4 הממלכות

**נדובי ההגי** · 09-02-2008, 05:00 PM

פרק 17 (''שליטה מלאה'')-
בטירת אוטאקו קון
דני לא הבין מה קורה לו. הוא לא הבין למה פתאום אלעד מסתכל עליו עם חיוך כל כך מאושר. הוא לא הבין למה נדב ובסינו נראו פתאום כל כך מופתעים. ויותר מכל, הוא לא הבין למה יש לו תחושת בטן כל כך רעה...כאילו משהו רע עומד לקרות. ''שלום, דני,'' שמע דני את קולו החודר של ולדימיר, ממש ליד האוזן שלו ''מה שלומך, חברי? שמע, אני בהחלט לא ממליץ לך לזוז יותר מדי. אתה לא רוצה לאבד את הצוואר, נכון?''
דני סובב לאט-לאט וברעד את ראשו, עד שנוכח לדעת את האמת הנוראה; ולדימיר, זה שהפך לחבר כל כך טוב שלו בתקופה האחרונה, פתאום מצמיד סכין אל צווארו, רגע לפני שעמד לתקוף את אלעד. ''ולדי?'' שאל דני בפחד ''מ..מה קורה כאן? למה יש לך סכין? זה..זה משחק, או משהו כזה?''
אלעד, נדב ובסינו צחקו צחוק לועג. ''שתקו!'' צעק עליהם דני ''אף אחד לא שאל את דעתכם!''
''דני, דני, כזה נאיבי...'' אמר ולדימיר ''התמימות שלך כה מבדרת אותי. מילא שהיית משוכנע בהתחלה שאני סתם אדם תמים שרוצה להיות חבר שלך, אבל גם עכשיו, כשאני מכוון לכיוונך סכין, אתה עדין משוכנע שאני חבר שלך? טיפש.''
''מה?'' שאל דני, עדין מוכה תדהמה ''אבל..אבל ולדי, למה אתה עושה את זה? ח..חשבתי שאנחנו חברים, לא?''
''אידיוט!'' קרא ולדימיר ''אני לא באמת רוצה להיות חבר של אדם נחות כמוך. אני אדם נעלה מהחברה הגבוהה, אין לי כל ענין בפוחלצים פרימיטיבים שכמותך, וכמו כל חבריך שמפוקיבול. ניצלתי אותך מהרגע הראשון.''
''אז מה, דני, נשמע שממש נפלת בפח, אה?'' שאל אלעד וחייך חיוך מאוזן לאוזן ''נפלא, נפלא! ולדי, או איך שלא קוראים לך, עושה רושם שעשית עבודה מצוינת. הצלחת ללכוד את דני, ממש רגע לפני שעמד לתקוף אותי. ואני אפילו לא מכיר אותך.''
''אז הגיע הזמן שתכיר.'' אמר ולדימיר, עדין מחזיר את הסכין ליד צווארו של דני ''שמי הוא ולדימיר, ואני מגיע מממלכת אדוונס. זה כבוד גדול עבורי לפגוש אותך, אדון אלעד. שמעתי בממלכתי סיפורי גבורה רבים אודותיך.''
''הו, מצוין, מצוין.'' שמח אלעד ושילב את אצבעותיו ''זה מאד משמח אותי, לדעת שמכירים אותי גם מחוץ לגבולות אוטאקו קון. הממלכה הזאת שלך, אדוונס, היא בהחלט ממלכה לטעמי. מוזר שלא שמעתי עליה הרבה עד עכשיו.''
דני עדין לא יכול היה להאמין למשמע אזניו. ''אדוונס?'' שאל דני בתדהמה ''אתה מממלכת אדוונס? אני לא מאמין, פשוט לא מאמין. הייתי צריך לדעת את זה כבר מההתחלה...''
''כן, אני מאדוונס, אז מה?'' שאל ולדימיר ''נכון, אני מגיע מהממלכה המפותחת והמתקדמת, הממלכה הנעלה, ממלכת אדוונס. אז מה? אתה בכלל יודע עלינו משהו? אתה בכלל מכיר אותנו? אני מניח שלא.''
ואז, בבת אחת, נזכר דני במה שקרה בעבר, לפני זמן רב. הוא נזכר במה שנתנאל סיפר לו בזמנו, על פורעי החוק מממלכת אדוונס שפלשו לממלכת פוקיבול בשביל להתקיף אותה. דני נזכר שבזמנו נתנאל רצה לתקןף את הממלכה, אך דני ניסה לעצור בעדו כי אולי ממלכת אדוונס לא היתה כזו גרועה. לו רק דני היה יודע מלכתחילה כמה הממלכה הזאת מסוכנת. ''חחח נראה לי שדני נרדם.'' צחק בסינו. ''בסינו, דביל אחד,'' גער בו נדב ''איך הוא יכול להרדם עם עיניים פקוחות לרווחה? קצת הגיון, בן אדם, קצת הגיון.''
''אני לא מאמין...'' חשב דני בלבו, והתעלם מהשניים ''כמה שהייתי עיוור. אני מוכרח לחזור לפוקיבול, בהקדם האפשרי. אני חייב לספר לעצמי העתידי, ובכלל לכל קהילת פוקיבול, על ממלכת אדוונס המסוכנת, ועל האסון שעלול להגיע בכל רגע.''
תחילת פלאשבק
"אא..א.. אתה ז..זה אני.." גימגם דני. "נכון מאוד, אני זה אתה, אני דני של שנה אחת קדימה." חייך דני העתידי וסידר את שיערו הארוך עם ידו המכנית. "חוץ משיער ארוך וגובה אתה ניראה בדיוק כמוני." התפלא דני וגירד את ראשו גם כן עם ידו המכנית. "ובכן חזרתי לזמן הזה מפני שבזמן שלי ממלכה אפלה וחזקה במיוחד לקחה פיקוד על כל עולם הממלכות שלנו. הממלכה ניקראת 'ממלכת הרשע'.'' סיפר דני העתידי "בניתי מכונת זמן ושיגרתי את עצמי לפה בתיקווה לעצור את הגורמים המרכזיים של ממכלת הרשע וגם כן למנוע מכל זה להתרחש וככה אשנה את העתיד ואת ההווה בו זמנית."
סיום פלאשבק
''האם העתיד האיום של עצמי העתידי כבר כאן?'' חשב דני בלבו בדאגה ''האם האסון הזה שהוא דיבר עליו כל הזמן, כבר הגיע, ובעצם כל החזרה שלו לעבר היתה לשווא? האם יש לי אפשרות למנוע את האסון בזמן, או שאולי..אולי כבר מאוחר מדי לזה?''
''טוב, שמע אלעד, אני לא בטוח שאוכל להחזיק ככה את דני עם הסכין למשך זמן נוסף.'' אמר ולדימיר. ''אל תדאג, ולדי, אני אטפל בבעיה.'' אמר אלעד ושרק עם האצבעות ''אביב, בוא לכאן תכף ומיד!''
כעבור קצת יותר מדקה הגיע לחדר אביב, אשר נראה הרבה יותר עלוב ומושפל מאז הפעם האחרונה בה דני ראה אותו. בגדיו היו אפורים ובלוים, והשיער שלו היה מלוכלך ופרוע. ''כ..כן, אדוני?'' שאל אביב בהססנות ''קראת לי?''
''כן, אני רוצה שתזרוק מכאן את הזבל.'' השיב אלעד. ''סליחה, אדוני?'' שאל אביב בבלבול ''לא ממש הבנתי למה התכוונת...''
''אני רוצה שתשליך את דני לצינוק, אידיוט אחד!'' זעם אלעד ודפק על שולחנו ''מה היה לא ברור בזה, אה? אה?!''
''כ..כן, אדוני,'' השפיל אביב את ראשו ''מיד יבוצע.''
אביב הוציא מכיסו אזיקים. הוא שם את שתי ידיו של דני בתוך האזיקים, והחל לסחוב אותו, אל הציאה מהחדר. לפני שהשניים עזבו את החדר, הוא נעץ בנדב ובבסינו מבט נוקב, מלא שנאה ונקמנות. ''ולדי, אני מעריך מאד את העזרה שלך.'' הודה אלעד לולדימיר ''אין ספק, שאתה ושאר בני האדוונס, תהיו בני ברית עבורי.''
''תודה רבה לך, אדוני.'' אמר ולדימיר וקד קידה לפני אלעד ''עכשיו, אם תואיל בטובך לסלוח לי, אני פשוט חייב ללכת, יש לי כמה ענינים שעלי לסדר. אבל אל תדאג, אנחנו נשמור על קשר.''
ובמדרגות הטירה, סחב אביב את דני, אשר ידיו היו כבולות באזיקים. בניגוד לפעמים קודמות, דני הפעם לא ניסה להאבק באביב ולהמלט מתוך הטירה. הפעם, הוא הרגיש שאין טעם לכך. הוא הרגיש שהגורל כבר נקבע ונחתם, ואין טעם לנסות ולשנות אותו. הכל כבר נראה בעיני דני כחסר טעם, חסר תכלית. אביב עומד לכלוא אותו באוטאקו קון למשך כל ימי חייו. אז מה? זה כלום לעומת האסון הנורא והאיום שעומד לבוא על כל עולם הממלכות. מה זה משנה אם דני ימלט מאוטאקו קון או לא? זה לא יעזור בכלום. ''איי איי איי, מי היה מאמין שזה יסתיים כך...'' התגרה אביב בדני ''מי היה מאמין, שאחרי כל המאבקים המטופשים שלך ושל החברים שלך, בסופו של דבר הפסדתם. הכל היה לשווא, הא? כל הנסיונות העלובים שלך ושל חבריך, לנסות ולעצור אותנו, היו חסרי תועלת מההתחלה, לא כך?''
''נכון.'' אמר דני כמעט ללא קול. ''מה?'' הופתע אביב ''זה כל מה שיש לך לומר לי? אתה לא רוצה אולי לומר ששום דבר עוד לא נגמר, שאתם עוד תביסו אותנו, שהטובים הפעם ינצחו את הרעים, או שאולי אנחנו נצטער שבכלל נולדנו?''
''לא, לא, אתה צודק בהחלט.'' אמר דני ''זה נכון. באמת הכל היה לשווא. באמת כח המאבקים האלה היו חסרי תועלת. אני מסכים אתך בכל מלה.''
''באמת?'' שאל אביב, מאוכזב מעט ''חבל, לא הייתי מתנגד לריב אתך עכשיו. זה תענוג עבורי להתעלל באסירים חסרי אונים. אבל אם אתה מסכים אתי, אז..זה הורס את כל ההנאה שבענין. חבל. הנה, הגענו.''
דני ואביב נעצרו מול דלת אשר נראתה ישנה ומאובקת. ''טוב, זוהי הכניסה לצינוק,'' אמר אביב ''אתה רואה אותה? זו דלת הכניסה לחדר בו תשהה למשך כל שארית חייך, עד שתרקב ותמות. מה אני יכול לאחל לך עכשיו? נסה להנות מזה כמה שאפשר. זה לא טוב לבזבז את החיים על סבל. טוב, להתראות חבר!''
אביב זרק בגסות את דני על הדלת. הדלת נשברה, ודני נפל ישר אל תוך הצינוק החשוך והאפל. דני הרגיש כאילו כל עצמות גופו נשברו מהנפילה הקשה. כל גופו כאב. זו היתה הרגשה נוראה. ''לעזאזל...'' נאנח דני ''אין לי בעיה להשאר במקום הזה, אבל למה להכאיב לי בנוסף לזה? אה, אביב? יש לך משהו לומר על זה, חתיכת נבלה?!''
''דני?'' נשמע לפתע קול מתוך הצינוק ''זה..זה באמת אתה? מה אתה עושה כאן?''
דני נבהל למשמע הקול המסתורי. הוא לא ציפה לפגוש עוד מישהו בצינוק החשוך והקר. והקול ששמע...נשמע לו קצת מוכר. דני השתמש בכוחות האש שלו בכדי ליצור להבה. ''הו, עכשיו אני רואה הרבה יותר טוב...'' חשב דני בלבו, והחל ללכת ברחבי הצינוק, כשהלהבה המאירה בידו, ולחפש את מקור הקול. ''מי שם?'' שאל דני ''ענה לי!''
דני הבחין בדמות מסוימת באחת מפינות הצינוק. הוא החל להתקרב אל הדמות, וכשהבחין בפניה, הוכה תדהמה. ''לא יאומן!'' קרה דני בתדהמה ''אתה..אתה עידן!''
בינתים, בממלכת פוקיבול, דני העתידי עמד, באזור שערי הממלכה, והתנשף. בכל זאת, הוא הביס את כל צבא אוטאקו קון בעזרת כוח ''הייפר דינאמי'' מוזר ועצמתי, הוא היה חייב לנוח מעט לאחר הקרב הקשה. ''כן, כן, דני מהעתיד עשה זאת!'' קרא דני העתידי בגאווה ''הוא הצליח להביס את כל צבא אוטאקו קון ללא כל מאמץ! דני היה כל כך גאה בי, אם היה רואה את זה בזמן אמת. איפה הוא בכלל? האם הוא הצליח להביס את אלעד?''
''אני חושש שדני כבר לא יחזור...'' נשמע לפתע קול מכיוון שער הכניסה לממלכה. ''מה זה?'' שאל דני העתידי וקמץ את אגרופיו ''מי שם? הזדהה בבקשה!''
''הו, דני מהעתיד, אין לך צורך להבהל ממני,'' אמרה הדמות והתקרבה אל השער ''זה בסך הכל אני, ולדימיר.''
''אתה?'' שאל דני בבלבול והביט אל השער. בשער עמד ולדימיר, וסביבו עמדו עשרות חיילים חמושים בחרבות. דני העתידי התקרב מעט אליהם, והבחין בדבר מאד מוזר; המדים שלבשו החיילים, היו מדי הצבא של פוקיבול. ''חיילים,'' פקד ולדימיר על החיילים ''אני רוצה שתתפסו את האדם הנאלח הזה, ותביאו אותו אל אזור הגיליוטינה.''
''לפקודתך.'' אמרו החיילים והחלו לרוץ אל דני העתידי. ''סליחה?'' שאל דני העתידי בכעס ''איזו מן זכות יש לך לומר לחיילי פוקיבול, הממלכה שלי, מה לעשות? ממתי יש לך בכלל הרשאה לתת להם פקודות?''
''אה, לא שמעת את החדשות?'' שאל ולדימיר , חשף מאחורי גבו כתר זהב וחבש אותו על ראשו ''נעים להכיר, אני הוא ולדימיר. המושל החדש של ממלכת פוקיבול.''
המשך יבוא...

**SimpleDesign** · 09-02-2008, 07:50 PM

פרק טוב D: כמו הקודמים ^^"
יאללה, תגובה ואני ממשיך.

**Indiana Jones** · 09-02-2008, 08:22 PM

פרק טוב D:

תגיד- עידן שבצינוק אמור להיות עידן מאדוונס? או מאנימקס הזה ><"
אני מבולבלת מרוב אנשים O:
ומה זה אוטאקו קון?
אני מכירה אדוונס פוקיבלוק,
אבל אוטאקו קון ועדו משו לא מכירה ><

**Lazy Koala** · 09-02-2008, 08:24 PM

Originally posted by אבטיחי D:@Sep 2 2008, 07:27 PM
פרק טוב D:

תגיד- עידן שבצינוק אמור להיות עידן מאדוונס? או מאנימקס הזה ><"
אני מבולבלת מרוב אנשים O:
ומה זה אוטאקו קון?
אני מכירה אדוונס פוקיבלוק,
אבל אוטאקו קון ועדו משו לא מכירה ><

אוטאקו קון זה פורום שכבר לא קיים ועידן הוא הבעלים של אנימה קון לשעבר

**SimpleDesign** · 09-02-2008, 09:21 PM

אוטאקו קון קיים, אל תגיד דברים שאתה לא יודע O:

פרק 18/'סופר אלדר'
"אני לא מאמין!, מושל ממלכת אנימקון כלוא בתוך צינוק של ממלכה אחרת", "לא יאומן!" נידהם דני ועזר לעידן לקום מן הריצפה הקרה והמלוכלכת. "כן אה" השיב עידן בקול חלש ונעמד על רגליו. כולו פצוע ומדמם.
"מעניין מה מפקד צבא פוקיבול עושה במקום כמו זה" ציחקק עידן ודני לא יכל להיתאפק והתחיל ליצחוק. "ובכן, אביב הדביל כלא אותי" השיב דני ועידן המשיך ליצחוק. "מה כל כך מצחיק?" היתרגז דני והגביר את האש שבידיו אך עידן הרגיע אותו, "אני מנסה לישמור על עצמי ולא להיתרגז יותר מדי", "חוץ מזה, רמת האוויר שמגיעה לפה היא דלה, אם תבזבז יותר מדי אוויר אתה תמות" אמר עידן.
"שיהיה" השיב דני באדישות והיתיישב על הריצפה. "תגיד, למה אתה כלוא בצינוק?" שאל דני את עידן אשר שתק והביט בקירות האפורות והקרות של הצינוק.
"אתה פשוט לא תאמין" ציחקק עידן והתחיל לספר. "ממש באמצע הלילה, חטפו אותי שני נינג'ות עם פנים מכוסות נייר והביאו אותי היישר לצינוק הזה", "הכל היה ממש מעורפל ולא הצלחתי להבין מה הולך" השיב עידן וגירד את ראשו.
"מי יעשה דבר נורא שכזה?" נידהם דני ועידן הסביר לו שכל הפשעים והאסונות מגיעים מממלכת אוטאקו הקטנה ו'השקטה'. "ניראה לי שבעתיד ממלכת אוטאקו וממלכת אדוונס יתאחדו ויהפכו לאימפריית הרוע הגדולה" אמר עידן בקול חלש. "תיתפלא, ברגעים אלו ממש חותם אלעד ברית עם ממלכת אדוונס" השיב דני ושניהם היתבאסו נורא.
"כניראה שזה הסוף" אמר עידן בעצב. "כן אה" השיב דני באדישות וכיבה את האש שבידיו.
כעבור דקה של שקט נישמע פיצוץ אדיר בתוך הצינוק וכאשר האבק היתפזר היה ניתן ליראות את אלדר!. "אלדר?!, מה לעזאזל אתה עושה כאן?" נידהם דני והדליק את האש שבידיו והחל לרוץ לעבר אלדר. אלדר היתחמק ונעמד על סלע גדול שהיה מונח ליד הדלת. "אני רואה שגדלת עם הזמן, דני" ציחקק אלדר והיתקרב אל דני עם פנים טהורות רוע.
"אל תרגיז אותי!" צעק דני והגביר את הלהבה שעל ידיו. כח האש של דני היה מרשים, מעלות החדר עלו מ10C ל30C בדקה. "תירגע, תירגע!" השיב אלדר בצחוק והחל לספר את סיפורו.
"פלג ביקש ממני להציל את עידן, מושל ממלכת אנימקון אשר כלוא כאן בצינוק", "לא חשבתי שגם אתה תיהיה פה" אמר אלדר אל דני אשר היה מותש וכמעט ללא אוויר. "פלג?!" נידהם עידן. "פלג הקפיא את הסוהר שבממלכה שלי אשר כלא אותו בצינוק, ולאחר מכן נילחם נגדי וכמעט הרג אותי ואת סגני!" אמר עידן אל אלדר.
"אין לי מושג, קיבלתי הוראות ועלי לבצע אותן" השיב אלדר והרס את דלת הצינוק. "כדאי לכם לעקוב אחרי, אם תיהיו חכמים יותר מדי ותחליטו ליברוח בדרך שלכם אתם תמותו" אמר אלדר ושלושתם התחילו ליברוח.
ובקומה השנייה של טירת אוטאקו, אלעד ונדב יושבים ומשוחחים בחדר המושל. "ניראה לך שזה יעבוד?" פנה נדב אל אלעד אשר היה שמח מהרגיל. "אני בטוח שכן" השיב אלעד בביטחון רב ושניהם התחילו ליצחוק. "נדב השאיר אותי מאחור ולקח את כל התהילה לעצמו!" עמד בסינו מאחורי הדלת והיתרגז.
ובינתיים ביער של ממלכת אוטאקו, אלדר, עידן ודני ממשיכים לרוץ בשיא כוחם כדי לצאת משטח הממלכה ולהיכנס אל שטח פוקיבול. לבסוף שלושתם הגיעו ואלדר הראה לעידן ודני עץ ישן ויבש.
"זאת הדלת למחבוא הסודי של פלג" אמר אלדר בגאווה ופתח את העץ והכניס את עידן ודני. כאשר אלדר, דני ועידן ניכנסו למחבוא נידלקו האורות ומולם ישב פלג על כיסא גדול ושחור העסוי מעור אמיתי.
"הבאתי אותם, אדוני" היתקרב אלדר אל פלג והציג את דני ועידן. "עבודה מצויינת!, אני מבטיח לך שתקבל על זה תיגמול כספי ראוי לשבח" השיב פלג וביקש מאלדר להכין לו קפה.
"בזמן שסגני מכין לי קפה, אני רוצה להסביר לכם את כל הסיפור" אמר פלג והציע לדני ולעידן להיתיישב על הכיסאות הנוחים ומפוארים. "ובכן, אני לא סולח לך דני על הפעם ההיא שהכנסת אותי ואת דניקס לצינוק של פוקיבול", "הצלתי אותך בכדי שניתאחד חד פעמית ונביס את ממלכת הרשע שעומדת לקום בעוד מספר ימים" אמר פלג.
"אין בעיה" אמר דני. "צריך להישתמש בכל האמצעים האפשריים, אפילו אם זה לבקש עזרה מאוייבים וותיקים" השיב דני והושיט את ידו אל פלג. "אל תגזים!", "אני לא מיתכוון לילחוץ לך את היד" היתרגז פלג ואלדר ניכנס והביא קפה. "בבקשה אדוני" אמר אלדר והניח את כוס הקפה על השולחן.
"בינתיים יש לנו צבא קטן, בואו ואכיר לכם את הצבא שלי" אמר פלג והוריד את הווילון האדום והמפואר שמאחוריו. עמדו שם שלושה אנשים.
"זה יונתן, או בכינוי שלו 'טרינר'", "הכח שלו הוא חשמל" אמר פלג ויונתן חייך חיוך רחב. "הבחור השני הוא דנדי", "הכח של דנדי מאוד מרשים, דנדי שלנו מסוגל להפוך לשד ולזוז בדמות צל", "כשהוא בדמות צל אי אפשר ליראות אותו" אמר פלג ודנדי היתקרב אל החבר'ה עם פנים חמוצות ומתוסכלות.
"הנערה החמודה שלידי היא ענת" חייך פלג וענת היתקרבה. "הכח שלה הוא מים" אמר פלג וענת הוציאה בועות מן האצבע וכולם התחילו ליצחוק.
"את אלדר ואותי אתם כבר מכירים, עכשיו היצטרף אלינו דני עם כוחו המרשים" חייך פלג. "מה איתי?, גם לי יש כח" היתעצבן עידן וכולם היסתכלו עליו עם מבט מריר. "מה הכח שלך?" פנה דנדי אל עידן אשר כעס על כולם.
"הכח שלי די חדש ואני עדיין לא הכי שולט בו, הכח שלי הוא חול" היתגאה עידן וכולם נידהמו. "חול?!" נידהם פלג. "כן, חול" השיב עידן וחייך.
בזמן שחבורת המחבוא הסודי מתחילה לארגן תוכנית נגד ממלכת הרשע, מתחיל לו קרב בממלכת פוקיבול. "גם אם אתה השליט החדש של פוקיבול, אני בכל זאת אהרוג אותך" צעק דני העתידי והפך לאביר במצב הייפר דינאמי וכל חיילי הממלכה ברחו וולדי נישאר לבד.
"אתה חושב שתנצח אותי עם הצעצועים האלו שעל גופך?" לעג ולדי אל דני העתידי ולפתע רוח חזקה עברה ופגעה בדני העתידי והעיפה אותו אל הקיר הקשה של הטירה ההרוסה. "אני שולט בכח הרוח" אמר ולדי וחלקיק ברזל מוזהב מחליפת האביר של דני נישבר והיתאדה באוויר. "זה הסוף שלך!" צרח ולדי וטורנדו גדול נוצר והיתקרב אל דני הפצוע במהירות גבוהה. האם זה הסוף של דני העתידי?

המשך יבוא.

**Indiana Jones** · 09-03-2008, 07:03 PM

בעעע

אם דני ימות- יקרה פרדוקס.

כי הוא חזר בזמן והוא מת- אבל זה הוא מת לפני שבזמן העתידי הוא חזר בזמן, אז הוא לא מת- אז הוא יחזור בזמן, ואז הוא ימות, אבל הוא לא יכול למות ><"

נחמד.

יותר מידי ריבית את הדמויות בפעם אחת
זהצ גרם לבלבול..

**SimpleDesign** · 09-03-2008, 07:11 PM

אבל בכללי הפרק יותר טוב מהקודמים? הוא נכתב עוד בתחילת החופש XD

**נדובי ההגי** · 09-04-2008, 05:49 PM

פרק 19 (''אסון'')-
בשארית כוחותיו, ניסה דני העתידי להמלט מהסופה הקטלנית. הוא זחל במהירות, אך לרוע המזל, הסופה היתה מהירה ממנו. דני העתידי נכנס לתוך סופת הטורנדו המשתוללת, שהחלה לעלות למעלה אל עבר השמים. ולדימיר, שעמד בצד והביט על דני העתידי האומלל שבתוך סופות הטורנדו, היה זה ששלט בסופה, בעזרת שתי ידיו. הוא הרים את ידיו למעלה באיטיות רבה, ובבת אחד, הוריד את ידיו למטה. והסופה עשתה בדיוק את מה שעשו שתי ידיו של ולדימיר. היא הפילה את דני העתידי על הקרקע. פיצוץ גדול התרחש על אדמת פוקיבול. הנפילה של דני העתידי היא זו שגרמה לפיצוץ האדיר. לאחר שכל העשן התפזר, ניגש ולדימיר, לאט וברוגע, אל מקום הנפילה. ''זהו,'' אמר ולדימיר בשמחה ''בשעה טובה, הצלחתי להביס את הבחור התמוה הזה. זה לא היה פשוט כלל, הוא היה מאד חזק, אבל הצלחתי. דני המטופש מהעתיד, מת.''
''למה אתה כל כך בטוח בעצמך?'' נשמע לפתע קולו של דני העתידי. ''מה?'' שאל ולדימיר וחרק את שיניו ''אבל..אבל..זה לא יתכן!''
מול ולדימיר שכב דני העתידי, אשר למרבה התדהמה היה עדין בחיים. ''חבל מאד שזלזלת בי.'' אמר דני העתידי, אשר לאט לאט הצליח להתרומם ולקום בחזרה על הרגלים ''אתה חשבת שאני אדם חלש, כמו רוב האנשים שנלחמת נגדם, נכון? אבל זה לא אני, חבוב, לא ולא. לא משנה מאיזה גובה תצליח להפיל אותי, אני תמיד אצליח לקום על הרגלים. זה הכל בזכות חליפת השריון שלי, היא שומרת על שלמות גופי. בזכותה, הגוף שלי נשאר בריא ושלם, לא משנה כמה קשה המכה שאני מקבל. אם היית מספיק חכם, היית יודע את זה מראש ולא מנסה להפיל אותי. אבל אתה בחרת להיות טיפש, ולזלזל בי, לכן...''
ולדימיר חרק את שיניו בזעם. הוא רץ אל דני העתידי, ותפס את קסדתו בחזקה. ''לכן מה?'' שאל ולדימיר בעודו מרים את גופו של דני העתידי ''לכן מה, הא?! נכון, אולי הגוף שלך הצליח לשרוד את עצמת הנפילה, אבל הבט על עצמך, כולך מותש מהקרב. לא נותן לך יותר כח להלחם. אתה יכול לומר על עצמך הרבה דברים, אבל בלתי מנוצח אתה לא. זוהי אינה בעיה לנצח אותך, אתה יודע. אפילו שיש לך את החליפה הזאת, זה עדין לא אומר שתחיה לנצח.''
דני העתידי לא יכול היה לעשות דבר. הוא לא הצליח להתנגד. כולו היה מותש, בעקבות הקרב הקשה, בעקבות המאמץ הרב שהשקיע. הוא היה חלש, חסר אונים. הוא לא יכול היה לעשות דבר כנגד ולדימיר, שהוריד את הקסדה המגנה שעל ראשו, והשליך אותה על הקרקע. ''הו, הפלא ופלא!'' קרא ולדימיר ברוע ''נפלה לה הקסדה, כמה חבל. נכון, אולי הידיים שלך מוגנות, וגם הרגלים. אך מה בדבר האזור החשוב ביותר-הראש? מה יקרה אם הוא יקבל מכה? ובכן, הבה נבדוק ונראה מה יקרה.''
מבלי לחכות, השליך ולדימיר את דני העתידי על הקרקע, בכל הכח שרק אפשר. עיניו של דני העתידי נעצמו באופן מידי, וראשו החל לדמם. ולדימיר חייך. הוא התכופף אל עבר דני העתידי, הביט עליו מספר שניות, ולאחר מכן בעט בגופו בחזקה. ''זהו.'' קבע ולדימיר ''הוא מת. עכשיו כבר אפשר להיות בטוח בכך. סוף סוף נפטרנו ממנו. וכעת, מוטב שאחזור אל הטירה.''
ולדימיר קם ממקומו, והחל לצעוד לכיוון טירת פוקיבול. אם הוא היה נשאר עוד קצת ליד דני העתידי, הוא יכול היה לראות אותו מזיז את ידו, ולאט לאט, מצליח להתרומם בשנית. הוא יכול היה לגלות, שדני העתידי כלל וכלל לא מת. בינתים, בממלכת אוטאקו קון, הלך אלעד, מושל הממלכה, אל עבר הדואר המלכותי, כשבידו מוחזק מכתב. ליד הדואר המלכותי עמד אלכס, החתול האנושי, כשעל כתפו יושב חתולו הג'ינג'י. ''הו, שלום אלכס!'' קרא אלעד בתדהמה ''איזו הפתעה. טוב לראות אותך, בחור. למען האמת, לא ידעתי שאתה עדין בחיים. היית בטוח שחוסלת סופית, אחרי התקיפה של דני.''
''בחייך אלעד, לא שמעת את הפתגם הידוע?'' אמר אלכס בקולו הצווחני מחריש האזנים ''לחתולים יש תשע נשמות. אני חושב שהמשפט הזה תקף גם עלי, אפילו שאני לא בדיוק חתול. בעצם אני גם לא ממש בן אדם..אני חושב שהבנת את הכוונה שלי. אולי אני לא חזק במיוחד, אבל זה עדין לא אומר שאפשר להרוג אותי בקלות. אגב, מה זה המכתב הזה שאתה רוצה לשלוח? בדרך כלל כשאתה שולח מכתבים זה לכבוד מאורע חשוב, לא?''
''צר לי מאד, אלכס,'' חייך אלעד ''אך חוששני שלא אוכל לשתף אותך בכל הפרטים. אני מצטער מאד.''
''סליחה?'' שאל אלכס והתחיל לקפץ סביב אלעד ''מה זאת אומרת אתה לא יכול לשתף אותי בכל הפרטים? אני הוא אחד מפקחיך הטובים ביותר, ומן הראוי שתשתף אותי בהחלטות שאתה לוקח בתור מנהל, לא? לא?! אני דורש לדעת מה כתוב במכתב! אמור לי תכף ומיד!!!''
''די כבר!'' כעס אלעד ונתן לאלכס סטירת לחי ''מספיק עם השטויות שלך, חתול מעצבן! אמרתי שאני לא יכול לספר לך, אז אתה צריך לעכל את זה ולשתוק! זה מידע מאד מסווג, ואני לא יכול לספר על כך לאף אחד על כך! בטח שלא לך, חתול אשפתות מסריח. האם אני ברור?''
''כן, מלכי.'' השיב אלכס והצדיע. ''מצוין.'' אמר אלעד ''עכשיו עוף מכאן!''
אלכס עזב את אלעד, ולמרבה הפלא, לא היה נראה מאוכזב כלל. נהפוך הוא, הוא נראה מאד שמח, ממש מאושר. ''אלעד הזה...כל כך אגרסיבי, כל כך נחוש בעצמו.'' חשב אלכס בלבו ''בגלל זה אני גאה לשרת אותו! הלוואי וגם אני אהיה בעתיד אדם דגול כמו אלעד...''
בינתים, בטירת פוקיבול, נכנס ולדימיר, שבדיוק חזר מהקרב נגד דני העתידי, אל חדרו של מושל פוקיבול, או ליתר דיוק-החדר שלו. שם, חיכה לו נער מסוים. הוא היה די גבוה, בעל רטיה בעין שמאל, וחבש כובע שודדי ים. ''זה..זה באמת אתה?'' שאל ולדימיר כשהבחין בנער ''זה..זה ממש לא יאומן.''
הנער הוריד את כובעו, וחשף ראש קירח לגמרי. ''בוודאי שזה אני, ולדי,'' השיב הנער בקול יהיר במקצת ''אתה מכיר עוד אנשים בעלי רטיה בעין שמאל? אני לא בטוח. על כל פנים, אם תפגוש מישהו כזה, הודע לי על כך.''
''צחי, מה אתה עושה כאן?'' שאל ולדימיר את הנער ''עבר כל כך הרבה זמן מאז ראיתי אותך בפעם האחרונה. נדמה לי שזה היה..אחרי מאז שיצאת לרגל בממלכת אנימה קון. לא יאומן, איך גדלת. אני זוכר אותך נמוך כזה. טוב, לפחות השיער נשאר כשהיה. עדין לא צומחת אף שיערה, אה? בכל מקרה, מדוע אתה כאן?''
''קודם כל, שב בבקשה.'' ביקש צחי ''אני נושא דברים רבים בפי, ואני צריך שתשב. יהיה לי יותר נח לומר אותם כך.''
ולדימיר עשה כדברו והתישב על אחד הכסאות. ''יופי, טוב מאד.'' אמר צחי והחל להסתובב ברחבי החדר ''ובכן, ולדי, כפי שאתה בוודאי יודע, התכנית הגאונית של הבוס שלנו סוף סוף הצליחה. אני יכול כיום לומר לך בבטחון מלא, שיש לנו שליטה מלאה בעולם הממלכות. זה לא היה פשוט, זה לא היה קל בכלל, אך הודות לי, לך, וכמובן לבוס שלנו שעומד מאחורי כל התכנית, זה הצליח. כל עולם הממלכות נשלט כעת בידינו. אתה מושל על כל פוקיבול. אוטאקו קון הפכה לבת הברית שלנו. וכמובן, איך אפשר לשכוח את התרומה החשובה שלי; אחרי שנים בהם ריגלתי באנימה קון, ותפקדתי בתור סגנו הנאמן של עידן, הצלחנו לקבל שליטה גם על הממלכה הזאת. הסגרתי אותו לידי ממלכת אוטאקו קון, והפכתי למושל אנימה קון במקומו. עידן הטיפש הזה כל כך בטח בי. כל כך האמין בי. הוא לא האמין, איך יכולתי לבגוד בו בצורה כזאת. ועכשיו, נותר רק עוד דבר אחד עד שהבוס שלנו יוכל לעשות את המהלך הסופי.''
''מה? למה אתה מתכוון?'' שאל ולדימיר ''מה עוד נותר לעשות? הרי השתלטנו על כל הממלכות, לא?''
''ובכן, לא בדיוק.'' ענה צחי ''הבוס שלנו ביקש ששנינו נהיה נוכחים כאן, בחדר הזה. הוא שלח לי הודעה, וביקש ממני להעביר אותה אליך.''
צחי הוציא מתוך כסו קלטת וידאו קטנה, והכניס אותה לתוך מכשיר הוידאו שבחדר. הוא לחץ על כפתור ההפעלה, וכעבור מספר שניות הופיעו על מסך הטלויזיה של החדר זוג עיניו המרושעות של הבוס המסתורי. ''שלום לסגני הנאמן ולדי, ושלום למרגל צחי.'' אמר הבוס בקולו הצפצפני ''היום, זהו יום חשוב בשבילי, בשבילכם, ובכלל, בשביל כל ממלכת אדוונס. היום הזה, יזכר כיום בו ממלכת אדוונס הפכה לשליטת כל עולם הממלכות. למעשה, תהיה זו תוצאה של תכנית גאונית, עליה עבדנו במשך שנים רבות. זה היה קשה, אבל כיום אפשר לראות שהתכנית שלנו הצליחה. רק היום, לפני מספר רגעים, הגיע אלי דיווח האומר כי ישלח אלי בקרוב מכתב חשוב מאד ממושל אוטאקו קון, אלעד. את תוכנו של המכתב איני יכול לספר לכם כרגע, אבל אני רק יכול לרמוז שבקרוב מאד יתבצע השלב הסופי של התכנית. אבל למען האמת, גם עכשיו אפשר לומר שכבר ניצחנו, לא? הרי הממלכות פוקיבול ואנימה קון נמצאות תחת שליטתנו. למען האמת, יש רק דבר אחד ששכחתי לקחת בחשבון. זוהי ממלכה קטנה בשם אנימגה, עליה מושל אדם בשם ליאור. נכון, זו בסך הכל ממלכה קטנה וחסרת אונים, אך אם לא נזהר היא תהיה הממלכה שתהרוס לנו הכל! לכן, שלחתי לצורך פתרון הבעיה את אחד המרגלים הטובים בממלכה שלנו, שהיה במשך זמן רב שבוי בממלכה אחרת, והצליח להמלט ממנה ממש לא מזמן. אם לא תהיינה תקלות, אני סמוך ובטוח שהמרגל יספיק לרצוח את ליאור ולהשתלט על ממלכת אנימגה עוד היום. התפקיד שלכם, ולדי וצחי, הוא לדאוג ששום דבר לא ישתבש. להתראות ושיהיה לכם יום טוב.''
הקלטת סיימה לנגן. ולדימיר הביט על צחי, וצחי הביט על ולדימיר. ''יפה יפה.'' אמר ולדימיר ''נשמע כאילו הענינים הולכים חלק. אגב, יש לך אולי איזה ניחוש מה היה כתוב במכתב שהבוס קיבל?''
''אין לי שמץ של מושג.'' ענה צחי ''נראה לי שמוטב שנחכה ע..''
את דבריו של צחי קטע קול שהטריד מאד את השניים. היה זה קול טריקת דלת. ''מ..מה זה היה?'' שאל צחי בפחד ''אתה שמעת את זה? הדלת לא נסגרה ככה סתם. מישהו היה כאן והאזין לכל מה שאמרנו!''
''אני חושב שכדאי שנבדוק מי זה היה.'' אמר ולדימיר ופתח את דלת המשרד. השניים יכלו להבחין בדמות היורדת במדרגות הטירה במהירות, אשר לבושה בשריון אביר. ''מה?!'' נדהם ולדימיר ''לא יאומן, זה הוא? הייתי בטוח שחיסלתי אותו!''
''מה קרה?'' שאל צחי ''מי זה היה?''
''איזה פרחח מוזר בשם דני,'' ענה ולדימיר ''או ליתר דיוק דני מהעתיד. נלחמתי נגדו לפני שהגעתי לטירה. למען האמת, הייתי בטוח שהרגתי אותו. לעזאזל, זה ממש לא טוב. הוא אחד שמסוגל לבדו להרוס את כל הכנית שלנו. עכשיו הוא בוודאי בדרכו אל ממלכת אנימגה, בשביל להזהיר את ליאור. זה יהרוס לנו הכל!''
''אני מבין.'' אמר צחי ''אם כך, אני אלך לטפל בו, או לפחות אנסה לעכב אותו. להתראות, ולדי.''
''להתראות, צחי.'' אמר ולדימיר בזמן שצחי החל לרוץ בעקבות דני העתידי ''נקוה שתצליח לעצור אותו, או שכל התכנית, שעליה עבדנו במשך כל כך הרבה שנים, תפול לטמיון. בהצלחה, חבר.''
באותו זמן, בטירת אוטאקו קון, ישב בסינו באולם הטירה, ובכה. בעצם לא ממש בכה. ליתר דיוק, הוא התיפח. התיפח מבכי. הדמעות לא חדלו לזלוג מעיניו המגודלות. ''למה, נדב, למה?'' קרא בסינו בקולו הנמוך ''איך יכולת לעשות לי כזה דבר נורא? איך יכולת לבגוד בי בצורה כזאת? ווואהההההההה!''
באותו המקום, עבר במקרה הסגן אביב. הוא שמע את יללות הבכי הנוראיות של בסינו, וכאב לבו. נורא כאב לו על בסינו המסכן, אשר נאלץ להשפיל את עצמו ולבכות באולם הראשי של הטירה, מקום בו כל אחד יכול לראות אותו, וללעוג לו. אביב ניגש אל בסינו, וטפח על גבו. ''שה, שה, בסינו יקירי,'' אמר אביב בקול אמהי ''חבל לבכות. אתה לא מבין שככה אתה מבזבז את כל נוזלי גופך? חוץ מזה, אל תשכח שאתה באולם הראשי, ולפחות ארבעה אנשים מסתכלים עליך כרגע. די, בסינו, הרגע, נגב את הדמעות, וספר לדוד אביב על מה שקרה.''
בסינו ניגב את הדמעות והניח את ראשו על בטנו של אביב. ''זה..זה..זה נדב,'' סיפר בסינו בעצב ''פעם, הוא ואני היינו חברים טובים..ממש טובים. תמיד היינו עושים הכל יחד, עזרנו אחד לשני, היינו ממש חברי נפש. אבל אז, הגענו שנינו לממלכת אוטאקו קון, אלעד הפך אותנו לפקחים, ומאז..מאז נדב פשוט שכח ממני! הוא כבר לא מתיחס אלי, הוא כל הזמן משוחח עם אלעד. אני ממש מרגיש כאילו הוא בגד בי, אתה מבין?''
''כן, כן, אני מבין.'' ענה אביב ''מי מבין בזה יותר ממני? הרי אני חויתי את אותו הדבר על בשרי. זה לא נעים, אני יודע, אבל לשבת כאן ולבכות, זה בטוח לא יפתור את הבעיה. צריך לחשוב על דרכים קצת יותר אפקטיביות לפתרון הבעיה.''
''אני..אני מבין,'' אמר בסינו ''תודה לך, אביב, אתה נורא נחמד. אתה כל כך מתחשב בי. אבל..אבל יש משהו שאני לא מבין. פעם נורא שנאת אותי, נכון? אז איך זה שהיום אתה פתאום כזה נחמד אלי?''
אביב לא ידע כיצד לענות לבסינו. ''שמע, זה נכון שבעבר לא ממש חיבבתי אותך, בלשון המעטה,'' אמר אביב כעבור דקה ''אבל כבר עבר המון זמן מעט, וכבר סלחתי לך, על כל הדברים הרעים שעשית. ואתה יודע למה זה? כי אני הבנתי שאתה לא אשם בכלום. מי שאשם בכל, הוא לא אתה. האשם האמיתי הוא ללא ספק נדב!''
''מה?'' נדהם בסינו, ואישוניו הענקיים גדלו עוד יותר. ''כן, כן, הוא האשם בכל הדברים הרעים שקורים לנו!'' סיפר אביב ''הוא אשם בזה שאתה עצוב, הוא אשם בזה שאני עצוב, הוא האשם בכל. ואתה יודע מה? צריך להעניש אותו! כן כן, עלינו להעניש אותו, על כל הדברים הרעים שעשה. עלינו לרצוח אותו.''
''ל..לרצוח אותו?'' שאל בסינו בחשש ''אבל..אבל בכל זאת, נדב הוא חבר ילדות שלי. לרצוח אותו..זה נראה לי קיצוני מדי.''
''ומה שהוא עושה לך, זה לא קיצוני?'' שאל אביב ''ענה לי, זה לא קיצוני? זה הכי קיצוני שיש! בסינו, זה הפתרון היחיד, אם לא נרצח את נדב, המצב רק ילך ויחמיר. עלינו לרצוח אותו, זו חובתנו למען החברה, למען האנושות.''
''בסדר גמור, שכנעת אותי.'' אמר בסינו וקם ממקומו ''אנו נרצח את נדב. אבל..מתי זה יתרחש? מתי בדיוק נעשה את זה?''
''אני שמח שסוף סוף הגעת למסקנה הנכונה.'' אמר אביב ושילב את אצבעותיו ''ובכן, נרצח אותו ברגע הראשון שנראה אותו. אני יכול להבטיח לך, בסינו, שלאחר מות נדב, יהיו לכולנו חיים טובים יותר. הרבה יותר.''
בינתים, ביער אנימגה, רץ דני העתידי, בעל החליפה המשורינת, לכיוון טירת אנימגה הרחוקה. ''לעזאזל, אני חייב להגיע לשם בזמן!'' חשב דני העתידי בלבו ''אני זוכר טוב מאד כיצד זה קרה, בזמן שממנו אני הגעתי. אני זוכר טוב מאד כיצד ליאור, מושל אנימגה, נרצח בדם קר. אני זוכר שזמן קצר לאחר הרצח הנורא הזה, התחיל שלטונה של ממלכת הרשע. אני חייב למנוע את הרצח הזה בזמן, פשוט חייב! גורל כל העולם מונח על כתפי!''
דני העתידי ניסה לרוץ מהר כמה שאפשר, אולם הוא היה מאד מותש מכל מאורעות היום, לכן הריצה שלו היתה מאד אטית. ''חייב..להגיע..בזמן...'' חשב דני העתידי בלבו ''חייב..חייב..חייב..להגיע...''
את רצף המחשבות של דני העתידי קטע סכין קטן שנזרק לעברו, וננעץ בעץ שהיה לידו. דני העתידי המבוהל סובב את ראשו לאחור, וראה מולו את צחי, עומד עם חיוך מרושע על פניו. ''אוף, פספסתי.'' אמר צחי ''חבל מאד. אתה רואה מה זה, דני מהעתיד, אני בזבזתי סכין מאוסף הסכינים הפרטי שלי, רק בשביל לנסות לפגוע בך. זה מאד לא מוצא חן בעיני, ידידי. מאד מאד לא מוצא חן בעיני. גש אלי מיד ואני כבר אתן את העונש המגיע לך.''
''אתה...'' אמר דני העתידי בקול מלא איבה ''אתה גורם לי להקיא. אדם כה מגעיל, כה דוחה. אני נגעל רק מלחשוב עליך. היית מוכן במשך כל כך הרבה שנים להיות סגנו של עידן, ולגרום לו לבטוח בך, רק בשביל שאחר כך תוכל לתקוע לו סכין בגב? גועל נפש, פשוט גועל נפש. נבלה כמוך לא ראיתי מימי.''
''מה אתה רוצה? רק עשיתי את העבודה שלי.'' אמר צחי והתקרב אל דני העתידי ''הייתי מרגל מטעם אדוונס, וביצעתי את כל מה שביקשו ממני לעשות. אתה לא יכול לשפוט אותי רק על סמך זה, נכון?''
דני העתידי לא ענה לו. הוא רק הביט בו עם מבטו הזועם. ''אני יודע למה באת לכאן.'' אמר דני העתידי בקול שקט ''אתה מנסה למנוע ממני להגיע אל ליאור בזמן, נכון? אתה רוצה שאני לא אספיק למנוע את הרצח בזמן, אה? טוב, יש לי חדשות אליך, בחור. זה לא יקרה! אני לא אתן לאף אחד לעצור בעדי, גם לא לך.''
''אתה כל כך בטוח בעצמך.'' אמר צחי והרים את ידו. הוא זרק לכיוונו של דני העתידי את הסכין בידו. דני העתידי התחמק מהסכין, אך היה עליו להתחמק מעוד שני סכינים נוספים שנשלחו לעברו. דני העתידי מצא את עצמו רץ ברחבי היער לכיוון הטירה, ובו בזמן מתחמק מאין-ספור סכינים. ''לעזאזל, בזבזת לי יותר מדי סכינים.'' אמר צחי והתקרב אל דני העתידי ''אתה הולך לשלם על זה!''
צחי הוציא מתוך הנדן שלו חרב שודדי ים ארוכה. הוא ניסה לחתוך את דני העתידי בעזרת החרב, אולם דני הצליח לחמוק ממנה. ''חמקן מעצבן.'' רטן צחי ובעט גופו של דני העתידי. דני העתידי מעד ונפל על הדשא. ''זהו זה!'' קרא צחי בשמחה ''עכשיו אתה גמור!''
צחי הרים את חרבו הענקית ועמד לחסל סופית את דני העתידי. ''לעזאזל...'' חשב דני העתידי בלבו ''אם הוא יחסל אותי עכשיו, זה יהיה הסוף. לא רק הסוף שלי, אלא הסוף של כל האנשים הטובים בעולם הממלכות. אני חייב לעשות משהו, אחרת..אחרת..''
''זה הסוף שלך!'' קרא צחי והניף את חרבו. ''מצב היפר דינאמי!'' צעק דני העתידי בקולו החלוש. זה גרם לפיצוץ ענקי ביער. הרבה עצים נפלו ממקומם, וכל הציפורים ששכנו בקרבת מקום עזבו את היער בבהלה. לאחר שכל העשן התפזר, הצליח דני העתידי לעמוד על רגליו, וראה מולו את צחי, שכוב מעולף על הדשא. ''הוא עדין נושם.'' חשב דני העתידי בלבו ''עכשיו הוא יוכל לספר ולולדימיר ולבוס המסתורי שלהם איך הוא נכשל במשימה.''
דני העתידי, העייף והמותש, המשיך בריצתו האטית אל עבר טירת אנימגה הרחוקה. ''לעזאזל, הממזר הזה עיכב אותי יותר מדי.'' חשב דני העתידי בלבו ''אני רק מקוה שנותר לי מספיק זמן. אני מקוה שעדין לא מאוחר מדי למנוע את הרצח.''
באותו זמן, בטירת אנימגה, ישב ליאור, מושל הממלכה, במשרדו, וחשב. חשב על כל האירועים שקרו בזמן האחרון. הוא נשען על הכסא שלו, ונאנח. ''איזו תקופה נוראה זו.'' חשב ליאור בלבו ''אני כל כך מתגעגע לימים של פעם. הימים בהם הכל היה טוב, הכל היה תמים כל כך. הימים בהם ממלכת אנימגה לא היתה מקום כה שומם ועצוב. הימים בהם אנימגה היתה מקום טוב ושוקק חיים.''
ליאור הביט על תמונה ממוסגרת שעל שולחנו. בתמונה היה ניתן לראות את ליאור ביחד עם נדב, בסינו ופלג. ליאור לקח את התמונה והביט אל עבר החלון. הנוף שראה היה יותר מדי קודר, יותר מדי מדכא. דמעות החלו לזלוג מעיניו הכחולות. ''אני רוצה לחזור לימים של פעם!'' חשב ליאור בלבו בעצב ''הימים בהם עוד היינו חברים. הימים בהם היינו מן חבורה כזו. אני מתגעגע לנדב. אני מתגעגע לבסינו. אולי אני אפילו מתגעגע לפלג! למה אי אפשר שהכל יחזור להיות כמו פעם? למה? למה המציאות חייבת להיות כזו אכזרית?''
קול תזוזת הדלת קטע את רצף מחשבותיו של ליאור. ליאור הסב את מבטו כדי לראות מי נכנס,ולפני שהספיק לראות, נורה לכיוונו חץ מכיוון הכניסה למשרד. מרוב בהלה, התמונה שהיתה בידיו של ליאור נשמטה מאחיזתו, נפלה על הרצפה והתנפצה. ליאור לא הספיק לחמוק מהחץ, והוא פגע בכתפו. ''אוי אוי אוי, כמה חבל...'' נשמע קול מרושע וחולני ''התמונה התנפצה לה. ממש נוגע ללב, נכון ליאור?''
ליאור הרים את מבטו בכדי לראות מי האדם שירה את החץ. ''אתה...'' אמר ליאור כמעט ללא קול ''זה היה אתה...''
בינתים, בבית החולים של ממלכת פוקיבול, שכב נתנאל, מושל פוקיבול לשעבר, על אחת ממיטות החולים, ונקש בקיר. כן, ממש כך, הוא נקש עם אצבעותיו על הקיר. ''רק עוד חודשיים, שלושה שבועות וששה ימים עד שאני משתחרר מבית החולים,'' חשב נתנאל בלבו ''איזה כיף, איזה כיף. אני כבר לא יכול לחכות עד שאחזור לכסא האהוב שלי, במשרד האהוב שלי, בטירה האהובה שלי. זה יהיה כה..פנסטסטי. אני אחזור להיות מושל, ואז אני אוכל שוב לתת פקודות לדניקס ולדני. אני כבר לא יכול לחכות...''
''נתנאל קזינו, יש לך מבקרים.'' קראה האחות שישבה על אחד הכסאות. נראה היה כאילו כשנתנאל לא בדרגת מושל,, לא רוחשים אליו הרבה כבוד. אל החדר נכנס דניקס, אשר החזיק זר פרחים בידיו. ''הו, שלום לך דניקס!'' קרא נתנאל בקולו הצפצפני ''איזה יופי שבאת, זה באמת כל כך נחמד מצדך. והפרחים? הו, דניקס, אתה כזה אדם נפלא, באמת. אף פעם לא נתנו לי כזו מתנה נפלאה. בוא, שב על הכסא, אל תעמוד ככה סתם.''
דניקס התישב ליד מטתו של נתנאל. ''ש..שלום נתנאל.'' אמר דניקס בקולו המחוספס ''טוב לראות אותך, חבר. אני מצטער שלא ביקרתי אותך הרבה זמן, פשוט..פשוט לא יכולתי. אתה מבין, הייתי הרבה זמן בצינוק הטירה, אז..''
''מה אמרת?'' שאל נתנאל בתדהמה ''היית בצינוק הטירה? אבל למה? למה שתהיה במקום כזה? מה עשית שהיה כל כך גרוע?''
דניקס לא ידע איך להגיב לו. הוא השפיל את ראשו וחשב איך לענות לו. ''נו?'' שאל נתנאל ''יש לך תגובה, בחורי הצעיר?''
''אההה, האמת שאני ממש לא זוכר.'' אמר לבסוף דניקס ''אני באמת מאד מאד מצטער, אבל..אני פשוט שכחתי לגמרי מה היתה הסיבה! טוב, בוא נרד וזה ונדבר על דברים אחרים. למשל על..למשל על..אני יודע! למשל על המצב בעולם הממלכות! הו, נתנאל, אתה לא תאמין מה הולך שם בתקופה האחרונה. כל יום יש שינוי.''
''מה זאת אומרת?'' שאל נתנאל ''למה אתה מתכוון? הסבר את עצמך, אני ממש לא מבין למה מה אתה מתכוון. שינוים? בעולם הממלכות? למה שיהיו שינוים בעולם הממלכות? בחיי, מעולם לא שמעתי כזה דבר מגוחך.''
''אתה כל כך נאיבי...'' אמר דניקס ''טוב, אני אעדכן אותך בכל מה שקרה. דני כלוא בתוך כלא אוטאקו קוןן. נדב ובסינו, סגניו של ליאור, עברו לצד האפל והפכו לפקחים באוטאקו קון. עידן, מושל אנימה קון, הודח מתפקידו, ובמקומו עלה לשלטון סגנו, צחי.''
לנתנאל לקח מעט זמן לעכל את החדשות הקשות. הוא הביט אל עבר החלון בעצב. ''בחיי, חבל ששאלתי.'' אמר נתנאל בצער ''נשמע שקרו הרבה דברים בזמן שלא הייתי נוכח, אה? טוב, לפחות הממלכה שלי עדין מתפקדת כמו שצריך, ואתה מושל בה, והכל בסדר. נכון, דניקס? דניקס? למה יש לך מבט כזה?''
''שמע, נתנאל...'' אמר דניקס בעצב ''זה לא בדיוק נכון, מה שאמרת עכשיו.''
''מה זאת אומרת לא נכון?'' שאל נתנאל המופתע ''אתה רוצה לומר לי..שאתה לא מושל? אז מי כן מושל? הרי זה לא יכול להיות דני. לפי מה שאמרת לי, הוא כלוא באוטאקו קון. יכול להיות שזה פלג? אוי לי, אל תאמר לי שנתת לפלג להפוך למושל!''
''לא, לא, זה לא פלג.'' השיב דניקס ''למען האמת, זה אפילו יותר גרוע ממנו. על תפקיד מושל הממלכה, השתלט בחור תמוה לחלוטין שמעולם לא ראיתי בפוקיבול. הוא עונה לשם ולדימיר, שמעת עליו?''
''ולדימיר? לא, מעולם לא שמעתי על אחד כזה.'' ענה נתנאל ''ריבונו של עולם, דניקס, איך יכולתם להפקיד את הממלכה בידי אדם זר?! אני סמכתי עליך, דניקס! אני סמכתי עליך שתקח את הענינים לידיים בזמן שלא אהיה, סמכתי עליך שתדע להשליט סדר. ומה אני מגלה? בלגן ונרכיה בכל מקום! אתה אכזבת אותי, דניקס. בושה.''
''הרגע, נתנאל.'' אמר דניקס ''זה לא היה בשליטתי, מה שקרה. הענינים...פשוט קרו, ולא יכולתי לעצור אותם. אני מצטער, נתנאל, אני..אני לא רציתי שהדברים יקרו ככה. אני מצטער על שאכזבתי אותך.''
''טוב, נו..'' נאנח נתנאל ''אין להתאונן על מה שהיה. עלינו לאגור כוחות לקראת המחר, זה מה שחשוב. על כל פנים, יש משהו שרציתי לומר לך קודם, ורק עכשיו נזכרתי בו. אני ראיתי את פניו של הקשת. זה שירה בי חץ בגב וגרם לי להתאשפז כאן. אני ראיתי את פניו, דניקס, זיהיתי אותו, אני יודע מי הוא!''
''באמת?'' הופתע דניקס ''אז ספר לי, מי זה היה? זה נורא מסקרן אותי.''
''אני זיהיתי אותו,'' אמר נתנאל ''הוא היה בעבר אסיר בממלכה שלנו, אבל הוא הצליח להמלט, איכשהו. הוא בחור מאד מסוכן, דניקס, מאד מסוכן. הוא נוכל רמאי ודו פרצופי שיודע איך לרמות אנשים. כלאתי אותו בפוקיבול לאחר שהספיק לבצע שם כמה פשעים. הוא לא נולד בפוקיבול, קראתי אודות פשעיו גם בממלכות אחרות.''
''אבל איך קראו לו?'' שאל דניקס ''אני צריך שם. מה היה השם שלו?''
''הוא בחור מאד מאד מסוכן.'' אמר נתנאל ''עליך להזהר ממנו, הוא מהוה סכנה לכל מי שנמצא בקרבתו. מאד מסוכן.''
''אבל מה היה השם שלו?'' צעק דניקס ''נתנאל, דבר אלי!''
אבל נראה שהצעקות האלה לא השפיעו על נתנאל. עיניו החלו לאט לאט להעצם. ''נו נו, נראה שנתנאל הקטן נרדם.'' אמרה האחות וניגשה אל השניים ''הוא אימץ את המח שלו יותר מדי, עכשיו הוא צריך קצת לנוח. אני חוששת שתאלץ לעזוב, דניקס.''
''זה בסדר, אין דבר.'' אמר דניקס וקם ממקומו. ''מענין מי הוא הקשת המסתורי שעליו דיבר נתנאל.'' חשב דניקס בלבו בזמן שניגש לכיוון היציאה מבית החולים ''יש לי הרגשה שהוא עוד ימשיך לעשות צרות. זה לא טוב בכלל...''
באותו זמן, בטירת אנימגה, עמדו ליאור, והאדם אשר ירה לעברו את החץ, זה מול זה. ''אתה...'' אמר ליאור בקול מלא שנאה ''חשבתי שאתה כלוא בפוקיבול. מה אתה עושה כאן? איך בדיוק הצלחת להשתחרר?''
האדם שמולו, היה חסר אף, ובעל שיערות בודדות על ראשו. הוא לבש אפודה אדומה, ותחתונים מעל מכנסיו. ''השתחררתי, אודות לחברך הטוב, פלג.'' הוא השיב ''הוא כל כך תמים, הילד הזה. שכנעתי אותו שאם ישחרר אותי, אהיה מוכן לעשות הכל למען האנשים הטובים. אעזור להם לעצור את הממלכות המרושעות בזמן. פלג הטיפש. הוא לא ידע שאסור אף פעם, בשום מצב, להאמין לאלדר?''
ליאור חרק את שיניו. ''פלג הזה...'' חשב ליאור בלבו ''איך הוא יכול היה לעשות כזה דבר מטופש? לשחרר את אלדר, אחד הפושעים השקרנים והמנוולים ביותר שקיימים. כולם יודעים שהוא עובד למען האנשים הרעים.''
''זה נחמד מאד.'' אמר ליאור ''אך עדין לא ענית לי על השאלה: למה אתה כאן? איזו סיבה יש לך להיות בטירה שלי?''
''חיכיתי שתשאל.'' חייך אלדר. הוא הרים את החץ וקשת שהחזיק בידיו, ובלי התרעה מוקדמת ירה בליאור חץ נוסף. ליאור לא היה מספיק מוכן, לכן זז הצדה רק בכמה סנטימטרים. החץ פגע בחולצתו והצמיד אותו אל אחד הקירות. ליאור מצא את עצמו צמוד לקיר, ללא יכולת להשתחרר. ''אז זוהי הסיבה שאתה כאן, הא?'' שאל ליאור בעודו מנסה להוציא את החץ מחולצתו ''אתה רוצה להרוג אותי, נכון? אבל למה? למה אתה רוצה לעשות כזה דבר?''
''זוהי המשימה שנתנו לי, ואני אבצע אותה.'' ענה אלדר והתקרב אל ליאור ''אני נאמן לאדונים שלי ועושה כל מה שהם מצוים עלי. בניגוד לשני הסגנים שלך. שמעתי שהם בגדו בך, נכון? נו נו נו, נראה שנשארת בלי אף אחד...''
''שתוק!'' זעם ליאור בעודו ממשיך לנסות ולהוציא את החץ. ''נו, למה זה לא יוצא?'' חשב ליאור בלבו ''מה הבעיה של החץ הזה?''
''זה חסר טעם, ליאור ידידי.'' אמר אלדר ''לא יצא לך לשמוע על החצים שלי? הם אינם חצים רגילים. לא, לא. אלה הם חצים מיוחדים מאד. העצמה שלהם חזקה פי מאה מכל חץ רגיל. ברוב המקרים, אם אחד כזה פוגע בגופך, אתה מת באופן מידי. ואם אתה עכשיו שואל אותי איך זה שהחץ שפגע בך בהתחלה לא השפיע...זה מפני שהוא היה חץ רגיל. לא רציתי להרוג אותך מבלי איזו שיחה קצרה לפני זה, אתה מבין? אני לא אחד שאוהב מוות מידי.''
''חלאה...'' חרק ליאור את שיניו. ''היי, היי, זה ממש לא יפה לקרוא לי ככה.'' אמר אלדר וליטף את שיערו של ליאור ''אני בסך הכל עושה את העבודה שלי. נראה אם אתה היית מסרב לכזו משימה, אם היו מציעים לך את אותה כמות של כסף כמו שלי הציעו. אתה ישר היית קופץ על המציאה. אני מכיר אותך, ליאור, אתה אוהב כסף, אתה לא יכול לותר עליו.''
''אני חייב לצאת מהמצב הזה.'' חשב ליאור בלבו ''אני לא רוצה למות...בטח שלא ככה. את החץ הזה אני כבר לא יכול להוציא, הוא ישאר תקוע בחולצה שלי לנצח. אבל חייבת להיות עוד דרך לצאת מהמצב הזה. קדימה, ליאור, חשוב...''
''ואתה יודע מה הכי מבדר, ליאור?'' שאל אלדר ברוגע ''שאחרי שאני ארצח אותך, אני אחזור אל דני, אל פלג, אל עידן, ואתנהג כאילו דבר לא קרה. אחייך אליהם, אעמיד פנים שאני מלאך, והם יקנו את זה. הם לא יוכלו לנחש לעולם שאני הוא זה שרצח את חברם הטוב, ליאור. אף אחד לעולם לא יגלה שאני רצחתי אותו.''
''ומאיפה לך שתצליח לרצוח אותי?'' שאל ליאור בטון מוזר. הוא הוציא את ראשו מתוך חור חולצתו, ותוך מספר שניות יצא מתוך החולצה שלו, וכבר לא היה צמוד לקיר. ''לעזאזל!'' קרא אלדר בכעס. ''לא חשבת שאני אעשה את זה, נכון אלדר?'' שאל ליאור חסר החולצה ''חשבת שאני אשאר צמוד לקיר ואשחק לפי המשחק שלך, נכון? עכשיו אתה מגלה שטעית. מה תעשה עכשיו, אלדר? איך תסביר את זה לבוס שלך?''
''סתום את הפה שלך!'' קרא אלדר ורץ לכיוון ליאור בשיא המהירות. הוא תפס בכתפיו, ודפק את ראשו בקיר, בעצמה חזקה מאד. ''אל תצחק עלי, שמעת?!'' שאל אלדר ''אף אחד לא צוחק על אלדר! אף אחד!''
ליאור לא יכול היה להתנגד. למען האמת, רק אחרי שלוש או רבע מכות הגולגולת שלו התנפצה. אם ליאור היה מספיק להתחמק מאחיזתו של אלדר בזמן, הוא אולי היה יכול לשרוד. אבל הוא לא הספיק להתחמק בזמן...ושילם על כך בחייו. אלדר השליך את גופתו המתה של ליאור על הרצפה, והוציא מתוך כסו מכשיר קשר קטן. ''הלו, בוס?'' אמר אלדר למכשיר הקשר ''מדבר אלדר. אתה יכול להיות רגוע, המשימה הושלמה. כן, כן, חיסלתי אותו, ללא כל תקלות בדרך.''
''מצוין, מצוין!'' נשמע קולו הצפצפני של הבוס במכשיר הקשר ''ידעתי שתעשה את זה כמו שצריך. עכשיו, אני רוצה שתיקח את כתרו של ליאור ותחבוש אותו על ראשך. כן, אני רוצה שתתפקד בתור מושל אנימגה.''
''אבל מה בנוגע לרצח ליאור?'' שאל אלדר ''אנשים לא יחשדו שאולי אני רצחתי אותו?''
''זו לא בעיה.'' אמר הבוס ''פשוט ספר לכולם שמותו של ליאור היתה תאונה. המצא איזה סיפור בדוי, אתה הרי טוב בדברים האלה. טוב, אלדר, אני חושב שכדאי שנסיים את השיחה, אני קצת עמוס כרגע.''
''בסדר גמור.'' אמר אלדר ''להתראות, בוס.''
אלדר החזיר את מכשיר הקשר לכסו. הוא לקח את הכתר, שהיה על שולחנו של ליאור, וחבש אותו על ראשו. ''זה דווקא די מתאים לי...'' חשב אלדר בלבו בזמן שהביט בראי ''מסתיר את השיערות שלי...''
לפתע, נכנס מישהו אל החדר במפתיע. הוא היה לבוש בשריון מתכתי, ונראה מותש מאד. הוא התנשף והתנשם. ''זהו, סוף סוף הגעתי.'' חשב דני העתידי בלבו ''אני רואה שליאור עוד כאן, אז הכל בסדר.''
דני העתידי התקרב מעט, ונוכח לגלות שהאדם עם הכתר על הראש הוא כלל וכלל לא ליאור. ''רק רגע אחד...'' אמר דני העתידי ורעד עבר בגופו. הוא הבחין בחולצתו של ליאור, שננעצה לקיר בעזרת חץ, ובדם הרב הספוג על הקיר. הוא הבחין בגופתו המתה של ליאור השרועה על הרצפה, ובתמונה המנופצת שעל הרצפה. ''לא!!!'' צרח דני העתידי וכרע על ברכיו ''אני לא מאמין שזה קורה, לא! ליאור כבר מת, לא הצלחתי למנוע את זה!''
אלדר הסתובב אל דני העתידי, אשר דמעות זלגו מעיניו, וחייך ''נו נו נו,'' אמר אלדר ברוע ''מי זה אם לא חברו הטוב של ליאור, שרצה להציל אותו מן המוות. איזה ילד חמוד, חשב שהוא יכול למנוע את המוות של ליאור. כמה חבל שליאור הקטן כבר מת, אה?''
למשמע קולו של אלדר, קם דני העתידי על רגליו וניגב את הדמעות. ''אתה...'' אמר דני העתידי בקול שקט ''אתה רצחת אותו. אתה עשית את כל זה. אתה...זה הכל אתה. לולא אתה, ליאור עוד היה בחיים.''
''כן, זה היה אני.'' הודה אלדר ולא הסיר את החיוך מפניו ''למה, מה בדיוק תעשה לי, תכה אותי? זה לא יחזיר את ליאור לחיים.''
''אני הולך לנקום את דמו של ליאור.'' אמר דני העתידי בשקט והצביע על אלדר ''אתה יכול להיות בטוח, נבלה, שלא תצא מן הטירה הזאת בחיים.''
בינתים, בטירת פוקיבול, ישב ולדימיר על כסאו המרווח, ושילב את אצבעותיו. ''בקרוב מאד, יגיע הרגע.'' חשב ולדימיר בלבו ''בקרוב מאד, הרגע לו חיכינו במשך כל כך הרבה שנים, יגיע. זה כה מרגש.''
לפתע, נדלקה הטלויזיה ללא כל אזהרה מוקדמת. על מסך הטלויזיה נראו זוג עיניו המרושעות של הבוס. ''שלום ולדי,'' אמר הבוס בקולו הצפצפני ''מה אתה אומר על הטכנולוגיה החדישה הזאת? מהיום כבר לא צריך מכשירי קשר מצ'וקמקים בשביל לשוחח אחד עם השני. מהיום, נוכל לשוחח זה עם זה מרחוק, כשאנחנו רואים את את הפנים אחד של השני במלואם.''
''זה..זה בהחלט מרשים מאד.'' אמר ולדימיר ''רק שאותך עדין לא רואים ממש טוב. אני רואה בסך הכל את העינים שלך. אבל בעצם גם כשאני נפגש אתך פנים מול פנים זה עדין אותו הדבר.''
הבוס צחק. ''בקרוב מאד, אתה כבר לא תצטרך לראות אותי בתוך המשרד החשוך הזה.'' אמר הבוס ''אין כבר צורך במסתורין. הערב, כל תושבי עולם הממלכות יוכלו לראות את פרצופי במלואו. כן, ולדי, אני מניח שאתה כבר מבין לבד מה עתיד להתרחש.''
''אם כך, הכל הלך כשורה?'' שאל ולדימיר בשמחה ''מצוין, מצוין. חיכיתי זמן כה רב ליום הזה, כבודו, אין לך מושג כמה. אבל עדין לא הבנתי, מה בדיוק עומד להתרחש הערב? לא סיפרת לי את תוכן המכתב.''
''אני מעדיף שזה ישאר מסווג כרגע.'' אמר הבוס ''על כל פנים, אני מוכרח לעדכן אותך בכך שאלדר הצליח למלא את המשימה בהצלחה. ליאור, מושל אנימגה, מת, ואלדר מתפקד כמושל במקומו. טוב, ולדי, אני חושב שנצטרך לסיים את השיחה בינינו. אני כבר צריך לצאת. אחרי הכל, יקח לי זמן להגיע עד לאוטאקו קון, לכן כדאי שאצא עכשיו.''
''אתה הולך לאוטאקו קון?'' שאל ולדימיר ''האם עלי לבוא לשם גם?''
''לא, לא, אני מעדיף שלא.'' השיב הבוס ''מוטב שאתה, צחי ואלדר תשארו בממלכות שלכם ותמשיכו לתפקד כמושלים. אתם בוודאי תתעדכנו בנוגע למה שקרה ביום באמצעות אחד העיתונים. עכשיו, אם תסלח לי, אני חייב לסיים את השיחה. הגיע הזמן שאצא מהמשרד החשוך שלי...''
באותו זמן, בטירת אוטאקו קון, הלך נדב ברחבי הטירה, ועמד לרדת במדרגות, עד שלפתע משהו עצר בעדו. אביב ובסינו תפסו בקצוות חולצתו, ומנעו ממנו לרדת במדרגות. ''הו, היי בסינו.'' אמר נדב ''אהלן אביב. מה נשמע, אנשים? שמעו, זה ממש נחמד שאתם רוצים לשחק אתי תופסת, אבל אני ממש חייב לרדת במדרגות, אז..''
''אנחנו לא רוצים לשחק אתך תופסת, אדון נדב.'' אמר אביב בקול קר. ''כן!'' צעק בסינו ''אנחנו רוצים להרוג אותך!''
''מ..מה?'' נבהל נדב ''להרוג אותי? אבל..אבל למה? בסינו, אנחנו חברים, לא? למה אתה רוצה לעשות לי כזה דבר?''
''באמת, נדב, אני חושב שמאד מיותר לשאול כזו שאלה.'' אמר אביב ''נדב, עליך להבין שהעלת את חמת כולם. גרמת לאלעד לקפח אותי. התחברת עם אלעד יותר מדי, והשארת את בסינו מאחור. הגיע הזמן לעונש שלך.''
''מה זאת אומרת העונש שלי?'' אמר נדב וניסה להשתחרר מאחיזתם של השניים ''חברים, אני מבין שאולי קצת פגעתי בכם, אבל אי אפשר לפתור את זה בדרך אחרת? למה חייבים להרוג? בואו נחשוב על דרך אחרת לישר את ההדורים.''
''שתוק, נדב!'' זעם בסינו ''אנחנו לא רוצים לשמוע אף מלה ממך! אם החלטנו שנהרוג אותך, אז זה מה שנעשה!''
''חברים, בבקשה לא!'' התחנן נדב בפני אביב ובסינו ''רחמו עלי...חוסו על חיי!''
זה לא עזר. אביב הוציא מכסו סכין, ועמד לדקור באמצעותו את נדב. ''להתראות, נדב.'' אמר אביב. ''אביב, מה לעזאזל אתה חושב שאתה עושה?!'' נשמע לפתע קולו של אלעד. השלושה סובבו את ראשם, וראו מולם אל אלעד ואלכס. ''אתה משחק עם חבריך בסכינים, דקה לפני תחילת האירוע?'' כעס אלעד ''אביב, איך אתה לא מתביש?''
''אה כן, האירוע, שכחתי לגמרי!'' נזכר אביב והחזיר את הסכין לכסו. ''איזו חוצפה,'' זעף אלכס ''לשכוח את האירוע החשוב ביותר בתולדות הממלכה? איזו חוצפה. דע לך, אביב, שזה ממש זלזול במושל שלך.''
''אלכס, אל תתערב בבקשה,'' אמר אלעד ''זהו אינו עסק שלך.''
''אני מצטער מאד, מלכי!'' קפץ אלכס ''זה לא יקרה שנית, אני מבטיח!''
החמישה ירדו במדרגות הטירה, ויצאו לעבר אולם הנאומים, שהיה מחוץ לטירה. אנשים רבים היו בתוך הקהל, חלקם מממלכת אוטאקו קון וחלקם מממלכת אדוונס. כל אנשי הקהל מחאו כפיים כאשר הבחינו באלעד. אביב, אלכס, נדב ובסינו התישבו בשורה הראשונה של הקהל, אשר היתה ריקה לחלוטין. אלעד נעמד ליד הבמה, ופניו היו מודאגים במקצת. ''נו, מה אתו?'' חשב אלעד בלבו ''הוא כבר היה אמור להגיע לפני חמש דקות!''
ואז, נכנסו אל האולם עוד שני אנשים נוספים. האחד היה נמוך מאד, בעל שיער פטריה, פצערי בגרות על הפנים ופרצוף מרושע למדי. אפשר לומר שהוא היה די מכוער. הוא לבש בגדים זהובים וחבש כתר על ראשו. השני, היה בעל מראה עלוב לא פחות. הוא היה קוף אנושי, נמוך קומה, בעל קרס ושן תחתונה בולטת. הבעת פניו היתה מטופשת למדי. ''וואו, כבודו, ראה כמה אנשים יש כאן!'' אמר הקוף בקול נמוך ומטופש ''איזה יופי!''
''אפיק, כבר אמרתי לך, אל תדבר אלי!'' לחש הנער הנער הנמוך בקול צפצפני ''זה אירוע מכובד! שתוק והמשך לחייך.''
לא הרבה הבחינו בכניסתם של השניים. כל עיני הקהל היו מרוכזות באלעד, שעלה על הבמה. ''ערב טוב לכם, תושבי ממלכת אוטאקו קון, ולאורחינו היקרים, תושבי ממלכת אדוונס.'' נאם אלעד במקרופון ''טוב שכולכם הגעתם. כמו שאתם בוודאי יודעים, אני הוא אלעד, מושל אוטאקו קון. קראתי לכם, לכל תושבי הממלכות, לא סתם. למען האמת, רציתי שתהיו עדים לאירוע נדיר במיוחד, שלא קרה עוד מעולם. אני מתכבד להזמין לבמה את עידן אברמוביץ', מושל ממלכת אדוונס!''
כל האנשים שבקהל מחאו כפיים, אך איש לא עלה לבמה. הנער הנמוך רצה לעלות אליה, אך לא היתה לו אפשרות; אפיק לא הפסיק לשגע אותו. ''כבודו, איפה אני יושב?'' שאל אפיק וקיפץ סביב הנער הנמוך ''איפה אני יושב? איפה אני יושב?''
''אפיק, די!'' כעס הנער הנמוך ''הסברתי לך כבר אלף פעמים, שב בשורת הכבוד, השורה הראשונה! מה לא ברור בזה?''
''אה, בסדר.'' אמר אפיק והתישב בשורה הראשונה. קולות צחוק מעטים נשמעו בקהל, והתחלפו עד מהרה במחיאות כפיים לאחר שהנער הנמוך עלה על הבמה. ''ערב טוב לכם, נתינים..כלומר אזרחים יקרים.'' נאם עידן אברמוביץ' במקרופון ''זה כבוד גדול עבורי להתארח כאן, בממלכת אוטאקו קון. אני מברך כל אחד מכם, אזרחים יקרים. שתזכו לחיים טובים!''
תשואות רבות נשמעו בקרב הקהל. ''עידן! עידן! עידן!'' צעק הקהל בהתלהבות. עידן אברמוביץ' חייך מאוזן לאוזן. ''תודה רבה לך, עידן.'' נאם אלעד ''ועכשיו, הגיע הזמן שאחשוף לכבוד מה האירוע הזה, לא כן? ובכן, תושבים יקרים, אני מכריז בזאת על..המממ מה דעתך, עידן, אולי אתה תכריז?''
קולות צחוק נשמעו בקרב הקהל. ''לא, אלעד יקירי,'' אמר עידן אברמוביץ' ''אני נותן לך את הכבוד.''
''בסדר גמור.'' נאם אלעד ''ובכן, תושבים יקרים, אני מכריז בזאת על איחוד שתי הממלכות אוטאקו קון ואדוונס לממלכה אחת-ממלכת הרשע!''
המשך יבוא...

**SimpleDesign** · 09-04-2008, 06:01 PM

פרק שולט! תגובה ואני ממשיך D:

**Indiana Jones** · 09-04-2008, 06:34 PM

שליטה D:

נמנמ

קוראים לעידן עידן אברמוביץ'?
לא ידעתי Oם

D:

**SimpleDesign** · 09-04-2008, 07:01 PM

פרק 20/אומגה פורס
"כן כן, אזרחים יקרים", "ממלכת הרשע ניפתחה רשמית, כל שטחיה של ממלכת אדוונס לשעבר מיצטרפות לפה!" נאם עידן אברמוביץ' וכולם צעקו ומחאו כפיים. היחיד שהיה מבואס, היה נדב. "איכ.. אני לא מסוגל לישמוע את זה יותר!" חשב נדב וברח מהאולם.
"לא קרה דבר!, לסגני הבכיר כואבת הבטן!" אמר אלעד במיקרופון והקהל נירגע. "סגן בכיר?!" היתעצבן אביב ויצא מחדר הנאומים גם הוא. אלעד ועידן אברמוביץ' היתעלמו מהשניים והמשיכו לעדכן את תושבי ממלכת הרשע בחדשות העסיסיות שיש.
ובינתיים, בחדר המושל של ממלכת אנימגה, שוכב דני העתידי על ריצפת החדר, כולו פצוע ומדמם ועליו יושב אלדר אשר צוחק צחוק לעג. "חשבת שתוכל להביס אותי בקלות שכזו?" ציחקק אלדר ודפק לדני העתידי אגרוף לפנים.
דני העתידי לא הגיב כלל, הוא שכב בתוך שלולית דם ובקושי נשם. "אני אהרוג אותך!, שומע?!" צעק דני העתידי וניקה את פניו מהדם שנזל. "איך בדיוק?" ציחקק אלדר ובעט בדני העתידי אשר עף והיתנגש בדלת החדר.
"תיסתכל על עצמיך, כולך פצוע ומלא צלקות", "שום טיפת כח לא נותרה לך" אמר אלדר וזרק על דני העתידי כיסא אשר שכב ליד. "שתי ציפורים במכה" חשב אלדר והיתקרב אל דני העתידי אשר בקושי עמד.
"ובכן, היה נעים להכיר אותך" אמר אלדר והשליך את אגרופו האדיר אל דני העתידי אשר לא הצליח לעשות דבר ופשוט עמד. רגע לפני שהאגרוף פגע, כל החדר קרס וכל הקומות קרסו והכל נפל והיתנפץ בצינוק של הממלכה.
אלדר היתרומם וראה הרס וחורבן, כל הטירה קרסה ועכשיו הם בצינוק שמתחת לאדמה. לפתע דמות חדשה ניכנסה לשדה הקרב. הדמות הייתה לא אחרת מאשר דני.
"מרשים, הצלחת להרוס טירה שלמה" מחא אלדר כפיים אך דני בלי דיבור מיותר הכניס לאלדר אגרוף בוער לבטן. אלדר עף כמה מטרים אחורה והיתנגש בקיר.
"אני לא אלחם נגדך לבד, גם אני מהעתיד רוצה להילחם ולינקום את מות חברינו, ליאור" אמר דני ולפתע גופו החל ליזהור באדום בוהק וכך גם גופו של דני מהעתיד. היה חם מהרגיל, לפתע מתוך בועת מגמה זוהרת יצאה דמות חדשה. הייתה היא גבוהה, שיערה היה שחור אשר הגיע עם אורכו המלא עד לאדמה, פניה היו מבוגרות וגופה היה מכוסה מגנים מוזהבים ורותחים אשר מצופים מגמה לוהטת.
"מי אתה לכל הרוחות?!?" ניבהל אלדר אשר היתאושש מהמכה. "שמי הוא 'אומגה פורס', כפי שאמרתי בעבר, אתה לא תיצא מכאן חי" אמרה הדמות והוציאה מעומקי האדמה חרב ארוכה וחדה אשר מצופה כולה במגמה רותחת. "זה הסוף שלך!" צעק אומגה פורס בקול כבד ורץ אל אלדר המבוהל עם חרבו הלוהטת.
ובינתיים, הולך לו נדב ברחובות ממלכת אוטאקו עם פנים חמוצות ומרירות. "אלעד כה עיוור" חשב נדב ומרוב עצבים בעט בפחית ישנה וחלודה אשר שכבה ליד. הפחית היתגלגלה עד שנעצרה, היה זה אביב אשר עצר את הפחית עם רגלו. "בושה, מפקח בכיר שכמותך מבלגן את רחובות הממלכה באשפה!" צעק אביב והוציא מכיס מעילו סכין מטבח קטן.
"מה תעשה?, תהרוג אותי?" לעג נדב ובמהירות רבה קיבל דקירה חזקה בגב. "אל תשאיר את הגב שלך חשוף להתקפה" אמר אביב בגאווה והוציא באיטיות רבה את הסכין מן הגב של נדב. הסכין היה מלוכלך מדם ואביב ניקה אותו בחולצתו של נדב.
"בוא וניגמור את זה מהר ככל האפשר" אמר אביב והשליך את הסכין אל צווארו של נדב אשר היה פצוע וחסר כח לזוז. לפני המכה הסופית קיבל אביב בעיטה והסכין פגע ברגלו השמאלית של נדב. נדב איבד את הכרתו ונפל.
"מי אחראי לבעיטה?!" היתעצבן אביב ולפתע קיבל בעיטה נוספת ונפל על האדמה הקשה. "שמוק, בחיים אל תיגע בחבר הטוב ביותר שלי!" שמע אביב קול מאחוריו וכשהוא הרים את ראשו מן האדמה הקשה הופתע ליראות את ליאור, מושל אנימגה הקטנה.
"חשבתי שאתה מת!, הרי, אברמוביץ' שלח רוצח שירצח אותך!" אמר אביב והיתרומם באיטיות מהאדמה הקשה. "חשבתם שאני לא מעודכן?, שאין לי מרגלים משלי?" ציחקק ליאור ובעט באביב. "יש לי מרגל כמעט בכל ממלכה, ידעתי שרוצח יבוא לאנימגה וירצח אותי ולכן בניתי רובוט אשר יחליף אותי" ציחקק ליאור והרים את נדב ונעלם איתו.
אביב המופתע היתרומם שנית מהאדמה הקשה וניגב את פניו מדם. "אני חייב לספר על כך לאלעד!, אולי אפילו אקבל דרגה בכירה יותר!" חשב אביב והחל לרוץ בשיא כוחו אל אולם הנאומים.
ובינתיים, בצינוק של ממלכת אנימגה, שוכב אלדר פצוע ומדמם ומולו יושב אומגה פורס. "אתה יודע?, לא צר לי עליך בכלל" אמר אומגה פורס בקול חלש והכניס את חרבו בחזהו של אלדר. שפריץ של דם יצא מן החזה וכעבור שניות מעתות איבד אלדר את הנשימה ומת.
אומגה פורס היתקרב אל ליאור ה'מת' וכאשר הוא הגיע, הופתע ליראות שזה בכלל רובוט. "אלדר הדביל, לא יכול לזהות רובוט מבן אדם רגיל" ציחקק אומגה.
"אני חייב לחזור לממלכת פוקיבול ולהרוג את ולדי" חשב אומגה ומן הגב יצאו שני פתחי סילון ובשניה נעלם אומגה והשאיר אחריו שביל עשן וערפל. ובממלכת פוקיבול ההרוסה וחסרת החיים, יושב לו ולדי ומדגמן מול המראה שבחדר המושל עם הכתר המוזהב שעל ראשו. "ממש לא מתאים לך" נישמע קול מחוץ לחדר ותוך שניה כל החדר היתפוצץ לרסיסים והכל קרס. חצי גדול מטירת המלוכה קרס. "מי אתה?" נידהם ולדי לכח הגדול של אומגה.
"שמי אומגה פורס, אני עומד להרוג אותך" השיב אומגה בקול חלש וכבד וסביבו הילה אדומה החלה לעלות. היה חם כל כך עד שכל הדברים החלו לינמוס, אפילו ולדי לא הצליח לעמוד בחום הכבד וקפץ הוא מן החלון. אומגה פורס קפץ גם הוא מן החלון והופתע ליראות את ולדי עומד באוויר ומחייך. "אין לך סיכוי מולי!" צרח ולדי ומכף ידו יצא חור קטן אשר צמח וגדל לחור שחור וענקי אשר החל לישאוב כל דבר שהיה מולו. כולל את אומגה פורס, אשר לא הצליח להיתנגד לכוח השאיבה הגדול.
"היה נעים להכיר!" ציחקק ולדי והגביר את כח השאיבה. אומגה פורס חסר המזל לא הצליח להיתנגד לכח הרב של החור השחור ולבסוף נישאב. "זה הכל" אמר ולדי באדישות וחזר אל הטירה.
ובאותו הזמן, חזר אביב אל אולם הנאומים בממלכת הרשע עם פנים חמוצות ועלה על הבמה הגדולה. "אלעד, יש לי מידע חשוב לספר" פנה אביב אל אלעד בלחש ושניהם יצאו החוצא. "מה העניין?" שאל אלעד והיתקרב אל אביב. "העניין הוא, ליאור לא מת, וברגעים אלו ניראה לי שהוא הולך לטפל ברוצח שעידן אברמוביץ' שלח" אמר אביב ואלעד ניבהל מעט.
"זה לא ייתכן!, אין מצב שהוא חי!" צעק אלעד אך אביב המשיך בשלו. "ליאור הוא אדם ערמומי מאוד, באמת חשבתם שתוכלו בקלות כזו להרוג אותו?" אמר אביב ואלעד היתעצבן עוד יותר. "אני חייב לספר על זה לעידן אברמוביץ'!" צעק אלעד ורץ במהירות אל אולם הנאומים. כשהוא הגיע, כולם כבר עזבו, רק עידן אברמוביץ' עוד ישב ואסף מסמכים חשובים שלו.
"עידן?" פנה אלעד אל אברמוביץ' אשר לא שם לב לנוכחותו של אלעד בכלל. "מה יש?" הרים עידן אברמוביץ' את ראשו וחייך אל אלעד.
"ובכן..." התחיל אלעד לספר. ובינתיים, בממלכת פוקיבול, שוכב ולדי על ריצפת הטירה וכולו מדמם. "צא מהגוף שלי!", "צא בבקשה!" צרח ולדי וכולו נישרף מבפנים עד שהפך לאפר. היה זה אומגה פורס, אשר נישאב אל גופו של ולדי והחל לישרוף הכל. "משימה הושלמה" אמר אומגה בלחש ואור מסנוור יצא מגופו הגדול והמשוריין. כאשר האור החזק נעלם שכבו על הריצפה שתי דמויות. היו אלא דני העתידי ודני של התקופה שלנו.
שניהם שכבו מעולפים, שניהם פצועים וחלשים מהקרב. ובאותו הזמן, יושבים אלעד ועידן אברמוביץ' ומשוחחים באולם הנאומים. "זה כל מה שאביב סיפר" אמר אלעד ואברמוביץ' היתרגז עוד ועוד. "לא ייתכן!" כעס עידן אברמוביץ' ויצא מחדר הנאומים במהירות.
ובבית החולים שבממלכת אנימגה, שוכב לו נדב בחדר מס' 109 ולידו יושב ליאור עם חלוק רופאים לבן. "תיתעורר בבקשה" אמר ליאור בלחש ולפתע פקח נדב את עיניו לרווחה וחייך. "תודה, אתה הצ.. אתה.. אני.." גימגם נדב אך ליאור השתיק אותו. "די די, אל תדבר, אתה חלש", "תנוח לך כמה שאתה רק צריך ואני איהיה פה לידך למקרה של משהו רציני" אמר ליאור וחייך. נדב החזיר לליאור חיוך והוציא מכיס מכנסו פתק. "קרא אותו" אמר נדב בקול חלש והושיט את הפתק אל ליאור.
ליאור לקח את הפתק והתחיל ליקרוא בעיון רב את התוכן. "00565415", "9999425", "33333641", "74165806".
"מה אומרים המספרים הללו?" שאל ליאור את נדב אשר לקח לגימה מכוס המים שלו. "המספרים הללו, הם סיסמאות לארכיונים של ממלכת הרשע" אמר נדב בהיתגאות וליאור ניתקף בהלה. "אתה משוגע?!, מאיפה הבאת את הסיסמאות האלו?!" נידהם ליאור ותפס בחולצתו של נדב. "תירגע, בגלל שאני הפקח הבכיר ביותר בממלכת הרשע, קיבלתי הרשאות למקומות סודיים שאף תושב פשוט לא יכול להיכנס" חייך נדב וליאור ההמום לא ידע מה להגיד. הוא ישב וכל גופו רעד. "ליאור?, אתה אשכרה מפחד?" התחיל נדב ליצחוק והיה ניראה שכל פצעיו הפסיקו ליכאוב. "איי, אוי!" ניזכר נדב בכאבים וחזר למיטה.
"אני?, מפחד??" היתעצבן ליאור וקם. "אני פשוט לא רוצה להיסתבך עם ממלכת הרשע!" אמר ליאור ונדב צחק. "זה ניקרא 'לפחד'" אמר נדב והלך לישון.
ובאותו הזמן, בטירת המלוכה של פוקיבול, הולך לו דניקס אל חדרו של המושל בכדי ליסגור חשבון. כאשר הגיע דניקס אל חדר המושל, הופתע דניקס לגלות שהכל הרוס. "מה קרה כאן לעזאזל?!" נידהם דניקס וזיהה את דני וחברו בעל השיער הארוך שוכבים מעולפים. "אופה, הגיע הזמן שניסגור חשבון, אה דני?" צחק דניקס והיתקרב באיטיות רבה אל דני הפצוע והמעולף.

המשך יבוא.

**Indiana Jones** · 09-05-2008, 09:18 PM

יואו יואו יואו..
איז הפרק מותח D:

יש הוספת י'..

ועוד משו-

אני מקווה שהוא לא יספיק להרוג את דני הרגיל- כי אז לא יהיה דני עתידני- ואז יש ממלכת רשע O:

**נדובי ההגי** · 09-06-2008, 07:37 PM

פרק 21 (''תרמית'')-
שני הדנים לא היו במצב ראוי לקרב מול דניקס. שניהם היו מעולפים לגמרי, הם נחו לאחר כל הקרבות הקשים שעברו אליהם. דניקס כבר היה ממש קרוב אל השניים, עם אגרופים שלופים. ''נו, קדימה!'' קרא דניקס ''מה יש לכם? אתם פוחדים להלחם נגדי? פוחדים להתמודד מול דניקס האיום? נו נו נו, זה לא דני שאני מכיר. דני שאני מכיר היה קם עכשיו על הרגלים וישר רץ להלחם נגדי. אז מה קרה לך פתאום, הא?''
שני הדנים התעוררו עקב צעקותיו של דניקס. ''מ..מה זה?'' שאל דני בקול עייף ''אני עדין כאן? כבר..כבר הצלחנו להביס את ולדימיר?''
''אם אתה מתכוון לבחור הבלונדיני הזה שם בפינה, אז כן, הוא מת.'' השיב דניקס ושילב את ידיו ''עכשיו, אם לא אכפת לך, אני רוצה שנתחיל בקרב שלנו, דני. הגיע הזמן לסגור כמה חשבונות.''
''דניקס, בבקשה..'' אמר דני בקול חלש ''עזוב אותי, אני לא רוצה להלחם. עזוב אותי..בבקשה...''
''אז אתה רוצה שאני אעזוב אותך לנפשך, הא?'' שאל דניקס והרים את דני בעזרת יד אחת בלבד ''נו בטח, עכשיו כשאתה כזה חלש, אתה לא רוצה להלחם. זו לא חכמה להלחם נגד אחרים רק כשאתה ערני, אדון דני. לוחם אמיתי נענה לקרב גם לאחר שהעירו אותו משנת לילה של שעה וחצי! אתה שומע אותי, דני? אתה לא לוחם אמיתי!''
''דניקס, עזוב אותו.'' ביקש דני העתידי ''הוא לא במצב של להלחם נגדך. תן לנו לנוח, עבר עלינו יום קשה מאד.''
''הו באמת? עבר עליכם יום קשה?'' כעס דניקס. הוא השליך את דני על השולחן וניגש אל דני העתידי. ''ומה אתי?'' שאל דניקס ''מה אתה חושב, שעלי לא עברו ימים קשים? אחרי שששניכם הכנסתם את פלג ואותי לצינוק של הממלכה, עברו עלינו ימים מאד קשים! לא אכלנו כלום ולא הצלחנו לישון בגלל הרצפה הקרה של הצינוק. אז עכשיו אתם מתלוננים בגלל שאתם קצת עייפים? אני אראה לכם מה זה עייפים! בוא הנה, פרחח!''
דניקס רץ אל דני העתידי ודרך על גבו. ''אחחחחח!'' צעק דני העתידי בכאב ''מה הקטע שלך? חזק על חלשים? אתה לא כזה לוחם דגול אם אתה תוקף ככה שני אנשים פצועים! עזוב אותנו! תן לנו להתאושש!''
''לי לא אכפת אם מה שאני עושה זה מכובד או לא,'' אמר דניקס והמשיך לדרוך על דני העתידי ''כל מה שאני רוה זה נקמה, אתה מבין אותי? נקמה! לי נעשה עוול ואני רוצה לנקום באלו שגרמו לי אותו, לא מענין אותי אם הם ערנים או לא!''
לפתע, נדקה טלויזית המשרד בפתאומיות. על מסך הטלויזיה נראה פרצופו של עידן אברמוביץ'. ''הלו?'' שאל אברמוביץ' ''ולדימיר? איפה אתה? אני לא רואה אותך! ולדימיר? הלו? איפה אתה? ענה לי תיכף ומיד!''
דניקס הופתע מאד לראות את עידן אברמוביץ' על מסך הטלויזיה. ''מה זה?'' לחש דניקס בבלבול ''מה המכוער הזה עושה בטלויזיה של נתנאל?''
''הוא הבוס של ולדימיר.'' הסביר דני ''העמד פנים כאילו שאתה ולדימיר.''
''ולדי?'' שאל אברמוביץ' ''מה אלו כל הלחשושים האלה? עם מי אתה מדבר שם לכל הרוחות?''
''אההה זה כלום, כבודו,'' אמר דניקס ''באמת, שום דבר מיוחד. רק..רק דיברתי עם השומרים.''
''ולדי? זה באמת אתה?'' שאל אברמוביץ' ''למה אני לא רואה אותך יושב ליד השולחן? ומה לעזאזל קרה לקול שלך? אתה נשמע נורא!''
דניקס הזעיף את פניו. ''זה..זה כלום, באמת,'' ענה דניקס ''אני פשוט..אני פשוט לא יושב ליד השולחן בגלל שבטעות הקאתי שם. כן, כן, וזו גם הסיבה שאני קצת צרוד. אתה מבין, היה לי עכשיו קרב קשה, קרב קשה מאד.''
''היה לך קרב? באמת?'' שאל אברמוביץ' ''עם מי?''
''עם דני העתידי.'' לחש דני העתידי לדניקס. ''עם..עם דני העתידי!'' השיב דניקס לאברמוביץ'. ''עם דני מהעתיד?'' שאל אברמוביץ' ''הפרחח הזה הספיק לעשות לנו כבר הרבה מאד נזק. נו, אז הצלחת לחסל אותו?''
''כן, כבודו.'' ענה דניקס ''זה היה קרב קשה מאד, אבל הצלחתי להביס אותו. בדיוק עכשיו דיברתי עם שומרי הטירה, וביקשתי מהם שישליכו אותו לצינוק. עכשיו יהיה לנו קצת שקט ממנו.''
''מצוין, מצוין!'' חייך אברמוביץ' ''סוף סוף נפטרנו משני הדנים הטורדנים. ולדי, אתה בוודאי שואל את עצמך מדוע אתה רואה עכשיו את פרצופי המלא. ובכן, זה מפני שאני כבר לא במשרד הרגיל שלי. כן, אני כבר לא נמצא בטירת אדוונס, אלא בטירת הרשע! אני מניח שכבר שמעת את החדשות. הממלכות אוטאקו קון ואדוונס התאחדו! התכנית שלי סוף סוף הצליחה.''
''ב..באמת?'' שאל דניקס שנראה די מודאג ''וואו! זה משמח מאד!''
''משמח? זה הרבה יותר ממשמח.'' אמר אברמוביץ' זה הדבר הכי טוב שקרה לנו, בכל הסטורית עולם הממלכות. לצערי הרב, התגלו כמה תקלות טכניות. מסתבר שאלדר, המרגל המבריק שלנו, כלל לא הרג את ליאור, אלא הוא רק הרג רובוט של ליאור. זה רע מאד, רע מאד בשבילי. אם ליאור האמיתי עדין בחיים, הוא לא יוותר כל כך מהר על תפקיד המושל. הוא עלול לנקום באלדר, לרצוח אותו, ולחבוש את הכתר בחזרה! אני לא יודע מה לעשות, זה כל כך מדאיג אותי.''
''אההה כן...'' מלמל דניקס ''זה באמת..מאד מדאיג. שמע, כבודו, לדעתי אתה סתם דואג לחינם. אלדר לא חלש, הוא יודע להלחם. גם אם ליאור ירצה לנקום בו, אלדר יביס אותו במהרה. אין צורך לדאוג לשלומו של אלדר.''
''כן..אולי אתה צודק...'' הרהר אברמוביץ' ''טוב, להתראות ולדי. תודה על העזרה ו..שתהיה בריא. להתראות, נערי.''
הטלויזיה כבתה. דניקס הסתובב אל שני הדנים, ופניו היו זעופים. ''מה זה היה?'' שאל דניקס בכעס ''למה הייתי צריך להעמיד פנים כאילו אני ולדימיר, הסנוב הזה שעכשיו מת? שמעו, כל העסק הזה ממש לא מצחיק. אני רוצה הסברים כאן ועכשיו!''
שני הדנים כבר הספיקו להתאושש, הם נעמדו על רגליהם, ונראו מאד בטוחים בעצמם. ''שמע, דניקס,'' אמר דני העתידי ''זה קצת מסובר להתחיל להסביר הכל עכשיו מההתחלה, אז אני אנסה לקצר. כפי ששמעת מהבחור המכוער שבטלויזיה, העונה לשם עידן אברמוביץ', שתי הממלכות אוטאקו קון ואדוונס התאחדו לממלכה אחת, הנקראת ממלכת הרשע. ממלכה זו, היא סכנה גדולה ביותר לכל עולם הממלכות. היא עלולה להפוך למעצמה שתשלוט בכל הממלכות הקיימות, אם לא נעשה משהו כדי למנוע את זה. למען האמת, עידן אברמוביץ' בטוח כבר עכשיו שממלכת הרשע היא מעצמה כזאת. הוא משוכנע במאה אחוזים, שבכל שאר הממלכות מושלים משרתיו, ולכן, יש לו שליטה מלאה על עולם הממלכות. מה שהוא לא יודע, זה שמשרתיו ולדימיר ואלדר, השולטים על הממלכות פוקיבול ואנימגה, אינם בחיים. אסור לנו לתת לו לגלות את זה. לכן, אתה תעמיד פנים, באופן זמני כמובן, שאתה הוא ולדימיר, וכך אברמוביץ' לא ידע שולדימיר מת.''
דני הרים כתר מן הרצפה, וחבש אותו על ראשו של דניקס. ''מה? אתם לא באמת רציניים.'' הופתע דניקס ''שאני אהיה ולדימיר..ואמשול על פוקיבול? הרי שניכם זרקתם אותי לצינוק לאחר שלקחתי על עצמי את תפקיד מושל הממלכה, אז למה עכשיו אתם פתאום מתחננים שאני אהיה המושל? זה לא ברור לי.''
''אין לנו ברירה אחרת.'' הסביר דני ''דני העתידי ואני צריכים ללחום כנגד ממלכת הרשע, ונתנאל בבית החולים. אין מישהו אחר שיכול למלוך על פוקיבול מלבדך. לכן, אתה תהיה המושל. אנו סומכים עליך שתעשה עבודה טובה.''
''אני..אני מבין.'' אמר דניקס והתישב על הכסא ''טוב, אין לי ברירה, אקח על עצמי את תפקיד המושל. אל תדאגו, לא אעשה שטויות כמו בפעם הקודמת...טוב, אני לפחות מקוה. אל תדאגו, הכל יהיה בסדר.''
''מצוין.'' אמר דני ''טוב, להתראות דניקס, ובהצלחה. אנחנו נאלצים לעזוב אותך כעת. יש לנו הרבה מאד דברים לעשות מחר, ואנחנו צריכים להתכונן, לנוח קצת. מחר הולך להיות היום הגורלי, היום בו גורל הממלכות יקבע.''
''להתראות לכם, בחורים.'' אמר דניקס בעוד השניים עוזבים את המשרד ''מי יתן ותצליחו, וישרור שלום בעולם הממלכות.''
בינתים, בטירת הרשע, ישב עידן אברמוביץ' בכסאו המרווח, ולידו ישב אפיק, משרתו הנאמן והדביל. ''אני לא יודע, אפיק...'' אמר אברמוביץ', שנראה מאד מודאג ''אני עדין נורא מתלבט. ולדי אמר לי שאין סיבה לדאגה, ואלדר עדין מושל על אנימגה, אבל אני עדין נורא דואג. יש לי תחושת בטן שהמצב לא כל כך טוב כמו שאני חושב. מה דעתך, אפיק? מה עלי לעשות?''
''לעשות בקשר למה, בוס?'' שאל אפיק בקולו הנמוך והמטופש. ''אוי לא חשוב, שום דבר, אפיק.'' זעף עידן ''לרגע שכחתי עם מי אני מדבר. טוב, אני מניח שאולי כדאי שאעזוב את הנושא ודי, ככה יהיה הכי טוב.''
''למה שלא תתקשר אל אלדר?'' הציע לפתע אפיק ''אם הוא יענה לך, תוכל לדעת שהוא עדין בחיים.''
''מה? איזה רעיון מטופש!'' כעס עידן וסטר על לחיו של אפיק ''נו באמת, קוף מעצבן, מאיפה יש לך רעיונות כאלה זוועתיים? להתקשר אל אלדר, באמת. היי..רק רגע אחד..בעצם הרעיון הזה לא כזה גרוע כפי שהוא נשמע בהתחלה. כן..אני אתקשר אל אלדר, ואם הוא יענה לי, אני אדע שהכל בסדר. כן..איך לא חשבתי על זה קודם. אפיק, מסתבר שאתה גאון!''
''מי זה אפיק?'' שאל אפיק בעודו עסוק בלגרד את בית השחי שלו ולהוציא משם פרעושים. ''אה...לא חשוב, אפיק.'' נאנח עידן ''לא חשוב, המשך בעבודה שלך, היה דביל כמו תמיד. בינתים, לבוס שלך יש איזו שיחת טלפון חשובה לעשות...''
באותו זמן, בפארק של ממלכת פוקיבול, ישבו שני הדנים על ספסל בפארק, ונחו. ''חייבים לחשוב על תכנית.'' אמר דני העתידי ''אנחנו לא יכולים לפלוש לממלכת הרשע בלי שיש לנו תכנית מוכנה מראש. עלינו לתכנן את הכל כבר מעכשיו.''
''בסדר, בסדר.'' פיהק דני ''אני מבין שצריך תכנית, אבל למה לדבר על דברים כאלה עכשיו? בוא נחכה למחר, אני מת מעייפות. היום זה היה מאד מתיש עבורי. בוא נישן קודם כל, ואת כל התכניות כבר נשאיר למחר.''
''דני! זו הגישה השגויה ביותר!'' כעס דני העתידי ''אם נדחה את כל הדברים למחר, בסוף כבר לא ישאר לנו זמן לעשות אותם! אנחנו מוכרחים לחשוב על כל התכנית עוד היום, אתה מבין אותי? אסור לבזבז אף רגע.''
''בסדר, בסדר.'' אמר דני והניח את ראשו על הספסל. לפתע, השניים הבחינו בדמות הרצה לקראתם. ''מי זה?'' שאל דני העתידי בעודו מנסה לזהות את הדמות ''האם יכול להיות שזה..? כן, זה הוא!''
אל השניים הגיע ליאור, מתנשף ומתנשם. ''היי, ליאור!'' קרא דני בשמחה ''מה הענינים, אחי? איזה מזל שאתה בחיים, אחרת מי יודע אילו צרות היו מתרחשות לאחר מכן. אמור לי, איך ידעת שאלדר מתכוון לרצוח אותך?''
שמעו, אני יודע להסיק מסקנות.'' הסביר ליאור ''שמתי לב שבממלכת פוקיבול עלה לשלטון ולדימיר, ובממלכת אנימה קון צחי עלה לשלטון. ישר הבנתי שמשהו מסריח מתרחש. ידעתי שהממלכה שלי היא הבאה בתור, לכן מיהרתי לברוח מהממלכה, והשארתי אחרי רובוט, בשביל שאף אחד לא יחשוד.''
''חכם מאד, חכם מאד.'' שיבח אותו דני העתידי ''אבל לא היה עדיף לו היית מתמודד עם הבעיות שלך, ונשאר בממלכה? בכל זאת, לברוח ככה מהבעיות שלך ולהשאיר אחריך רובוט...זו התנהגות של פחדן, לא?''
''גם אתה עכשיו קורא לי ככה?'' נעלב ליאור ''נמאס לי שכולם קוראים לי פחדן. מה לעשות שאני רוצה לשרוד? אני מכבד מאד את כל האנשים האמיצים שהקריבו את עצמם למען האחרים, אבל אני רוצה לחיות. מה רע בזה?''
''אין צורך להרגז, ליאור.'' אמר דני העתידי ''לא התכוונתי לעצבן אותך. אני לא מבין, מי עוד קרא לך פחדן חוץ ממני?''
''נדב..'' השיב ליאור והשפיל את ראשו. ''נדב?'' הופתע דני ''הוא לא עבר לעבוד אצל אלעד? מתי כבר יצא לכם להפגש לאחרונה? אני לא מבין.''
את שיחת השלושה קטע צלצול טלפון פתאומי. ''מה זה?'' שאל דני העתידי בחשש ''מאיפה מגיע הצליל הזה?''
''אה, אני חושב שזה מגיע ממכשיר הקשר שלקחתי אתי.'' הסביר דני ''ראיתי אותו אצל אלדר, וחשבתי שהוא יכול לעזור לנו, לכן לקחתי אותו.''
''ליאור, אני רוצה שאתה תענה למכשיר הקשר.'' פקד דני העתידי על ליאור. ''אני? אבל למה?'' שאל ליאור בחוסר הבנה ''הרי דני הוא זה שלקח את מכשיר הקשר, אז הוא זה שצריך לענות לו. למה דווקא אני?''
''אסביר לך אחר כך.'' אמר דני העתידי ''העמד פנים שאתה אלדר, דבר בקול הציפור הזה שלו...אתה יודע לחקות אותו?''
''אה, כן, בערך...'' ענה ליאור דני הוציא מכיס מכנסיו את מכשיר הקשר ונתן אותו לליאור. ''הלו?'' אמר ליאור בקול צייצני למכשיר הקשר. ''אלדר!''נשמע קולו הרגזני של עידן אברמוביץ' ''למה לקח לך כל כך הרבה זמן לענות לי? אתה יודע כמה אני השתגעתי מרוב דאגה? הייתי בטוח שאתה מת! שליאור חיסל אותך!''
''חי חי חי, שטויות...'' חיקה ליאור את צחוקו של אלדר ''אתה כזה מצחיק, אדוני. באמת נראה לך שאחד כמו ליאור יוכל לחסל אותי, את אלדר הגיבור? שטויות! אף אחד לא יכול לנצח אותי, אני בלתי מנוצח. בן אלמוות!''
''הו, אלדר, אין לך מושג כמה שאני שמח עכשיו.'' אמר אברמוביץ' ''ממש ירדה לי אבן שלמה מהלב. פחדתי שליאור השתלט שוב על המלוכה. זה היה יכול להרוס את כל התכנית. אבל עכשיו אני רואה שהכל בסדר, שום דבר לא השתבש. אתה שמעת את החדשות, נכון אלדר?''
''אילו חדשות?'' שאל ליאור. ''אני שליט עולם הממלכות!'' סיפר אברמוביץ' בהתרגשות ''חתמתי עם אלעד על הסכם איחוד בין הממלכות אוטאקו קון ואדוונס. כעת, כל הממלכות נתונות לשליטתי! האין זה מרגש?''
''כן..מאד...'' השיב ליאור בצער רב. ''טוב, הגיע הזמן שאסיים את השיחה בינינו.'' אמר אברמוביץ' ''התקשרתי רק כדי לודא שאתה בסדר. כעת, מוטב שאלך לישון. מחכה לי יום ארוך מאד מחר. היום הראשון לשליטה העולמית. להתראות, אלדר.''
''להתראות, אדוני.'' אמר ליאור והחזיר לדני את מכשיר הקשר. ''הו, אינך צריך לתת אותו לי.'' אמר דני ודחה את מכשיר הקשר ''קח אותו, הוא כולו שלך! עוד לא הבנת, ליאור? אתה מעכשיו-אלדר!''
''מה?'' שאל ליאור בבלבול וגירד את ראשו ''אני..לא מבין...''
''אני אסביר.'' אמר דני העתידי ''האדם שאתו דיברת כרגע בטלפון הוא נוכל שפל ומרושע בשם עידן אברמוביץ'. המטרה שלו היא להשיג שליטה מלאה בכל עולם הממלכות. לצורך כך, הוא תכנן במשך שנים רבות תכנית שתאפשר לו להשיג את המטרה הזאת. לאברמוביץ' היו משרתים רבים, שהיו מוכנים לעזור לו בתכנית; ולדימיר, צחי ואלדר. אברמוביץ' ידע שבשביל לקבל שליטה על עולם הממלכות, הוא צריך קודם כל להשתלט על הממלכות הקטנות, אחת אחרי השניה, וכך לא יהיו לו מתנגדים. משרתיו של אברמוביץ' דאגו לסייע לו בתחום הזה. אלדר דאג לירות חץ בגבו של נתנאל, מושל פוקיבול, בעיתוי הנכון, וכך לגרום להעדר מושל בממלכה. ולדימיר דאג לרגל בתוך ממלכת פוקיבול, ובזמן המתאים, להשתלט על המלוכה שם. צחי דאג לעבוד בתור סגן בממלכת אנימה קון במשך זמן רב, רק בשביל שיוכל אחר כך לבגוד בעידן, מושל הממלכה, ולהפוך למושל במקומו. בנוסף, אברמוביץ' דאג שדני יכלא בתוך צינוק אוטאקו קון, וכך לא יוכל לשבש את התכנית שלו. הממלכה האחרונה שעליה נותר להשתלט, היתה ממלכת אנימגה, שאתה משלת בה. אברמוביץ' שלח למשימה אחרונה בתכנית את אלדר, וביקש ממנו להרוג אותך ולהשתלט על הממלכה. כששמע אברמוביץ' על חיסולך, ידע שהשליטה המלאה על הממלכות סוף סוף הושגה, לכן הוא מיד חתם על הסכם איחוד עם אלעד, מושל אוטאקו קון. וכך, חלומו של אברמוביץ' סוף סוף התגשם.''
''אולם, יש כמה דברים שאברמוביץ' היקר שלנו שכח לקחת בחשבון.'' הסביר דני ''היו כמה שיבושים בדרך, שהוא לא היה מודע אליהם. הוא היה משוכנע במאה אחוזים שהשליטה על כל הממלכות סוף סוף בידיו. האמנם? הרי לאברמוביץ' אין שום מושג על מות משרתיו, ולדימיר ועידן, אשר תפקדו בתור מושלי פוקיבול ואנימגה. בנוסף, הוא בטוח שעצמי העתידי ואני לכודים בצינוק טירת הרשע ובצינוק טירת פוקיבול. וזה, ליאור ידידי, מה שנותן לנו את היתרון הגדול ביותר! אם אברמוביץ' ימשיך לחשוב שהכל כשורה, הוא לא יצטרך לדאוג שמישהו ינסה למרוד בו. כך, נוכל להפיל אותו מהשלטון לפני שבכלל יחשוד שמשהו לא בסדר מתרחש. בשביל שאברמוביץ' ימשיך לחיות בתוך הבועה שלו, היינו זקוקים לאנשים שיעמידו פנים שהם ולדימיר ואלדר. דניקס היה מוכן להתחזות לולדימיר, ולתפקד בתור מושל פוקיבול. כעת, אנחנו צריכים שתעשה בדיוק את אותו הדבר, רק באנימגה.''
''כלומר, אני צריך לחזור לטירת אנימגה ולהתחזות לאלדר?'' שאל ליאור. ''כן, כן, אני רואה שתפסת מהר את הענין.'' שמח דני העתידי ''בגלל זה עליך לשמור אצלך את מכשיר הקשר. כך, בכל פעם שאברמוביץ' יתקשר בכדי לבדוק שהכל בסדר, אתה תענה לו בתור אלדר. תרמית קטנה שיכולה להציל את כל עולם הממלכות.''
''בסדר גמור, הבנתי אתכם.'' אמר ליאור והכניס לכסו את מכשיר הקשר ''אגב, נזכרתי למה חיפשתי אתכם קודם. רציתי להראות לכם דבר מה, שנדב נתן לי. אני לא יודע איזו תועלת אני אמצא בזה...אבל אולי דווקא אתם תמצאו בזה שימוש.''
''עדין לא הבנתי.'' אמר דני ''איך זה שאתה מדבר עם נדב, והוא עוד מביא לך חפצים? הוא לא במחנה הרעים?''
''כבר לא.'' ענה ליאור והוציא מכסו פיסת ניר ''הוא חזר למוטב, אחרי שאביב כמעט רצח אותו. על כל פנים, הדבר הזה שברצוני להראות לכם..הוא זה. פיסת הניר הזאת. הביטו בה בבקשה.''
ליאור הראה לשני הדנים את פיסת הניר שבידו, אשר הכילה מספרים רבים. ''מה זה?'' שאל דני ''מה אלו כל המספרים האלה?''
''ובכן,'' חייך ליאור ''המספרים האלה הינם ססמות לארכיונים של ממלכ הרשע. מכיוון שנדובי היה אדם חשוב מאוד באוטאקו קון, אלעד נתן לו את הססמות האלה. לו רק ידע לאילו ידיים הססמות האלה תפולנה...''
שני הדנים החליפו בינם מבטים רבי משמעות. ''תודה רבה לך,ליאור,'' אמר דני העתידי ולקח מליאור את פיסת הניר ''זה מאד עוזר לנו, או ליתר דיוק מאד מאד עוזר לנו. עכשיו, כשהססמות האלה בידינו...זה ללא ספק משנה את כל התמונה.''
''אתה באמת חושב?'' שאל דני. ''חושב?'' אמר דני העתידי ''אני לא סתם חושב, אני בטוח.''
''נקוה לטוב.'' אמר ליאור ''טוב, אני נתתי לכם את מה שרציתי לתת לכם. אני חושב שכדאי שאלך עכשיו...אחזור אל ממלכת אנימגה. חשוב מאד שאתפקד שם בתור מושל, או ליתר דיוק בתור אלדר המושל. לילה טוב, חברים.''
''לילה טוב, ליאור.'' אמר דני בעוד ליאור עוזב את האזור ''טוב, שמע, עצמי העתידי, השעה כבר מאד מאוחרת, אז בוא נלך לישון.''
''לישון?'' נדהם דני העתידי ''מה קרה לך, השתגעת לגמרי? ממש עכשיו נרקמת לה תכנית מבריקה במוחי. אם אני אלך לישון עכשיו, אז מחר אני לא אזכור כלום. יש לך במקרה טוש ודף ניר? אני מוכרח לרשום את התכנית.''
ולמחרת בבוקר, קמו שני הדנים לאחר שינה ארוכה מאד על דשא הפארק. ''וואו!'' קרא דני בהתלהבות והתמתח ''זו היתה חתיכת שינה...כבר הרבה זמן שלא ישנתי ככה, ועוד אחרי יום כזה קשה. אני מרגיש מצוין!''
''בוא לא נתלהב יותר מדי, בסדר?'' אמר דני העתידי ''אין עכשיו זמן להתבטל ולהתאושש מהשינה. מחכה לנו יום ארוך מאד, דני, ארוך הרבה יותר מקודמו, ואנחנו מוכרחים לנצל אותו כמה שאפשר. קום, דני, אין זמן להתבטל!''
''טוב, טוב, בסדר.'' זעף דני ''אין צורך לכעוס. אני לא מבין, למה אתה תמיד כזה ממורמר? חייך קצת, החיים יפים!''
''איך אפשר שלא להיות ממורמר בימים כאלה?'' כעס דני העתידי וקם ממקומו ''הרוע שורץ בכל מקום, דני. אם הייתי נוהג כמוך, ומתבטל כל היום, אף אחד לא היה עוצר את הרעים, ועד מהרה כולנו היינו הופכים לנתינים שלהם. למה אתה חושב שחזרתי אחורה בזמן? הרי גם אני הייתי כמוך, התבטלתי. כשראיתי שדברים רעים מתחילים להתרחש, לא היה אכפת לי, שמתי רגל על רגל והסתלבטתי. לא היה מי שיעצור את עידן אברמוביץ' או את אלעד, והתוצאה היתה קשה. קשה מדי. נאלצתי לחזור בזמן...מתוך תקוה שתהיה לי איזושהי דרך למנוע את זה בזמן, אתה מבין אותי? עלינו לפעול, דני, לפעול, ולא להתבטל.''
''בסדר, בסדר.'' נאנח דני. הוא קם ממקומו גם כן, והלך ביחד עם דני העתידי לעבר יער פוקיבול הגדול. הם הלכו בתוך היער, כאשר דני הוא המוביל מבינם. לאחר הליכה של עשרים דקות, נעצר דני מול עץ ישן ויבש. ''זהו, הגענו.'' אמר דני ''זה המקום.''
''אתה בטוח?'' שאל דני העתידי ''אחרי הכל, יש כאן הרבה עצים. מנין לך שזה העץ הנכון?''
''סמוך עלי, זהו העץ הנכון.'' אמר דני ופתח את העץ ''אחרי הכל, אין עוד הרבה עצים ביער הזה שנראים ככה.''
השנים נכנסו לתוך העץ, ודני העתידי ראה מולו מקום מחבוא גדול ומרשים. ''זה..זה מדהים.'' אמר דני העתידי בהתפעלות. בתוך המחבוא היו פלג, עידן, טרינר, דנדי וענת. ''הו, מדברים על החמור.'' צחק עידן שהבחין בשניים ''בדיוק שאלנו לאן נעלמת.''
''אני רואה שהבאת אתך חבר חדש.'' אמר פלג ''מה, הוא המחליף של אלדר? איפה אלדר, אגב? הוא אמר אתמול אחר הצהריים שהוא יוצא לסידורים, ומאז לא שמענו ממנו. אתה יודע איפה הוא? אולי קרה לו משהו?''
''שבו בבקשה, מיד נספר לכם הכל.'' הורה דני על חברי המחתרת ''בקרוב מאד, הכל יהיה לכם הרבה יותר ברור.''
חברי המחתרת התישבו על הספה הגדולה. ''ראשית כל, אענה על השאלה בנוגע לאלדר.'' אמר דני ''חוששני שאלדר כבר לא יחזור אל המחתרת. אתם מבינים, אלדר הוא לא בדיוק מי שחשבתם שהוא. אתם הייתם בטוחים שהוא אדם טוב. חשבתם שאתם מכירים אותו. אבל...הוא הצליח לרמות אתכם. אלדר היה מרגל של האנשים הרעים. הוא עבד בשביל עידן אברמוביץ', מושל ממלכת אדוונס.''
''לעזאזל...'' חשב פלג בלבו ''לא הייתי צריך לשחרר אותו מן הכלא.''
''כאשר אלדר יצא מן מחבוא המחתרת אתמול אחר הצהריים, זה היה לצורך ביצוע המשימה החדשה שעידן אברמוביץ' נתן לו,'' המשיך ליאור בהסברו ''לרצוח את ליאור, מושל ממלכת אנימגה, ולהפוך למושל במקומו. אלדר היה בטוח שהוא הצליח במשימה, אך האדם שהוא רצח לא היה ליאור, אלא רובוט שלו. אני וחברי כאן, דאגנו לרצוח את אלדר, וכך הוא לא יכול היה לרצוח את ליאור האמיתי.''
''טוב, זוהי אינה אבידה גדולה.'' אמר דנדי ''מעולם לא חיבבתי אותו במיוחד.''
''ליאור עצמו חזר למלוך על אנימגה, תוך כדי שהוא מתחזה לאלדר.'' המשיך דני ''המשימה שאברמוביץ' נתן לאלדר היתה רק חלק מתכניתו המרושעת של אברמוביץ'...להפוך לשליט כל עולם הממלכות. אני מניח שרובכם בוודאי שמעתם אתמול את החדשות על האיחוד בין אוטאקו קון לאדוונס. למעשה, האיחוד הזה הוא השלב הסופי בתכניתו של אברמוביץ'. ועכשיו, ברצוני להציג בפניכם את חברי, דני מהעתיד.''
''דני מהעתיד?'' נשמעו לחשושים מבולבלים בין חברי המחתרת. ''כן, כן, זה אני.'' אמר דני העתידי ''זה אולי ישמע קצת מוזר, אך דני ואני זה בעצם אותו אדם. כיצד יתכן דבר כזה? ובכן, כמו שדני אמר, אני הגעתי מהעתיד. בזמן שלי, קרה אותו הדבר בדיוק; אלעד ועידן אברמוביץ' חתמו על הסכם, וכך נוצרה ממכת הרשע. אך במקרה הזה, בניגוד למקרה שלנו, לא קמה אף מחתרת סודית שניסתה למנוע את זה. אף אחד לא הביע התנגדות, ותוך זמן קצר התגשם חלומו של אברמוביץ'. הוא הפך לעריץ של עולם הממלכות. זה היה נורא. המון אנשים מתו, המון אנשים נאסרו. המון אנשים אפילו נהפכו לעבדים של אותו נוכל. ואף אחד לא התנגד...למעשה, אף אחד אפילו לא יכול היה להתנגד. זה נפל עלינו בהפתעה כזו גדולה...לא יכולנו לעשות דבר. הבנתי שבשביל למנוע את האסון, עלי לחזור בזמן, לעצור את האנשים הנכונים ולגייס את האנשים הנכונים. אני רואה שבתחום הגיוס פלג עשה עבודה לא רעה בכלל. לעומת זאת, דני ואני ניסינו לעצור כמה שיותר אנשים. רצחנו את אלדר ואת ולדימיר, שתפקד בתור מושל פוקיבול. עכשיו, אם כולכם תשתפו פעולה אתנו, אני מאמין שנוכל למנוע את האסון ולהביס את עידן.''
''זה נחמד מאד, הרצון הזה שלכם להציל את כולם,'' העיר עידן ''אך האם יש לכם תכנית מסודרת כלשהי?''
''הו, כן, כמובן.'' אמר דני העתידי. הוא הוציא מתרמילו דף ניר גדול, והציג אותו בפני חברי המחתרת:

''את התרשים שלפניכם אני מיד אסביר.'' אמר דני העתידי ''קודם כל, אפרט מעט על התכנית שתכננתי. בשביל להפיל את אברמוביץ' מהשלטון, עלינו לדאוג שבאף אחת מהממלכות לא ימשול מישהו מאנשיו. בפוקיבול ובאנימגה, הענין טופל. ולדימיר ואלדר מתו, ואת מקומם החליפו דניקס וליאור. עכשיו, מה שנשאר זה ממלכת אנימה קון, בה שולט צחי, אחד מאנשיו הבכירים של אברמוביץ', וממלכת הרשע עצמה. לצורך הענין, נתחלק לשתי קבוצות: קבוצה א' וקבוצה ב'. קבוצה א' תכלול את דני, פלג, טרינר, דנדי וענת. קבוצה ב' תכלול את עידן ואותי. קבוצה ב' תלך אל טירת אנימה קון, שם עידן ואני נלחם נגד צחי, ואם נצליח להביס אותו, עידן יחזור למשול על הממלכה. מכיוון שצחי הוא אדם חזק מאד, דרושים שני אנשים שילחמו נגדו, ולא אחד. לכן, אני אעזור לעידן בקרב נגד צחי. ועכשיו אסביר על קבוצה א', הקבוצה העיקרית. קבוצה זו כוללת הרבה יותר אנשים מאשר קבוצה ב', משום שלמקום שאליה הקבוצה הולכת, טירת הרשע (לשער טירת אוטאקו קון), דרושים הרבה יותר אנשים. אך מדוע צריך ללכת לטירת הרשע? ובכן, הודות לחברינו ליאור ונדב, הצלחנו להשיג את הססמות לארכיונים של ממלכת הרשע. ארכיונים אלו נמצאים בתוך טירת הרשע, במקום השמור והמאובטח ביותר בממלכה. אנו מאמינים, שבתוך הארכיונים האלה נוכל למצוא מידע אשר יסייע לנו להפיל את עידן אברמוביץ'. מלבד אלעד ואברמוביץ', מושלי ממלכת הרשע, חשוב שתדעו על עוד מספר אנשים שעובדם בשבילם ושעלולים לשמור על הכניסה לארכיונים; אביב הוא העוזר הותיק ביותר של אלעד. הוא לא חזק במיוחד משאר האנשים, אך מכיוון שלאחרונה הוא קצת קופח על ידי אלעד, הוא יעשה הכל בשביל לחזור להיות סגנו הנאמן של אלעד, לכן יגן על הארכיונים גם במחיר חייו. אלכס הוא עוזר נוסף של אלעד. הוא חתול אנושי, ולא חכם במיוחד. למרות זאת, אלכס, כמו כל חתול, חד עין, לכן צריך להזהר ממנו. בסינו הוא עוד אחד מעוזריו של אלעד. הוא שמן מאד, ודי טיפש, אבל מאד חזק, הרבה יותר מאחרים. אפיק הוא משרתו הנאמן ביותר של עידן אברמוביץ'. הוא קוף אנושי, חלש מאד, אך התכונה הבולטת ביותר אצלו היא טפשותו העצומה. הוא לא עלול להוות סכנה, אך כמו כל אחד אחר, גם ממנו מומלץ להזהר. תפקיד קבוצה א' הוא להכנס אל טירת הרשע, לחדור אל תוך הארכיונים, ושם, למצוא כל מידע שיכול לעזור לנו. אלה הם תפקידן של שתי הקבוצות. אם שתי הקבוצות תצלחנה במשימתן, אני מאמין שנוכל למנוע בזמן את הפיכתו של אברמוביץ' לעריץ עולם הממלכות.''
''יש, איזה כיף,'' צהל טרינר ''אני בקבוצה ביחד עם ענת, איזה אושר, איזו שמחה!''
''בחיי, איזה נודניק...'' נאנחה ענת. ''טוב, זה הכל, בעקרון.'' אמר דני ''אנו ניתן לכם כמה דקות להתארגן, ולאחריהן נצא לדרך. אין לי כל ספק, שזה יהיה יום שאף אחד מאתנו לא ישכח...''
המשך יבוא...

**Indiana Jones** · 09-06-2008, 07:57 PM

נחמד D:
מי זו ענת?

O:

דרך אגב-
זה חכם שדני ועידן הולכים לשם.
כי עידןם הוא חול-
ואז יש שילוב טוב-
חול ואש יוצא זכוכית,
ככה שבלילבזבז כוח מיותראפשר לעשות חלקי זכוכית עפים D:

**SimpleDesign** · 09-07-2008, 01:10 PM

דני מהתעיד הופך לאביר, החזרה בזמן שינתה את ההיסטוריה, כל הדברים שהיו צריכים ליקרות לדני מההוה לא קרו.

פרק 22/הקרב הגדול
"אז, זהו זה, אנחנו הולכים" אמר דני אל דני העתידי ושני הדנים היתפצלו. כל אחד והקבוצה שלו. דני העתידי ועידן פונים לעבר טירת אנימקון ודני והצוות שלו פונה לעבר טירת הרשע.
"בזמן שאנחנו רצים, צריך ליקבוע קפטן" הציע טרינר וניסה לרוץ הכי מהר שאפשר בכדי להרשים את ענת. "זה כבר ברור מי פה הקפטן" אמר פלג וחייך. "כן" אמרו כולם. "הקפטן הוא אני!" אמרו כולם בפה אחד והופתעו. "אתה?/את?, אני!" החלו להיתווכח חברי המחתרת ורק דני שתק והמשיך לרוץ במהירות לעבר ממלכת הרשע.
"בחיי, תפסיקו לריב!", "זה מטריף אותי לגמרי!" היתעצבן דני והדליק את ידיו בלהבותיו הלוהטות. "תירגע, הכל בסדר" חייכה ענת וכל החבורה המשיכה לרוץ אל ממלכת הרשע. בקרב הזה, אין מקום לטעויות.
ובאותו הזמן, הגיעו דני העתידי ועידן אל טירת המלוכה של ממלכת אנימקון הקטנה. "אתה מוכן?" פנה דני העתידי אל עידן אשר הזיע מעט. "אני א.. א.. מוכן!" גימגם עידן ושניהם עלו במדרגות הטירה ולבסוף היתפרצו אל החדר. בחדר ישב צחי על כיסאו הגדול והמפואר ומולו שכבו קופסאות מלאות זהב ויהלומים. "כל האוצרות האלו שייכות לי ורק לי!" היתעצבן עידן ותפס בחולצתו של צחי אשר צחק כל הזמן בצחוקו הצייצני.
"כל מה שהיה שלך הפך לשלי", "תעזוב אותי במנוחה" השיב צחי אך עידן לא עזב. "אתה תשלם ביוקר על כל מה שעוללת לי ולממלכה שלי!" צעק עידן והכה עם אגרופו בפרצופו של צחי אשר נפל והיתנגש בקיר. "זאת הייתה טעות איומה" ציחקק צחי ולפתע מן התיקרה נפלו עשרות על אלפים סכינים קטנים וחדים במיוחד.
דני העתידי הפך לאביר וחסם את כל הסכינים בגופו המשוריין. "אני אטפל בסכינים ואתה תיפגע בו פיזית" אמר דני העתידי ועידן החל להילחם בצחי. לא משנה כמה סכינים זרק צחי, דני העתידי היה חוסם ועידן היה מרביץ במלוא הכח בצחי. "זהו זה, הפעם באמת הרגזתם אותי!" צעק צחי ולפתע כולו החל ליזהור באור לבן ובוהק.
"מה קורה לו?!" הופתע עידן אך דני העתידי לא הבין בעצמו מה קורה בכלל. כעבור שניות מעטות האור הבוהק ניחלש ומולם עמד אותו צחי, רק שעל ידיו היה מולבש תותח ענקי אשר משגר בלחיצת כפתור אחת מאה סכינים חדים וקטנים. "נוכל להביס אותו?" פנה עידן אל דני העתידי. "אין לי מושג, פשוט תילחם על החיים שלך" השיב דני העתידי והחל להילחם מול צחי.
ובינתיים, הגיעה קבוצה א' אל שערי ממלכת הרשע. קבלת הפנים שהם קיבלו הייתה לא נעימה בכלל.
מול שערי ממלכת הרשע עמדו אלפי לוחמים וביניהם עמד אביב עם פנים עצבניות במיוחד. "התקיפו אותם!" פקד אביב וכל הלוחמים החלו לרוץ עם חרבות לעבר קבוצה א'.
"דני!, אנחנו נעסיק אותם בזמן שאתה תיפרוץ את חדר הארכיונים ותיכנס לתיקייות הסודיות שלהם!" צעק פלג והושיט לדני פיסת נייר עם הסיסמאות. "סבבה" השיב דני וזינק בכל כוחו לאוויר ועבר את כל צבא הלוחמים של אביב וניכנס בהצלחה אל הטירה.
"מעניין איפה חדר הארכיונים" חשב דני והחל לרוץ בשיא כוחו ופתח דלת אחר דלת אך לא מצא את החדר בכלל. "מחפש משהו?" שמע דני מאחוריו קול צייצני במיוחד אשר שמע כבר פעם.
היה זה אלכס אשר עמד וצחק בצחוקו הלועג ועל ראשו ישב חתול ג'ינג'י. "אתה חי?" נידהם דני והדליק את ידיו בלהבה.
"תיתפלא!, יש לי עוד שמונה נשמות" ציחקק אלכס ודחף את דני. "אין לי זמן לזה בכלל" חשב דני והתחיל ליברוח מאלכס. "בורח לאנשהו?" ציחקק אלכס ותפס בחולצתו של דני.
"הפעם אני אדאג לחסל אותך סופית" אמר אלכס וסכין חד היתקרב באיטיות אל צווארו של דני. "יש לי רעיון!" חשב דני ולפתע הילה אדומה החלה ליזהור מסביב גופו וחום גופו עלה.
"זה חם!" צרח אלכס ועזב את דני לחופשי. "מעורר רחמים" צחק דני והכניס לאלכס אגרוף בוער היישר לפנים. אלכס קיבל מכה ישירה ועף כמה מטרים אחורה.
"זה יתן לי זמן ליברוח" חשב דני והמשיך לרוץ ולחפש את חדר הארכיונים בטירת הרשע הגדולה והאפילה. ובאותו הזמן, נילחמה קבוצה א' בלוחמיו של אביב.
ענת הביסה חצי מהלוחמים עם מפל מים, טרינר חישמל את הלוחמים ודנדי במצב שד חיסל את שאר הלוחמים עם כוחו המסוכן. "יו" ציחקק פלג והיתקרב אל אביב אשר איבד כמעט את כל לוחמיו. "אתה לא מפחיד אותי!" אמר אביב והוציא חרב ארוכה וגדולה אשר מסביבה הילה כחולה ומוזרה.
פלג בלי דיבורים נוספים הוריד מן השמים ברד אך אביב עם סיבוב קטן עם החרב חתך את כל הברד שנפל לעברו. "אני צריך להפריד בין השניים" חשב פלג ויצר לעצמו חרב קפואה.
ובאותו הזמן, נילחמים דני העתידי ועידן מול צחי אשר לא ניכנע בכלל. "אין לכם סיכוי מולי!" צעק צחי ומתוך תותח הסכינים שלו יצאו אלפי סכינים אשר פגעו בדני העתידי קריטית. "אתה בסדר?!" היתקרב עידן אל דני העתידי אשר שכב פצוע.
"טיפש!, עזוב אותי ותילחם מולו!" צעק דני העתידי ודחף את עידן לעבר צחי. עידן הוציא מן הריצפה עמוד חול ענקי אשר הפך לקיר גדול ורחב. "כל צעד שלך, שיהיה קרוב מדי לקיר, יזכה אותך בפגיעה ישירה של חרבות" אמר עידן וצחי צחק.
"חרבות?, לא הגיוני בכלל" צחק צחי והיתקרב אל הקיר. לפתע אלפי חרבות שוחררו מן הקיר וצחי קיבל מכה ישירה. "לקח לי שבוע לעטוף את החול שלי בחרבות" אמר עידן בשחצנות אך הופתע שצחי היתרומם ועדיין היה מוכן להילחם.
"עלוב, אתה באמת חושב שאני אפסיד למכה כה מטופשת?" צחק צחי והיתקרב אל עידן. "לא סתם בחר אותי אברמוביץ' לחייל בכיר שלו" המשיך צחי וזרק לעבר עידן גל סכינים אשר פגעו מעט בגופו השרירי.
"אני אולי ניפגעתי מעט, אבל אני בכל זאת אלחם ואחסל אותך" אמר עידן בחיוך ורץ לעבר צחי עם פטיש כבד שייצר מחול. ובאותו הזמן, חיסלו קבוצה א' את צבאו של אביב. רק פלג עוד נילחם באביב.
"צריך עזרה?" פנה טרינר אל פלג אך פלג דחף אותו אחורה. "זה הקרב שלי!, תעוף ואל תפריע!" צעק פלג ורץ אל אביב עם חרבו הקפואה. אביב חסם את ההתקפה והעיף את פלג.
"חרב זו עשויה מחומר חזק אשר תימצא רק בממלכה הזו", "החומר הוא גרעין אפל אשר עובר בירושה במשפחת אברמוביץ'" צחק אביב ופגע בפלג עם חרבו החזקה. "בלי החרב אתה סתם חייל מעפן" צחק פלג ואביב היתרגז אפילו יותר ממה שהיתרגז מקודם.
"לא אני לא!" צעק אביב אך פלג המשיך ליצחוק. "אם כך, תיפגע בי עם כוחך הפיזי ולא עם החרב" אמר פלג ואביב ברוב טיפשותו עשה כדבריו של פלג.
"בסדר" צעק אביב ורץ אל פלג עם אגרופים מוכנים. פלג הושיט את ידו והקפיא את אביב למוות.
"טיפש" אמר דנדי בלחש וחייך. "איזה אדם טיפש" אמר שנית וכולם התחילו ליצחוק. "אוקי, בואו ניכנס אל הטירה ונעזור לדני עם חדר הארכיונים!" אמר פלג וקבוצה א' ניכנסה במהירות לטירה.
ובאותו הזמן, מצא דני את חדר הארכיונים. "סוף סוף!" שמח דני והוציא מכיס מכנסו את הפתק שנתן לו פלג. "אוקי, הסיסמא הזו הולכת למגירה הזו" אמר דני וכתב את הצופן והמגירה ניפתחה. במגירה היו מכתבים רבים ודני לקח אחד והחל ליקרוא.
"שלום לך אלעד, ברצוני ליקנות ממך ציוד קרב. אני מיתכוון ליפלוש לממלכת אנימקון ועם ציוד הקרב החדיש שלכם אוכל להביס בקלות רבה את הממלכה העלובה שלהם.
שמור איתי על קשר, עידן אברמוביץ'".
"בוא'נה, האברמוביץ' הזה יכל להישטלת על אנימקון בלי כל בעיה" נידהם דני והוציא מכתב נוסף. "היום, החבאתי את גרעין האפילה בתוך חדר מספר 003. הגרעין הוא מקור הכח של הממלכה, כאשר גרעין זה נהרס כל כוחות האופל נהרסים ואדם אשר מחזיק נשמה אפילה הופך לאדם פשוט וחלש".
"מעניין מאוד" חשב דני והחביא מכתב זה בתוך הכיס של מכנסו. לפתע נישמעה חריקה בדלת החדר וצללית ניכנסה. דני ניכנס אל מתחת לשולחן וכיבה במהירות את המנורה.
הצללית הדליקה את המנורה וזה לא היה אחר מאשר אלעד!. "אוי לא!, מישהו היה פה!" צעק אלעד כאשר ראה שכל המכתבים מבולגנים. "הפעם אתה מת!" קפץ דני מן המחבוא שלו והיתנפל על אלעד. "תירד ממני!" ניסה אלעד להישתחרר אך דני לא נתן לו.
דני הדליק את האש שבידו וכיוון את הלהבות אל אלעד חסר האונים. לפני המכה הסופית קיבל דני מכה בראש ואיבד את הכרתו. היה זה אלכס, אשר הכה את דני עם כיסא.
"תודה לך אלכס, הצלת את חיי" אמר אלעד וחייך. "זרוק את הזבל לצינוק" אמר אלעד ואלכס עשה כדבריו.
ובאותו הזמן, בטירת ממלכת אנימקון, נילחמים עידן וצחי על כתר המלכות. שניהם פצועים ועייפים, כל אחד נילחם בכל עוצמתו.
"אתה מת!" צעק צחי והשליך לעבר עידן סכין. עידן הרים קיר מחול וחסם את הסכין.
"אני רחוק מלמות!" ציחקק עידן וזרק על צחי כדורי חול אשר פגעו בצורה חמורה בצחי. "זה הסוף שלך!" אמר עידן ומכף ידו ניפתח חור שחור ומתוכו יצאו חוטים.
"כל האנרגיה שלך תעבור לגוף שלי ואתה תמות מחוסר אנרגיית חיים" אמר עידן והחוטים תפסו את גופו של צחי ההמום. החוטים החלו לישאוב את כוחו של צחי וצבע גופו הפך ללבן.
"יפה מאוד, עידן" אמר דני העתידי בחיוך והיתאושש קצת. "זהו" חייך עידן והחוטים חזרו אל החור השחור. עידן קיבל את כוחו האדיר של צחי, וזרק את גופתו המתה של צחי מחלון החדר.
"ניצחנו!" צעק עידן בשמחה ודני העתידי מחא כפיים. "יש לך כח מרשים" חייך דני העתידי ושניהם התחילו ליצחוק.
את הצחוק של שניהם קטעה הטלויזיה אשר נידלקה בעצמה. "צחי?, אתה פה?" נישמע קול צווחני ומחריד שמגיע ממסך הטלויזיה. "מה נעשה?" שאל עידן את דני העתידי. "נעשה את זה!" אמר דני העתידי והיתקרב אל הטלויזיה.

המשך יבוא.

נושא: 4 הממלכות

הגדרות נושא

מידע על הנושא

משתמשים שצופים באשכול

הרשאות