נושא: פוקימון "אלף הפנטזיות" - הפנטזיה של כל פוקימון ~!~

אהבתי את הפרק,למרות שלא ממש הבנתי מי זה סיילו-זה הכלב ים הזה מהדור השלישי,נכון?אם כן,אז קוראים לו סיליו,לא סיילו,למרות שזאת טעות קטנה לעומת המדהימות של הפרק!
טוב,אז,ביי לביינתיים!

חח תודה רבה.
איזה טמבל אני...אני צריך להפסיק להיתבלבל...תודה.

זו הרגשה של אלופים?

"עכשיו, אני רוצה לערוך איתך זוגות, האין זה מוסכם?" שואל האדם בקולו החזק.
"כבר אמרתי לך, זקן. צאו, לאודרד ובייליף!" אומר הנער וזורק את הפוקדורים אל האוויר בכעס ובייליף ולאודרד יוצאים. "אונצ'קרו, אבסול הגיע תורכם" אומר האדם המסתורים וזורק את הפוקדורים ואבסול הגדול יוצא החוצה וגם אונצ'קרו שמרחף באוויר." אונצ'קרו הישתמש בכנף פלדה, אבסול הישתמש במהירות כמו שלימדתי אותך" אומר האדם בעוד שאונצ'קרו עף במהירות אל הפוקימון של הנער עם כנפו הזוהרת, בעוד שאבסול יוצר כוכבים מוזהבים ולבנים, עולה עלייהם כמו מדרגות ומזנק על בייליף שפוגע שמרסק את בייליף בצורה רצינית על הספינה וכך גם כנף הפלדה שפוגעת בול במטרה. "קדימה, תקומו!" אומר הנער אל הפוקימונים. הפוקימונים מצליחים לקום, אבל באטיות מעוצמת ההתקפה האחרונה. "טוב, עכשיו בייליף, הישתמש בעלים קסומים ולאודרד הישתמש בסופר סוניק וכוונו אל אונצ'קרו!" לאודרד פותח את פיו הגדול ויצר עיגולים אשר משפיעים על הפוקימון שהם קרובים אליו. וכעת, בייליף מזמן עלים בכל הצבעים, חדים במיוחד.

הוא מתעופפים במהירות אל אונצ'קרו ובדיוק לאחר הסופר סוניק שגרם להחלשתו של אונצ'קרו, העלים הקוסמים פוגעים בדיוק במטרה ומנחיתים את אונצ'קרו על הקרקע, אבל אונצ'קרו קם ויכול להמשיך להילחם. "טוב, עכשיו..." אומר הילד אבל הוא נקטע ע''י האדם "הישתמשו שתיכם בפעימה אפלה אל נגד בייליף!" אונצ'קרו ואבסול משתמשים בבפעימה אפלה יחד - המכה כפולה. "לאודרד!" אומר הנער בכעס וקופץ אל מול הפעימה האפלה והוא מגן עליו מפני ההתקפה. לאודרד נופל על הקרקע ולא יכול להמשיך להילחם. "בייליף, הישתמש באבקת רעל!" בייליף מוציא אבקה סגולה מתוך עלו. אבקת הרעל מתפזרת בספינה. ההמולה מתחילה להעלם מאבקת הרעל. "אונצ'קרו, סופה! אבסול, טפרי לילה!" אבקת הרעל כמעט ומגיע אל הפוקימון של האדם המסתורי, אבל לאחר שאונצ'קרו הישתמש בסופה, האבקה מתקדמת אל בייליף. "בייליף, תתחמק!" צועק הנער וכאשר בייליף מנסה להיתחמק, טפרי הלילה של אבסול פוגעים בגופו של בייליף ופשוט משביטים אותו על האדמה. לאודרד ובייליף אינם יכולים להילחם כעת.
וזאת לאחר הקרב, אשר האדם המסתורי ניצח בו.
ההמולה מתחילה להעלם לגמרי, אבל רק בראנדן, ויקטיני ולוקאס נשארים.

"מה קרה, רד?" אומר האדם בקול מתגרה. "קיבלת את מה שרצית".
אבל הנער אינו מגיב.
" אתה תשאר מפסידן אם לא תבין את משעמות הקרב." אומר האדם המסתורי, מפנה את גבו והולך אל חדרו.
"תחזרו" אומר הנער בקול כועס ועצבני. הוא הולך דרומה, אל חדר "אבדות ומציאות".

"ואו, זה היה קרב פשוט מדהים." אומר בראנדן.
"ראיתי לא מעט קרבות של אוליבר, אבל זה היה לא רע, כלומר, רע." אומר לוקאס.
"אה?" - "ויקטיני?" מגיב השניים מבילבול.

כעת, בחדר אבדות ומציאות.
איכן שרק מנורה אחת דולקת, לוקרים כחולים וקור אפל אשר רודף את החדר הזה, הוא שם. אותו נער שהפסיד היום, אוליבר. הוא מוציא את הפוקימונים מתוך הפוקדורים ללא שום רגש. לאודרד, בייליף, סיילו וצ'ארמליון. הפוקימונים נראים מדוכאים ומובכים, חוץ מצ'ארמליון, אשר נאנח על אחד הלוקרים, עם מבט שאינו מרוצה. אוליבר מכניס את היד אל כיסו, משם הוא מוציא קופסאת סיגריות. הוא שולף סיגריה, מכניס אותה אל פיו, מדליק מצית, שואף את העשן ומוציא אותו באיטיות. הוא יושב על אחד הספסלים שבחדר ומסתכל על הקיר עם מבט כועס ומאוכזב. "סיילו-לו" מגיע סיילו ומיילל מתוך עצב, אבל אוליבר פשוט קם ונותן אגרוף אל הקיר מתוך זעם.
"איך הפסדתם?! הכוח היה לכם בידיים, היה לנו היתרון משמעותי!" אומר אוליבר בכעס ודופק את ידיו על הקיר.
לפתע, אל החדר מגיעים לוקאס ובראנדן.
"הינה אתה! היי, אוליבר! זה אני, לוקאס, נלחמנו כמה פעמים." אומר לוקאס.
"ואו, אתה הייתה מדהים!" אומר בראנדן בהתלהבות.
אך אוליבר אינו מתיחס ומחזיר את הפוקימונים אל תוך הפוקדורים, חוץ מצ'ארמליון.
"היי, משהו קרה?" שואל בראנדן.
"זה לא עניינכם" עונה לו אוליבר.
"אוליבר, אם תרצה משהו, אנחנו כאן" אומר לוקאס.
"אני רוצה שתעופו מכאן" עונה לו אוליבר מכוונת כעס.
"היי, מה הבעיות שלך? אנחנו מנסים לעזור לך!" אומר בראנדן.
"תתעסקו בעניינים שלך..." אומר לו אוליבר.
"אתה רוצה קרב פוקימונים?" שואל אותו בראנדן.
"למה, כדי שאני ישתעמם? לא." עונה לו שוב בכעס.
"בשביל הכיף!" אומר לו בראנדן.
"אין שום כיף כאן...." אומר אוליבר והולך אל כיוון הדלת וזורק את הסיגריה שלו, יחד עם צ'ארמליון.
"אתה יודע מה? האדם הזה צדק! אתה כנראה סתם לוזר ותמיד תישאר ככה אם לא תבין את משמעות הקרבות!" אומר לו בראנדן.
אוליבר מקפל את ידיו כמו אגרוף. הוא נגש בהליכה מאיימת אל בראנדן ופשוט דוחף אותו בכוח לרצפה.
ומתוך כעס, ויקטיני ניגש אל אוליבר, אבל צ'ארמליון מדביק את ראשו אל זה של ויקטיני והשניים נאבקים במשחק כוחות מתוך כעס.
"מה אתה עושה?!" שואל לוקאס.
"היי, למה עשית את זה?!" שואל בראנדן בכעס.
"אף אחד לא יגיד לי לוזר ואף אחד לא יגיד לי כיצד להבין את משמעות הקרב, לא הזקן ולא ילדים כמוכם....!" עונה אוליבר בכעס ויוצא מהחדר יחד עם הצ'ארמליון.
"אתה בסדר?" שואל לוקאס ומפנה את ידו אל בראנדן.
"כן, אבל אני עדיין לא מבין אותו." עונה לו וקם על רגליו.
"אף אחד לא מבין אותו....אף אחד." אומר לוקאס.....

כעת, על גג הספינה.
"אז הבנת מיהו רד?" שואל לוקאס.
"כן, אבל מה שעדיין לא הבנתי, למה הוא נלחם על הסיפון ולא בחדר האימונים?" שואל בראנדן.
"שאלה טובה. אבל שאלה יותר טובה היא נגד מי הוא נלחם. ראית את הפוקימונים שלו?" שואל לוקאס.
"כשאני יראה את הרד הזה שוב, הוא יקבל קרב שהוא לא ישכח בחיים!" אומר בראנדן בכעס.
"היי, תירגע, הוא מאמן ממש טוב. אבל אני עדיין תוהה מיהו אותו אדם שניצח אותו...הוא בין המאמנים הטובים ביותר במחוז קנטו!" אומר לוקאס.
"אני בטוח שגם ויקטיני רוצה, נכון, חבר?" שואל בראנדן.
"ויקי-טין-טין!" עונה לו ויקטיני בהתלהבות עם מבט מוכן.
"היי, מה השעה?" שואל בראנדן.
לוקאס מרים את ידיו השמאלית אל מול עיניו ואומר "עכשיו 18:58" עונה לו לוקאס.
"מה?! אתה רציני?!" שואל בראנדן בבהלה. "אני חייב לזוז!" צועק בראנדן. "להת', לוקאס!" צועק בראנדן תוך כדי שהוא רץ בספינה.

"ואו, רק שמיי לא תכעס" אומר בראנדן.
בעוד שהשמש כבר מכינה את עצמה אל השינה, בראנדן וויקטיני רצים קדימה אל מקומם.....
"הינה זה, החדר שלו, ויקטיני." אומר בראנדן.
בראנדן פותח באיטיות ובזהירות את הדלת שלפתע....
"תגיד לי, אתה גנוב?!" צועקת מיי עם מבטה הכועס והמפחיד, בעוד שויקטיני ובראנדן נראים מובהלים למדי.
"מצטער." עונה לה בראנדן.
"ההצטערות שלך לא עוזרת לי." אומרת מיי בחיוך קטן, בעוד שידייה מתכווצות לצורת אגרוף. "עכשיו, תחזיק את זה. אני הולך להתלבש" אומרת מיי וזורקת עליו דבר שחור.
"היי, מה זה?" שואל את עצמו בראנדן.
"ויקטיני - חהחה!" צוחק ויקטיני בקולי קולות.
"ממה אתה צוחק?" שואל בראנדן בקול זועף וויקטיני מצביע על הדבר השחור שמיי זרקה עליו.
בראנדן מרים את הדבר השחור ומבטו הופך למבט מוזר.
"זה...זה...זה חל..." אומר בראנדן בבהלה וגימגום.
"כן, זוהי חליפה." יוצאת מיי לבושה בשימלה ומרקדת בחדר.
"למה זה?" שואל בראנדן במבט אינו יודע.
"לנשף התחפושות, מין הסתם." אומרת מיי.
"אני לא אוהב נשפים..." אומר בראנדן במבט חסר משועמם.
"אז תתחיל לאוהב, כי היום זה היום לנשף. היי, מה אתה אומר על גאל?" שואל מיי ומושיטה אל מול פניו את האיווי שלה, הלבוש בבגדי שוטר ומלקק את פניו של בראנדן.
"אין שום מצב שבעולם שאני ילך לנשף, לעולם לא. נשף זה לטיפשים." אומר בראנדן בשילוב ידיים ומבט מתנשא.
"או, באמת..." אומרת מיי בחיוך קטן ומבט מוזר.

דמויות חדשות:
-אין דמויות חדשות.

פרק יפה מאוד.רק חבל שהסיפורים שלנו מתרחשים במימדים שונים.במימד שלך,נורמן הוא אבא של ברנדן כמו במאנגה,אבל אצלי זה כמו בסידרה.אצלך יש את רד-ואצלי יש את אש.אצלך יש את דייניריז'ו בתור מחוז חדש ונוסף-ולי יש את סקיירוס.זה לא יכול לעבוד ככה,וחבל שאנחנו לא יכולים לשלב בין הסיפורים בנקודה אחת רק בגלל ששניהם מתרחשים במימדים שונים לגמרי.
אגב,אתמול פרסמתי את הפרק האחרון בסיפור שלי.אתה מוזמן לקרוא אותו ולהגיב.
ולמה עשית דאבל פוסט?

אבל אתה אמרת שהוא יכול להיות גם מחוז ואני חשבתי אחרת,ועכשיו אנחנו חושבים הפוך?לא הבנתי.

סיפור יפה אני מכור אליו
אהבתי את המתח הרומנטי בין מיי לבראנדון
והלוואי שזה ימשיך כך לא רק המתח גם הסיפור