נושא: פוקימון-מסע ברחבי סינו

חייב בטא ולוגו דחוף

רשימת פרקים:

פרקים 1-10

ספוילר

פרק 1
מיקום:הודעה זו

פרק 2
מיקום:עמוד 1

דמויות ראשיות:

מארק סטון

ספוילר

מארק הוא ילד שאוהב פוקימונים ואתגרים.
הופעה ראשונה:פרק 1
פוקימונים:
1.
ניתן מפורפסור רואן בפרק 1:ההתחלה
מתקפות:דחיפה,נסיגה,שאיבה

2.
נתפס בפרק 2:אנדי וסטארלי
מתקפות:דחיפה,נהמה,מתקפה מהירה

אנדי

ספוילר

אנדי היא בחורה אמיצה ומעט חוצפנית.
1.
ניתפס לפני פרק 2:אנדי וסטארלי
מתקפות:נהמה,חבטה,בועות

דמויות משניות

אימא של מארק

ספוילר

פוקימונים:לא ידוע

פרופסור רואן

ספוילר

הפרופסור של סינו
פוקימונים:לא ידוע

פרק 1: ההתחלה

טרטוויג? זרקתי פוכדור וממנו יצא הפוקימון הקטן בעל הגבעול על ראשו.
פיפאלפ? זרקתי פוכדור וממנו יצא פינגווין קטן וכחול.
צימצאר? זרקתי פוכדור וממנו יצא קוף קטן ואדום עם להבה על זנבו.
"מארק,התעוררת כבר?" שמעתי את קולה של אימי מהחדר למטה.
"כן" השבתי ויצאתי מחדרי אל כיוון חדר האמבטיה.
קוראים לי מארק סטון ועוד שבוע אני אהיה בן 11 ואוכל לצאת למסעי יחד עם הפוקימון שלי וכבר עכשיו אני מתרגש ושואל את עצמי איזה מהפוקימונים ההתחלתיים אקח.
כשהגעתי לחדר האמבטיה שלפתי מהכוס שליד הכיור את מברשת השניים והמשחה,צחצחתי שיניים,שטפתי פנים,סירקתי שיער והסתכלתי על עצמי במראה.
לא הייתי בחור ממש גבוה אך גם לא נמוך,משהו באמצע כזה.
היה לי שיער שחור שהגיע עד לכתפי ועיניים כחולות שמאוד אהבתי.
חזרתי לחדרי והלכתי לארון שלי.
לקחתי מהארון חולצה ירוקה וג'ינס והתלבשתי בהם.
כשירדתי למטה ראיתי את אמא שלי אם עיתון אבל לא ראיתי את אבא.
לקחתי קורנפלקס מהמגירה והתחלתי לאכול "איפה אבא?" שאלתי את אימי.
"הוא הלך לעבודה" הכפית נפלה מידי ברעש "הוא... הוא הלך?".
אמא הסתכלה עליי בעיניה הכחולות,כמו שלי בדיוק ובשערה הארוך והחום.
"כן,הבוקר" לא היה לי יותר חשק לאכול "אבל,למה הוא לא אמר לי שלום?"
לאבא שלי הציעו עבודה בתור מנהל מכון לשלושה חודשים.
"אבל,הוא לא אמר לי שלום" אמרתי והשפלתי את מבטי על הרצפה. "אתה יודע שהוא לא אוהב פרידות".
"כן... אבל..." לא סיימתי את המשפט כי לא היה לי איך להמשיך אותו.
"אבל הוא ידע שתהיה עצוב בלעדיו אעז הוא הביא לך שני דברים" ניסיתי לחייך אל אימי אבל לא הצלחתי.
"הנה" היא אמרה והוציאה מכיסה שרשרת ארוכה ובקצה שן של שארפדו "זו המתנה הראשונה,זה היה של אבא מאז שהוא היה ילד" לקחתי את השרשרת ושמתי אותה עליי.
"והשנייה תשמח אותך אף יותר" הבטתי אל אמא קצת יותר בהתלהבות.
"הוא סידר שתתחיל את מסע הפוקימונים שלך היום ולא בעוד שבוע,כדי שתתראו יותר מהר."
התרגשתי כל כך שקפצתי מכיסאי והפלתי אותו.
"ב..באמת?" שאלתי בהתרגשות ובהתלהבות "כן,באמת" השיבה אימי ומסרה לידי ילקוט.
"יש פה נעלי ריצה,שיקוי לפוקימון,בגדים להחלפה,המרשת והמשחה שלך,ארנק עם 100 שקל והטלפון הנייד שלך".
"וואו" אמרתי בהתרגשות כל-כך רבה שחשבתי שאני הולך להתפוצץ "נו,למה אתה מחכה,לך לבחור את הפוקימון הראשון שלך!" הכריזה אימי ואני יצאתי מהבית מאושר.
הלכתי בדרך האפר מביתי לבית של פרופסור רואן.
פתחתי את דלת המעבדה וראיתי את פרופסור רואן יושב על כיסא מאחורי שולחן ועליו מלא ניירות וכלי כתיבה.
"הו,מארק,חיכיתי לך" אמר וקם מכיסאו "במיוחד בשבילך דאגתי שכל הפוקימונים ההתחלתיים יהיו פה" אמר ויישר את משקפיו.
פרופסור רואן היה אדם גבוה עם שיער לבן ומשקפיים עגולים ומבנה פנים רציני.
"אז במי תבחר? בטרטוויג,פוקימון העשב,בצימצאר,פוקימון האש או בפיפלאפ,פוקימון המים?".
פרופסור רואן גלגל לעברי עגלה ועליה היו מונחים שלושה פוכדורים.
הוצאתי את טרטוויג,צימצאר ופיפלאפ מהפו כדורים.
צימצאר קפץ באוויר בהתלהבות,טרטוויג חייך בהתרגשות ופיפלאפ נשאר רציני.
צחקתי למראה שלושת הפוקימונים הקטנים.
צימצאר הוא פוקימון שיהיה קצת קשה עבורי אני חושב,הרהרתי לעצמי.
מה עם פיפלאפ? הוא נראה חזק וטוב.
חייכתי אל פיפלאפ והוא התעלם.
אני לא רוצה פוקימון כזה רציני בצוות שלי.
אמרתי לעצמי והיישרתי מבט על טרטוויג שבדיוק הסתכל על עייני.
זה היה מדהים,הרגשתי שהוא מחייך אליי,מבין אותי,יודע מה אני מרגיש ומה אני חושב הרגשתי שהוא הפוקימון שאני צריך לגדל.
"אני רוצה את טרטוויג פרופסור" אמרתי ולקחתי את הפוכדור שלו מהעגלה.
"בחירה מצויינת" אמר הפרופסור והלך לרגע ואז מיד חזר עם חפצים בידיו.
"הינה 5 פוכדורים ופוקדע,הם ישמשו אותך במהלך המסע" אמר והושיט לי את את הפוכדורים והפוקדע. שמתי אותם בכיסי ועמדתי לצאת "הו,מארק חכה רגע" אמר והושיט לי מין חגורה "מתנה שלי אליך,זו חגורה לנסיעת פוכדורים".
חייכתי ולקחתי את החגורה מידו.
יצאתי מהמעבדה וחגרתי את החגורה לביטני.
זו הייתה חגורה בצבע חום עם אבזם מתכת,נרתיק קטן ושישה מקומות לפוכדורים.
שמתי את הפו כדורים הריקים בנרתיק ואת הפוכדור של טרטוויג באחד המקומות של
הפוכדורים.
התחלתי ללכת בדרך ופתאום שמעתי מאחורי "סטאר,סטארלי סטאר" הסתובבתי וראיתי שעמוד מולי סטארלי.
"צא טרטוויג!" צעקתי וזרקתי את הפוכדור לאוויר.
יצא מהפוכדור היצור הקטן שהזכיר צב בצורתו. צבעו היה ירוק ועל ראשו נח גבעול. על גבו היה שריון חום ורליו ופיו היו צהובים.
"קדימה טרטוויג,זה הקרב הראשון שלנו"


ומי שאומר לי שזה היה פרק קצר הוא עיוור 0_O

הסיפור מעניין אבל תתקן את השורה הבאה:

"הו,מארק חכה רגע" אמר והשיט לי מין חגורה "מתנה שלי עליך,זו חגורה לנסיעת פוכדורים".

זה אמור להיות "אליך" ולא "עליך"

כנראה אני יצטרף לקוראים....

תודה.
תוקן
עוד תגובות?
עוד תגובה אחת ואני מתחיל לכתוב פרק שני

ממש תודה.
אם אתה רוצה באמת לעזור אני אשמח לבטא ואני באמת באמת אשמח אם תשלח לי ה"פ שבו תסביר לי איך להאט וזה ממש חשוב לי,אני רוצה ללמוד.
פרק חדש הוא היום או מחר (מה שאני אספיק ב רבע שעה... אוליי אני אצליח להפוך את זה לשלוש תרבע שעה ואז יהיה פרק מוכן היום)

פרק 2:אנדי וסטארלי
התרגשתי כולי,הוצאתי את הפוקדע וכיוונתי אותו על טרטוויג "פוקדע,איזה מתקפות יש לטרטוויג?" שאלתי. על הצג של הפוקדע הופיע תמונה תלת מימדית של טרטוויג שהסתובבה סביב עצמה ואז שמעתי קול מתכתי שאומר: "טרטוויג,פוקימון העלה מתקפות:דחיפה,נסיגה." "טרטוויג,דחיפה על סטארלי!" צעקתי ובתגובה רץ הפוקימון הקטן אל עבר סטארלי שעף למעלה. סטארלי התחיל לחוג במעגלים באוויר ואז ירד למטה במהירות,הוא הישתמש במתקפה מהירה. "טרטוויג,נסיגה!" צעקתי וטרטוויג הלך אחורה וסטארלי החטיא. "מעולה טרטוויג,עכשיו שוב דחיפה!" טרטוויג רץ שוב מהר מאוד ופגע בסטארלי בעוצמה. סטארלי הוטח על שביל העפר והתחיל לנהום על טרטוויג. ניכר על פניו של טרטוויג שהוא מפחד. ואז,סטארלי רץ והתנגש בטרטוויג "טוויג!" צעק טרטוויג בכאב בזמן שהוטח על הריצפה. "טרטוויג,דחיפה עוד פעם!" טרטוויג רץ והתנגש בסטארלי. ואז,טרטוויג החל לזהור טיפה וגם סטארלי ולאט לאט טרטוויג התרומם ופציעו החלימו "טרטוויג למד שאיבה" אמר קול מתכתי מכיסי. סטארלי התמוטט,מובס,על הקרקע. "פוכדור,צא!" צעקתי וזרקתי את הכדור הקטן שפגע בסטארלי ועטף אותו באור אדמדם שאיבד באיטיות את הצורה של סטארלי עד שלבסוף נישאב לכדור. ההתרגשות והציפייה התרוצצו בתוכי בזמן שהכדור התנדנד. לדעת שהנה,אתה הולך לתפוס את הפוקימון הראשון שלך היא נפלאה אך אם זאת אתה גם מתכונן לאכזבה של הכישלון. הבטתי בכדור האדום-לבן שהתנדנד,התנדנד,התנדנד ולבסוף עצר. לקח לי שנייה לקלוט מה קרה ואז קפצתי באוויר וצהלתי ותוך כדי זה גם טרטוויג הצטרף להמולה. "בואו ניקח אתכם למרכז הפוקימונים" אמרתי והחזרתי את טרטוויג לפוכדור. התחלתי להתקדם בדרכי,ראיתי עצים,סלעים,הרים וכל מיני פוקימונים כמו בידוף ובאדו. התחיל לרדת הערב והחלטתי להקים מחנה. הצצתי בתיקי וגיליתי שאמא ארזה לי מעט מזון בתיק. סעדתי בתאבון ונשכבתי לישון.
למחרת,קמתי בתשע בבוקר וקיפלתי את אוהלי. המשכתי ללכת בדרכי ואחרי בערך שעה הליכה הגעתי לשלט שעליו היה רשום "העיר ג'ובילייף" נכנסתי לעיר ג'ובילייף העצומה והלכתי למרכז הפוקימונים "שלום חמוד,איך אוכל לעזור לך" אמרה האחות ג'וי מולי "את יכולה לרפאות אותם?" שאלתי והשטתי לה את הפוכדורים של סטארלי ושל טרטוויג "ברור חמוד" אמרה האחות ג'וי,שמה את הפוכדורים על מגש והלכה איתם למין מכונה מוזרה. "הי אתה" שמעתי קול והסתובבתי,ראיתי ילדה בערך בגילי עם שיער חום כהה,עיניים כחולות,כובע לבן,טי-שירט אדומה וג'ינס קרועים "ראיתי שיש לך פוקימונים,אחרי שהם יתרפאו אתה רוצה קרב?" הבטתי בה ואמרתי "אוקי" היא חייכה ואמרה "דרך אגב,קוראים לי אנדי".
אחרי שהפוקימונים רופאו יצאתי החוצה וראיתי את אנדי עומדת ליד זירה שבחצר מרכז הפוקימונים. "אתה מוכן לקרב?" שאלה והנהנתי בראשי "דרך אגב,איך קוראים לך?" "מארק" עניתי וראיתי אותה שולפת פוכדור "צא,פיפלאפ!" צעקה וזרקה את הפוכדור באוויר. מין הפוכדור יצא פוקימון פינגווין קטן וכחול אם בטן לבנה כשלג. "צא טרטוויג!" צעקתי וזרקתי את הפוכדור ומימנו יצא הפוקימון הקטן,מוכן לקרב. "טרטוויג,דחיפה!" צעקתי ובתגובה טרטוויג רץ לעבר פיפלאפ. פיפלאפ קפץ באוויר וירה בועות עגלגלות מפיו שפגעו בטרטוויג. "טרטוויג,תחזיק מעמד ותשתמש בשאיבה" טרטוויג ופיפלאפ התחלו לזהור ופצעיו של טרטוויג החלו להירפא,פיפלאפ נראה מותש. "פיפלאפ,חבטה!" צעקה אנדי ובתגובה רץ הפינגווין הקטן אל עבר טרטוויג. "טרטוויג,דחיפה!" צעקתי וגם טרטוויג רץ אל עבר פיפלאפ עד שהם התנגשו והעלו הרבה עפר. כשהעפר התפוגג ראיתי את טרטוויג ופיפלאפ עומדים כשראשיהם צמודים "פיפלאפ נהמה!" צעקה אנדי ופיפלאפ נהם על טרטוויג מה שגרן לטרטוויג לפחד ולהתרחק. "טרטוויג,דחיפה!" צעקתי ואל עף הפחד טרטוויג רץ והתנגש לפיפלאפ,שנפל. "פיפלאפ,בועות! צעקה אנדי ופיפלאפ ירה בועות על טרטוויג אך מכיוון ששכב על הריצפה הבועות פגעו בקרקע והעלו אפר ראיתי בתוך האפר משהו זוהר. כשהאפר התפזר ראיתי שפצעיו של טרטוויג כמעט החלימו לגמרי ופיפלאפ שכב על הריצפה,מעולף. "יש!" צעקתי בשמחה "כל הכבוד טרטוויג,היית מצוין ומגיעה לך מנוחה" אמרתי והחזרתי את טרטוויג לפוכדור. "אתה מאמן מעולה" אמרה אנדי ופנתה למרכז הפוקימונים ואני הלכתי איתה. ריפאתי את טרטוויג והיא את פיפלאפ. בזמן שהמתנו הסתכלתי על אנדי ואמרתי "תגידי,את רוצה להיצטרף אליי למסע?" אנדי התרגשה והנהנה בראשה "בטח שאני רוצה,אנחנו יכולים להיות חברים טובים" שמחתי מאוד. קיבלנו את טרטוויג ופיפלאפ וחייכנו אחד לשני. ובאותו רגע חשבתי לעצמי,זו התחלתה של ידידות מופלאה.

קראתי. תשמע מצד מקוריות מדובר במסע סטנדרטי רגיל ונחמד, המחשת סוג של קשר עמום בין האבא לילד וזה נותן קו עלילתי יותר צבעוני, אגב זה אחד הסיפורי מעריצים הנדירים שבהם טורטוויג נבחר...
יש לך שגיאות רבות, לרוב שגיאות מקלדת, כל מה שעליך לעשות זה לעבור עליהם.

אה כן... ותסדר את העמוד, יש דו שיח בין הגיבור לאמא שלו, שלא ברור כל כך מי מדבר ומתי...

תודה,אבל הסיפור טוב בכללי?

כמו שאמרתי, "רגיל" עם פוטנציאל.

לעשות עוד פרק לדעתך?

סיפור טוב אך הכל קורה מהר מדי ואנדי זה שם של בן

היא מין טום-בוי אפשר לקרוא לזה ככה.