נושא: מבוכים ודרקונים-זיהום מתכת הגמדים

יצא גם פרק 2.

שם זה יותר מפורש...

פורסם במקור על ידי scizor-x

אני אוהב מאוד d&d אבל קראתי רק את הפרק הראשון והוא מובן רק לשחקני d&d הייתי חושב שהיית יכול להרחיב את התיאורים

כן שמתי לב לזה-ניסיתי לתקן בפרק ה2.
אתה מוזמן לקרוא.

פורסם במקור על ידי שלושה מחוזות 2

קראתי את פרק 2 הבנתי יותר עכשיו

יופי,נהדר.
הפרק הבא יפורסם בערב.

כמובן שקראתי את החוקים ויש לי אישור לעשות דאבל פוסט כל עוד זה פרק...

פורסם במקור על ידי the charmander

ניר נו אני במתח מתי עוד פרק!!!

סבבה,קבל,ארוך!:

פרק 3: משימת האיש המסתורי

המשכתי ללכת והערפדים אחרי,יוסטס על גב של אחד מהם,פחדתי לעשות תזוזה שתראה כמאיימת, שלא יתקפו אותי-הבנתי שאין לי סיכוי. ניסתי פעם אחת לברוח אבל ערפד הוציא את החרב שלו והלך ליוסטס,לא נשארה לי ברירה והמשכתי איתם.
הגענו לקיר המתכת הגדול ושאלתי את הערפדים שאלה:
"איך בדיוק אנו הולכים לעבור את קיר המתכת?,אתם קוסמים?"
הם דיברו בשפה מוזרה שלא הבנתי וענו לי:
"אתה לא יודע?,וואו הגמדים הם הפתעה חדשה." הוא הפעיל מהירות ותוך מאית שנייה הוא תפס אותי ושם אותי על גבו. "נקפוץ,אולי אתה לא מכיר אותנו... תאחוז חזק." תפסתי את הערפד והוא קפץ-עכשיו כמו שאתם מתארים זה היה קפיצה קטנה והוא מטפס על קירות,אז שלא.
הוא קפץ ניתור של 29 מטרים-זה היה פחד מטורף. תנסו לתאר לעצמכם שאתם על גב של מפלצת שיכולה להרוג אותך כל רגע-ושהיא קופצת למרחק של 29 מטרים,בערך 9 קומות של בניין.
הפחד שלי היה עז ורציתי להקיא,הראש שלי היה לכיוון הרצפה ולא ידעתי מתי הערפד יעצור את הקפיצה. הוא התחיל לרדת למטה סתם כדי לגרום לי להרגיש שהוא הבוס-זה היה הרגשה רעה,כאילו אתה נתפס בבולען,ונופל. שלפתי את חרבו של הערפד מגבו,בזמן הירידה שלא שם לב.
תכננתי להרוג אותו-אם לא יפסיק ב5 מטרים הקרובים. הוא לא הפסיק,וסתם ריחף בצדדים וניסה לעצבן אותי,לקחתי את חרבו ודקרתי אותו בגב. לקחתי ממנו את פטישי בזמן שנפלנו למטה,שני הערפדים האחרים ראו את מה שקרה וצנחו למטה במהירות של בערך 100 קמ"ש. נפלתי על הרצפה ובגלל שריון הברזל זה היה ממש כואב-זרקתי את פטישי השני על הערפד שתופס את יוסטס,בגלל שנסע מהר לא הייתה לו אפשרות לעצור לגמרי בשנייה,הפטיש פגע בו ישירות והוא התרסק על הרצפה-תפסתי את יוסטס. לערפד השלישי באמת לא היה אכפת מה מצבי או מצב יוסטס,הוא בא והתחיל להלחם מולי,הוא הפעיל מהירות והגיע מאחורי,שלף את חרבו והגיע מלפני,וניסה לדקור אותי. הצלחתי להדוף את המכה בגלל השריון ברזל שלי-הוא היה ממש חזק,בשיפור כוהנים מושבעים למורדיאן. הערפד הצליח לבלבל אותי ודקר אותי ברגל,היה לי חתך קטן ועמוק-הרגל ממש כאבה,בקושי יכולתי ללכת. בזמן הזה יוסטס התעורר,הוא עשה פני ישן אבל ראיתי שהוא ער. הוא עשה תזוזות קטנות בזמן שנלחמתי מול הערפד,הוא שלח קרן בצבע ירוק זוהר עם המטה שלו. הקרן פגעה באופן ישיר בערפד האחרון ושיפדה אותו בחזה. הערפד צרח וילל על דקירתו-אבל נשאר בחיים.הוא ברח דרך החור ויוסטס הלך אחריו-הוא הלך מהדלת בשליטת מתכת.הערפד טס במהירות האור-אבל יוסטס ראה את עקבותיו. הלכתי אל יוסטס ושאלתי אותו בהפתעה: "מה אתה עשית לערפד הזה?,אני לא זוכר אותך חזק כל כך,וגם,מה קרה לי עם הספר?,תסביר לי בבקשה מה הלך." הוא ענה לי בחיוך קטן: "לערפד הזה עשיתי טיפול קטן,הצלחתי להרוג 2 מתוך ה5 שהיו,אני רואה שאתה גם הרגת כמות נכבדת,עכשיו אני יספר לך:
שכאתה קפצת לתוך הקפסולה-אני לא. האימפ היה שם כל הזמן,והתחפש אלי. אימפ אחר פשוט קשר אותי מאוחרי אבן שליד ההר געש-ונתן לי למות,ראיתי אותך ואת כל מה שאתה עשית!.
באמת היית מאמין שאני אצעק "נהרדה" ואעלה על מתכת לבתית?,תעשה לי טובה.
אבל בגלל שהמטה שלי עשוי מברזל,הפעלתי שליטת מתכת ועיקמתי את המטה בצורה שכך שאני יוכל לחתוך את החבל ולהמשיך. בזמן הזה אתה ירדת ולא ראיתי אותך. אחרי שהשתחררתי רצתי לכיוונך וקפצתי לתוך הקפסולה-הירידה לא הייתה נעימה אבל בעזרת שליטת מתכת ירדתי לאט לאט. המשכתי ורצתי,וראיתי אותך על הרצפה,היה שם 5 ערפדים,הם מצצו לך את הדם ומיד ברחו ממני. חיפשתי את האימפ וראיתי אותו מעלי,או מעליך יותר,הוא דקר לי את הגב-והכניס לי נחושת לשם,ההרגשה לא הייתה ממש טובה,זה עדיין רעיל נחושת, האימפ ניסה לברוח ואז התעצבנתי.
לקחתי את המטה שלי והוצאתי את הזעם שלי,מורדיאן גילה לי יכולת כוהן חדשה-גירוש אל מתים.
שיגרתי את הקרן הירוקה ושיפדתי את האימפ על הרצפה,שרפתי את גופתו כדי שלא יחזור לחיים-הקסם לא עובד פעם ראשונה על 100%. שכחתי בכלל ממך ורצתי קדימה,ראיתי קהילה של 5 ערפדים ששותים להם דם בכוס,הם ראו אותי וטסו לפני.
כמובן שאני לא רציתי קרב,לקחתי את החליל שלי וניגנתי,הערפדים צחקו עלי כאילו אין מחר-כמו שרציתי. אחרי זה הוצאתי את מוט עץ מהחליל,וחיברתי את זה שכך שאני יוכל להשתמש בזה כמטה.
שיגרתי קרן ירוקה והרגתי 2 ערפדים ברצף,כל השאר ברחו. נעמדתי וחיכיתי שהם יביאו עוד כוח.
אחרי בערך 10 שניות שחיכיתי 3 הערפדים חזרו,רק עם איש בצבע לבן.
האיש נעמד במקום והתחיל לעשות פנטומימה של קיר-התעלמתי ובאתי לתת לו אגרוף.
הרגשתי כאב עז ביד והיא נהפכה לכחולה,הקיר היה בלתי נראה. הפנטומימאי עשה חבל ומשך אותי אליו,בגלל שלא יכולתי להתנגד הפעלתי גוש מתכת. מטאור מתכת ענקי הגיע משמים,ופגע בפנטומימאי, הוא עף לאוויר.כל המטאור הפך לקיר אחד גדול ממתכת-רק שאני נחלקתי לחצי.
המטה שלי עף לצד אחד,ואני עפתי לצד השני עם הערפדים.הערפדים ניצלו את הרגע שלא הייתי חמוש-תקפו אותי וזרקו אותי מגובה 29 מטר,הם עשו כדור אש על מתכת בגובה הזה.
וזהו,זה כל הסיפור." הוא אמר לי. התפעלתי מסיפורו ורצתי קדימה-לרדוף אחרי הערפדים.
אחרי ריצה אינסופית הגעתי למקום גדול מאוד-יוסטס נכנע כבר ב10 ק"מ אחרי שהתחלנו לרוץ.
הגעתי למקום אפל,גרזנים נופלים מהשמים וגולגלות בשפע. רצתי קדימה וראיתי את מה שחשבתי שלא אראה לעולם-ראיתי את האיש המסתורי פנים אל פנים,הוא ישב על כיסאו,לידו שני פעמונים וגולגולת מרחפת באמצע. הוא אמר לי: "ברוך הבא,אתה מרגיש טוב אחרי שאיבת הדם של החברים שלי?."הוא עשה קליק,וראיתי את יוסטס מעולף מגיע ביחד עם שני ערפדים. "תעירו אותו!" הוא צעק על הערפדים,הערפד הראשון שם כמו מלח על האף של יוסטס,והוא התעורר מיד. שאלתי את האיש המסתורי: "איך אוכל לקרוא לך?אתה הרי הוא איש גדול ואולי מוטציה." הוא ענה לי בחיוך קטן: "יפה מאוד שאתה רואה את דברי,תקרא לי פיטר-פיטר פארקר,אבל כדי לא לחשוף מידע-אהרוג אתכם,אני מנסה קסם חדש-אתם הניסיונות הראשונות שלי." הוא שלף מתוך הגולגולת מקל גדול ושחור והקיש על הגולגולת הגולגולת סדקה וכמעט נשברה,היא ריחפה באוויר והוציאה עצמות,אחרי זה הוא שלף עוד מקל מהגולגולת והקיש בשני הפעמונים הגדולים שלצידו. הפעמונים עשו קול ענק וצורב,לא יכולתי לסבול את זה. הוא המשיך להכות בפעמונים והגולגולת נשברה. אחרי שהגולגולת נשברה הרגשתי כאב בכל עצמותי,נפלתי על הרצפה ולא יכולתי לסבול את זה,צרחתי וצעקתי-אבל שום דבר לא יכל לעזור.

המשך יבוא!

תודה ליאור :d

מיכאל,תאמין לי שלאט לאט מבינים הכל-כל מה שצריך יסופר בסיפור.

הפרק האחרון שכתבת היה ממש מבולגן וכמעט לא הבנתי משמה כלום...

נגיד כשמישהו מספר סיפור,תפריד את הסיפור שלו ברווחים.צריך להיות איזשהו סדר.

טוב,אני מצטער שלא פרסמתי אתמול פרק אז אני יעשה פה פרק ארוך. (4 עמודים בוורד)


פרק 4-הצינוק.
צעקתי וצרחתי,מה שלא עשיתי זה צרב אותי.
פיטר פארקר צעק: "שתק!" ו2 קרני אור פגעו בי וביוסטס שעמד ובהה בי.
רציתי לצעוק,רציתי לצרוח-אבל לא יכולתי,הגוף שלי היה משותק.
פיטר הלך אל יוסטס והתסכל אליו במבט מוזר ואמר: "אתה יוסטס אלטהיר,אני צודק?"
ראיתי שיוסטס רצה להגיד לא,אבל לא יכל להזיז אפילו את הפה,פיטר בעט בו והוא נפל.
הוא צעק עליו בקולי קולות: "אני קורא מחשבות!,אתה יודע?!. שלא תעז אפילו לחשוב את זה!"
הוא לקח את ידו,ולחשש עליה כמה מילים. היא נהפכה לבוערת,והוא נתן איתה אגרוף ליוסטס.
למרות שהוא הפסיק להקיש בפעמון,עדיין כאב לי וצרב לי בגוף. פיטר הלך מסביבי וקרא את מחשבותי. ניסיתי לחשוב על כמה שהוא אדיר אבל כל הזמן קפצה לי המחשבה שהוא סתם רע.
הוא פרץ לתוך התת מודע שלי,ראה הכל עלי ומה אני יודע. פתאום נפלתי על הרצפה ושוב התעלפתי,ראיתי גם את יוסטס נופל לידי. בחלום שחלמתי ראיתי דבר מוזר:
ראיתי כל מיני מוטציות כגון: וולברין,איירון מן,ספיידרמן,סופר מן,באטמן,סופה,ציקלופ,וכו'.
כולם הלכו ביחד וצעקו להציל את העולם,רק ספיידרמן ישב בצד ונראה שלא הריע לכולם.
לאחר זאת ראו את ספיידרמן מול וולברין,ומנצח אותו. אחרי זה מול איירון מן,ומנצח גם אותו,וככה גם נגד סופר מן באטמן סופה וציקלופ. אחרי זה קמתי והייתי בגינה פתוחה,ראיתי איש בעל בעל שריון עור,היה לו בגדים כתומים בצבע של מתכת ומטה קטן. הוא הסתכל עלי ואז שם את ידיו על הרצפה,חשבתי שהוא משתחווה אלי אבל טעיתי-הוא הפך לזאב ונשך אותי ברגל. הרגשתי כאב ברגל והיה קשה שלא אצעק: "איי" קפצתי על הרגל והוצאתי חרב ואיתה תקפתי את הזאב.
הוא היה מהיר מדי ולכן התחמק מכל ההתקפות שלי-עד לאס שאני עשיתי לו.
אני זרקתי עליו את פטיש ההטלה שלי,והוא קפץ מעליו,בזמן הזה לקחתי את הפטיש המלחמה שלי ושטחתי אותו ארצה. הוא ילל מכאב ונשברה לו עצם. הוא חזר להיות בן-אדם ועדיין נשאר משוטח על הרצפה,הלכתי,המשכתי, והתעלמתי מהאיש. לרגע אחד שהסתכלתי לאחור כדי לבדוק מה מצב האיש,ראיתי אותו מרים את המטה שלו ומשגר אור צהוב לאוויר והאור חזר ופגע בו,האיש התרפא ועמד-ארצה. הוא הסתכל עלי במבט מפחיד ורץ לכיווני. התעלמתי ממנו והלכתי בצורה רגילה,חשבתי שאני יגיע לעיר בעוד 100 מטרים הוא לא יתקוף אותי,כי אחרת יהיה לו עסק עם המשטרה.
הוא בא אלי,ותפס אותי בגב. הוא בא ושאל אותי: "מה אתה רוצה ממני?,מי אתה?,והוא לקח בקבוק רעל ושם לי אותו בפה. לא היה אכפת לי מהרעל והוא נדהם. עניתי לו:
"אני לא יודע מי אני,ומה אני עושה פה,ולמה תקפת אותי?" והוצאתי את הפטיש שלי לאיום.
"אני לא שולט בעצמי,כאילו יש בי איש ששולט בי."
*בטירה של האיש המסתורי*
"מלכי,הוא מתחיל להתעורר,אין לנו הרבה זמן או שהוא יהפוך במלואו לצד הטוב"
"או דראקן,או דארקן,אתה רוצה למות?, אני יודע מה אני עושה. הייתי מבקש ממך לקרוא ללוגן,אבל אני יודע מה לעשות איתך-להרוג אותך." פיטר פארקר שלח קללה על דארקן והוא מת.
"שמידיט!,איפה אתה?,מרגל קטן שלי."
"אני כאן,מאסטר,אני רואה שהם מתחילים להתחבר,אני מציע להוסיף עוד יהלום."
"כמו שאתה אומר,נוסיף יהלום,ואני שלחתי את לוגן."
"טוב אדוני,הוספתי יהלום,לוגן מיד מגיע."

*חזרה ל'מקום'*
"טוב,הבנתי אותך,בסדר. תגיד מי זה האיש הזה ששם?,הוא נראה לי מאיים."
"ילדים,אל תעשו ממני צחוק,אני יכול להשמיד אתכם"
האיש שלידי אמר: "כן בטח,מי אתה?,וולברין?!"
ברגע זה מתתי מצחוק ונפלתי ליד האיש.
"כן." האיש אמר. הוא בעט לי בבטן והקפיץ אותי,ואחרי זה התחיל לתת לי סטירות בלחי,הרגשתי כמו קרוסלה. האיש שמאחורי התפעל והתסכל עלי ועל וולברין. וולברין אמר:
"אם אתה רוצה להיות לוחם טוב,אתה צריך למצוא את התת לוחם שלך!,בהכרה שלך.
וולברין הפסיק להכות בי והוציא את הלהבים שלו, והם עשו שריטה בצוואר שלי.
איך שהסכינים נגעו לי בצוואר,זיכרון שנעלם לי חזר. צעקתי בכוח על וולברין: "אתה לא תיגע בי!,אתה סתם חבר טיפש של פיטר פארקר!" לפני שצעקתי את זה,כל גופי נהפך לברזל. צעקתי העיפה את וולברין כ100 מטר,וולברין היה פצוע אנושות וידעתי שיתרפא עוד כמה דקות,לקחתי את יוסטס ונגעתי באדמה,נהפכתי כולי לאיש-אדמה. נכנסתי לתוך האדמה וטסתי לעבר וולברין,כאשר הגעתי הוא התחיל להתרפא,נעלם לו פצע ברגל. יוסטס לחש לי בסוד: "אני ישמח לגמור אותו" הוא לקח את המטה שלו,והפעיל שליטת מתכת. וולברין עף באוויר,ומתחיל להיקרע,בסוף כל גופו נותק,ונהפך לפרץ אנרגיה. נשמעה צעקה מהדהדת: "אני הוא לוגן וולברין,אני מתרפא וחוזר!,ואני עוד אשמיד אותך!,מתמיר קרבי!" והכל נעלם. באותו רגע,הגינה נעלמה וראיתי את עצמי בצינוק בעל מרחבים גדולים,עשוי מכספית. הבנתי למה לא מתנו מהכספית שבחדר-בגלל שאנו גמדים ורעל לא משפיע עלינו. הרחתי את הכספית והרגשתי פרץ אנרגיה,וכך גם יוסטס (הם עלו לרמה 2.) פתאום הרגשתי חזק יותר,מהיר יותר,בעל רצון יותר גבוה,וכו'. הלכתי לכספית והפעלתי את היכולת החדשה שלי-נהפכתי ללוחם מתמיר קרבי. הופעתי כאיש כספית ולקחתי את יוסטס,עלינו את כל השטח שהיה צריך והגענו לקצה,יצאנו מן האזור והגענו לגינה גדולה,שבה יש חלל אטמוספרי שחור,עם 4 יהלומים בצדדים,ועיגול ריק באמצע,כל זה הסתובב.
*חזרה לחלק השני של הטירה*
"הם הגיעו לשם-לוגן מת והוא נהפך למתמיר קרבי,אני אשים את האופל בפנים-כל הכדור ששומר הדיסק על הגב של הצב בחדקם של פילים,ישגר קרן אפלה. הוא יפגע באטמוספרה החללית שלנו והלוחם יהפך לאפל."
"שמידיט,יש לי שאלה,למה אתה מחכה?,שים את האופל,קדימה."
*שמידיט שם את האופל.
*החצי השני של הטירה*
"קטב,אני לא חושב שמשהו טוב קורה,באמצע פתאום נוסף יהלום גדול בצבע אדום ורדרד."
האטמוספרה התחילה להסתובב בקצב מהיר יותר,ושיגרה קרן שחורה לשמיים.
העננים נהפכו לשחורים,השמש ירדה והגיע הירח,צל בכל מקום,ומטאורים משתגרים.
"יוסטס,אני לא עומד בזה."
קטב מרירי התחיל להיות בצבע שחור ועף לאוויר,עיניו נהפכו לאדומות ושערו בער בצבע אדום-סגול.
"הצד האפל!" הוא אמר,ושיגר קרן שהעיפה את יוסטס לקיר והורידה לו את ההכרה.
"מאסטר,הלוחם הגיע לרמה של 6,200 כוח,זה פי 3 ממה שאתה יכול להגיע במקסימום,הוא עוד אלול להשמיד את העולם,אם לא יעצרו אותו."


המשך יבוא!

פורסם במקור על ידי שלושה מחוזות 2

פרק מענין אהבתי תשילוב שעשית בין גיבורי על למבוכים ודרקונים

כן... לא רציתי לשעמם את מי שלא מכיר D&d

תודה.