צמצום שברים
ריאל וברצלונה פתחו בשנתיים האחרונות פער אדיר על פני מתחרותיהן בספרד, לא מעט בעקבות חלוקה שערורייתית של כספים מזכויות שידור. שתי הגדולות יישארו כאלה, אך נדב יעקבי מצפה לתכנית ההבראה
בגמר גביע אופ"א של 2006 הביסה סביליה 0:4 את מידלסברו וחגגה תואר ראשון מאז הזכיה בגביע הספרדי ב-1948. ההישג המרשים הזה היה רק ההתחלה. בעקבותיו הגיעו עוד שישה תארים בשנים הבאות. סביליה, שרק בתחילת העשור הקודם חזרה מהליגה השניה, הפכה לפתע לקבוצת צמרת לגיטימית בליגה הספרדית. המאמן חואנדה ראמוס, שהתחיל את המהפכה, הצליח להקים קבוצה פנטסטית שהתמודדה ללא כל רגשי נחיתות מול שתי הגדולות, ריאל מדריד וברצלונה. במקרים רבים היא גם ניצחה אותן, כמו באותו ערב קסום במונאקו, אז הביסה 0:3 את בארסה וזכתה בסופרקאפ האירופאי.
זה היה לפני 4.5 שנים, והתחושה אחרי אותו משחק הייתה שזה רק עניין של זמן עד שסביליה גם תזכה באליפות ספרד, כמו שכבר עשו במילניום הנוכחי ולנסיה (פעמיים) ולה קורוניה. אבל זה לא קרה. כמו שזה נראה כרגע, ספק אם זה יקרה בעשור הקרוב, אם לא למעלה מזה. בהרכב של אותה סביליה שהביסה את ברצלונה שיחק דני אלבס, המגן הברזילאי שכבר אז נחשב לאחד הטובים בעולם בתפקידו. לא לקח יותר משנתיים והוא נחת בקאמפ נואו. הוא היה צריך להגיע לשם כבר שנה קודם לכן, אבל מותו הטראגי של אנטוניו פוארטה דחה את המעבר. המעבר של הברזילאי (ולאחריו גם של סיידו קייטה ואדריאנו) רק מדגיש את הפערים ההולכים וגדלים בספרד בין שתי הגדולות לבין כל היתר, שפשוט לא מצליחות לצמצמם. פער איכותי שהוא גם, ובעצם בעיקר, פער כלכלי.
בשני בערב ייפגשו ברצלונה וריאל מדריד למשחק שמכונה גם "הדרבי", למרות שלא מדובר כמובן על שתי קבוצות מאותה עיר. ב-79 העונות שהיו עד כה זכו ריאל ובארסה ביחד ב-51 מהאליפויות, כ-65 אחוזים מסך הזכיות. נכון, זה רוב ברור. אבל אסור לשכוח שהיו גם 28 עונות שבהן באליפות זכו קבוצות אחרות. מדריד וברצלונה היו ויישארו שתי הגדולות של הכדורגל הספרדי, אין על כך כל ויכוח ואין עם זה שום בעיה. הבעיה היא בפער הבלתי מתקבל על הדעת שנפער בין השתיים לבין השאר. בעונה שעברה, למשל, הפרידו 25 נקודות בין ולנסיה שבמקום השלישי לבין ריאל מדריד, השניה. בארסה השיגה בעונה שעברה שיא דמיוני של 99 נקודות (מתוך 114 אפשריות), אחרי שב-38 משחקי הליגה היא הפסידה רק פעם אחת וסיימה 6 פעמים בתיקו.
הטענה כי הליגה הספרדית הופכת להיות הליגה הסקוטית, הנשלטת על ידי שתי קבוצות, סלטיק וריינג'רס, היא כמובן מופרכת. כל מי שראה את ויאריאל במשחק מול ברצלונה העונה יודע עד כמה "הצוללת הצהובה" היא קבוצה איכותית, שעוד תעשה הרבה צרות לשתי הגדולות העונה. בכל ליגה אחרת באירופה, כולל אנגליה, איטליה וגרמניה, ויאריאל הייתה מתמודדת על האליפות. הבעיה היא שריאל וברצלונה כל כך טובות ועמוקות, כשבהרכביהן השחקנים הטובים בעולם, שלוויאריאל אין סיכוי לאליפות. דוגמא נוספת היא אתלטיקו מדריד, שזכתה בעונה שעברה בגביע אופ"א ואשר בהרכבה משחקים שניים מהשחקנים הטובים בעולם, דייגו פורלאן וסרחיו אגוארו. האורוגוואי זכה בשנים האחרונות פעמיים בתואר מלך השערים של אירופה ונבחר לכדורגלן המצטיין בגביע העולם, ו"אל קון" הוא אחד השחקנים המבוקשים ביותר בכדורגל העולמי. ולמרות זאת, בספרד אתלטיקו רק מדגדגת את הצמרת בשנים האחרונות, לא יותר. מבחינתה, המקום השלישי הוא פסגת השאיפות. מעבר לזה אין לה שום סיכוי של ממש.
אז מצד אחד בארסה וריאל מציגות כדורגל עילאי, והן כיום כנראה שתי הקבוצות הטובות בעולם, לא רק בספרד. אבל מצד שני הליגה הופכת להיות לא ממש תחרותית, והפערים בין השתיים לבין כל היתר גדולים מדי. מתי התחיל המצב הזה להוות בעיה של ממש? הפעם האחרונה שקבוצה אחרת זכתה באליפות הייתה 2004, אז רפא בניטס הוליך את ולנסיה לתואר השני שלה בתוך שלוש עונות. ב-2006 שוב ברצלונה זכתה באליפות, אבל ההפרש בין ריאל לוולנסיה היה רק נקודה אחת. שנה לאחר מכן הליגה הוכרעה בפוטו-פיניש מדהים - ריאל וברצלונה סיימו עם אותו מספר נקודות וסביליה הגיעה למחזור האחרון עם סיכוי תיאורטי לזכות בתואר. גם ב-2008 המצב עדיין לא היה בעייתי פי שהוא כיום, כאשר ויאריאל סיימה כסגניתה של ריאל מדריד עם 10 נקודות מעל ברצלונה. וזה היה בסך הכל לפני שנתיים וחצי. במילים אחרות, הבעיה הפכה להיות קריטית ומשמעותית רק בשנתיים האחרונות. עד אז רבים וטובים הסכימו שהליגה הספרדית היא לא רק האיכותית באירופה אלא גם אחת התחרותיות ביותר.
בארסה וריאל? משחקות במגרש משלהן
אז לגבי האיכות קשה להתווכח, כי עדיין ברצלונה וריאל הן הנציגות האותנטיות ביותר של הליגה שממנה גם הגיעה מחזיקת גביע העולם (שהיא גם אלופת אירופה למי ששכח). העניין הוא הפערים. בספרד מודעים לבעיה ומתכוונים לטפל בה, השאלה היא רק איך לעזאזל עושים את זה. כי בסופו של דבר, כמו בכל ליגה אחרת, הקבוצות הגדולות שיש להן יותר קהל ומשחקות בכל עונה בליגת האלופות הן העשירות ביותר. כך זה באנגליה עם מנצ'סטר יונייטד, ארסנל וצ'לסי, כך זה באיטליה עם אינטר, מילאן ויובנטוס וכך זה בגרמניה עם באיירן מינכן. אלה הקבוצות שתמיד יהיו בצמרת ותמיד יזכו בהכנסות הגבוהות ביותר, בזכות ליגת האלופות ובזכות הספונסורים שישלמו להן ביד רחבה. המקום היחיד שבו גם הקבוצות הקטנות יכולות לזכות בהכנסות משמעותיות היא זירת הטלוויזיה המקומית. וזה גם המקום שבו בספרד פועלים שונה מאשר כמעט בכל מדינה אחרת באירופה.
בעוד שבאנגליה, גרמניה, צרפת, הולנד ומדינות אחרות המשא ומתן על זכויות השידור מתנהל באופן קיבוצי ואז מתחלק באופן שיוויוני פחות או יותר בין כל הקבוצות, בספרד כל קבוצה מנהלת את המשא ומתן באופן עצמאי. המצב הזה, כמובן, גורם לעיוותים קשים. כך למשל ריאל מדריד וברצלונה מקבלות כ-150 מיליון יורו בכל שנה על מכירת זכויות השידור של משחקי הליגה שלהן. לשם השוואה, קבוצה קטנה כמו לבאנטה, למשל, מקבלת רק 9 מיליוני יורו. מדובר בפער בלתי נתפש של כמעט 1,600 אחוזים. גם קבוצות הדרג השני, כמו ולנסיה ואתלטיקו, מצליחות בקושי לגרד את ה-30 מיליון יורו בשנה. וכאשר המצב הזה מתקיים שנה אחר שנה, הפערים הולכים ומתרחבים באופן דרסטי.
חוסה מריה דל נידו, נשיא סביליה, החליט לצאת למלחמה בנושא והכריז כי לא יוותר עד אשר המצב יתוקן וגם בספרד חלוקת הכספים ממכירת זכויות השידור תהיה דומה למתכונת המקובלת באירופה. לא מדובר על חלוקה שווה בין כל הקבוצות, כי בכל זאת צופי הטלוויזיה בספרד ובעולם רוצים לראות בכל שבוע את ליאו מסי ואת כריסטיאנו רונאלדו, ופחות את הכוכבים של מלאגה וסנטאנדר. לכן, ברור לכולם שלברצלונה ולריאל מגיע לקבל נתח גדול יותר בעוגה. אבל השאלה היא מה יהיה גודלו של הנתח ויחסו לפרוסות של האחרים.
אז מה יהיה? דרוש שינוי
בשבועות האחרונים היו לא מעט מפגשים של ראשי הקבוצות בספרד, ולא מכבר גם גובשה הצעה שלפיה החל מעונת 2015/6 תהיה חלוקה חדשה של כספי זכויות השידור. ההצעה גורסת כי ריאל ובארסה יקבלו ביחד 34 אחוזים מסך ההכנסות, ולנסיה ואתלטיקו מדריד יקבלו 11 אחוזים ויתר 16 קבוצות הליגה הראשונה יקבלו 45 אחוזים. עוד 10 אחוזים יוקצו לקבוצות הליגה השניה. הבעיה היא שרק 13 קבוצות הסכימו להצעה הזאת, כאשר מלאגה עדיין מתנדנדת ואילו 6 אחרות – סביליה, סראגוסה, ויאריאל, סוסיאדד, בילבאו ואספניול – מתנגדות וטוענות כי ההצעה רק מחזקת את עליונותן של ברצלונה וריאל. שש המתנגדות מעוניינות בנוסחא שונה לגמרי, על פיה 40 אחוזים מסך ההכנסות יחולקו שווה בשווה בין 20 הקבוצות ו-60 האחוזים הנותרים יחולקו על פי קריטריונים שונים, כמו רייטינג ומיקום בטבלה.
דל נידו ויתר חמשת הנשיאים אינם מוכנים לוותר, וטוענים כי בשנתיים שנותרו לסיום ההסכם הנוכחי הם מתכוונים להילחם כדי להעמיד את הליגה הספרדית בשורה אחת עם יתר הליגות הגדולות של אירופה. כדי שתשוב להיות תחרותית. מבחינת ברצלונה וריאל מדריד העניין לא פשוט. מצד אחד, קשה להן לוותר על סכומי העתק שהן מקבלות כיום, סכומים שמאפשרים להם לשלוט ביד רמה לא רק בליגה הספרדית אלא גם להיאבק על הבכורה האירופאית. מצד שני, גם אצל שתי הענקיות מבינים שבטווח הארוך המצב הלא בריא שאליו נקלעה הליגה הספרדית יפגע גם בהן. ואם ראשי הכדורגל הספרדי לא יטפלו בזה במהירות, המצב רק יילך ויחריף.
- - - - - - - -
אין מה לעשות , הם צודקים
הליגה הספרדית היא של 2 קבוצות שדורסות את הליגה.
5 שפשוט מנצחות את שאר הקטנות וכל ה13 האחרונות מסתכלות ומבקשות רחמים.
מה אתם חושבים?
- - - - - - - -
קרדיט לספורט 5.