עושים את זה הרבה בסיפורים, קופצים כדי שהקוראים יניחו שלא היה אירוע מיוחד בזמן הזה.
פרק 1 חלק 3- לברוחסרקתי את המקום בחשדנות, המראה הלא-חשוד רק גרם לי להרגיש יותר חשדנות.
"אתם איתי?" שאלתי את צ'יט וצ'אק, בעוד צ'יט רודף אחרי זבוב קטן וזריז וצ'אק רודף אחרי הזנב של עצמו.
"כן" ענו בהחלטיות מוחלטת "אנחנו איתך עד הסוף".
"או עד שצ'אק יאכל לעצמו את הזנב" מלמלתי לעצמי בגיחוך, כנראה חזק מדי כי צ'אק שמע.
"היי..." הוא אמר "ניסיתי, הוא בכלל לא טעים, אז למה לי לטעום שוב?"
רציתי להגיד לו: "כדי שתוודא שהטעם אחיד" אבל שתקתי.
הרבה קופים הסתובבו לידינו, קופים מסוגים שונים, היו קופים בהירים בלי שערות וקופים כהים בלי שערות, רק רציתי לברוח משם במהרה.
הרגשתי את פלומת השערות העבה שעל גבי מסווה אותי בדשא הגבוה, הרגשתי חלק מהאדמה.
צעדתי בשקט אבל בזריזות אל עבר מקום שנחסם בעמודים גבוהים, ידעתי שאוכל להשתחל בין המרווחים ביניהם.
"וואק!" צווחתי בבהלה, ציפור שחורה ענקית שנראית כאילו דרכו לה על הראש עשרות פעם רצה ליידי, היה לה מקור ענק וחד וצוואר ארוך במיוחד, בצוואר ובראשה לא היו נוצות כלל.
יצור כלבי קטן ורזה רדף אחריה, תן שחור גב קטן, שהיה נראה שקוע במאבק עם הנשר האימתני.
החיסרון של הנשר היה משקלו וגודלו, למרות ששקל בעקרון כמו התן, הוא היה כבד מדי כדי לחמוק בתעופה לאוויר, ולא היה ספק שהיתרון הוא של התן.
הקופים רצו אליהם, והפרידו ביניהם, איזו התנהגות מוזרה, כמובן שאני, צ'יט וצ'אק ברחנו משם.
"איך נצא מכאן לעזאזל?!" מלמלתי לעצמי בעצבנות.
"תצאו מכאן?" שמעתי נחש מלחשש בקול ישנוני ומסתורי "לא נראה לי..."
הוא היה כהה, ארוך מאוד, וארסי- ממבה שחורה שנראתה כאילו ברגע שנצא מהמקום היא תטרוף אותנו.
לפתע שתי זרועות חלקות ובהירות- של קופים ללא פרווה, תפסו אותי, והידקו לי משהו לזנב, יהיה לי קשה להוריד את זה.
"ניצלתם..." לחשש הנחש "אבל לא להרבה זמן..."
הם הכניסו אותי למעין כלוב קטן ושמו אותי על מפלצת ענקית, עם מאות כלובים אחרים.
אני זוכר שנרדמתי, הלכתי יותר מדי בכלוב עד שכאבו רגליי, ונרדמתי.
התעוררתי במקום משונה, הייתי בכלוב קצת יותר גדול מהכלוב הקודם, כלוב לידי היה צ'אק, אבל לא ראיתי את צ'יט.
הרבה מאוד קופים בלי פרווה הסתובבו באזור עם הדברים שעושים אור לבן, ועם כל מיני סוגים של מזון מוזר, האמת שהוא היה דיי מגעיל.
צ'אק, לא היה לבד בכלוב, היו איתו עוד זאבים, בני מינו- אך בגלל שנהגנו לדבר הרבה, כי כלובינו שכנים- הזאבים דחו אותו מלהקתם.
עברו עוד כמה ימים, בימים האחרונים אני וצ'אק דיברנו פחות, בעיקר על צ'יט ועל העובדה שאנחנו רוצים לברוח.
יום למחרת אני קם בכלובי, כשיש בראשי רעיון לבריחה, אך צ'אק לא היה בכלוב, ולא ידעתי מה עלה בגורלו.
"אני אברח" אמרתי לעצמי "בשביל כולם".
קראתי את פרק 3. הכתיבה שלך ממש טובה וכיף לקרוא את הסיפור שלך.
יש לך שגיאת כתיב אחת:
*בדשאהרגשתי את פלומת השערות העבה שעל גבי מסווה אותי בדשה הגבוה
קצב העלילה קצת מהיר מדי בשבילי.. בנוסף הסיפור נשמע קצת מרוחק.. לא יודע איך להסביר את זה.
בגדול נראה לי שזה סיפור מעולה ואני מחכה לפרק הבא!
אני שמתי לב שהעלילה מתקדמת מהר, מקסימום כשאני אגמור את הסיפור אני אכתוב אותו מחדש איטי יותר ומפורט יותר, אני לא מתכוון להפסיק עם זה באמצע, כי זה יכול ליצור בעיה לאדם שיקרא את כל הסיפור ברצף ופתאום יגיע לפרק איטי.
לגבי הטעות אני אתקן.
אהה.. ויכול להיות שזה מרוחק לך, כי הסיפור מתרחש בכלל באפריקה, ואולי גם אופי הסיפור מיוחד לך ולא מוכר לך מסיפורים וספרים אחרים.
עוד להגיב ולהצביע בסקר.
יש כרגע 1 גולשים שצופים באשכול. (0 משתמשים ו-1 אורחים)