נושא: מבוכים ודרקונים-זיהום מתכת הגמדים

*דרוש לוגו.


*קודם כל הסיפור הזה בנוי על D&d,אז מי שרוצה לדעת על D&d,בכלל אולי על המשחק שהיה לי בעתיד,מומלץ לו לקרוא סיפור זה.


מילות פתיחה-
שלום,אני ניר,זה הסיפור הראשון שאני עושה. הסיפור יבוסס על D&d-אם מישהו מכיר?,אני פשוט כותב את הסיפור בגלל שאני אוהב D&d... אני לא אתחיל לספור שנים,ודרך אגב,בסיפור הזה יש הרבה רווחים,זהירות!


הפרקים:
פרק 1-בהודעה זו.
פרק 2- בהודעה זו.פרק 3-בהודעה זו.
פרק 4: [URL="http://forum.pokemons.co.il/showpost.php?p=911073&postcount=28"]בהודעה זו[/
URL]

פרק 5: בהודעה זו

פרק 6: בהודעה זו

פרק 7: בהודעה זו

דמויות:

קבוצת הגמדים:
דמות 1,יוסטס מרליטונס:

ספוילר

שם: יוסטס מרליטונס.
מקצוע: כוהן. (למורדיאן)
גזע: גמד.
מין: זכר
דרגה: 1
גובה: מטר 32
צבע עיינים: חום בהיר
צבע שיער: שחור
שונות: אוהב להרוס דברים עם פטיש.

מיומנויות בנשק:



אוצרות:
פלטינה: 5
זהב: 20
כסף:
נחושת:

נשק: מספר התקפות: גודל נשק: נזק: השפעה מיוחדת:
מטה 1 בינוני-5 1 ק' 6 אין
שריון עור: 0 קטן-4 אין


מיומנויות:
נגינה בחליל
הליכה קשיחה
אילוף זאבים
הגנה מרעל + 5
מיומנויות מקצוע:
הפיכה לאיש מתכת-1 ליום,10 דקות לדרגה.


מיומנויות קסומות:
כלוב מתכת
הפיכה לזאב.
זימון גושי מתכת
יצירת מים
ריפוי (1 ק' 8)
שליטת מתכת
גירוש אל-מתים.

ציוד: תרמיל פך שמן,בקבוק מים,מזון לשבוע,חגורה,גלימה.

קרדיט ליעל*

דמות 2: קטב מרירי

[SPOILER]

ספוילר

שם דמות: קטב מרירי
מקצוע: לוחם
גזע: גמד
מין: זכר
דרגה: 1
גובה: מטר 40
צבע עיניים: ירוק
צבע שיער: כתום
שונות :אוהב לשתות רעל במסיבות.

מיומנויות בנשק:

פטיש הטלה
פטיש מלחמה


אוצרות:
פלטינה: 10
זהב: 5
כסף:
נחושת:
נשקים:
נשק: מספר התקפות: גודל נשק: נזק: השפעה מיוחדת:
פטיש הטלה 1 בינוני-5 2 ק' 6 אין
פטיש מלחמה: 1 בינוני עד גדול-7 2 ק' 8 אין
שריון ברזל: 0 גדול-10 אין אין


מיומנויות:
הליכה באש
הגנה מרעל +5
קריאת שפות עתיקות
הליכה קשיחה

מיומנויות מקצוע:
ניסיון שני


מיומנויות לחימה:
מכה כפולה-אתה לוקח את 2 נשקך ומכה בחוזקה בו-זמנית באויב.
מכת משטח- אתה לוקח את נשקך הראשון וזורק אתו על האויב,עם הפטיש השני אתה תוקף אותו ומשטח אותו על הרצפה.
מכה משתנה: אתה לוקח את נשקך,מתקיף איתו בהתקפה מהירה עד שמשנה זמנית את צורתו-לצורה של נשק הנבחר.

ציוד: תרמיל פך שמן,בקבוק מים,מזון לשבוע,חגורה,גלימה.

הקבוצה האפלה:

לא ידוע עליה הרבה,רק ידוע שהם רוצים לעצור את כולם ולשלוט על העולם.
ידוע שלבוסם (הבוס שלהם) יש כוחות חזקים כמו לממלכה שלמה-ידוע גם שיש להם מרגלים בכל מקום,בכל מימד,בכל יקום.

מידע עליה:
הבוס:

ספוילר

שם: פיטר פארקר
מקצוע: לא ידוע
גזע: בן-אדם.
מין: זכר
דרגה: 439
גובה: 289 ס"מ
צבע עיניים: שחור
צבע שיער: שחור
שונות: רוצה לכבוש את העולם.

מיומנויות בנשק:
לא ידוע


אוצרות:
לא ידוע

נשק:
לא ידוע

מיומנויות:
לא ידוע

מיומנויות מקצוע:
לא ידוע

מיומנויות קסומות:
שבירת עצמות.

*השאר לא ידוע.

פרק 1-הזיהום הגדול של הגמדים,לא רוצים!
"ושוב!,ושוב!,ושוב!,ושוב!. אלפרד תמיס פה את המתכת,המתקן החדש יצא מעולה!
תמשיכו כך,זה עבודה מושלמת! אבל מה נעשה עם הזיהום,אין לנו אפשרות..."
"אדוני,אני חושב שנצטרך לשחרר אותו לטבע-" "תגיד לי מה אתה חושב שאתה עושה?,תביא את הכוהנים,עושים תפילה למורדיאן!" "אבל,אבל,אדוני.. טוב. יוסטס,פראגלו,שמידיט,בואו!,הולכים לעשות תפילה להשמדת הפסולת."

"אני רואה שהכל הולך פה מצוין,בוס"
"אני מודה בכך,שדארקן. אתה צריך איזה עזרה?,הרעיון שלך היה גאוני,נאמני.
ככל שיקריבו יותר מתכת,הכוחות של מורדיאן יחלשו,ואז תהיה לי הזדמנות לשאוב את כוחותיו,ולשלוט בממלכה!"
"אתה גדול אדוני,אני לא צריך טובות,רק שתהיה גדול,אדוני."
"טוב,אז קדימה,בוא נשלח את הכוחות נגדם,זה היה הפתעה מקסימה."
הכל התחיל שהצלחתי להוריד את השטן הראשון שלי,זה היה מלחמה גדולה.
"האיש המסתורי" שלח מולנו צבא,בזמן שהכוהנים המרפאים שלחו מתכת למורדיאן.
רצתי לכוהנים,וצעקתי להם: "יוסטס,פראגלו,שמידיט,יש קרב,יש המון פצועים,בואו כבר!."
"אבל,המתכת,אי אפשר לעזוב אותה,היא תזהם"
"כן,תסבירו לי מה אתם מעדיפים,את האלפים עם האוזניים המחודדות?,או את העם שלך,בואו כבר!"
"קטב,אני לא חושב שיש לנו אפשרות,תסתכל למעלה בבקשה."
זה היה נראה כמו שטן-אימפ,עם בטן אדומה וקלשון אדום,קרניים קטנות שנראות כמו אוזניים,זנב הדומה לעקרב,רק היו7 כאלה.
"כולם,קחו את הפסולת ושגרו אותה על האימפ!,אני יודע מה לעשות"
כולם שלחו תמיסות מתכת על האימפים,רק 2 פגעו והעיפו את האימפים על הרצפה-נראה שהם מתו.
שאר הכדורים חטאו או שהאימפים התחמקו מהם, אין ספק שהם היו אימפים מוכשרים.
הם דאו עלינו במהירות וניסו לתקוף אותנו עם הזנבות שלנו,למזלנו,שמידיט הפעיל מגן אנרגיה וחסם את כל ההתקפות,ואז הגיע תורי לתקוף.
לקחתי את 2 הפטישים שלי,הרמתי כל אחד ביד אחת,ופשוט זרקתי את הפטיש הראשון,והפלתי איתו אימפ אחד. באתי במכה שנייה מלאה כוח,בזמן ש3 אימפים תוקפים אותי וחיסלתי את כל ה3,במכה אחת קטלנית,האימפ האחרון ברח לתוך הר-געש קרוב,ולא שמענו ממנו.

*באותו זמן*
"מלכי,הגיעו אלינו פסולת מתכת,היא יכולה לזהם את כל האזור,להפעיל התפרצויות הרי-געש,ולהשמיד את שטח הזדים מן השטח. אנחנו במחסור של אש-צריך לדאוג להגנות משופרות.
פגעו בנו 5 כדורים,אין ספק שזה יעשה התפרצויות בכל אזור הגמדים של ארבעת הרי הגעש השקטים."

אחרי זה,דבר קרה משגע,ארבעת הרי הגעש נפרצו,שכל הלוחמים בתוך השטח של הארבע,והאימפים מעופפים להם בכיף,הלבה מתחילה להתפרץ ולרדת,ברקים מתחילים,ופתאום נשמע קול מהדהד בכל האזור: "גמרנו,חזרו." כל האימפים ברחו ורק הקוסמים המוכשרים פגעו בהם בכדורי האש,עכשיו כל השטח שלנו היה סגור ואיתנו לפחות 2000 לוחמים,ו4 הרי געש מתפרצים.

המשך יבוא.
הערה: בוורד הדבר הזה לקח הרבה,אני לא יודע כמה זה יקח כאן.

נחמד.
לא לגמרי לטעמי, אבל נחמד.
הסיפור מאד בעייתי לאלה שלא יודעים מה זה D&d ואני בטוח שאם לא הייתי יודע מה זה D&d, לא הייתי מבין כמעט כלום מהסיפור.
הסיפור כאילו נכתב למבינים בנושא ולא לאלה שלא יודעים כלום.
אני אמשיך לעקוב אחרי הסיפור ולראות לאיפה הוא יתקדם.
אני מקווה שילך לך טוב עם הסיפור ושהוא ילך וישתפר.*

פורסם במקור על ידי the Nugget Man

כן,זה הבעיה היחידה...

אבל זה כמו שיעורי אנגלית לכיתה א',בהתחלה מדברים אליהם רק באנגלית,אחרי זה אנגלית עם תרגום ואז עברית,וככה חוזרים וחוזרים.
זה שיטת הלימוד הכי טובה שיש ללימוד D&d

אני לא חושב שלהתקיף ישירות עם החומר יעבוד.
כשאני התחלתי ללמוד, לימדו אותנו בשיעור הראשון מאפס ובשיעורים הבאים התחלנו באמת לשחק.
תמיד צריך את הבסיס.
אבל היי, זה הסיפור שלך ואתה תחליט עליו בסופו של דבר.

היי, קטב מרירי זה מרומח הדרקון!
סתם... בכל מקרה סיפור נחמד.

נחמד זה טוב לא?
בכל מקרה קטב מרירי זה כן מרומח הדרקון,זה שר הדרקונים שאחראי על העיר האנושית הבצורה ליד טוראבדין.
שטניס הרג אותו...

מתוקף אחריותי כמנהל ספרות אני פה קראתי את הסיפור שלך כשאני מתלבט אם לקחת עגבניה או גמבה -_-
בכל מקרה הפרק כתוב היטב, רק קצת קשה לי בתור אחד שלא מבין בכל העסק הזה של D&d קצת קשה להתמקד בסיפור

חמוד .אני אמשיך לקרוא!

פורסם במקור על ידי the charmander

מתוקף אחריותי כמנהל ספרות אני פה קראתי את הסיפור שלך כשאני מתלבט אם לקחת עגבניה או גמבה -_-
בכל מקרה הפרק כתוב היטב, רק קצת קשה לי בתור אחד שלא מבין בכל העסק הזה של D&d קצת קשה להתמקד בסיפור

גמבה גמבה,עגבניה עושה כתמים.
במיוחד לך,פרק מפורש וארוך,קדימה:

פרק 2: לא להפקיר חבר בקרב,מערת הלבה!
כל דקה הלבה מתקרבת,האימפים טסים,ולא נראה עוד תקווה לחיים.
צעקתי ליוסטס: "בוא איתי,חייבים לעשות מעשה,עכשיו!." לקחתי אותו ורצנו ביחד עד ללבה,הוא התחיל לנגן בחליל והלבה נהפכה לברזל,כל הכוהנים הגיעו והתחילו להפוך את הלבה לברזל.
רק מכיוון אחד-מערב. הלבה זרמה כמו ארד,המשיכה והמשיכה,ניסו לעצור אותה אבל פשוט לא הצליחו. הבנתי שזה הכיוון שבו האימפ שברח נכנס,וניסיתי להבין איך זה משנה.
שמענו צעקות מכל מקום,הלבה כבר הגיעה אל לוחמים-כמובן כי הכוהנים לא עצרו את כל הלבה.
אני ויוסטס רצו לכיוון ההפוך של הלבה,יוסטס צעק איזה משהו בשפה לא מובנת-וקפץ על הברזל הלבתי. הבנתי שאין לו את כל הכוחות האלה-רק ברכות למורדיאן,והוא מספק את הכוחות.
הוא רץ קדימה ועלה להר געש הראשון,הוא זרק לשם אבן והלבה המתכתית הפסיקה לצאת.
הוא צעק ברכה מלאה למורדיאן,על זה שבירך אותו.
אני ראיתי אותו למעלה ונזכרתי שאני יכול ללכת על אש-מגיל צעיר.
הלכתי על הלבה המתכתית ועליתי ליוסטס,הוא פער פה איך שהוא ראה אותי סתם הולך על הלבה המתכתית. הלכתי לידו והתעלמתי ממנו,הסתכלתי על תוך ההר געש וראיתי דבר מדהים,שיצרו הכוהנים:
מין קפסולה של שיניים שמכסה את ההר-געש,ומונעת ממנו להוציא לבה.
פתאום היה לי דחף מוזר-לקפוץ לבפנים,כל הכוהנים האחרים הפעילו מגנים וגרמו לכך שלא היו פצועים. לא יכולתי להתעלם מהדחף וקפצתי לתוך הקפסולה.
יוסטסט שראה אותי צעק משהו והופיע עלי יד מתכתית-הפעם היא לא הייתה מיוסטס,אלא מתוך הקפסולה. יוסטסט גם קפץ לבפנים,וגם לו הגיע יד מתכת.
יוסטסט לקח את המטה שלו מהגב,ונגע במתכת.
המתכת ירדה לפני שליטתו של יוסטס,וירדו בעדינות.
גיליתי שיוסטס יודע שליטת מתכת. הוא עשה גוש מתכת וסגר את הכניסה,הדבר האחרון שראינו זה ציפור שטסה באוויר,ואף-יורקת על הלבה. שאני ויוסטס ירדו למטה,ראינו הרבה מאוד צינורות,הלכנו וחיפשנו עוד ועוד צינורות. יוסטס לקח את אחד הצינורות ממתכת,עיקם אותה קצת ובדק מה יצא.
מן הצינור,לא יצא כלום,יצא גז מוזר,שהרגישו אותו חזק. בגלל שאני ויוסטסט גמדים לא הרגשנו את הרעל-אבל לכל בן-אדם אחר,הוא היה מת על המקום. הרגשנו ממש רע ויוסטס כמעט התעלף,המטה שלו זהר,והוא הוציא ספרון קטן מהכיס שלו.הוא חיפש דבר לא ידוע מן הספר שלו-שאני אפילו לא ידעתי על הספר. הוא קרא משהו,ואז המטה שלו הפסיק לזהור. הוא סגר את הגז בעזרת שליטת מתכת והמשיך לרדת קדימה.רציתי לדעת בכוח מה זה הספר הזה,בכל סיכוי,הלכתי אליו בתנועה חרישית והסתכלתי על הספר,היה שם תמונה של זאב,וכתב בשפה העתיקה: "יוקהארי"-הכתב שבו מדברים הדרקונים,והדמויי דרקון. אני אישית ידעתי קצת את השפה הזאת,בגלל שלימדו אותי שפות עתיקות,השפה הזאת הייתה בערך בת 24,000,000 שנים,ממש כלום.
לקחתי את הספר בלי שיוסטס ישמע,הוא פשוט הלך ישר וחשד בכל דבר,לקחתי את הספר והרגשתי צמרמורת קשה,הרגשתי כאב ראש פתאומי והתעלפתי על הרצפה.
הפעם הבאה שפתחתי את עייני זה היה באותו מקום-אבל יוסטס לא היה שם,גם לא הספר.
חשבתי שאני בתוך חלום,ראיתי צ'ינצ'ילה קטנה מקפצת לה ואז פורשת כנפיים-ועפה מעלי.
קמתי על הרגליים,הייתי חיוור ולא יכולתי ממש לעשות פעולה.
הצ'ינצ'ילה הלכה,אני לקחתי את הנאד מים שלי ושתיתי.
ישבתי כמה דקות ב"צינוק" שם-לפחות ככה הרגשתי,שזה צינוק. והמשכתי ללכת קדימה.
לא ראיתי שום דבר מיוחד,רק צ'ינצ'ילות מעופפות במשלוחים,ואפילו מערכתי אחת עם הפטיש שלי-היא תקפה אותי.
הגעתי לסוף המקום-שאגב,לא הייתי בטוח בכך. היה קיר ענק של מתכת,בערך של 35 קומות של בניין. הבנתי שגם האיש המסתורי לא יכול לעשות מתכת כה טהורה. חשבתי שזה יוסטס-וחיפשתי דרך מעבר דרך המתכת. המשכתי בער קילומטר קדימה בשביל המתכת וראיתי את ה"דלת"-ששם גם היה הספר של יוסטסט. רצתי במהרה לראות מה יש בספר,אבל לא רצתי כמו פעם שעברה,כי קיבלתי מסכנות.הסתכלתי סביב המתכת ובדקתי מה קורה-כל האזור של ה4 מטר סביב הספר הזוהר.
מהצד השני של המתכת נשמעו פיצוצים-היה שם קרב.נגעתי בספר והפעם לא הרגשתי צמרמורת.
הספר היה ריק. הבנתי שיש בו צופן. החזקתי את המתכת ואז נגעתי בספר-הופיע כתב בספר והסביר לי על סוג המתכת שהיה שם. לא התאמצתי לקרוא על המתכת וניסיתי להיכנס יותר לחלק של הקרב. אך זה הסתדר לי לבד. חלק מהקיר בערך ב29 מטר,התפוצץ,ואיתו יוסטסט נופל על הרצפה. תפסתי במהרה את יוסטס. לפני שאפילו הוא הצליח לדבר 3 מפלצות מהירות כבזק הגיעו לפני. הרגשתי קצת עייף והבנתי ששעת לילה מאוחרת. יוסטס היה פצוע וגוסס,הנחתי אותו על הרצפה והוצאתי את פטישי אבל לא היה לזה טעם. מפלצת אחת מן ה3 באה ותקפה אותי מאחור ב מהירות האור,לא יכולתי ונתתי לה לפרק אותי מנשקי.
הרמתי את ידי ואמרתי: "מה אתם רוצים ממני?,מי אתם בכלל?"
"אנו רוצים את דמך,קטב מרירי,צעק מפלץ אחד"
"אוקי,ערפדים." אמרתי בקול ברור מאליו. "יש לך שני ברירות" אמר הערפד
"הראשונה זו היא למות,והשנייה היא לשרת את מלכנו,לעשות אצלו משימה חשובה."

חשבתי לעצמי: "אני באמת יעשה את זה?,אני לא חושב שזה רעיון טוב."
הלכתי באיטיות ואמרתי לערפדים: "בסדר"
המשך יבוא

קראתי תפרק הראשון למרו תשאני לא כל כך אוהב את הנושא הזה אתה כותב דיי טוב כל הכבוד ניר!

יש מלא פעמים שאתה שם בהם נקודה במקום פסיק,אי אפשר לקרוא ככה -_-
וזה מהכמה שורות שקראתי...