נושא: אש ובייליף-הלב שנשבר

תודה על התגובות.

ברני,אתה קורא חדש? כי לא ראיתי תגובות שלך עד עכשיו

פיפלאפי-זה בסדר,רק חשוב שתקראי את הפרקים הקודמים כדי שתביני את הסיפור יותר.

הפרק הבא יפורסם בזמן הקרוב

פורסם במקור על ידי Jinny

פרק ממש טוב. הסיפור מאוד מרגש ויפה ואתה מעביר את הרעיון הכללי שלו בצורה מצויינת.
לפעמים אני מוצאת שגיאות בסימני פיסוק, אז יהיה נחמד אם תעבור שוב על הכללים ותתקן להבא -
למרות שזה לא כל כך נורא.
בהצלחה בהמשך (:

תודה רבה לשניכן,אני אקח לתשומת לבי את ההערות ואתקן.
פרק הבא יתפרסם בקרוב

ג'יני-אשמח אם תקראי את הפרקים הקודמים כדי שיהיה לך יותר קל להתחבר לסיפור מבחינת עלילה

פרק 9:העימות מתחיל! הסוף!


זהו זה.. זה קרה! היכולת שלי הופעלה! מולי עמד הרקרוס,עדיין בטירוף חושים מהיכולת שעדיין ממשיכה להשפיע עליו,מבטו ל השתנה,המבט המפוקס עדיין נשאר עומד אצלו.
אני לעומת זאת,קמתי,לאט לאט,ניסיתי לראות למה היכולת גורמת לי,ולבסוף עמדתי מולו,כל הקהל השתתק, אפילו סינדקוויל וטוטודייל לא דיברו, זה באמת קרב שהם לא ישכחו בחיים.
ראיתי שהרקרוס חייך טיפה, "יפה יפה.. אבל זה לא יעזור לך לנצח!" קרא ומיד עף אלי בקרן מגה, "אנחנו נראה בקשר לזה" אמרתי במהירות, הרקרוס עף אליי מהר מאוד אבל אז הייתי מוכנה,עם הגפנים שלי תפסתי את גופו,הכוח שלהם באמת השתפר,הרקרוס לא הצליח להזיז אותי כל כך כמו בפעם הקודמת,חייכתי חיוך ניצחון,בלי לחשוב פעמיים הטחתי אותו על רצפת הזירה,מספר פעמים ולבסוף זרקתי אותו לאוויר,הוא אכן היה בשוק מהדבר,אבל כנראה שזה לא הספיק,הוא חזר לעוף,עצר באוויר,בטח ניסה לחשוב על משהו שיצליח להפיל אותי,לא נתתי לזה לקרות.
מייד בחנתי את הכוחות החדשים שלי,שיגרתי אליו מטר ארוך של עלי טער ששוגרו אליו במהירות כפולה ממה שהם היו רגילים,מאיך שהסתכלתי עליהם,ציפיתי שכולם יפגעו,אבל כנראה שכמוני,גם הרקרוס התאמן התחמקויות,למרות הכאב שספק,ראיתי אותו מזנק מעלה לעלה ומתחמק מהם,הוא לא הצליח מכולם,העלים היו מהירים מדי,כמה פגעו בבטנו והוא נחת על הרצפה,למרות זאת,הוא קם במהירות ופשוט לא ידעתי מאיפה לעזאזל הוא מביא את הכוחות האלה לקום אחרי כל מכה שפגעתי בו.
הקהל חזר לחיים, "בייליף! מצוין!" שמעתי מהקהל,זיהיתי שזה טוטודייל שהתלהב מהאור הירוק הבהיר שהקיף אותי, הספקתי לשמוע גם את טאורוס ששיבח אותי על הכוח של המכות האחרונות שלי,החיוך לא ירד לי מהפרצוף.
הרקרוס כבר היה נראה מותש,הוא הסתכל עליי,ראה את החיוך מלא הביטחון שלי, ולא ידע מה לעשות ואיך לפעול.
אני ידעתי איך הוא מרגיש,שהיכולת מופעלת,זה כאילו העייפות והכאב מהקרב נשארות בך אבל גם המון אנרגיה נכנסת,זה מן שילוב של כאב וכוח,לא יכולתי להסביר את זה.
ניסיתי גם אני לחשוב על משהו,מהלך שיוריד אותו סופית,עלה לי רעיון ויצאתי לפעולה.
יצאתי בריצה אל הרקרוס,מזנקת מצד לצד בניסיון לבלבל אותו,הוא ראה את המהירות שלי וקפא במקום,הוא לא ציפה לזה כנראה,האור האדום של יכולת הנחיל שלו עדיין נשאר סביבו.
בעודי מזנקת עליו,שיחררתי עלי טער שיעזרו לי להתקרב אליו יותר,העלים התקדמו אליו במהירות,אבל גם לו היה עוד מהלך בשרוול, אך לפני זה, אמר "חשבתי שאולי תצליחי להתעלות עלי והכנתי תוכנית ב'".
בעודי ממשיכה במהלך שלי,חשבתי לעצמי 'תוכנית ב'? מה הוא כבר יכול לעשות' ניסיתי לחשוב לעצמי.
אני מתקרב אליו יותר ויותר,העלים שיצאו ראשונים חבטו בו אבל הוא מיד התחמק מכל השאר,עף לגובה,עצרתי,הסתכלתי עליו,הקרן שלו זהרה,קרן המגה פעלה וראיתי שגם שני הידיים שלו זהרו,גם מתקפת שבירת הלבנים שלו הופעלה והוא עף אליי ותוך כדי הוא הסתובב באוויר,זה היה נראה כמו מן קוץ זוהר מסתובב ורק רוצה לפגוע בי, 'כנראה שזאת תוכנית ב'' הנחתי לעצמי.
למרות הכל,הצלחתי להתחמק,ידעתי שאסור שהמתקפה הזאת תפגע בי כי אחרת אני מחוסלת.
הרקרוס עצר מלהסתובב,קלט אותי בעין שלו ויצא לעוד סיבוב כדי לפגוע בי, 'איך לעזאזל אין לו סחרוחורת אחרי כל כך הרבה סיבובים?!' חשבתי בעצבנות אבל הפעם אני רצתי אליו,שיגרתי עלי טער אליו,ושהם פגעו בו,הקרן העיפה אותם מדרכה,הוצאתי את הגפנים שלי ותפספתי את הקרן עצמה,בשביל לעשות את זה נדרש ממני הרבה כוח,אבל הצלחתי,הוא עצר מלהסתובב,יריתי עלי טער אליו ופגעו בו בעוצמה מלאה ולסיום הגפנים שלי הצליפו בו בכוח,הוא נחת ברצפה, היה נראה שהוא מעולף,אפילו האור האדום לאט לאט נעלם,התקרבתי קצת,הוצאתי את הגפנים שלי שיהיו סביבי למקרה שאצטרך אותם.
התקרבתי אליו בצעדים איטיים,כל צעד היה מחושב,המשכתי ללכת עד שהייתי במרחק שני מטר ממנו.
עצרתי, "ממה שזה נראה.." אמר הפרופסור אבל פתאום,הרקרוס קם לתחייה,הוא עף,השתמש במהלך החדש לו,לא הייתי מוכנה,זה היה כל כך מהיר שלא ראיתי אותו מעפיל את המקפות אפילו,הקרן מגה המסובבת פגעה בו והעיפה אותי לאוויר,אחר כך שבירת הלבנים פגעה בי פעמיים והתישה אותי עוד יותר,ממש הרגשתי שכל האנרגיה מתרוקנת.
אחרי שסיים את המהלך,עף באיטיות,כנראה שהוא היה עוד עייף ומסוחרר.
פתאום צץ לי רעיון,שיחררתי את הגפנים שלי,תפסתי אותו עם הגפנים שלי ולפפתי אותם סביבו,שהוא היה צמוד אליי לחשתי לו, "אתה לא הולך לשום מקום", הוא היה בהלם ולא יכל לעשות כלום, נזכרתי במהלך שצ'אריזרד השתמש בו נגד בליזיקאן בליגת ג'וטו, ההטלה סיסמית החזקה שלו.
פשוט המהלך שלי היה ששנינו נפלנו ביחד רק שהרקרוס היה בצד התחתון,היינו בגובה בערך 3 מטרים,לא גבוה מדי אבל מספיק,הרגשתי איך שהוא מנסה להיאבק ולהשתחרר אבל לא נתתי לו צ'אנס,פשוט קשרתי אותו אליי.
כמה רגעים לפני שנפלנו ברצפה,שיחררתי את הגפנים שלי והרקרוס התרסק באדמה,ניצלתי את זה שהגפנים שלי היו בחוץ וקפצתי שוב לגובה והפעם השתמשתי בחבטת גוף,נחתתי עליו ופגעתי ישירות,התרחקתי.
אחר כך,הכאב החזיר לחזור אליי,התקשיתי לעמוד,הרקרוס נשאר שוכב על הרצפה.
ופתאום נזכרתי,שיש מתקפה שאני יכולה להשתמש בה.. איך היא נקראת? אה כן סינטזה!.
לאטו לאט,זהרתי עוד יותר,האנרגייה התחילה לחזור אליי וקיבלתי עוד כוח.
לבסוף עמדתי שם עומדת,חזקה כמעט כמו שהתחלתי את הקרב אבל האור הירוק של היכולת שלי נעלם וכך גם של הרקרוס.
הרקרוס עדיין שכב, והתוצאה הגיע, "הרקרוס לא יכול להמשיך להילחם,בייליף מנצחת!" קרא הפרופסור.
הקהל קרא בקולי קולות, וישר טוטודייל וסינדקוויל התנפלו עליי, טאורוס גם הגיע,חייך ודיבר "ידעתי שתנצחי" החמיא לי,חייכתי אליו, "זה לא היה קורה בלעדייך" החמאתי לו בחזרה,נוקטאול הגיע, "זה היה קרב מדהים,לרגע אחד חשבתי שהוא ינצח אבל הראית לו מה זה!" אמר נוקטאול.
אני שמחתי עם כולם,כי ידעתי שאת הפרס שלי אקבל,החלום המתוק של חופשה במקום אחר,התגשם.
ניגשתי להרקרוס,הוא כבר הספיק לעמוד,מסביבו עמדו קיגנלר ומאק, ניסו לדבר איתו ולנחם.
רצתי אליו,כולם כבר התפזרו,זה היה רק אני והוא בזירה שלפני כמה דקות נלחמנו בה, "הרקרוס.. זה היה קרב מצוין,תודה" אמרתי לו באיטיות, הוא חייך,כהרגלו "בייליף, את המנצחת האמיתית,לך מגיע הפרס הזה,לכי תתפנקי כי זה מגיע לך,אני בטוח שעכשיו הפרופסור יוצר קשר עם אש ואומר לו שאת ניצחת" אמר לי,חייכתי ועזרתי לו ללכת למעבדה.
כשהגענו,כולם היו שם,פרופסור אוק דיבר עם טרייסי,העוזר שלו שהביא לו קלטת ווידאו, לפתע ראיתי שהרקרוס נזכר במשהו, "אם לא ידעת,טריסי צילם את הקרב,הוא ישלח את זה לאש" אמר לי, "מה?! באמת?" קראתי בקול מופתע.
לבסוף הקלטת הגיע לאש והפרופסור אמר שבערב אש ייצור איתנו קשר כי יש לו קרב מכון היום.
בשמונה בערב,כולם היו במעבדה,פרופסור אוק הביא את הטלוויזיה וחיבר אותה למחשב,כך שנוכל לראות את אש על מסך גדול.
אני,מתרגשת כל כך,מחכה לראות אותו ופתאום זה קרה.."שלום לכם,שלום פרופסור,מה שלומכם?" אמר המאמן הצעיר שראינו,הוא השתנה מאז ג'וטו,בגדים חדשים,כולם קראו לו בשמחה.
"אני רוצה לומר לכם שצפיתי בכל הקרבות,ואני מאוד מרוצה,אני שמח שאתם שומרים על כושר" בחמיא לנו אש,אני פשוט לא הורדתי את המבט ממנו.
"אוקי,בייליף,אני מאוד גאה בך! הבסת יריבים מאוד חזקים ומגיע לך את הפרס הזה,מחר בבוקר את תשוגרי לפה,להואן,היום השגתי את התג החמישי שלי" ואחרי זאמר זאת פיקאצ'ו קפץ על כתפו.
אחרי כמה דקות של דיבור, אש הלך לישון וכך גם אנחנו,הלכתי מהר לישון,רציתי שיהיה מחר כבר,התרגשתי ולא יכולתי להירדם, ובאמת נשארתי אחרונה ערה אבל לבסוף,נרדמתי...


המשך יבוא

פשש, יפה שהסיפור חזר מהמוות ובאמת הפרק יצא יפה- הכתיבה, העלילה שבו, הצורה, החשיבה, ותכ'לס גם הרעיון.