבר! יש פה חול שנכנס לי לראות! ואז את מתלוננת שאני חוטפת מחלות אקזוטיות למיניהן!" קורי אמרה והורידה את משרפי השמש שלה במטרה לנגב אותן מהאבק.
לפתע הרכב החל לעצור ומהאגזוז שלו יצא עשן שחור וסמיך.
"יו ליז! מה קורה עם המכונית הדפוקה שלך?" קורי צעקה והכניסה את ראשה לרכב דרך החלון האחורי.
"לא יודעת... בטסי עוד פעם עושה בעיות." ליז אמרה ויצאה מהרכב בטריקת דלת.
"אולי אני אתקן את זה?" קורי הציע וקפצה מהחלק האחורי על החול החם שלכלך במידיות את נעליה השחורות.
"לא!" ליז צרחה.
האישה הבלונדינית הוציאה את הפלאפון שלה ואת הג'י פי אס שלה. היא הוציא את עט המגע של המכשיר בעל מסך המגע והחלה לערוך חיפוש.
"תחנת הדלק הקרובה לכאן היא במרחק 10 קילומטר מכאן." היא אמרה ונאנחה. "אני הולכת לצד לחפש קליטה." ליז אמרה והלכה לכיוון ערימת סלעים ונעמדה עליהם.
"קורי, בזמן שאנחנו כאן, אני יכול להתחיל לאמן אותך." רופאק אמר עם חיוך גדול.
"סופסוף." היא אמרה ולבשה את הטפרים שלה.
עיניה הירוקות התמקדו באבן הצהובה שהייתה מוצמדת לנשק שלה.
"למה זה משמש?" היא שאלה בבלבול.
"בואי נגיד שזה מה שייתן לך את היכולת לשלוט על ברקים ורעמים." רופאק אמר והוציא מטה ענקי מזהב. "תקפי אותי." הוא הכריז.
קורי רצה לכיוונו של רופאק, הטפרים שלה לפניה. היא ניסתה לתקוף אותו כאילו היא נותנת לו אגרוף פשוט, אבל הנזיר הכניס את קצה המטה שלו בין ציפורני המתכת, ועם הקצה השני הוא פגע בחוזקה בבטנה. הנערה עפה על החול כשני מטרים מהנזיר שלא כל כך התאמץ כדי לתקוף.
"תתרכזי ילדה, טופר הוא נשק של בעל חיים. בעל חיים פרוע במיוחד. אז תתנהגי כמו אחד!" רופאק צעק ומישל פקחה את עיניה עם מבט כמו של נמר צמא דם.
היא זינקה על רגליה, אך גבה היה כפוף, ידיה כמעט נוגעות בחול החם. היא החלה לרוץ במהירות כלפי הנזיר, ידיה נגררות מאחוריה. הנזיר שם לב לניצוץ שבעיניה הירוקות. לפתע הוא ראה מול עיניו שלוש חתיכות מתכת, במרחק חמישה סנטימטר ממנו.
"את לומדת מהר." הנזיר אמר עם חיוך. "עכשיו נראה אותך משתמשת באלמנט שלך. את יודעת איך עושים יוגה, נכון?"
"יושבים ישיבה מזרחית וממלמלים שטויות, לא?" קורי שאלה והלכה אחורה כמה צעדים.
"בדיוק, חוץ מקטע המלמולים. בכל מקרה, תשבי ישיבה מזרחית על החול ותסגרי עיניים."
"אין לי מה להפסיד." קורי אמרה והתיישבה על החול החם וסגרה את עיניה.
הנזיר הוריד את האבן שהייתה מחוברת לטפרים ושם אותה על ראשה של הנערה.
"את מרגישה את זה?" הנזיר שאל, לא מרפה מהאבן.
"אני לא יודעת אם זה מה שאני אמורה להרגיש, אבל אני חשה בחום מוזר ומשהו שמנסה לברוח לתוכי, כמו גל אנרגיה כזה."
"אם כך, תני לחלק קטן מהאנרגיה הזאת לחדור לגופך." רופאק אמר ושחרר את האבן מידו השמנמנה.
האבן הצהובה החלה לקבל גוונים אפורים וריקניים. קורים הוציאה קולות מאמץ רב ותשישות מגופה יצאו ניצוצות.
"קורי, את יכולה להפסיק..." רופאק אמר דאגה, אך קורי כאילו לא שמעה אותו.
לפתע השמיים נצבעו בשחור וברקים קטנים בהקו בשמיים. קול הרעמים כמעט ולא נשמע, אלא קול צעקה מקורי נשמע בבירור.
"קורי, הפסיקי את זה מיד! אם לא תפסיקי את עלולה למות!" רופאק צעק.
'הגוף שלה עדיין לא מוכן לאנרגיה כזאת...' הוא חשב ורץ לכיוון הנערה.
האבן שהייתה על ראשה נפלה, אפורה וריקה מהכוח שהיה לה עד לפני כמה שניות. רופאק הוציא את המטה שלו והתכונן לכל צעד של נערה. קורי פקחה את עיניה, אך במקום צבע הדשא המוכר והיפה, עיניה היו צהובות. קורי התבוננה בנזיר כעיוורת. הטפרים שלה כוסו בניצוצות צהובים וכחולים. היא רצה לכיוון רופאק, ששם מולו את המטה לשם הגנה. לפתע, הוא איבד אותה. הוא התבונן סביבו ולא ראה אותה. הוא הרגיש משהו שעבר ליד אוזנו. הוא התבונן לימינו וראה שיער שטני מתנופף ברוח המדבר שבקושי מורגשת. הוא הסתובב וראה את קורי, מתבוננת בנשק שלה הטעון בחשמל. היא הסתובבה לרופאק ומבטיהם נפגשו. לפתע שוט שחור מכוסה בקוצים נקשר סביב צוואר הנערה. קורי תפסה את השוט וניסתה להשתחרר. רופאק הרים את המטה המוזהב שלו והכניס לנערה מכה בראש. עיניה הצהובות חזרו לצבען המקורי והיא התעלפה. ניצוצותיה התפוגגו והשוט, כמו נחש אשר ויתר על אכילת טרפו המת, שחרר את צווארה.
"תזמון מצו..." הנזיר ניסה לסיים את המשפט אך צחוקו המתגלגל מנע ממנו. "מה קרה לראש שלך גברת ליז?"
"מה קרה לשיער שלי? אולי תשאל את הנערה כפוית הטובה הזאת מה קרה לשיער שלי?" ליז צרחה וניסתה להסתיר את שיערה השרוף העומד כקוצים של קיפוד. "אני עמדתי על הגבעה, דיברתי עם תחנת הדלק, שיש שם גם מוסך, שישלחו לנו גרר. כאשר כבר ניתקתי את השיחה, ברק פגע בי והרג את הג'י פי אס שלי! וגרוע מזה, ייקח לי שבוע לסדר את השיער! כשהיא תתעורר אני ארצח אותה!"
"את לא מסוגלת לרצוח אותה." הנזיר פלט. "יש לכן קשר חזק מאוד ואת לא מסוגלת לתקוף אותה."
הנזיר התכופף ליד הנערה המעולפת והראה לליז את גרונה ואת צווארה.
"את אפילו לא השארת שריטה עליה עם השוט שלך. ואני יכול להגיד, שאת היית מסוגלת לתקוף ביותר עוצמה והקוצים יכלו לגרום לנזק רציני, אבל את לא רצית שהיא תפגע." הוא אמר בשקט והשכיב את הנערה בחזרה על החול.
"שיהיה..." היא אמרה וניסתה להעביר נושא. "בכל מקרה מה עשיתם פה?" היא שאלה והתבוננה בשמים המתבהרים.
"מה שאת ואני נעשה עכשיו, אימונים."
~~~
ליז נשענה על גלגל המכונית שלא עובדת.
"זה לא היה כזה קשה... איך זה שקורי כמעט יצאה משליטה?"
"קודם כל, היא לא כמעט יצאה משליטה, היא אכן יצאה משליטה." הנזיר אמר והתיישב על החול וניסה להדליק אש. "בקשר לקושי... הבעיה היחידה היא שהגוף שלה ספג חלק גדול מידי מהאנרגיה של האבן. הגוף שלה עדיין לא מוכן לדבר כזה. עכשיו, כל האנרגיה נכנסה אליה והיא לא ידעה מה לעשות, לכן היא הייתה צריכה לפרוק אותה על משהו. וזה יצא דרך אגרסיה." הוא הסביר והבעיר את האש.
ליז לא אומרת דבר ומתבוננת באש הרוקדת.
"התואילי לספר לי קצת על העבר שלכן?" הוא שאל בסקרנות.
"לפני איזה 6 שנים אני התחתנתי עם גבר שאני בכלל לא מכירה שפחד מהריון. לכן הוא ביקש שאם אני רוצה ילד, אני צריכה לאמץ אחד. אז הלכתי לבית יתומים ודם פגשתי את קורי לראשונה. ילדת טומבוי שטיילה על הגגות ולא הקשיבה לאלה האחראים עליה. אבל על זה היא תמיד ידעה מה להגיד למי שזקוק לעצתה והיא תמיד תמכה נפשית בכל מי שהיה זקוק לה. ככה לפחות בעלי בית היתומים סיפרו לי. אני אימצתי אותה על המקום, אפילו לא התייעצתי עם בעלי. לאחר חצי שנה אני ובעלי התגרשנו בגלל ריב. לא הייתי במצב לטפל בקורי, אבל גם לא רציתי להחזיר אותה לבית היתומים, כי היא סיפרה לי עד כמה היא סבלה שם, אז השארתי אותה איתי. היא אף פעם לא ראתה בי כאימא מאמצת, אל בתור שותפה לדירה..." ליז אמרה ונאנחה.
"כדאי שננוח, בזבזנו היום אנרגיות רבות." רופאק אמר ושניהם הלכו לישון
~~~
"קורי... קורי..." נשמע קול נשי עדין ומלטף.
קורי פקחה את עיניה הירוקות והתבוננה סביבה.
"א... איפה אני....?" היא שאלה וראתה שהיא מוקפת בשדה פרחים שלא ניתן לראות את גבולותיו או צורת נוף אחרת.
"קורי..." נשמע אותו קול נשי.
"מי זה...?" קורי שאלה ונעמדה על רגליה הארוכות.
לפתע קורי פערה את פיה.
"א... אמא... את בחיים..." היא מלמלה וצעדה לעבר דמות אישה שמזכירה את קורי רק יותר מבוגרת. "אמא... אני חיפשתי אותך... חשבתי שמתת בשריפה כשהייתי בת 10... לפני 8 שנים..."
דמות האישה לא ענתה לה. לפתע הדמות חייכה ובמקום שיניים רגילות של בנאדם, היא ראתה ניבים ארוכים שמהם נוזל ריר. האישה שמה את ידיה על הדשא הרך. גופה התעוות ונראה כמו כלב סגול וענקי אשר גופו נאכל על ידי תולעים. משיניה נזל ריר בצבע ירוק ועיניו זהרו בצהוב בוהק. קורי צעדה כמה צעדים אחורה.
"אמא?" קורי שאלה בבלבול.
לפתע הכלב הענקי רץ לכיוונה של הנערה. קורי החלה להתכסות בניצוצות. כאשר הכלב הענקי קפץ על קורי, היא תקעה בו את ציפורני המתכת. הכלב השתנה במהירות לאותה דמות אשר הילדה קראה לה "אמא". קורי בעטה בדמות והאיפה אותה מהנשק שלה. לפתע קורי התעוררה וראתה דמות עם שיער כחול וארוך. הדמות נגעה במצח של ליז ומעצבותיה שלחה למצחה של ליז סוג של אנרגיה כחולה.
"היי כחלחלון!" קורי צעקה והתקרבה אל הדמות.
"התגברת על הסיוט די מהר..." הדמות אמרה בקולה השקט ונעמדה.
"ומי אתה?" קורי שאלה ושילבה את ידיה.
"יאיגו, חבר בארגון אלי המוות של עשרת האלמנטים, או א.מ.ש.ע.א."
"ולמה אתה מספר לי, ג'קו?"
"השם הוא יאיגו, י-א-י-ג-ו." יאיגו איית לה את שמו וניסה להישאר רגוע. "ובקשר לשאלה שלך, טוב... בואי נגיד שביני לבינך יש קשר יותר חזק ממה שנדמה לך."
"קשר? למה אתה מתכוון?"
יאיגו לא ענה. לפתע ליז החלה לצרוח מחלומה.
"מה לעזאזל עשית לה חתיכת ממזר?" קורי שאלה ונכנסה לתנוחת קרב.
"אני הוא תת-אלמנט החלום. בדיוק כמו האלמנטים הראשיים, האלמנטים של הקבוצה שלך, יש גם תת-אלמנטים. אלמנטים שלדעת רוב האנשים, הם לא חזקים או לא רצויים. אז בגלל שאני החלום, אני יכול לשלוט על עלילת החלומות שלך. כלומר, אם תחלמי סיוט או חלום טוב, וגם מה תראי בהם." יאיגו הסביר וסידר את משקפי הראייה שלו.
הוא התבונן בקורי עם עיניו האפרפרות.
"את לא זוכרת אותי?" הוא שאל בשקט.
"לא."
"אז אני אעזור לך להיזכר." יאיגו אמר והוציא מקל קטן מכיסו.
ורידיו ועורקיו זהרו בסגול וכך גם המקל הקטן. המקל החל לגדול ומהקצה שלו צמח להב סגול וענקי. קורי צעדה צעד אחד קדימה, מוכנה לכל מהלך שלו. יאיגו רץ לעברה וניסה לערוף את ראשה עם הקלשון. למזלה של קורי שהיא כרעה ברך והגנה על עצמה עם הציפורניים שלה. הוא המשיך להכות בציפורני המתכת שלה עם הקלשון שלו. קורי כמעט נכנעה והיא התבוננה בעיניו האפורות של יאיגו. לפתע הרגשה מוזרה מילתה אותה.
"נזכרת." הוא אומר עם חיוך ומפסיק את ההתקפה. "עכשיו תראי לי מה שלימדתי אותך."
קורי סגרה את עיניה והתרכזה. היא התחילה להוציא ניצוצות מגופה. היא החלה להשתנות. ידיה נגעו בחול ושחררו ניצוצות על הקרקע. גופה החל להשתנות. ידיה ורגליה נראו כמו רגליים של זאב. ראשה השתנה לראש זאת עם עיניים כחולות. גופה התארך וגדל והתכסה בניצוצות לבנים. בנוסף גדל לה זנב. הזאבה הענקית נהמה ומכול תזוזה שלה עפו ניצוצות קטנים. יאיגו החזיר את הקלשון לצורת המקל הקטן שלו.
"ניפגש." הוא אמר בשקט.
גופו נצבע בסגול והפך לקבוצת פרפרים סגולים ושחורים שעפה מהמקום.
~~~
"קורי, קומי כבר יא עצלנית!" נשמע קול מוכר.
קורי פקחה את עיניה וראתה את ליז.
"הגרר כבר הגיע! קומי כבר!" ליז צרחה וגררה את הבת שלה לרכב הענקי.
קורי התיישבה על אחד ממושבי העור ובהתה בנופי המדבר.
'יאיגו... האם זה היה חלום.... או מציאות?'

ספויילר לפרק הבא:
~החבורה מוצאת את פליים, אשר יכול להשתמש באלמנט האש
~קורי מספרת לפליים על יאיגו והקשר של השניים
~מישהו עומד למות

איזה פרק איזה מתח אני מחכה לפרק הבא

פרק 3- דלק בוער, רעם צורב
"בלונדי, נעשה מה שנוכל כדי לתקן את הטנדר שלך."
"אל תקרא לי בלונדי חתיכת מוסכניק!" ליז צעקה.
"מה שתגידי, בכל מקרה, כדאי שתבדקו אם יש באזור מלונית, כי זה לא יהיה קל לתקן אותה." המוסכניק אמר וניקה את ידיו מהשמן.
"וכמה זה יעלה לי?" ליז שאלה והוציאה את פנקס הצ'קים שלה.
"אני לא יודע אם אצליח לתקן אותה, כך שתשמרי את עניין התשלומים רק אחרי התיקון."
"שיהיה..." ליז אמרה והתקרבה לקורי שישבה על ספסל ובהתה בשיירת נמלים שנכנסו לקן שלהן.
"הכול בסדר קורי? שמעתי שבלילה חלמת על אמא שלך." ליז אמרה בקול שקט והניחה את ידה על הגב של ביתה המאומצת.
"הא? כן..." הנערה מלמלה כאילו הרגע העירו אותה משינה עמוקה.
"זזתי לקנות משו לשתות." קורי אמרה ונעמדה.
היא צעדה באיטיות לכיוון חנות קטנה שהייתה ליד המוסך. היא נכנסה אליה ומשב רוח קריר ליטף את פניה. היא התבוננה סביבה וכל מה שראתה היה בעיקר חטיפים ומשקאות קלים. היא לקחה בקבוק מים מינרלים קרים ממקרר שעמד בפינת החנות, כאילו ניסו להסתיר את העובדה שהיו בו רק מים ולא מיצים מלאים בטונות סוכר או משקות מוגזים שחלקם הורסים את השיניים.
"שני דולר וחצי." אמרה המוכרת עם חיוך גדול.
'כל כך מזויף...' קורי חשבה לעצמה ושילמה למוכרת.
היא יצאה החוצה ונשענה על הטנדר החום והישן. עיניה סרקו את סביבתה. היא ראתה שתי בחורות שמנקות משאית דלק ענקית, מכונאים שמנסים לתקן מכוניות במצב יותר גרוע מבטסי ונער בעל שיער ג'ינג'י, כמעט אדום שהתקרב אליה.
"ומה בחורה כמוך עושה במקום כזה?" הוא שאל עם קול שקט ועדין ונשען על המכונית לידה.
"אתה גרוע בלהתחיל עם בחורות." היא אמרה בחוסר עניין והסיגריה שהייתה בפיו נפלה על הרצפה הרטובה. "בכל מקרה, השם הוא קורי." קורי אמרה והתיישבה על מכסה המנוע.
"פליים." הנער אמר והעביר את עיניו על הטנדר. "מה עבר עליו?"
"על מי? בטסי?" קורי שאלה. "בוא נגיד שהיא עברה כל כך הרבה תאונות דרכים שכבר נשבר לנו לתקן אותה." היא אמרה ועברה לישיבה מזרחית.
פליים התיישב מאחוריה ולפתע ניצוץ עף מהיד של הנערה.
"תסלח לי לרגע." קורי אמרה והלכה לרופאק שיש על ספסל ליד ליז. "רופאק, תגיד, מה קורה אם ניצוצות עפים מהיד שלי סתם ככה?" היא שאלה והתיישבה על משענת ספסל העץ.
"זה אומר שמצאת את אחד מהאלמנטים, למה?" רופאק שאל וקורי הצביעה במיידיות על פליים. "אל תספרי לו עדיין, אני חושב שהוא יגלה את זה בעצמו. בינתיים תדברי איתו, תנסי להכיר אותו יותר טוב."
"זה נשמע כאילו אתה רוצה לשדך בינינו." קורי אמרה והתקרבה לנער בעל השיער האדום שעדיין ישב על מכסה המנוע.
"חזרת..." הוא מלמל לעצמו.
"בטח, למה?" היא שאלה והתיישבה לידו.
"בדרך כלל כשאישה אומרת שהיא תחזור, היא לא חוזרת."
"אבל חיכית." היא אומרת עם חיוך, אך נראתה די מוטרדת.
"הכול בסדר?" הוא שאל והתקרב אליה.
"בוא נגיד שרבתי עם מורה."
"את מדברת על הקירח?"
"לא." היא אמרה ונכנסה למסעדה.
היא התיישבה על כיסא שהיה מתחת למזגן. פליים נכנס למסעדה והתיישב לידה. לפתע האדמה החלה לרעוד ובקבוקי הוודקה שהיו על המדפים נפלו על האדמה והתרסקו. האנשים החלו לצרוח וניסו לברוח מדלתות הזכוכית, אך הדלתות לא נפתחו.לפתע מתוך האדמה צץ אדם שמן ומפחיד למראה. עורו היה שחום ושיערו היה שחור ופרוע. הוא נראה כמו שילוב גרוע בין קרנף, דוב וחזיר בר. הוא נתן אגרוף לדלת הזכוכית וניפץ אותה, אך ידו לא נפגעה כלל. הוא התקרב לקורי שישבה מתחת למזגן, היא הייתה כנראה היחידה שלו נבהלה למראה האדם.
"האם את קורי?" הוא שאל וקולו נשמע כמו קול ילד קטן, כבן 5.
האנשים המבוהלים החלו לצחקק למשמע קולו של האדם, ולא האמינו שפחדו ממנו.
"שתקו!" הוא צעק וקולו נשמע כמו של נמר רעב.
האנשים המבוהלים ברחו, חוץ מקורי ופליים.
"מה את עושה קורי?! למה את לא בורחת?" פליים שאל.
"אתה מוזמן לברוח." היא אמרה ונעמדה על השולחן כדי שתוכל להיות בגובה העיניים של האדם.
"שמי גראמו, ואני תת-אלמנט הרעש." הוא אמר.
"וזה כנראה הדבר היחידי שאתה יכול לעשות." הנערה אמרה בחוסר עניין.
לפתע הוא אחז בנערה בחוזקה ולא שיחרר אותה.
"מצחיק מאוד, קטנה." גראמו אמר וזרק אותה על שלט הניאון.
קורי נפלה על ריצפת העץ וכל גופה כוסה בניצוצות. היא הניחה את ידה על ברכה ונעמדה, כולה רועדת.
"פליים, תברח."
"אבל..."
"תברח!" היא צעקה ונשמעה כמו רעם.
פליים התבונן בעיניה שהתחילו להצהיב ויצא מהמסעדה החצי הרוסה, בזמן שליז ורופאק נכנסו.
"קורי! את בסדר?" שאלה ליז, אך קורי לא ענתה, אלא צחקקה.
לפתע כל גופה של הנערה כוסה בניצוצות והיא הפכה לזאב חשמלי ענקי. היא רצה לכיוונו של האיש המגודל, אך לפתע הרגישה מנותקת לחלוטין מהעולם. גופה נפל על האדמה כמו סמרטוט והיא לא יכולה לזוז לחלוטין. גראמו עמד בתנוחה שהסבירה הכול. על ידו היה אגרופן מכוסה קוצים אשר עליהם היה דם. קורי חזרה לצורתה המקורית וניסתה לעמוד, אוחזת בבטנה המדממת. האדם המגודל שחרר מפיו קול שעוצמתו גרמה לרעידות אדמה וכל דבר עשוי זכוכית נשבר. הקול הדף את קורי והצמיד אותה לקיר העץ. הוא כיוון לפרצופה את אגרופו, אך לפתע משהו קוצני קשר את זרועו. הוא ראה שמהאדמה צמח גבעול קוצני שאחז בחוזקה בזרועו. מהגבעול החלו לפרוח ורדים שאבקתם החלה לטשטש את ראייתו של גראמו.
"עבודה טובה ליז." רופאק אמר והתקרב לגופת הנערה.
"קורי, את בסדר?" הוא שאל בדאגה.
קורי לא ענתה וניסתה לעמוד.כל גופה רעד, אך היא לא נכנעה לכאב שלה. היא הוציאה את הטפרים שלה ולבשה אותם.
"קורי, אל תעשי את זה! את תפגעי בעצמך!" ליז צעקה, אך קורי התעלמה ממנה.
היא רצה לכיוונו של הבריון וכל גופו כוסה בברקים קטנים. היא זינקה עליו ושניהם התגלגלו אל מחוץ לחנות. הבריון, שהשתחרר מהורדים, אחז בנערה בחוזקה, כאילו הייתה בובה והחל למעוך אותה. לפתע הוא הרגיש בעיטה בגב שלו. הוא הסתובב וראה את ידידו, יאיגו.
"אני חושב שאמרתי לך לא לגעת בה, נכון?"
"אבל..."
"נכון?" יאיגו שאל והוציא את הקלשון שלו.
"כ... כן..." הוא מלמל ושיחרר את קורי, חסרת הכרה.
יאיגו התקרב אליה והרים אותה בעדינות. ליז רצה לכיוונו.
"שחרר אותה!" היא צרחה.
עיניו האפורות של יאיגו נצבעו בגוון סגלגל- כחול וליז נפלה על האדמה. היא אחזה בראשה והתחילה לצרוח בפחד.
"עצור את זה! בבקשה!" ליז צרחה עם דמעות בעיניה, אך יאיגו התעלם ממנה.
הקלשון שאחז בידו נצבע בצבע סגול והפך למקל שחור וקטן. הוא הכניס את המקל לכיס מכנסיו השחורות והניח את ידו הימנית על שיערה החום של קורי ואת השמאלית על המותן שלה. הוא קירב את שפתיו לשפתיה של הנערה המעולפת ונישק אותה. מעיניה ירדו דמעות ומפיה נזל דם.
'ה... המגע הזה... יאיגו... זה לא השם האמיתי שלך... בגלל זה... לא זיהיתי אותך...' קורי חשבה ולא ניסתה לברוח מיאיגו. 'השם שלך הוא...'
"אלכסיוס...." היא מלמלה כאשר יאיגו הפסיק את הנשיקה.
"נזכרת." הוא אמר וניגב את הדם שנזל מהפה של הנערה. "אני כל כך מצטער על מה שעשיתי לך לפני כל כך הרבה הזמן." הוא לחש לה וחיבק אותה.
"תן לי להילחם בו, המורה." היא לחשה, כאשר עיניה סגורות.
"את בטוחה שאת תוכלי להחזיק מעמד?" הוא לחש לה עם קולו העדין.
"כן." היא אמרה בלי להסס.
יאיגו שחרר אותה בעדינות וזהר בצבע כחול.
"עכשיו כשאת זוכרת מה שאת צריכה לזכור, בפעם הבאה נהיה אויבים." הוא אמר ונעלם.
"כמה מרגש." אמר גראמו. "אבל עכשיו כשהוא לא כאן... לעזאזל!" הוא צרח והניח את ידו על גרונו השמנוני אשר קורי שרטה בזמן שדיבר.
קורי הפנתה לו את גבו והלכה לכיוונו של פליים אשר ישב על ספסל וניסה לעכל את מה שעיניו הרגע ראו. הוא הרים את עיניו אל קורי, בטנה הייתה מחוררת ומדממת, מפיה נזל דם מסיבה לא ידועה וגבה גם דימם, כנראה בגלל התנגשות במשהו גדול וקשיח.
"קורי היזהרי!" הוא צרח וקורי הסתובבה.
לפני שהספיקה להגיב, גראמו הכניס אגרוף לגבה התחתון של הנערה. פליים יכול היה להישבע ששמע משהו מתנפץ. קורי נפלה על ברכיה ואז היא נפלה על צידה. לפתע קרן צהובה נשלחה לכיוונו של גראמו ופגעה בידו השמאלית. הבריון התבונן לצד עם עיניו הירוקות-חומות וראה את הנזיר ואת ליז.
"ילד אש!" קרא הנזיר. "תגן על הנערה בזמן שאנחנו מטפלים בשמן!"
פליים מיד הבין שמדובר בו. ליז פגעה באדמה עם השוט שלה ורצפת הבטון נפתחה. מן החורים יצאו גבעולים שמנים וקוצניים שהצליפו באדמה והרחיקו את גראמו מהנערה. פליים ניצל את ההזדמנות, רץ לכיוונה של הנערה, חטף אותה בידיו ורץ לתוך החנות. הוא הניח אותה בפינה די מרוחקת מהדלתות והחלונות, כך שאם גראמו ישתמש בקולו החזק, קורי לא תיפגע. הנער הג'ינג'י הכניס לכיס הג'ינס שלו והוציא מזרק שבתוכו היה נוזל שקוף. קורי פקחה את עיניה הירוקות והעייפות והתבוננה במזרק.
"מה זה?" היא שאלה בחולשה.
"סם." פליים אמר ואחז בידה.
"מה?! היא אמרה והחזירה את ידה לחיקה.
"הוא יועיל לך. אם תשתמשי בזה, הדם שלך יקריש יותר מהר! לא תאבדי כל כך הרבה דם." הוא אמר בדאגה.
"תופעות לוואי."
"מה?"
"מהן תופעות הלוואי?" היא שאלה והתיישבה, משתמשת בקיר כמשענת.
"לפעמים כלי דם מקרישים ללא צורך ואת גם נרדמת אבל לא בטוח שתתעוררי." הוא אמר והתבונן בעיניה.
"ואתה רוצה להכניס את זה לגוף שלי?" היא שאלה בבהלה.
לפתע גראמו התנגש בקירות הזכוכית ונכנס לחנות. ליז ורופאק היו כבר חלשים ומותשים.
"אם את לא רוצה לעשות זאת בשביל עצמך, תעשי את זה בשביל החברים שלך." הוא אמר.
הבריון נפל על גבו, לרגליה של קורי וזכוכיות התפזרו לכל עבר. קורי לקחה אחת מהזכוכיות וידה נפצעה. גראמו נעמד על רגליו הארוכות וקורי ניצלה את ההזדמנות. היא זרקה את הזכוכית ופגעה בגבו.
"הבנתי שאני לא רצוי כאן, ניפגש פעם נוספת!" גראמו אמר וקירב את ידיו ונעלם.
"נו? למה אתה מחכה?" קורי שאלה בכאב.
"הא? למה את מתכוונת?" שאל פליים.
"תזריק את הדבר הזה, אם לא בשבילי, אז בשביל רופאק וליז." היא אמרה וישרה את הזרוע שלה.
פליים החדיר את המחט לווריד של הנערה והכניס את החומר לדמה. תוך שניות ספורות היא סגרה את עיניה ונרדמה.
~~~
"היא בחיים? אולי נתתי לה יותר מידי מהחומר?"
"היא עדיין נושמת והלב שלה דופק, היא בסדר גמור."
"תירגע פליים! אל תשכח מה אמרתי לך באימונים! אם אתה רוצה שהיא תשרוד אז תקווה שהיא תשרוד!"
"וגם כשאמרת את המשפט הזה לראשונה לא הבנתי למה אתה מתכוון, מר עוגיות עתיד!"
"עוגיות עתיד זה סיני! אני הודי!"
"בנים,תירגעו, בדיוק כמו שחיכינו שלושה ימים עד עכשיו, אנחנו נמשיך לחכות עד שתתעורר."
קורי פקחה לאט את עיניה.
"אולי תסתמו..." היא אמרה בשקט והתיישבה.
"קורי! את בסדר!" ליז אמרה וחיבקה אותה, ודמעות נזלו מעיניה הכחולות.
"אני בסדר... את לא צריכה לבכות..." הנערה אמרה וליטפה את גבה של אמה המאמצת.
"אני לא בוכה בגללך! אני בוכה בגלל בטסי!"
"בטסי? מה קרה לה?" קורי שאלה בבלבול.
"היא... היא... מתה!" ליז אמרה ובכתה.
"מה? למה?"
"בואי נגיד שמסטיקים הם לא דרך לתקן מכונית." פליים אמר והתבונן עם מבט מאשים בקורי.

ספויילר לפרק הבא:
~אנחנו נעזוב את הרביעיה ונלך למפקדה של ארגון אלי המוות של עשרת האלמנטים
~יאיגו יספר על העבר שלו עם קורי ומדוע כשהוא מנשק נשים, הפה שלהן מדמם.
~נכיר את שלושת חברי האירגון האחרים.

בטסי- יהיה זכרך ברוך

איזה פרק מותח
איזה מזל שלא מת מישהו בעל אלמנט או תת-אלמנט, זה היה הורס את הסיפור
תמשיך.

Originally posted by rilman@Jul 14 2008, 06:13 PM
איזה פרק מותח
איזה מזל שלא מת מישהו בעל אלמנט או תת-אלמנט, זה היה הורס את הסיפור
תמשיך.

א. אני בת.
ב. אל תגיד לי שלא הרגשת משהו כלפי בטסי! היא המכונית הראשונה ששרדה על מסטיקים!