נושא: פוקימון - הפוקימונים המוזהבים!

פוקימון - הפוקימונים המוזהבים!(בקשה: מי שיכול להכין לי לוגו, אודה לו מאוד ואתן לו קרדיט)
פרק 2 כבר פה!
הקדמה:
אגדות על הפוקימונים המוזהבים היו קיימיים מאז ומעולם במחוז אייסו, אך הפוקימונים המוזהבים לעולם לא נראו, עד שבאחד מן הימים, ראה אדם מסתורי את הדרקון המוזהב, הדרקון היה סלמנס מוזהב, אך אותו אדם מסתורי לעולם לא פגש את הדרקון והוא החליט לעשות הכל בכדי לפגוש אותו אך לעולם לא הצליח.
לאחר מותו של האדם, בנו הצעיר החליט להגשים את חלומו של אביו ולפגוש את הדרקון, אבל הדרך בה ניסה לפגוש אותו לא הייתה נכונה, הוא הקים קבוצה שנקראת "קבוצת הדרקון המוזהב", קבוצה שמטרתה הייתה לפגוש פוקימונים מוזהבים אבל בעיקר את הסלמנס המוזהב, אך אחד האנשים בצוות החליט להדיח את המנהיג ולשנות את מטרתה של הקבוצה, הקבוצה הפכה לרעה ומפחידה בעלת כוונות רעות במיוחד: ללכוד את הפוקימונים המוזהבים, להשתלט עליהם ולהשתמש בהם למטרתם הנבזית במיוחד: לשלוט במחוז אייסו!

תוכן עניינים:
מפרק 1 והלאה...

ספוילר

פרק 1- מסע חדש א'
תקציר:גרין וסאני, חברתו הטובה יוצאים למסע יחד עם פרופסור לילי אל העיר הואין, אך בזמן שעצרו לנוח ביער הואין, הכל התחיל להשתבש!
פוקימונים חדשים:
הערת הכותב: הפרק הראשון הוא פרק שמאוד חשוב לקריאה והוא גם מאוד ארוך(2 עמודים
וקצת בוורד), אז תקראו כמה שאתם יכולים ותקחו את הזמן שלכם, קריאה מהנה!
פרק 2- מסע חדש ב'
תקציר: גרין יוצא להציל את סאני ולילי מהחוטפים יחד עם לילי וסאני שמצליחות לעזור לו למצוא אותן!
פוקימונים חדשים: -----
הערת הכותב: פרק המסיים את פתיחת הסיפור, מומלץ לקרוא ולדעת איך או האם גרין יציל את סאני ולילי!
פרק 3- הדרקון המוזהב
תקציר: ----
פוקימונים חדשים: -----
הערת הכותב: -----

דמויות:
גרין

ספוילר

אמיץ, חכם, ידידותי ומתייחס אל הפוקימונים שלו כאל חברים שלו ומתנהג בחברותיות כלפיהם.
תגים: -------
פוקימונים שיש לו: -פוקבו זכר
קיבל במתנה מפרופ' לילי בפרק 1.

סאני

ספוילר

מצחיקה, קצת ביישנית ופחדנית אך רגישה ומתחברת אל הפוקימונים שלה במהירות רבה, אוהבת לעזור לכולם.
תגים: -------
פוקימונים שיש לה: -מיג'ומארו זכר.
את מיג'ומארו קיבלה בפרק 1 במתנה מפרופ' לילי

פרופ' לילי

ספוילר

פרופ' לילי מצחיקה, לא אוהבת לנוח לרגע, יפה, חכמה ופרופ' הפוקימונים של מחוז אייסו.
פוקימונים שיש לה: -טבון זכר.
לא ידוע מאיפה קיבלה את טבון.

פרק 1: מסע חדש א'
"את מאמינה? סוף סוף אני אוכל לאמן אותו!" צעק גרין בשמחה ובאושר וקפץ במקומו.
"אל תצעק, עדיין בוקר ואנשים ישנים!" ניסתה סאני להרגיע את גרין.
"אני לא צועק, אני פשוט מאושר!" המשיך לקפוץ ולחייך חיוך רחב.
סאני וגרין הלכו אל המעבדה של פרופסר לילי, מאושרים, שמחים ומחכים לפגוש את הפוקימונים שלהם.
השניים הגיעו אל המעבדה ואחד האנשים שעובד שם פתח את דלת המעבדה , שיערו היה שחור, היו לו משקפיים גדולים ואחת הזכוכיות של המשקפיים הייתה שבורה.
הוא הביט בהם במבט מובך וברח מהמקום.
"מה...מה קרה פה?" שאלה סאני בבלבול.
"אין לי מושג." ענה גרין.
שניהם נכנסו אל המעבדה הקטנה, הקירות היו לבנים, הריצוף היה גם לבן וכך גם התקרה, במעבדה היו המון שולחנות, ספרים ומכונות, כל אלה עזרו ללילי ולשאר העובדים לגלות דברים על הפוקימונים.
"שלום ילדים, מה שלומכם?" שאלה לילי בשמחה.
"מצוין! תודה ששאלת." ענה גרין וחייך.
"מי זה היה האיש שיצא הרגע מהמעבדה?" שאלה סאני בסקרנות.
"זהו ג'ון..." ענתה לילי.
"מה קרה למשקפיים שלו?"
"הוא היום רצה לקבל את הפוקימון הראשון שלו, אך קרתה תקלה קטנה, מאוד קטנה, כשרצינו להביא לו את הפוקדור שמכיל את הפוקימון, המכונה נהרסה, הפוקדור חזר אל המעבדה בהואין ונוצר פיצוץ קטן שגרם לשבירת הזכוכית שלו, מסכן..." נאנחה לילי אחרי שענתה לסאני. "בכל מקרה, אתם רוצים לראות את הפוקימונים שלכם?" שאלה לילי בחיוך.
"כן!" צעקו השניים.
לילי הובילה אותם אל שולחן קטן, בו פוקבו ומיג'ומארו חיכו להם ליד טבון, הפוקימון של לילי.
פוקבו ומיג'ומארו שמחו לראות אותם וקפצו על גרין וסאני, שחיבקו אותם חיבוק חזק ואוהב.
"מיג'ו! כמה זמן לא ראיתי אותך! אני כל כך שמחה עכשיו!" אמרה סאני באושר למיג'ומארו.
היא הכניסה את ידה לכיסה והוציאה את החטיף שהפוקימונים הכי אוהבים במחוז אייסו, חטיף שוקולד מתוק וטעים שהוכן במיוחד לפוקימונים במחוז אייסו, החטיף היה חום ומרובע ומצופה בשוקולד חום ומגרה.
היא חילקה את השוקולד לפוקבו ומיג'ומארו ושני הפוקימונים הקטנים בלעו את השוקולד בבת אחתומסביב לפה שלהם היה המון שוקולד שאותו ליקקו בהנאה עם לשונם.
"אני שמחה שאתם שמחים, אגב, יש לי עוד בקשה אחת קטנה, ההורים שלכם כבר אישרו, אבל זה גם תלוי באישורכם, אתם מעוניינם להצטרף אליי למסע הקצר אל העיר הואין?" שאלה לילי בחיוך.
"העיר הואין? את רצינית? הואין??" שאל גרין בלחץ.
"כן, הואין, למה אתה לחוץ כל כך?" שאלה לילי וגיחכה.
"אני תמיד רציתי להיות בהואין! המכון הראשון נמצא שם והכוכבת המפורסמת במיוחד, סאמר גם נמצאת שמה! תמיד רציתי לפגוש אותה!" אמר גרין ופינטז עליה.
"אז אני מבינה שזה כן, מה איתך סאני? את רוצה לבוא איתנו?" שאלה לילי וחייכה.
"כן, אין...אין בעיה." גמגמה סאני.
"את לא חייבת סאני, רק אם את רוצה..." ניסתה לילי להרגיע אותה.
"לא, זה בסדר, אני מאוד רוצה!" אמרה סאני באדישות.
"את בטוחה?" שאלה לילי.
"כן! אני בטוחה!" צעקה סאני. "סליחה, אני לא התכוונתי לצעוק." השפילה את מבטה.
"לא זה בסדר, אני מבינה שזה קצת קשה לעזוב את המשפחה, אבל אל תדאגי, זה יהיה נחמד וקצר." חייכה לילי. "אז למה אתם מחכים? רוצו להתארגן, אני אחכה לכם ביציאה מהעיירה לקראת שלוש בצהריים." הוסיפה.
"אבל זה עוד חצי שעה!" אמר גרין בלחץ.
"אז תמהרו, אין לכם הרבה זמן, ההגעה לשם לוקחת זמן!" המריצה לילי את השניים.
"כן! את צודקת!" אמר גרין. "ביי לילי, ותודה!" צעק גרין בזמן שרץ עם סאני אל ביתם יחד עם הפוקימונים החדשים שלהם, פוקבו ומיג'ומארו.
"אז מה אתה אומר פיצי? רוצה לבוא איתי?" שאלה לילי בחיוך את הפוקימון שלה, טבון, או בכינויו "פיצי".
-------------------------------------------
השעה שלוש וחצי, חם מהרגיל ולילי עומדת מוכנה יחד עם הטבון שלה והציוד שלה.
סאני וגרין מגיעים גם הם עם תיקים, אך התיקים היו יותר מדי כבדים וגרמו לסאני וגרין ליפול מול לילי.
"מה שמתם בפנים כבר?" שאלה לילי בסקרנות.
"שמנו אוהלים, ציוד, בגדים, אוכל, מטענים, חטיפים לפוקימונים ואת פוקבו ומיג'ומארו כי הם עצלנים מדי בכדי ללכת! שני שמנים!" צעקה סאני במטרה שפוקבו ומיג'ומארו ישמעו.
"אז למה אתם נותנים להם להיות בתוך התיקים שלכם? תוציאו אותם מהתיקים שלכם ותנו להם ללכת קצת." אמרה לילי.
סאני וגרין פותחים את תיקיהם ומוציאים את פוקבו ומיג'ומארו שעסוקים בלהתאוורר עם המאווררים החשמליים של סאני וגרין.
"אתם שניכם עומדים ללכת! מובן?" אמרה לילי בכעס.
שני הפוקימונים פחדו והתחבאו מאחורי סאני וגרין שצחקו באותו רגע.
"טוב, אז בואו נצא!" חייכה לילי.
השלושה יצאו למסעם לדרך אחת, הדרך אל העיר הואין, דרך ארוכה אך לא מסוכנת.
-------------------------------------------
השעה שמונה בלילה, השלושה כבר הקימו אוהלים וגרין הכין מדורה קטנה, השלושה התיישבו מסביב למדורה ונרגעו מההליכה הארוכה שהייתה להם.
"אם אני לא טועה, אנחנו כבר ממש בלב יער הואין, בקרוב אנחנו כבר נגיע אל העיר, כדאי לישון היום המון ולהיות מוכנים לקראת מחר." הציעה לילי.
"כן, את צודקת!" חייכו גרין וסאני בזמן שאכלו את הכריכים שלהם יחד עם הפוקימונים שאכלו גם הם שני כריכים קטנים.
"אוקי, אני הולכת לישון, לילה טוב שיהיה לכם....ואגב, אל תשכחו לכבות את המדורה לפני שאתם הולכים גם לישון." חייכה לילי ופיהקה.
"לילה טוב!" השניים חייכו
לאחר שסיימו לאכול את הכריך, פוקבו פיהק ונרדם על הרצפה יחד עם מיג'ומארו, סאני וגרין כיבו את המדורה, החזיקו את הפוקימונים שלהם בידיהם ונכנסו לאוהלים.
"לילה טוב סאני." חייך גרין.
"לילה טוב גם לך." חייכה סאני.
גרין נשף על הנר ונרדם יחד עם סאני.
-------------------------------------------
"כמה אתה יכול לישון?" צעקה סאני.
גרין פיהק ופקח את עיניו.
"קום כבר!" צעקה.
"רגע, תני לי לישון עוד קצת." אמר וסגר את עיניו.
"לא! תקום כבר!" צעקה שוב סאני.
היא החזיקה בידו של גרין, הרימה אותו ומשכה אותו לכיוון האוהל של סאני.
גרין פקח את עיניו ושיפשף אותם.
"סאני! תעזבי אותי!" אמר גרין.
"טוב." אמרה סאני ועזבה אותו.
ראשו של גרין נפל על הרצפה ופוקבו הקטן עלה עליו וליקק אותו, באותו רגע גרין החל לצחוק ולחייך.
"אני רואה שאתם ערים...כל הכבוד!" חייכה לילי. "רק...למה?" הוסיפה.
"את לא רצית שנתעורר מוקדם כדי שנוכל להספיק להגיע להואין מוקדם יותר?" שאלה סאני בבלבול.
"כן, אבל לא עד כדי כך מוקדם, רק שבע בבוקר, לכו קצת לישון..." חייכה לילי.
"זה קצת מאוחר מדי!" כעס גרין.
"אז תעשו משהו, אולי תילחמו נגד פוקימונים ביער ותתאמנו קצת, זה יהיה ממש טוב! בשבילכם ובשביל הפוקימונים שלכם!" הציעה לילי.
"רעיון מעולה! אני אלך כבר עכשיו!" חייך גרין ורץ עם פוקבו אל תוך היער.
"אני עדיין עייפה, אני חושבת שאלך לישון." אמרה סאני ופיהקה.
"אוקי, תהני לך." חייכה לילי.
-------------------------------------------
"אוקי פוקבו, אנחנו עומדים להילחם בפעם הראשונה, אוקי? אז רק תקל עליי פה כי אני די מתחיל." חייך גרין.
הוא הוציא מכיסו דף קטן עם רשימת התקפות שיש לפוקבו וקרא את הדף.
לפתע הגיחה מין השיחים הירוקים מאמפאטו קטנה ומתוקה וגרין הוציא מכשיר שחור עם סמל של פוקדור מכיסו.
'מזל שלילי הביאה לנו את הפוקידקס הזה, הוא יכול רק לעזור.' חשב לעצמו.
"בדף ההוראות היה רשום לכוון את הפוקידקס לכיוון הפוקימון הלא מוכר." אמר לעצמו. "בוא נראה..." הוסיף.
"מאמפאטו, פוקימון יונה תינוקת(באנגלית: baby pigeon), גובהו של המאמפאטו הוא כשלושים סנטימטרים ומשקלו כשני קילוגרמים, מאמפאטו נוהג לעוף בשמיים ולחפש אחר מזון." נשמע מהפוקידקס.
"מאמפטו, אה? פוקבו, אני רוצה ללכוד אותה! אתה מוכן לעזור לי?" שאל גרין בשמחה.
פוקבו חייך והנהן לחיוב.
"אוקי פוקבו, תשתמש בדחיפה!" צעק גרין.
מאמפאטו התבוננה בפוקבו שרץ לכיוונה וצרחה אך מכיוון שהייתה צרודה, לא הייתה מסוגלת לצרוח.
פוקבו דחף את מאמפאטו בחוזקה והיא נפלה על הרצפה עם סימני תקיפה בגופה.
"תתקוף אותה שוב בדחיפה פוקבו!" צעק גרין אך פוקבו זז ממקומו ולא תקף. "מה קרה פוקבו?" שאל גרין בסקרנות.
פוקבו הורה לו בעזרת ידיו להתקרב אל מאמפאטו, כאשר גרין התקרב, הוא ראה שהיה למאמפאטו קוץ בתוך הרגל.
"אוי לא! טוב, מאמפאטו, זה עלול קצת לכאוב, אך אל תדאגי, אני אוציא לך את הקוץ!" חייך גרין והרגיע את מאמפאטו הפגועה.
הוא החזיק בידו את הקוץ והוציא את הקוץ במהירות, מאמפאטו ניסתה לצרוח בגלל הכאבים אך ללא הצלחה.
"אנחנו נצטרך לקחת אותה אל לילי, אולי היא תוכל לעשות משהו!" הציע גרין.
הוא הרים את מאמפאטו והלך יחד עם פוקבו בחזרה אל האוהלים.
-------------------------------------------
"אוקי, גרין אמור לחזור בכל רגע מהיער ואנחנו נמשיך בדרכנו אל העיר, אז בואי נתחיל לסדר פה, אוקי?" אמרה לילי לסאני בשמחה.
סאני ולילי החלו להתארגן, הן הוציאו את היתדות מהאוהלים, סידרו את האוהלים כך שיוכלו להיכנס לתיקים, הכניסו את הציוד לתיק והיו מוכנות ליציאה, הן רק היו צריכות לחכות לגרין.
"קחו אותן!" נשמע קול חזק וכועס של גבר. "עכשיו!" הוסיף.
מהיער הגיחו ארבע בנים עם חולצות שחורות קרועות, על ידיהם היו קעקועים של חרבות וליד כל אחד היה גאנטורו, יצור גדול ומאיים מסוג אבן.
השתיים נלקחו יחד עם הפוקימונים שלהן ולא נשאר שום סימן שהן היו באיזור.

המשך יבוא!

פרק 2: מסע חדש ב'.
"לילי, את לא תאמיני, אני מצאתי מאמפאטו מסכנה ביער, נתקע לה קוץ ברגל והיא ממש צריך את העזרה שלך..." אמר גרין כאשר הגיע אל נקודת המפגש שלהם. "לילי? את פה?" שאל גרין בסקרנות. "לילי? סאני?" צעק גרין. "אתן פה?" הוסיף.
הוא חיפש במשך כמה דקות אך לא מצא אותן.
-------------------------------------------
בינתיים, במפעל נטוש, נמצאות לילי וסאני קשורות לעמוד ואינן מסוגלות לזוז ממקומן.
"למה חטפתם אותנו?" צעקה לילי על אחד האנשים שהיו שם.
"את הפרופסור של המחוז ואנחנו צריכים שתעשי בשבילנו משהו..." אמר האיש.
"אני לעולם לא אעשה בשבילכם כלום!" צעקה לילי בכעס, בעודה מנסה להשתחרר מהקשר.
היא מתבוננת בקבוצת הבנים צוחקת ומגחכת בגלל מעשיה של לילי.
"אנחנו ניתן לכם קצת זמן לעצמכן, לנו יש הפסקת צהריים, אך אל תדאגו, ניתן לכם גם אוכל, או מה שנשאר ממנו" צחק האיש צחוק מרושע ונבזי.
הקבוצה של הבנים יצאה מן החדר, השאירה את סאני ולילי לבד בחדר האפל והחשוך, מלא האבק והחרקים שמסתובבים בו.
"מהר סאני, את הצלחת להחביא את הפלאפון?" שאלה לילי את סאני במהירות.
"כן!" חייכה סאני.
היא מיהרה להוציא את הפלאפון מהז'קט שהיה עליה, היא העבירה את הפלאפון אל לילי שהתקשרה אל גרין.
"גרין?" שאלה לילי במהירות.
"מה קרה? לאן נעלמתן? שעות שאני מחפש אתכן!" אמר גרין בסקרנות ובתהייה.
"אנחנו נחטפנו ואנחנו צריכות שתעזור לנו!" מיהרה לילי. "ומהר! הם תיכף מגיעים!" הוסיפה.
"מי זה הם? לילי! תעני לילי!" צעק גרין, בעודו מנסה להבין את דבריה של לילי.
"פשוט תעזור לנו! אני צריכה לנתק! הם באים!" אמרה לילי לחוצה.
היא ניתקה את השיחה וכיבתה את הפלאפון.
דלת החדר האפל נפתחה עם חריקה מחרישת אוזניים, אחד האנשים זרק חבילת חטיפים קטנה ומלאה למחצה של שוקולד.
"בתיאבון שיהיה לכן." אמר וצחק.
"איש חכם, קושר אותנו ומצפה אחר כך שנצליח להגיע אל הקופסא המגרה של השוקולד החום שנמס בתוך הפה ומשאיר סימנים של שוקולד מסביב לפה" אמרה סאני והזילה ריר.
"רק תנגבי את הרוק שלך, זה די מגעיל אותי..." אמרה לילי וניסתה להתרחק מסאני.
"סליחה, לא התכוונתי..." אמרה סאני בבושה והרכינה את ראשה.
"זה בסדר, אני סולחת לך." אמרה לילי וגיחכה.
לאחר כמה שניות, לילי הוציאה שוב את הפלאפון והדליקה אותו.
"גרין?" שאלה לילי. "אה רגע, שכחתי להתקשר" צחקה לילי.
"אוקי, עכשיו די להתפגר ותתקשרי!" לחשה סאני ללילי שהייתה עסוקה בלצחוק על עצמה.
"כן! סליחה!" לילי אמרה וצחקה.
"איפה אתם?" שאל גרין בלחץ.
"אל תדאג, אנחנו בסדר, אני עכשיו שולחת לך תמונה של המקום בו אנחנו נמצאות! תסתכל על התמונה ותחפש את המבנה, אנחנו צריכות שתציל אותנו! אבל תיזהר, יש קבוצה של אנשים שתנסה לעצור בעדך!" לחשה לילי.
השיחה נותקה וגרין קיבל תמונה של המפעל בו הן נמצאות, צבע הקירות היה אפור כהה, הוילונות של החלונות היו קרועים ומלאי אבק, זכוכיות החלונות היו שבורות ומסביב למפעל הייתה קבוצה של גאנטורואים, פוקימוני אבן שצבעם שחור, הגאנטורואים חזקים ומפחידים במיוחד!
"אוקי, פוקבו, מאמפאטו, אנחנו צריכים להציל את סאני ולילי, אוקי?" אמר גרין והרגיש שהוא מדריך, "מנהיג" הקבוצה. "מאמפאטו, את מסוגלת לעוף?" שאל גרין בסקרנות.
מאמפאטו חייכה והנהנה לחיוב.
"אני צריך שתעופי ותחפשי את המבנה הזה!" הורה גרין למאמפאטו והראה לה את תמונת המפעל.
מאמפאטו פרסה את כנפייה ועפה לשמיים, מחפשת את המפעל הנטוש והאפל.
לאחר כמה שניות, מאמפאטו מצאה את המפעל וחזרה אל גרין בכדי להראות לו את הדרך.
-------------------------------------------
גרין התבונן בפלאפון שלו, הביט במשך כמה שניות בתמונת המפעל ולאחר מכן במפעל הנטוש שנמצא מולו, הוא חייך והתקדם אל עבר הכניסה אך שני אנשים עמדו מולו ועצרו אותו.
"אין כניסה!" אמרו בכעס.
"אני מכיר את המנהיג שלכם." אמר גרין ברציניות, מנסה לגרום להם לחשוב שהוא חבר של מנהיג הקבוצה.
"אם אתה מכיר אותו, מה שמו?" שאל אחד הבנים.
"בלאק." אילתר גרין.
"אוקי, אתה יכול להיכנס." אמר אותו הבן ופתח את דלת המפעל.
גרין נכנס ושלח אות דרך הפלאפון שהוא בתוך המבנה.
-------------------------------------------
"אני לא מאמינה עלייך!" צעקה לילי על סאני.
"עליי? את זאת שלא מסוגלת לשתוק לשנייה!" זעמה סאני.
הבנים ששמרו על לילי וסאני התבוננו בשתי הבנות הזועמות ותשומת לבם הייתה מופנית אליהן.
לאט לאט עוד אנשים מהקבוצה נכנסו אל החדר במטרה לראות את המריבה המצחיקה של השתיים עד שאף אחד לא שם לב אפילו לכך שגרין נמצא בתוך המפעל.
-------------------------------------------
'הנה חדר הבקרה' חשב לעצמו גרין.
הוא חיפש ברחבי החדר הקטן, הסגור והאפל את הכפתור האדום והעגול של האזעקה, לאחר כמה שניות גרין מצא את הכפתור ולחץ עליו.
באותו רגע, הופעלה האזעקה מחרישת האוזניים, הקבוצה של הבנים ברחה מן הבניין ולאחר שלא נשאר עוד אדם חוץ מגרין, לילי וסאני, יצא גרין לחיפוש אחר סאני ולילי בעזרת הפוקימונים החדשים שלו.
לאחר כמה זמן, פוקבו מגיע אל גרין ונושך את מכנסיו, מורה לו לעקוב אחריו.
גרין, מאמפאטו ופוקבו מגיעים אל סאני ולילי שצוחקות ומחייכות ללא הפסקה.
"סוף סוף הגיבור שלנו הגיע!" צחקה סאני ומיד אחריה לילי.
"מה קרה שאתן צוחקות ככה?" שאל גרין בסקרנות.
"אין...אין סיבה" אמרה לילי וסאני גיחכה.
"נו...תגידו!" צעק גרין.
"אנחנו סתם צוחקות, באמת!" אמרה לילי והתאפקה לא לצחוק.
"אוקי, אתן רוצות לשחק איתי ככה? אין בעיה, מאמפאטו, פוקבו, בואו נלך." אמר גרין ברצינות ועזב את החדר.
"הוא לא רציני...נכון?" שאלה לילי בלחץ.
"אני...מקווה שלא." נלחצה סאני גם היא.
לאחר כמה שניות של שקט החלו השתיים לצעוק לגרין, קוראות לו וצועקות בכל כוחן עד שלא יכלו עוד, ובדיוק באותו רגע שהפסיקו לצעוק, גרין נכנס אל החדר, מתפקע מצחוק ושולח את פוקבו ומאמפאטו לחתוך את החבלים העבים והחומים.
"הייתן צריכות לראות את עצמכן!" אמר גרין וצחק בחוזקה.
"מצחיק מאוד, אני מקווה שאתה מרוצה מעצמך עכשיו." אמרה לילי בכעס.
"אין לך מושג עד כמה!" חייך גרין.
לאחר כמה שניות, החבל נחתך והשתיים שוחררו, אך לפתע, מאמפאטו קיבלה סחרחורת והתעלפה!
-------------------------------------------
"מאמפאטו בסדר, אל תדאגו, היא רק צריכה קצת להחלים, מתברר שהיה לה זיהום בתוך הרגל, אך אל דאגה, הכל טופל!" חייכה האחות ג'וי ועזבה את החדר.
סאני, גרין ולילי הסתכלו על מאמפאטו החלשה, ששכבה במיטה הלבנה והקטנה.
החדר בו שהו היה חדר לבן, נקי ונוצץ עם ציורים של פוקדורים בקירות וברצפה.
מאמפאטו פוקחת את עינייה, היא רואה את גרין וסאני מחייכים אליה יחד עם פוקבו ומיג'ומארו.
"מאמפאטו, את לא תאמיני איפה אנחנו!" אמר גרין בהתרגשות. "אנחנו בעיר הואין!".

המשך יבוא...

הגבתי מחדש כדי להקפיץ את ההודעה ולא לעשות דאבל...(אם זה אסור, סליחה, לא ידעתי)
אפשר תגובות? אני קיבלתי רק תגובה אחת...

איך מאמצים חתימה?