משחקי תפקידים - מה זה בכלל?-קרדיט לאבי סגב
מדריך זה מיועד למי שהמושג משחקי תפקידים זר לו, למי שניסה להסביר לעצמו או לאחרים את מהות הדברים ולמי שכבר קרא עשרות הסברים שכאלה בעמודי הפתיחה של שיטות משחק.
משחקי תפקידים דומים מאד למחזה מאולתר. לכל שחקן יש דמות (שיכולה להיות שונה מאד מהשחקן בחייו האמיתיים), אותה הוא מגלם בעולם המשחק (שיכול גם הוא להיות שונה מאד מהעולם האמיתי בו אנו חיים).
אחד מהשחקנים אינו מגלם דמות. שחקן זה נקרא "מנהל המשחק" (או המספר, או המנחה, או שליט המבוך [שה"מ בקיצור]). הוא אחראי לגלם את שאר העולם - כל האנשים והיצורים אותם פוגשים דמויות השחקנים, ולתאר את העולם והסביבה עצמה בה פועלות הדמויות. השה"מ הוא גם הקובע האם פעולה מסוימת אותה ניסתה הדמות לבצע הצליחה או לא. לדוגמה, אם שחקן מחליט שדמותו מניפה את חרבה ותוקפת את האורק הניצב מולה, השה"מ הוא זה שקובע (בD&D ההחלטת נעשית בעזרת קוביות מיוחדות וחוקי המשחק - למשל.) אם המכה פגעה או לא, ואיזה נזק היא הסבה לאורק המסכן.
שחקני משחקי תפקידים ממלאים שתי פונקציות שנות, הראשונה היא תפקיד המנחים. מנחה המשחק הוא בראש ובראשונה התסריטאי, הוא זה שכתב את הסיפור והרקע להתנהלותו. בדיוק כמו סופר, כותב מחזות או כאמור תסריטאי, הוא יוצר עולם דמיוני לפי רצונו (עולם פנטסטי כמו של טולקין, מדע בדיוני כמו במסע בין כוכבים ובעצם הוא יכול להתבסס על כל יצירה ספרותית או קולנועית שנכתבה אין פעם) וכתב את מסגרת העלילה.
הפונקציה השניה היא השחקנים, כל שחקן יוצר לעצמו דמות, אישיות דמיונית על כל רבדיה, כולל פרטים ביוגרפיים, אופי , כישורים, ידע, מניעים ומטרות, מכאן השם משחק תפקידים, כל שחקן משחק תפקיד כלשהו. את הדמות הזו הוא עתיד לשחקן בדיוק כמו שחקן תיאטרון או קולנוע. מטרתו היא "להיכנס" לדמות, להיות הדמות למשך המשחק ולתאר את פעולותיה ותגובותיה לעלילה.
כאשר הדמויות, הרקע והעלילה מוכנים המשחק למעשה מתחיל. בשלב זה מבצע המנחה את תפקידיו הנוספים, הוא מתאר בפני הדמויות את העולם הסובב אותם, מה הם רואים ושומעים. בהתאם לעולם ולעלילה שיצר הוא מעמיד בפני השחקנים מצבים עליהם השחקנים נדרשים להגיב בתור הדמויות, כלומר בהתאם לאופי והאישיות הדמיונית שיצרו לעצמם. תגובת השחקנים משפיעה, כמובן, על המשך המשחק, הבחירות והמעשים שהחליטו לעשות מנווטות את המשך העלילה, כך שנוצרת התרחשות אינטראקטיבית.
מנחה: "שמי הבוקר מלאים בענני גשם מבשרי רעות, הרוח שורקת סביבכם ואוספת איתה עלי שלכת. האפלה שסביבכם כמעט מוחלטת ורק אורו של ברק מזדמן מפלח אותה וחושף את תוואי השטח הפראי. נראה שהכביש הצדדי עליו נסעתם מתפתל מעלה אל ראש הגבעה, שם, אתם מבחינים במטושטש, ממוקם בית אחוזה גדול."
שחקן א': "אני יוצא מהרכב, מרים את מכסה המנוע ובודק את מצבו".
מנחה: "הרמת מכסה המנוע משחררת ענן שחור סמיך המדיף ריח של גומי שרוף, למרות הבנתך המינימאלית במכונאות, ברור לך שהמנוע שווק".
שחקן ב': "איפה אנחנו?"
שחקן א': "יש לי מפה בתא הכפפות בו נבדוק."
מנחה: "לאורה העמום של מנורת הרכב אתם מצליחים למצוא את מיקומכם, סטיתם מהדרך הראשית ואתם נמצאים כ- 20 ק"מ מהישוב הקרב ביותר".
שחקן ב': "טוב, מה עושים עכשיו?"
מנחה: "ברק גדול מאיר את השמים, והגשם, שכאילו חיכה לסימן כלשהו, מתחיל לרדת
בזעם. הטמפרטורה היא בערך 5 מעלות ומתחיל להיות ממש לא נעים".
שחקן א': "טוב, בוא ננסה לבקש עזרה בבית ההוא על הגבעה."
המנחה ממשיך את תיאור העלילה בהתאם לבחירות השחקנים, שלעיתים הן מפתיעות מאד. תפקידו הוא בניית המתח ויצירת האווירה הנכונה כדי להעביר לשחקנים את התחושות של דמויותיהם. הוא מציב בפני השחקנים שורה של אתגרים איתם הן נאלצים להתמודד בעזרת הכלים שלרשות דמותם, מתוך כוונה להכניס רוח חיים בדמות שיצרו, לפתח אותה ולהעמיק את אופייה.
אבן הבניין של המשחק היא הדמיון, המנחה נדרש למקוריות יצירתיות לכתיבת העלילות לקראת כל מפגש, הוא צריך ליצור תמונה "חיה" ומפורטת מספיק כדי לאפשר לשחקנים תחושה שהם אכן נמצאים שם, בזירת ההתרחשות הדמיונית. הוא נדרש להיות מספר סיפורים טוב כדי להעביר את העלילה שיצר בצורה שבאמת תרגש את השחקנים ותאפשר להם להזדהות עם הדמויות. השחקנים נדרשים גם הם לדמיון לצורך בניית דמויות עמוקות ומלאות. הם נדרשים ליכולת משחק (במובן התיאטרלי של המילה), יצירתיות ויכולת אלתור כדי להגיב לסיטואציות המפתיעות אליהן הם נקלעים.
אם זה משחק של דמיון למה צריך את כל הספרים האלה?
בגלל שמדובר בדמיון של אנשים שונים, בעלי רצונות שונים, דרושה דרך להכריע במצבים בהם יש התנגשות בין שני שחקנים או בין השחקנים למנחה. כאשר השחקנים מנסים פעולה כלשהי חשוב לקבוע אם היא הצליחה, כאשר מתנהל קרב בין הדמויות לאויבים חשוב להכריע מי ניצח. כדי להכריע בסיטואציות האלה נכתבו שיטות המשחק.
השיטות הן קבוצות חוקים המגדירות דרך קבועה להכרעת הסיטואציות המתעוררות במשחק. הצורך הראשוני הוא הגדרת הדמויות באופן מדיד וקבוע, עד כמה האביר שאני רוצה לשחק הוא חזק או חכם, עד כמה הוא מיטב לרכב על סוס, להילחם בחרב וכו'. כדי לענות על שאלות אלה כל דמות מוגדרת ע"י מספר פרמטרים "יבשים" הממקמים את תכונותיה וכישוריה על סקאלה מסוימת בעזרתה ניתן לקבוע מה היא מסוגלת לעשות ועד כמה טוב.
כמו כן יש חוקים הקובעים כיצד מתוארת כל פעולה של הדמות, אם אני מעוניין שהלוחם שלי יטפס על חומת הכלא הפדרלי אני צריך דרך לבטא את הקושי שנובע מגובה החומה ומחשש שהשומרים ישמעו אותי, מצד שני יש להביא לידי ביטוי את הכוח הפיזי של הדמות והאימונים שעברה. כל אלה משוכללים לכדי מספר כלשהו ובד"כ ההכרעה מתבצעת ע"י גלגול קוביה. גלגול הקוביה מוסיף אלמנט של אקראיות ומתח, אני יכול להצליח במשהו שבד"כ אני גרוע בו או להיכשל משהו שאני ממש טוב בו. לרוב שיטה זו של גלגול קוביות נמצאת במשחק הידוע והמוכר- D&D.
המנחה: "דלת האחוזה נפתחת בחריקה, לאחר שעינכם מתרגלות לחשכה אתם רואים
שנכנסתם לאולם כניסה רחב, מרוצף שיש לבן ושני גרמי מדרגות מסתלסלים ממנו
מעלה. ברק פתאומי חושף חלונות צרים וארוכים מכוסים ויטראז'ים ושתי דלתות עץ
כבדות בצידי החדר. הגשם ממשיך ואתם כבר ספוגים לחלוטין.
שחקן ב': "לעזאזל, -אני נכנס- אני ממש רגיש לקור ושפעת זה ממש מה שחסר לי".
שחקן א': "טוב, -גם אני נכנס- 'יש משהו בבית!!' אני צועק".
מנחה: "הדלת נסגרת מאחוריכם בטריקה וקול הצעקה שלך מהדהד בחלל החדר ללא מענה".
שחקן ב': "אוי, #%&#$!! יש לי הרגשה רעה לגבי המקום הזה!"
שחקן א': "אני מנסה לפתוח את הדלת. האם היא נעולה?"
מנחה: "נעולה".
שחקן א': "אם כך אני מנסה לפרוץ אותה, למדתי קצת להתעסק עם מנעולים בסיירת".
מנחה: "טוב בא נראה, חשוך, הידיים שלך קפואות מהקור ואין לך כלים מתאימים זה נותן לך מינוס של 40%. אף על פי כשרון הפריצה שלך".
עד היום פורסמו מאות שיטות משחק שונות ע"י עשרות רבות של חברות, ספרי השיטה הם הצד המסחרי סביב העיסוק הזה.
אז מה המטרה, איך מנצחים?
בכל סוג של משחק, יהי זה משחק לוח, משחק קלפים או אפילו משחק כדור, תמיד יש מטרה ברורה. תמיד יש מנצח ומפסיד, והמשחק משוחק במטרה לנצח. בשח-מט צריך ללכוד את המלך של היריב. במונופול צריך לצבור כסף, ולרושש את כל השחקנים האחרים. בכדורגל צריך להבקיע יותר שערים מהקבוצה היריבה.
משחקי תפקידים הם שונים. במשחקי תפקידים, אין מטרת-על אליה שואפים כולם להגיע. אין מנצחים ומפסידים. המטרה היחידה היא להיות יצירתיים וליהנות מהמשחק. כמובן, יכולות להיות מטרות ביניים קטנות במהלך המשחק - הדמויות עשויות לנסות להציל את הנסיכה מהמכשף הרשע שחטף אותה או לחסל את הדרקון שטורף את עדרי החקלאים. אבל אפילו אם ייכשלו במשימתם, הם לא "יפסידו" במשחק. כל עוד השחקנים נהנו מהמשחק עצמו, הם השיגו את מטרתם.
למרות העקרונות המעט לא שגרתיים של המשחק, הוא צבר פופולריות רבה ברחבי העולם, בגלל הטווח הבלתי מוגבל של האפשרויות שהוא מאפשר לשחקנים, החופש היצירתי שניתן להם, פיתוח הדמיון שהוא מאפשר וכמובן החוויה הטוטלית של סיפור בו אתה הוא הגיבור.