נושא: סיפור- "החולם"

החולם

[B]דמויות[/B]

הדמויות בסיפור הם בעיקר דמות אחת ראשית ושאר הדמויות מוזכרות רק פעמים ספורות במהלך כל הסיפור.

שון -
נער בן 16 שלומד בכיתה י'.
מאז שהיה קטן קיבל את היכולת, או אי היכולת לפי דעתו, לשלוט בחלום ובמציאות.
חלומותיו מופיעים רק פעם בחודש (למעט יום הולדתו ה16).
שון לא יודע איך לעכל את הבשורה, שיכול להיות מצב גדול שהוא נועד להיות "החולם".

דברי הכותב :
ובכן ,"החולם" הוא הסיפור השישי שלי המסופר על כוחם של החלומות לשנות את המציאות ולשקף אותם.
בסיפורנו, כל אחד מכם יכול לחוות פעם אחת מהי המציאות שבה אנו חיים ואיך זה יכול בכמה רגיל לשנות את חלומנו, עתידנו, ואת הדרך אל האושר, האהבה ,התקווה שנראית כלא הגיונית ודבר שלעולם לא נקבל ולא נחווה.
בסיפורנו , זה עומד להשתנות.

פרק 1 :בראשית


כוחניות היא דבר שאתה מרגיש כאשר אתה חזק ואתה ערני, אנרגטי ויש לך כוח בעצם לעשות כל מה שרק תחפוץ בו.
אני לא יודע איך זה אצל אחרים, אצלי, אם אני עייף מאוד ואני נרדם, אני לא חולם כלל, בדרך כלל אני ישן רק כשאני עייף ואני מרגיש שאין לי כבר כוח אפילו למצמץ אני נרדם ולא חולם כלום במשך כל הלילה. קורה לי לפעמים שאני ישן ,ופתאום חולם חלום אחרי הרבה מאוד זמן שלא חלמתי.
אני מתעורר ואין לי שום מושג מה היה פשר החלום הזה.

אני יודע שאין לי ממה לפחד, הרי מהו בעצם "החלום"? האם זה דבר שלכולם יש אותו ? החלטתי לעשות מעשה ולבדוק את זה, הלכתי לדוקטור 'קליימן'. הלא הוא פסיכולוג ומומחה בתחום החלומות.

אני מגיע לקליניקה שלו ודופק בנימוס בדלת. "דוקטור"? אני שואל בתמיהה.
"יבוא" הוא אומר לי ומרשה לי להיכנס לחדרו.
בתוך החדר ראיתי מיטה טיפולית, כמו שיש לפסיכולוגים, את המשרד שלו ואת שולחן העבודה מצד שמאל היה קיר שלם של אוספים נדירים מאוד של אוצרות לא מוכרים, אמנם זיהיתי שם את אחד מחיות גלגל המזלות הסיני, היה זה הנמר שציורו הופיע על אגרטל יפיפייה .
"שלום לך, מה מביא אותך אליי?" שואל בנחמדות רבה הדוקטור.
"זה בנוגע לדבר שאני לא יודע אם הוא נורמלי .." אני אומר לו והוא מתחיל להסתקרן.
"מאז שאני זוכר את עצמי, אף לילה לא הצלחתי לחלום כמו שצריך , אני חושב שרק פעם בחודש ,אם ספרתי נכון... אני חולם חלום מאוד מוזר " אני אומר לו.
"איזה חלום אתה חולם?" שואל הדוקטור.
"זאת בדיוק הבעיה שלי, כשאני חולם אני לא יודע אם אני נמצא בחלום או במציאות." אני אומר
"כשאתה מתעורר? היכן אתה נמצא?" שואל הדוקטור.
"אני חייב לומר שכל פעם שאני מתעורר מהחלום שלי אני נמצא בשגרת חיי, פעם "התעוררתי" ממש במגרש הספורט שבבית הספר באמצע ההפסקה, נראה כאילו אף אחד לא שם לב שישנתי, אפילו אני, או עוד פעם שאני זוכר הייתה שנה שעברה ,באמצע נשף התחפושות אצלנו בבית הספר, אני לא זכרתי שהגעתי לנשף , אני לא זכרתי שבכלל יצאתי מהבית ,אני לא זכרתי מי אני או איפה אני "
"ואיך בכל זאת הצלחת לדעת מי אתה והיכן אתה?" שואל הדוקטור
"בכל פעם זה נגמר בצורה אחרת, איני יודע אם זה צירוף מקרים, פעם הפחידו אותי אז נזכרתי, פעם קיבלתי סטירה מבחורה והצלחתי להיזכר ,ופעם כלב הגיע ונשך אותי ברגל, דבר שהחזיר אותי למציאות". אני אומר לו ומחכה לשמוע תשובה.
"אוקיי . אני לא יגיד לך שזה נורמלי ,אם לא הייתי מומחה בנושא הייתי אומר לך שאתה סובל מנדודי שינה, אך יש לי השערה שזה דבר יותר גדול וכוחני מזה." אומר הדוקטור ומסביר לי קצת על אינסומניה- נדודי שינה. אך מהר מאוד הוא מזדקף ,חושב קצת וישר ניגש למגירה שלידו.
הוא מוציא מהמגירה קופסה של כדורים, השם של הכדורים היה "בונודרמין" –ידעתי שאלה כדורי שינה אך ישר התנגדתי "דוקטור ,לדעתי אתה טועה , אני לא סובל מנדודי שינה, אני יודע שלא!" אני אומר לו ומגביר מעט את קולי.
הדוקטור נעשה קצת חיוור "ובכן, אם אתה תסרב לקחת את הכדורים הללו ,אני אבין" אומר הדוקטור ואני מהנהן בראשי שזה בעצם מה שאני רוצה.
"ובכן , אני רוצה שתגיד לי באיזה שלבים של החודש החלומות מופיעים לך" אומר הדוקטור
אני מביט בו ומבין שאני סומך עליו אז אני אומר לו "תחילת כל חודש בערך" אני אומר .
"אוקיי, פעם הבאה שאתה חולם משהו, תקום מהר ותרשום על דף בדיוק מה שחלמת. אני רוצה שננסה לנתח את החלומות שלך" אומר לי הדוקטור .
"תודה לך דוקטור" אני אומר ויוצא מן הקליניקה לעבר ביתי.

יום למחרת...

השמש מעירה מהקצה השני של הבניין הרחב, אותו הבניין ששייך לחלק ממגדלי "הייס"
הבניינים השייכים לו עצומים, מיליונר שמגיע מארה"ב לישראל ובונה כאן גורדי שחקים ענקיים חייב להיות "הנדיב הידוע" ,בדרך כלל העשירים הם קמצנים ולא תורמים, ביינתים רק כמה ימים עברו מאז שהבניינים האלה הוקמו ועדיין לא ראו אף ניסיון תרומה כלשהו .
ובכן, השמש מעירה על פניי ואני ממשיך את כיווני לבית הספר, היום הלימודים שלי מתחילים באחד עשרה וחצי ,אמנם אני גר רחוק אבל מרחק ההליכה לוקח לי בערך 25 דקות עד ההגעה שלי לבית הספר.
אני מבחין בשומר של בית הספר, שמו 'רונן' והוא מאוד נדיב .
"בוקר טוב רונן" אני אומר לו בחיוך רחב כאשר מרים את היד ומנופף לשלום ובינתיים הוא שותה כוס תה חם ורואים שהוא נכווה בלשון לפי הפרצוף שהוא עשה באותו רגע
"בוקר מקסים " אומר רונן וממשיך לשתות את התה .
אני נכנס לבניין של הכיתה שלי ,ומחפש אם מישהו מהחברים שלי אולי הקדים ואז אני שומע צעקה
"שון, בוא מהר!" צועק לי אחד מהילדים משכבה י' .
הוא נראה מאוד נסער , ישר כשהוא בא הוא משך בידי ולקח אותי לחצר הגדולה ושם ראיתי את המהומה. בערך כ20 ילדים משכבת ט' עולים על החברים שלי ומכסחים אותם במכות ,שאר הבית ספר עודד וצעק והביט בהם נלחמים .
זרקתי את התיק שלי על הרצפה ויצאתי לאמצע המהומה כאשר אני רואה את חברי שוכב על הרצפה ושניים חובטים בראשו בחוזקה, "יא חתיכת דפוקים!" אני צועק עליהם, תופס אותם מהחולצה ומרים אותם, בשנייה אחת הם ניסו לעשות עליי לינץ' אך נתתי לאחד מהם אגרוף בבטן בחוזקה ולשני נתתי בעיטה לתוך הפנים, שניהם נפלו על הרצפה ותוך 2 דקות לקחו את הרגליים וברחו, המשכתי לנסות להפריד את המהומה אך הט'תניקים התנגדו , ופתאום "בום" אני מרגיש פצצה חזקה בתוך העורף שלי ואני מחייך מרוב כאב, עדיף לי לחייך מאשר לבכות ונתתי לעצמי להתעלף...
שמעתי מרחוק צעקות שצעקו "שון הפסיד! ,בוקר טוב לשון! שון האפס! בוקר טוב לשון.."
העיניים שלי שרפו, אני פוקח את עיניי ומוצא את עצמי באמצע העיר, ליד חנות הגלידה אני מבחין שגופי בסדר ,אין עליי אפילו חבלה אחת ,אני "מתעורר" כשאני עומד מול החנות ונזכר שבדיוק רבתי מכות, האנשים שברחוב אפילו לא מסתכלים עליי ,איש מבוגר על אופניים עובר ליד וכמעט דורס אותי ,אני צועק לו "הלו תסתכל לאן שאתה נוסע חתיכת עיוור!" אני צועק בקול רם והוא לא משיב.
נראה כאילו הוא לא שם לב אליי בכלל..
מצאתי בתוך כיסי כמה שקלים והחלטתי להיכנס לתוך חנות הגלידה
"סליחה? כמה עולה גלידת תות ?" אני שואל את המוכר ומחכה לתשובה.
המוכר עומד מולי ולא עונה לי, בדקתי אולי יש עליו אוזניות או משהו כזה אך לא מצאתי כלום.
"סליחה ?" אני שואל אותו.
זה היה מאוד מוזר, חשבתי שאולי הוא חירש ואז ישבתי על אחד הכיסאות בחנות הגלידה עד שנכנס עוד בחור ושאל את המוכר אותו דבר, המוכר ענה לו בנימוס ונתן לו את מה שהיה צריך.
זה היה מאוד מוזר, ופתאום הבנתי.. אם המוכר לא חירש ולא שם לב אליי, זה אומר שמשהו אצלי לא בסדר..

נכנסתי ללחץ ,הידיים שלי התחילו להזיע ואני יוצא מחנות הגלידה בציפייה שמשהו יקרה, הכביש עמוס במכוניות ופתאום אני מבחין במשהו מטורף! זה היה הזוי!
אני רואה בחור בערך בן 17 שעומד באמצע הכביש ,זה הייתי אני...
אני שומע משאית צופרת לו ומחכה שיזוז ,אני מביט בעצמי ופתאום "בום!" המשאית מועכת אותי ואני נשכב על הרצפה מכוסה בדם..
"זה חייב להיות חלום! זה חייב!"

המשך יבוא...

נמשע מעניין,רעיון טוב התחלתה טובה.
ניזסחת את ז בצורה מעולה,
מעניין מה הבעיה של שון האם הוא חי בחלוןם או במציאותת כנראה שיש שיתלו בינהם.

ראשית, אני שמח שאהבת את הפרק ה1 .
אני מקווה שתמשיך לעקוב אחר הסיפור שלי כי הרעיון מאחוריו הוא מאוד מסתורי ומעניין .
שנית ,השם של הסיפור יכול להראות בעיני רבים כחד משמעי ויש ישר יגידו שהוא חולם, אך את הדבר הזה אתם תצטרכו לגלות.

שני דברים:
א]סיפור מדהים וטיפה מוזר,אקרא בקביעות [אם תשלח לי ה''פ על כול פרק שתפרסם זה יהיה מושלם]
ב]חבל שאתה לא משלים את אסון הטבע,דווקא בשיא!

פורסם במקור על ידי טום רידל

שני דברים:
א]סיפור מדהים וטיפה מוזר,אקרא בקביעות [אם תשלח לי ה''פ על כול פרק שתפרסם זה יהיה מושלם]
ב]חבל שאתה לא משלים את אסון הטבע,דווקא בשיא!

א.תודה רבה לך על תגובתך ואני שמח שאהבת ,אשתדל לשלוח ה"פ
ב.אסון הטבע ימשיך.. לא כרגע.

טוב,שאלה מה הקשר ללוגו עם ה-666?

חח אם אספר לך זה לא יהרוס לך.
אני מציע לחכות בסבלנות .לסיפור זה אין הרבה פרקים במספרו.

סיפור מענין מאוד
אהבתי אותו מחכה לפרק הבא

סיפור קצר יחסית,הבנתי,השטן בטח אחראי לכול החלומות האלה

סיפור סוס ועם רעיון שלא ישתמשו בו. אני מת לקרוא את ההמשך ושמעתי עלייך מספיק בשביל לרכוש לך הרבה כבוד וביטחון שלא תא כזב

תודה רבה ליאור.
עומר -לאו דווקא השטן, אני יכול לתת לך רמז שפעם אחת ה666 לא קשור לשטן
תודה רבה גם לך פיקה פוד

ה6 אומר שהיה לזה 6 פרקים?

מאוד אהבתי את הסיפור..הוא מנוסח וכתוב טוב,וגם מאוד מעניין.
מצפה לפרק הבא

איך שחיכיתי שתחזור לכתוב, אתה כותב פשוט מעולה, ועם רעיון ופרק ראשון מושלמים!.



*ילדים מכיתות ט' לא כותבים "ט'תניקים" אלא חמשושים...? לפחות אצלי.