נושא: Pokepiece

תודה לשניכם על התגובות. הינואראשי בהחלט הייתה הפתעה, אפילו ללופי. מה שבטוח, השילוב אכן יהיה מצוין.
אני אשמח לראות לפחות עוד 2 קוראים אחרים שיגיבו לי על הפרק לפני שאפרסם את פרק 3.
כמו כן, הייתי שמח שתשערו מה יקרה בפרק הבא.
בכל מקרה, פרק 3 יפורסם כנראה במוצאי שבת, אך אם יהיו כבר 2 תגובות לפני, הוא יפורסם אפילו היום אחר הצהריים.
עוד תגובות!

פרק מעולה!
הקטע בסוף הפרק ממש יוצר מתח!...
מחכה לפרק הבא

פורסם במקור על ידי FakeBoy

פרק מעולה!
הקטע בסוף הפרק ממש יוצר מתח!...
מחכה לפרק הבא

תודה רבה לך על התגובה. המטרה בחלק האחרון הייתה באמת ליצור מתח.
הפרק הבא יהיה גדול, אני מבטיח לך שלא תתאכזב.

עוד תגובה אחת והפרק מתפרסם היום!

סיפור טוב מאוד ^^
אתה הולך להשתמש רק בדמויות מוואן פיס או גם בדברים אחרים (ספויילרים מהאנימה/מנגה ם:?)

תודה לך על תגובתך.
אני לא הולך להשתמש רק בדמויות מוואן פיס, אלא גם מעולם המשחקים של פוקימון. אני לא אשתמש בדמויות שהם ספויילרים מהמנגה, כדי לא לחשוף אותם למי שצופה רק באנימה, אך בדמויות שנחשפו עד כה באנימה אני בהחלט הולך להשתמש לצד דמויות שמופיעות במשחקי הפוקימון השונים.

ועכשיו, פרק 3. תיהנו.


Chapter 3:The danger that in a beautiful lake!

"אתה בטוח כאן,חפרפרת!" קרא לופי בקול גדול כשהמשיך לרוץ באותה חורשה גדולה, בין העצים הרבים והגבוהים,שסופם לא נראה באופק.
"בטוח, בטוח, בטוח! אני אמצא אותך, ואז אתה תהפוך לבאקופון!" הוא המשיך בצעקה גדולה ורץ עוד יותר מהר בהדרגה.
לפתע, בטנו השמיע קולות קרקור רמות,שגרמו ללופי להתחלש מעט, ולהאט את מהירותו.
'לעזאזל... כל הריצה הזאת אחרי החפרפרת הסינית גרמה לי להיות רעב...' חשב לעצמו לופי במעט כעס כשהוא מתיישב על הדשא הרב בבת אחת.לאחר מכן הוא הוריד בעדינות את כובע הקש שעל ראשו, והניח אותו על בטנו.
"טוב,זה אומר דבר אחד... ארוחת בוקר!' הוא המשיך לחשוב וחייך חיוך גדול. לאחר מכן הוא הוריד מגבו את התיק,והחל לפתוח אותו במהירות. לאחר כמה שניות,הוא החל להזיל ריר, כנראה בגלל כל חתיכות הבשר הטריות שהוא ארז בתיקו לפני יציאתו למסע.
'בשר... בשר... בשר!'חשב לעצמו לופי כשהוא מזיל ריר.
לפתע,לופי שם לב שלידו עומדת חתלתולה מוזרה. פרוותה היה בצבע כחול בהיר, למרות שמסביב לפיה ובקצוות אוזניה, הפרווה היה לבנה. זנבה המסולסל הזכיר במקצת את הצורה של קפיץ, כשבקצהו, הייתה פרווה ללבנה ומעט עבה. עיניה נראו ערמומיות במיוחד, ושפמה המעט ארוך זהר באור הבוקר.
"ניארו..." אמרה החתולה במעט ערמומיות בעודה מסתכלת על תיקו מלא חתיכות הבשר של לופי, ומזילה ריר.
"אני יודע מה את חושבת,חתלתולה תחמנית ומשופמת, ואני לא אתן לך לאכול מחתיכות הבשר שבתיק שלי!" אמר לופי בקול רם כשהוא מקרב אליו את תיקו המלא בשר ולאחר מכן מחבק אותו כחלק מצעד הגנתי.
"ניאורומה!" צעקה לפתע החתלתולה האפורה. מיד אחר כך, היא זינקה בהפתעה על תיקו של לופי, תפסה אותו בפיה וגרמה לו להשתחרר מהחיבוק של לופי, מה שגרם ללופי להיבהל מעט.
"נייאה!" מילמלה החתולה בערמומיות כשהתיק של לופי עדיין בפיה. מיד אחר כך, אותה חתלתולה החלה לרוץ אל תוך עצי היער כטיגריס הרץ בשטחים הפראיים.
"ח...חזרי הנה, קפיץ משופם שכמותך!" צעק לופי מיד אחרי שהתאושש מההלם שתקף אותו, והחל לרוץ כמו מטורף אחרי אותה חתולה מוזרה.
"נו באמת... קודם החפרפרת הסינית הזאת, ועכשיו הקפיץ הערמומי הזה! עד מתי אני ארוץ אחרי פוקימונים!" אמר לעצמו לופי בתסכול בזמן שהוא רץ בהתנשפות אחרי אותה חתולה שגנבה את תיקו.

בינתיים, לא רחוק משם

"הינו...אראשי! הינו...אראשי!" אמרה לעצמה באופוריה אותה חפרפרת שנרדפה על ידי לופי לפני זמן קצר, כשעיניה המפוחדות הפכו לקורנות מאושר.
לפתע, את אותה תחושת אופריה קטעה רחש מוזר מבטנה של אותה חפרפרת הקרויה הינואראשי. רחש בטן זה נבע כנראה מחוסר אכילה של חפרפרת האש אחרי כל המרדפים המטורפים שהיא עברה.
"הינו...." אמרה אותה חפרפרת בכאב כשהליכתה נעשתה מקלילה ומהירה לכבדה ואיטית. היא נראתה רעבה במיוחד, וחיפשה לעצמה מעט מזון כדי להשביע את עצמה ולהמשיך ולככת.
אחרי כמה דקות של חיפושים מפרכים, אותה חפרפרת שמה לב לגוש צהוב ומוזר שהיה תלוי על אחד העצים, וממבט מרחוק היה נראה כפרי ודאי.
"הי...הינו!" אמרה לעצמה החפרפרת בחיוך חלש. החפרפרת, ששמה הינואראשי, עמדה מתחת לאותו גוש, וניסתה להגיע אליו בקפיצה.
לאחר כמה ניסיונות שכשלו ופצעו את הינואראשי, הוא החל להתעצבן לפתע, ומדורתו בערה יותר בהדרגתיות.
"הינו...אראשי!!!" צעק לפתע אותו ייצור, ומיד לאחר מכן, ירה גחלים קטנים בלי הפסקה אל עבר אותו גוש צהבהב.
לאחר כמה שניות,הגוש התנתק מהעץ ונפל על האדמה בחוזקה.
"הינו...הינו...הינו...." אמר הייצור המסכן אחרי שהפסיק לירות את אותם גחלים, והתעייף יותר.לאחר מכן הוא התקרב אל הגוש הצהוב במטרה לאכול אותו.
לפתע, אותו ייצור שמע רעש מוזר ומציק. הרעש נשמע כמו זמזום בלתי פוסק, שהולך ומתקרב אל הינואראשי, שלא יכל לזוז כמעט בגלל העייפות.
אחרי כמה שניות, הינואראשי שם לב לקבוצה גדולה מאוד של יצורים, הדומים לצרעות ענק צהובות,בעלי חודים במקום ידיים, ועוקץ חד מחובר לגוף בעל שני הפסים השחורים. אותו ייצור הוא לא אחר מאשר ספיר (בידריל), פוקימון הצרעה.
"ספיר!" זמזמו היצורים בקול רם כשהם שועטים במהירות אל עבר הינואראשי.
"הינו!!!" צעק הייצור הקטן בפחד.הוא התמלא באדרנלין, והחל לברוח בפאניקה מעדר הצרעות המאיים שרדף אחריו.

כעבור חמש דקות

"הא הא הא.... ה-החתולה הקפיצית הזאת יודעת לרוץ..." אמר לעצמו לופי בעודו מתנשף. נראה שהוא עדיין רץ אחרי אותה חתולה במשך כל הזמן הזה. לאחר כמה שניות, הוא נשבר מהריצה, נפל על האדמה כשראשו מביט על החתולה מתרחקת, והתחיל להתנשף בכבדות.
לאחר כמה דקות, לופי לפתע שם לב שהחתולה רצה בחזרה לכיוונו, וביחד עם עוד ייצור שנראה מטושטש באופק, הם ברחו מקבוצה גדולה של יצורים מעופפים שזמזמו בקול רם.
"מה זה? היא הביאה חברים שיאכלו איתה את הבשר שהיה לי בתיק?" אמר לעצמו לופי באי הבנה. "רגע! אולי היא בכלל רוצה להילחם נגדי! זהו זה! זה כל כך ברור!" אמר לעצמו לופי בביטחון, קם על רגליו, והתייצב בפוזת לחימה.
לפתע, לופי שם לב שהייצור שרץ עם החתולה, שקרויה ניאורומה (גלאמיו), מתחיל להתבהר, ולאחר כמה שניות, מתגלה כלא אחר מאשר אותו הינואראשי מסכן שלופי רדף אחריו.
"אהה! חפרפרת סינית! הנה אתה! סופסוף מצאתי אותך!" אמר לופי בשמחה
לפתע, לופי שם לב ליצורים מוזרים שנראו לו מוכרים. יצורים אלו הם הספיר שרדף אחרי הינואראשי קודם לכן.
'אוי לא! ספיר!' חשב לעצמו לופי 'בפעם האחרונה שהייתי בדרך 201, הם רדפו אחרי! וגם אז, אס הציל אותי! עכשיו אני לבד!' הוא הוסיף בפחד.
"אוי, לא! הם מתקרבים אליי! אימאל'ה!!!" הוא אמר לאחר כמה שניות ומיד אחר כך קם מהאדמה, והחל לברוח עם ניאורומה והינואראשי.
אחרי עשר דקות של ריצה ממושכת, לופי שם לב שהם הגיעו לקרחת היער, ולפניו התגלה אגם צלול ומדהים.
"וואו..." אמר לעצמו לופי תוך כדי המרדף, ולאחר כמה שניות התאושש מהמראה "אני לא יכול לחשוב כרגע על זה!!!" הוא הוסיף. לפתע, הוא שם לב שמדורתו של הינואראשי קטנה מתמיד.
"אוי לא! אס אמר לי שכשלהבה חיצונית של פוקימון אש מסוים נהיית חלשה יותר, סימן שהוא עומד למות! היי, הינואראשי, אני אחזיק אותך!" אמר לופי לחפרפרת המסכנה, ולקח אותה בידיו תוך כדי הריצה.
"תחזיק מעמד! אנחנו עוד ניחלץ מהצרה הזאת!" אמר לופי ברצינות מלאה לחפרפרת.

כעבור חמש דקות

המרדף עדיין התמשך, והפעם מסביב לאגם, לופי נראה כחצי מעולף, כשהוא רץ עם עיניים חצי פקוחות.
לפתע, לופי שם לב שיש פניי משפת האגם שמובילה אל ערפל סמיך שהתפזר באגם.
"ה- היי, אולי אני יוכל לגרום לספיר האלה לאבד אותי שם!" אמר לעצמו לופי בחצי עילפון, ולפתע, פנה את אותה פנייה חדה ביחד עם ניאורומה, שכנראה חשבה על אותה תוכנית של לופי.
אחרי ריצה ממושכת, פניו של לופי החווירו מהמראה שהתגלה לפניו. במקום המשך של דשא אל מרכז האגם, התגלה חצי אי קטן שלא מוביל לשם מקום.
מיד ברגע שלופי הגיע לסוף חצי האי, הוא שם לב שהחתולה משחררת את האחיזה מתיקו של לופי, ומזנקת לתוך המים.
'לעזאזל! אני לא יודע לשחות! ואם אכנס עם הינואראשי למים בכל זאת, זה יהרוג אותו...'חשב לופי בכעס.
לפתע, עלה במוחו של לופי רעיון.
בתוך כמה שניות הוא הניח את הינואראשי בעדינות על הדשא, לקח את תיקו, וזרק אותו בכוח רב על הצרעות.
"זה ירחיק אתכן מכאן! נבלות!" אמר לופי בכעס.
לפתע, לופי שם לב שהצרעות מתקרבות אליו בחזרה, והפעם כועסות מתמיד.
"אוי לא!" אמר לופי בייאוש "זה לא עזר! זה הסוף שלנו!" הוא הוסיף.
הצרעות התאספו במעגל סביב לופי החצי מעולף, ולאחר כמה שניות, הם החלו לדקור אותו בלי הפסקה, בעוצמה.
"אהההה!!!" צרח לופי מכאב, כשכמות גדולה של דם ניתזת ממנו, מה שגרם לו ליפול על הדשא.
'ז...זה הסוף!' חשב לעצמו לופי בחצי עילפון.
לפתע, חזרה להינואראשי ההכרה, והוא נעמד מול הצרעות, זועם מתמיד.
"הינו..." הוא אומר בזעם שקט, כשמדורתו החלה לגדול בעוצמה רבה בזמן שהצרעות שועטות לכיוונו.
לא הספיקה לעבור שנייה, ולפתע, אש כחולה התאספה מסביב הינוארשי. מיד אחר כך, הוא זינק על הצרעות, שהחלו לדקור אותו בתגובה.
אחר שזינק אל הצרעות, הוא נעמד על רגליו בקושי, וזרמים אדומים חישמלו אותו. הצרעות נעצרו. לפתע, הם החלו לבעור בעוצמה כל כך רבה, שגרמה לפיצוץ גדול באגם, שהתאדה מעט.
אחרי כמה דקות התגלו הצרעות, שרופות לגמרי, ליד הינואראשי שצועד לכיוונו של לופי.
"ע...עשית את זה, הינואראשי" אמר לופי בקול חלש,חייך והושיט אל החפרפרת יד.
"ה...הינו" אמרה החפרפרת הפצועה, חייכה אליו בחזרה והחזיקה את ידו.
לאחר כמה שניות, הם איבדו את ההכרה ביחד, ושכבו על הדשא הרך, מחייכים.

המשך בפרק הבא:
Chapter 4: The mysterious woman, Nami!
פירושי מילים:
הינואראשי-סינדקוויל
ניארומה-גלמיאו
ספיר-בידריל

פרק טוב הפתיע אותי מחכה לפרק הבא

פורסם במקור על ידי monster

פרק טוב הפתיע אותי מחכה לפרק הבא

תודה לך על תגובתך. אני שמח שפרק זה הפתיע אותך.


הפרק הבא יפורסם מחר אם עד אז אראה עוד 2 תגובות על הפרק. אם לא יהיה ביקוש, הפרק יפורסם בכל מקרה בסוף השבוע הבא...

יש למה לצפות!

חוות דעתי?

סיפור מהמם מקורי ומרגש. אחד המטרות שקיוויתי בסתר זה שאנשים יפתחו יצירתיות כשלך. אני זוכר שבפוקיבלוק עוד היתה תקופה שלא ידענו את השמות של הדור ה4 וקרתי לפיפלאפ פוצ'אמה.

אני אוהב שיש ללופי את האופי של לופי, וזה קשה להעתיק אותי בסיפור מקורי. שילוב מדהים.
ולגבי הפרקים, ארוכים מותחים ומעבירים את הטעם הטוב של ההומור של וואן פיס והמתח של פוקימון.
כיף לנו שיש לנו סיפור כזה.

פורסם במקור על ידי ~Dragon Core~

חוות דעתי?

סיפור מהמם מקורי ומרגש. אחד המטרות שקיוויתי בסתר זה שאנשים יפתחו יצירתיות כשלך. אני זוכר שבפוקיבלוק עוד היתה תקופה שלא ידענו את השמות של הדור ה4 וקרתי לפיפלאפ פוצ'אמה.

אני אוהב שיש ללופי את האופי של לופי, וזה קשה להעתיק אותי בסיפור מקורי. שילוב מדהים.
ולגבי הפרקים, ארוכים מותחים ומעבירים את הטעם הטוב של ההומור של וואן פיס והמתח של פוקימון.
כיף לנו שיש לנו סיפור כזה.

תודה מקרב לב על תגובתך. זה מאוד מעודד לשמוע ביקורת כזו מאדם סמכותי, במיוחד כשהוא מנהל הפורום.
לופי הוא מאוד מיוחד. ילדותי, אך לפעמים בוגר. הומוריסטי, אך לפעמים רציני, ואני נהנה במיוחד לתאר אותו ואת מעשיו בסיפור.
אני שמח נורא שזה מה שאתה חושב על הפרקים. מטרתם הייתה מלכתחילה ליצור מתח.

עוד תגובה אחת והפרק הבא יפורסם!

פרק מעולה!
אבל הרעיון שלך של איך הם מתחברים כבר נלקח על ידי היוצרים של הסדרה...

פורסם במקור על ידי FakeBoy

פרק מעולה!
אבל הרעיון שלך של איך הם מתחברים כבר נלקח על ידי היוצרים של הסדרה...

תודה על תגובתך.

יש בדבריך משהו, אבל ההתחברות היא נורא שונה במקרה זה.
אתה יודע מה, נערוך השוואה לשם ההמחשה:
אש ופיקאצ'ו:
אש עיצבן איזה ספירו כשזרק עליו אבן.
פיק'אצ'ו צחק, ספירו פצעו את פיקאצ'ו.
אש לקח את פיקאצ'ו, גנב אופניים, דיווש איתו וברח מספירו.
אש נפל מהאופניים, הגן על פיקאצ'ו, שזינק כשאש הגן עליו.
אש מתעורר כמה דקות - מקסימום שעה אחרי(בערך- בגלל שנראתה קשת ברגע ההתעוררות לא עבר הרבה זמן).
אש ראה את הו-או, והגיע לעיר ורידיאן.

כאן זה נורא שונה:
לופי והינואראשי
הינואראשי מעצבן ספיר.
ספיר רודפים אחרי הינואראשי וניארומה.
ספיר מתקרבים אל לופי ורודפים גם אחריו.
הינואראשי מתעייף מהריצה, אך לא נפצע מהספיר.
לופי מחזיק אותו ורץ איתו לאורך האגם.
הוא מנסה להגן עליו ונפצע.
אחר כך הינואראשי תוקף את הספיר במתקפה עוצמתית.
לופי והינואראשי מאבדים את הכרתם.

דיי שונה לא? לא דומה אחד לאחד.

אגב, בקונספט (סוג) דומה של התחברות בין אדם - פוקימון היה כשהיקארי (דון) ופוצ'אמה (פיפלאפ) התחברו.

פיפלאפ בורח -דון רודפת אחריו - נתקלת באריאדוס - פיפלאפ תוקף במתקפה עצומתית - הם מתחברים.

ככה שזה נראה דומה. תסכים איתי שזוהי הדרך הקלאסית והטובה ביותר להתחברות בין אדם-פוקימון.

אתה צודק איכשהו במה שאתה אומר - אבל הכוונה מלכתחילה לא הייתה להעתיק. אפילו לא חשבתי על זה. הרעיון הזה נראה לי פשוט טוב, אבל שכחתי לגמרי מסדרה. בנוסף לכך, ההתחברות דיי שונה (ועדיין לא נגמרה, אגב).

אני מצטער שזה ארוך, פשוט רציתי להסביר את עצמי בצורה הטובה ביותר.

הפרק הבא יפורסם בקרוב. אשמח שמישהו יגיב עוד תגובה, כדי שלא יווצר דאבל פוסט .

אין צורך. אתה רשאי לפרסם דאבל פוסט בשביל עוד פרק...

קראתי עכשיו את שני הפרקים האחרונים.
קראתי לפני כמה ימים ופשוט נדלקתי על הסיפור,
עוד רגע אני יהיה כמו ה'ספיר' אחרי מה ש'הינוראשי' עשה להם.

תודה לכולם על התגובות.אני מצטער שלא הוצאתי את הפרק ביום ראשון בערב. היו לי כמה בעיות ולכן התעכבתי. כפיצוי, הפרק היום ארוך מהרגיל!

תיהנו.

Chapter 4: The mysterious woman, Nami!

'מ...מה קורה כאן?!' אמר לופי בבהלה גדולה, כשלפתע, הוא מוצא את עצמו במקום שונה לגמרי מהאגם שהיה בו קודם,לא מאמין למה שנראה לעיניו.
לופי ראה עשרות פוקימונים פצועים ומותשים הלכודים בכלובים העשויים ממתכת קוצנית, ונראים כחלודים במקצת., לידם, הוצבו על שורות ארוכות של מדפים עשרות פקדורים בצבעים ובצורות שונות, אחד ליד השני.

צללית של בן אדם ענק ומעט שמנמן נראתה לעיניו, והוא קפא מרוב פחד, ולא הבין למה.
"עכשיו צפה בצדק האמיתי נעשה כאן, מונקי די לופי!" אמר הבן אדם ברשעות "והצדק יתחיל בפוקימון ההתחלתי שלך!" הוא הוסיף.
"תהרגו אותו!!!" הוא אמר לפתע, ומיד אחר כך התנפלו עשרות פוקימונים לכיוונו של לופי.
"ל...לא!!!" צרח לופי בפחד גדול, ועצם את עיניו.

"לא!!!" אמר לופי לאחר כמה שניות, ופקח את עיניו. לפתע, הוא מצא את עצמו שוכב על מזרן בצבע כחלחל, ומקומט, הקרוע בקצותיו. הוא ראה שהוא בתוך מאהל ירקרק ומעט גדול, שבתוכו יש עוד שני מזרנים מקופלים, ומטבבחון קטנטן המכיל כיריים, תנור אפייה חשמלי, ומקפיא קטן. במרכז המאהל ניצבה עששית קטנה, שהאירה מעט את המאהל.

"פיו... זה היה חלום..." אמר לופי באנחת רווחה, כשהוא קם מהמזרן. בתחילה, היה לאותו נער שובב קשה מעט לקום מהמזרן ולעמוד על שתי רגליו, כנראה בגלל אותם פצעים שנגרמו לו מהצרעות שתקפו אותו קודם לכן.
"היי, יש לי תחבושות חזקות על הפצעים שנגרמו לי מהג'וקים המעופפים האלו, מגניב!" אמר לופי בחיוך. "אבל זה מגרד מתחת לתחבושת... איפה סרגל המזל שלי לגירודים כשאני צריך אותו?" הוא הוסיף בילדותיות.

לפתע, קרקור בטן קולני הפר את השתיקה ששררה במאהל.
"אוי לא! לא אכלתי כלום כבר...אמ.... כמה זמן אני כאן?!" אמר לופי כשהוא מנסה לחשוב על התשובה לשאלתו, ללא הצלחה.

מיד אחר כך, לופי שם לב שכובע הקש האהוב שלו, לא נמצא על ראשו.

"אוי לא! הכובע שלי! איפה הוא? איפה הוא? איפה הוא?" אמר לופי בדאגה בעודו מנסה לחפש את כובע האהוב.

אחרי כמה שניות של חיפושים פזיזים, החליט לופי במחשבה ספונטאנית לצאת מהמאהל.

כשהוא יצא החוצה, לופי שם לב לכך שהשמש שקעה כבר מזמן,והלילה כבר יצא ביחד עם אלפי הכוכבים שנמצאים ברקיע השחור. כשלופי הסתכל לצדדים ראה שהוא כבר לא נמצא באותו אגם מדהים, אלא בשדות ירוקים,פתוחים ושקטים, כשעשרות שיחים מפוזרים בהם בכל מקום. הוא גם שם לב לנחל קטן שהיה ליד חלקת האדמה שעליה עמד.

לפתע, לופי הסתכל ישר, ונרתע למראה קרשי עצים אסופים העולים באש, מה שנקרא גם מדורה.
"אוי לא! חפרפרת! אל תדאגי, אני אציל אותך!" אמר לופי בדאגה, כשהשווה את המדורה הדוממת שראה לאש הדולקת מגבו של הפוקימון ההתחלתי שקיבל. הוא אל עבר המדורה, וניסה בשלומיאליות לכבותה בעזרת כפות ידיו, מה שגרם לו לכוויה קטנה.
"איי!!!" אמר לופי במעט כאב, והתפתל על האדמה.

לפתע, פרצופו של לופי קלט קרש עץ, שעליו יושבים הינואראשי שלו, ובחורה, ששיערה הכתום כתפוז שרק הבשיל זוהר לאור המדורה החזקה.
עיניה החומות מביטות בלופי במבט מופתע.היא לובשת פיג'מה המלאה בציורים של מטבעות,על ראשה היה מונח כובע הקש של לופי.נעלי הבית שהיא לבשה היו בצורת כלב בעל פרווה חומה על פרצופו, ואוזניים גדולות וארוכות בקצה פרצופו. לידה, גם ישבה ארנבת בעלת פרווה חומה. עיניה השחורות הביטו גם הן בלופי, ופרווה לבנבנה הדומה לצמר גפן הייתה על אוזניה ועל אזור האגן שלה, מה שהזכיר במקצת חצאית.

הינואראשי, הבחורה, והארנבת הפסיקו לאכול חתיכות בשר עסיסיות על מקלות מעץ שהחזיקו בידיהם, והסתכלו על לופי במבט מופתע.

"היי! זה הכובע שלי!" אמר לופי במבט מופתע כששם לב לאותה אישה, בלי להסס פעמיים, הוא קם מהאדמה, צעד אל האישה, ולקח בפזיזות את כובעו האהוב וחייך. הוא לא שם לב שהוא בטעות דרך על רגלה הימנית של אותה בחורה, מה שגרם לה מעט כאב.

"היי! תסתכל לאן אתה הולך ילד! דרכת לי על הרגל!" אמרה האישה במעט כאב, כשהיא דוחפת קלות את לופי כדי שירפה מרגלה.

"חפרפרת! הנה אתה! כל כך דאגתי לך!" אמר לופי השמחה, כשהוא מתעלם מטענותיה של הבחורה הצעירה ומחבק את פוקימון החפרפרת מעט בכח.

'הוא...מתעלם ממני...' חשבה הבחורה בהרגשת השפלה.

"ה...הינואראשי" אמר פוקימון החפרפרת וסימן ללופי להביט לכיוון הבחורה המושפלת.

"היי! אתה אוכל לי את הבשר ששמרתי להיום!" אמר לופי במעט כעס לפוקימון עכבר האש כשהוא לוקח ממנו את הבשר, וממשיך להתעלם מאותה בחורה.

'הוא...עדיין מתעלם ממני' חשבה הבחורה והרגישה עוד יותר מושפלת.

"הינו, הינו הינואראשי!" אמר החפרפרת וניסה להסיט את ראשו של לופי לכיוון האישה.

"אתה מנסה להרביץ לי בגלל שלקחתי לך את הבשר שלקחת לי?! זה לא יעזור לך!" אמר לופי ואכל מעט מהבשר.

'הוא...לא ישים לב אליי לעולם' חשבה האישה בדיכאון, והרכינה את ראשה.

"הינו..."אמר הינואראשי בתסכול ונכנע מלשכנע את לופי להסתכל אל האישה.

לפתע, הארנבת שישבה ליד האישה זינקה אל לופי. היא תפסה את ראשו בעזרת שתי אוזנייה, ומיד אחר כך סובבה אותו בכל כוחה אל כיוון הבחורה הג'ינג'ית, מה שלא כל כך הזיז ללופי.

"היי!" אמר לופי בהפתעה "ספסל! סופסוף מקום שאפשר לשבת בו, אחרי כל הריצות שהיו לי!" אמר לופי, והתיישב ליד אותה אישה כשהוא עדיין לא שם לב אליה.

"תשים לב אליי, לעזאזל איתך!!!" צרחה הבחורה בקול רם, שגרם לכמה סנוניות העונות לשם מוקורו (סטארלי) להתעופף מאחד העצים בפאניקה.

"מממ...היי, מה קורה" אמר לופי בחיוך "אני לופי" אמר לופי, והמשיך לאכול את הבשר שהחזיק בידו.

'למה הצלתי אותו בכלל?!' חשבה לעצמה אותה בחורה בייאוש.

"ש...שלום...אני נאמי" אמרה הבחורה בייאוש "להזכירך, דרכת לי על הרגל קודם, אז אני מצפה להתנצלות" היא הוסיפה במעט ביישנות.

"התנצלות? מה זה?" אמר לופי כשהוא יורק מפיו מעט בשר בטעות.

"ל...לא משנה..." אמרה נאמי בחיוך מאולץ.'ת...תרגעי נאמי, תעזבי את השאלה הזאת...' היא חשבה לעצמה תוך כדי 'הרי אחרי הכל, לא ידעת שהוא כל כך טיפש...' היא המשיכה לחשוב.

"בכל מקרה נעים לי להכיר אותך, נאמי!" אמר לופי בחיוך. "נממ...אפשר לדעת מה קרה כאן? האגם הפך למדורה אחת קטנה..." הוא הוסיף באי הבנה כשהוא לועס את הבשר בפראיות.

"ל...לא, טיפשון! אתה בדרך 201!" אמרה נאמי והראתה ללופי מפה המראה את הסביבה שבה הם נמצאים "מצאתי אותך ואת ההינואראשי שלך מעולפים ליד החלק המזרחי של אגם וריטי, ואתה והוא הייתם פצועים קשה! יש לך מזל שעברתי שם כדי להציל אותך!" היא הוסיפה ברצינות.

"טוב, אני לא כל כך מבין את זה, אבל מה שלא עשית, תודה!" אמר לופי בחיוך כשהוא גומר עוד שיפוד של בשר.

"א...אין בעד מה... כל אחד היה עושה את זה..." אמרה נאמי, כשהיא שוב מחייכת חיוך מאולץ "אז... מאיפה באת, לופי? אני הגעתי מהעיר אטרנה" היא הוסיפה בנימוס.

"אני באתי מהעיירה טווינלייף" אמר לופי כשאכל עוד קצת מהבשר ולאחר מכן חיטט באוזנו "שמעתי על העיר הזאת פעם מאח שלי, היא דיי רחוקה מכאן... למה באת עד לכאן?" אמר לופי באי הבנה, ומיד לאחר מכן שלף מתיקו, שבינתיים התרוקן בצורה משמעותית עוד חתיכת בשר.

"ז...זה לא משנה..." אמרה נאמי באי נוחות "א...אמרת שאתה מהעיר טווינלייף? זה ממש קרוב לכאן! אגב, העיר הזאת ידועה בתור העיר שממנה יצא לדרך אחד המאמנים במחוז, פרוטוגס די אס, אם שמעת עליו" הוסיפה נאמי, כשניסתה לשנות את הנושא.

"כן, הוא האח הגדול שלי" אמר לופי בתמימות כשיש בפיו עדיין אוכל.

"מ-מ-מ-מ-מ-מה?!" צרחה לפתע נאמי בצעקה בפתאומית, שהבריחה מעץ הקרוב יותר מוקורו מהפעם הקודמת.

"כן, זה נכון!" אמר לופי וחייך חיוך גדול "הוא ממש מגניב! והוא לימד אותי הרבה דברים על פוקימונים! למשל, הוא לימד אותי שהצורה האחרונה של החפרפרת הסינית שלי, באקופון ממש, אבל ממש מגניבה!!! יום אחד, במסע שלי כמאמן, אני רוצה לפגוש אותו, ולנצח אותו בקרב!!!" הוא הוסיף בהתלהבות.

"אבל... איך....אתה מונקי די...ו...והוא...והוא פרוטוגס....ל...לא משנה" אמרה נאמי בגמגום, ולאחר כמה שניות חייכה אל לופי חיוך כובש "ה-היי לופי, אתה צריך שותפה למסע?"

"מה? שותפה?" אמר לופי לבחורה "לא, אני צעיר מידי כדי להתחתן" הוא הוסיף בתמימות.

"ל...לא! לא התכוונתי לזה! התכוונתי לזה שנטייל יחד במחוז! הרי אתה מאמן, לא כך? כמו אח שלך!" אמרה נאמי בביישנות "אני רוצה לטייל איתך! אני יעזור לך בניווט! אני גם יודעת לבשל קצת, וזה יעזור לך מאוד! בבקשה, בבקשה תן לי לטייל איתך!" אמרה נאמי, וירדה על ברכייה בפוזת התחננות.

"טוב...אם את כל כך מתחננת לזה..."אמר לופי במבט מופתע" זה בסדר!" הוא הוסיף בחיוך.

"יש! תודה! תודה לך לופי!" אמרה נאמי בהתלהבות"אני נאמי, וזאת השותפה שלי למסע, מימירו(באנירי)! הינואראשי שלך כבר הספיק להכיר אותה!" היא הוסיפה כשהיא מצביעה על הארנבת החומה שהייתה לידה.
אחרי כמה שניות, נאמי התקרבה אל כדי לנשק אותו משמחה. לפתע, היא נעצרה.

"איכס... יש לך ריח רע מהפה... מה זה, לא צחצחת שיניים היום?!" אמר נאמי, כשפרצופה הביע גועל.

"כן!" אמר לופי בחיוך "אני לא אוהב לצחצח שיניים!" הוא הוסיף בשמחה.

"טוב, אז אולי תצחצח פה, באוהל, כדי שאני אוכל לנשק אותך!" היא אמר וחייכה אליו.

"לא! לא בא לי לצחצח שיניים!" אמר לופי וחייך אליה "אני גם לא רוצה נשיקה! לא תודה!" הוא הוסיף.

לפתע, פרצופה של נאמי הפך לזועם, מה שהרתיע מעט את הינואראשי ומימירו.

"איזה בן אדם מגעיל אתה! איזה מן בן אדם לא מצחצח שיניים בבוקר?!" אמרה נאמי בכעס "מילא זה, אבל איזה בן אדם יסרב לקבל נשיקה ממני?!" היא הוסיפה בצרחה.

"תשתקי, מכשפה ג'ינג'ית!"אמר לופי בכעס "אני יעשה מה שבא לי!" הוא הוסיף.

"איך קראת לי?!" אמרה נאמי בכעס וכיווצה את ידה בצורת אגרוף.

"איך שבא לי!" אמר לופי בכעס.

לפתע, נאמי נפלה על האדמה בחוזקה, ושיערה כמעט ונשרף באש המדורה החמה.

"מי! מימירו!" אמרה מימירו בדאגה

"מ...מי זה היה?!" אמרה נאמי בפחד, כשהיא מתקשה לקום.

מול לופי ניצב פוקימון, שלא היה גדול במיוחד,אך מאוד עצבני. גופו הצהוב כוסה בפסים שחורים,ועל ראשו של הפוקימון היו שני תקעים קטנים. במרכז גופו היה כתם שחור שהזכיר צורה של ברק. מתחת לעיניו היו קורי שינה, והוא נראה עייף.

"אלקיד..." אמר הפוקימון וחרק שיניים. נראה שצעקותיהם של לופי ונאמי העירו אותו.

"זה" אמר לופי בחיוך כשלידו נעמד הינואראשי בנחישות "הולך להיות הקרב הראשון שלי!".

בינתיים, במקום לא ידוע...

"בסיס J 81 אזור ג'ובילייף, אני מבקש תגובה" אמר אדם בעל קול בס בחדר חשוך המואר ממסכי מחשב דולקים. הוא דיבר אל אמצעי תקשורת מסוים.

"כאן בסיס J 81" נשמע קול מצד השני. "מהי הודעתכם, בסיס J 5?" הוסיף הקול המוזר.

"בדרך 201 אותר מאמן עם פוקימון נדיר שלא נראה באזור סינו כבר הרבה זמן" אמר הקול ברצינות. "חסלו אותו וקחו את הפוקימון עוד היום" הוא הוסיף.

"כבקשתכם" אמר הקול, ומיד אחר כך נותקה השיחה.

המשך בפרק הבא:

Chapter 5: White night and white capes!

פירושי מילים:
1.מוקורו- סטארלי
2.מימירו- באנירי

וואו, איזה פרק יפה.
ד.א. איזה פוקימון נדיר?