נושא: מסעם של המשתמשים

הפרקים מיתארכים D:
יאללה, תמשיך.

פרק 9 (''החטיפה'')-נכתב על ידי נדב
לאחר שנכנסנו לתוך הטירה, היתה לי הרגשה רעה, כאילון משהו רע הולך לקרות. העדפתי לא לדבר על זה עם אף אחד, ושוחחתי עם נדיקס.
''נדיקס,'' אמרתי ''יש משהו שאני רוצה לשאול אותך.''
''אתה בוודאי רוצה לשאול מדוע הצלתי אותך, נכון?'' שאל נדיקס.
''ובכן...כן.'' עניתי במבוכה.
''אינני יודע מדוע עשיתי זאת.'' אמר נדיקס ''אני חושב שפשוט הגעתי למסקנה שאני רוצה לעזור לכם. חוץ מזה, יש לי חשבון לא סגור עם נודלס.''
''למה אתה מתככון?'' שאלתי בחוסר ידיעה.
''עזוב, סיפור ארוך.'' אמר נדיקס ''אולי יום אחד אספר לך.''
הלכנו במסדרונות הטירה, ובינתיים שום דבר מיוחד לא קרה. לא ראינו אף אחד בטירה, כאילו היא נטושה או משהו כזה.
''היי, תראו!'' נשמע לפתע קולו של מקש ''אני נראה ממש אבירי, נכון?''
סובבנו את מבטנו וראינו אביר מהלך, כלומר מקש בתחפושת של אביר. ''מוטב שתישאר כך,'' אמר נדובי בלעג ''כך לא נצטרך לראות את פניך.''
כולנו צחקנו, ומקש הזעיף פנים. אני הלכתי קדימה על מנת לראות את פלג יותר מקרוב, אך אחת הלבנים שעליה דרכתי היתה קצת יותר שקועה מהלבנים הרגילות.
לאחר מספר שניות הקיף אותנו צבא שלם של חיילים, כולם חמושים בחרבות ארוכות וחדות. אני התכוונתי להימלט דרך אחד מהחלונות, אך למרבה תדהמתי החלונות היו סגורים בסורגים, מה שלא היה לפני כן.
''עצרו במקומותיכם!'' אמר אחד מהחיילים ''אף אחד לא זז מכאן עד שלא נקבל את מקש!''
''את מקש?'' שאל קיסינו ''מה בדיוק אתם רוצים ממנו?''
''פקודה מנודלס, מלכנו.'' ענה החייל בקצרה.
''זה מוזר...'' חשבתי בליבי ''נודלס לא אמור להיות מת?''
''היי, אתה שם!'' קרא אחד מהחיילים, והצביע עליי 'אתה הוא מקש! תפסו אותו!''
''מה? אבל אני לא..'' מלמלתי, אך זה כבר היה מאוחר מדי; ארבעה חיילים התנפלו עלי, וגררו אותי לכיוון המדרגות.
''וואו,'' אמר מקש שהיה כל הזמן הזה בתחפושת האביר ''באמת יש משהו בדבריך, נדובי. טוב שנשארתי בתחפושת, אחרת היו מזהים אותי ולוקחים אותי במקום איתמר.''
''אבל עכשיו לקחו אותו.'' אמר נדובי ''עלינו למצוא אותו, לפני שיהיה מאוחר מדי.''
''הוא בוודאי נמצא כעת במשרדו של נודלס,'' אמר מלכיאל ''ואני בטוח שהמשרד נמצא בקומה השניה. בואו נעלה לשם!''
''קודם תצטרכו לעבור אותנו.'' אמרו החיילים והניפו את חרבם.
''השאירו את זה לי.'' אמר קיסינו. הוא רץ אל החיילים, וכיסח כל אחד מהם באגרוף אחד!
לרוע מזלו, אחד מהחיילים התגנב מאחורי גבו. מקש ראה זאת, ומיד רץ אל החייל, ונגח בו בעזרת קסדתו.
כל החיילים הובסו. אמר קיסינו וחייך את חיוכו האופייני.
החבורה עלתה במדרגות הטירה, והגיעה למן מסדרון ארוך שבסופו יש דלת. היא הלכה את כל הדרך, ולבסוף הגיעה לדלת.
''מוכנים?'' שאל נדובי''1, 2, 3, ו..''

תמשיך. אני מת על הסיפור D:

פרק 10: ספיישל ראשון:
"העשיריה המובילה, להתראות חבר"-נכתב על ידי ליאור
לפתע נכנסה החבורה למשרדו של נודלס ושישה לוחמים מיסטוריים קפצו "אין לכם סיכוי!" גיחח לו נודלס.
קיסינו תפס שניים מהם וזרק אותם, אך לפני שזרק אותם הם התגלגלו וקפצו על התקרה. "גם לכם יש מסטיקים בנעליים?" שאל מלכיאל. "אני הוא נדיקסEX המשופר! הוא בקיצור נדיקס!" קרא אחד מהם "אני הוא ניקיטה האיום!" קרא השני, הוא היה נראו כמו סומו ענקי ממולא בחרא של תנינים. קיסינו נאבק בניקיטה היום שגבר עליו. "אני מר גדי!" (פלג הוא היחיד שיבין) קרא השלישי וזינק לעבר מקש. "יא ** ****!" צעק מקש "התקלחלתי לפני 5 דקות, עכשיו זה כבר אישי!" צעק מקש. נדובי הוריד את מכנסיים "שפיך!" צעק ונוזל מוזר יצא מגדו הקטן. "איכס!" נגעל מר גדי ונאבק במקש שישים את מכנסיו חזרה. נדובי נלחם באחים הביצונים שהפציצו אותו בביצים, עוד שנייה והוא היה מת. קיסינו ניצל את ההזמדמות וזינק על נודלס, ואז "קבל ווג'י!" צעק קיסינו ומשך את התחתונים שלו על הראש. הביצים של נודלס נפלו. "אה!" צעקו כולם." לפתע מלכיאל קפץ על נודלס וצעק "אני הומו!" עד מהרה גילינו שמלכיאל יש כל כך קטן שהוא לא יכול להכניס אפילו!!#!@ "באן אייפי!" צעק נודלס והעיף את מלכיאל, מלכיאל גסס. "נמאס לי!!!" צעק נודלס "באאאאאאן אייפי סולרי!" צעק וירה חמישה באני אייפי, נדובי ומקש נפגעו אנושות, קיסינו עף מהחלון אבל הפעם החזיק בגדי הקטן של מלכיאל כדי לא ליפול, הוא עמד ליפול ומשך את הגדי, הוא גדל וגדל. "תודה!" הוא צעק משמחה. והיה לו מה זה גדול!!
קיסינו המסכן חטף באן אייפי שני והפעם הוא לא סרד אותו, קיסינו מת, וכך גם מלכיאל. נדובי הצליח לטפס ונאבק קשות בנודלס. "אתה גמור!" צעק נודלס והתחיל לטעון באן אייפי בשיא כוחו. "3..2...1..." החל לספור "קבל!" צעק. ולפתע דם נשפך על הרצפה, נודלס נפל על הרצפה ומת. מאחוריו עמד מלכיאל הפצוע אנושות. "להתראות" קרא מלכיאל והתרסק על הרצרפה, מלכיאל מת. חיש-מהר הוא איבד את צבעו הבהיר שהפך ללבן. "הוא מת?" שאל מקש בעצב. "פחות אחד יותר נחמד" החל לגחח מקש הפצוע שנפל על הרצפה. "טיפה של רצינות! קיסינו ומלכיאל מתו בקרב, הם גיבורים, טיפה של כבוד!" קטע את כולם נדובי. "מי אמר שמתתי?" שאל קיסינו שקם כמעט ללא פגע.
"קיסינו?!" קרא מקש שנפל על הרצפה. "אני לא יכול למות....." קרא נודלס בעודו נופל על האדמה, "אני אתקע בו את הלהב שלי!" צעק נדובי ולפתע גופו של נודלס החלך מתגלגל. נדובי רץ וראה שגופתו עפה מהחלון ונופםלת מהעננים לתוך התהום הגדול. "לא!" צעק נדובי.
לפתי רעידת האדמה החלה והביניין החל קורס לו במהירות, קיסינו הרים את גופו של מלכיאל המת ולפתע הביניין הוטעה שמאלה, כולם החלו ליפול, מקש נדובי הצליחו לתפוס במשהו אך קיסינו ומלכיאל נפלו, נדובי משך את ידיו, וניסה לתפוס אותם, הוא הצליח, אך כעבור זמן קצר מלכיאל נפל לתהום. לפתע האנשים של נודלס קמו "מה קרה?" שאלו כולם, השליטה שלהם נהרסה לאחר מותו של נודלס. "נסביר אח"כ!" קרא נדובי ושלח להם יד לעזרה, לפתע הם החלו נופלים הביניין החל לקרוס. "קחו את זה!" צעק קיסינו וזרק מפתח לעבר נדובי ומקש. "פליקס החתול יעזור לכם לבחור, רק תשרקו במשרוקית! והמפתח הוא לתא של ליאור, תצטרכו למצוא את המקום!" צעק קיסינו ''בחרו! הזעיקו את פליקס!" צעק. קיסינו נפל לתהום יחד עם כולם. הוא לא צעק, הוא ידע שזה הסוף. הביניין קרס, מקש ונדובי לא הצליחו לברוח וקיסינו, הוא עמד להתרסק באדמה ולסיים את משימתו בעולם, חבל שהם נכשלו. הוא נפל במהירות, לא התנגד, המרחק היה גדול, כאילו אין לזה סוף. מי שנשארו בחיים הם: גמבה, למד, מסריחוני ,איציק, יחזקאל, במבמון, מר גדי הטוב, מנחם, ששון ויוני.
אחריי שנה:
"פלג" קרא אדם בגלימה. "אני חושב שבזמן הקרוב נצטרך להפסיק לקרוא לך בכינוי שלך." אמר האדם.
"כן, אתה צודק, אנחנו חייבים להביס את אחי התאום 'אשדון השדון' ולהחזיר את האסיר, אבל איך נעשה את זה?" שאל האדם בכונה 'פלג' שגם לבש גלימה שחורה ארוכה ומיסטורית, לא ראו את פניהם של האנשים. "אני לא יודע, נמצא דרך;" ענה לו האיש המיסטורי. "בוא פליקס" קרא האיש עם הגלימה ולצידו עמד חתול מנומר ענקי עם רצועה. האנשים החלנו לנוע לעבר העיר "לוביקופ".

פרק מעולה. תמשיך.

פרק 11 (''מכונת הזמן'')-נכתב על ידי נדב
פלג, האיש המסתורי ופליקס הגיעו לעבר העיר ''לוביקופ'', שנראתה מאוד שונה מאז השנה שעברה. הבתים היו מאובקים ושבורים, ותושבי העיר נאלצו לקבץ נדבות ברחוב. בקיצור, הכל נראה רע בעיר הזאת.
''אלוהים אדירים!'' אמר פלג בבהלה ''איך כל זה קרה?''
''הכל התחיל מאז התמוטטות טירת נודלס.'' סיפר האיש המסתורי ''מאז התמוטטות הטירה, שליט הממלכה מת, ולא היה מי שימשול בעיר. תושבי העיר חשבו בהתחלה שזה סימן טוב, אך להפתעתם הרבה יום למחר הגיעו אנשים מהצבא האויב של ממלכת ''סנוודא''. הם תקפו את התושבים, והחריבו את בתיהם. את התוצאה אתה יכול לראות ממש מול עיניך.''
''זה מזעזע!'' אמר פלג והחל לבכות ''אין משהו שנוכל לעשות על מנת להשיב את המצב לקדמותו?''
''טוב...שמעתי שבחורבות טירת נודלס ניתן למצוא, מתחת לכל ההריסות, מכונת זמן.'' אמר האיש המסתורי ''אך אלה רק שמועות.
''אז למה אנחנו מחכים?'' שאל פלג ''קדימה, אין לנו מה להפסיד!''
פלג, האיש המסתורי ופליקס הגיעו לחורבות טירת נודלס. ''היי, איזה קטע!'' צעק פלג ''מכונת הזמן נמצאת מעל לכל ההריסות!''
שלושתם נכנסו לתוך מכונת הזמן. ''אני רוצה לחזור שנה אחורה.'' אמר האיש המסתורי, ושלושתם הרגישו תחושה מוזרה.
''אולי מוטב שנצא.'' אמר פלג, והאיש המסתורי הנהן בהסכמה.
שלושתם יצאו ממכונת הזמן, אך מצאו את עצמם במקום שונה לגמרי. הם היו בתוך חדר קטן, ואני, איתמר, הייתי לידם.
''שלום, בחור צעיר!'' אמר לי פלג '' אולי תוכל להסביר לי היכן אנחנו נמצאים ברגע זה?''
''אתם כרגע נמצאים בטירת נודלס.'' אמרתי להם ''אבל בתא סגור.''
''וואו, אז מכונת הזמן הזאת באמת פועלת!'' חשב פלג בליבו ''טירת נודלס עדיין לא התמוטטה! איזה מזל...''
''סלח לי, ילד, מהי המכונה שלידך?'' שאל אותי האיש המסתורי.
''הו, זאתי מכונה שאין לי שמץ של מושג מה היא עושה.'' עניתי ''יש כאן טלוויזיה, שדרכה אני רואה את כל הרפתקאותיהם של חבריי האמיצים, שבקרוב ייחלצו אותי.''
''זה מעניין,'' אמר פלג ''אני רואה שהם עולים במדרגות. וואו, עכשיו הם הולכים במסדרון!''
''כן, זה באמת מגניב...'' אמרתי ''אך מה שעוד יותר מגניב הוא הכפתור האדום והגדול. מעניין מה הוא עושה...''
''עצור!'' צרח האיש המסתורי ועצר אותי ברגע האחרון, שניה לפני שעמדת על הכפתור.
''אתה יודע מה היה יכול לקרות אם היית לוחץ על הכפתור האדום?'' שאל האיש המסתורי בכעס ''זה בוודאי היה ממוטט את הטירה או משהו כזה!''
''תודה שעצרת אותי!'' אמרתי ''מי היה יודע איזה נזק היה יכול לקרות..''
''אני לא מאמין...'' חשב האיש המסתורי בליבו ''אני, בכבודי ובעצמי, הצלחתי למנוע אסון! מי היה מאמין שהתמוטטות הטירה וחורבן העיר התרחשו רק בגלל טפשותו של הזאטוט הזה...''
''מדוע אתה לא יוצא מהחדר הקטן הזה?'' שאל אותי פלג.
''אה, זה מפני שהדלת הזו נעולה.'' עניתי.
''שטויות.'' אמר פלג ''קדימה פליקס, פתח את הדלת!''
פליקס שלף את טפריו, ושרט את הדלת, מה שיצר חור ענק בתוכה.
''עכשיו אפשר לצאת!'' אמר האיש המסתורי ''קדימה, ילד, בוא מהר, עלינו לעזור לחבריך!''

פרק 12:
הטוב והרע.-נכתב על ידי ליאור
"אה!!!" צעקתי ולפתע כולנו, אני, מקש, נדובי, קיסינו ואפילו מלכיאל, עמדנו בפתח הדלת לחדרו של נודלס. "הכיצד זה יתכן?" שאל נדובי. "לעזאזל! הם יצאו מהאשליה שלי!" צעק נודלס. "לא יכול להיות" חשבתי. "אם כך זה אומר ש..." חשבתי והתחלתי לרוץ לעבר נודלס. נאבקנו קשות אחד בשני. "זוז כבר, אני חייב להשתין!" צעק נודלס ודחף אותי הצידה. לפתע הוא הוריד את מכנסיו. "מתקפת שפיך חומצתי!" צעק נודלס והחל להשתין עליי, אך הוא השטין חומצה, בקושי התחמקתי. נדובי וקיסינו רצו אל נודלס. "עזוב את יורש הכתר" צעקו שניהם. "יורש הכתר?" שאלתי. נדובי וקיסינו היו רציניים ביותר. "למה אתה חושב שאני אעזוב אותם?" שאל נודלס שזילזול..
לפתע נודלס שלף את ידו לעבר ביטנו של נדובי. "תמות!" צעק נודלס וידו יצאה מבטנו של נדובי ויצאה מהצד השני. "אה..." גסס נדובי על הרצפה. "הרוג אותו איתמר" הוא אמר אליי ונפל על הרצפה. "זהו זה, הפעם ממש עלית לי על העצבנים, אתה גורם לי לחזות חיזיונות, מתחזה לבן דוד שלי, תוטף אותו והורג חבר שלי, או... אתה תמות!" צעקתי ולפתע הילה מוזרה הסתובבה סביבי, ברקים זעירים שהלכו והתחזקו הסתובבו סביבי וכך גם להבות זעירות, קרחונים זעירים, עלים זעירים, טיפות מים זעירות, ועוד דברים זעירים שעפו סביבי. " אתה גמור!" צעקתי ולפתע הכל החל מתפוצץ. "עכשיו אתה גמור" אמר כל נמוך וחדש. "לא יכו.... להיות." השתתק נודלס. "אתה ביקשת את זה." קרא נודלס ולפתע צורתו החלה משתנה, הכל החל מתפוצץ "לא!" צעק מקש. נודלס פוצץ את המקום והוא עמד יחד עם כל החבורה על הריסות הקומה העליונה, גבוה בעננים.
אך איתמר, אני לא נראתי, אלה מישהו אחר נראה במקומי, מלאך שהיה נראה נחוש להרוג את נודלס וחרב בידו. "אתה תמות" קרא המלאך ושלף חרב מנידנו.
"תסביר לי!" צעק מקש אל קיסינו. קיסינו נהנח. "אני ונדובי גילינו בחיזיון שלנו שאיתמר הוא אינו בן אנוש, הוא אפילו לא יודע זאת, הוא ליתר דיוק בן אנוש, אבל לא בן אנוש "רגיל". איתמר לא נשלח סתם, איתמר הוא התגלות של אלוהים, בצורת מלא המטרה שלו היא להביס את השטן, נודלס הוא צורתו המושאלת של השטן, השטן ישתלט עליו, עכשיו שזה לא יהיה הקרב האחרון, הקרב האחרון יהיה בהר "נילמז" ההר שבו יערך הקרב המכריע של הטוב לרע, במצבו הנוכחי לאיתמר אין סיכוי לנצח, צורתו המושאלת האמיתית של אלוהים, האגדה, היא בתוך ליאור, נודלס כלא את ליאור כי ידע שהוא עומד להביס אותו, אנחנו חייבים להציל את ליאור, איתמר ואנושות" קרא קיסינו ונהנח. "זה יותר מדי..." קרא קיסינו והתמוטט על הרצפה. המלאך זהר הכוח רב. "הרגת שני חברים שלי, ועכשיו אני אסיים את זה!" קרא והחל לעוף בעזרת כנפיו בהיפיופיות במהירות. "תמות!" צעק המלאך והחתך את נודלס לשתיים. כך חשב לפחות. נודלס תפס את ידו. "אתה לא מבין, אני עומד לשלוט בעולם, ממש בקרוב, ואין לך מה לעשות בנידון, אך אני אהרוג אותך לפני שאני אמות!" קרא נודלס והשתמש בשוט שלו כדי לתפוס את המלאך ברגל את צאוור., דם רב החל להישפך... "קק...ק.. אתה... תמות!" צעק המלאך ולפתע דמעות זלגו על פניו היפות. "אתה תמות עכשיו!" קרא המלאך וירה בכל כוחו ירייה מחרבו. השטן נפגע מהירייה ונפל על הרצפה. "זה לא יעבוד" צחק ואז ירה את שוטו הארוך ותפס את רגלו של המלאלך, הוא זרק אותו בכוח רב על האדמה ושיתק אותו. המלאך קם, אך לא יכל לעוף או לזוז.
"איתמר, נקום את מותי..." גסס נדובי את נשימתו האחרונה. "פניו של המלאך נראו זעופות. "קבל את זה!" צעק נודלס וירה את שוטו הארוך, איתמר תפס את השוט ופשוט קרע אותו. "מה?!" צעק השטן. "זהו זה, אני קיבלתי החלטה" אמר המלאך בקול זנוח. "אתה תמות, עוד עכשיו!" קרא המלאך ועף במהירות שאי אפשר לתאר לעבר השטן, הוא חיבק אותו חזק ועף לשמיים, מעל השמיים, לחלל, הוא עטף אותו ואת השטן בכנפיו הגדולות והחל לעוף במהירות עצומה, מהירות האור לא השתוותה לה אפילו! במהירות פשוט עצומה לעבר האדמה והכל התפוצץ באדמה. פשוט התפוצץ. המלאך עף למעלה, לבד. "זהו זה" קרא ונפל על רגליו, איתמר חזר לצורתו המושאלת, הרגילה. לאחר מספר שניות קם על ברכיו, אך לשטן לא נגרם נזק רב, "מי עכשיו?" שאל בזילזול. "אני, אמר מלכיאל ונכנס לזירה. "אני אמות במוקדם או במאוחר אבל לפני מותי אני רוצה להוכיח את עצמי קרא מלכיאל והוריד את גלימתו. "אתה תמות!" צעק מלכיאל. "מקש, אני עומד למות, נודלס עומד להרוג אותי אבל אני רוצה שתדע, נדובי לא מת, לא עדיין, בתוך גופו חיה מפלצת החתול הפראית, פליקס, חתול האש, אתה חייב לשחרר את פליקס, בתוכי חיה הגורילה של השלום, בתוך מלכיאל חי לוחם המוות העתיק ובתוך חי כלב בצייד, כלבב הקרח הענקי, מקס. אתה מסוגל לשחרר אותם. אני יודע, העניקו לנו את הכוחות האלו לא סתם, אנחנו חיבים להגשים את יעודנו, אנחנו יכולים להביס אותו! נודלס לא אשם אבל אם אנחנו לא נשים לזה סוף, הוא ישים." קרא קיסינו ונשם את נשימתו האחרונה על ברכיו של מקש ומת.
"מקש הניח את קיסינו ליד נדובי ונכנס לקרב יחד עם מלכיאל. איתמר התמוטט על הרצפה מחוסר כוחות. "אתה תמות" נכנס מקש לזירה, "אנחנו נהרוג אותך, כאן ועכשיו!" קראו שניהם וסביבם 4 נשמות מסתובבות, נשמת החתול, פליקס, נשמת הכלב, מקס, נשמת הגורילה ונשמת לוחם המוות.

תמשיך אחי.

פרק 13 (''המפתח'')-נכתב על ידי נדב
בינתיים, במקום אחר בטירה בטירה, התהלכו פלג, האיש המסתורי ופליקס ברחבי הטירה, וסוקרים אותה.
''תזכיר לי לאן איתמר הלך.'' אמר פלג לאיש המסתורי.
''יואו, כמה פעמים אני צריך להזכיר לך את זה ''צווח האיש המסתורי על פלג ''איתמר הלך למשרדו של נודלס על מנת לעזור לחבריו בקרב ולמנוע מהם למות. למה אתה לא יכול לקלוט את זה בפעם הראשונה?''
''טוב, טוב, בסדר.'' אמר פלג בכעס, אך לפתע נעצר.
''מה קרה?'' שאל האיש המסתורי ''העלבתי אותך?''
''הבט.'' אמר פלג בתדהמה, והצביע על הנער שעמד מולם. הנער היה לא אחר מאשר דנידין.
''אני לא זוכר שראיתי אתכם נכנסים לטירה.'' אמר דנידין בחשד ''אם כך, כיצד נכנסתם? השתגרתם או משהו כזה?''
''לא, לא, אתה לא מבין.'' אמר פלג ''הגענו לכאן דרך מכונת ז..''
''שתוק!'' צעק עליו האיש המסתורי ''אתה לא צריך לספר את זה לכולם!''
''בכל מקרה,'' המשיך דנידין ''אתם נחשבים לפולשים מבחינתי, ואני מאוד, מאוד, לא אוהב פולשים. הסתלקו מהטירה או שאאלץ לאסור אתכם!''
''בחיים לא!'' אמרו השניים וניסו לתקוף אותו. אך כשקפצו עליו, הוא נעלם והם נפלו על הרצפה הקשה.
''מה זה היה?'' שאל פלג בתדהמה.
''אה, לא סיפרתי לכם?'' שאל דנידין ''לא סתם קוראים לי דנידין. אני מסוגל להיעלם.''
''איך אפשר לנצח אחד כזה?'' שאל האיש המסתורי את עצמו, בזמן שפלג ניסה לתקוף את דנידין ונכשל פעם אחר פעם.
''טוב, זה נמאס לי!'' אמר פלג ''אם אנחנו לא מצליחים להביס אותו, אולי פליקס יכול!''
פליקס השמיע יללת הסכמה, והביט על דנידין במבט כועס. לאחר מספר שניות, דנידין הסתתר מאחורי פלג.
פלג והאיש המסתורי לא חשו בכך, אך פליקס כן. הוא רץ לכיוונו של פלג, ושרט אותו.
''מה זה אמור להביע?'' שאל פלג בתדהמה, ולא שם לב שדנידין קושר אותו, את האיש המסתורי ואת פליקס בחבל.
''מצוין.'' אמר דנידין ברשעות ''כך לא תוכלו לברוח. כעת, אכלא אתכם בתא המאסר.''
במשרדו של נודלס
החבורה עמדה להילחם בשטן, כלומר בנודלס, כשלפתע נדיקס רץ אליהם.
''מה העניין?'' שאלתי את נדיקס בכעס ''אתה לא רואה שאנחנו באמצע קרב?''
''נזכרתי במשהו חשוב נורא ''אמר נדיקס ''משהו שיכול לשנות את כל העלילה!''
''למה אתה מתכוון?'' שאל מקש.
''ובכן,'' סיפר נדיקס ''בזמן שהלכנו במסדרון שמוביל למשרדו של נודלס, הצעתי לקיסינו את אחד מבקבוקי הבירה שלי. הוא הסכים, ומיד שתה ממנו. בזמן שהוא שתה מהבקבוק, נזכרתי שבני אנוש לא רגילים לכזאת כמות של אלכוהול, ושזה עלול להשפיע עליהם קצת יותר מדי. אך זה כבר היה מאוחר מדי; קיסינו גמר את כל הבקבוק. בדרך כלל, כשנהיים שיכורים, אומרים המון שטויות, ולאחר מכן מאבדים את ההכרה.''
''אז מסתבר שכל הדברים שקיסינו אמר לא היו באמת נכונים.'' אמרתי בהקלה.
''ובעצם הוא לא באמת מת, אלא רק חסר הכרה!'' אמר נדובי בשמחה.
''איזה מזל!'' אמר מלכיאל ''ממש לא רציתי להיות לוחם מוות דליק.''
''זה לוחם מוות דליק.'' אמר לו מקש בלעג.
''אז אני לא באמת השטן...'' אמר נודלס בהקלה ''סוף סוף אני יכול להיפטר מהקרניים האלה!''
נודלס ניסה לתלוש את קרניו, אך לא הצליח. ''או שלא..'' הוא אמר.
ובינתיים, באזור אחר בטירה, סחב דנידין את השלישיה, פתח את אחד הדלתות, והשליך אותם לשם.
''זה יהיה התא שלכם.'' הוא אמר ''שותפכם לתא הוא נער נאלח בשם ליאור.''
דנידין סגר את דלת התא, ונשמע קול נעילת דלת. פליקס הצליח לחתוך את החבל שקשר אותו, את פלג ואת האיש המסתורי בעזרת ציפורניו.
''לעזאזל!'' אמר פלג בכעס ''לא יכולת לעשות זאת לפני שנכנסנו לתא?''
''שלום לכם.'' אמר הנער שבצדו השני של התא ''שמי הוא ליאור. אני נמצא כאן כבר מספר שבועות.''
''ממש מעודד!'' אמר האיש המסתורי בכעס ''אם רק היה לנו מפתח שהיה יכול להוציא אותנו מכאן...''
''אני חושב שלי יש אחד כזה!'' אמר לפתע פלג, והוציא מכיסו מפתח. ליאור והאיש המסתורי הסתכלו עליו בתדהמה.
''מצאתי אותו בהריסות הטירה.'' סיפר פלג ''אולי הוא יוכל לעזור לנו...''
המשך יבוא...

ובפרק הבא...סיום העונה הראשונה.

יאללה תמשיך. בא לי כבר עונה 3!

פרק 14 (''הבריחה מטירת נודלס'')-נכתב על ידי נדב
פלג הכניס את המפתח לתוך המנעול, והחל לסובב אותו באיטיות.
''אולי תזדרז קצת?'' שאל האיש המסתורי בכעס ''זה ממש חסר טעם למתוח אותנו, ועוד בכזה רגע גורלי. זה ממש לא חברי מצדך לסובב את המפתח לאט בשביל לגרום לנו לחכות. אז אנא ממך, הזדרז, כי אני מוכרח לדעת מה קורה בעולם שבחוץ!''
פלג סיים לסובב את המפתח, ולשמחתם הרבה, המפתח הצליח לפתוח את הדלת.
''סוף סוף!'' אמר ליאור בשמחה ''אני נמצא במקום השומם הזה כל כך הרבה זמן, ועכשיו, סוף סוף אני יכול לנשום אוויר צח!''
''אין לי מושג על איזה אוויר צח אתה מדבר,'' אמר האיש המסתורי ''אנחנו עדיין בתוך הטירה. האוויר היחיד שאני יכול להרגיש כאן הוא צחנה של..ריח מסריח מהפה?!''
''אני מצטער..'' אמר פלג במבוכה ''שכחתי לצחצח שיניים היום.''
''טוב, לא חשוב.'' אמר ליאור ''אנחנו צריכים לחשות מה לעשות עכשיו. למישהו יש רעיון?''
''אני יודע!'' קרא פלג ''בואו נלך למשרדו של נודלס!''
''למה אתה רוצה שנלך דווקא לשם?'' שאל אותו האיש המסתורי.
''לא יודע,'' ענה פלג ''סתם יש לי מן תחושה שמתרחש שם משהו רע...''
במשרדו של נודלס
''למה הקרניים האלה לא יוצאות?'' שאל את עצמו נודלס בזמן שמשך בקרניו ''טוב, לא חשוב. בכל מקרה, אתם נשארים כאן. נתונים תחת חסדיי. מעכשיו אני הוא שליטכם הנערץ, ומעכשיו אתם תעשו כל מה..''
''היי, תראו מי שם!'' קטע אותו מקש. כולנו הסתובבנ, וראינו לפנינו את ליאור, שני אנשים לא מוכרים וחתול ענקי.
''זה ליאור!'' אמרתי לליאור ''בגללו בכלל נכנסנו לטירה הזאת והסתבכנו בכל הבלאגן הזה! כעת, כשסוף סוף מצאנו אותו, אין לנו מה לעשות כאן יותר!''
''היי, חבר'ה, אני כל כך שמח לראות אתכם שוב!'' אמר ליאור ורץ אלינו.
''אין לנו זמן לזה עכשיו,'' אמר נדובי בלחץ ''מוכרחים להימלט מהמקום הזה כמה שיותר מהר. מלכיאל, סחוב את גופו של קיסינו!''
''כן, נדובי.'' אמר מלכיאל בלית ברירה. ''קדימה, חבריה, בואו נברח מכאן!'' פקד נדב על החבורה.
''היי, אסור לכם להימלט כך!'' אמר נודלס בצער ''לא אתן לכם להתחמק מעונש!''
כולנו רצנו במסדרון, וראינו את נודלס מאחורינו, רודף אחרינו ולא עוצר. מלכיאל היה כל כך קרוב אליו, כך שהוא כמעט נתפס.
''מלכיאל, תגביר את הקצב!'' אמר מקש למלכיאל.
''איך אני יכול בדיוק?'' שאל מלכיאל בכעס ''נסה בעצמך לסחוב ענק ששוקל למעלה מ-100 קילוגרמים!''
המשכנו לרוץ, עד שהגענו למדרגות. התחלנו לרדת, עד שלפתע החלו המדרגות לחרוק. פתאום, שמנו לב שהתקרה מתחילה להתמוטט.
הגברנו את הקצב, ושמנו לב שככל שעובר הזמן כך הטירה הולכת ונחרבת יותר. בשלב מסויים, שמנו לב שנודלס לא עוקב אחרינו עוד. הגענו אל שער הטירה, ויצאנו ממנה בפאניקה. אחרי כן הסתובבנו והתבוננו בטירה, או לפחות במה שנשאר ממנה.
''וואו!'' אמרתי בהתפעלות ''זו תהיה הרפתקה שלא אשכח בחיים! לעולם לא אשכח כיצד נלחמנו בגבורה בדנידין ובסבא גרבצני! וכיצד חטפו אותי , וכלאו אותי בתוך אחד מתאי הטירה! ואיך אפשר לשכוח את הרגע בו ברחנו מהטירה!''
''איתמר, הפסק!'' אמר נדובי בכעס ''אתה מדבר על זה כאילו אלה הרפתקאות שכבר הספקנו לשכוח, אך למעשה הן קרו ביום הזה!''
''טוב, סליחה..'' אמרתי והשפלתי את פניי ''לפעמים אני נוטה להיסחף מעט...''
''אז מסתבר שאיתמר הוא לא זה שגרם להתמוטטות הטירה...'' אמר האיש המסתורי באכזבה ''היא סתם התמוטטה מעצמה, כנראה. החזרה בזמן היתה לשווא. עכשיו אנו סתם תקועים בעבר...''
''מה זאת אומרת תקועים בעבר?'' שאל מקש בתמיהה, אך איש לא שם לב אליו.''
''הבט!'' אמר פלג לאיש המסתורי והצביע על חורבות הטירה ''מכונת הזמן נמצאת כאן, על חורבות הטירה! בעזרתה נוכל לשוב לעתיד!''
''זה פשוט לא יאמן!'' אמר האיש המסתורי בתדהמה ''בדיוק במקום הזה מצאנו אותה לראשונה! איזה עולם מוזר!''
פלג, האיש המסתורי ופליקס נכנסו לתוך מכונת הזמן, ולאחר מספר שניות היא נעלמה.
''מה היה הקטע של הבחורים האלה?'' שאל נדובי בתמיהה.
''אין לי מושג.'' עניתי ''אני חושש שאף פעם לא נדע.''
לפתע, קיסינו התעורר משנתו. ''מה קרה?'' הוא שאל בקול חצי רדום ''הפסדתי משהו?''
כולנו צחקנו צחוק גדול, ורק קיסינו לא הבין במה מדובר. ''טוב, אני מציע שנעזוב את העיר הזאת.'' אמר ליאור ''האזור הזה נותן לי תחושה לא נעימה.''
ולאחר שכולנו עזבנו את אזור הטירה, קם מחורבות הטירה נער, שככל הנראה שהה שם כל הזמן. הנער היה לא אחר מאשר דנידין.
''אל תדאגו...'' הוא אמר בקול זדוני ''אני עוד אחזור! חה חה חה!''

זהו, זה הסוף של העונה הראשונה בסיפור. בעונה הבאה ליאור ופלג כבר לא חלק מהכותבים, לכן לא אציין בכל פרק מי הכותב.

תמשיך.. סיפור שולט.

פרק 15 (''ממלכת סנוודא-התחלה חדשה'')-
היה זה יום אביבי ופרחוני בממלכת סנוודא. השמש זרחה, הציפורים צייצו, הכל היה לכאורה שמח. אך מבחינת תושבי הממלכה, היה זה עוד יום קשה. המצב הכלכלי היה איום ונורא, והיחידים שיכלו להרשות לעצמם לבזבז את כספם היו האנשים שעובדו בטירת המלוכה.
טירת המלוכה היתה הטירה בה התגורר עמידן, מושל הממלכה. עמידן ישב על כיסא המלכות שלו בטירת המלוכה, ונאנח אנחת יאוש. לעמידן היה שיער בצורת פטריה, ופצעי בגרות רבים כיסו את פניו.
''קרה משהו, עמידן כבודו?'' שאל נער שעמד בצידו השני של החדר.
''המצב לא קל, רימדלביוס ידידי.'' אמר עמידן בעצב ''המצב לא קל בממלכתי. התושבים מכנים אותי 'גזלן' ו'קמצן'. מסתבר שהם כל כך שונאים אותי, עד שאחד מהם אפילו גנב את כתר המלכות שלי.''
''באמת התפלאתי שהיום הכתר לא על ראשך.'' אמר רימדלביוס ''הרי לאורך כל 4 השנים שאני משרת אותך בנאמנות מעולם לא ראיתי אותך מסיר אותו.''
''אם רק הייתי מצליח לגלות מיהו הגנב.'' אמר עמידן וקמץ את אגרופו ''זה יכול להיות כל אחד.''
''אף אחד לא יודה בכך.'' אמר רימדלביוס והביט אל עדן החלון.
''היי, עמידן, הבט!'' צעק רימדלביוס. ''מה העניין?'' שאל עמידן ונעמד ליד רימדלביוס.
''ראה את חבורת הילדים שנכנסת לממלכה.'' אמר רימלדביוס ''הם נראים כל כך תמימים. אתה חושב על מה שאני חושב, כבודו?''
''כן!'' צעק עמידן בזדוניות ''החבורה הזאת כל כך תמימה, כך שזו לא בעיה להאשים אותם בגניבת הכתר. בחיי, אני כל כך רע! חה חה חה חה! קרא לאורזיוביוס, יש לי משימה בשבילו...''
באותו זמן, אני והחבורה נכנסנו לממלכת סנוודא. מלכיאל הסתכל על הנוף והשמיע קולות התפעלות, ומקש הסתכל עליו בכעס.
''אני לא מבין מדוע אתה כל כך מתלהב,'' אמר מקש למלכיאל ''זוהי בסך הכל ממלכה שכנה ללוביקופ.''
''זוהי לא סתם ממלכה, מקש.'' אמר נדובי ושילב את ידיו ''זוהי אחת מהממלכות המעניינות ביותר באזור. בממלכה הזאת חיים בסגנון ימי הביניים. זה די מוצא חן בעיני...''
''מה כל כך טוב בימי הביניים?'' שאלתי ''זה לא כיף במיוחד לחיות בממלכה שבה שולט שליט מנופח, ואני ממש שונא את כל הגובלינים המגעי..''
''שלום.'' אמר לפתע גובלין נמוך קומה שעמד מולנו. אני כיסיתי את פי בידי מרוב מבוכה.
''מי אתה?'' שאל אותו קיסינו בחשש.
''שמי הוא בוקילם.'' אמר הגובלין ''אני חי בממלכה הזאת כל חיי. אני מכיר את הממלכה כמו את כף ידי. אני יכול לערוך לכם סיור אם אתם רוצים.''
''לא כרגע, קטנצ'יק.'' אמר קיסינו בביטול ''אני לא יודע אם שמתם לב או לא, אבל מישהו מצוטט לנו.''
ובעודו אומר מילים אלה, ניגש קיסינו אל השיח הקרוב, והוציא משם ילד שהחזיק בידו מכשיר הקלטה.
''מי אתה?'' שאל אותו ליאור ''מדוע אתה מחזיק את מכשיר ההקלטה הזה?''
''אענה לך רק אם הענק ישחרר אותי.'' אמר הילד והצביע על קיסינו. ''כרצונך.'' אמר קיסינו והשליך את הילד על השיח הקוצני. הילד קם במהרה, וניקה את עצמו מהקוצים שנצמדו לבגדיו.
''שמי הוא אורזיו..אור. כן, אור. אני..בסך הכל הקלטתי את קול ציוץ הציפורים. אני אוהב ציפורים.''
''מה שתגיד.'' אמר נדיקס ''אבל זה לא חשוב כרגע. אנחנו בסך הכל תיירים בממלכה הזאת. אנחנו לא נפגע בך. אתה יכול להצטרף אלינו אם אתה רוצה.''
''בשמחה!'' אמר אור והצטרף אלינו בדילוגים. סיירנו ביער הממלכה במש חצי שעה, עד שלפתע ראינו לפנינו צבא שלם של אבירים, ובראשם עמד נער בעל פרצוף מרושע.
''שלום לכם.'' אמר הנער כשהוא וצבאו הגיעו אלינו ''שמי הוא באויוס, ואני הוא שר הצבא של ממלכת סנוודא. מי מכם עונה לשם נדובי?''
''אני.'' אמר נדובי ''אבל רגע, מה אתם רוצים ממני?''
''נדובי, אתה עצור על גניבת כתר המלכות!'' קרא באויוס ''חיילים, עצרו אותו!''

תמשיך D: