סיפור- "החולם"

**monster** · 01-29-2011, 11:59 AM

קראתי את פרק 3 פרק מגניב

**Dia** · 01-29-2011, 12:06 PM

תשמע, הרבה זמן לא הגבתי, אבל אני אגיב על פרק חמש.
פרק מיוחד, דיי טוב, הכתיבה שלך מצויינת וכמו שאדם אמר, אתה כותב אותו בכל כך פשטות שזה טוב.
כל הסיפורים של כולם מובנים, שלי במיוחד וזה גורם לפעמים לבעיות בסיפור, אז אם חישבת את זה או לא,
יש לך סיפור מעולה.

בעניין העלילה, אני חושב ששון באמת מת והוא יגיע לעולם החלומות שלו ושם נראה אולי ישות חדשה.
אבל יפה מאוד, אתה מבהיר את זה בצורה נקייה שזה לא הסוף, שאפילו ששון מת, זה עדיין לא סוף הסיפור, אפילו התחלתו. כל הכבוד.

**Erwin** · 01-29-2011, 12:08 PM

תודה רבה לך ליר
תודה רבה ליאור .

זה מה שאני אוהב בסיפורים שלי, פשוטים .

**El Bandito** · 01-29-2011, 02:38 PM

אמרת שאולי היום הפרק הבא לא?

**Erwin** · 01-29-2011, 06:42 PM

פרק 6:זיכרונות

כאשר אנחנו מאבדים מישהו שקרוב אלינו, קרוב משפחה ,חבר ,או סתם שכן או מישהו שהכרת
יש לך בפנים ,עמוק בתוך הלב ,את תחושת האובדן.
התחושה הזו, בלתי ניתנת להסברה סבירה .
אובדן הוא סוג של תחושה שמרגישים אכזבה, דיכאון ,נטישה .
הדבר הכי מוזר שיכול לקרות בתהליך "האובדן" הוא לא אחר מאשר החלומות שאנחנו חולמים בזמן האובדן.
בדרך כלל נחלום על מי שאיבדנו, אם איבדת חבר, אתה תחלום על החבר שלך ועל הזיכרונות שהיו לכם ביחד, לרגע אחד אתה תצחק כאשר תיזכר ברגעים המשעשעים ולרגע שני אתה תבכה כי תיזכר כמה אתה אוהב אותו וכמה יהיה לך קשה להתרגל לחיים בלעדיו.
האובדן הוא בלתי אפשרי למניעה,אפילו שרוצים עמוק בתוך הלב.
הזיכרונות הם דבר מדהים, שיש לכל אחד חלקה בזיכרונות שמזכירה משהו אחר
הזיכרונות הם הטבע שלנו, וגם אם הייתם רוצים למחוק אותם, לא הייתם יכולים .

הרגשתי שגופי לא זז, העיניים שלי נסגרו ונפתחו כמה פעמים בכמה שניות במהירות רבה
בדקה האחרונה של הנשימות שלי אני רואה את שון, הבחור שנתן לי את הגלולה מתקרב לגופה ואומר לכל האנשים "זוזו בבקשה אני רוצה לראות את מצבו " אומר לכולם בבהלה .
שון, שזה בעצם אני, מתקרב אל גופתי ומתכופף הוא אומר לי "תנשום עמוק , אתה תמות אך זה עוד לא נגמר" אומר לי שון ובורח משם במהירות רבה כאשר מביט כמה פעמים אחורה לבדוק אם אני בסדר.
הרגשתי את טיפות האוויר האחרונות שלי נגמרות, ובכמה נשימות חזקות ואחרונה איבדתי את ההכרה ואת הדופק ...הרופאים מגיעים לשם והפרמדיק שניסה לטפל בי אמר לכולם
"הוא מת".
לא הרגשתי כלום, לשנייה ראיתי כי הכל חשוך ואז פקחתי את עיניי
הייתי באוויר ,עף כמו ציפור בשמיים, הרוח שנשבה על פניי ,כל כך קרה, אך אפילו את תחושת הקור הצלחתי לאבד .
לא הבנתי איך זה קרה, אך מהר מאוד מצאתי את עצמי בסוג של גן יפה תואר ,עם פרחים ,עצים ,שולחנות וכיסאות .
"וואו" אמרתי לעצמי בלב כאשר מישהי מפתיעה אותי מאחורה
"כן .. גם אני אמרתי את זה כשהגעתי לכאן " אומרת הבחורה
ראיתי בחורה ,יפה מאוד ,בלונדינית עם עיניים ירוקות יפיפיות ,היא הייתה רזה ופניה היו כל כך יפות ,כמו של מלאך .
"איך קוראים לך ?" שואלת אותי
"שמי שון " אני אומר לה בסוג של אי הבנה
"ולך?" אני שואל אותה
"ניקול" אומר הבחורה
"בן כמה אתה ?" שואלת אותי
"16" אני אומר לה בביישנות ושואל אותה בחזרה "ואת ?"
"20 " עונה לי בחדות .
"מה זה המקום הזה ?" אני שואל את ניקול
היא מתאפקת שלא לצחוק עליי ואני לא מבין ועושה פרצוף של עולה חדש שהגיע לארץ חדשה בלי שפה ובלי ידע קודם .
"זה העולם הבא" אומרת לי
"העולם הבא ?" אני שואל עם פרצוף מופתע "איך זה הגיוני?" אני שואל את עצמי
"חה חה חה " ניקול צוחקת ואומרת "אתה דווקא חמוד " אומרת לי
"תודה.. אני חושב" אני אומר לה
היא מתקרבת אליי ותופסת את הפנים שלי עם שתי ידיה הקטנות, היא מתקרבת עם פניה ומנשקת אותי נשיקה רכה עם שפתיה היפות והחמות .זה היה קצר מאוד ,וחבל שכך .
"מה זה היה ?" אני שואל אותה
"סתם..." אומרת והולכת משם במהירות ניקול כאשר מדלגת בשדה הפרחים.
הייתי דיי נבוך.. אבל זה עבר לי מהר כי חשבתי על משהו אחר לגמרי
נזכרתי בכך ששון אמר לי שאיני מת, אלא משהו שונה שלא הבנתי את פירושו.
ידעתי שאני לא מת, אך לפי מה שניקול אמרה ,אני מת ועוד איך .
לא ידעתי לאן ללכת או מה לעשות ,הדבר היחיד שעלה בראשי הוא שאני צריך לחכות ...
וחיכיתי , עברו כמה שניות עד שפתאום ראיתי מישהו מוכר מאוד,זה היה דאד!
"שלום לך שון " אומר לי דאד בחיוך קל כאשר מתקדם במהירות
"דאד! אני שמח לראות אותך שוב!" אני אומר לו
"כן כן ,זה מיותר " אומר לי
ורק אז הבנתי .. אני נמצא בעולם המתים, ודאד .. לא סתם פגשתי אותו בבית הקברות..
יש גם משמעות לשם שלו dead , רק עכשיו הבנתי ,הבן אדם מת, ואני פגשתי אותו לפני זה .
הוא אמר לי משהו ,ואני זוכר בדיוק איך זה הלך.

בבית הקברות... (זיכרון)
"אוקיי.. אני מניח שאתה יודע למה אני פה " אני אומר לו
"אין לי מושג מה אתה עושה פה " אומר דאד
"מה זאת אומרת ?" אני שואל
"יש לך זמן " אומר לי דאד
"זמן למה? מה אמור לקרות?" אני שואל

הבנתי .. שאני בעצם מת, ששון ,שהוא בעצם אני ,מעולם המתים ,ירד כדי להביא לי גלולה, שתיקח אותי לבית הקברות, ובעצם תעזור לי למנוע את המוות שלי .
לשנייה אחת לא יכולתי לנשום .
הרגשתי מין ריקנות כזו בתוך הגוף ועצמתי את עיניי וכאשר פקחתי אותן
הייתי שוב , במרכז העיר ,קרוב לכביש,כאשר ידעתי מה הולך לקרות ,והאם אני יכול למנוע אותו...

המשך יבוא..

**El Bandito** · 01-29-2011, 06:46 PM

בקושי הבנתי משהו,אבל פרק נחמד

**Erwin** · 01-29-2011, 06:52 PM

פורסם במקור על ידי טום רידל

בקושי הבנתי משהו,אבל פרק נחמד

שון מגיע לעולם המתים .
הוא פוגש שם את ניקול ומתלבט
האם הוא מת כמו שהוא חושב
או שהוא עדיין חי כאשר שון אמר לו שהוא לא מת עדיין והכל יהיה בסדר.

לבסוף, דאד dead רואה את שון בעולם המתים ושון מקבל הזדמנות להציל את עצמו ממוות
אך האם הוא יצליח ?

הפרק הבא הוא האחרון

**monster** · 01-29-2011, 06:57 PM

קראתי עכשיו את פרק 4
פרק מענין ומשאיר מתח לפרק
בית הקברות הוא גן עדן?
שון מת ובא לגן עדן?

**Zepeli** · 01-29-2011, 07:41 PM

וואוו!איזה פרק!
בראבו!

**Ne-yo** · 01-29-2011, 08:00 PM

קראתי את פרק 4+5 ובאמת נהנתי..אני לי כל כך ביקורת..תודה

**Erwin** · 01-30-2011, 12:47 AM

תודה רבה לכם!

**El Bandito** · 03:47 PM

אם הפרק הבא הוא האחרון,אתה ממשיך את "אסון הטבע" או סיפור חדש?
וזכור:
אנחנו בוכים מרוב שזה יפה.

**Erwin** · 01-30-2011, 03:53 PM

ניסיתי להמשיך את אסון הטבע,מהמקום שבו הפסקתי אותו .
והבנתי שהוא לא יחזור , לא בזמן הקרוב.
אך בימים אלה אני עובד על פרקים ראשוניים של סיפור חדש.

**El Bandito** · 01-30-2011, 03:56 PM

ארווין לא התרגשתי ככה מסיפורים מאז שקראתי את "הארי פוטר ואבן החכמים"

**Erwin** · 01-30-2011, 03:58 PM

אני מאוד שמח D:

נושא: סיפור- "החולם"

הגדרות נושא

מידע על הנושא

משתמשים שצופים באשכול

הרשאות