נושא: מבוכים ודרקונים-זיהום מתכת הגמדים

טוב, פרק חדש והרסני:
פרק 8-הבריחה מהכלא

באמצע הלילה שישנתי, התחלתי לשמוע קולות קטנים מהקיר.
ראיתי לבנה קטנה נופלת, ואיש עם בד על הפה אמר לי:
"יוסטס, פיטר ידע שתגיע. עכשיו בוא איתי, חייבים אותך במפקדה."
צחקתי בצחקוק חלש, ואמרתי לו:
"אליהו, איך אתה מצפה שאני יצא מהכלוב הזה?"
ושוב, הוא הסיר את הבד מפיו ואמר:
"תראה, פה אין חרבות או גרזנים, יש פה רובים או אקדחים."
הסתכלתי על האיש במבט הכי הזוי שיש, לא הבנתי על מה הוא מדבר.
הוא עשה פעולה מתחת ללבנה,והוציא את הנשק המוזר שראיתי על האנשים עם המדים הכחולים.
הוא אמר לי: "זה אקדח, איתו אתה יכול לירות ולהרוג אנשים במכה אחת, לא כמו בחרב. והוא גם קל לשימוש, רק שמים כדורים ודורכים כמו ברובה קשת. וכבר אתה יכול לירות."
הוא לקח את אחד האקדחים שהיו לו, והסתכלתי עליו.
הוא שם כמה כדורים בתוך האקדח, דרך את האקדח וירה באוויר, הקול של הירייה באקדח הייתה מחרישה, היה קול חזק והיה גם הבזק אור קטן, כל המפקדה התעוררה.
ראיתי שוטרים רצים עם אקדחים דרוכים,האיש נתן לי במהרה מהלבנה אבן צור וחפץ עגול, הזכיר לי רימון שהייתי אוכל כל בוקר, רק היה לו פתיל דיי קצר. לקחתי את האבן צור והדלקתי להבה על הפתיל, הוא נשרף וזרקתי אותו לעבר תא 6 (שהוא היה מהכיוון של השוטרים) והיה פיצוץ גדול, יצא גם עשן. הלבנה התרחבה לגודל הקיר, יצאתי מהקיר והאיש נכנס.
הוא שם בובה שלי- שממש זזה, יצא ואיכשהו החזיר את הקיר להיות רגיל. ראיתי דמוי רכב רק קטן, רק 2 אנשים יכלו לשבת שם. הוא הכניס את האקדח שלו לתא האחורי ששם, שם קסדה ונתן לי אחת, והתחלנו לנסוע. עד מהרה הגענו לבית ע-נ-ק.
הוא דפק בדלת ואז איש פתח אותה, הוא דחף אותי והתחיל ללכת איתי לכל מיני מקומות.
לבסוף הגענו לדלת בצבע חומר כתום, הוא בעט בה והיא נפתחה. ראיתי את פיטר עומד שם בבגדים לבנים, זה היה חדר מפואר: תריסי זהב,חלונות יפים, פסלים וספרים מכל מיני חומרים שאני לא הכרתי. האיש שהיה מאחורי קשר לי את היידים .פיטר הלך אלי והתסכל עלי בחיוך, היה לו משהו בכיס זה בטוח. הוא אמר לי: "ברוך הבא לחבורת המתנקשים של האל העתיק, אתה הוא המפתח שלנו, בלעדייך לא נוכל להתקדם."

הסתכלתי על פיטר ואמרתי: "למה אני בדיוק המפתח?, בכלל איפה היית בזמן מוות קטב והפאלדין?"
הפעם הוא נפל מצחוק, לבסוף הוא שלף מכיסו אקדח-כמו שחשבתי,שם כדור ודרך.
הוא הוציא דבר יותר מוזר משחשבתי, מכשיר, עם סוג של קו ישר בקצה, מספרים ועוד דבר שכתוב בצורה מוזרה, וחשבתי בריבוע.
הוא לחץ על כפתור אדום שהיה בצד ואמר:
"זה נקרא ווקי טוקי, כאשר אתה תגיד את הדברים הללו, הם ילכו למכשיר השני שנמצא בלבה.
וזה אומר שאתה תפר את ההבטחה,הדבר יישרף ואיתו גם נשמתך."
אמרתי: "לא, לעולם לא."
פיטר לקח את אקדחו, הרים אותו לכיוון ראשי ואמר:
"טוב, חבל לך."
הוא לחץ על ההדק והניצוץ והקול נראו ונשמעו חזקים יותר, הרגשתי כאבים קשים, הראש שלי צרב.
הוא צחק ואמר: "זה כדור מתפצל, הוא פוגע 2 פעמים, כאב כפול."
מרגע אחד לרגע שני הרגשתי שמצבי ממש טוב,הכדורים פתאום חזרו לאחור ועדיין פיטר היה שם, נהפכתי לאיש ברזל. 2 הכדורים עפו על הרצפה, נגחתי בפיטר והוא התעלף.
הלכתי לאיש שמאחורי וקרעתי את החוטים, תפסתי אותו באוויר וזרקתי אותו לקיר ואמרתי:
"תקשיב טוב, תגיד לכל החברים שלך, שפיטר לא יכול נגדי. אל תקשיבו לא ואל תשרתו אותו,הוא סתם עלוב וכדאי שאפילו תהרגו אותו."
הוא גרר את פיטר,בא עוד חבר שלו לעזור והם זרקו אותו לתעלה קטנה שהייתה שם.
הסתכלתי על החדר שם וראיתי את פיטר בתוך התעלה והראש שלו חשוף, ואיש אחד עם אקדח לכיוון הראש של פיטר.

המשך יבוא!

תודה כולם על המחמאות.
ודרך אגב, אני גומר את עניין העתיד בפרק הבא, בתחילתו.
פרק 9:

פרק 9- לחזור אחורנית.
אחד האנשים בא ונכנס לחדר, הוא לקח מן ארון חבילה של: 'כדורי סרק'- לא הבנתי מה זה סרק אבל הנחתי שזה כדורים חזקים.
הוא יצא מן החדר טען את אקדח, ואז סגר את הדלת.
שמעתי קול חזק, וגם צרחה גדולה.
הסתכלתי על החדר וראיתי חליפה גדולה ושחורה שנמצאת גם בארון, לבשתי אותה.
ראיתי שם גם 2 אקדחים, לקחתי 4 חבילות כדורים של 'כדורי סרק' וטענתי אותם, אחרי זה שמתי את האקדחים בכיס.
ראיתי מקום שלידו היה רשום: "תעלת אוורור" זה היה ממש קטן, אולי בגלל שאני ממש נמוך הצלחתי להכנס. זחלתי פנימה וראיתי את הסוף, פיטר היה ער וחיי, ועוד 10 אנשים נכנסים לחדר שבו הייתי, חמושים, ועוד 2 שומרים בכניסה- נבי ויגיץ.
שניהם היו עם אקדחים לכיוון האנשים שהיו מלפנים, דרכתי את אקדחי והייתי מוכן ליריה.
בעטתי במהירות בברזל שהיה מלפנים, הוא נפל ואני קפצתי, באותו הזמן גם יריתי כדור על נבי.
נבי לא נפצע כלל, למרות שהיה בום והבזק אור, לא הבנתי למה.
יגיץ ונבי ירו על האנשים שבפנים, סגרו את הדלת, לקחו מפתח ונעלו אותה.
הם ראו אותי, התעלמו וכיוונו עלי את האקדחים שלהם.
הרמתי את ידי, קמתי והסתכלתי על יגיץ ונבי.
הם אמרו: " זה בסדר, לא ממש אכפת לנו ממך, אכפת לנו שפיטר לא היה קיים יותר."
הרמתי את הברזל של התעלת אוורור, נבי התקדם קדימה ולקח דבר שהיה כתוב עליו: "פצצת סירחון". הבנתי את המשמעות של הדבר, הוא פתח את הפצצה וזרק אותה לתוך התעלת אוורור.
סגרתי מהר את התעלת אוורור והוא נעל אותה בצורה מוזרה, הוא הלך ליגיץ ואמר לו דבר-מה בסוד.
יגיץ בא ואמר: "שמע, יש לך שני אופציות.
הראשונה, לחזור לעבר ולהרוג את פיטר.
השנייה, שאפתח את הדלת ותמות, במה תבחר?"
כמובן שעניתי לו באופציה הראשונה, הם שוב דיברו ואמרו לי הפעם:

"אתה מוכן?, פורצים לכלא כדי לקחת את השריון."
הנהנתי להם והמשכנו, התעלמנו מפיטר והאנשים.

יצאנו מהדלת, כל אחד הלך למיני רכב שלו. (נבי אמר לי שקוראים לזה אופנוע.)
הלכתי לאופנוע של נבי, ואנחנו ויגיץ נסענו בחזרה לכלא שבו ברחתי.
הגענו לכלא, ראינו הרבה אנשים עם מדים כחולים (נבי אמר לי שקוראים להם שוטרים) ומנורות זזות ועושות אור. יגיץ הסתכל על נבי והם אמרו: "פאווררנג'רס!" וצחקו.

אחרי זה הם לקחו את תחבושות הברזל שלהם,הם חיברו את זה איפה שיש את הדלק, כמות הקמ"ש ( מה זה?) הדלק, וכמה סיבובים עושה המנוע לדקה (נבי סיפר לי גם על זה!), את תחבושת הברזל שיש לכל אחד מהם. יוסטס נתן לי אוזיות בגודל אוזני פיל (כן כן!, גם בזמן שלי היו פילי מלחמה) , לבשתי אותם.
רגע של עברית:
קמ"ש=קילומטר לשעה.
סוף.
הם לחצו על הכפתור האדום שעל המתכת, שמעתי קול מדקדק וצורב, אבל זה לא היה משנה לי-האוזניות הגנו עלי.
כל השוטרים שהיו שם נפלו על הרצפה, אחרי זה נבי ויגיץ לחצו על כפתור והגלגלים של האופנוע התחילו לנוע לכיוון אמצע האופנוע, והופיע מין צינור קטן מאחורה.
נבי ויגיץ לחצו על הכפתור, לפתע מן הצינור יצא הרבה מאוד אש-סילון.
האופנוע התחיל לנסוע במהירות מטורפת, משהו כמו 720 קילומטרים לשעה (אני מצטער עד היום שלא ידעתי מה זה ק"מש) והגלגלים התחילו להתקפל, האופנועים התחילו לרחב כליל.
יגיץ שהיה מלפנינו ונסע במהירות הרבה יותר גבוהה (נבי הנחמד שמר שאני לא יפול או שיקרה לי מעשה רע) והגיע למהירות עד של 1000 ק"מש, הוא ממש ריחף באוויר והתחיל לעלות עוד יותר למעלה. נבי שיגר גם קרן צהובה שפגעה בקיר ואמר לי: "תבין, יש להם מצלמות אבטחה, זה מצלמות שאיתם אפשר לראות מה קורה באזור. במהירות שלנו כמעט ואין אופציה לראות אותנו,אפילו אם ממצמצים כבר לא רואים אותנו, רואים רק למאית שנייה.
אבל בכל זאת, חייבים לשמור על הכל, כבר זרקו את סטמוקר לכלא.
התעלמתי ממקרה סטמוקר, המשכנו ב"דהירה" והגענו ל1200 קילומטרים לשעה, יגיץ הגיע ל1500 קילומטרים לשעה. שאלתי את נבי: "אתה יכול להסביר לי למה אנחנו עולים ממש גבוה במהירות שיא?, אנחנו כבר בקצה העולם." הוא חייך ואמר: "תתפלא, אבל אין עולם שטוח, יש עגול.
שאנחנו נעלה למעלה, נוכל לקבל את כל המידע משם, וניכנס ונראה הכל, תמיד הולכים למעלה כדי להיות בטוחים.

אחרי פרק זמן שעלינו ועלינו ועלינו, הרגשתי כאילו יגיץ כבר ב2000 קילומטר לשעה, יגיץ הסתובב.
הוא נעצר במקום למשך שנייה טובה, וכך גם אנחנו, התחלנו ליפול במהירות מטורפת, כל שנייה זה היה מטורף עוד יותר,תוך 10 שניות אני משער שהגענו ל10000 קילומטר לשעה.
טסנו למטה, רציתי להקיא אבל התביישתי, הרגשתי לא טוב והמהירות הייתה הורגת-אם היה על האופנוע דוב הוא היה הופך להיות ז"ל.
תוך בערך דקה היינו ממש למטה, היה נראה שנסענו הרבה מדי למעלה, וגם נסענו לצדדים וכו'.

ההרגשה למטה הייתה מקלה, אני חושב שהאוזניות הגנו עלי מפני כל המהירות שהייתה, למטה האופנוע לא עצר, אבל כן נסע מהר, הוא הקיף את האזור והיה נראה שעושה מין סופה.
נבי צעק ליגיץ: "עכשיו!" ושניהם לחצו שוב על הכפתור האדום, צווחה חזקה מתמיד הושלכה על כל האזור, אפילו הייתה סערה גדולה שהקיפה את הכל, מרוב החוזק.
שמענו צרחות, ראינו אנשים, וכולם מסכנים, האופנועים עדיין הסתובבו, הפעם בערך על 20 קילומטר לשעה, כי הרוח לקחה והעיפה אותם.
הוא לחץ על מצב: "נהג אוטומטי" ונעמד על רכבו.
הוא פתח את התא האחורי, לקח לו מטה ריחוף ונתן לי אותו ואמר:
"אם היה לך מקרה חרום, קפוץ על זה ותברח, זה היה מבצע קשה."
הוא לקח איתו רימון ואבוקדו-אבל קשה! וגם עוד תחבושת ברזל.
הוא קפץ מהרכב ואיתו ראיתי את יגיץ, הם נחתו בצורה מושלמת ונעמדו.
ברגע הזה הגיעו 3 שוטרים, הם היו עם דברים שאני לא הכרתי.
השוטרים אמרו לנבי: "תזדהו מיד! אחרת נפנה לכם את תא 6."
נבי נגע בכפתור הירוק שבתחבושת שלו, כך גם יגיץ.
הוא אמר:
"חבל שאין לכם עוד הרבה זמן, רק שתדעו שאני נבי."
נבי שילב ידיים, ואז אמר ליגיץ:
"יגיץ, אתה יודע מה הכפתור הירוק עושה?"
יגיץ חייך ואמר: "ברור שאני יודע, מהירות."
לפני שהספקתי לעשות משהו, ראיתי את 3 השוטרים על הרצפה, מורדמים.
יגיץ ונבי התקדמו קדימה, עוד 3 שוטרים רק חזקים יותר באו- ואחד חמוש.
השוטר החמוש הרים את ידו, ובשנייה זו הודבק רימון לנשקיו.
הוא ירה, וכתם אדום התפוצץ בכל האזור, זה היה דיי מגעיל.
אחרי זה נבי שיגר 3 שורקנים חדים נגד השוטרים, שוטר אחד לא הצליח לעשות שום פעולה ונפצע
ונפל, השוטר השני התחמק, והשוטר השלישי, הפך את ידו לפטיש ברזל, והעיף את השוריקן על הרצפה.
יגיץ רץ אחורה וקפץ, הוא חזר לרחב, כנראה קרה משהו מיוחד.
נבי ה"חכם" לקח את האבוקדו, וזרק אותו על הראש של השלישי.
האבוקדו פגע בראשו של השוטר, והשוטר התעלף על הרצפה.
"קשה!" אמר נבי בקול סבא, ואחרי זה המשיך קדימה.
יגיץ בא ולקח את 2 הרחבים, הוא אמר לי להכנס לבפנים.
ירדתי בעזרת מטה הריחוף ונכנסתי לבפנים, זה היה קל מאוד.
נכנסתי דרך חלון,ו ראיתי 2 דלות.
אחת: "יציאה" ואחת בלי שם, נכנסתי לאחת בלי שם.
נכנסתי לאחת בלי השם, וראיתי שם 2 אנשים:
וולברין, ואנג'לינה!.
היה שם ארוחה טובה ונחמדה, עוף וכל מיני דברים כאלה, וגם השתייה הייתה נראת טובה.
הום לא שמו לב אלי, הם דיברו: "אני אומרת לך! האיש שהיה שם זה יוסטס מרלטינוס, חברו של קטב מרירי בן נשמות הזאב! הוא היה איתי לפני הרבה שנים! הוא נסע בסיס 7 של המשטרה."
הוא רב איתה והשיחה הייתה גדולה:
"הוא לא! אני ראיתי אותו! מר יוסטס מרליטונס הוא זה שהרג אותי במתכת!, שהייתי עוד עובד של מרטין קרבול." (ודרך אגב, רוצה תה?)
"אני יודעת על מה אני מדברת, טיפש." אמרה אנג'לינה ללוגן.
הסתכלתי על קצה החדר וראיתי את החליפה שלי, מה שהייתי צריך.
הכנסתי לאט לאט את היד לכיס שלי, והרגשתי את הנשק שלי- חשבתי שאם אני יאיים עליו הוא ייתן לי את החליפה. שלפתי את נשקי ואמרתי לו: "ידיים למעלה! אני רוצה את החליפה שבקצה החדר."
הוצאתי את החבילה של כדורי הסרק וטענתי כדור, הוא ראה את זה.
הוא אמר: " יפה יפה, אני רואה שעבריין תמיד חוזר לכלא, יוסטס מרליטונס"
הוא התקדם אלי ולא פחד מזה שאני חמוש, לחצתי על ההדק ויצא הבזק ומה-לא, אבל, הוא לא נפצע!
ניסיתי שוב, ושוב, ושוב, ושוב, והכל לא הצליח. הוא התקדם וזרק אותי מתחת לחליפה.
הוא לקח מהר את אנג'לינה, וזרק אותה עלי, לא ראינו כלום.
הוא לקח מהר את החליפה שגם לא ראינו, שם אותה וכיוון שעה, ואז נעלם.
אחרי 10 שניות ראיתי חלון מתנפץ, ונבי עף ממנו. פיטר מרחף ומגיע עם מטה-מוות ואמר:
"טוב, יגיץ כבר בחוץ, ונשאר להרוג רק אותך, משרת טיפש"
הסתכלתי על נבי, הסתכלתי על פיטר, והוא טען קרן הרסנית.
המשך יבוא!

תודה על התגובה...
כעיקרון הפרק הבא מוכן, אבל אני יחכה לעוד תגובות.