נושא: מסעם של המשתמשים

פרק 16 (''המפקדה החדשה'')-
נדובי קפא במקומו. הוא רצה לומר כמה מילים, שמתי לב לכך, אבל פשוט לא הצליח להוציא אותן מהפה. התדהמה הקפיאה אותו.
''תנו לי להבין,'' אמר נדיקס ''אתם מאשימים את נדובי בגניבה? זה פשוט לא יאומן!''
''זה יאומן בעוד איך,'' השיב באויוס ''אני לא מתכוון להתעכב על זה הרבה זמן. אני הוא שר צבא הממלכה, אני אדם עסוק מאוד. נדובי, בוא איתי ונגמור את הסיפור הזה. כל מה שבית המשפט יחליט זה כבר סיפור אחר.''
''אבל זה לא ייתכן!'' אמר ליאור ''זוהי הפעם הראשונה שאנחנו מבקרים בממלכה הזאת. נדובי היה איתנו בתקופה האחרונה, ולא ראיתי אותו מעולם חוזר מממלכתם ובטח שלא חוזר עם כתר עופרת..כלומר זהב בידיו.''
''יש לי מספיק עדי ראיה שמוכנים להישבע שראו אותו גונב את הכתר.'' אמר באויוס ''וחוץ מזה, עם כל הכבוד לחברותך הנפלאה עם אדון נדובי, אני לא בטוח שמאז ומתמיד היית איתו. לך תדע, אולי הוא גנב את הכתר עוד לפני שנפגשתם בכלל.''
''אבל זה לא יכול..'' ניסה קיסינו לעזור.
''עזוב את זה, קיסינו.'' אמר נדובי ''לא נראה לי ששר הצבא הזה מתכוון להקשיב למישהו. אני לא פושע, אני לא גנבתי את הכתר המטופש, ואני מקווה שיצליחו להבין את זה כמה שיותר מהר. אתם יכולים לקחת אותי, חיילים.''
באויוס קשר את ידיו של נדובי בשלשלאות, וביקש מחייליו לתפוס בידיו של נדובי, בכדי שלא יוכל להימלט. כולנו נאלצנו לצפות במחזה המחריד הזה, כשלקחנו אחד מהחבורה שלנו, אחד משלנו, למעצר. אני יודע שאולי הייתי צריך לעשות משהו בשביל לעצור את כל זה, הרי לזה מתכוון הפתגם ''אחד בשביל כולם, וכולם למען אחד''. ידעתי שהייתי צריך לעזור לנדובי להתחמק מידיו האימתניות של באויוס, אך למען האמת, קצת התקשיתי להחליט האם נדובי באמת חף מפשע. באויוס אמר שהיו עדי ראיה למעשיו הנלוזים של נדובי, וחוץ מזה לא נראה לי שהוא יכול להאשים אותו ככה סתם. אני מאמין שכל פושע צריך להיענש, אפילו אם הוא אחד מהצוות שלך.
לאחר אותו אירוע, המשכנו כולנו ללכת, ואני בטוח שרבים מאיתנו שמו לב שהאוירה נהיתה מעט קודרת. פתאום כל ההסברים של נדובי נהיו מעט חסרים לכולנו, לכל אחד מאיתנו. לא היה מי שיפריד בין מקש ומלכיאל שתמיד רבים. הפעם, למען האמת, גם המריבה הזאת לא נשמעה. אף אחד לא נשמע. כולם רק הלכו מבלי להוציא מילה מפיהם, מהורהרים ועצובים. כולם? לא בדיוק. אור דווקא בכלל לא נראה עצוב. הוא נראה שליו יותר מתמיד. הוא מדי פעם ניסה להצחיק אותנו בבדיחות קרש קלושות, ולא הצליח להעלות אפילו גיחוך.
''למה אנחנו מסתובבים כך ללא מטרה?'' שאל לפתע בוקילם.
''אני באמת לא יודע,'' השיב מקש ''כשהיינו בלוביקופ, לא היתה לנו סיבה להסתובב כך. היתה לנו מפקדה חמה ונעימה ומעולם לא היה לנו צורך לצאת אל היער הקר והקודר.''
''אז מה שאתה מנסה לומר הוא שהסיבה היחידה לשוטטות ביער זה היא העובדה שאין לנו מפקדה?'' שאל בוקילם.
''בחיי, זה ממש אדיוטי.'' אמר מלכיאל בגסות. מקש והוא החלו לריב ולקלל אחד את השני, כמו תמיד. למען האמת, די התגעגעתי למריבות המייגעות האלה. הכל היה עדיף מאשר השקט הקודר שהיה לפני רגע.
בוקילם ניסה להרגיע את האוירה. ''אתם יודעים, יש לי בית תת קרקעי.'' הוא אמר ''בעצם אתם יכולים לקרוא לזה מחילה, או פתח סודי. איך שתרצו. אני היחיד שגר בבית הזה, ולא היה לי כל כך אכפת אם הייתם משתמשים בו בתור מפקדה.''
''אתה רציני?'' שאלתי בעודי מחייך חיוך רחב.
''כן, בוודאי.'' ענה בוקילם ''אמנם אין שם חדרים רבים, אך כל חדר מספיק לכל אחד מכם.''
דבריו של בוקילם עוררו בנו שביעות רצון. מובן שהסכמנו להצעתו הנדיבה. הוא הוביל אותנו לביתו התת קרקעי, ולאחר 5 דקות מצאנו את עצמנו עומדים מול עץ גדול, שלידו מונחת דלת ישנה וחלודה, ועליה ידית חלודה.
בוקילם הרים את הידית, והבנו שהדלת מובילה לביתו התת קרקעי, ולאחר 5 דקות מצאנו את עצמנו עומדים מול עץ גדול, שלידו מונחת דלת ישנה וחלודה, ועליה ידית חלודה.
בוקילם הרים את הידית, והבנו שהדלת מובילה לביתו. נכנסנו פנימה, ומצאנו את עצמנו יורדים בסולם גבוה, מאוד גבוה אם מותר לציין, כשירדנו ממנו מצאנו את עצמנו עומדים מול חדר אוכל ענקי.
''זה רק חדר אחד.'' אמר בוקילם בגאוה ''יש גם חדר שינה, חדר אימונים וחדר עבודה. אני לא רוצה להישמע שחצן או משהו כזה, אבל המקום הזה יכול להיות מפקדה מצויינת עבורכם.''
כולנו הסכמנו איתו פה אחד.
בינתיים, מעל פני האדמה, ממש מטרים ספורים ליד דלת הכניסה למפקדה שלנו, הלכו שני נערים ביער, ושוחחו ביניהם. הנער הראשון היה רזה, בעל אף ארוך ושיער חום קצוץ, והנער השני היה נמוך קומה, בעל שיניים בולטות ופיאה ג'ינג'ית. בגדיהם היו מרופטים למדי, והנעליים לא היו להם. כשהבחינו בדלת הכניסה למפקדה, נעצרו והחליפו ביניהם מבטים זדוניים.
''ראית את הדלת המסתורית הסות, סיפופ אחי?'' שאל הנער הנמוך את הנער הרזה, בעודו יורק שלא בשליטתו.
''כן, צ'יה.'' השיב הנער הרזה ''אני מכיר את הדלתות האלה. הן נראות חלודות וישנות מבחוץ, אבל אי אפשר לדעת מה קורה כשפותחים אותן. מי יודע מה יקרה אם נפתח את הדלת הזאת. נוכל לגלות עולם במלואו.''
''בדיוק.'' אמר הנער הנמוך ''אולי יהיה שם פריטים יקרי ערך, ואולי נוכל לס..לסדוד אותם.''
''כן...'' אמר הנער הרזה ''ואז כל העולם ידע מי הם האחים אבס!''

הפרקים המגניבים! אללה, תמשיך.

פרק 17 (''האחים אבס, שודדי הדרכים'')-
כולנו ישבנו בחדר האוכל שבמפקדה, ואכלנו ארוחת צהריים. הארוחה אמנם לא היתה משביעה, אך זה לא הטריד אף אחד. למען האמת, מרוב שהיינו רעבים בכלל לא שמנו לב לטעם האוכל. הראשון שקם ממקומו היה נדיקס.
''מה קרה, נדיקס?'' שאל בוקילם ''אינך רעב יותר?''
''לא, זה לא זה.'' השיב נדיקס ''זה משהו אחר. יש לי תחושה שפולשים מתקרבים הנה.''
''איך אתה יכול לדעת את זה?'' שאל ליאור ''הרי אם מישהו היה פולש לכאן, כולנו היינו מבחינים בו.''
''יש לי חושים מוחדדים מאוד.'' אמר נדיקס ''אני מצליח לשמוע את קול צעדיהם של הפולשים. לפי איך שזה נשמע, הם הולכים על דבר מה די חורק. זה יכול להיות סולם העץ או משהו דומה..''
מסתבר שנדיקס באמת צדק. למפקדה הגיעו שני פולשים, שהיו לא אחרים מאשר שיפופ וצ'יה, הנערים שתכננו לשדוד את המפקדה.
''לא לסוס, ידיים למעלה!'' ירק צ'יה נמוך הקומה ''אנחנו האחים אבס, ואנחנו רוצים לערוך כאן סוד!''
''על איזה סוד אתם מדברים?'' שאל מלכיאל ''אנחנו לא מסתירים מכם שום דבר..''
''לא, דביל, הוא התכוון לומר סוד!'' גער מקש ''אתה לא שומע שיש לו בעיות בדיבור?''
''היי, מספיק עם זה!'' אמר שיפופ ארוך האף בכעס ''לאחי אין בעיות בדיבור כלל! אז מה אם יש לו שיניים קצת בולטות, זה לא אומר שהוא לא אנושי! יש לכם בכלל מושג מה קרה לו בכל פעם שהוא ביקש שיחברו לו שיר?''
''אתם באמת אחים?'' שאלתי בתמיהה ''אתם ממש, אבל ממש לא דומים...''
''אנחנו אמנם לא אחים ביולוגיים, אבל גדלנו ביחד ממש כמו סני אחים.'' ירק צ'יה בעודו שולף סכין מכיסו ''כעת, תנו לי את כל חפסיכם! אני ממס לא רוסה להסתמס בסה!''
צ'יה סיים את המשפט בקושי רב והסתכל על שיפופ בגאוה. הוא היה מאוד מרוצה מעצמו, על שנשמע כזה קשוח. אך ההתלהבות שלו היתה קצרה, כיוון שקיסינו נתן לו אגרוף חזק בראשו וגרם לו לעילפון מיידי.
''תודה, קיסינו, מה היינו עושים בלעדיך...'' אמרתי.
''העונג כולו שלי.'' אמר קיסינו בגאוה וחייך חיוך רחב.
''זה היה ממש לא יפה!'' קרא שיפופ בכעס ''היית יכול להוציא לו את המוח מהמקום! כלומר, המוח שאין לו.''
''שניכם נראים לי מאוד מוכרים.'' אמר אור בקול מוזר ''לא הייתם בעבר בכלא של טירת המלוכה?''
''ובכלל, מדוע אתם מסתובבים ביערות ושודדים אנשים אחרים?'' שאל ליאור ''זה מאוד לא יפה.''
''הירגעו, הירגעו,'' אמר שיפופ ''אסביר לכם הכל, אין מה לדאוג. שמי הוא שיפופ, ולננס המעולף שלידי קוראים צ'יה. אנחנו שודדי דרכים, הידועים בשם ''האחים אבס''.''
''את זה אנחנו כבר יודעים.'' קטע אותו בוקילם ''אנחנו רוצים לדעת מדוע נעשיתם שודדים.''
''אל תקטע אותי, גובלין מעצבן שכמוך!'' צרח שיפופ בכעס ''תן לי לסיים את הסיפור! טוב, אני רוצה שהשקט הזה יישמר. אני וצ'יה לא היינו מאז ומתמיד שודדי דרכים. למעשה, בעבר היינו סופרים צעירים, ונהגנו לכתוב יחדיו סיפורי נונסנס מבדרים ושנונים, ואפילו הוצאנו לאור מספר ספרים. כן, לכאורה החיים האירו לנו פנים. אך הכל השתנה מאז נכנס עמידן לתמונה.''
''מי הוא עמידן לכל הרוחות?'' שאל קיסינו.
''עמידן הוא מושל ממלכת סנוודא.'' סיפר שיפופ ''אני וצ'יה מעולם לא עשינו לא כל רע, אין לי מושג למה הוא עשה את מה שעשה. אתם מבינים, הרשע הזה החרים את כל ספרינו, ואסר אותנו בכלא למרות שלא עברנו על אף עבירה.''
''מה קרה? האם החמסתי מסהו?'' שאל צ'יה שהתעורר בזמן דבריו של שיפופ.
''אולי תהיה בשקט, צ'יה, אני מספר את סיפור חיינו.'' גער שיפופ בצ'יה ''אני זוכר טוב מאוד מה עמידן אמר לנו, 'אני לא מוכן שהספרים המטונפים שלכם ילכלכו את ממלכתי'. שנה שלמה היינו כלואים בכלא הנוראי של בית המלוכה, אך לבסוף הצלחנו לברוח. זה לא היה קל, אבל לאחר שיתוף פעולה ותושיה, עשיתי זאת. כלומר, עשינו זאת. לאחר הבריחה, חזרנו לביתנו, אך למרבה התדהמה גילינו שהוא נהרס. מאוחר יותר הסתבר לנו שעמידן גזל את כל רכושינו בזמן שהיינו בכלא.''
''מאס אנחנו חיים בתור סודדי דרכים סגונבים מאחרים בגדים וסכינים.'' השלים אותו צ'יה ''הסוף.''
''מצטער, אך כל מה שסיפרתם הוא..איך לומר? שטויות במיץ עגבניות!'' אמר אור בגסות ''עמידן לא כזה רע כמו שעשיתם ממנו! פגשתי אותו פעם, הוא בחור טוב. הוא מעניש רק כאשר עוברים על עבירה, ואני ממש מתקשה להאמין שהוא הכניס אתכם לכלא ככה סתם. בווודאי גנבתם ממנו את דובון הלילה שלו, או משהו כזה.''
''כן, בטח.'' אמר שיפופ ונעץ באור מבט זועם.
''היי, היי, אל תריבו!'' הפריד ביניהם מקש ''אין עכשיו זמן למריבות מיותרות. אור, זה לא יחס שנותנים לחברי צוות חדשים.''
''מה?!'' שאלנו כולנו בתדהמה. ''כלומר, אם הם יסכימו.'' תיקן את עצמו מקש.
''טוב, אני מניח שכן...'' אמר שיפופ ''עכשיו צריך לשמוע את דעתו של צ'יה, אחי היקר.''
''בטח סאני מסכים!'' ירק צ'יה בשמחה ''העיקר סיהיה מה לאכול!''
כולנו צחקנו צחוק מכל הלב, ורק צ'יה לא הבין מה אמר כל כך מצחיק בדבריו.

הסיפור הזה הוא אשכרה אגדה של הפורומים. וגם 300 האוטאקויים הולך להפוך לאגדה ><"
בכול מקרה תמשיך

פרק 18 (&#39;&#39;התפצלות&#39;&#39;)-
עמידן ישב על כיסא המלכות שלו בטירת המלוכה, וחייך חיוך מרושע. &#39;&#39;נהדר,&#39;&#39; הוא חשב בליבו &#39;&#39;הכל מתנהל בדיוק כפי שתכננתי.&#39;&#39;
לפתע, נכנס לחדר רימלדביוס, יד ימינו של עמידן. &#39;&#39;אדוני,&#39;&#39; הוא אמר &#39;&#39;מחכה בחוץ נער שרוצה לראותך. להכניס אותו?&#39;&#39;
&#39;&#39;הו כן, למה לא?&#39;&#39; שאל עמידן, ורימלדביוס הכניס למשרד נער בעל שיער פטריה ופרצוף קשוח. כן...היה זה לא אחר מאשר דנידין.
&#39;&#39;מה רצונך?&#39;&#39; שאל עמידן בקול מסביר פנים. &#39;&#39;שלום אדוני,&#39;&#39; אמר דנידין וקד קידה &#39;&#39;שמי הוא דנידין. אני מבקש להיות עובד בטירת המלוכה המפוארת שלך.&#39;&#39;
&#39;&#39;הו, באמת?&#39;&#39; שאל עמידן &#39;&#39;ומה גורם לך לחשוב שאסכים? אתה יודע כמה אנשים רוצים לעבוד בטירה שלי?&#39;&#39;
&#39;&#39;אבל, אדוני,&#39;&#39; אמר דנידין &#39;&#39;אם תסכים להעסיק אותי בארמוטנך, אוכל לתת לך מידע שאתה מאוד רוצה.&#39;&#39;
&#39;&#39;למה אתה מתכוון?&#39;&#39; שאל עמידן. &#39;&#39;ובכן, שמעתי על מאסרו של נדובי,&#39;&#39; השיב דנידין &#39;&#39;וברור לי שחבריו לא יקבלו את זה בשתיקה. לי יש מידע על החבורה הזאת, מידע שאתה מאוד מאוד רוצה לשמוע.&#39;&#39;
&#39;&#39;ובכן, ספר לי מה אתה יודע.&#39;&#39; ביקש עמידן בטון שונה מהרגיל.
בינתיים, במפקדה של החבורה שלנו, אכלו חברי החבורה ארוחת בוקר, ושוחחו ביניהם. &#39;&#39;אז מה אתם חושבים, חברים?&#39;&#39; שאל בוקילם &#39;&#39;האם לדעתכם נדובי באמת אשם? אני חושב שמנסים להפליל אותו.&#39;&#39;
&#39;&#39;סלחו לי שאני לא מעודכן,&#39;&#39; אמר שיפופ &#39;&#39;אבל מי זה לעזאזל נדובי?&#39;&#39;
&#39;&#39;נדובי היה מנהיג החבורה.&#39;&#39; ענה קיסינו &#39;&#39;הוא לא היה חזק במיוחד, אך היה לו מוח מבריק במיוחד. כשהגענו לממלכת סנוודא, הגיע אלינו שר הצבא של הממלכה, ועצר את נדובי באשמת גניבה&#33;&#39;&#39;
&#39;&#39;אני לא יודע מה איתכם,&#39;&#39; אמר נדיקס &#39;&#39;אבל לדעתי נדובי אשם. ממלכת סנוודא היא לא כמו לוביקופ, היא רצינית ומכובדת. אין סיכוי שהם יאשימו מישהו סתם. בוודאי נדובי באמת עשה את כל מה שהם אומרים שהוא עשה.&#39;&#39;
&#39;&#39;אך זה בלתי אפשרי&#33;&#39;&#39; אמר ליאור &#39;&#39;נדובי היה איתנו בממלכת לוביקופ, והפעם הראשונה שבה הגיע לממלכת סנוודא היתה אתמול, כשכולנו הגענו לכאן. הוא היה איתנו כל הזמן ולא היתה לו אפשרות לעשות שום פשע.&#39;&#39;
&#39;&#39;אבל בכל זאת הוא אשם.&#39;&#39; הצטרפתי לשיחה &#39;&#39;אני לא יודע מה איתכם, אבל אני בצד של נדיקס.&#39;&#39;
&#39;&#39;אה כן?&#39;&#39; שאל מקש בכעס &#39;&#39;טוב, אם אתם לא בוטחים באחד מהחבורה שלכם, אתם מוזמנים לעזוב את החבורה&#33;&#39;&#39;
&#39;&#39;וזה בדיוק מה שנעשה.&#39;&#39; אמרתי &#39;&#39;להתראות, חבורה יקרה. אני ונדיקס פורשים&#33;&#39;&#39;

פרק מאוד קצר, אבל אחלה פרק.
תמשיך

פרק 19 (&#39;&#39;בר בן ארז, לוחם החרבות&#39;&#39;)-
שנינו יצאנו ממפקדת החבורה, נדיקס ואני. &#39;&#39;לעזאזל, הילדים האלה כל כך מעצבנים אותי.&#39;&#39; אמרתי בכעס בעוד נדיקס ואני התהלכנו ביער &#39;&#39;מה לכל הרוחות הם לא מבינים? נדובי אשם&#33; אם הצבא הסנוודאי בא עד אלינו רק בכדי לאסור את נדובי אז זה בטוח אומר שהוא אשם&#33; אתה לא חושב כך, נדיקס?&#39;&#39;
&#39;&#39;הו, אני מסכים אתך בהחלט.&#39;&#39; הסכים אתי נדיקס &#39;&#39;אם להיות כנה אתך, מאז ומעולם לא חיבבתי את נדובי במיוחד. משהו באופי שלו עצבן אותי. כזה חלשלוש אבל בכל זאת מרשה לעצמו לחלק לכולם פקודות. הוא מוכרח להבין שהחזקים הם אלה שצריכים להנהיג, ולא החלשים. החלשים צריכים להשמע לפקודותיהם של החזקים.&#39;&#39;
&#39;&#39;טוב, נראה לי שקצת הגזמת בעניין הזה,&#39;&#39; אמרתי &#39;&#39;אבל זוהי דעתך, ועלי לכבד אותה.&#39;&#39;
&#39;&#39;אתה באמת בחור לענין,&#39;&#39; החמיא לי נדיקס &#39;&#39;אני באמת לא מבין למה אתה לא המנהיג של החבורה הזאת.&#39;&#39;
&#39;&#39;אל תדבר על החבורה, בבקשה.&#39;&#39; אמרתי לו &#39;&#39;מבחינתי הם כבר שייכים לעבר. זהו, זה נגמר, אני פרשתי מהחבורה, לא רוצה לחשוב עליהם יותר. האמן לי, נדיקס, ככה יהיה הרבה יותר פשוט. לא לחשוב עליהם ולא לדבר עליהם.&#39;&#39;
&#39;&#39;טוב, בסדר, בסדר.&#39;&#39; אמר נדיקס וניסה לשנות נושא &#39;&#39;אבל בעצם מה אנו עושים עכשיו? לאן נלך? אני לא מעונין להיות נווד שמטייל ביער ללא שום מטרה. אני רוצה שתהיה מטרה לדברים שאני עושה.&#39;&#39;
&#39;&#39;בכוונתי להגיע אל טירת המלוכה של ממלכת סנוודא,&#39;&#39; השבתי &#39;&#39;שם אשוחח עם עמידן, מושל הממלכה. מי יודע, אולי אמצא חן בעיניו. חשוב מאד להתחבב על מושל הממלכה שאתה נמצא בא. אולי הוא אפילו יתן לי להיות אחד מהסגנים שלו ו..&#39;&#39;
&#39;&#39;האמן לי, בחור צעיר, זה לא כדאי לך.&#39;&#39; נשמע לפתע קול מסתורי. הסתכלנו הצדה וראינו לפנינו נער ארוך שיער שישב על אחד מהסלעים. ידו הימנית החזיקה בחרב, ידו השמאלית החזיקה בחרמש. בכיסי מכנסיו היו מספר סכינים חדים כתער. על הסלע שעליו ישב היו מונחים כלי נשק רבים מכל מני סוגים. &#39;&#39;מי אתה?&#39;&#39; שאל אותו נדיקס &#39;&#39;ולמה אתה מצותת לשיחות שלא קשורות אליך?&#39;&#39;
&#39;&#39;אני מצטער,&#39;&#39; ענה הנער &#39;&#39;פשוט הייתם קרובים אלי ולא יכולתי לשמוע אתכם משוחחים ביניכם. השיחה ביניכם היה מרתקת ללא כל ספק, אני בטוח כי מאחורי שניכם יש סיפור רציני ביותר. למען האמת, מה שנאמר בסוף השיחה הוא מה שהדאיג אותי. אתה, בחור צעיר, מעונין להצטרף אל אנשיו של עמידן? זו בדיחה או משהו?&#39;&#39;
&#39;&#39;בדיחה? למה אתה חושב שזו בדיחה?&#39;&#39; שאלתי בחוסר הבנה &#39;&#39;הייתי רציני מאד במה שאמרתי. זה ידוע שמומלץ מאד להיות ביחסים טובים עם מושל הממלכה, כי כך זה מונע ממך להסתבך בצרות. עשה לי טובה, אל תתחיל לומר לי שטויות על כמה שעמידן רשע כי לדעתי אלה סתם סיפורים שהמציאו אנשים קנאים שמקנאים בהצלחתו של עמידן.&#39;&#39;
הנער גיחך. &#39;&#39;אתה באמת לא יודע כלום, הא?&#39;&#39; הוא שאל בגסות &#39;&#39;בוא, אני אספר לך על עמידן. עמידן הוא..איך אומר את זה..התגלמות הרוע האנושי. כן, אני לא מגזים, זה מה שהוא. שמעתי כל מני סיפורים על כמה שנודלס, מושל ממלכת לוביקופ לשעבר הוא אדם רע אבל יחסית לעמידן הוא כלום. בעצם כל אדם רע ביחס לרוע של עמידן הוא כלום. גרגיר אבק. רק כך ניתן לתאר את הרוע של עמידן. אל תתקע בי מבט מזלזל כזה, בחור, זה נכון. אתה מוזמן לשאול כל אדם וגובלין בממלכה הזאת. טוב, כמובן חוץ מהלקקנים. הם תמיד יהיו לצדו של עמידן.&#39;&#39;
&#39;&#39;מה הוא עשה לך שכך אתה מתאר אותו?&#39;&#39; שאל נדיקס. &#39;&#39;לי? למען האמת, לי הוא לא עשה שום דבר מיוחד.&#39;&#39; השיב הנער &#39;&#39;ראיתי אותו אולי פעם אחת או פעמיים, לא יותר מזה. אך תאמין לי, יש אנשים שרק ממבט אחד בעיניהם אפשר לדעת עליהם הכל. ועמידן הוא בדיוק מהטיפוסים האלה&#33; כל כך הרבה רוע היה בו. זה היה..נורא. אתם כנראה חדשים בממלכה הזאת. כמעט כל תושב בממלכה מודע לאכזריותו של עמידן.&#39;&#39;
&#39;&#39;אני לא מאמין לאף מילה שיוצאת מפיך.&#39;&#39; אמרתי לו &#39;&#39;פשוט לאף מילה. לדעתי כל מה שאתה אומר הוא לא יותר מאשר גיבובי שטויות ותו לא. באמת נראה לך שאפשר להאמין לך, איזה מן נער תמהוני שיושב על סלע ואתו מבחר עצום של כלי נשק. המראה שלך הוא המראה הכי לא אמין שיכול להיות&#33; למעשה, דווקא בגלל הדברים שאמרת אני הרבה יותר בטוח עכשיו במה שאני רוצה לעשות: ללכת אל עמידן ולהציע את עצמי בתור פקח לממלכה. עכשיו עזוב אותנו בשקט. ובכלל, מי אתה?&#39;&#39;
&#39;&#39;נעים להכיר, שמי הוא בר בן ארז.&#39;&#39; אמר הנער וקם מהסלע שישב עליו עד עכשיו. גודלו..היה עצום, ללא כל ספק. שני מטרים לפחות. הוא היה ענק כמעט כמו בסינו. &#39;&#39;למשפחה שלי יש הסטוריה מפוארת בזכות עיסוקם בתחום כלי הנשק.&#39;&#39; סיפר בן ארז &#39;&#39;אנו עוסקים בסחר כלי נשק, בשיוף כלי נשק וכמובן, בלחימה עם כלי נשק. מצחיק שככה התיחסתם אלי, כאל אדם מפוקפק שאסור בשום פנים ואופן לבטוח בו. בדרך כלל כל עובר אורח שנתקל בי מצדיע לי. אני נחשב לאדם מאד מוערך בממלכה. טוב, לפחות עבור אלה שלא נאמנים לעמידן. בשביל אלה הנאמנים לעמידן אני יצור מתועב שעליו לשבת בכלא למשך כל חייו.&#39;&#39;
&#39;&#39;זה בהחלט משנה הרבה דברים.&#39;&#39; אמר נדיקס &#39;&#39;אדם בעל כלי נשק רבים אתו, המממ...אני חושב שזה בדיוק מי שאנו זקוקים לו, איתמר. אם במקרה תתקוף אותנו ביער חבורה גדולה של שודדי דרכים, לא נוכל לשרוד ללא כלי נשק לצדנו. מה אתה אומר, איתמר?&#39;&#39;
&#39;&#39;טוב, אני מניח שאתה צודק.&#39;&#39; נאנחתי &#39;&#39;אז..בן ארז, אני ממש לא רוצה לומר את זה, אבל..מה דעתך להצטרף אלינו?&#39;&#39;
&#39;&#39;להצטרף אליכם? מה, באמת?&#39;&#39; שאל בן ארז בהתלהבות &#39;&#39;אני חושב שזה יהיה..ממש גדול&#33; כבר המון זמן שלא קורה בחיים שלי משהו מעניין, אני אשמח להתחיל הרפתקאה חדשה&#33; אתם תהיו שותפים נהדרים למסע. אפילו אתה, לקקן.&#39;&#39;
&#39;&#39;חתיכת...&#39;&#39; אמרתי לו בזעם. &#39;&#39;חבל להתעצבן, איתמר,&#39;&#39; הרגיע אותי נדיקס &#39;&#39;בוא נשמור את הכעס לאחר כך. עכשיו יש לנו מקום להגיע אליו, נכון? טירת המלוכה. מוכנים, חבריה? בואו נגיע לשם&#33;&#39;&#39;
וכך שלושתנו, נדיקס, בן ארז ואני, צעדנו לעבר טירת המלוכה של ממלכת סנוודא, בכדי לפגוש את עמידן המושל.

עוד מעט אני מופיע XD
תמשיך.

פרק 20 (&#39;&#39;אויב מן העבר&#39;&#39;)-
אנשי &#39;&#39;צבא נודלס&#39;&#39; ישבו במפקדה שלהם ואכלו ארוחת צהריים. &#39;&#39;אמרו לי,&#39;&#39; שאל קיסינו את חברי החבורה &#39;&#39;זה לא קצת עצוב לכם שאיתמר ונדיקס עזבו את החבורה? אחרי הכל, הם היו חברים מצוינים.&#39;&#39;
&#39;&#39;עזוב, לא צריך לדבר עליהם עוד.&#39;&#39; אמר אור &#39;&#39;הם אלה שעזבו את החבורה, אנחנו כבר לא צריכים לחשוב עליהם עוד. האמינו לי, העזיבה שלהם היתה אך ורק לטובה.&#39;&#39;
לפתע, נשמעה דפיקה בדלת המפקדה. &#39;&#39;בוקילם, פתח בבקשה את הדלת.&#39;&#39; פקד ליאור על בוקילם. &#39;&#39;לעזאזל, למה זה תמיד חייב להיות אני?&#39;&#39; רטן בוקילם &#39;&#39;תמיד אני זה שצריך לגשת לפתוח את הדלת. למה זה לא יכול להיות קיסינו, או מקש? למה זה דווקא אני?&#39;&#39;
&#39;&#39;פתח כבר&#33;&#39;&#39; גערו בו כולם. בלית ברירה ניגש בוקילם אל דלת המפקדה, שהיתה בחדר הכניסה. הוא פתח את הדלת. &#39;&#39;שלום, איך אני יכול לע..&#39;&#39; אמר בוקילם, אך לא הספיק להשלים את המשפט כיוון שחטף אגרוף בבטן שגרם לו לעלפון מידי. &#39;&#39;לעזאזל, למה בוקילם כל כך מתעכב?&#39;&#39; שאל שיפופ את שאר החבורה. &#39;&#39;אוי נו באמת, אין לך קצת סבלנות?&#39;&#39; כעס מקש &#39;&#39;בוקילם הוא קצת איטי, לוקח לו זמן להגיע עד לדלת ולפתוח אותה. אתה לא יכול להתאזר בסבלנות? בחיי, שיפופ, אתה טיפוס מעצבן למדי.&#39;&#39;
מלכיאל שמח מאד לשמוע את דבריו של מקש. &#39;&#39;מקש מתחיל להטפל אל שיפופ.&#39;&#39; חשב מלכיאל בלבו &#39;&#39;האם זה אומר שהוא כבר לא יציק לי עוד?&#39;&#39;
&#39;&#39;גם אתה מעצבן אותי, מלכיאל&#33;&#39;&#39; כעס מקש &#39;&#39;אתה כמעט אף פעם לא מדבר ותמיד שותק&#33; נמאס לי&#33; אם אתה רוצה לומר משהו אז אמור אותו, אל תשמור הכל בבטן&#33; נמאס לי לראות אותך כל הזמן רק חושב וחושב&#33;&#39;&#39;
&#39;&#39;כנראה שתקוותיי היו מוגזמות...&#39;&#39; חשב מלכיאל בלבו בעצב. &#39;&#39;מקש, אולי תפסיק להעיר לכל אחד?&#39;&#39; כעס צ&#39;יה &#39;&#39;ההערות שלך ומסבי הרוח ההפכפכים שלך רק גורמים לנו להיות הרבה יותר עסבניים. לא מספיק שאיתמר ונדיקס עסבו את החבורה, אתה גם רוסה שעכשיו כל הסאר יעסבו אותה?&#39;&#39;
&#39;&#39;סתום את הפה, ננס מעצבן&#33;&#39;&#39; צעק מקש על צ&#39;יה. &#39;&#39;היי, אף אחד לא קורא לאח שלי ננס מעצבן&#33;&#39;&#39; אמר שיפופ בכעס &#39;&#39;אתה יודע מה זה אומר? מלחמת אוכל&#33;&#39;&#39;
וכך, החלו חברי החבורה לזרוק אחד על השני אוכל, החל מתפוח אדמה חמים ועד לעיסת ממרח אפונים דביקה. כולם התלכלכו, החל ממקש חם המזג ועד למלכיאל השקט שמעדיף להמנע ממריבות. היחיד שנהנה ממלחמת האוכל היה כמובן קיסינו, שנהנה ללקק את שאריות האוכל שנפלו מן הרצפה. &#39;&#39;כמה נהדר לראות אתכם מבלים כך יחדיו.&#39;&#39; נשמע לפתע קול זר. החבורה סובבה את מבטה וראתה לפניה את...&#39;&#39;נאדי?&#33;&#39;&#39;
בינתיים, במקום אחר, הלכו נדיקס, בן ארז ואני, בשביל הארוך של ממלכת סנוודא, עד שנעצרו. &#39;&#39;זהו זה.&#39;&#39; אמרתי &#39;&#39;הגענו. הטירה הזאת, שאתם רואים כאן לפניכם, היא לא אחרת מאשר טירת נודלס. הביטו בה, חבריה. ראו כמה היא יפה. בוודאי לקחו שנים לבנות את הטירה הענקית הזאת.&#39;&#39;
&#39;&#39;אז מה?&#39;&#39; שאל בן ארז &#39;&#39;זה שהטירה גדולה ויפה זה לא אומר כלום. אולי הטירה יפה מבחוץ, אבל אתם בטח לא רוצים לדעת מה יש בפנים: אנשים רעים, מלאי שנאה ורשע. אתם בטוחים שאתם רוצים להכנס לשם?&#39;&#39;
&#39;&#39;מובן שכן,&#39;&#39; השיב נדיקס &#39;&#39;אחרת לא היינו עושים את כל הדרך הזאת. כעת בואו נכנס פנימה.&#39;&#39;
&#39;&#39;טוב, נו, שיהיה.&#39;&#39; נאנח בן ארז ובא בעקבותיו, אך איתמר עצר בעדו. &#39;&#39;לא, לא, בן ארז, אתה נשאר כאן.&#39;&#39; אמרתי לבן ארז. &#39;&#39;מה?&#33;&#39;&#39; שאל בן ארז בתדהמה &#39;&#39;אתה חתיכת..&#39;&#39;
&#39;&#39;אני מצטער, בן ארז.&#39;&#39; אמרתי &#39;&#39;פשוט אני רוצה לעשות רושם טוב על עמידן, מבין? אני לא רוצה להגיע עד אליו סתם. אם הוא יראה אותי לצד טיפוסים כמותך, הוא מיד יגרש אותי מן הטירה. הרי אתה בעצמך אמרת שאתה לא אהוד במיוחד על עמידן, נכון? אם כך שב ליד פתח הטירה וחכה עד שנשוב.&#39;&#39;
&#39;&#39;לעזאזל אתכם, זה ממש לא כיף.&#39;&#39; אמר בן ארז ושילב את ידיו בכעס.
במפקדת החבורה
&#39;&#39;נאדי?&#39;&#39; שאל קיסינו בבלבול &#39;&#39;אתה באמת נראה לי מוכר מאינשהו, אך אינני מצליח להזכר. תן לי לנחש...פגשנו אותך בלוביקופ, נכון?&#39;&#39;
&#39;&#39;אז אני מניח שאתם לא זוכרים אותי, הא?&#39;&#39; רטן נאדי &#39;&#39;נו בטח, איך אנשי צבא נודלס הדגולים יזכרו מישהו פשוט כמוני. אני ארענן את זכרונכם. כן, נפגשנו בלוביקופ, מול הכניסה לטירת נודלס. בהתחלה הופעתי כפטריה מדברת, אך כעבור זמן מה חשפתי את צורתי האנושית.&#39;&#39;
&#39;&#39;כן, עכשיו אני נזכר.&#39;&#39; אמר מקש &#39;&#39;אתה זה ששלח אלינו נובים רובוטים והתחזה לאחיו התאום של דנידין. מאוחר יותר הגיע אחיו התאום האמיתי של דנידין, נדיקס, וחיסל אותך באמצעות גבינה צהובה מעושנת. אתה היית אמור להיות מת.&#39;&#39;
&#39;&#39;אז אני לא באמת מת, מה אתם אומרים על זה?&#39;&#39; אמר נאדי &#39;&#39;החיים מלאי הפתעות, לא כך? אתם הייתם בטוחים שאני מת, כבר הספקתם לשכוח אותי, אבל פתאום ללא כל הפתעה מוקדמת אני מגיע אל המפקדה שלכם בריא ושלם. אתם בוודאי מנחשים למה אני כאן, נכון? בכדי לנקום&#33;&#39;&#39;
&#39;&#39;אבל מי שכמעט חיסל אותך בזמנו היה נדיקס,&#39;&#39; אמר מלכיאל &#39;&#39;ונדיקס כבר מזמן פרש מהחבורה.&#39;&#39;
&#39;&#39;אה, נדיקס פרש? באמת?&#39;&#39; שאל נאדי &#39;&#39;מה אתה אומר. טוב, אם כך אני אהרוג אתכם ללא שום סיבה מוצדקת, מה אתם אומרים על זה? משעשע, לא? למעשה, לקח לי המון זמן להגיע אליכם. לאחר הרס טירת נודלס ראיתי אתכם יוצאים מן הממלכה. מיד התחלתי לעקוב אחריכם ונכנסתי יחד אתכם לתוך ממלכת סנוודא. למרבה הצער, בשלב מאוחר יותר איבדתי אתכם ולא ידעתי היכן אתם נמצאים. למרבה המזל, פגשתי ביער הזה כל מני חברים ששמחו מאד לעזור לי בחיפושים.&#39;&#39;
&#39;&#39;אני ממש פוחד לשאול,&#39;&#39; אמר ליאור &#39;&#39;אבל מי הם בדיוק החברים האלה?&#39;&#39;
חיוכו המרושע של נאדי הלך וגדל. &#39;&#39;אתה..בטוח שאתה רוצה לדעת?&#39;&#39; שאל נאדי בקול מרושע. הוא שרק בעזרת אצבעותיו. תוך שניות בודדות הרגישו כולם כאילו האדמה רועדת. &#39;&#39;מה סה?&#39;&#39; שאל צ&#39;יה בפחד. לתוך המפקדה נכנסו מספר טרולים ענקיים וצמאי דם, כל אחד נראה יותר מפחיד ורצחני מהשני. חברי החבורה רעדו מפחד. &#39;&#39;חסלו אותם.&#39;&#39; פקד נאדי על הטרולים.

לך לעזאעזל מעתיקן.
אחלה תמשיך.

Originally posted by alex@Jul 26 2008, 08:44 PM
הוא לא העתיק נכון נדב?

את מה?

פרק 21 (&#39;&#39;הפגישה עם עמידן&#39;&#39;)-
הטרולים הענקיים צעדו לאט לאט אל חברי החבורה. כל צעד שלהם גרם לשולחן האוכל לקפוץ קלות. &#39;&#39;מ..מה אנחנו עושים עכסיו?&#39;&#39; שאל צ&#39;יה בפחד. &#39;&#39;אני ממש לא יודע...&#39;&#39; השיב שיפופ &#39;&#39;אולי..אולי נברח מכאן? כן, כן, נברח. אז...להתראות, חברים יקרים, היה נעים להכיר אתכם, להתראות.&#39;&#39;
שיפופ וצ&#39;יה אבס ניסו לצאת מהמפקדה אך אחד מהטרולים תפס אותם. &#39;&#39;וואו, אילו שיניים יפות יש לך&#33;&#39;&#39; אמר שיפופ לטרול האימתני שפתח את פיו בשעם &#39;&#39;באמת יפות מאד, אבל..אבל חבל שלא צחצחת שיניים..&#39;&#39;
&#39;&#39;למה אתה מחכה?&#39;&#39; שאל נאדי את הטרול &#39;&#39;להזמנה מיוחדת? בלע אותם&#33;&#39;&#39;
&#39;&#39;סמיסהו יסיל אותנו..בבקסה.&#39;&#39; אמר צ&#39;יה בתחנונים לשאר חברי החבורה. &#39;&#39;אנו מצטער,&#39;&#39; אמר אור &#39;&#39;אבל לפעמים צריך להקריב קרבנות. צר לי, שיפופ וצ&#39;יה, אך נראה לי שהקרבנות הם אתם. אין דבר שנוכל לעשות.&#39;&#39;
&#39;&#39;על מה אתה מדבר?&#39;&#39; שאל אותו ליאור בכעס &#39;&#39;מובן שנוכל לעשות משהו&#33; אסור לנו לתת לטרול הזה לאכול את החברים שלנו&#33;&#39;&#39;
ליאור רץ אל הטרול ונתן לו אגרוף. האגרוף לא השפיע הרבה על הטרול הענק, אבל זה גרם לו להסיר את תשומת הלב משיפופ ומצ&#39;יה. הוא השליך אותם על הרצפה ומיד הסתובב אל ליאור. &#39;&#39;הו, לא, אני מוכרח לברוח.&#39;&#39; אמר ליאור בפחד. הוא החל לרוץ, אך לפתע נתקל בקיסינו ונפל. &#39;&#39;קיסינו, עזור לי לקום בבקשה.&#39;&#39; אמר ליאור לקיסינו, אך קיסינו לא זז. הוא נראה כאילו הוא משותק. &#39;&#39;קיסינו, מה יש לך?&#39;&#39; כעס ליאור על קיסינו &#39;&#39;ממש לא מתאים לך להתנהג כך. לך דווקא מתאים להיות האמיץ מכולם, ולא לפחוד מכמה טרולים טפשים. קיסינו?&#39;&#39;
קיסינו לא ענה לו. הוא נשאר משותק ועדיין לא יכול היה לזוז. &#39;&#39;אל תדאג, ליאור, אני אעזור לך.&#39;&#39; אמר מקש. הוא עמד מלפני ליאור, אך לפניו היו כל כך הרבה טרולים, שהוא פשוט עצם את עיניו בפחד ונפל על ברכיו. &#39;&#39;בחייך, מקש, מה קרה לך?&#39;&#39; נשמע לפתע קול. מלכיאל החל לתת לטרולים בעיטות וכך הם עזבו את מקש והלכו אל מלכיאל. &#39;&#39;אני אעכב את הטרולים.&#39;&#39; אמר מלכיאל למקש &#39;&#39;הם אמנם גדולים וחזקים, אך הם לא חכמים במיוחד. בינתיים לך לטפל בנאדי. הוא מקור הבעיה.&#39;&#39;
&#39;&#39;ב..בסדר.&#39;&#39; אמר מקש, מושפל מהעובדה שמלכיאל, השנוא עליו כל כך, נתן לו פקודה.
בטירת סנוודא
עמידן, מושל הממלכה, ישב על כסא המלכות שלו. הוא ישב לו בנחת, ואכל מאשכול ענבים. &#39;&#39;כן...אלה הם החיים הטובים.&#39;&#39; אמר לעצמו עמידן ברוגע &#39;&#39;לא לעשות יותר מדי, רק לשבת על הכסא ולהנות מהנאות החיים.&#39;&#39;
את מלמולי הרוגע של של עידן נאלץ להפסיק רימלדביוס, שנכנס לחדר במפתיע. &#39;&#39;הו, שלום לך רימלדביוס.&#39;&#39; אמר עמידן בלבביות &#39;&#39;מה שלומך, סגני הנאמן? רוצה לאכול גם? אין לי בעיה עם זה.&#39;&#39;
&#39;&#39;כבודו, יש שני נערים מחוןץ לחדר המעונינים להפגש עמך,&#39;&#39; הודיע רימלדביוס &#39;&#39;האם לאפשר להם להכנס?&#39;&#39;
&#39;&#39;מעונינים..להפגש עמי?&#39;&#39; שאל עמידן בהפתעה קלה &#39;&#39;המממ...נשמע מעניין. הכנס אותם בבקשה.&#39;&#39;
לחדרו של עמידן נכנסו נדיקס ואני, שנינו נרגשים מאד לפגוש את עמידן מושל סנוודא בכבודו ובעצמו. &#39;&#39;אז..שלום לכם.&#39;&#39; אמר עמידן בקול צפצפני &#39;&#39;מי אתם ומדוע ברצונכם להפגש עמי?&#39;&#39;
&#39;&#39;ש..שלום,&#39;&#39; אמרתי בגמגום קל &#39;&#39;שמי הוא איתמר, ולנער שאתי קוראים נדיקס. זה כבוד גדול מאד עבור שנינו לפגוש אותך.&#39;&#39;
עמידן קם מכסאווניגש אלינו. מוזר, כשישב על הכסא זה נראה כאילו הוא בגודל רגיל, אך כשקם ממנו..בחיי, הוא היה נמוך מאד. בקושי והגיע למתניים שלנו&#33; &#39;&#39;שלום, נעים מאד.&#39;&#39; אמר עמידן ולחץ אתנו יד &#39;&#39;אני הוא עמידן אברמוביץ&#39;, מושל סנוודא המפורסם.&#39;&#39;
כעת, כשהיה קרוב אלינו, יכולנו לראות בבירור את פניו. כמה שהוא היה מכוער&#33; כמעט בכל פינה בפניו היו לו פצעי בגרות. והעיניים שלו..בן ארז צדק, הן באמת מלאות רוע. אבל אסור היה לי לתת למראה הזה להטעות אותי. הרי הכל זה רק שמועות של אנשים קנאים, ועמידן הוא אדם טוב, אפילו שיש לו פרצוף כזה מרושע. &#39;&#39;אתם...מלוביקופ, נכון?&#39;&#39; שאל עמידן. &#39;&#39;כן,&#39;&#39; השיב נדיקס &#39;&#39;אך כיצד ידעת?&#39;&#39;
&#39;&#39;הו, זה סתם ניחוש פרוע, בחיי.&#39;&#39; ענה עמידן &#39;&#39;אני מניח שהגעתם לממלכה שלי בגלל החורבן הגדול שהיה בלוביקופ. שמעתי על התמוטטות הטירה ומותו של נודלס, זה היה בהחלט...טראגי. אך אין דבר, אני בטוח שבממלכתי תרגישו כמו בבית. בוודאי כבר סיפרו לך כמה אני מושל טוב ומתחשב, נכון?&#39;&#39;
&#39;&#39;הו, בהחלט.&#39;&#39; שיקרתי &#39;&#39;כולם אמרו לי שאתה אדם טוב, שדואג לתושבים ולא מחמיר אתם יותר מדי. הרעיפו עליך כל כך הרבה מחמאות, עד שהבנתי שעלי לפגוש אותך ולראות האם הם צודקים. ואכן הם צדקו-אתה אדם נפלא&#33;&#39;&#39;
&#39;&#39;אתה בהחלט יודע כיצד להתחנף אל אנשים.&#39;&#39; החמיא לי עמידן &#39;&#39;האמן לי, ידידי, המשך כך ותצליח בהמשך החיים. מי יודע, אולי אפילו יום אחד תזכה בדרגה מיוחדת, או בתפקיד מכובד.&#39;&#39;
&#39;&#39;זה מגעיל אותי.&#39;&#39; לחש לי נדיקס, ואני דרכתי על רגלו בכדי שישתוק. &#39;&#39;למען האמת,&#39;&#39; אמרתי &#39;&#39;חשבתי שאולי תוכל לתת לי תפקיד עכשיו. כלומר, אתה לא חייב לתת לי תפקיד אבל אשמח להיות שר, או פקח, או אולי...&#39;&#39;
&#39;&#39;אני חושב שלפני כן כדאי שתכירו את האנשים שכבר נמצאים בתפקיד הזה.&#39;&#39; קטע אותי עמידן &#39;&#39;אחרי הכל, אני לא רוצה שיהיו סכסוכים ביניכם.&#39;&#39;
&#39;&#39;כן, אתה צודק.&#39;&#39; הסכמתי אתו &#39;&#39;אז מיהם?&#39;&#39;
&#39;&#39;ובכן, יש את רימלדביוס שכבר פגשתם מקודם.&#39;&#39; אמר עמידן &#39;&#39;הוא סגני הנאמן ביותר, יד ימיני. הוא בתפקיד מאז שהקמתי את הממלכה. יש את באויוס, שר הצבא של הממלכה שכרגע לא נמצא בטירה, ויש את..&#39;&#39;
לפתע, הדלת נפתחה. נדיקס ואני הזדעזענו למראה האיש שנכנס לחדר. היה זה דנידין, זה שהיה בזמנו השומר של טירת נודלס ויד ימינו של נודלס. היינו מאד המומים לראות אותו, אך ידענו שעלינו להעמיד פנים כאילו איננו מכירים אותו. &#39;&#39;הו, שלום דנידין.&#39;&#39; אמר עמידן לדנדין &#39;&#39;בדיוק הרגע עמדתי לספר לחבר&#39;ה הצעירים האלה עליך. איזה תזמון יש לך.&#39;&#39;
דנידין הסתכל עלינו במבטים מפחידים. הוא חייך חיוך רחב, חיוך המביע שמחה גדולה. נדיקס ואני לא הפסקנו לרעוד. דנידין התכופף אל עמידן ולחש דבר מה באזנו. &#39;&#39;מה?&#39;&#39; שאל עמידן בקול מעורר צמרמורת &#39;&#39;באמת?&#39;&#39;
ואז, לאט לאט חיוכו של עמידן הלך וגדל. זה היה מחריד. חיוכו נהיה כעת רחב כמו חיוכו של דנדין, ואפילו רחב עוד יותר. הבעת פניו הביעה כעת אושר גדול, אושר גדול. חיוך זה, יחד עם עיניו המרושעות, נראה הדבר המפחיד ביותר בעולם. לא הבנו איך עמידן שעד לא מזמן התנהג אלינו בכזה טוב לב פתאום נראה כה מפחיד ומאיים. ואז, פתאום החלו שניהם לפרוץ בצחוק. צחוק גדול. כאילו שמעו את הבדיחה הכי מצחיקה שקיימת. הם נראו כה מאושרים. אנחנו היינו בדיוק ההפך מהם. לאחר שעמידן הפסיק לצחוק ונרגע מעט, הוא פתח את פיו ואמר &#39;&#39;חברים, נראה שזהו סוף הדרך עבורכם.&#39;&#39;
צמרמורת גדולה עברה בגופנו כששמענו משפט זה. עמידן ניגש אל שולחנו ברוגע ולחץ על אחד הכפתורים שהיו עליו. תוך פחות משניה נשמע קול אזעקה רעשני בחדר, ופתאום כל החלונות שהיו בחדר נחסמו על ידי מחסומי ברזל, וכך גם דלת החדר שהיתה פתוחה. מתוך רצפת החדר יצאו לפתע עשרות מוטות ברזל גבוהים וחמו את הדרך של נדיקס ושלי, כך שלא יכולנו לזוז לשום מקום. שנינו הבנו כעת שהסתבכנו בצרות.

העתקת מימני את הטרולים.
אחלה סיפור תמשיך