נושא: סיפור- "החולם"

כל התגובות שלכם מעודדות אותי .
תודה רבה לכם ותמשיכו לנחש

מתי הפרק הבא?

פרק 5:מציאות קשה

בכל לילה כמעט,אנו חולמים, חלומות שאינם קשורים ולעיתים הם כן קשורים למצב שבו אנו נמצאים
לעיתים אנו חולמים על מה שאנו רוצים שיקרה
אך לפעמים אנו חולמים על העבר שהיה ועבר כבר, אך עדיין יש בחלום זה שינוי קטן ב"תסריט"
חלומות הם דבר דיי בסיסי שעליו אנו מסתמכים ואילו ישנם מקרים שהמציאות נכנסת לתוך החלום
לדוגמא קחו את השעון מעורר שלכם, שפתאום מצלצל מוקדם בבוקר ובראש שלך, בתת מודע אתה חולם על איש שמחזיק פעמון ומצלצל לך באוזן .
זהו טבעם של החלומות.

אני פוקח את עיניי ומוצא את עצמי באמצע הרחוב ומביט בכביש,אני רואה את עצמי מתהלך לי ואני שומע צפירות חזקות של משאית 12 טון ענקית, שמגיע ומורידה את גופו על הרצפה בחוזקה. המשאית עוצרת כמה מטרים מהפגיעה, אני שוכב מכוסה בדם, שוב אני רואה את המחזה הזה לפניי, תחושת דה ז'ה וו ?כן!
אני עוצם את עיניי ומקווה שזה רק חלום ואני מדמיין אני פוקח את עיניי ורואה את עצמי בחדר
"שון? הכל בסדר?" שואל אותי דוקטור קליימן.
"דוקטור!" אני אומר ושמח לראותו
"הכל בסדר?" שואל אותי
"אני .. נעלמתי" אני אומר לו
"אני חושב שאתה טועה , לא קרה שום דבר " אומר לי הדוקטור
"איך זה הגיוני, אני שתיתי את הגלולה ונעלמתי,הגעתי לבית קברות ופגשתי מישהו בשם דאד.. " אני אומר לו והדוקטור לא מבין על מה אני מדבר
פניו מתחילות לחשוב ושרירי הפנים שלו מתכווצים, רמז לכך שהוא לא מאמין לי.
"אני בטוח שזה קרה!" אני אומר לו
"ומה ראית בסוף? איך שבת לכאן?" שואל אותי
"הגעתי שוב למרכז העיר ,לרגע שבו אני מת, ברגע זה מצאתי את עצמי פה , איתך, שוב " אני מספר לו
"אתה בטוח? אתה הגעת אליי לכאן וסיפרת לי על זה שאתה חולם פעם בחודש ויש לך תופעה מוזרה" אומר לי דוקטור קליימן
ואז נפל לי האסימון...

דוקטור קליימן, כשהכרתי אותו בפעם הראשונה , זה היה יום לפני שרבתי מכות עם שכבת ט',באותו בוקר נכנסתי אל הדוקטור ושאלתי אותו על התופעה שלי ,הוא הציע לי כדורי שינה ,וסירבתי כי ידעתי מה הבעיה שלי והוא לא הבין זאת.
איכשהו.. חזרתי לאותו היום, אותו היום של קרב המכות נגד שכבת ט', אם חזרתי לאותו היום, וכבר חוויתי אותו בעבר, או שהיה לי חיזיון על אותו היום ,או שאני חולם עכשיו שאני נמצא שוב באותו היום .
האופציות הם מעטות, אך ההיגיון שעומד מאחוריהם הוא מסובך.
אך אני לא יודע מה היה החלום ומהי המציאות שאני חווה, כנראה שאני גם לא אדע.
אני מגיע לבית הספר ואומר בוקר טוב לשומר שבכניסה
"בוקר טוב רונן" אני אומר לו בחיוך רחב כאשר מרים את היד ומנופף לשלום ובינתיים הוא שותה כוס תה חם ורואים שהוא נכווה בלשון לפי הפרצוף שהוא עשה באותו רגע
"בוקר מקסים " אומר רונן וממשיך לשתות את התה .
אני נכנס לבניין של הכיתה שלי ,ומחפש אם מישהו מהחברים שלי אולי הקדים ואז אני שומע צעקה
"שון, בוא מהר!" צועק לי אחד מהילדים משכבה י' .
בפעם השנייה שאני חווה את זה , כבר ידעתי מה לעשות.
לא ידעתי האם זה היה הפעם הראשונה שאני חווה את הרגע או הפעם השנייה .
אני מגיע לחצר בית הספר ומבחין שחבריי נאבקים שם .
אך הפעם אני משנה קצת את הדברים ...
אני מקלל את שכבת ט' והם מביטים בי בצורה מוזרה , כולם, הם עוזבים את חברים שלי וכולם מתקרבים אליי.הפילו אותי על הרצפה ואני הרגשתי את הכאבים בכל הגוף עד שנעלמתי...
ומוצא את עצמי באמצע העיר, ליד חנות הגלידה אני מבחין שגופי בסדר ,אין עליי אפילו חבלה אחת ,אני "מתעורר" כשאני עומד מול החנות ונזכר שבדיוק רבתי מכות, האנשים שברחוב אפילו לא מסתכלים עליי
אני מגיע לרגע שבו אני שוב רואה את גופתי מונחת על הרצפה, אך זה פשוט עוד לא קרה...
אני מסתכל על הכביש והוא ריק כמעט ממכוניות, אני חוצה את הכביש בזהירות ואני רואה איש זר שלבוש מוזר לוקח לזקנה את התיק ובורח... אני מבחין שאני עומד באמצע הכביש ושומע צפירות של משאית..
הדבר האחרון שראיתי, הם שני פנסי המשאית הענקיים האלה והמשאית שמחצה אותי, לכמה דקות עוד הייתי בחיים, הבחנתי קלות באנשים שהיו סביבי, וכולי מכוסה בדם, בפעם הראשונה באמת, שאני עצמי, חוויתי את המוות שלי, מבלי לראות אותו .הבנתי שזה לא היה חיזיון וזה קורה עכשיו .
החלומות שלי, הם אלה שהביאו אותי למצב הזה, למצב הזה שבו הדופק שלי מאבד את נקודות החיים לאט לאט ובזהירות.
בדקה האחרונה של הנשימות שלי אני רואה את שון, הבחור שנתן לי את הגלולה מתקרב לגופה ואומר לכל האנשים "זוזו בבקשה אני רוצה לראות את מצבו " אומר לכולם
שון, שזה בעצם אני, מתקרב אל גופתי ומתכופף הוא אומר לי "תנשום עמוק , אתה תמות אך זה עוד לא נגמר" אומר לי שון ובורח משם במהירות .
הרגשתי את טיפות האוויר האחרונות שלי נגמרות, ובכמה נשימות חזקות ואחרונה איבדתי את ההכרה ואת הדופק ...הרופאים מגיעים לשם והפרמדיק שניסה לטפל בי אמר לכולם
"הוא מת".

המשך יבוא...

האמת, אתה מצליח ובגדול.
הקטע אצלך זה שאתה מצליח לעשות את זה פשוט ומובן מאליו!
המשך כך!

אגב אני זוכר שהיית קורא את הסיפור שלי כשהיית פעיל, הוא חזר לפעילות מלאה.

וואוו-זה מסובך..
עכשיו הוא בטוח יגיע לבית הקברות ויפגוש את דאד עוד פעם..

איזה סיפור מותח...
איך יכול להיות שזה לא קשור בזמן?
(אתה אמרת שזה לא קשור)

וואחד סיפור אתה מבשל פה

1.תודה רבה לכולם.
2.זה לא קשור לזמן בכלל.
שון יכול לחלום חזיונות, דבר שמראה לו את העתיד , זה מחלק את המציאות שלו לשתיים
1.הוא חווה כבר את החיים שלו 2.הוא יחווה אותם
שתי אפשרויות אלה מגיעות לידי ביטוי בזה שהוא לא מבדיל בין מציאות לחלום.

מסכן שון,טיפה מזכיר לי משהו שכתוב בהארי פוטר

מה זה מזכיר לך ?

ואשמח אם עוד אנשים יגיבו על הפרק החדש.

לדוגמא בספר החמישי שלהארי יש את החלום הזה שהוא בעין הנחשית נגיני ורואה את ההווה,זה שונה אבל די דומה,שון "רואה" את העתיד והארי חולם את ההווה במקומות שבהם וולדמורט קשור.

אני שמח שהשתמשת ב " כשאמרת "רואה"
כי זמן לא קשור לסיפור שלי - הפעם.

בכול מקרה,אחלה סיפור,מחכה לפרק הבא.
בבקשה תביע את דעתך על הסיפור שלי

ארווין, מתי הפרק הבא?

מחר נראלי..