נושא: אש ובייליף-הלב שנשבר

פרק יפה. אני באמת מסתקרן מה יהיה אחרי הקרבות. אגב, זה מצחיק כי אני באמת כול לדמיין את בייליף מכורה לאש.

פורסם במקור על ידי ~Dragon Core~

פרק יפה. אני באמת מסתקרן מה יהיה אחרי הקרבות. אגב, זה מצחיק כי אני באמת כול לדמיין את בייליף מכורה לאש.

תודה לך,הפרק הבא כנראה יתפרסם בימים הקרובים

פורסם במקור על ידי 123harel123

סיפורים יפים אבל הכל צפוי, זה היה כזה ברור שב"נס" כמו שאמרת הרקרוס יקום...
לדעתי סנורלקס היה אמור לנצח...

תראה,קודם כל זה סיפור ראשון שלי, אבל בכל זאת אני מנסה לעשות את זה כמה שיותר מעניין,אבל אם קראת את הפרק היית רואה שסנורלאקס לא התאמן כמעט בעוד שהרקרוס השקיע את זמנו באימונים.

אבל תודה בכל מקרה

אחלה פרק, אבל יש כמה שגיאות כתיב
לדוגמא: בה במקום בא

פורסם במקור על ידי DarkTiger

אחלה פרק, אבל יש כמה שגיאות כתיב
לדוגמא: בה במקום בא

תודה רבה,תודה שציינת

לגבי כל ה"צפוי" שאומרים פה, איך שאני רואה את זה, עלייך פשוט לדמיין לעצמך קרב, אפילו לדבר עם עצמך, ממש בפה! זה נשמע דבילי אבל אם אני בן 22 ועושה את זה, אז גם אתה יכול.

דבר נוסף, הסתכל בסיפורים אחרים, תסתכל בסיפור שלי למשל... קרבות צריכים להיות מעט יותר מורכבים.
יש צדק בכך שזה צפוי, אבל אתה נשמע ילד יצירתי מאוד, אני בטוח שתמצא דרך לשדרג זאת.

פורסם במקור על ידי ~Dragon Core~

לגבי כל ה"צפוי" שאומרים פה, איך שאני רואה את זה, עלייך פשוט לדמיין לעצמך קרב, אפילו לדבר עם עצמך, ממש בפה! זה נשמע דבילי אבל אם אני בן 22 ועושה את זה, אז גם אתה יכול.

דבר נוסף, הסתכל בסיפורים אחרים, תסתכל בסיפור שלי למשל... קרבות צריכים להיות מעט יותר מורכבים.
יש צדק בכך שזה צפוי, אבל אתה נשמע ילד יצירתי מאוד, אני בטוח שתמצא דרך לשדרג זאת.

תודה רבה לך,אני באמת אשתמש בעצות שלך

מתי הפרק הבא?

פורסם במקור על ידי MyNameTamir2

מתי הפרק הבא?

אני חושב עוד יומיים,אני רוצה להכין את הפרק טוב כדי שכולם יאהבו,לתקן את הטעויות שלי

פורסם במקור על ידי the necromancer nilasak

טוב,קראתי שוב את כל הפרקים והייתי במתח,אני ניסיתי לתאר מה היה בפרק...

האם אתה יכול להוציא אותו?

את הפרק השביעי אני כנראה הוציא מחר,מצטער שאתם מחכים הרבה זמן אבל מחר הוא יפורסם

מצטער שלא פירסמתי פרק כבר הרבה זמן,



פרק 7:מאמצים אחרונים! הגמר!


ישנתי... הייתי בחלומות, החלום היה מושלם,שדה רחב וירוק עם עצים גבוהים ויפים, השמש מלמעלה חיממה אותי ומאוד אהבתי את המצב.
פתאום אני רואה את אש,אני מחייכת "אש!" אני מנסה לקרוא לו ותוך כדי אני רצה, רצה מהר,הכי מהר שאני יכולה אבל אז פתאום הוא נעלם,כמה שניות אחרי שהוא נעלם פתאום כל הסביבה שהייתי בה גם נעלמה במפתיע ונפלתי לבור שחור "אההההה!!" צעקתי והתעוררתי.
התנשמתי "בייליף תירגעי זה היה רק סיוט" מלמלתי לעצמי כמה פעמים כדי להירגע.
אחרי כמה שניות כבר הכל הסתדר,בעודי קמה ונעמדת על הרצפה,אני רואה שכל הפוקימונים ישנים "מה?" שאלתי את עצמי, התהלכתי בשקט במעבדה,מנסה לא להעיר אף אחד.
הסתכלתי על השעון,כבר יצא לי ללמוד איך מודדים את השעה על פי שעון,השעה הייתה 6 בבוקר בדיוק.
"טוב,לישון אני לא אוכל כבר,כדאי שנמצא משהו לעשות" מלמלתי,הבטתי אל דלת היציאה וכבר הייתי בדרכי אליה,הולכת באיטיות,לא רוצה להעיר אף אחד עד שבטעות מעדתי ונפלתי בגלל ספר שהיה על הרצפה 'מגושמת שכמותי' חשבתי וקמתי במהירות,מסתכלת ורואה שעדיין אל הערתי אף אחד,חייכתי והמשכתי בדרכי,כעבור דקה של הליכה איטית,הגעתי לדלת היציאה ובדחיפת ראש קטנה פתחתי את הדלת,תוך כדי שהדלת נפתחה נכנס אוויר קר למעבדה ולכן יצאתי כמה שיותר מהר.
"וואו" מלמלתי,היה מולי נופף מדהים,שני הרים גבוהים ובינהם רואים את השמש שעדיין לא זרחה במלואה,אבל זה היה עדיין מראה מאוד יפה.
ירדתי במדרגות המעבדה,רצתי ותוך כדי הרגשתי את הדשא ברגליי ואת הרוח הקרה שנשבה עלי תוך כדי.
אחר כך חשבתי על מה לעשות,לא מצאתי רעיון טוב עד שלפתע שמעתי "בוקר טוב" זיהיתי שזה היה.
"הרקרוס? ממתי אתה קם בשעות כאלה?" שאלתי אותו, "אני לא,רק שמישהי העירה אותי תוך כדי שנפלה על הרצפה" אמר לי והסתכל עלי במבט, "אוקיי סליחה,ניסיתי לשמור על שקט" עניתי לו, "לא הצלחת כל כך,יש לך מזל שאני היחיד שהתעורר" אמר ואז חייך, "טוב נו בפעם הבאה אני אשתדל יותר" עניתי וחייכתי.
"תרצי ללכת אולי להליכת בוקר?" שאל אותי הרקרוס, "ממ כן למה לא?" אמרתי אחרי כמה שניות של מחשבה.
התחלנו ללכת ליער העצים שהיה ליד המעבדה,זה היה זמן מושלם לדבר, "תגיד הרקרוס,אתה באמת רוצה לנצח? זה באמת חשוב לך?" שאלתי אותו,אחרי כמה שניות הוספתי "סליחה אם השאלה לא במקום,פשוט,אני רוצה לדעת".
"לא זה בסדר" השיב לי הרקרוס, "עד כמה אני רוצה לזכות? אני רוצה לזכות,לא ראיתי את אש כבר כמה זמן,יהיה נחמד לראות אותו,וכמה מהפוקימונים החדשים שלו,וכמובן להיות במחוז החדש" ענה לי "פוקימונים חדשים?" אמרתי "מה כאילו יש עוד פוקימונים?" שאלתי אותו, הוא הסתכל עלי במבט תוהה וענה "ברור! יש כל כך הרבה פוקימונים שאת ואני לא הספקנו להכיר עדיין! ואני בטוח שאש כבר ראה כבר חלק מהם".
"וואו,לא חשבתי על זה ככה,עכשיו אני עוד יותר רוצה לזכות!" קראתי בקול, "עכשיו אני רוצה לשאול שאלה,עד כמה את רוצה לזכות? מה המטרה שלך?", "וואו,יש כל כך הרבה דברים!" אמרתי לו, אבל הוא הסתכל עלי במין מבט,ראיתי על פי המבט שהוא רוצה תשובה, "אוקיי,אני חושבת שאני בעיקר רוצה לראות אותו,אם הוא השתנה,כמובן יהיה גם טוב לראות את הפוקימונים החדשים שלו כן,וגם להיות במקום שלא הייתי אף פעם,אבל מה שאני בעיקר מתגעגעת אליו זה ההרפתקה, אני אהבתי את הטיולים,את האתגרים שהצבנו לעצמינו כצוות, את האוכל הטעים של ברוק" אמרתי לו ושהוא שמע שהזכרתי את האוכל של ברוק, "וואו,זה באמת היה טעים!" קרא לעברי, צחקתי, "תראה בקיצור,אני פשוט מרגישה תקועה,אני תקועה במקום אחד,אני רוצה ללכת,לראות,להכיר מקומות חדשים,לא להיתקע במקום אחד ומה שעוד יותר מעצבן זה שהוא לקח איתו את פיקאצ'ו,כאילו מה מיוחד בו שאין בי? או בך? או בכל פוקימון אחר שנמצא פה במעבדה? אני לא מבינה את זה" אמרתי לו,הרגשתי שהתשובה שלי אכן סיפקה אותו.
"אוקיי,אבל מבין אבל אני אל הולך לוותר לך!" אמר לי הרקרוס, "אל תדאג,אתה לא תצטרך,כי אני הולכת לנצח פה!" קראתי אליו בחיוך תחרותי, "ובגלל שאנחנו זה נגד זה,אסור לנו להתאמן ביחד" אמר לי הרקרוס, "אולי אתה צודק" עניתי לו.
חזרתי אל הדשא שליד הכניסה למעבדה,ראיתי כבר שהשמש זורחת, "אם השמש כבר זורחת,אני מניחה שכבר שבע בבוקר! איך לעזאזל דיברנו שעה?" שאלתי, "אני יכול לומר רק שהזמן עובר שנהנים?", "כן אולי" חייכתי.
"אוקיי,אני הולך להתאמן,תזכרי,הקרב שלנו ב-12בצהריים! יש לנו עוד מלא זמן! אני מציע שנלך לישון קצת כדי שלא נהיה עייפים" הסביר לי, הנהנתי "אבל אולי אתה מנסה להרדים את היריבה כדי שלך יהיה יותר זמן להתאמן?" שאלתי אותו, "נו באמת,אני מבטיח לך,אנחנו נלך לישון עד 10,אני אעיר אותך" אמר לי הרקרוס,הוא בחיים לא ישקר לי.
חזרנו למעבדה,הרוב עדיין ישנו,חוץ מ- ו-

נחתתי על הרצפה,עכשיו באמת הרגשתי את העייפות ונרדמתי קלות תוך כמה דקות.
"בייליף...בייליף!" שמעתי קולות,פתחתי את עיניי לאט,ראיתי מולי את הרקרוס, "קדימה,הגיע הזמן לקום!" אמר, הסתכלתי על השעון בעייפות וראיתי שהשעה 10 בבוקר בדיוק, ידעתי שהיה כדאי להקשיב להרקרוס.
קמתי לאט,נופפתי את ראשי כמה פעמים וכבר ניערתי ממני את העייפות.
"הבאתי את זה לך,הפרופסור הביא לי אוכל ושמרתי לך" אמר לי והלך לאזור השינה שלו,והביא לי צלחת מלאה באוכל פוקימונים, התחלתי לאכול,זה היה טעים ומילא אותי באנרגייה.
"תודה אבל עכשיו אני אלך" אמרתי לו ויצאתי כבר מהמעבדה,בחצר ראיתי שכבר הרבה יותר פוקימונים התעוררו.
שתיתי מים מהנחל הקרוב למעבדה והייתי מוכנה לאימונים.
"אוקיי! עכשיו צריך למצוא פרטנר שיעזור לי להתאמן!" קראתי בקול והסתכלתי סביב.
כרגיל, ישן מתחת לעץ שלו.
ו- שיחקו בדשא.
הלכתי עוד וראיתי את עף באוויר.
'נוקטאול יעזור לי מאוד' חשבתי.
"נוקטאול!" קראתי, נוקטאול שמע אותי והגיע אליי, "תוכל לעזור לי? אני צריכה שתעזור לי באימונים,בגלל שאתה גם עף,אני אוכל ללמוד כמה דברים איך להתגבר על התעופה של הרקרוס" שאלתי אותו, הוא הנהן מיד.
"אני אעזור לך בשמחה" אמר והלכנו ליער לשדה פתוח רחוק מהמעבדה".
"אוקיי,כדי שהתעופה של הרקרוס לא תגבור עלייך,תצטרכי להיות זריזה ומתוחכמת, מספיק זריזה בשביל להתחמק מההתקפות שלו ומתוחכמת כדי להפיל אותו בפח ולפגוע בו" הסביר לי, הנהנתי.
"אוקיי,עכשיו אני אנסה להתקיף אותך מהאוויר,נראה איך את תתמודדי" אמר לי ותוך שניות הגיע לאוויר.
"התחלתי" סימן לי,הוא צלל במהירות אלי במתקפת כנף,שיחררתי את הגפנים וקפצתי והתחמקתי.
"יפה,עכשיו נראה אותך מתמודדת עם זה" אמר לי, הוא השתמש שוב במתקפת כנף ושוב התחמקתי עם הגפנים,רק שהפעם הוא עקב אחריי, ופגע בי ישירות,נפלתי על הרצפה, "אם הרקרוס היה פוגע בך ככה עם קרן מגה,זה היה מתיש אותך מאוד" אמר לי נוקטאול.
"עכשיו אני צריך שתתאמני על המתקפות שלך,תצטרכי מגוון טוב בשביל לנצח את הרקרוס" אמר לי.
"אוקיי הנה זה מגיע!" אמרתי, שיגרתי אליו עלי טער מהירים והוא התחמק מהם,לא וויתרתי והמשכתי,המשכתי לירות אבל נוקטאול היה מהיר מדי, "זה עוד נקודה,באוויר יהיה קל יותר להתחמק מהעלי הטער וזה סתם יעייף אותך,תנסי להתאמן על שיגור העלים לכיוונים שונים" הסביר לי נוקטאול,שמחתי מאוד שנוקטאול עוזר לי.
"אוקיי,עכשיו נגיד שהרקרוס נמצא על האדמה,מה היית עושה?" שאל אותי נוקטאול ונחת קרוב אלי, "אני חושבת שהייתי תופסת אותו עם הגפנים והייתי מטיחה אותו על הרצפה ואז מיד הייתי משגרת עלי טער שיפגעו בו ולסיום חבטת גוף" עניתי לו,חייכתי תוך כדי, "יפה מאוד אבל הייתי שמח אילו הייתה לך עוד מתקפה שהיית יכולה לפגוע איתה" אמר לי נוקטאול, "אולי תלמדי מתקפה?" שאל אותי, "וואו זה באמת יהיה נחמד אבל איך עושים את זה? זה צריך לבוא לי בטבעיות לא?" עניתי לו, "גם" השיב.
"אוקי עכשיו אני רוצה שתתאמני על כל מה שאמרתי לך רק לפני זה,אני רוצה להביא מישהו שיעזור" אמר ועלה לאוויר ונעלם, 'נוקטאול ממש עוזר לי,אני צריכה לייסם את מה שהוא אומר לי' חשבתי בנחישות.
ראיתי את נוקטאול חוזר ואחרי כמה רגעים שמעתי כאילו משהו גדול מתקרב,היה נשמע כמו ריצה ולפתע מתוך העצים הגיע "טאורוס?" קראתי בפליאה.
"כן,הוא יעזור לך לסיבולת" אמר לי נוקטאול, "אוקיי עכשיו אני רוצה שתעשי את כל מה שאת יודעת נגד טאורוס" אמר לי נוקטאול, הנהנתי,"בהצלחה" אמר טאורוס בחיוך,חייכתי אליו ,הכרתי אותו עוד מהמסע בג'וטו.
שיחררתי עלי טער אל טאורוס, הוא רץ אליי וספג אותם, 'מה?!' התפלאתי ורצתי גם אליו,היה קצת מפחיד לראות אותי רצה אל מול הדבר הענק הזה, אבל שהייתי3 מטר ממנו תפסתי את הקרניים שלו עם הגפנים שלי, היה מאוד קשה להשתלט על פוקימון כזה גדול וחזק, תפסתי בכל הכוח שלי ושיחררתי עלי טער שפגעו בו,הוא השתגע והעיף אותי לאוויר,פגעתי בו עם עוד עלים ואז נחתתי,חייכתי, "יש לך כוח" החמאתי לו, הוא הנהן.
הוא רץ אלי במהירות,הפעם לא הצלחתי להתחמק והוא פגע בי עם מתקפת קרן חזקה מאוד,עפתי אולי 3 מטר אחורה.
"אוקיי מספיק!" אמר נוקטאול, "עכשיו אני וטאורוס נתקיף אותך ביחד, תנסי לפגוע בשנינו ותוך כדי להתחמק" אמר נוקטאול.
'אוקיי את יכולה לעשות את זה' הרגעתי את עצמי ועמדתי מוכנה.
נוקטאול וטאורוס היו בדרכם אלי, נוקטאול במתקפת כנף וטאורוס עם מתקפת קרן.
רצתי אליהם, הייתי נחושה, עם הגפנים שלי הצלפתי בגבו של טאורוס מה שגרם לו להפסיק את הריצה וניצלתי את הרגע לקפיצה לאוויר ומיד שיחררתי עלי טער שפגעו בנוקטאול,הוא נפל.
עכשיו זה היה יותר קשה,הם היו קרובים זה לזה,ניסיתי לחשוב על משהו אבל לא הספקתיףטאורוס פגע בי ואחר כך מיד נוקטאול עם מתקפת כנף,זה התיש אותי מאוד,שני פגיעות חזקות.
וככה המשכנו,חצי שעה של קרב,שלושתינו היינו מותשים, טאורוס עכשיו רץ אלי שוב עם מתקפת קרן ופגע בי,הייתי עייפה ומותשת ונפלתי על הרצפה 'בייליף, אם את מוותרת עכשיו,כל המטרות שהצבת לעצמך לא יתממשו' חשבתי.
שמעתי את נוקטאול מגיע אלי עם מתקפת על חושי, פתאום התמלאתי בכוח,פקחתי עיניים והתחמקתי בקפיצה מרשימה מהמתקפה,רצתי אל נוקטאול,ולפתע הזנב שלי זהר,קפצתי אל נוקטאול ופגעתי בו בעוצמה עם הזנב שלי.
"מרשים!" קרא טאורוס, "מה זה היה?" קראתי, נוקטאול נפל מהעוצמה על הרצפה, קם למרות המכה שספג, "בייליף,תתחדשי את למדת זנב ברזל!" חייך אלי, "יש!!" קראתי בקול, שמחתי מאוד ומרוב ההתלהבות אני הנפתי את זנב הברזל החדש שלי אבל לא הצלחתי לשלוט עליו.
"אוקיי,עכשיו השעה 11,בואי עכשיו נתאמן על מה שאמרתי לך,על שיגור עלי הטער ועכשיו נצטרך לאמן אותך על הנפות הזנב שלך" אמר לי נוקטאול, "אני מוכנה!" אמרתי לו, והתאמנתי,השקעתי הכל,הגעתי לשלמות בעלי הטער שלי וזנב הברזל הגיע לרמה טובה שהצלחתי לשלוט עליו כמו שצריך.
השעה הייתי 11:50, "אני,נוקטאול וטאורוס הלכנו כבר בחזרה למעבדה, "אני חייבת לכם תודה גדולה,אתם עזרתם לי מאוד,תודה רבה לשניכם" אמרתי להם, "אין בעד מה" אמר לי נוקטאול וטאורוס חייך אליי.
שחזרנו ראיתי את הזירה מוכנה,הפוקימונים התקבצו סביב ופרופסור אוק כבר היה במקום, נלחצתי, הלכתי לאט, "אל תילחצי,את תהיה בסדר גמור" אמר לי טאורוס, חייכתי אליו, "תודה" אמרתי בקול בטוח.
הפרופסור ריפא אותי במכונה שלו,יצאתי מוכנה מתמיד,נכנסתי לזירה ומולי עמד הרקרוס,הוא היה נראה מוכן,המבט שלו לא זז ממני,אבל אני עמדתי עם ביטחון.
"בהצלחה!" צעקו מהקהל טוטודייל וסינדקוויל, "תיתני את כל מה שיש לך!" קרא טאורוס והסתכלתי על נוקטאול, "הוא העביר לי מסר במחשבה, 'תראי לו מה זה' וחייך אלי, הנהנתי אליו בחיוך, הסתכלתי על הרקרוס,מוכנה יותר מתמיד, "אוקיי, הקרב האחרון.... המנצח יזכה להיות עם אש שבוע! אני מכריז,שקרב הגמר מתחיל!" קרא הפרופסור.
'התחלנו' חשבתי, הרקרוס פרש את כנפיו והתחיל לעוף במהירות לכיוון שלי, אני רצתי אליו , "אההההה!!" קראתי...


המשך יבוא