החיים על פי אדוארד
טוב אז הסיפור שאני כותב הוא לא ברמה גבוה אני כותב אותו סתם בשביל הכיף,אין לו סוף שאני יודע עלו למעשה אני כול פרק שאני כותב אני העלה באותו יום,יש שגיאות כתיב ולכן אם אתם רואים שזה ממש מעצבן על תכתבו לי כול מיני דברים כמו:מה אתה דפוק כמה שגיאות יש לך.
הסיפור אבל השגיאות הורסות אותו.
את כול זה אני יודע,היה כאן דפי דמויות ותמונות ואם יש לכם רעיון לשיפור. פשוט כתבו אותו בנושא הזה.
אז קדימה נתחיל.
פרק א.
שמי אדוארד ואני לומד ב ווסט דון סקול, חתות הבניים ב ניו יורק,את כול החיים הייתי ילד שמצליח להביא ציונים טובים אבל בו נומר שאני לא כול כך מקובל יש לי 5 חברים קרובים ושני חברים שלמדו איתי ביסודי אבל עברו לבית הספר קווקטון הוא בית הספר היוקרתי באזור,אני רציתי לפתוח דף חדש ולעבור לשמה אך הורי לא מסכימים לי,אז אני שורד את החיים כאן,אף פעם לא הייתי הדבר שבנות הכי רצו אלה אני רציתי אותם,אני הולך לפעמים מכות ועוזר לחברים שלי,ביחד, אנחנו שורדים את המקום הנוראי הזה, אין לי כוח לספר איך אני התחלתי את השנה אבל אני אספר לכם מהזיכרון הכי חזק שלי.
זה היה ביום ד יום רגיל חוזרים בשלוש הביתה,יום לפני כן ילד אחד גנב לי את ה עשרה דולר שלי,שרציתי לקנות בהם אוכל להיום,אותו ילד נחשב לבריון של בית הספר,הוא גבוה מאוד קצת שמן אבל בעל מסה ענקית של שרירים,הוא היה רעב ולכן תפס אותי ולכך את הכסף שלי,אני שאין לי שום כוח גדול נתתי לו את הכסף והלכתי,אבל אני רציתי לינקום,עבר היום ולא אכלתי עד הערב,שיקרתי לאמא שלי ואמרתי לה שאכלתי פיצה,הלכתי למחשב ושחקתי קצת משחקי תפקידים ברשת,ככה כמו כול יום,ב 12:45 הלכתי לישון,קמתי בבוקר ועשיתי כול מה שאני צריך לעשות ויצאתי לדרך.
הלכתי דרך רחובות שראיתי כמה בנות כמו כול יום בדרך אמרתי "בוקר טוב" והמשכתי.
נכנסתי לבית הספר והלכתי לכיתה שלי ט,6 הכיתה הקטנה ביותר בבצפר,29 תלמידים,שהממוצע הוא 34 כמו כול יום רביעי השיעור הראשון הוא אזרחות והשיעור המעייף ביותר שיש,על הבוקר המילים כמו "חוק האזרחות,מלחמת האזרחיים הראשונה"ועוד כול מיני דברים עושים לך כאבר ראש רציני.
אחרי השיעור הלכתי לשתות וחזרתי לשיעור השני לשון.
היה כול כך מעצבן שוב דרק צחק עלי וזרק עלי מחק,אבל כדאי לא לריב אם הכנופיה שלו אז שתקתי ואמרתי לעצמי 'הלוואי וגם לי הייתה חבורה שאתה אני יכול לומר מה שאני רוצה' כול השיעור חשבתי על זה וכשהגיעה ההפסקה יצאתי החוצה,אכלתי ודיברתי אם חברי ג'ק,שוב עבר הזמן ונכנסנו לכיתה,אני לא זוכר איזה שיעור זה היה אבל לא משנה,בדיוק לאחר השיעור שיש הפסקה גדולה של 25 דקות ראיתי אותו את אלביס 'אני חושב שככה קוראים לו כי כולם קוראים לו ככה'
באותו זמן הייתי אם ג'ק ואמרתי לעצמי 'הגיעה הזמן שתפעם,הלכתי אלו והוא היה אם חברה שלו עושה פוזות אם כדור כדורסל,הלכתי אילו וגנבתי לו את הכדור,הוא לא הבין מה קורא והכדור היה רחוק מכאן,אלביס רץ אלי והתחיל לבעוט בי אני לא יודע למה אבל לא כאב לי וכול מכה הצלחתי לעצור לאט לאט התחלתי להבין שזה רציני ולאחר בערך דקה שלא הגבתי כיבלתי כוח ונתתי לו אגרוף לפרצוף,בום הוא לא הבין מאפו זה בה המשכתי לתת תו אגרופם לפנים עד שהרגשתי שקופצים עלי,בשניה אחת אני על האדמה שעלי מייקל,אחד החברים של אלביס,עוד כמה חברים שחו נאבקו בנו וג'ק ברח הוא אמר שהוא הולך להזעיק עזרה ונעלם.
"אתה חושב שאתה תצא מזה בזול"שמעתי את כולו של אלביס הוא תפס אותי והרים אותי בזמן שמייקל קשר לי את הידיים בברזלים,אני צחקתי וירקתי לו בפנים,הוא נגח בי ואיבדתי את ההכרה.
עד כאן פרק א.
אז תנו לי תגובות איך היה ומה לשפר חוץ משגיאות כתיב.