נושא: הדרך לטורניר אלוף האלופים - המסע של סטיבן

קראתי את פרק3 היה פרק טוב נהנתי לקרוא אותו
אשמח את תקרא את שלי גם(קישור בחתימה)

אני אקרא מחר...
עוד מישהו?

פרק רביעי-סיום קרב!פגישה מהעבר!:

אז איפה עצרנו? היינו ברגע הבריחה של סטיבן וסקווירטל מהפוקימון העצבני, נכון? בסדר, אז נמשיך משם.

סטיבן וסקווירטל ממשיכים לברוח במהירות כשלפתע, מתוך השיחים ליד מופיע נער צעיר בסביבות הגיל של סטיבן עם שיער מבולגן מעט, כובע עם ציור של חצי פוכדור, מכנסיים כחולים וחולצה אדומה עם רוכסן לבן באמצע ולובש מבט רציני וקשוח. הוא קורא לעבר סטיבן ואומר "סטיבן, זה הפוקימון שבחרת? הפוקימון הפחדן האומלל הזה? האמת היא שלך לא הייתי מצפה ליותר". אך בעקבות עצירתם של סקווירטל וסטיבן מאנקי קפץ על סקווירטל בעצבנות רבה והתחיל לשרוט אותו בחוזקה, סטיבן אמר לסקווירטל "תתעלם ממה שבן אמר, אתה יותר טוב ממה שהוא חושב. תעיף את מאנקי ממך בכך שתכנס לתוך השיריון ותסתובב לכל עבר" ואכן, סקווירטל נכנס לתוך השיריון שלו והתחיל להסתובב מה שגרם למאנקי לעוף על שיח, ליפול על הרצפה ולהיות מסוחרר מעט. סטיבן אמר לסקווירטל "גמור את הקרב עם אקדח מים" אך לפני שסטיבן שם לב, גם בן וגם הפוקימון נעלמו. 'לאן הפוקימון ובן נעלמו?' סטיבן חשב לעצמו עם מבט נרגז מעט אך אמר לסקווירטל "לא נורא, היית מעולה. חזור" והחזיר את סקווירטל לפוכדור.

אתם לא מכירים את בן, נכון? אז בוא נכיר לכם אותו, בן למד בבית הספר של סטיבן והיה מטרד גדול מאוד לסטיבן. הוא כל היום היה מציק לו ולועג לו. אך סטיבן תמיד הצליח לקבל את הציונים הגבוהים בכיתה ולהיות מקובל מאוד, דבר שעוד יותר הרגיז את בן.

זוכרים את הסיפור שסיפרתי בפרק הקודם? באותו סיפור, השמטתי פרט קטן אז בואו נספר את הסיפור מתחילתו ועד סופו.
לפני 8 שנים, כשסטיבן היה בן 7 ורק התחיל ללמוד בבית הספר לפוקימונים. באחד הימים היותר קרירים של הסתיו בבית הספר סטיבן יצא עם מספר חברים לשחק בחצר בחוץ. העלים עוד לא נשרו מכל העצים אך העלים על העצים היו בגוון חום צהבהב ועמדו לנשור כל רגע. סטיבן וחבריו התחילו לעקוב אחרי הציפורים הדוהות באוויר בלהקה גדולה כשלפתע הם ראו שבצמרת של עץ שניצב בחצר בית הספר יש מספר פירות עסיסיים וטעימים למראה. כאן משתנה הסיפור שלנו, בן אמר לכולם שהוא יוריד להם את הפירות מהעץ אך סטיבן מיד אמר "אני אטפס על העץ ואוריד בשבילכם את הפירות" במבט רציני ומיד התחיל לטפס דבר שגרם לחבריו להטות מבטי פליאה ואת בן לכעוס עליו נורא. חיש מהר סטיבן התחיל לטפס על העץ, אוחז ענף פה, נעמד על ענף שם. אך לפתע, בלי שום הכנה מוקדמת סטיבן התנדנד על ענף שעליו הוא עמד וענף זה נשבר והחל ליפול ביחד עם סטיבן. אך זהו לא מה שקרה באמת, בן זרק על סטיבן אבן והדבר גרם לו להתנדנד. מאז ועד עצם היום הזה שניהם שונאים זה את זה מאוד והם יריבים של ממש.

באותו הזמן כל מה שסטיבן חשב עליו הוא 'אני צריך להירגע ולנסות להיאחז באחד הענפים ובנוסף מה הוא יעשה לבן אם הוא יצליח לצאת מהמצב הזה' בזמן שמבטיהם של חבריו למטה החלו להפוך למבטים של פחד ובהלה. אחד מהם, ילד קטן מידות עם משקפיים ומכנסיים שלומפריות במקצת בנוסף לשיער אפרורי במקצת הלך לקרוא לאחד המורים לעזרה. אך מאוחר מידי, העץ לא היה גבוה מידי וכשהמורה הגיע סטיבן כבר היה על האדמה עם כאבים חזקים ברגליים ובידיים. בסוף התברר שהוא שבר את אחת הרגליים ונקע את השנייה, בנוסף לנקעים בשני הידיים. 'לפחות לא נפלתי על הראש' הוא חשב לעצמו בעוד שוכב בבית החולים פצוע בזמן שחובשים לו את הנקעים ושמים לו גבס ברגלו השבורה.

הדבר שהכי עיצבן את סטיבן בכל הסיפור הזה הוא שבן לא היה ילד מקובל בבית הספר וסטיבן הפך אותו לכזה. 'איפה בן הזה עכשיו?' חשב לעצמו סטיבן בעודו הולך לעבר העיר הבאה. פתאום הוא ראה אותו מולו אך להפתעתו הרבה הפוקימון שהוא ניסה לתפוס היה איתו והקשיב לדיבורים שלו. סטיבן החליט להתקרב מעט אליו כדי לשמוע מה הוא אומר והוא שמע לסירוגין את בן אומר '...שלי....מעולה....אימונים' אך הוא הבחין בסטיבן והפסיק בדיבורים. הוא הפנה את מבטו לסטיבן ואמר "חח, הפוקימון הזה עכשיו שלי. אתה צריך להיות יותר מרוכז ביריב שלך בעת קרב" בצחוק מתגלגל. סטיבן לא חשב שזה מצחיק בכלל ואמר לו "בוא נראה מי יותר טוב, בוא נערוך קרב כאן ועכשיו!" במבט רציני והכין את הפוכדור של סקווירטל. בן ענה לו "חח, אני צריך יריבים רציניים להילחם נגדם, בוא מאנקי", החזיר את הפוקימון שתפס לפוכדור והלך משם. סטיבן התחיל לקרוא לעברו "חוצפן, אתה עוד תשלם על כך. אתה עוד תראה, אני אנצח אותך וכל מי שיעמוד בדרכי" והמשיך ללכת לעבר העיר הבאה, וירידיאן.
מה יקרה, מה יעשה? כל זאת ועוד בפרק הבא...

פרק מענין ביותר
מחכה לפרק הבא

פרק טוב! אהבתי שאתה משלב אסטרטגיה בקרות! וגם יודע לגרום לדמות שלך להפסיד מידי פעם!

פורסם במקור על ידי the charmander

פרק טוב! אהבתי שאתה משלב אסטרטגיה בקרות! וגם יודע לגרום לדמות שלך להפסיד מידי פעם!

ברור שלגרום לה להפסיד, היא רק בתחילת דרכה...

טוב מה התייאשת!
יאללה!

לא התייאשתי.
מחר אני מכין עוד 3 פרקים שאני אפרסם מחר, מחרתיים וביום רביעי.

פרק חמישי-העיר וירידיאן!פגישה מפתיעה!:

הדבר הראשון שחשב עליו אחרי מה שראה שבן עשה הוא עד כמה מנוול בן אדם אחד יכול להיות, לא משנה מה קרה בעבר אפשר לשנות את היחס ולכפר על הפערים.
"סקווירטל, מה דעתך שנלך כעת לעיר וירידיאן שתתרפא קצת?" התכופף סטיבן לגובה העיניים של סקווירטל ושאל אותו. סקווירטל הינהן בראשו בהסכמה והשניים המשיכו בדרכם לעבר העיר וירידיאן.
בדרך הם עברו במדשאות מקסימות, הם ראו פידג'י נודדים להם באוויר והתפלאו מהשקיעה הנפלאה שראו בקצה האופק עד שכשכבר ירדה החשיכה, העננים התחילו למלא את השמיים החשוכים והירח האיר הם הגיעו סוף סוף לוירידיאן.
שמחים ומאושרים הם הלכו במהירות הישר למרכז הפוקימונים כדי לנוח מעט לפני המשך המסע. הם נכנסו למרפאה במהירותף מביטים בהתפלאות לכל עבר- מאמנים עם פוקימונים נדירים, מחשבים שבהם מאמנים מדברים ודלפק אחד קטן במרכז החדר מאחוריו עמדה אחות עם שתי צמות עגולות ופוקימון גדול ומוזר לידה.
הם התקרבו לעבר הדלפק וראו חלוק שאותה לבשה האחות. "איך אוכל לעזור לך?" הם שמעו אותה שואלת את אחד הלקוחות שהיה לפניו, "אני רוצה לרפא את הפוקימונים שלי בבקשה וגם מקום להעביר בו את הלילה" הם שמעו בתגובה תוך כדי שהוא מוסר לה שישה פוכדורים קטנים שבהם, הם שיערו, נמצאים הפוקימונים שלו.
לאחר המתנה של כמה דקות הגיע תורם, "במה אוכל לעזור לכם?" שאלה האחות בחיוך רחב, "סקווירטל שלי פה תשוש מהקרב וצריך להתרפא." תוך כדי שהוא מרים את סקווירטל על הדלפק "אני צריך מקום ללון בו הלילה" אוסיף. "לגביך, אני אטפל בך ותרגיש כמו חדש" אמרה בחיוך לסקווירטל שקפץ מאושר "לגביך, קח את המפתח הזה. דלת שנייה משמאל בקומה השנייה." הפנתה את מבטה לסטיבן ונתנה לו מפתח קטן.
סטיבן נפרד מסקווירטל והלך לכיוון המדרגות. "סטיבן חכה רגע, חכה רגע" סטיבן שומע לפתע מאחוריו. סטיבן הסתובב וראה אותו עומד מולו, אחרי שנים שלא ראה אותו הוא עומד מולו בבגדי שחייה ומחייך אליו.
היה זה אחיו הגדול של סטיבן, הוא יצא למסע הזה לפני מספר שנים וסטיבן מאז לא ראה אותו. אחיו היה אדם מאוד יהיר שכל הזמן חשב רק על עצמו ועל איך שהוא נראה. כל הפוקימונים שלו היו תמיד מגונדרים.
אחיו, שמו לוקאס, נוהג להשתתף במה שנקרא תחרויות סרט. תחרויות שבהם צריך להפגין את היופי של המתקפה ולא את חוזקה. סטיבן תמיד חשב שתחרויות כאלו נועדו רק לבנות אבל הוא טעה. לוקאס היה כל כך טוב בזה שהוא כבר 3 שנים לא הפסיד תחרות סרט אחת וזכה פעמיים בפסטיבל הגדול.
"לוקאס, מה נשמע? שנים לא ראיתי אותך" סטיבן קרא לעברו וחיבק אותו בחוזקה, "הייתי כל כך עסוק בתחרויות עד שלא יכולתי לחזור הביתה כמה שנים." השיב לוקאס באדישות "אבל עכשיו אני בדרך הביתה, רק מעביר פה את הלילה" אוסיף לוקאס בחיוך.
"אמא תשמח לראות אותך. היא מחכה לך הרבה זמן" אמר סטיבן.
"מה אתה עושה פה סטיבן?" שאל בסקרנות לוקאס, "אני יצאתי למסע אל עבר טורניר אלוף האלופים" השיב סטיבן תוך כדי שהוא מביט לנעליו בבושה.
"אתה לא צריך להתבייש סטיבן. זה הדבר הנכון לעשות, אני הוא זה שסטה מדרך הישר..." ניסה לנחם אותו לוקאס "מה דעתך שנלך לישון ונמשיך לדבר כבר בבוקר? אני עייף מאוד אחרי יום ארוך של אימונים." אוסיף לוקאס בשאלה.
"בסדר גמור, גם אני עייף" השיב סטיבן ועלה במדרגות אל חדרו עם מחשבות רבות שמטרידות את ראשו.
המשך יבוא...

הרבה סימני שאלה נשארו לי! אני במתח חסר לך שתפרוש עכשיו!

אני לא אפרוש. אני אמשיך ואמשיך. מחר/מחרתיים אני מקווה לפרסם פרק נוסף.

פורסם במקור על ידי XXXLIRVVV

פרק ממש נחמד.
אני אוהב את הכתיבה שלך, היא ברמה גבוהה, אבל אתה לא שם רגש במילים והדיאלוגים. זה נראה כאילו אתה סתם רושם במחשב. תנסה להעביר את ההרגשה לדמיין את זה.

לגבי הפרק:
כמו שאמרתי, ממש נחמד.
הם קצרים, אבל טובים.
אתה בנית לעצמך דמות מעניינת, אהבתי.
אממממ....אתה יכול לפרט מי זה לוקאס, מה הוא לובש, אתה יודע, בסיסים.

התלהבתי מהכתיבה שלך, היא ממש נוחה (רק הכתב הנטוי קצת מעצבן).

תודה על התגובה, היא חשובה לי!

נעבור אחד אחד:
1. אורך של הפרקים: סיפור שנכתב עבור פורום לא נראה לי שצריך יותר מ-2 עמודים בוורד...
2. פירטתי איך הוא לבוש ודברים בסיסיים עליו...
3. לגבי רגש במילים, אנסה להבא.
4. לגבי הכתב אני אשנה.

ושוב, תודה רבה על התגובה.