Pokemon GO
מציג תוצאות 1 עד 5 מתוך 5

נושא: The Last Vampires

  1. משתמש מנוסה
    תאריך הצטרפות: Dec 2007
    הודעות: 134
    #1
    אוקיי, חרישה ענ-קית על אנימות וסדרות טלוויזיה, משחקים וספרים שאף אחד מהם לא מקושר באמת למציאות מביאה למצב הזה - סיפור חדש D:
    ניסיתי לפתוח את הסיפור במקום אחר ולקבל תגובות על מנת שאוכל לשפר את הרמה שלי... אך התגובות לא הגיעו ואתם גם לא העצות לצערי S:
    לכן באתי הנה, על מנת לקבל טיפים ועצות ולשפר את רמת הכתיבה שלי.
    עד עכשיו כתבתי 3 פרקים ואני כבר לקראת סיום הרביעי, לכן בגלל שזה לא הרבה פרקים אפרסם אותם ביחד, אם אני אמשיך בזה אוליי בעתיד נקרא לזה ספיישל ההתחלה, מי יודע. :בודקבכדורבודלח:

    תודה רבה לבטא שלי: ליאן-צ'אן (יולייה)

    עכשיו, לאחר כל ההקדמה (חסרת כל טעם) הזאת, הנה 3 הפרקים (או שלא?): (בספווילרס על מנת לא לעשות הודעה ענקית מדיי)

    Spoiler ספוילר


    Spoiler ספוילר


    Spoiler ספוילר


    Spoiler ספוילר


    ~סוף הספיישל (פה חשדתי)

    אני מקווה לתגובות שיעזרו לי לקדם את רמת הכתיבה שלי, כדיי שאת הפרקים הבאים אוכל להוציא ברמה יותר טובה :}

  2. מנהל ראשי
    תאריך הצטרפות: Jul 2007
    שם: אדם
    הודעות: 8,132
    #2
    אז בוא נתחיל בתגובה מפדבקת קצת: כיף לראות סיפור כל כך מקורי וכל כך בשל פה בפורום שלנו! אתה מוזמן (מתבקשואףחייבחסרלךשלא!!!) אהמ להישאר ולפרסם פרקים נוספים בסיפורך!
    צ'יקה מצטיירת בעיני כדמות שמנסה לפרש לעצמה מה הוא טוב ומה הוא רע, והחוזה עם הרוח הזכירה לי מעין שאמן קינג והטירה הנעה. מה שכן, יכולות הקרב ופיתוח כוחות זה אחד הדברים האהובים עלי יותר מכל דבר אחר בעולם! גם במשחקים אני ממש חולה על זה ^__^

    תגובה בונה: הסיפור שלך מקבל צורה בעיניי יותר של טקסט לאנימה, או לסרט ואפילו הצגה, תיאורים הם ממך והלאה וזה ממש מתחשק לדמיין איך כל דמות בסיפור כל כך טוב נראה.
    אתה צודק, וצורת הכתיבה והרווחים בהחלט מעיקים לקורא ונותנים הרגשה של טקסט, אך בכל זאת, זה לא רק זה ידידי.... כשתתאר את האיזור ואת הדמויות ו"תשמין" מעט את הכתיבה שלך, יווצר פה משהו מקצועי ואיכותי באמת!
    דבר נוסף אומר, כי לדעתי קוראים פה נוטים להתייאש מהר בראותם פרקים כה גדולים. כל פרק אצלך זה משהו כמו 2-3 פרקים בסיפור שלי! :x. עצתי אליך זה גם להיות מעט יותר קמצן באורך הפרק, שוב, אין עניין כלל לקצר בתיאורים או בדיאלוגים, אלא פשוט לקצר את אורך המגילה =_=.
    בעניין הסיפור עצמו, לעיתים ניתנת לי ההרגשה כי ממש צפוי מה עומד לקרוא עם צ'יקה, היא יותר מדי מצליחה "לתתבעיטותבפניםולפרקלכולםת'צורהולהצליחלברוחמכלההתק פות" מבין מה אני מנסה לומר?

    תגובה מדרבנת: חשוב לי לראות המשכיות לסיפור שלך וליצירות נוספות שלך בפורום. אני מוכרח לומר שיש לך תוכן אמיתי שיגרום לכל אחד לרצות לקרוא את הסיפורים שלך. ולכן אבקש ממך לא להתייאש ולהמשיך ולפרסם פרקים.

    עיצה קטנה אחרונה: פורום ספרות ככל טבע אנוש בדרך כלל, מונע בצורה של "הגב ואגיב לך"... כשתגיב בסיפורים פה של סופרים, תיראה עירנות לסיפור שלך בצורה יוצאת דופן.

    המשך כך ^^ נהניתי מאוד.

  3. משתמש מנוסה
    תאריך הצטרפות: Dec 2007
    הודעות: 134
    #3
    תודה רבה על התגובה, אשתדל להפנים את כל מה שכתבת לי מפרק 5 (פרק 4 כבר לקראת סיום).
    בנוגע להצלחות של צ'יקה עם הבעיטות, נראה לי שזה בגלל העתיד הרע שאני צופה לה, אז נתתי לה להצליח בזה... אני חושב... ם:

  4. משתמש מנוסה
    תאריך הצטרפות: Dec 2007
    הודעות: 134
    #4
    טוב... הנה עוד פרק שאף אחד לא יקרא...

    פרק 4 - המוות הסופי?
    האיש הצמיד את ידו לקיר ונעצר. "ה...הגענו...?", שאל הירוקי.
    "לאן אתה רוצה להגיע...?", שאל האיש.
    "ל... לצ'יקה! כלומר, לערפדית!, אתה יודע את זה!", אמר הירוקי.
    "אני יודע... שאתה רק בגוף של אדוני...", אמר האיש ובמהירות הבזק תפס בהירוקי באחיזה שלא יוכל לזוז כלל. הירוקי בלע את רוקו בהלם. ליבו הלם בחוזקה. הוא אפילו לא אמר כלום בגלל שבהינף יד האיש גילה הכל.
    "תביא... אותו... לפה..." נשמע קול לחישה מהדהד באוזניו של הירוקי. קול כקול נחש.

    "אני... בטוחה שאפשר ליישב את זה... אני... יכולה פשוט לחזור לבית שלי ולחזור לחיים הרגילים...?", אמרה צ'יקה בקול מפוחד, אך ניכר בקול שהיא מנסה להסתיר זאת. ידיה קשורות מאחוריי גבה ורגלייה קשורות אף הן בחבלים. אבל עיניה אינן היו מכוסות. היא ניסתה להעיף אותם בעזרת הטלקנזיס, אך שום דבר לא קרה. חמשת האנשים ביניהם הדבר אשר היה בתוך הירוקי נעמדו כל אחד במקומו. הם החלו לשיר מזמור, כל אחד מתחיל קצת אחריי השני והמילים מתערבבות זו בזו. ולאט לאט כל מיני ציורים ואותיות מתחילים להופיע על הקיר. כשהם מסיימים לשיר נדחף הירוקי האמיתי בגופו של קאייצ'י נדחף לחדר, קשור עם ידיו מאחוריי הגב גם כן על ידי אותו איש שמשרת את קאייצ'י. "עבודה טובה", אמר הדבר אשר היה בהירוקי.
    האיש השתחווה לפניו וייצא מהחדר. "אז... אז... אז אתה קאייצ'י!", אמר הירוקי.
    "אני מניח שישבת שעות על מנת לעלות על זה...", אמר בזלזול, מה שהתברר קאייצ'י אשר היה בגופו של הירוקי.
    "הו...?", צ'יקה הסתכלה בפנים מבולבלות לעבר קאייצ'י והירוקי.
    "צ'יקה! זה אני! הירוקי!", אמר לה הירוקי וצ'יקה החזירה אליו מבט מבולבל.
    "החבר הטיפש שלך במקום להטיל כישוף שייתן לנשמה שלו להיכנס לגוף שלי הטיל כישוף שאפשר לי להיכנס לגוף שלו... ואת הנוכחות המגועלת שלו אפשר לזהות מקילומטר...", אמר בבוז קאייצ'י.
    "אל תדאג שמץ קטן, אתה תקבל את הגוף העלוב שלך בחזרה... לא לפניי ש..." הוא אמר והוציא מכיסו של הירוקי את השעון של וולבוד.
    הירוקי וצ'יקה בלעו את רוקם בפחד.
    "יופי, אני רואה שאתם זוכרים את זה... ובדיוק מה זה עושה..." הוא אמר "ועכשיו הגיע הזמן לקרוא לחברנו הוותיק, שיצטרף אל המועצה העליונה!".
    "זמנים ועולמות כאחד, נשמות וגופות נקלעים למטרה אחת. את שד הקרח שחררו משעון הזמנים, שעון המתים, שעון העולמות. נשמה תחזור לגופה הקודם, ותשתחרר משליטת האבדון!", קרא קאייצ'י. הציורים והאותיות החלו להבהב. הבזקיי אור החלו לצאת מהשעון וסנוורו את עיניהם של הירוקי וצ'יקה.
    האורות דעכו כאחד. "אה!!... הא...?", אותו איש אשר וולבוד גרם לצ'יקה להתאהב בו הופיע שם. בתחילה צעק, אבל אז ראה שהוא נמצא באותו מקום והחל לתהות מה קרה. צ'יקה פשוט עצמה את עיניה על מנת לא להסתכל ולא להסתכן בכך שהיא שוב תושפע מהשפעת המכתב.
    "זה בסדר, נלכדת על ידיי וולבוד... ושחררנו אותך...", אמר אחד האנשים בגלימות.
    "הדבר האחרון שאני זוכר זה שהוא דקלם איזה משפט ונשאבתי לשעון הזה...", אמר השד שיצא מהשעון.
    "תקח את אלה, צ'יקאקו", אמר איש אחר בגלימה והושיט לו גם גלימה. השד, שכנראה שמו צ'יקאקו לבש אותה.
    לפתע עיגול נוסף הופיע במעגל והעיגולים האחרים קצת הצטמצמו במרחקם, והוא נעמד במקום משלו במעגל.
    "ועכשיו... לצלב הנאמנות...", אמר קאייצ'י ובידו הייתה השרשרת שהירוקי ראה בחדרו של קאייצ'י כשכנס לגופו.
    הירוקי בהה בהלם בקאייצ'י. 'בחיים... לא... חשבתי... שאראה... את הצלב... אבל... איפה הוא...?', חשב הירוקי.
    קאייצ'י מחץ את השרשרת באגרוף ידו, וכשפתח את אגרופו שוב היה שם צלב ממתכת.
    "אני תוהה אם היא תשרוד את זה...", אמר קאייצ'י "אבל שיהיה...".
    הוא סובב את צ'יקה עם גבו אליו, וצ'יקה שניסתה להתנגד לא יכלה לזוז ולא להשתמש בטלקנזיס.
    לפתע הצלב ממתכת החל לקבל צבע אדמדם.
    "תתכוני", נשמע צחוקו המרושע של קאייצ'י. הוא הניח את הצלב על עורפה של צ'יקה. צווחת כאב איומה נשמעה. ולאחר כדקה של הצמדה של הצלב לעורפה קאייצ'י החזיר את הצלב לידו והחזיר אותו לצורת השרשרת. צ'יקה נפלה מחוסרת הכרה לרצפה, כשסמל הצלב בוהק נראה על עורפה.
    "ארג....", נהם הירוקי בעצבנות.
    "תרגע כלבלב", אמר בזלזול קאייצ'י "עכשיו הגיע הזמן לקבל את גופך שלך חזרה...".
    קאייצ'י מלמל משהו וגם ידיו ורגליו נקשרו בחבלים בעוד חבליו של הירוקי נעלמו.
    באותו הרגע הרגיש הירוקי סחרחורת ולפתע מצא עצמו קשור... נמוך יותר, בגופו שלו.
    "ואת זה אני אקח", אמר קאייצ'י ולקח את השעון מכיסו של הירוקי.
    שש האנשים יצאו מהחדר ואחריהם נכנס האיש בעל צלב הנאמנות של קאייצ'י. הוא הרים את הירוקי בעוד הירוקי מסתכל על צ'יקה במבט מבוהל, בהלם, מפוחד, מלא יאוש. ליבו החל להלום בחוזקה. כל העולם סביבו קרס ממש.
    תוך כדקה מצא עצמו הירוקי מאחורי סוגר ובריח.
    "מחר אתה תוצא להורג... בחלל", אמר לו האיש מבעד לסורגים.
    "ל...חלל?", הירוקי שאל בבלבול.
    "אתה תראה בעצמך מחר..." אמר האיש והלך משם.
    איש שמן במיוחד ישב ושמר מאחוריי הסורגים, הוא תפס תנומה קלה.
    'החלל...? כלומר, לירח...?', ניסה הירוקי לחשוב על החלל והחליט לשאול את האיש.
    "היי!", הוא קרא לעבר האיש, אשר רק התחיל לנחור במקום להתעורר.
    "היי!", קרא הירוקי. האיש המשיך לישון.
    "היי!!!", צעק הירוקי.
    "הכל בסדר אמא!, קמתי!", אמר האיש המגודל והסתכל על הירוקי "אה... זה אתה... מה יש שוטה קטן?".
    הירוקי כמעט החליט במקום לשאול אותו להתחיל לקלל אותו אך התאפק ושאל.
    "תגיד... מה זה החלל... זה שהולכים להרוג אותי בו מחר...?", הוא שאל.
    "החלל...? אמם... אני מניח שזו לא תהייה בעיה לספר לך...", אמר האיש "החלל זה כמו מימד אחר, אשר אנחנו הצלחנו לגלות איך להגלות לשם אנשים שאנו רוצים להרוג. אף איש לא חזר משם חיי, כלומר, אף אחד לא חזר משם בחיים. כל מה שידוע עליו ידוע מאגדות שאומרות שזה חלל ריק מכל בו אתה מתבודד לבד עד שאתה מת, ולא משנה כמה אנשים יהיו בו – לא תוכל לפגוש אותם. אבל זה כמובן לפי האגדות... אחלה עינוי לשוטה כמוך!", אמר האיש.
    "כרגע הדבר שהכי קרוב למילה שאמרת זה 'שותה', ונראה לי שאתה שותה הרבה מאוד...", אמר הירוקי חלושות, אך נראה שהאיש הבין את זה.
    "מה אמרת?!", קרא האיש בעצבנות והירוקי לא השיב לו. "מ-ה, א-מ-ר-ת?!", אמר האיש בעצבנות והירוקי חייך חיוך מלגלג.
    האיש נשם עמוק ונרגע. "תצחק כמה שתרצה, בינתיים אתה זה שהולך למות מחר" הוא חייך אליו חיוך נקמה והירוקי עיקם את פניו בעצבנות.


    "אה... איפה אני?...", מלמלה צ'יקה.
    היא מצאה עצמה בתא קטן בו מיטה וכיור בלבד. הייתה אך ורק דלת אחת וסורגים סביבה.
    "הו! היא התעוררה!", אמר העוזר הנמוך של קאייצ'י.
    הוא שם את ידו על הקיר והתיישב על כיסא עשוי אדמה, ולאחר כדקה הוריד את ידו.
    מיד נשמע קול צעדים וקאייצ'י הופיע. עיניה של צ'יקה בהקו בצבע צהוב ולפתע היא השתחווה לו.
    "אז... אני יכול ללכת אדוני...?", אמר העוזר של קאייצ'י.
    "אתה משוחרר", אמר קאייצ'י והאיש הלך משם.
    צ'יקה התרוממה מתנוחת ההשתחוות. "תנוחי... מחר את תקבלי את חותם האש" אמר קאייצ'י והיישר אליה מבט חד. הוא נעץ בה את מבטו לאורך מה שנראה כנצח, אך לבסוף הלך.
    "חות... חותם... האש...? מה זה...?", מלמלה לעצמה צ'יקה "ולמה אני פה...? לא בגדתי באדון קאייצ'י". בעודה אומרת זאת, נראה כי הצלב על עורפה זהר באור צהוב שכמעט כבר נראה כירקרק.
    24 שעות חלפו להן לאיטן עבור הירוקי וצ'יקה. הירוקי דאג מה יקרה לו, ומה קרה לצ'יקה בעוד צ'יקה דאגה מה הוא חותם האש.
    "בוא... – נידון למוות", חייך אל הירוקי חיוך זדוני האיש השמן אשר ישב מול כלאו כאשר פתח את הדלת.
    הירוקי לא קם ממיטתו. "בוא כבר!", התעצבן האיש והוציא אזיקים וחיבר אותם לידיו ורגליו של הירוקי בלי שהירוקי יכול היה להתנגד.
    האיש השמן הרים אותו בידיו מעל ראשו וסגר אחריו את הדלת ונעל אותה במפתחות כשהוא מחזיק את הירוקי ביד אחת. הוא הוביל אותו לבמה ענקית מתחת לאדמה וכקהל אלפי שדים אשר נועצים בו עיניים. "מ-ו-ו-ת!, מ-ו-ו-ת!, מ-ו-ו-ת!", נשמעו שאגות רמות מהשדים.
    שישה אנשים נכנסו לחדר, ביניהם הוא זיהה את צ'יקאקו, למרות שהיה מכוסה תחת הגלימה.
    האיש השמן הניח אותו וירד מהבמה ומייד שש האנשים נעמדו סביבו במעגל.
    הם החלו שוב לזמר זמרה מוזרה, ושוב אותיות וציורים החלו להופיע על הקירות. השאגות החלו לגבור עוד יותר ויותר ואוזניו של הירוקי כאבו. לפתע עיגול סגלגל מרחף הופיע מול הירוקי. "מ-ו-ו-ת!, מ-ו-ו-ת!, מ-ו-ו-ת!", נשמעו הקריאות חזקות עוד יותר. "תעשה את זה בעצמך או שנאלץ אותך" אמר אחד מהם, שהוא זיהה בקולו כקאייצ'י עכשיו. הירוקי לא זז.
    יד ארוכה הופיעה משום מקום ודחפה אותו היישר לתוך העיגול. "תהנה... בחלל מכשף...", אמר קאייצ'י בעוקצנות, וזה היה הדבר האחרון אשר הירוקי שמע לפניי שנעלם בתוך העיגול.

    העיגול נעלם ושישת האנשים נעמדו בשורה.
    לבמה עלתה צ'יקה. היא ניגשה מול קאייצ'י והשתחווה לפניו. מייד אחריה נכנס האדם אשר ככל הנראה היה אמור להטביע את חותם האש כשלידו צועדת בעליזות ילדה.
    צ'יקה התרוממה ויישרה מבט מהסס אל קאייצ'י אשר השיב לה בהנהון.
    'אני... מניחה שאין... ברירה...', חשבה צ'יקה.
    היא הרימה במקצת את חולצתה וחשפה את כתפה במקצת. האיש לחש משהו לילדה שזה עתה התרחקה ממנו וקיפל את שרוול חולצת העסקים בה היה לבוש. הוא הושיט את ידו קדימה ולפתע ציור של אש בהק בידו. "תתכונני...", אמר האיש.
    צ'יקה הנהנה והוא בהרף עין הניח את יידו על כתפה. "תססס..." נשמע קול תסיסה. צווחת כאב איומה נשמעה והאיש הפשיל את שרוולו והכניס את ידו לכיס מכנסיו.
    צ'יקה נפלה מתה לרצפה בין רגע. "נו טוב..." אמר קאייצ'י בזלזול.


    אני באמת ניסיתי להפנים את מה שנאמר לי. פשוט מצאתי מישהי שהסכימה לשכתב לי (להוסיף את התיאורים כפי שהיא מדמיינת) וכך כתבתי לי במחשב את פרק 4-6 בלי להרגיש... אשתדל מפרק הבא להצליח יותר... בנוסף הבטא (של הניקוד) נעלם, למרות שאני לא חושב שיש לי שם יותר מדיי שגיאות בניקוד...

    טוב, זה לא כאילו שמישהו ייקרא את הפרק הזה בכלל Xd

  5. משתמש מנוסה
    תאריך הצטרפות: Jul 2010
    שם: אלי
    הודעות: 3,589
    #5
    עכשיו אני קורא את 4 אבל פרקים מדהימים אחי זה ממש יפה!!!!

מידע על הנושא

משתמשים שצופים באשכול

יש כרגע 1 גולשים שצופים באשכול. (0 משתמשים ו-1 אורחים)

הרשאות

  • אתה לא יכול לפרסם נושאים חדשים
  • אתה לא יכול לפרסם תגובות
  • אתה לא יכול לצרף קבצים להודעותיך
  • אתה לא יכול לערוך את הודעותיך
  •