נושא: 4 הממלכות

XD

בכל מקרה אהבתי את הקטע עם יובל ואיתי XDDD

ביחוד עם הקטע שהילה מוזכרת שם (]:

*חיוך מקוקיה לקוקיה D:*

ואת קראת לי טיפשון!
XD
ודני אתה ממשיך?

הוא התחיל לכתוב היום את הפרק.

פרק 36/'פניקס'
"דני! אתה בכלל מקשיב למה שאני מסביר לך?!" התעצבן סטאסק ובעט בפחית מתכת חלודה ששכבה ליד. דני לא הקשיב, הוא הביט בטבעותיו של סטאסק בעודו הולך בכל רחבי ממלכת פוקימונס הצפונית ושופעת שמחה ואושר. "תגיד...אתה תמיד כזה או שהקרב הקודם שלך עשה אותך ככה?" התחיל סטאסק להתגרות בדני שנית.
דני לא ענה, כולו היה מרוכז בטבעות שעל ידו של סטאסק. 'מהיכן הן מוכרות לי...' ניסה דני להזכר. "זהו זה! הרגזת אותי!" צעק סטאסק ומן אחד הכיסים של מכנסו יצאה שרשרת ברזל ארוכה שבסופה מחובר כדור ברזל ענקי והרסני.
סטאסק הניף את כדור הברזל לעבר דני...מה שגרם לדני להתנגש בכדור ולעוף מספר מטרים אחורה. העשן והאבק התפזרו והיה ניתן לראות את הצללית של דני מתקרבת. "שמע, אלימות לא תפתור דבר...עדיף שתרגע" התקרב דני אל סטאסק ומבטו וקולו השתנו. פניו נהפכו לבוגרות ורציניות יותר, וקולו השתנה לקול גברי ומבוגר יותר.
סטאסק לא הקשיב. הוא הניף שנית את כדור הברזל לעבר דני. "הזהרתי אותך..." אמר דני בקול אדיש ועם יד אחת עצר את כדור הברזל הגדול של סטאסק. על ידיו של דני נדלקו להבות גדולות וקהות יותר.
"תחזיר לי את הנשק שלי!" צעק סטאסק וניסה למשוך את כדור הברזל אליו באמצעות השרשרת המתכתית. דני חייך חיוך קל ולפתע כדור הברזל המפלצתי התנפץ לרסיסים. "איזה כוח...הערכתי אותו לא נכון..." לחש סטאסק לעצמו והתקרב אל דני בצעדים איטיים וקלים במיוחד.
"מרשים. כזה כוח לא ראיתי הרבה מאוד זמן" שיבח סטאסק את דני אשר התנקה מן האבק שהצתבר על בגדיו החדשים. "אל תתקרב. זה לא יגמר בטוב" אמר דני בקול עייף ומבט העיניים שלו הפך לרציני עוד יותר.
הנער כבר לא נראה אותו דני שמח ושובב. מול סטאסק עמד נער חזק יותר, רציני יותר, חכם יותר ועם בטחון עצמי גבוהה יותר.
"היי סטאס! מה ניש?" נראתה לפתע נערה מתוקה אשר חיבקה את סטאסק. "היי ניץ, אני רואה שאת שופעת שמחה היום...אפשר לדעת למה?" הסתובב סטאסק אל ניצן והחלו השניים לשוחח. דני שעמד בצד כיבה את להבותיו ובהה במתרחש.
"דרך אגב, מיזה הנער שאיתך? הוא חדש?" שאלה ניצן את סטאסק והתקרבה אל דני עם חיוך רחב על פניה המקסימות. "הוא? בערך..." ענה סטאסק במעט רוגז ושילב את ידיו.
"היי! שמי ניצן! נעים מאוד!" אמרה ניצן בנשיפת אוויר אחת ולחצה לדני את היד ללא כל רצונו בכך. "כן...משתגידי" ענה דני באדישות וגירד מעט את ראשו. "הא? פעם ראשונה שגבר לא מתלהב מהמראה שלי...אני כנראה חולה...או שזה אתה!!" צעקה ניצן והחלה לבהות בדני עם מבט המום ומרגיז מעט.
"אויש...את כמו שאר הנשים...את לא מיוחדת בכלל" ענה דני וקיבל סטירה ללחי הימנית שלו. "לא ארשה לך לדבר אלי בגסות שכזו! מובן לך?!" צעקה ניצן ובן רגע הרגישה כאב בכל הגוף.
"לא כדאי לך להרגיז אותי...אני מנסה להשאר רגוע כמה שאפשר" אמר דני בקול מאיים והחזיק בכוח את ידה הימנית של ניצן. "תעזוב אותי! אני אתלונן עליך למושל!" הצליחה ניצן להשתחרר מן האחיזה וברחה אל טירת המלוכה של פוקימונס הצפונית.
סטאסק בהה במתרחש ונעלם בפתאומיות רבה. הוא השאיר אחריו שביל של עשן.
ומחוץ לממלכת פוקימונס הצפונית, ממש ביער;
"אחחח...אתה לא מאמין כמה אנשים פגשתי בזמן שנדדתי בין הממלכות" אמר יובל אל איתי בעודם יושבים תחת עץ האקליפטוס של איתי. "רציני? תכלול לי את האנשים שהכי חשובים לך" אמר איתי אל יובל.
"את החשובים מכל? לצערי לא נשארו לי בכלל...כולם אוייבים" ענה יובל ודמעות החלו לנזול מעיניו הקטנות.
"די די, לא צריך לבכות...בוא נלך לבקר את הילה. אני בטוח שהיא תשמח לראותך!" הציע איתי ויובל הסכים. "זה ממש לא רחוק...בעוד כמספר דקות נגיע אליה" אמר איתי בבטחון רב ושניהם החלו לצעוד אל ביתה של הילה.
ובחדרו הפרטי של נתנאל, מושל ממלכת פוקיבול הקטנה. יושב מקס על כיסא המלכות ועל שולחן הכתיבה שלו מונחים מספר ניירות. "כמה עבודה...אני בחיים לא אצליח לגמור הכל בזמן!" צעק מקס בעצבים והעיף את כל הניירות מן השולחן. הניירות התפזרו להן בכל רחבי החדר.
"כמו שחשבתי...אתה לא ראוי למשול בממלכה הזאת" נשמע לפתע קול מוכר מחוץ לחדר. "מי שם?! תזדהה מיד!" צעק מקס בכעס רב.
אל החדר נכנס צחי. כולו שמח ומאושר.
"שלום לך חבר ותיק. מה קורה? הכל טוב?" התקרב צחי אל מקס והוציא מאחד הכיסים של מכנסיו סכין קטן וחד. "נשארת אותו הצחי שאני מכיר...עדיין משחק בסכינים וחרבות, אה?" התרומם מקס מכיסא המלכות וחייך לעבר צחי.
שניהם עמדו אחד מול השני והעבירו מבטים חייכניים אחד לשני. "אז...מה הביא אותך לכאן? אתה צריך ממני משהו?" שאל מקס את צחי. "אני? הו לא...רק ש...אני צריך להרוג אותך חברי הותיק" ענה צחי כמעט וללא קול וכל החדר התמלא בסכינים קטנים וחדים המתעופפים להם לפי פקודתו של צחי.
"אתה באמת תהרוג חבר ותיק? אחרי מה שעברנו ביחד?!" ניסה מקס להתחמק מצחי אך זה לא הצליח לו. כל גופו נתפס בסכינים.
"לפי החישובים שלי, בעוד כעשרה דקות תאבד כמות נאה של דם. מה שאומר שתמות במקום" ענה צחי ויצא מן החדר. הוא השאיר ליד הדלת סכין קטן השוכב בשלולית דם.
ובביתה הצח של הילה;
"היי הילה! את זוכרת את יובל?" נכנסו יובל ואיתי אל ביתה של הילה, מה שגרם לה לשמוח עוד יותר. "יובל?! אני שמחה מאוד שחזרת אלינו!" צעקה הילה בשמחה וחיבקה את יובל. "גם אני התגעגעתי אליך..." ענה יובל וחייך.
"אז...כבר שמעתם על החדשות?" התיישבה הילה על מיטתה והביטה באיתי ויובל המופתעים. "חדשות?" שאל איתי וגלגל עיניים הצידה.
"דני חזר לחיים!! הוא פה בממלכה שלנו!" צעקה הילה ויובל גיחח מעט. "פגשתי אותו עוד ממזמן...הנער פריקי לגמרי" אמר יובל והשניים בהו בו במבט מוזר.
"אני רציני...הוא ממש מסוכן!" צעק יובל. "שה, אני בטוחה שהכל בסדר כרגע...הוא עם סטאסק הרי...אין סיבה לדאגה" ענתה הילה ואיתי הסכים. "היא צודקת אחי, סטאסק בחור חזק...אתה עוד תכיר אותו בהמשך" אמר איתי אל יובל אשר התאכזב מעט.
לפתע נשמע פיצוץ עז. הילה, איתי ויובל יצאו בבהלה אל מרכז הממלכה וראו הרבה אנשים פצועים ומדממים שוכבים על האדמה.
באמצע עמד דני וחיוך שטני נחתם על פניו המוחבאות בלהבות גדולות. "לא הגיוני! הנבואה התגשמה!" צעקה הילה בחשש רב והתקרבה אל דני בריצה. דני כיוון את ידו הימנית לעבר הילה, גל של אש השתחרר והעיף את הילה מספר מטרים אחורה.
"הוא הרג אותה!" צעק יובל בבהלה והחל לנער את איתי. "תרגע! יש לה יכולת הבראה! היא בטח כבר על הרגליים" ענה איתי ללא כל חשש והביט בדני שנראה מוזר מאוד.
לא היה ניתן לראות אותו לגמרי. כל גופו היה עתוף בלהבות. מה שהיה ניתן לראות היה כפפות הX שלו אשר נראו מוזר מהרגיל.
"הוא עבר למצב 'פניקס', זה לא טוב...לא טוב בכלל" אמרה הילה אשר התקרבה אל החבורה. "לא ידעתי שלדני יש שנאה...רק אדם בעל טובת לב מסוגל לגבור על השנאה של הכפפות...אך אם אתה בעל לב אפל, הכפפות יאכלו אותך" אמרה הילה בעצב רב.
"יש משהו שנוכל לעשות?!" קפץ יובל בבהלה. "לצערי לא...כשהוא יסיים את מסע ההרס שלו, הוא פשוט ימות" השיבה הילה בבכי רב.
לפתע הלהבות נכבו מגופו של דני. מולם עמדה צללית בעלת כנפיים גדולות של הציפור האגדית 'פניקס' וזנב ארוך של להבות. הצללית התקרבה אל יובל המבוהל.

המשך יבוא.

איזה מתח D:


הבראה D:

עכשיו אני צריכה רק שוט וכובע פדורה- וכל חלומותי יתגשמו D:

אהבתי את הפרק הזה.


אני מכירה את הצד הזה שלך O:

טוב בערך.. את האדישות אני מכירה :/


יש לי הרגשה שאיכשהו עידן עבר לגוף שלך ><"

עשר דקות,
כי דקה זו נקבה...

אחלה פרק&#33;
אני הייתי יכול להפוך לקואלה ענקית ולעטוף את דני באלה אקליפטוס גדול ולאכול אותו&#33;

אבל הוא במצב פניקס כרגע. בינתיים הוא לא ניתן להשמדה.
הכוח שלו גובר על הכוח של כולם, זה בהחלט יהיה הרשע החזק ביותר בכל העונות של הסיפור...את זה אני מבטיח לכם. וזה לא עידן אברמוביץ&#39;...הכפפות הם מה שהפכו את דני למה שהוא עכשיו.
כנראה שדני נתן לשנאה שלו להתאחד עם השנאה של הכפפות וזה מה שהפך אותו לכזה. הרי סטאסק הרגיז אותו בהתחלה. דני הרי לא היה רגיל לכוח של הכפפות בכלל.
אני כותב עוד פרק. מצטער נדב.

באמת? כבר התחלתי לכתוב אתמול.
נו, טוב...

אם כך אז לא משנה...תכתוב אתה. לא חשבתי שכבר התחלתה O:

אולי תחליטו OO

אני מחכה בקוצר רוח..

נדב כותב. הוא כתב כבר שליש אז חבל לזרוק הכל לפח &#092;:

פרק 37 (&#39;&#39;תפקיד מקולל&#39;&#39;)-
בטירת פוקיבול
עידן, מושל אנימה קון, עלה במדרגות הטירה. הוא הלך במסדרון, עד שנעצר מול דלת משרד המושל. עידן עמד לפתוח את הדלת, עד שדבר מה עצר בעדו. הוא הביטעל הרצפה, שם היה נוזל אדום, שהגיע מתוך המשרד. עידן התכופף אל הנוזל, ובחן אותו מקרוב. &#39;&#39;זה דם.&#39;&#39; חשב עידן בלבו &#39;&#39;זה לא נראה טוב בכלל. האם קרה משהו?&#39;&#39;
הוא טבל את אצבעו בדם. &#39;&#39;הדם עדין לא נקרש,&#39;&#39; חשב עידן בלבו &#39;&#39;הוא עדין נוזלי.&#39;&#39;
עידן דפק על דלת המשרד. &#39;&#39;מקס?&#39;&#39; שאל עידן בעודו ממשיך לדפוק על הדלת &#39;&#39;מקס, האם אתה שם?&#39;&#39;
לא נשמע קול מעבר לדלת. &#39;&#39;לעזאזל, מקס, ענה לי&#33;&#39;&#39; צעק עידן, שהתחיל להיות מעט מודאג &#39;&#39;מקס, אין לי זמן למשחקים&#33; תן לי מיד להכנס, או שאני..אני אפרוץ את הדלת?&#39;&#39;
חרף צעקותיו של עידן, עדין לא נשמע שום קול. &#39;&#39;לעזאזל עם זה...אני נכנס&#33;&#39;&#39; קרא עידן ופתח את דלת המשרד. בלי לחשוב יותר מדי, הוא נכנס אל המשרד, אך תוך שניות מעטות, הלך כמה צעדים אחורה. המראה שראה היה מחריד למדי; הרצפה היתה כולה מוצפת דם. גם קירות המשרד היו מוכתמים מדם. בנוסף לדם, היו הרבה סכינים קטנים על הרצפה. אך הדבר הגרוע יותר, היה גופה של איש מת, שהיתה מוטלת ליד השולחן. &#39;&#39;אוי ויי.&#39;&#39; נבהל עידן &#39;&#39;מה לכל הרוחות קרה כאן?&#39;&#39;
עידן הלך, לאט ובזהירות, אל הקצה השני של המשרד, שם היתה הגופה. עידן התכופף אל הגופה ובחן אותה מקרוב. לא היה ניתן ממש לזהות את זהות הגופה. כולה היתה מגואלת בדם. פניה של הגופה היו מושחתות לחלוטין. לא היה ניתן לראות עינים, או אף, או אזנים. למען האמת, רוב העור בפני הגופה היה מקולף, כך שהיה ניתן לראות אפילו חלק מהגולגולת שלה. וחוץ מהפנים? טוב...גם בשאר חלקי הגוף המצב היה דומה. הרבה מאיברי הגופה היו קטועים. עידן הבחין בכמה אצבעות על הרצפה, וגם ברגל. בתוך הגופה היו נעוצים מספר סכינים, אותם סכינים שראה קודם לכן על הרצפה. &#39;&#39;מי זה?&#39;&#39; חשב עידן בלבו והמשיך לבחון את הגופה &#39;&#39;אמנם קשה לי לקבוע בודאות, אולם, נראה לי שזוהי הסברה ההגיונית היחידה. זהו מקס. לולא הגופה היתה מקס, היכן בדיוק מקס היה עכשיו? הוא הרי מושל הממלכה, ומשרד המושל זהו המקום העיקרי בו הוא אמור להיות.&#39;&#39;
עידן הוציא את אחד הסכינים מתוך הגופה, והסתכל עליו מקרוב. &#39;&#39;הסכין הזה...&#39;&#39; חשב עידן בלבו &#39;&#39;יש רק אדם אחד שאני מכיר שמשתמש בסכינים עם להב כה חד, וזהו...צחי, סגני לשעבר. אבל זה..זה בלתי אפשרי. צחי מת. אני זוכר טוב מאד את הרגע בו דני העתידי ואני הרגנו אותו. אבל בכל זאת...הסכינים האלה הם שלו.&#39;&#39;
&#39;&#39;מקס?&#39;&#39; קטע קול מחוספס את רצף מחשבותיו של עידן &#39;&#39;אתה..&#39;&#39;
עידן הרים את מבטו, וראה בפתח הדלת את דניקס, עם מבט המום בעיניו. &#39;&#39;לעזאזל, הייתי צריך לסגור את הדלת.&#39;&#39; אמר עידן בצער &#39;&#39;לאף אחד לא מגיע לצפות במראות כאלה קשים, דניקס. אני מצטער שנחשפת למראה המחריד הזה.&#39;&#39;
&#39;&#39;בחייך, אל תצחיק אותי.&#39;&#39; צחק דניקס. מבטו השתנה בבת אחת, הוא כבר לא היה המום ומבוהל, הוא היה רגוע ואדיש. &#39;&#39;אתה לא מכיר אותי כל כך טוב, נכון עידן?&#39;&#39; שאל דניקס בקולו המחוספס &#39;&#39;דברים כאלה לא מטרידים אותי יותר מדי. אולי בשניה הראשונה אני קצת בהלם, אבל זה עובר. ראיתי דברים הרבה יותר גרועים מזה בעברי. שום דבר לא יכול לזעזע אותי או לגרום לי טראומה.&#39;&#39;
&#39;&#39;שכחתי לרגע שזה אתה, דניקס.&#39;&#39; חייך עידן &#39;&#39;עליך לא משפיעים דברים כאלה.&#39;&#39;
&#39;&#39;אז מה...&#39;&#39; אמר דניקס בעודו ניגש אל מקס &#39;&#39;זיהית את הגופה? האם זה מקס?&#39;&#39;
&#39;&#39;אני מניח שאין הרבה אפשרויות אחרות, נכון?&#39;&#39; שאל עידן בעצב &#39;&#39;אמנם לא מצאתי בגופה סימנים כלשהם שיכולים לרמוז לי על זהותה, אבל סביר להניח שזהו מקס. אני לא יכול לחשוב על מישהו אחר.&#39;&#39;
&#39;&#39;חבל לי עליו.&#39;&#39; הודה דניקס &#39;&#39;למרות שהוא היה קצת קשוח ולא נחמד...הוא בסך הכל עשה את מה שנראה לו הכי נכון לעשות. כך זה היה מאז ומעולם אצלו. הוא היה בחור טוב בסך הכל. לא הגיע לו למות.&#39;&#39;
&#39;&#39;כן, כן, אני מסכים אתך, דניקס.&#39;&#39; נאנח עידן &#39;&#39;חבל לי שהוא מת. אפילו שבאיזה מובן מסוים, אני זה שרצח אותו.&#39;&#39;
&#39;&#39;למה אתה מתכוון?&#39;&#39; שאל דניקס המבולבל. &#39;&#39;טוב, הרי אני בקשתי ממנו למשול על פוקיבול. לולא אני...הוא עוד היה בחיים. אתה מבין מה הולך כאן, דניקס? מישהו לא מעונין שיהיה מושל לממלכה הזאת. כל האירועים שהתרחשו בתקופה האחרונה...נסיון ההתנקשות בנתנאל, חטיפת נתנאל ורצח מקס...לא מדובר בצירופי מקרים, דניקס. מישהו רוצה שהממלכה הזאת תהיה חסרת מושל...ונראה שהוא מוכן לעשות הכל בשביל זה.&#39;&#39;
&#39;&#39;יש לך מושג מי זה יכול להיות?&#39;&#39; שאל דניקס &#39;&#39;אותו רוצח השאיר כאן כמה רמזים. הסכינים, למשל. יש לך איזה קצה חוט?&#39;&#39;
&#39;&#39;יש לי כמה חשדות, אבל אני מעדיף לשמור אותם כרגע לעצמי.&#39;&#39; ענה עידן &#39;&#39;זה לא מה שחשוב כרגע. מה שחשוב הוא מה שאנחנו עושים עכשיו. נראה שתפקיד מושל פוקיבול הוא תפקיד מקולל. כל מי שלוקח על עצמו את התפקיד הזה, נמצא בסכנת מוות תמידית.&#39;&#39;
&#39;&#39;אז פירוש הדבר...שממלכת פוקיבול תהיה חסרת מושל?&#39;&#39; שאל דניקס המודאג. &#39;&#39;לצערי הרב כן.&#39;&#39; השיב עידן &#39;&#39;אין לנו ברירה אחרת. אמנם מושל לממלכה זה דבר חשוב ומאד בסיסי...אבל אנחנו לא יכולים לשלוח אנשים שיהיו מושלים ואחר כך ירצחו על ידי מתנקש. זה הופך אותנו לרוצחים לא פחות מהרוצח עצמו.&#39;&#39;
&#39;&#39;לא, לא, זה לא יעלה על הדעת.&#39;&#39; אמר דניקס והחל להסתובב סביב החדר &#39;&#39;אסור להשאיר ממלכה ללא מושל, במצב כזה הממלכה תחרב תוך ימים ספורים. זה בדיוק מה שהרוצח המסתורי רוצה שיקרה. אבל אנחנו לא נתן לו. אנחנו לא נתן לאותו רוצח לנצח. אין לי בעיה להיות מושל פוקיבול לצורך כך.&#39;&#39;
&#39;&#39;דניקס, בחייך, היה הגיוני.&#39;&#39; אמר עידן &#39;&#39;אם תהפוך למושל, תרצח תוך זמן קצר, בדיוק כפי שקרה לידידנו מקס. אחד הדברים שהופכים אדם לחכם ופיקח, הוא הלמידה מטעויות העבר. אני עשיתי טעות כשמיניתי את מקס למושל פוקיבול. הוא מת, וזה היה באשמתי. אני לא רוצה שיקרה אותו הדבר לך&#33;&#39;&#39;
&#39;&#39;עידן, אתה לא מחליט עלי.&#39;&#39; אמר דניקס ונעץ בו מבט חודר &#39;&#39;אם אני החלטתי להיות מושל פוקיבול, אז אני אהיה. רוצחים ומתנקשים לא מפחידים אותי. אם איזה רוצח יבוא אלי למשרד וינסה להרוג אותי, אני אהרוג אותו קודם. אני שונה מנתנאל וממקס. אני לא אדם חלש. אף אחד לעולם לא יצליח לחסל אותי, ואני מצפצף על אותו רוצח שיושב עכשיו באיזה משרד ומתכנן תכניות. אם החלטתי שאהיה מושל, אז אני אהיה מושל ואמשיך לכהן בתפקיד הזה עד אשר נתנאל יחזור אלינו, בריא ושלם. אתה מבין אותי, עידן?&#39;&#39;
&#39;&#39;אילו מלים...&#39;&#39; אמר עידן בתדהמה &#39;&#39;אני לא הייתי מעז לדבר ככה, דניקס. זה מה שנקרא לפתוח פה לשטן. אבל כנראה שגם מהשטן אתה לא פוחד. מה עוד אני יכול לומר? אם אתה החלטת להיות מושל פוקיבול, מי אני שאעמוד בדרכך? שיהיה הרבה בהצלחה, ושמור על עצמך, זה הכי חשוב. אני לא רוצה שגם אתה תמות.&#39;&#39;
&#39;&#39;אני אשתדל.&#39;&#39; צחק דניקס &#39;&#39;ואגב, עידן, לפני שאתה חוזר לאנימה קון, עבור בבקשה למפקדת המחתרת. כבר הרבה זמן שלא ראיתי אותם, ועכשיו כשאני מושל...סביר להניח שלא יהיה לי זמן לבקר אצלם. לא הספקתי לעדכן אותם במה שקרה, הם אפילו לא יודעים על נסיון ההתנקשות בנתנאל.&#39;&#39;
&#39;&#39;אל תדאג.&#39;&#39; אמר עידן בעודו יוצא מהמשרד &#39;&#39;אני אדאג לספר להם הכל.&#39;&#39;
בינתים, במפקדת המחתרת, ישבו פלג, טרינר, דנדי וענת ליד שולחן האוכל, ואכלו ארוחת ערב. הצלחות של פלג, דנדי וענת היו מלאות מאוכל, אולם לעומת זאת הצלחת של טרינר היתה ריקה. הוא לא נגע באוכל. הוא רק הביט על הרצפה ונאנח בעצב. שאר הסועדים לא שמו לב אליו. הם רק המשיכו לאכול ברוגע. &#39;&#39;מישהו יודע מה קורה עם מקס?&#39;&#39; שאל פלג &#39;&#39;הוא כבר לא כאן מהבוקר. מתי האדון מתכוון להגיע? בתור מפקד הארגון הצבאי או איך שהוא לא קורא לזה, הוא כבר היה צריך להיות כאן מזמן.&#39;&#39;
&#39;&#39;ומה עם דניקס?&#39;&#39; שאלה ענת &#39;&#39;הוא תמיד מרבה לבקר אצלנו. מה קרה לו היום?&#39;&#39;
ואז, נשמעה דפיקה בדלת. הארבעה הסתכלו זה בפניו זה, לא יודעים מי יהיה זה שיפתח את הדלת. &#39;&#39;טוב, אל תחשבו שאני מתכוון לפתוח את הדלת.&#39;&#39; הצהיר דנדי &#39;&#39;יונה, אתה גם ככה לא אוכל, אז גש לפתוח את הדלת, טוב?&#39;&#39;
&#39;&#39;טוב, טוב, בסדר...&#39;&#39; ענה טרינר הממורמר וקם ממקומו. &#39;&#39;אני מהמר שזה יהיה מקס.&#39;&#39; אמר פלג. &#39;&#39;לדעתי זה דניקס.&#39;&#39; ניחשה ענת. אך בפתח הדלת לא עמד מקס, וגם לא דניקס. זה היה נדב. ענת השמיעה אנחת אכזבה. &#39;&#39;אהלן יונתן.&#39;&#39; אמר נדב &#39;&#39;אתה זוכר אותי? אני נדב, מאנימגה.&#39;&#39;
&#39;&#39;כ..כן, נדמה לי שאני זוכר.&#39;&#39; השיב טרינר &#39;&#39;בוא, הכנס.&#39;&#39;
נדב נכנס אל המפקדה, והסתכל על המקום בהתפעלות. &#39;&#39;אז זו היא מפקדת המחתרת, אה?&#39;&#39; שאל נדב &#39;&#39;שמעתי עליה הרבה. שמעתי על מעשי הגבורה שלכם לפני כשנה. מאד הרשים אותי. החלטתי לקפוץ לבקר, לראות את המקום. אני מוכרח לומר שזה די מדהים אותי.&#39;&#39;
&#39;&#39;שלום, נדב, ברוך הבא אל המחתרת.&#39;&#39; אמר דנדי ולחץ את ידו &#39;&#39;האם אתה רוצה לסעוד אתנו? תוכל לאכול במקום יונה, הוא לא אכל כלום מאז שהתחלנו לאכול.&#39;&#39;
&#39;&#39;לא, לא תודה, אני לא רעב.&#39;&#39; ענה נדב וישב על הספה שבחדר האורחים &#39;&#39;אני קצת עייף, למען האמת. הלכתי דרך ארוכה, מאנימגה ועד יערות פוקיבול. אני לא רעב כרגע.&#39;&#39;
&#39;&#39;אז אמור לי, נדב,&#39;&#39; אמר פלג עם מבט נוקב &#39;&#39;איפה ליאור? הוא לא בא אתך?&#39;&#39;
&#39;&#39;ליאור הוא מושל אנימגה, אתה יודע.&#39;&#39; השיב נדב &#39;&#39;הוא אדם עסוק מאד, כמו כל מושל. אין לו ממש זמן לצאת מהמשרד שלו ולבלות. הוא צריך להשאר במשרד ולנהל את הממלכה, כמו שמושל צריך לעשות. זה לא תפקיד כל כך זוהר כפי שכולם חושבים.&#39;&#39;
החבורה חזרה לאכול בחדר האוכל, ורק טרינר עדין עמד ליד דלת הכניסה. הוא היה נראה מאד מהורהר. לבסוף, התישב טרינר על אחת הספות שבחדר האורחים. &#39;&#39;אמור לי, נדב...&#39;&#39; אמר טרינר מעט בחשש &#39;&#39;אתה יכול..ליעץ לי בקשר לענין מסוים? אין לי כל כך עם מי לדבר בקשר לזה. עם רוב חברי המחתרת אני לא ממש מסתדר. אולי אתה תוכל לעזור לי.&#39;&#39;
&#39;&#39;כן, אני מניח.&#39;&#39; אמר נדב &#39;&#39;אז מה הענין?&#39;&#39;
&#39;&#39;ובכן,&#39;&#39; התחיל טרינר בסיפורו &#39;&#39;יש ילדה אחת במחתרת, ואני קצת..נו, מחבב אותה. כבר מהרגע הראשון שראיתי אותה, כשהוקמה המחתרת, הרגשתי שהיא מוצאת חן בעיני. תמיד ניסיתי להתחיל אתה, אבל היא כל הזמן היתה מתעלמת ממני. התנהגה כאילו אני לא קיים. בכל פעם שהיא התעלמה ממני, הרגשתי כאילו אני עושה מעצמי צחוק. לא ידעתי מה לעשות. איך נהיה אי פעם יחד, ענת ואני, אם אפילו להתחיל אתה אני לא מסוגל?&#39;&#39;
&#39;&#39;אז זו הבעיה?&#39;&#39; שאל נדב &#39;&#39;טוב, שמע יונתן..&#39;&#39;
&#39;&#39;חכה רגע, עוד לא סיימתי.&#39;&#39; קטע אותו טרינר &#39;&#39;רק התחלתי. אתה מבין, עד לא מזמן היה לי עוד איזה סיכוי קטן להצלחה אתה. הרי לא היו לי מתחרים. אבל אז, הכל השתנה...אחרי שדניקס הזה הופיע. אתה בודאי יודע איך הוא נראה, נכון? גבוה כזה, עם פרצוף מרושע. אני לא יודע למה, אבל מסתבר שלשמוק הזה יש הצלחה די גדולה עם בנות. כולן נופלות לרגליו כאילו הוא אליל או משהו. אני אישית לא מבין מה הן מוצאות במכוער הזה. בטח כבר הבנת שגם ענת נדלקה עליו. כן, היא ראתה אותו באחת מהפעמים בהן ביקר במחתרת, ופשוט..פשוט נדלקה עליו. לרוע המזל, גם היא מצאה חן בעיניו. ומכאן החלו כל הצרות. בהתחלה הם היו מטיילים יחד ביערות פוקיבול. לא עבר הרבה זמן עד שהם הפכו לזוג. אני ממש אובד עצות, נדב. דניקס הוא כזה ענק, ואני לידו..אני נראה כמו הבן התינוק שלו&#33; זה ממש מגוחך. ענת לעולם לא תשים לב אלי כל עוד הוא בסביבה.&#39;&#39;
&#39;&#39;אז זה הענין...&#39;&#39; נאמח נדב בעצב &#39;&#39;הייתי צריך לדעת.&#39;&#39;
&#39;&#39;יש לך איזו עצה בשבילי?&#39;&#39; שאל טרינר &#39;&#39;מה לדעתך אני צריך לעשות? אולי לאתגר אותו לקרב? כן, לאתגר אותו לקרב, זה יהיה טוב. אני אלחם נגדו, ואביס אותו, וענת תראה אותנו&#33; ואז היא ישר תתאהב בי&#33; מה אתה אומר, נדב? זה יעבוד?&#39;&#39;
נדב נאנח בשנית. &#39;&#39;יונתן...&#39;&#39; אמר נדב בצער רב &#39;&#39;אני..אני לא חושב שזה יהיה קל לך לשמוע את זה, אבל אתה צריך לדעת את האמת. במלחמה הפרטית שלך נגד דניקס, לא תוכל לנצח לעולם. אתה מבין, לדניקס יש חזות חיצונית ש..די מושכת את בנות המין השני. הוא גבוה. הוא מחוספס. הוא קשוח. גם אם האופי שלו הוא האופי הכי נורא ואכזר בעולם, זה לא ישנה דבר. כל עוד הופעתו החיצונית היא כזאת, תמיד תהיה לו הצלחה עם בנות. לעומת זאת אתה, בלי לפגוע או להעליב, אתה קטן, אתה צנום, אתה אפילו מעט חלש. טיפוסים כמו דניקס תמיד מתמיד יעפילו עלינו, האנשים הפשוטים, בכל מה שקשור לאהבה ולרומנטיקה. זו דרכו של עולם.&#39;&#39;
דמעות זלגו מעיניו של טרינר. &#39;&#39;אז מה שאתה מציע לי..&#39;&#39; אמר טרינר בבכי &#39;&#39;זה פשוט לסגת? לותר על מי שאני אוהב?&#39;&#39;
&#39;&#39;לצערי הרב, זוהי האפשרות היחידה, נערי.&#39;&#39; השיב נדב &#39;&#39;אתה מבין, האהבה הנכזבת שלך בענת רק גורמת לך רע. אתה מדוכא, אתה מדוכדך, אתה באופן תמידי חסר תיאבון. האם כך אתה רוצה לחיות, יונתן? אלה חיים שאני לא מאחל לאף אחד. אני מבין שזה נשמע די קשה, לותר כך, אבל זוהי הברירה היחידה שיש לך. חוץ מזה, זה לא אומר שתשאר חסר אהבה לנצח. אולי ביום מן הימים תפגוש עוד בחורה שתמצא חן בעיניך, ואולי דוקא היא גם תשיב לך אהבה. אני מניח שכבר שמעת את הפתגם על הדגים והים, נכון יונתן?&#39;&#39;
&#39;&#39;טוב, בסדר, הבנתי אותך.&#39;&#39; אמר טרינר ומחה את הדמעות מפניו &#39;&#39;זה קצת קשה לי לעכל את זה, להפסיק לחזר אחרי ענת..אבל אני הפנמתי את דבריך. אני אנסה להמשיך הלאה. תודה רבה על העצה, נדב.&#39;&#39;
&#39;&#39;אין בעיה, יונתן.&#39;&#39; חייך נדב &#39;&#39;אם יש לך עוד בעיה או התלבטות, אתה יכול לפנות אלי שוב. אני תמיד שמח לעזור.&#39;&#39;
דפיקה נוספת נשמעה בדלת. &#39;&#39;אני אפתח&#33; אני אפתח&#33;&#39;&#39; קראה ענת בהתרגשות ורצה אל הדלת &#39;&#39;הפעם זה חייב להיות דניקס, אני בטוחה בכך&#33;&#39;&#39;
אבל זה לא היה דניקס. בפתח הדלת עמד עידן, מושל אנימה קון, והבעתו היתה קודרת למדי. &#39;&#39;שלום, ענת.&#39;&#39; אמר עידן בכובד ראש &#39;&#39;אפשר להכנס? אני רוצה לשוחח עמכם, חברי המחתרת.&#39;&#39;
&#39;&#39;כ..כן...&#39;&#39; מלמלה ענת המאוכזבת. עידן נכנס למפקדה, והבחין בפלג ודנדי האוכלים. &#39;&#39;אני רואה שבאתי בזמן האוכל.&#39;&#39; אמר עידן &#39;&#39;טוב...אני לא רוצה להפריע לכם לאכול.&#39;&#39;
&#39;&#39;לא, לא, זה בסדר גמור.&#39;&#39; אמר דנדי &#39;&#39;אנחנו כבר כמעט סיימנו לאכול. בוא, שב על הספה. אנחנו כבר מגיעים אליך.&#39;&#39;
חברי המחתרת ונדב ישבו בחדר האורחים, כולם מרוכזים בעידן. &#39;&#39;טוב, אני רואה שכולם כאן.&#39;&#39; אמר עידן &#39;&#39;מצוין, מצוין, אני צריך את נוכחות כולם. חשוב מאד שכולם ישמעו את דבריי. עבר זמן רב מאז בקרתי כאן לאחרונה, זוכרים אותי? אני לחמתי לצדכם נגד עידן אברמוביץ&#39; וחבורתו, לפני כשנה.&#39;&#39;
&#39;&#39;איך נוכל לשכוח...&#39;&#39; אמר פלג. &#39;&#39;עבר זמן רב מאז, והרבה דברים השתנו.&#39;&#39; המשיך עידן בדבריו &#39;&#39;לאחר אותם קרבות בלתי נשכחים, חשבנו שישרור שלום נצחי בעולם הממלכות. אבל לא כך קרה. קרו הרבה מאד דברים בתקופה האחרונה שאינכם יודעים עליהם. דניקס ביקש ממני שאעדכן אתכם בכל הדברים שקרו. בכל זאת, מגיע לכם לדעת.&#39;&#39;
&#39;&#39;אני לא מבינה.&#39;&#39; אמרה ענת &#39;&#39;דניקס אמר לך לעדכן אותנו? הוא לא יכול היה לעדכן אותנו בעצמו?&#39;&#39;
&#39;&#39;בקרוב מאד תביני הכל, ענת.&#39;&#39; ענה עידן &#39;&#39;טוב, אני אתחיל. זוכרים את נתנאל, מושל פוקיבול? הוא ואני היינו אמורים לחתום על הסכם איחוד בין פוקיבול לאנימה קון, אבל..הכל השתנה מאז. אתם מבינים, ניסו להתנקש בו.&#39;&#39;
קולות תדהמה נשמעו בקרב חברי המחתרת. &#39;&#39;למרבה המזל, חייו של נתנאל ניצלו הודות למקס.&#39;&#39; המשיך עידן &#39;&#39;אך לא כאן נגמר הסיפור. למען האמת, כאן הוא רק מתחיל. נראה שאותו אדם מסתורי שרצה במותו של נתנאל, לא היה מוכן לקבל את העובדה שנסיון ההתנקשות נכשל. מספר ימים לאחר נסיון ההתנקשות, הגיע אותו רוצח אל המשרד של נתנאל, חשף את עצמו, ודאג לחטוף את נתנאל על הדרך. כן, אתם בודאי מבינים מה זה אומר. נתנאל כבר לא אתנו עוד; הוא כרגע מוחזק בשבי אצל הרוצח המסתורי סטאסק, אשר מיקומו אינו ידוע לנו. את תפקיד המושל לקח על עצמו מקס. זוהי הסיבה שבגללה לא ראיתם אותו בזמן האחרון. לרוע המזל, היום הראשון של מקס בתפקיד מושל פוקיבול, זהו גם היום האחרון האחרון שלו בתפקיד זה. הוא נרצח לפני זמן קצר.&#39;&#39;
&#39;&#39;מה?&#33;&#39;&#39; נדהם טרינר &#39;&#39;מקס נרצח? אבל..אבל ראיתי אותו רק היום בבוקר. לא הספקתי להפרד ממנו. לו הייתי יודע שזו הפעם האחרונה שאני אראה אותו, הייתי לפחות..&#39;&#39;
&#39;&#39;ברוב המיתות לא מספיקים להפרד, נערי הצעיר.&#39;&#39; אמר עידן בעצב &#39;&#39;אני יודע שזה קשה לשמוע את זה. גם לי היה קשה להכנס למשרד, ולראות את גופתו המתה של מקס, שרויה בתוך ים של דם. זה היה מראה מאד לא נעים. המסקנה ההגיונית ביותר שניתן להגיע אליה לאחר הרצח הזה, היא שמישהו לא רוצה שיהיה מושל לפוקיבול. הוא רוצה להפיל את הממלכה.&#39;&#39;
&#39;&#39;האם הרוצח של מקס הוא אותו סטאסק שעליו דברת קודם לכן?&#39;&#39; שאל נדב. &#39;&#39;אמנם אני לא יודע בודאות,&#39;&#39; השיב עידן &#39;&#39;אך יתכן מאד. אני סבור שישנו קשר הדוק בין חטיפת נתנאל לרצח מקס, אולם איני יודע מהו אותו הקשר. על כל פנים, את תפקיד המושל לקח על עצמו דניק..&#39;&#39;
&#39;&#39;נתת לדניקס להיות מושל?&#33;&#39;&#39; הזדעזעה ענת &#39;&#39;ועוד אחרי שמקס נרצח? מה חשבת לעצמך, עידן? דניקס יהרג, בדיוק כמו מקס&#33; איך יכולת לעשות מעשה כזה מטופש? אוי לי, עכשיו דניקס ימות. איך יכולת, עידן?&#39;&#39;
&#39;&#39;הרגעי בבקשה, ענת.&#39;&#39; אמר עידן בקול חמור &#39;&#39;גם אני ניסיתי לשכנע את דניקס שלא יקח על עצמו את התפקיד, אבל הוא התעקש. לא יכולתי לעמוד בדרכו. אני מבין שדניקס חשוב לך, ענת, אבל עליך להבין שזוהי ההחלטה שלו בלבד. טוב, אני סיימתי לעדכן אתכם בדברים שקרו. למישהו יש שאלות?&#39;&#39;
&#39;&#39;אני לא מבין.&#39;&#39; אמר דנדי &#39;&#39;כל כך הרבה דברים קרו, ונזכרתם לספר לנו אותם רק עכשיו? אני לא נוזף בכם או משהו כזה, אבל למה לא ספרתם לנו על כך קודם לכן?&#39;&#39;
&#39;&#39;אני מתנצל על כך שאתם האחרונים לדעת על הדברים שקרו.&#39;&#39; התנצל עידן &#39;&#39;אתם מוכרחים להבין שלא היה לנו זמן לספר לכם על הדברים. כל הדברים הללו קרו בימים האחרונים. לא יכולנו לעדכן אתכם אחרי כל אירוע, היינו צריכים קודם להתמודד עם הדברים בעצמנו.&#39;&#39;
&#39;&#39;אנחנו מבינים.&#39;&#39; אמר פלג &#39;&#39;על כל פנים, אמרת קודם לכן שנתנאל נחטף על ידי סטאסק, נכון? אני לא מבין למה אנחנו מבזבזים זמן בשיחה הארוכה הזאת. אנו מוכרחים לצאת עכשיו, ולהציל את נתנאל&#33;&#39;&#39;
&#39;&#39;זה לא כל כך פשוט, פלג.&#39;&#39; אמר עידן בצער &#39;&#39;היינו יכולים ללכת להציל את נתנאל, לו רק היינו יודעים היכן נמצא סטאסק. לרוע המזל, סטאסק לא השאיר לנו קצה חוט בנוגע למקום המצאו, אז אני מניח שלעולם לא נדע היכן נתנאל מוחזק.&#39;&#39;
&#39;&#39;אז זה המצב...&#39;&#39; אמר נדב בכובד ראש &#39;&#39;אם כך...אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר.&#39;&#39;
באותו זמן, במחבוא הסודי של סטאסק, הלך סטאסק ברוגע ובאטיות, כשידיו בכיסי מכנסיו, עד שנעצר מול אדם מסוים, הכבול בשלשלאות ברזל, שישב על הרצפה הקרה. בגדיו היו קרועים ומלוכלכים עקב התנאים הקשים שבהם הוחזק. הוא היה נראה מאש חלש ותשוש. כאילו הוא כבול בשלשלאות כבר הרבה זמן. סטאסק הביט באותו אדום כבול, וחייך חיוך מרושע. &#39;&#39;שלום לך, נתנאל, ידידי הותיק.&#39;&#39; אמר סטאסק ברוגע &#39;&#39;איך זה מרגיש להיות כלוא? בודאי נחמד מאד, נכון? בטוח מאשר לשבת כל היום במשרד ולסדר מסמכים. לא כך, ידידי?&#39;&#39;
&#39;&#39;סטאסק, נבלה שכמותך...&#39;&#39; חרק נתנאל את שיניו &#39;&#39;פוחד להתעמת מולי פנים מול פנים, אז עושה לי את כל הדברים האלה. שולח אלי מתנקש, חוטף אותי, כולא אותי כאן. אתה לא חושב שזה קצת עלוב? אולי במקום כל המשחקים האלה, מה דעתך שפשוט נדבר? נסדר את הענינים אחד עם השני.&#39;&#39;
&#39;&#39;נסיון יפה, נתנאל,&#39;&#39; גיחך סטאסק &#39;&#39;אבל אני הרבה יותר מתוחכם מכפי שאתה חושב. באמת נראה לך שתכננתי את כל הדברים האלה, שחטפתי אותך וכלאתי אותך כאן, רק בשביל שאחר כך אוכל לשחרר אותך? אתה ממש מגוחך, נתנאל. מענין אם תמשיך לומר כאלה דברים מטופשים גם לאחר סדרת העינוים הארוכה שאני מתכנן לך. הרי אני לא רוצה להרוג אות, נתנאל. לא...המוות הוא חסר משמעות בעיני. לדעתי, עינוים עדיפים הרבה יותר ממוות. המוות הוא מידי, בבת אחת אתה מפסיק להרגיש, חודל מלהתקיים. לעומת זאת, בעינוים...כל דקה בחייך תהיה רצופה בכאבים ובסבל. אני אגרום לך הרבה סבל על מה שעוללת לי, נתנאל. אני מבטיח לך.&#39;&#39;
&#39;&#39;עד מתי תמשיך לנטור לי על מה שהיה בעבר?&#39;&#39; שאל נתנאל &#39;&#39;לא הגיע הזמן להמשיך הלאה? עברו שנים מאז.&#39;&#39;
&#39;&#39;נתנאל, אתה כזה טיפש...&#39;&#39;צחק סטאסק והחל להתרחק ממנו &#39;&#39;נכון, אמנם עברו שנים מאז, אבל אני עדין זוכר. אני זוכר הכל. הזמן לעולם לא ירפא את הפצע החמור שנוצר בי לאחר מה שאתה עוללת לי. רק אחרי שאתה תשלם על מה שעשית, הפצע יעבור.&#39;&#39;
סטאסק יצא מתוך התא הקטן, והגיע אל אולם גדול וחשוך, אשר היו נוכחים בו עוד מספר אנשים. הם ישבו בכסאות, והביטו על סטאסק בציפיה. &#39;&#39;חברי ארגון אסאסין היקרים,&#39;&#39; נאם סטאסק בהתרגשות &#39;&#39;לאחר שנים בהם הארגון שלנו פעל, אני שמח לבשר לכם כי סוף סוף, מטרת הארגון שלנו הושלמה; לכלוא את נתנאל הארור בתוך מפקדת הארגון שלנו. זו מטרת העל שהצבתי לעצמי, ואין לכם מושג כמה אני שמח על שהשגתי אותה. כשנתנאל כלוא כאן, אוכל לנקום בו על כל מה שעשה לי. אני מרגיש מחויב להודות לכם, חברי הארגון, על שעזרתם לי והייתם לצדי לאורך כל השנים האלה. יוסי, ניצן, והחבר החדש אלכס, תודה. בלעדיכם, לא הייתי מצליח.&#39;&#39;
&#39;&#39;רק רגע, אדוני&#33;&#39;&#39; העיר אלכס, כשהחתול פרדי על כתפו &#39;&#39;שכחת חבר ארגון חשוב מאד-את פרדי&#33; הוא גם כן אחד מחברי הארגון. אסור לנו לקפח אותו&#33;&#39;&#39;
יוסי השרירי וירוק השיער בעט ברגלו של אלכס. &#39;&#39;אולי תשתוק כבר?&#39;&#39; לחש יוסי לאלכס בזעם &#39;&#39;דבר אל הבוס בכבוד, הוא הסכים לקבל אותך ואת החתול המרופט שלך לארגון הזה, אז התנהג בנימוס. שמעת?&#39;&#39;
&#39;&#39;יוסי, אין צורך להתרגז.&#39;&#39; אמר סטאסק &#39;&#39;ביום כזה משמח, צריכים להיות שמחים כל הזמן. למה לריב אחד עם השני? לכדנו את נתנאל, זה היום המאושר ביותר בתולדות הארגון&#33; אתה צריך לשמוח, יוסי&#33;&#39;&#39;
לפתע, נשמע צליל של צלצול טלפון. &#39;&#39;אל תכנסו ללחץ, זה שלי.&#39;&#39; אמר סטאסק והוציא מכסו טלפון נייד. &#39;&#39;הלו?&#39;&#39; ענה סטאסק לטלפון. על מסך הטלפון היה ניתן לראות את פניה של הילה. &#39;&#39;סטאסק, דבר נורא קרה&#33;&#39;&#39; קראה הילה המבוהלת &#39;&#39;דני עבר למצב פניקס. זה רע מאד, סטאסק. אני לא יודעת מה לעשות.&#39;&#39;
&#39;&#39;בדיוק כמו שחששתי...&#39;&#39; אמר סטאסק &#39;&#39;ידעתי שזה לא רעיון טוב לתת לו את כפפות X. כל עוד יש לדני שנאה בתוכו, הכפפות עלולות להיות הרסניות כשהן על ידיו. ועכשיו ראי מה קרה...כל החששות שלי התגשמו.&#39;&#39;
&#39;&#39;מה אני יכולה לעשות, סטאסק?&#39;&#39; שאלה הילה המפוחדת &#39;&#39;הוא עכשיו תוקף את יובל&#33; הוא עוד רגע יהרוג אותו&#33;&#39;&#39;
&#39;&#39;הענין מאד חמור, אני מבין.&#39;&#39; אמר סטאסק &#39;&#39;אל תהיה מודאגת יותר מדי, הילה, אני אעזור לך. אנו מוכרחים לעזור לדני המסכן. אחרי הכל הוא בחור טוב, זוהי אינה אשמתו שהכפפות הפכו אותו לכזו מפלצת. אני מבטיח לך שאדאג להחזיר את דני למצבו הקודם. על אחריותי.&#39;&#39;
&#39;&#39;תודה רבה לך, סטאסק.&#39;&#39; אמרה הילה בהתרגשות &#39;&#39;ידעתי שאפשר לסמוך עליך. להתראות.&#39;&#39;
&#39;&#39;להתראות.&#39;&#39; אמר סטאסק גם כן וסגר את הטלפון הנייד. &#39;&#39;מה קרה?&#39;&#39; שאלה ניצן. &#39;&#39;בסדר, רבותי, הקשיבו לי.&#39;&#39; אמר סטאסק לחברי הארגון &#39;&#39;יש לי משימה חדשה עבורכם. ישנו ילד פרחח בשם דני. הוא עושה הרבה בעיות לאחרונה, מאיים על שלום הממלכה. אני רוצה שתחסלו אותו. השמידו אותו, שלא ישאר ממנו שום זכר.&#39;&#39;
&#39;&#39;איך נדע איפה למצוא אותו?&#39;&#39; שאל יוסי. &#39;&#39;הו, אתה לא תפספס אותו.&#39;&#39; חייך סטאסק &#39;&#39;ציפור גדולה ומפלצתית, המשמידה כל דבר שעומד בדרכה. שלושתכם לוחמים מיומנים, אז אני מניח שלא תהיה לכם בעיה לחסל אותו.&#39;&#39;
&#39;&#39;ארבעתכם&#33;&#39;&#39; התרגז אלכס. &#39;&#39;כן, שיהיה...&#39;&#39; צחק סטאסק &#39;&#39;טוב, מספיק עם הפטפוטים, צאו למשימה. הגיע הזמן לטפל אחת ולתמיד במטרד המכונה דני...&#39;&#39;
המשך יבוא...

פרק מגניב&#33; איזה מתח O:
אני ממשיך D:

אני לא מבינה,

דנדני זה בן או בת ><"
גאדמט תחליטו ><"

אתם אומרים: "דנדי וענת היו מפוצצות."
ואחרי זה "דנדני הצהיר"

><"

מתח

יותר מדי O:

דמאט נדב אתה רשום בפורום שדני נתן לי??

המלה &#39;&#39;מפוצצות&#39;&#39; התיחסה לצלחות, ולא לדנדי וענת.

וכן, הכינוי שלי שם הוא Gaunt.