נושא: מסעם של המשתמשים

הפרקים נכתבו על ידי ליאור, פלג ואני.

פרק 1-נכתב על ידי ליאור
"איתמר! איתמר!" ציפצף האיסיקיו וחלון הודעות קטן קפץ משום מקום.
"אני מושעה! אני מושעה באתר המכנה את עצמו 'לוביקופ'!" הודעה זו נשלחה ע"י ליאור,
בן דודי. "אני עסוק מדי לשטויות של ילדים" חשבתי לעצמי "נמאס לי מפורומים, באנימקס השקעתי ת'נשמה וקיבלתי פרש, אני לא מתכוון להשקיע יותר בפורומים!" הייתי נחוש בדעתי ולפתע הסיבה הייתה ברורה לי מאוד, ביררתי על משתמשים ונרשמתי, המשתמשים שהיו ברשימה שלי היו: מקש, קיסינו, נדובי, ונודלס המנהל הראשי ביררתי על משתמשים אלו ונירשמתי. לי הייתה מטרה ברורה בכוונת "להחזיר את ליאור מבאן" עד מהרה גיליתי שנודלס מנהל הקהילה לוביקופ הוא אדם מרושע עד מאוד.
"נודלס, אני מציע לך להחזיר את ליאור, איפה אתה כולא אותו?! אני מתכוון לשחרר אותו מהמאסר." צעקתי לעברו. "אין לי סיכוי לגלות" הוא צעק. לפתע הוא צעק "מתקפת באן אי-פי!" ומשהו שהיה נראה כמו מתקפה נשלח אליי, בקושי התחמקתי והקרן פגעה בעציץ הסמוך "קיבלת באן אי-פי, עציץ!" העציץ המסכן נעלם והיה כתוב במקומו "מושעה!". "באן, באן, באן, באן, באן!!" צעק נודלס והתחמקתי, אך בטעות הבאן פגע ברגלי ונפלתי "אתה גמור!" צעקתי ורצתי לעבר נודלס, זינקתי עליו ושנינו החלנו לעוף לעבר הרצפה במהירות עצומה מהמגדל הגובה ביותר בממלכת לוביקופ. מהר אכזתי בענף עץ שצמח מתוך מגדל ונודלס החל ליפול "אני אשלח את המשרתים שלי!" צעק נודלס ותפס את הרגל שלי. "ספר לי איפה ליאור ואולי אתן לך לחיות!" צעקתי. "זובי!" צעק נודלס ותפס חזק בנעלי, נעלי החלו להיפתח ולפתע "אה!!!" נודלס צעק והחל ליפול, נודלס התרסק על הרצפה מהביניין בגבוה ביותר במללכת לוביקופ. "מלכי!" קרא אחד ממשרתיו המכונה מקש. "אני אעזור לך, אני הרי ללקן. בוא איתי" אמר מקש ונעלם יחד עם נודלס. "לעזאזל!" צעקתי ואז לפתע הענף החל להיקרע. "אוי לא..." קראתי והחלתי ליפול
"אה!!!!!"

תמשיך! סיפור אגדי.

פרק 2 (''הצבא של נודלס, אוכלים במבה!'')-נכתב על ידי נדב
לפתע תפסה אותי זרוע ענקית, והורידזה אותי לקרקע. הרמתי את מבטי, וראיתי איש ענק מימדים, בעל תלתלים בכל ראשו. ''שלום קטנצ'יק,'' אמר הענק ''שמי הוא קיסינו. מסוכן להסתובב ככה לבד באתר, מסתובבים פה המון טיפוסים מפוקפקים.''
''שתוק!'' קראתי בזעם ''אין לי זמן לדבר עם אנשים כמוך. לי יש מטרה, לשחרר את בן דודי, ליאור, מההשעיה שנודלס נתן לו. אז בבקשה, תן לי ללכת, לפני שאצטרך להשתמש בכוח.''
''אמרת ליאור?!'' אמר קיסינו בתדהמה ''אני מכיר אותו! הוא אחד מחבריי הטובים ביותר! מהו הקשר שלך אליו?''
''אני הוא בן דודו!'' אמרתי בזעם ''כאילו דה? הוא שלח לי הודעה באייסיקיו וסיפר לי שהוא מושעה כמעט שבועיים!''
''כמעט שבועיים?!'' צרח קיסינו ''זה מגוחך! כשהוא סיפר לי על ההשעיה, הוא אמר לי שהיא לחמישה ימים! עלינו לטפל בזה...''
''למה אתה מתכוון כשאתה אומר עלינו?'' שאלתי ''אני ואתה לא צוות, אתה יכול לשכוח מזה. אני מסתובב רק עם נערים בני גילי.''
''התכוונתי לצבא שלי,'' הסביר קיסינו ''הצבא של נודלס!''
''הצבא של נודלס?!'' כעסתי ''זה אומר שאתם עובדים אצל המנהל הראשי! לא הייתי צריך בכלל לדבר איתך, הרי אתה ממחנה האויב...אוי לי, מה ליאור יעשה לי כשיגלה על כך...''
''הירגע,'' אמר קיסינו ברוגע ''הצבא של נודלס זה רק שם כיסוי, בשביל שאף אחד לא יחשוד בנו. השם נותן מעין אשליה כאילו אנחנו פועלים למען נודלס, אך למעשה ההפך הוא הנכון.''
''אני מבין.'' אמרתי ''היכן בדיוק נמצא הצבא הזה?''
''בוא איתי.'' אמר קיסינו וסימן לי לבוא אחריו. הלכנו שנינו בתוך יערות, בתוך נחלים. מה לא עברנו. לא היתה קלה בכלל דרכנו. לא האשכח את העינויים שעברתי בשדה הקוצים. אך זו לא הנקודה כרגע. בכל מקרה, לאחר שעתיים וחצי, הגענו. לפנינו עמדו שני נערים. אחד מהם היה ממושקף ובעל שיער חום, והשני היה בעל שיער אדמוני. ''זהו נדובי,'' אמר קיסינו והצביע על הנער הממושקף ''הוא זה שהקים את הצבא. הוא ידוע בזכות חזותו המסתורית, וקולו המחוספס.''
''נעים להכיר.'' אמר נדובי ולחץ את ידי. ''זהו מלכיאל,'' המשיך קיסינו והצביע על הילד האדמוני ''הוא חבר הצבא הכי חדש, בינתיים. יש לו חוש הומור מאוד משובח.''
''זהו?'' שאלתי ''אלה הם כל חברי הצבא?''
''לא,'' אמר קיסינו ''יש לצבא עוד חבר אחד, ולדעתי הוא זה שמביא את התועלת המירבית. מאחד השיחים קפץ ילד, שזיהיתי מיד: היה זה מקש, הלקקן שעזר לנודלס. ''אתה?!'' קראתי בזעם, וקמצתי את אגרופיי.
המשך יבוא...

פרק קצר XD מפתיע ליראות פרקים קצרים שלך, נדב.
איזה כיף להם.. אוכלים במבה OO

כן, פעם הפרקים שלי היו גרגרי אבק לעומת הפרקים של היום.

פרק 3:
על במבות ועל מקש: נכתב על ידי ליאור
"אתה הוא מקש! הלקקן!!" צעקתי. "נכון" הוא גיחח. "ויש לי לשון כל כך ארוכה שאני יכול לדחוף אותה לתחת של נודלס!" הוא צעק. רצתי לעברו והתתי לו אגרוף בפנים. "אה, כן?" הוא אמר ולפתע קיסינו הרים אותי. "תרגע" הוא אמר. "זהו מקש, הוא חבר טוב שלנו והסגן המשני של המשתמש האגדי ביותר של האגודה." קרא נדובי הנמוך בעודו מסדר את המשקפיים. לפתע נשמעה צעקה "באן! באן! באן!" ושלוש באנים חלו לתקוף אותנו. "לא!" צעקתי ושלושתם עפו אליי. לפתע קיסינו קפץ והגן עליי. "באן, באן, באן, באן, באן!!" נשמעה שוב צעקה. "תתחבא!" צעק נדובי לעבר מקש שקפץ לשיחים. נדובי חטף עשרה באנים ישרים אך עדיין עמד על רגליו!!! "ועכשיו!!"
נשמעה צעקה ונודלס יצא מהשיחים "באן איייפי!!!!" צעק ובאן איפי אכזרי ולא צודק תקף את קיסינו שניסה להגן עליי. "ברחו!" צעק קיסינו בעודו מתמוטט על הרצפה. "הוא מת..." חשבתי לעצמי ואז לפתע "פפפפ...." לפתע יצא אש אדירה מישבנו של נדובי, סירחון כבד עטף את כל הסובבים. "לא!" צעק נודלס והתנדף משם, יחד עם הסירחון. "זה הנשק הסודי שלי" גיחח נדובי בעודו מוצא אותי שוכב עם פנים כחולות, חצי מת על הרצפה. קמתי אט-אט ולפתע "אמץ..." עשיתי לנדובי "1... 2... 3..." נדובי חתף שלושה אגרופים, ממני. "זהו, זה!" צעקתי "אני רוצה הסבר!" צעקתי שנית "טוב, בוא איתנו" התחיל להסביר נדובי. הגענו למפקדה סודית שלא ראיתי מעולם. "הינה הם כל חברי הצוות:" התחיל להציג נדובי: מקש, אני נדובי, גמבה, קיסינו שמת, למד, מסריחוני ,איציק, יחזקאל והחזק מכולם: במבמון. ולא לשכוח את המנהיג, ליאור, שכלוא. מצאנו אתמול מכתב ממנו." התחיל להסביר נדובי. "היה כתוב בו:"
"חברים יקרים, היום אני לי פלוץ."
"אה?" נהנחתי ולפתע עשן חום יצא מישבני. "הוא תקע נושא דיבורים!!" כולם החלו לצחוק.
(למי שלא הבין, נו"ד-נושא דיבורים)
"מה זה אמור להביע?" שאלתי.
"אמ... אני חושב שאכלת משהו לא טוב." החל לצחוק נדובי וכולם אחריך.
"המכתב" קטעתי אותם. "אה..." נהנחו כולם"
"אני חושב שהוא נמצא בטירה של נודלס"
לפתע נשמעה דפיקה בדלת...
פתחתי את הדלת ואז..........

תמשיך. הסיפור מגניב D:

פרק 4 (''שומר הטירה הבלתי נראה'')-נכתב על ידי נדב
בפתח הדלת עמדו לא אחרים מאשר מלכיאל הטירון, וקיסינו בכבודו ובעצמו.
''קיסינו!'' צעק מקש בתדהמה ''אני לא מאמין שאתה חי! אך כיצד זה ייתכן? הרי באן האייפי תקף אותך!''
''נראה לכם שזה באן האייפי היחיד שמנסה לתקוף אותי?'' שאל קיסינו בגאוה ''גופי חזק מאוד, באנים לא משפיעים עלי. טוב, אולי הפעם הוא השפיע עלי קצת יותר מדי, אז תמיד תזכרו לא לאכול במבה לפני ששוטפים ידיים לפני כן!''
''כן, כן, מה שתגיד,'' אמר נדובי בשעמום ''בפעם הבאה אל תתחזה למת. הפחדת אותנו עד מוות!''
''אהם,'' אמר לפתע מלכיאל, שכולם התעלמו ממנו ''אני לא יודע אם שמתם לב או לא, אבל גם אני חלק מהצבא הזה! שלושתכם ברחתם למפקדה החמימה והנעימה שלכם, בזמן שאני נאלצתי לסחוב את גופו הכבד של קיסינו! לא יכולתם לחכות לי קצת?''
''יכולנו,'' אמר מקש ''אבל לא רצינו.'' כולנו צחקנו, פרט למלכיאל שהזעיף פנים.
''טוב, מספיק עם השטויות,'' אמר נדובי לאחר שהצחוק נרגע ''אני לא יודע אם אתם זוכרים או לא, אבל לפני שקיסינו ו..שלומיאל הגיעו, איתמר אמר דבר חשוב מאוד. איתמר, אתה במקרה זוכר מה אמרת?''
''אה...אם אני לא טועה...'' אמרתי ''אני חושב שאמרתי שבן דודי נמצא בטירה של נודלס...''
''בדיוק.'' אישר נדובי את דבריי ''ולכן, עלינו להגיע לטירה של נודלס, ולשחרר אותו משם!''
''חכו רגע!'' צעק לפתע קיסינו ''אני לא יודע אם אתם זוכרים או לא, אבל איתמר לא בדיוק בצבאנו. לכן, אף אחד לא זז מכאן, עד שאיתמר לא אומר אם הוא מצטרף לצבא, או לא.''
''טוב, נו, שיהיה...'' אמרתי בלית ברירה.
החבורה צהלה משמחה, וקיסינו הרים אותי על כתפיו. ''שיחקת אותה.'' הוא אמר בטון חביב.
יצאנו מהמפקדה, והתחלנו לעשות את הדרך לטירת נודלס. עברנו הרפתקאות, מכשולים, סכנות, חיות טורפות, גשמים, בקיצור, המון דברים. אבל זה היה שווה את זה. בסופו של דבר, לאחר הליכה של שעתיים וקצת, הגענו לטירת קיסינו.
''איזה מקום נפלא.'' אמר מקש בטון מעורר חלחלה ''כמה זמן שלא הייתי כאן...''
''אל תקשקש,'' קטע אותו נדובי ''רק אתמול ביקרת שם. ובבקשה, אל תקרא יותר לשממה הזאת ''מקום נפלא''. זה עושה לי קמטים.''
בשערי הטירה לא עמד אף אדם. ''זה מוזר,'' חשבתי בלבי ''טירת נודלס אמורה להיות מקום מבוצר ומבוטח, אז כיצד זה ייתכן שאין אף שומר בשער?''
''מדוע נעצרתם?'' שאל קיסינו בקולו העמוק ''אסור לבזבז זמן, קדימה!''
קיסינו התקדם לכיוון השער, אך אף אחד מהחבורה לא הלך איתו. אך לקיסינו לא היה אכפת. לבסוף, כשממש היה קרוב לפתיחת השער, הופיע לפתע נער מסתורי ונתן לו בעיטה.
לנער היתה תספורת בצורת פטריה, ופרצוף מרושע. '' מי אתה?'' שאלתי ''כיצד הופעת מבלי שראינו אותך?''
''שמי הוא דנידין,'' אמר הנער המסתורי ''אני הוא שומר הטירה. וכפי שבודאי שמתם לב, יש לי כוחות היעלמות.''
''כוחות היעלמות?'' שאלתי, מבולבל לגמרי.
''שמעתי על האנשים האלה.'' אמר נדובי ''יש להם כוח מיוחד, שבו הם יכולים להיעלם מזוית הראיה מתי שהם רוצים. לא סתם בחרו בו כשומר. הוא מסוגל לשטות באנשים, ולגרום להם לחשוב שאין אף אחד בשער, ולאחר מכן להתגלות בהפתעה, ולהרוס את כל תקוותם.''
''זה חולני.'' אמרתי, מזועזע.
''מספיק עם הברבורים.'' קטע אותנו דנידין ''אני יודע שאתם רוצים להיכנס לטירה. אך בשביל להיכנס לטירה, עליכם לעבור אותי. קדימה, מי מכם יהיה מספיק טיפש בשביל להילחם נגדי?''

תמשיך.. ואני מקווה שתעשה לסיפור עונות המשכיות..

הכל תלוי בעצלנות שלי...

פרק 5 ("הבאטל פלוצר")-נכתב על ידי פלג
"אנחנו נצליח לנצח אותך, יא פיטריה רעילה ממייפל סטורי!" אמר קיסינו. "ממ.. יש לי רעיון!" אמר מקש, בזמן שמעליו נידלקה מעליו מנורה שהייתה כבויה כבר הרבה שנים. "גדול!!!!!!!" צעק דנידין. "סופסוף המנורה עובדת!!" הוסיף, ומעיניו יצאו דימעות רגש. "זה לא כל כך חשוב עכשיו, פטריה רקובה" אמר נדובי. "טוב, מה הרעיו לעזאזל?!" שאלתי בכעס. "אוקיי, אתמול ראיתי פוקימון, ושמעתי על הבאטל פרוינטר, אז מה דעתכם לעשות אותו דבר רק במשופר: באטל פלוצר!!" אמר מקש בהיתלהבות. "אוקיי, שני דברים" אמרתי בתגובה למקש. "אחד: סבבה, רק איך נעשה את זה? ושתיים: אין לך טליויזיה, יא ממזר!!" הוספתי. "לא חשבתי על איך נעשה את זה..." אמר מקש. "ודר"א, יש לי טלויזיה!! ראיתי עם קוף אחד, כשהיינו בג'ונגל!!!" הוסיף מקש, אבל למרות שהוא צעק זאת, אף אחד לא הקשיב לו. כולם היום עסוקים בתיכנון הבאטל פלוצר! "אוקיי, נעשה את זה ככה!" אמר קיסינו. ולאחר שעות של ויכוחים של כל הצבא של נודלס, הוחלט שמכיוון שזה באטל פלוצר, זו תיהיה תחרות.."פלוץ למרחק?" שאל דנידין בחוסר הבנה. "כן! כן! צריך לשים אבן בתחת, להפליץ בכל העוצמה, ומי שמעיף אותה הכי רחוק מנצח!" אמר נדובי. "רגע, זה אומר שצריך להוריד את המיכנסיים והתחתונים?" שאל דנידין. "אכן כן! פיטרייה רעילה ממייפל סטורי!" ענה לו קיסינו. "מיצטער, אני לא מוריד את המיכנסיים, ובטח לו את התחתונים!" אמר דנידין. "כן, אתה כן!" אמרתי לו, וחייכתי חיוך זדוני. כולם היתאספו סביב דנידין, והורידו לו את המיכנסיים. "תחתוניי ללבות?!" שאל מקש. "לכולנו יש כאלו!" אמרתי, וכולנו הורדנו את המיכנסיים, והיו לנו תחתוניי לבבות. "לא, הישתגעתם, זה לא זה.." אמר דנידין. "אז מה זה?" שאלו כולם. דנידין הוריד את התחתונים. "אהההההההההההההה!!!" צעקו כולם. "העוזי שלו זה פיטרייה!" אמר קיסינו, וברח. "נימאס לי!" אמר דנידין ובכה. הוא לקח סכין, וחתך לעצמו את העוזי. "אוי ואבוי!" אמרו מקש ונדובי ביחד. "טוב, הבאטל פלוצר היתבטל!" אמרתי. "אבל תיסתכלו על הצד החיובי.." אמר איציק "עכשיו דנידין היתחלש כי אין לו עוזי!" הוסיף איציק, וכולם צחקו. "לכו, אתם יודעים לאן!!!"אמר דנידין. "צדקתם, גרמתם לי לחתוך את העוזי, וזה אומר שאין לי כבר את כוח ההיעלמות!!" צעק דנידין, לקח רובה, וירה לעצמו בראש. "הוא כבר הלך?" שאל קיסינו, בזמן שהוא חזר. "או, קיסינו, אתה לא יודע מההלך פה" אני ונדובי אמרנו. "מה עשיתם לאחי הגדול ב-100000000000 שנה?!" הגיע פיטרייה שניראתת כמו.. "פיטריה ממייפל סטורי באמת!!" אמר קיסינו. "עכשיו, זימון נובים!!!" צעקה הפיטרייה, ובאו מלא נובים קטנים. "עכשיו אנחנו גמורים באמת!" אמר מקש.

פלג XD
תמשיך.

פרק 6 (''קיסינו נגד דנידין'')-נכתב על ידי נדב
הנובים החלו לתקוף אותנו, והרגשנו חסרי אונים. מתקפותיהם אמנם לא היו מתוחכמות במיוחד, אך בכל זאת הכאיבו לנו.
''נראה לכם שבעיטות ואגרופים עלובים ישפיעו עלינו?'' שאל קיסינו בבוז ''טוב, אולי על שאר חברי הצבא זה כן משפיע, אבל עלי בטוח שלא! אני הוא קיסינו, האיש שהותקף על ידי באן אייפי והצליח להישאר בחיים, ואני לא מתכוון לתת לחבורת נובים שכמוכם להביס אותי!''
הנובים החלו לתקוף את קיסינו, אך זה לא השפיע עליו במיוחד. הוא תפס את אחד מהנובים, והשליך אותו על הרצפה. אך למרבה ההפתעה, הנוב לא נפצע או דימם, אלא רק השמיע זרמים חשמליים.
''מה זה אמור להיות?'' שאל מקש בתדהמה.
''אלה הם רובוטים.'' נשמע קול מסתורי. כולנו הסתובבנו, וראינו למרבה ההפתעה את דנידין עומד מולנו.
''הרובוטים שנלחמתם בהם בזה הרגע תוכננו במיוחד לקרבות,'' המשיך דנידין בדבריו ''בעיקר קרבות נגד פולשים. החלטנו לכנותם ''נובים'', כיוון שיכולתיהם השכליות לא מפותחות במיוחד...''
''רגע אחד,'' שאלתי ''אם אתה הוא דנידין, מי הוא הנער ששוכב על הקרקע?''
''זהו שכפול שלי.'' אמר דנידין ''בזמן שהייתם עסוקים בדיבורים על הבאטל פלוצר שלכם, הספקתי לחזור לטירה, לדווח לנודלס על הפלישה, ולשלוח את שכפולי אל השער.''
''ואיך הצלחת לעשות זאת מבלי שנשים לב?'' שאל נדובי.
''שכחתם שאני מסוגל להיעלם?'' שאל דנידין בגאוה.
''אני לא מסוגל לשמוע עוד את קולך!'' אמר קיסינו בכעס ''אני מתכוון להילחם בך כאן ועכשיו!''
''סוף סוף קצת אקשן...'' אמר דנידין וחשף את שריריו.
קיסינו רץ לכיוונו של דנידין. הוא הרים את אגרופו, וכיוון אותו לכיוונו של דנידין. אך כשקיסינו הגיע אל דנידין, הוא גילה שהוא נעלם.
''קיסינו, מאחוריך!'' צעק מלכיאל. דנידין הסתתר מאחורי גבו של קיסינו, ונתן לו בעיטה בגב.
''שק עצמות שכמוך!'' אמר דנידין בלעג ''ואתה עוד חושב שאתה חזק?''
''אני באמת חזק!'' כעס קיסינו ''אני לא יודע אם סיפרו לך או לא, אבל אני הותקפתי על ידי באן אייפי, ונשארתי בחיים!''
''עובדה שממתקפות פשוטות אתה לא מצליח להתאושש...'' אמר דנידין בזלזול ונתן לו בעיטה נוספת.
קיסינו המרוגז רצה להכות את דנידין, אך לאכזבתו הרבה הוא נעלם שוב.
באותו הזמן אני עמדתי ליד אחד העצים, צופה בקרב. מכות מעולם לא היו בצד החזק שלי, ואני לא ממש מעוניין להשתתף בקרבות. אני מעדיף לצפות בקרב ממקום רחוק, על מנת שלא ייפגע.
ובזמן שצפיתי בקרב, שמתי לב שדנידין הופיע מאחורי אחד השיחים. ''מצויין,'' הוא אמר לעצמו ''הם בחיים לא ינחשו שאני נמצא כאן. הם עוד חושבים שאני נמצא באזור שער הטירה, טיפשים שכמותם...''
הבנתי שזוהי ההזדמנות שלי. התגנבתי בשקט מאחורי גבו של דנידין, ותפסתי בשתי ידיו.
''אתה!'' הוא קרא בכעס ''אתה הורס לי הכל! עזוב אותי תיכף ומיד!''
''לעולם לא!'' אמרתי, עדיין מחזיק בו. שאר חברי הצבא שמעו את הצעקות, ורצו לכיוון העצים.
''המשך להחזיקו, איתמר,'' פקד עלי קיסינו ''אני רוצה שהוא יישאר כך למשך כמה שניות.''
קיסינו כיוון את אגרופו הענק לכיוונו של דנידין. הילת כוח לבנה הקיפה את ידו. ואז, הוא נתן לדנידין אגרוף חזק ביותר.
דנידין לא יכל לעשות דבר נגד זה. אם היה נעלם, זה לא היה עוזר לו בהרבה, כיוון שאני תפסתי אותו. כשדנידין קיבל את האגרוף, הוא רק התיפח מכאבים, וניסה להתחמק.
''אתה יכול לשחרר אותו.'' אמר נדובי ''במצבו, הוא לא יכול לעשות הרבה.''
שחררתי את דנידין. הוא צלע לכיוון הארמון, ונכנס לתוכו.
''אז מסתבר שהוא לא כזה חזק...'' אמר קיסינו באכזבה ''איזה בזבוז זמן!''
''יש משהו אחד שאני לא מבין.'' אמר מקש ''מיהי הפטריה שזימנה את צבא הנובים?''
הפטריה, שהיתה מעט רחוקה מהם, החלה לפתע לגדול, עד שהפכה לנער אנושי רגיל לחלוטין.
''שלום לכם,'' אמר הנער ''שמי הוא נאדי. אני הוא אחיו של דנידין.''
''א..אתה אחיו?'' שאלתי בתדהמה.
במקום אחר, בטירה של נודלס
איש מסתורי ישב על כיסאו ובדק מסמכים. לפתע, נכנס למשרדו נער שהיה לא אחר מאשר דנידין.
''הצלחת להבריח את הפולשים?'' שאל האיש, תוך כדי עיון במסמכים השונים.
''לא, אדוני,'' אמר דנידין בצער ''ניסיתי, אבל הם גברו עלי. אחרי הכל, קשה להילחם נגד 12 אנשים שונים...''
''לא נורא.'' אמר האיש ''הם הרי לא יודעים אילו מכשולים נמצאים בטירה. כשהם יגלו, זה כבר יהיה מאוחר מדי בשביל לצאת.''
''אה...ועוד משהו, אדון נודלס...'' אמר לפתע דנידין, לפני שהספיק לצאת המשרד.
''מה העניין?'' שאל נודלס.
''את אחד מהפולשים זיהיתי טוב מאוד.'' אמר דנידין ''היה זה..היה זה מקש, עבדך הנאמן.''

תמשיך D:

פרק 7 ("גבינה צהובה מעושנת")-נכתב על ידי פלג
"מקש, אמרת?" שאל אותו נודלס. "כן, הוא ולא אחר!" ענה לו דנידין. "חההחהחהחהחהחה!!" החל ליצחוק נודלס בצחוקו המרושע. "למה אתה צוחק?" שאל אותו דנידין בתדהמה. "חהחהה! הפלצתי, וזה עשה חור בכיסא!!!" ענה לו נודלס בציחקוק. לחיו של דנידין החלו להיתמלאות באוויר, ולפתע הוא החל ליצחוק, ושניהם שכחו בכלל ממקש. וכרגע, במקום בו נימצא ה"צבא של נודלס". "אז כפי שאמרתי, אני הוא אחיו של דנידין" חזר הנער. "שקרן!" לפתע נישמע קול, ובלייזיקן עם חולצה ורודה, ומיכנסיים שחורים ניכנס לתוך הקרב. "אני הוא נדי האמיתי, ואם אני לא טועה זה נדיקס, ולא נאדי! ועכשיו, קבל גבינה צהובה מעושנת!" צעק הבלייזיקן, והוציא גבינה צהובה מהכיס שלו, והחל לעשן מעליה. "למה אתה מעשן מעליה?" שאל מלכיאל. "פחחח!!!" החל לגחך הבלייזיקן המיסתורי או שמא נדיקס. "הא?!" כולם עשו פרצוף נבוך. "מטומטמים!!! היא הרי צריכה להיות מעושנת היטב!!!" אמר נדיקס- בלייזיקן. "ועכשיו, מכת המחץ- גבינה צהובה מעושנת!!!!" צעק נדיקס- בלייזיקן, וזרק את הגבינה כמו בומרנג, והגבינה חתכה את הילד הטמבל, וחזרה לידו של נדיקס- בלייזיקן. לפתע ניכנס דנידין לחדר, כולו מדמם. "ומה קרה לך? עשית ג'אגליג עם סכינים יפניות מתוך שיגעון?" שאת אותו נדיקס- בלייזיקן. "מה פיתאום, איש ציפור, שיש לו אש על הידיים, והן לו נישרפות מסיבה מוזרה" ענה לו דנידין. "אני ונודלס התחלנו ליצחוק על הנאד שהוא תקע, ואז לקחתי סכינים יפניות, והתחלתי לעשות ג'אגלינג משיגעון!!" הוסחיף דנידין. "אההה!!! חשבתי שעשית ג'אגלינג עם סכינים יפניות מתוך שיגעון!" ענה לו נדיקס- בלייזיקן. "ודר"א, נודלס מת" אמר דנידין. "מה?!" שאל קיסינו. "מה ששמעת, הוא מת מצחוק, אני אסביר לך איך זה קרה: אז אני ונודלס היתפקענו מצחוק, ואז הוא התחיל להיתנפח, ולירוק ספגטי מהפה שלו, ניסיתי אחד, זה מה- זה טעים! ואז הוא פשוט היתעלף!! סבא שלו מחליף אותו, אני צילצלתי אליו לנייד.. יאללה, אני הולך לעבוד בעבודתי האמיתית: חנות מסטיקים ורודים ושחורים!" אמר דנידין, ועזב את המקום בריצה. "טוב, בטח סבא שלו סתם אפס.." אמר נדובי. לפתע ניפמו קולות שעשו רעידות קלות באדמה "בום!! בום!! בום!!". "מה זה?" שאלתי. "תיראו- שם!" אמר מקש והצביע למעלה. לפתע הגיע סבא ענקי עם נעלי- בית של ארנבים, בוקסר, גופיה לבנה שתקועה בבוקסר, כרס ע-נ-ק-י-ת!, משקפיים ענקיות, פלולה ליד האף, שיני זהב ושערות לבנות בצדדים. ולפתע, הסבא הרים את ידו, הוא כיוון אותה לכיוונינו ו... התחיל לגרבץ!!! "אם אתם חושבים שתוכלו להביס את סבא גרבצני, אז....אז...אז... אל תעשו את זה פשוט" אמר הסבא. "אוקיי, זה הולך להיות קל ביותר!" תהיתי לי.

פרק יפה, פלג ^^
תמשיך.

פרק 8 (''נדיקס ונוצות האש'')-נכתב על ידי נדב
''לדעתי יהיה קל מדי לנצח אותו,'' אמר קיסינו בשחצנות ''אני מעדיף שמישהו אחר יילחס נגדו.''
''אני מתנדב!'' אמרתי בו-במקום ''גם אני רוצה להילחם פעם אחת. אין לי מה להפסיד.''
''שתוק, טירון,'' אמר מלכיאל בגסות ''אתה סתם חלשלוש, אין לך זכות דיבור כאן.''
''מלכיאל, מה אתה רוצה מאיתמר?'' שאל נדובי ''הרי גם אתה היית לא מזמן החדש ביותר, ואם אני לא טועה גם אתה נקרא ''טירון''. ובכלל, לא שמעת על הפתגם 'מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך'?''
''דבר ראשון, הוא בכלל לא חבר שלי.'' אמר מלכיאל ''ודבר שני, זכותי לקרוא לו טירון. כשאתם צחקתם עלי וקראתם לי טירון זה היה בסדר, אך מדוע כשאני עושה את זה, זה כבר לא בסדר?''
''שתוק, מלכיאל!'' אמר מקש בכעס ''אנחנו כרגע עומדים מול יריב חדש, ואין לנו זמן לויכוחים פנימיים!''
''אתה קורא לקשיש הזה יריב?'' שאלתי בבוז ''הוא נראה חלש ביותר. אנצח אותו בהינף אצבע אח..''
לא הספקתי להשלים את המשפט, כיוון שבאותו רגע סבא גרבצני תפס אותי בצווארי, והחנק לחנוק אותי.
''אף פעם, אבל אף פעם אל תקרא לי חלש!'' אמר סבא גרבצני בכעס ''אני, סר יוליוס גרבצני, אשר זכה במהלך חייו בחמישה תארים ובעשרה פרסים באומניות הלחימה, לא מתכוון להפסיד לאחד כמוך!''
''עזוב אותו!'' נשמע לפתע קול מוכר. סובבתי את מבטי, וראיתי את נדיקס, הציפור המהלכת על שתיים, עומדת מולנו, ומשלבת את ידיה.
''לא אתן לך לפגוע לפגוע בחבריי!'' צעק נדיקס, ונתן לסבא גרבצני בעיטה ישר לבטן. סבא גרבצני לא יכל להתגבר על הכאב, והשליך אותי על הקרקע.
''לך לכיוון חבריך!'' אמר לי נדיקס ''אני אטפל בזקן הזה!''
עשיתי כדבריו, והלכתי אל שאר החבורה. ''נלחמת בגבורה,'' אמר קיסינו ''אך יש דבר מה שאני לא מבין: מדוע נדיקס הגן עליך?''
''אין לי שמץ של מושג.'' עניתי ''הרי הוא לפני רגע תקף אותנו בגבינה צהובה מעושנת.''
המשכנו לצפות בקרב. נדיקס עמד במקומו, וזוהר אדום הקיף את גופו.
''מה זה אמור להיות?'' שאלתי.
''אולי מספיק לשאול שאלות?'' שאל נדב בגסות ''ככה זה, לכל אחד יש את המתקפה הייחודית לו. כנראה שהוא הרגע משתמש בה, אך אל תצפה ממני לדעת בדיוק מהי.''
''נוצות אש!'' צעק נדיקס. מגופו יצאו נוצות לוהטות, ותקפו את סבא גרבצני.
''הצילו, זה ממש לוהט!'' צעק סבא גרבצני והסתובב במעגלים.
''היי, אולי גבינה מעושנת תעזור להתגבר על הכאב?'' שאל נדיקס והושיט לסבא גרבצני גבינה צהובה מעושנת.
''תודה רבה!'' אמר סבא גרבצני וברוב טיפשותו אכל את הגבינה. לפתע, הוא צרח צעקה חזקה, וברח אל היער.
''טיפש שכמותו!'' אמר נדיקס בלעג ''הגבינות האלה בכלל לא למאכל! אני מהמר שיהיה לו שלשול רציני...''
''וזה אומר שאפשר סוף סוף להיכנס לטירה!'' אמר מקש בשמחה ''קדימה, חברים, למה אנחנו מחכים?''
נכנסנו, החבורה ונדיקס, לתוך הטירה דרך השער, והיתה לי תחושה לא טובה שאנחנו נכנסים עמוק עמוק לתוך הסכנה.
במשרדו של נודלס
''הפצת את השמועה?'' אמר נודלס, שישב על כיסא המשרד, לדנידין.
''כן, אדוני,'' אמר דנידין ''כעת כולם בטוחים שאתה מת.''
''מצויין.'' אמר נודלס ושילב את אצבעותיו ''כעת, כשכולם חושבים שאני מת, אני יכול לנקום במקש, הבוגד הקטן והעלוב הזה!''