נושא: מידע|הפרדוקס הצרפתי

הפרדוקס הצרפתי

במשך שנים הטריד "הפרדוקס הצרפתי" את מוחותיהם של מדענים רבים בארצות-הברית, כמו גם את מנוחתם של אמריקאים מן השורה. ארצות-הברית, שמלבד היותה מעצמה כלכלית וצבאית, נחשבת למעצמה גם בתחום השמנת היתר, הסתכלה בתדהמה מהולה בטינה בגופם הרזה של הצרפתים שמעבר לים.
הסיבה לתדהמה לא הייתה מצבם הבריאותי המזהיר של הצרפתים, אלא העובדה שהמצב הבריאותי הזה משתמר למרות התפריט הצרפתי עתיר הקלוריות והכולסטרול.
איך יתכן, שאלו את עצמם האמריקאים, שבזמן שהאמריקאי הממוצע משתדל לצרוך בתפריטו מוצרים דיאטטיים מופחתי שומן, נהנים הצרפתים מתענוגות המזון רווי השומן, ובכל זאת נשארים רזים?

מיטב המוחות גויסו לפיצוח התעלומה ואכן, בשנת 2003, פירסמה קבוצת חוקרים מאוניברסיטת פנסילבניה מחקר שעשוי אולי לתת קצה חוט בדרך לפיתרון: לטענתם, בבואנו לחקור את תופעת ההשמנה אל לנו להגביל את עצמנו לחקר הפרט כבודד, אלא להתבונן על החברה כמכלול.

[

התשובה, טוענים החוקרים, אינה נמצאת במטבוליזם של היחיד, אלא ביחס השונה של שתי החברות לחווית האכילה. בעוד שהצרפתים מקדישים זמן רב לארוחותיהם ומעריכים מנות קטנות ו"אלגנטיות", האמריקאים אוכלים מהר – והרבה.כך למשל, משך הזמן שמקדיש הצרפתי הממוצע לחיסול מנת המקדונלד'ס שלו היא 22.30 דקות, בעוד שהאמריקאי מכלה את אותה מנה בדיוק ב-14.4 דקות. אכילה איטית ומעודנת נחשבת לנימוס בסיסי בקרב הצרפתים, בעוד שהאמריקאים – שתרבותם מקדשת את העבודה, החריצות והעמידה בזמנים– בולסים את מזונם במהירות במטרה לשוב בזמן למשרד בתום הפסקת הצהריים כאן המקום להזכיר, שמהרגע שהמזון ממלא את הבטן ועד שהמוח נותן פקודה להפסיק לאכול, עובר זמן של כרבע שעה. מכאן, שאם האמריקאים זוללים בזמן קצר מרבע שעה, הרי שהם ממשיכים לאכול גם כשכיבתם מלאה, פשוט מכיוון שהמוח טרם "הבין" שהם כבר שבעים.

ההבדלים התרבותיים התהומיים הללו אינם נעצרים רק במסעדות, אלא מחלחלים גם אל המטבח הביתי. החוקרים השוו ספרי בישול צרפתים ואמריקאים, במטרה לגלות האם קיים הבדל בכמויות המרכיבים הרשומות עבור מאכלים זהים.

בעוד שפשטידת תפוחי אדמה לחמישה אנשים כללה 10 תפוחי אדמה בספר הבישול הצרפתי, אותה פשטידה עבור אותו מספר סועדים כללה לא פחות מ-20 תפוחי אדמה בספר הבישול האמריקאי.

כמו כן, מן התמונות המופיעות בספרים ניתן היה להסיק באופן חד משמעי שהקינוח הממוצע בצרפת קטן במידה בולטת מן הקינוח האמריקני.

]בחלק אחר של המחקר התפרסו החוקרים ברשתות שיווק המזון שבפילדלפיה ובפאריז, ובחנו את גודלן הממוצע של מנות המיועדות לצריכה עצמית חד פעמית (כריכים אישיים, גביעי גלידה אישיים, פיצה אישית וכדומה). גם כאן, התוצאות הראו באופן מובהק על הנטייה האמריקאית לאכול מנות גדולות.

מחקרים פסיכולוגיים קודמים הראו כי אנשים נוטים לאכול עד תום את המנה המוצגת מולם, גם אם אינם ממש רעבים (בהנחה שהמנה ערבה להם). סביר להניח שאילו גביע הגלידה היה קטן יותר לא היו האמריקאים קונים שניים אלא מסתפקים באחד, אך כאשר מונח מולם גביע גדול אין הם מסוגלים לזרוק רבע ממנו לפח.

ועכשיו, כל התודות , העזרות, התמיכות, הקרדיטים המקורות וכו וכו מוענקות ל : לי כמובן כמובן, וויקיפדיה, יפתח אילסר, מט"ח, highlearn' קרן לגסי הריטג', נוער שוחר מדע משרד החינוך ואנציקלופדית כרטא

שמור~
יכול להיות שאני יוסיף על הפרדוקס הצרפתי בהסתכלות של שתיית יין..

תודה רבה על המידע המעניין רק לדעתי זה מתאים לאוכל ומתכונים כיי זה על אוכל.

באמת מתאים לפורום אוכל ומתכונים לדעתי...
מועבר..

בכל מקרה, מידע מעניין ותודה על השיתוף D:

אני לא בטוח שזה שייך לאוכל ומתכונים...
זה תחת קטגוריה "מדעי החברה" , מה הקשר לאוכל מתכונים?
בכל מקרה תודה על התגובות ותמשיכו להגיב!

לא מבין למה פרדוקס...
זה קשור בהרבה משתנים מבנה גנטי של בן אדם זמן הארוחה וכו'... לפחות הבנתי למה אני שבע אחרי רבע שעה.. אני אוכל לאט מאוד