ברשותכם, אני אתחיל עם בדיחה:
איש אחד נכנס לבית כנסת עם כלב.
הוא ניגש אל הרב ואומר: "כבודו, הכלב בן 13, צריך לעשות לו בר מצווה!" הרב נעלב ועונה:
"תגיד לי, נראה לך שיש לי זמן לבדיחות היום? לך מפה. אין לי זמן לשטויות"
האיש הולך לבית הכנסת שממול, נכנס ואומר:
"הכלב בן 13, צריך לעשות לו בר מצווה!"
עונה הרב: "אין בעיה. שלם 1000 דולר ואני אעשה לו בר מצווה!"
האיש משלם לו והם חוגגים בר מצווה לכלב...
לאחר בר המצווה עושה האיש חושבים עם עצמו.
הוא נכנס אל הרב שבבית הכנסת הראשון ושואל:
"איך זה שבבית הכנסת שממול חגגו לכלב שלי בר מצווה תמורת אלף דולר ואתה לא הסכמת?"
הרב המופתע שואל: "למה לא אמרת שהכלב יהודי?"
אני מודה להוריי שהביאוני עד הלום, בלעדיכם לא הייתי מגיע למקום שבו אני כיום.
רשמו אותי לחוג טניס והפכו אותי לספורטאי, דאגו שלא אתאמן יותר מדי.
למרות התנגדותם שאותי מיררה, מילתי האחרונה בנושא החיה עוד לא נאמרה.
מילה אחת יש לי לכם לומר, תודה.
תודה לאחיי שתמיד היו לידי, בין אם אני רוצה ואם לא.
תודה לבית הכנסת שהעלה אותי לתורה.
תודה למשפחתי, שתרמה לי רבות.
תודה לעם ישראל, תודה לכל היצורים החיים, תודה.
תמיד אהבתי חיות, לי זהו מעין תחביב.
וגם אם לא תהיה לי חיה, תמיד יהיה לי את **** החמוד שיכול להיות פראי מספיק בשבילי.
לסיום, תודה לכולם שבאתם לחגיגת בר המצווה שלי, אני שמח מאוד שבאתם.
כמו שהתחלתי עם בדיחה, אסיים עם בדיחה בנושא שאהוב עליי מאוד: בעלי החיים.
שכן, בעולמנו כיום, הבדיחות הן מהמקומות היחידים שניתן למצוא בהן חיות, מלבד הטלוויזיה והצלחת.
גנב פורץ לבית בשכונה עשירה בלונדון.
הוא בטוח שאין אף אחד בבית, אבל פתאום הוא שומע קול: "אני רואה אותך... וגם ישו רואה אותך..."
הגנב קופא על מקומו, אבל אחרי דקה הוא שומע שוב: "אני רואה אותך... וגם ישו רואה אותך..."
הקול נשמע לו מעט מוזר.
הוא מביט סביבו ובפינה חשוכה הוא רואה כלוב שבתוכו תוכי.
התוכי פותח את פיו ואומר: "אני רואה אותך... וגם ישו רואה אותך..."
"תמות כבר, אתה והישו שלך" נאנח הגנב בהקלה "הבהלת אותי חתיכת תוכי מסריח"
"אותי אתה יכול לקלל כמה שאתה רוצה" אמר התוכי "אבל ישו, הרוטוויילר שלנו, לא אוהב שמדברים אליו ככה".
תודה והמשך יום נעים.