נושא: '300 האוטאקויים' - עוד אגדה נולדה!

חחחחח...

זה יותר קצר:

פרק שמיני: חופש אך לא נצחון
"אתה אבוד!" צעק נתנאל וקפץ. אך פתאום כדור אש ענקי הגיע ופוצץ אותו לרסיסים! אולגה עמדה על החומה ומסתכלת. אלכס קם כיאלו כלום לא קרה והלך לספאמרים וניסה לתת להם באן אחד אחד, אך זה לא הצליח.... כול הזמן נרשמו עוד! עוד ועוד ועוד ועוד! הנובים המשיכו להרוס את האתר! ולא היינו יכולים להרוג אותם! בינתיים, בצינוק, אנחנו היינו קשורים אך חיש מהר, נדב לקח עם הרגל שלו חרב מהמשתמשים המתים, שם את החרב בפה שלו ושמם החליק אותה ביד ולאט לאט חתך את החבלים עד שהם השתחררו. אנחנו הלכנו בדרכנו הצרה מלאת מוכנות העינויים.... המכונות היו נראות ממש כואבות...
פתאום, יצאנו לבחוץ וראינו שאנחנו באנימה פיל... "הגיע הזמן לחבל" אמר אלעד....

חחח נראה לי שהפרק הזה שבר שיא...

כן, למרות שהוא כל כך קצר חח

פרק תשיעי: המלחמה האחרונה
מבלי שיראו אותנו, התנקשנו במשתמשים והגנו אותם, חיבלנו באתר. וברחנו לארמון לבדוק מי המייסד ושנוכל להתנקש בוא... בינתיים בטירה, "עם הם הורסים לנו את הפורום, אנחנו נהרוס להם את הפורום!" תעק אלכס הדגול וכולם רצו לעבר אנימה - פיל במטרה להרוס אותה... עד שהם היו ליד השער הענק שלהם... "אתה שומע אותי מיכאל?!!! אנחנו באנו לתקוף את הטירה שלך!" צעק אלכס... פתאום מיכאל הופיע מולו... "היהי... התחבאתי כאן וידעתי שתבוא..." אמר מיכאל וצחקק בזמן שאלכס הסתכל עליו במבט רציני. "יש לי כאן משו שאני רוצה להראות לך..." אמר מיכאל וזרק על הרצפה את שיריונו המשובץ של אלעד האמיץ... "זה שיריונו של אלעד!! הוא בטח מת!" אמרה אולגה בפלא. אלעד הסתכל על השיריון ברציניות והתקדם לעבר מיכאל בזמן ששולף את תפריו... "זוזו הצדה כולם! גם אתה פרדי! זה הקרב שלי!" אמר אלכס בזמן שהתקדם אל מיכאל וכולם גם הקשיבו לו... הם זזו הצדיה... "אני אתן לך הודעה מהמאסטר שלך" אמר אלכס ותקף את מיכאל! בינתיים... אנחנו היינו בארמון... והתקדמו לעבר המייסד... היינו ממש ממש קרובים... מיהו? חשבתי...

איזה מתח...

אני רוצה להגיע כבר לעונה השניה!

הפרקים של יובל בעונה השניה הישתפרו באופן מדהים!

פרק עשיריי: הקרב האחרון - המשך שני... תסכול רשמי!
אנחנו בדרכנו למייסד... ממש כמעט היינו יכולים לראות אותו... נפלנו לבור, ממשליפני שראינו אותו... ושם צינוק... אולי זה היה מתוכנן מראש?

אלכס תקף את מיכאל ושרט אותו חזק.כולם הריאו... מיכאל שלף מקל מהחזה שלו והכניס לאלכס בביצים... אלכס התקפל ומיכאל בעט בוא... אך כפי שמכירים את אלכס, הוא אף פעם לא מוותר!
הוא קפץ ודרך לו על הראש, עשה גלגול ובעט לו בפנים... "אני אמצע שימוש טוב יותר לכם" אמר מיכאל ומהר יצאו מידיו רשתות שכלאו את חבריי ואת אלכס... והביא אותם למקום כלשהו...

אני אלעד ונדב המשכנו בדרכנו... ואנחנו שומעים קולות חרסום נורא גדולות... אנחנו בודקים בצד ואנחנו רואים טול ענקי שמכרסם משו! אלעד: "זה.ה--הה הטרול שהביא אותנו לפה... בוא נברח ונחזור לצד השני..." אך היה מאוחר מידי... הטרול שם לב ושלף את העלה הענקית שלו. "תברחו... אני אטפל בוא..." אמר נדב.. "אתה תמות!!!" אמרתי... "אני מעדיף למות מאשר לאבד את מלכי... תברחו!!" הוא אמר... רצינו לעזור לו.... אך הוא סגר את השער בפרצוף שלנו.... ההמשך יבוא...

הוווו
עכשיו מתחילים פרקי האקשן.

פרק אחת עשרה: נדב מת? הקרב האולטימתיבי!
לא ידענו עם נדב ישרוד או לא אך המשכנו ללכת... לא ידענו גם מה קורה עם השאר ועם אלכס... רק ידענו שאנחנו חייבים לצאת מפה! המון זמן חיפשנו את היציאה ובהמון זמן הזה לא ידענו מה עם נדב... עד שאלעד מצא ידית מאוד מאוד מגניבה ומשך בא... פתאום תלפורט ענק נפתח! "זו בדח הדרך יציאה" אמר אלעד... "אתה בטוח?" תהיתי... "כנראה, הלכנו במעגלים ואין משו אחר..." אנחנו נכנסנו לפורטל ומאצנו את עצמנו במדבר עם פרמידות על גבעה, כאשר מתחת לגבעה אנחנו רואים שולחן של סדר פסח ואת כול האוטאקויים סביבו... "זה שולחן סדר פסח! כמה נחמד..." אמר אלעד... "וכול החברים שלנו סובבים ואוכלים סביבו!, אלכס!" צעקתי בזמן שרצנו ללמטה... כשהגענו היינו ליד השולחן... "ברחו! זו מלכודת!" אמר אלכס... אך ליפני שהספקנו להבין מה קורה כאן, מיכאל יצא מעל ליפני האדמה ומהר קשר אותנו לכיסא... וגילינו שהחברים שלנו גם קשורים.... "חג פסח שמח! למה אתה לא מצטרף לחבריך השמחים?..." אמר מיכאל במלמול... "ממזר! מע עשית? ואיך ידעת שחג פסח זה החג האהוב עליי?!" "טיפש..." אמר מיכאל... "הגיע הזמן שתבין מה הולך כאן" אמר מיכאל והתחיל להסביר: "אנימה - פיל הוא פורום האנימה הראשון בסוג הHTML והשרת הזה שכיום כולם משתמשים בוא, אפילו ליפני
אנימה - ייל!... הצפנו את הפורום שלכם בספאמרים והשתלטנו על הנובים שישמידו לכם את הפורום...
וזה מותר לנו עכשיו...." למה בחרתם להרוס דווקא אותנו?! למה לא אנימה ייל שגנב לכם את זכויות היוצרים?!" אמר אלעד... "היינו צריכים את הפורום עם הלב בכי חזק ובחרנו אתכם! כשתחזרו... תשפכו את טוב לבכם ותצטרפו אלינו ותוכלו עוגיות! אף אחד לא יגנוב ממנו יותר זכויות יוצרים... ואל תשכחו... שאתם שבט אוטאקו בעל 300 המשתמשים... ואנחנו אימפריית פיל בעלת מיליוני משתמשים!!!"
וצחקק... "אני פשוט יחתוך את הכיסאות מהאנשים... ואז אתה תהייה הבא בתור!" אמר אלעד... "לא הייתי מנסה את מזלי עם הייתי אתה... כי שולחן סדר פסח הזה הוא במקרה טיל הייטאק שמכוון לירח!" אמר מיכאל, ובאותו זמן חתול מדבריות דילג לו... פתאום איזה שלט נשלף מידו של מיכאל... "לחיצה אחת קטנה על הכפתור הכחול שלי... ואליהו הנביא יבלה את שאר הנופש שלו בירח..." אמר מיכאל ובא ללחוץ על הכפתור... אך חתול המדבריות בטעות דילג על השלט ולחץ בטעות על הכפתור האדם וברח... "לא!!! זה הכפתור הלא נכון!!!" צעק מיכאל... ופתאום המון חורים באדמה נהיו וכול צבא אנימה - פיל הגיע... "נראה שחברינו מהעבר מסיגים את נקמתם...." אמרתי... "לעזאזעל! מצב מגנים!" אמר אלעד... "ככה מבשרים חג פסח שמח?" התבדח אלכס... והתחלנו להלחם... אלכס מאחוריי מיכאל עשה גלגלון... "הפתעה..." אמר באדישות ותקף את מיכאל... "זה כי הצפת אותנו בספאמרים ובנובים!" אמר אלכס והכניס למיכאל מכות... מיכאל סבל וחיפש את השלט בזמן שאנחנו נלחמנו... כולנו היינו מסביב לשולחן ועשינו מצב מגן בזמן שהאחרים תקפו אותנו.... אך לרוע מזלנו מיכאל מצא את השלט ולחץ על הכפתור הכחול...
"זה לא נגמר! לא בשבלכם!" צעק מכאל... "לעזאעזל!!! תחזיקו חזק!" אמר אלכס והטיל שוגר... "חג פסח שממממממממחחחחחחחחחח!!!" צעקנו בזמן ששוגרנו...
ומצאנו את עצמנו במעין סוג של חללית... ופתאום שמענו קול שמדבר אלינו...
"אזזזזז.... היה לכם את האומץץץץץץ להגיע לכוכב המוותתתתת שלייי.... אני הוא מייסססססד אניייימה - פייל...." אמר הקול.... "הראה עצמך!" צעק אלעד... והדלת נפתחה ושמענו נשימות ממש חזקות... לא ראינו כל כך בגלל העשן... אך הוא התקדם וראינו שזה דארת' ויידר [Darth Vaidar] בכבודו ובעצמו! עם חרב לייזר אדומה כמו של הסת'! והוא כול הזמן נשם... ונשם... היינו המומים! הוא התקדם לעבר אלעד ואמר לו "מייסד אוטאקו... הצטרף אליי... הצטרף לצד האפל! ביחד נשלוט באינטרנט, כבעלים! וביחד נשיב לו את הסדר!"... "לא!" אמר אלעד... "הצטרף! יש לנו עוגיות!" צוטט אותו ויידר... "בחיים לא!!!" אמר אלעד...
"עם כך נלחם..." השיב ויידר ושלף את חרב האור שלו....

איזה מתח!

פרק שתיים עשרה: הקרב האולטימתיבי
דארת' ויידר שלף את חרב האור שלו, ואלעד שלף את חרבו ואת סכיני הזריקה שלו....
"אתה יודע מי אני" שאל ויידר את אלעד בנשימה ארוכה... "כן אני יודע מי אתה!" אמר אלעד... "הרגת את נדב" אמר.... אך ויידר צחק ואמר "לא... אני נדב!" אמר ויידר.... "לאאאא!!! זה לא נכון!" צעק אלעד... "בדיוק. זה לא נכון... שיקרתי" אמר ויידר.... "אה" אמר אלעד והם המשיכו להלחם... פתאום נפתחו דלתות והמון פיליסטיים יצאו משם... "למען נדב!!!" צעקו המשתמשים הגיבורים ונלחמנו נגד הפיליסטיים... אלכס הרג הרבה וכרגיל גם פרדי... אך היינו רק 300 אנשים והם היו מיליונים! כמעט הפסדנו! ופתאום... טרול ענקי נפל... וראינו את נדב קופץ ללמטה שולף את גרזנו העצום ומסתער על הפיליסטיים... "נדב! חשבנו שנהגת!" אמרה אולגה... "זה לא היה קורא לולא דלת הברזל..." אמר אלעד בזלזול...

פרק מצוין.

עכשיו זה הפרק האחרון!

פרק שלוש עשרה: הפרק האחרון!
"לא ישברו אותנו!" אמר נדב וחתך את ראשיהם של המשתמשים הפיליסטיים... הם באמת היו חזקים... נשארנו ממש מעט בגלל גם שני הקרבות הקודמים נשארו לנו ממש קצת חיילים... ועיבדנו הרבה מאוד משתמשים. לא יוכלנו לנצח! הם היו חזקים מאתנו. מיכאל הגיע. "למה איחרת!" צעק ויידר... "סליחה מאסטר.... לקח לי זמן למצוא את השלט"... אך ברגע זה: "נדב! חשבנו שהטרול אכל אותך למוות!" אמר מיכאל... נדב הסתכל "מיכאל!" צעק ורץ לעברו. נדב בא להכות אותו בגרזן אופקית אך מיכאל קפץ עשה גלגלון אווירי ובעט לנד בבטן. נדב נפל... אך נדב שלנו לא מוותר! הוא קם בעזרת גרזנו. מיכאל רץ אליו וחיש מהר נדב הכניס לו בעיטה בבטן וקרט את ראשו בעזרת הגרזן. "מיכאל מת!" צעק נדב. "יופי זה חוסך זמן..." אמר אלכס באדישות בזמן שנלחם. אולגה עשתה סביבה אש ושרפה הרבה משתמשים. אבל עדיין הינו משמ קצת... כמעט הפסדנו... "אנחנו מפסידים!" צעקתי... "לא בממלכה שלי!" אמר אלעד והמשיך להלחם... לא רצינו להיתייאש. אבל כמעט הפסדנו... "האהאהא!" צחק ויידר... "תם חושבים שבכך שהרגתם את מיכאל המטונף והטיפש אתם תנצחו? אתם מפסידים! האהאהא..." אמר ויידר.....
אך פתאום שמענו: "נובים, להסתער!" וראינו מיליוני של מיליארדי נובים רצים לעבר האויב. "נכון! מיכאל מת! הנובים שחוחררו!" אמר נדב... אך ויידר צחק "הא! אתם חושבים שחבורת נובים תנצח אותי?!". אך לא הם המשיכו ונצחנו. "מצב מגן! בדיוק כמו שנצחנו בפעם הקודמת!" צעק אלעד ועברנו למצב מגן ולאט לאט דחפונו את החיילים של ויידר מהחללית. "נצחנו!" צעק אלעד. אך ויידר ניצב מולו... הם התחילו להלחם. נדב רץ וחתך את ראשו. חזרנו לאוטאקו וראינושהנובים הרסו כמעט את הכול... אך הקמנו שוב את האימפרייה וחגגנו את ניצחוננו!! ומאז ודע היום, סיפור זה חרוט באבןהנעוצים של אימפריית אוטאקו!, וכולנו זוכרים,... ש300 אוטקואים, ניצחו את מיליוני הפיליסטיים!!!
אני מבקש מכול אחד ואחד ממכם, לוחמים אמיצים.... לחשוב לפחות פעמיים ולגלות שסיפור זה לפחות קצת מצחיק...

------הסוף-----

ועכשיו, הגיע הזמן להתחיל את העונה השניה.

פרק 14 (''אוטאקו החדשה'')-
חלפה לה שנה תמימה מאז מותו של וידר ותקומת אימפרית אוטאקו. בהתחלה, האימפריה המחודשת היתה ההרמוניה המושלמת. תושבי אוטאקו חיו בשלום זה עם זה, ללא מלחמות, ללא שנאה. אנשי המלוכה של הממלכה התיחסו טוב אל התושבים, לא אסרו אנשים סתם, לא הוציאו להורג. נראה כאילו הרוע חלף מן העולם, או לפחות מאוטאקו. אך אז, החל שינוי משמעותי באוטאקו קון. מושל הממלכה, אלעד, שהיה כל כך טוב בעברו, הפך את עורו והתגלה כאדם רע מאד. הוא התחיל לגבות מסים כבדים על תושבי הממלכה, להתנהג אליהם בצורה מאד גועלית ומתנשאת ואף לשלוח אותם למאסרים לא מוצדקים. לתושבי הממלכה לא היה מה לעשות כנגד התנהגותו הנוראה של אלעד. כל מי שניסה למחות, הושלך באופן מידי לכלא. גם סגניו של אלעד לא ממש עזרו למשתמשים, אלא להפך-היו טיפשים והסכימו עם כל מלה של אלעד, בלי שתהיה להם דעה משלהם. אלכס, שהיה בעבר אחד מהטובים, מונה ממפקח פשוט לתפקיד סגנו הנאמן ביותר של אלעד. וכמובן, כשקיבל את התפקיד הזה-השתנה לחלוטין. הפך מאדם הגון וטוב לב אשר יודע להבין ללבם של התושבים, לאדם דביל (סלחו לי על ההתבטאות הבוטה) חסר כל דעה עצמית אשר מבצע את כל פקודותיו של אלעד בלי לחשוב לרגע האם זה בסדר לתת כאלה פקודות. אולגה, שהצטינה בעברה בכישוף, פרשה מהתחום והפסיקה לפעול למען הצדק. היחידים בחבורה שעדין נשארו טובים והגונים, היו אייל ונדב. שניהם ישבו בבית הקפה וחשבו מה לעשות עם אלעד, ובכלל, איך להתמודד עם המצב החדש והבעיתי באוטאקו. ''שמע, אייל, זה ממש לא בסדר מה שהולך כאן, בממלכה.'' אמר נדב ''אלעד הזה נותן כל הזמן מאסרים בלי סיבה, מטיל מסים שאפילו שנינו ביחד לא יכולים לשלם עליהם, די! נמאס! זה בלתי נסבל!''
''הרגע, נדב.'' אמר איל שהיה רגוע ושליו ''שמע, שנינו מכירים את אלעד זמן רב. הוא היה אחד מחברינו הטובים ביותר. הוא בטח לא היה מתנהג כמו שהוא מתנהג עכשיו סתם. אני בטוח שמשהו קרה לו. אז במקום סתם לצרוח 'די! נמאס!' בוא ננסה להפגש עם אלעד ולנסות לדבר אליו בהגיון. אני בטוח שאם אלעד יבין כמה מעשיו גרועים, הוא יחדל מהם ויחזור להיות אדם טוב, ממש כמו פעם.''
''טוב, בסדר...'' אמר נדב בלית ברירה ''אנחנו ננסה לדבר אליו בהגיון, נעשה את זה בדרך שלך. אבל, אייל ידידי, אם זה לא יעזור, אנחנו נעשה את זה בדרך שלי, ברור?''
וכך, צעדו להם אייל ונדב בדרכי אוטאקו, עד שהגיעו אל טירת אוטאקו הגדולה. ''וואו!'' אמר אייל והביט על טירת אוטאקו בהתפעלות ''איזה יופי! כמה כיף אלעד שהוא גר בכזו טירה ענקית, נכון נדב?''
''אל תתעכב, בוא כבר!'' קרא נדב בזעף והשנים נכנסו אל תוך הטירה. טירת אוטאקו היתה ענקית. היא היתה רצפותיה, תקרותיה וקירותיה היו עשוים מאבן. על הקירות היו תלוים דיוקנים ענקיים של שושלת המלוכה המשפחתית. לאן שאייל ונדב לא הלכו, הם תמיד ראו לוחמים בסביבה, לבושים בחליפות אבירים. השנים עלו במדרגות הטירה, עד שהגיעו לקומה האחרונה. הם הלכו במסדרון, עד שנעצרו מול דלת חדרו של אלעד. על החדר שמר איש בעל פנים של חתול. ''אינכם רשאים להכנס!'' אמר האיש בקול צווחני. ''אלכס? מה קורה?'' שאל אייל בהתרגשות ''אלה אנחנו, אייל ונדב. וואי, כמה זמן לא ראינו אותך. מה נשמע, גבר? התגעגעת? ספר, ספר חוויות.''
''אינכם רשאים להכנס!'' חזר אלכס על דבריו. ''מה זאת אומרת?'' שאל אייל בחוסר הבנה ''אלכס, אתה כבר לא זוכר אותנו? אלה אנחנו, אייל ונדב, נלחמנו יחד עם אלעד, אולגה ואתך נגד דארק וידר, שכחת? הצלחנו להציל יחד את ממלכת אוטאקו. למה אתה מתנהג כאילו אתה לא מכיר אותנו?''
''אני מצטער מאד!'' צרח אלכס ''אני יודע טוב מאד מי אתם ולמרות זאת אני חוזר ואומר אינכם רשאים להכנס! אלעד המושל הדגול והנעלה מאד עסוק כרגע ואינו פנוי לביקורים! אפילו אם מדובר בחברים ותיקים! קישטה החוצה! הנושא הזה נעול!!!''
''בואנה!'' קרא נדב בזעם ועמד לתת לאלכס אגרוף רציני, אך אייל עצר אותו ברגע האחרון. ''מה זה?!'' שאל אלכס בתדהמה ''אתה ניסית לתקוף סגן בכיר אתה יודע שזה מעשה אסור על פי החוק? יש לי את הסמכות לאסור אותך בכלא למשך עשרים שנים על כך כי זה מעשה מאד מאד לא יפה ולא חינוכי!''
''לא מענינים אותי החוקים המזורגגים שלך!'' קרא נדב בכעס והחל לתת לאלכס אגרופים, למרות תחינותיו של אייל שיפסיק. אלכס לא החזיר לנדב ואפילו לא התגונן, רק צרח על כך שנדב עבר על החוק. ''על פי חוק מספר 466 סעיף ד' של ספר החוקים המלא של ממלכת אוטאקו אין להרים יד על כל איש מלוכה בממלכה!'' דקלם אלכס בקולו הצווחני ''אתה נידון למאסר של חמישים שנים!''
''אה באמת? נראה מה יהיה לספר החוקים שלך לומר על זה!'' קרא נדב, הוציא מכיסו סכין וכרת לאלכס את היד הימינית והאוזן השמאלית. אלכס לא בכה ואפילו לא צרח, רק המשיך לעמוד במקום ולדקלם בקפדנות. ''זהו עכשיו אתה נידון למוות!'' קרא אלכס ''בוא אתי אל חדר הגיליוטינה!''
''שתוק כבר!'' קרא נדב והתחיל לחתוך כל איבר אפשרי בגופו של אלכס ''למה הדבר הזה לא מפסיק לדבר?''
''נדב, אני חושב שאתה טיפה...'' אמר אייל שהיה מבוהל מכל הענין, אך נדב לא הקשיב לו והמשיך לחתוך את גופו השעיר של אלכס. בסופו של דבר מה שנשאר מאלכס הוא רק ראש, שהמשיך לדקלם משפטים. ''בוא אתי לחדר הגיליוטינה! בוא אתי לחדר הגיליוטינה!'' המשיך אלכס לקרוא בקול. ''מה לא מובן בשתוק?!'' קרא נדב בזעם ובעט בראשו של אלכס. הראש התגלגל במסדרון עד שבסופו של דבר החל להדרדר במדרגות. אייל ונדב יכלו לשמוע את אלכס צורח ''בעיטה בראשו של סגן בכיר זוהי עברה על החוק שעונשה מוותתתתתתתתת''
''טוב, נפטרנו ממנו, בוא נכנס.'' אמר נדב ופתח את דלת חדרו של אלעד בלי לדפוק, אייל שהיה מאד מבוהל ממה שקרה קודם נכנס לחדרו של אלעד גם הוא, מעט בחשש. ליד שולחן חדרו של אלעד ישב אלעד על כסא המלך שלו, ומיד כשהבחין בשנים הוא קם מכסאו וניגש אליהם. ''אייל! נדב!'' קרא אלעד בהתרגשות ''כמה טוב לראות אתכם! מה הענינים, אחים שלי? כל כך הרבה זמן שלא התראנו!''
אייל חייך חיוך רחב. ''הכל מצוין, אלעד!'' אמר אייל בהתרגשות ''איך אתה מרגיש? איך החיים?''
לאורך כל אותה שיחה שטחית נדב שילב את ידיו בשעמום וחיכה עד שאייל יאמר לאלעד משהו על הדרך שבה הוא מנהל את הממלכה. אך זה לא קרה. ''בסדר גמור, נמאס לי!'' קרא נדב בזעם ''מספיק למשוך את הזמן, אייל! קדימה, דבר אתו! אמור לו כל מה שאתה חושב על צורת הניהול הזוועתית שלו!''
ואז, בבת אחת, נמוג חיוכו הידידותי של אלעד מפניו. לאט לאט פניו נעשו זועמים והוא שילב את אצבעותיו בעצבנות. ''אז בשביל זה באתם אלי, הא?'' שאל אלעד בקול כועס ''כמובן. הייתי צריך לדעת. לא באמת התגעגעתם אלי אז החלטתם לבקר. בסך הכל רציתם לנסות ולשנות אותי.''
''אלעד, אל תבין אותנו לא נכון-'' אמר איל בצער אך נדב קטע אותו. ''לא, ככה אתה בדיוק צריך להבין אותנו.'' אמר נדב בכעס רב ''אלעד, אני אהיה כן אתך. אתה מנהל בלתי נסבל. רשע, גועלי, עושה מה שבא לו, והרשימה עוד ארוכה. כל התושבים שונאים אותך בגלל ההתנהגות הבלתי נסבלת שלך. לא חבל? פעם אנשים העריכו אותך.''
אלעד דפק באגרופו על שולחנו בזעם וקם ממקומו. ''אתה לא תאמר לי איך לנהל את הממלכה שלי!'' קרא אלעד בזעם ''זאת הממלכה שלי, ואני אעשה בה כל מה שמתחשק לי, ואם אני ארצה להרוג את כל תושבי הממלכה אז אני אעשה את זה ואף אחד לא יוכל לומר לי על כך כלום כי אני המושל ואני עושה מה שבא לי, מבין?''
נדב נאנח. ''מה קרה, אלעד?'' הוא שאל בעצב ''איך השתנית ככה? פעם היית אדם נפלא. מה קרה לך?''
''קרה שהתחלתי סוף סוף לחשוב בהגיון.'' השיב אלעד ''אני מקוה שהבהרתי את הנקודה שלי. עופו מפה.''
''סלי..סליחה?'' שאל אייל, בבלבול משולב עם כעס. ''סליחה?!'' שאל אלעד בזעם ''איך אתה, אזרח פשוט ועלוב, מעז לומר לי, מושל אוטאקו האהוב והדגול, סליחה? התנהגות כזאת אינה מקובלת בממלכת אוטאקו, ואתה עכשיו תשלם על איך שהתנהגת, חבוב! שומרים! שומרים! אסרו את הפושע הזה!''

חח אחלה פרק נדב! תמשיך ^^

פרק 15 (''הגלות מאוטאקו'')-
''מה?!'' שאל אייל המבוהל ''אבל..אבל למה? אתה חבר שלי, למה אתה עושה לי את זה?''
''שום חבר שלי לא מעביר ביקורת על צורת הניהול שלי.'' השיב אלעד ''אייל, ידידי, אתה הולך להיות בכלא במשך הרבה מאד זמן.''
''אנחנו לא ניתן לכם לעשות זאת!'' קרא נדב ''בוא, אייל, אנחנו מסתלקים מכאן.''
אייל ונדב יצאו בריצה מחדרו של אלעד והחלו לרוץ במסדרון הטירה. בעקבותיהם רצו עשרות לוחמים חמושים בחרבות ובחניתות. השניים ירדו במדרגות הטירה כל כך מהר עד שאייל בטעות נפל. ''אוי לא...'' קרה נדב בעצב ''בוא, אייל, אסור להתעכב. הלוחמים עוד מעט מגיעים אלינו, ואם לא תקום, זה יהיה הסוף!''
''לא, לא.'' אמר אייל בכניעה ''עזוב אותי, נדב. תן לי להשאר כאן, על מדרגות הטירה. כנראה זהו גורלי, להרקב בכלא של אוטאקו. השאר אותי כאן ותן ללוחמים לתפוס אותי.''
''אין סיכוי!'' קרא נדב ''אני לא אפקיר אותך בקרב!''
ואז, אחד הלוחמים הגיע אליהם ותפס את אייל בשתי ידיו. ''אני לא מאמין, הצלחתי לתפוס את אייל!'' קרא הלוחם בהתרגשות ''אלעד יהיה כל כך גאה בי! אולי הוא יתן לי אות גבורה, ואולי אפילו...אפילו תפקיד במלוכה! זה היום הנפלא ביותר בחיי!''
''חשוב שנית.'' אמר נדב ונתן לו אגרוף בקסדה. הלוחם התעלף והחל להדרדר במורד המדרגות. ''בוא, לפני שעוד לוחמים יגיעו.'' אמר נדב והרים את אייל. השניים רצו במורד המדרגות ולתדהמתם הרבה חיכו להם שם עשרות לוחמים. ''לעזאזל...'' אמר נדב. אייל ונדב רצו אל עבר הלוחמים ונתנו את הזינוק של חייהם! ''אחריהם!'' קרא ראש הלוחמים, וכל הלוחמים החלו לרדוף אחר אייל ונדב הנמלטים. ''אל תתנו להם לברוח!'' קרא אחד הלוחמים, ושער הסורגים שבפתח הטירה החל לרדת באיטיות. ''על החיים ועל המוות!'' קראו השניים ורצו במהירות הבזק אל השער. בדיוק חלקיק שניה אחרי שהם עברו את השער, הוא נסגר. ''פיו, איזה מזל...'' אמר אייל והתנשף. הלוחמים שבתוך הטירה דפקו על השער בזעם, והיו אחדים שאפילו השחילו את חרבם דרך הסורגים וניסו לפגוע באייל ובנדב. ''מה נספר עכשיו לאלעד?'' שאל אחד הלוחמים בעצב. ''טוב, אז מה נעשה עכשיו?'' שאל אייל את נדב ''איך נסביר לאלעד שאני חף מפשע?''
''אוי, אייל אתה כזה נאיבי...'' נאנח נדב ''ברור שאנחנו לא יכולים להשאר באוטאקו אחרי שאלעד פקח על כל לוחמיו לאסור אותך. עכשיו בוודאי יכריזו עליך כמבוקש, ולא יעבור זמן רב עד שיצליחו לתפוס אותך ולהשליך אותך לכלא. עלינו...עלינו לצאת מאוטאקו לזמן מה. רק עד שהענינים ירגעו.''
''לברוח מאוטאקו?'' שאל אייל בבהלה ''אתה רציני? אבל..אבל אוטאקו הוא הבית שלנו! כאן נולדנו וכאן נחיה. בחייך, נדב, שכחת את ההמנון של הממלכה? איך אתה יכול לעזוב את בית הולדתך? אני מתפלא עליך!''
''אתה יודע מה, נעשה את זה בדרך שלך.'' אמר נדב ''נשאר כאן בשביל להיות נאמנים לממלכתנו, ואז עד מהרה נושלך לכלא ונהיה נאמנים לממלכתנו בכלא. זה מה שאתה רוצה, אייל? להרקב בכלא כל חייך? אין לך שאיפות בחיים?''
''טוב, בסדר, שכנעת אותי.'' אמר אייל ''אבל לאיזו ממלכה נלך? ישנן כל כך הרבה ממלכות.''
''קודם נגיע אל ההר ורק אז נעבור אותו.'' אמר נדב ''במלים אחרות, קודם כל נצא מאוטאקו ורק אז נחליט לאיזו ממלכה הולכים. מקובל עליך? יאללה, בוא נצא, אני כבר רואה את הלוחמים מנסים לטפס מעל לחומות הטירה.''
ובינתיים, בטירת המלוכה של אוטאקו, ישב אלעד בחדרו ושילב את אצבעותיו זו בזו. ''בוודאי בכל רגע יגיעו לכאן הלוחמים,'' חשב אלעד בלבו ''ובידיהם יהיה אייל. אחחח, אני לא יכול לחכות עד שאניח את ידי על המורד הרקוב הזה, אשליך אותו אל הכלא ובעוד עשר-עשרים שנים אוציא אותו להורג. כן...זה יהיה תענוג.''
לפתע, נשמע קול שריטות על דלת חדרו של אלעד. ''מה זה? מי שורט את הדלת שלי?'' שאל אלעד בכעס ''זו עברה על החוק ואני אדאג-''
''אלעד, זה רק אני.'' נשמע קול צווחני מחוץ לדלת ''פתח בבקשה!''
''אה, זה אתה?'' שאל אלעד ''ובכן, הכנס בבקשה.''
דלת החדר נפתחה, ולחדר נכנס פרדי הפנתר, ועליו נסחב ראשו של אלכס. אלעד כמעט הקיא את נשמתו כשראה את אלכס. ''אלכס?!'' צרח אלעד בבהלה ''מה קרה לך? אין לך ידיים, אין לך רגליים, אין לך עוד איברים חוץ מהראש. מה זה? מי יכול היה לעשות לך מעשה כזה נורא?''
''אם אני לא טועה זה היה אייל.'' השיב אלכס בעצב ''אני אמרתי לו שאסור לו להכנס אל החדר שלך והוא בתגובה הוציא סכין וחתך את כל חלקי גופי! זו עברה על החוק והוא צריך לקבל את עונשו!''
''אייל, הא?'' שאל אלעד בקול מרושע ''כמובן. כמה פשעים האדם הזה יכול לעשות ביום אחד? אדם כזה לא צריך רק לאסור, אלא להוציא להורג! מספיק, הוא רק הורס את הממלכה! אז בשביל מה באת למשרדי, אלכס?''
''ובכן,'' ענה אלכס ''רציתי להודיע לך שהלוחמים ששלחת בכדי שיתפסו את אייל, נכשלו, ואייל ברח מהטירה.''
''ברח, הא?'' שאל אלעד ''חושב שיחמוק מעונש? אני עוד אתפוס אותו. הוא לא יחמוק מנחת זרועו של אלעד המושל הדגול! ארגן את כל תושבי הממלכה, אלכס, אני רוצה לערוך נאום.''
וכעבור שעה, התכנסו כל תושבי ממלכת אוטאקו באולם הנאומים של הטירה. היה מאד צפוף ורועש באולם, אך אנשים בכל זאת נשארו משום שרצו לדעת מדוע אלעד כינס את כולם. כעבור מספר דקות, הגיע אלעדד אל הבמה העליונה, והחל לנאום במקרופון שלו. ''תושבי אוטאקו היקרים.'' נאם אלעד ''רציתי לידע אתכם על כך שיש פושע נמלט בממלכה.''
''מה? פושע נמלט?'' התחילה פאניקה בקהל ''הו לא, זה ממש נורא!''
''הרגעו, רבותי, הרגעו.'' הרגיע אלעד את הקהל ''פושע זה, ששמו אייל, אמנם מסתובב חופשי ברחובות ויכול לרצוח כל אחד ואחד מכם, אולם אני מאמין שאם נשתף פעולה, נצליח לתפוס אותו וכך יבואו שלוה ושלום על הממלכה. פושע זה הוא נכון לעכשיו הפושע המבוקש ביותר בממלכה, ומי שיצליח ללכוד אותו יזכה במאה שקי כסף. נו, האם יש מתנדבים?''
דממה נפלה על הקהל. נראה היה שכולם פחדו מאד להציע את עצמם לתפקיד מתנדבים. הפושע שעליו דיבר אלעד הפחיד אותם מאד, והם פחדו מאד למות. ''נו, בחייכם, אל תהיו פחדנים!'' נאם אלעד ''חשבו על הכסף, חשבו על הכסף!''
''אני חושב שאני יכול ללכוד את הפושע.'' נשמע קול מתוך הקהל. ''ומי אמר את זה?'' שאל אלעד ''הצג את עצמך!''
''שלום, שמי הוא ולדימיר,'' אמר אדם בלונדיני ורזה שהיה בקהל ''ולדעתי אני אצליח לתפוס את הפושע שאתה כל כך רוצה.''
''אתה?'' שאל אלעד ''אבל...הבט על עצמך! אתה כה צנום וחלש! איך תוכל להביס כזה פושע רב עצמה?''
''ובכן, הפושע הנ''ל שעליו אתה מדבר הוא בסך הכל נוב עלוב ותו לא,'' הסביר ולדימיר ''האמן לי. הוא לא חכם ולא מתוחכם כלל. הוא בטח ברח ממלכת אוטאקו. מה שהוא לא יודע זה שיש לי חברים מכל הממלכות שבגלובוס. הם יעזרו לי לתפוס אותו.''
''המממ בסדר גמור.'' אמר אלעד ''מקובל עלי. אתה תהיה זה שיתפוס את אייל. בהצלחה, אזרח, אני סומך עליך, רק זכור: תזכה בכסף אך ורק אם תצליח להביא אלי את אייל, בריא ושלם. אני רוצה אותו חי.''
ובאותו הזמן, יצאו אייל ונדב מתוך שער היציאה ממלכת אוטאקו ומצאו את עצמם במרחב פתוח, בו היו כל מני כניסות לכל מני ממלכות שונות ומשונות. ''לעזאזל, יש כאן כל כך הרבה ממלכות.'' אמר נדב ''מה נעשה? לאיזו ממלכה נלך?''
''יש לי רעיון!'' קרא אייל ''למה שלא נבחר בעזרת אן-דן-דינו?''
''אן-דן-דינו?'' שאל נדב בלעג ''אייל, אתה השתגעת? מה זו השטות הזאת? מה, אנחנו ילדים קטנים?''
''יש לך רעיון יותר טוב?'' שאל אייל ונדב השפיל את ראשו. אייל התחיל לעשות אן דן דינו כשהוא מצביע על כל אחת מהממלכות: ''...המלך אמר לספור עד עשר. אחת, שתים, שלוש, ארבע, חמש, שש שבע, שמונה, תשע, עשר!''
''אוי לא, אתה בטח צוחק עלי!'' אמר נדב בעצב. הממלכה שאייל הצביע עליה בסיום הספירה היתה ממלכה אשר כולה היתה מכוסה בעננת רוע. ''זו הממלכה הכי נוראה בכל האזור!'' אמר נדב ''יותר גרועה אפילו מאוטאקו! המושל שם כל כך אכזר...אנחנו חייבים ללכת לשם, אייל?''
''אין ברירה אחרת.'' אמר אייל ''מה שיוצא, אני מרוצה.''
השניים נאנחו, ונכנסו לתוך שער הכניסה לממלכת אדוונס.