נושא: פוקימון-המטרה הראשונה

פוקימון-המטרה הראשונה:
הקדמה:
מחוז האורטלון,מחוז שומם כמעט מאדם,מפוקימון רגיל.
עד המאה העשרים ואחד,מאמן צעיר שמו הוא אש,אש קאצ'ם הגיע יחד עם ידידו גרי אוק,במטרה לחקור את המחוז השומם הזה.
אחרי זה הכול השתנה,ארסיאוס אבי כול הפוקימונים,יחד עם אדון הזמן ואדון המרחב,פאלקיה ודיאגלה,ברגע שהם הבינו שהם צריכים לעבוד יחד עם בני האדם ולא נגדם,הם בכוחות קסם,הביאו את כול סוגי הפוקימונים,למחוז החדש הזה,מספר מאמנים,ביניהם מנהיגי מכון וחברים רביעיות אליט שפרשו הגיעו לשם,ביניהם היו,וולקנר מהעיר סאנישור שבסינו,סמל סרג' שהגיע מורמיליון שבקנטו,סינת'יה אלופת סינו,סטיבן סטון שהגיע מהואן,ברוק שהגיע מפיוטר שבקנטו ואיתם עוד עשרות ומאות מאמנים.
איתם הגיע גבר חסון,פניו מצולקות,שמו של האיש היה סביסטיאן,אף אחד לא ידע מיהו,או מאיפה הוא הגיע,רק הוא עצמו ידע מיהו,מאיפה הוא הגיע,ומה לעשות במחוז הזה בשביל לשלוט בו ובכול הכוחות שכלואים בו,הכוחות של ארסיאוס.
ערים חדשות,עיירות קטנות קמו תוך זמן קצר יחסית,מעטים ידעו שבהר שמשקיף לכול המחוז,נמצא ארסיאוס,שיגן עליהם.
תוך כמה שנים,בשנת אלפיים ואחת עשרה,נער בשם עומר,יצא למסעו,להשיג את שמונת תגי המחוז,ולנצח בליגת הפוקימון,זו הייתה המטרה הראשונה.


דמויות:
טובים:

ספוילר

בקרוב...

מנהיגי מכון:

ספוילר

בקרוב...

רעים:

ספוילר

בקרוב...

מאמנים:

ספוילר

בקרוב...

רשימת פרקים:
פרק-ראשון-פוקימון מושלם:
דמויות:עומר,המאמן המסתורי,אש,גרי,פרופסור איקרן ואמו של עומר.
פוקימונים:,,.

פרק ראשון-פוקימון מושלם:
זהו סיפור על נער צעיר,שמו עומר,עומר ג'ונס.
עומר היה נער צעיר שהגיע מהעיירה מרופי הקטנה,הוא לא ידע שתוך מספר שבועות הוא יכנס למלחמה ענקית על חייו ועל כול המחוז,אבל אני מקדים,נתחיל מההתחלה.
היה זה בוקר שמשי,באופן מוזר לא היה אף ענן בשמיים של הבוקר,השמש האירה על העיירה שבה גר פעם אש קאצ'ם האגדי,המאמן הראשון שהגיע למחוז,קרני השמש הגיעו לכול בית ובית.
בעיירה מרופי היו כעשרה בתים,בית משפחת ג'ונס,בית משפחת ליבס,עוד בית של שבע משפחות,הבית של פרופסור איקרן והמעבדה של אותו פרופסור.
בבית משפחת ג'ונס היו כחמישה דיירים:
דוקטור סטיב ג'ונס,ראש המשפחה ואביו של עומר ג'ונס,עוזרו שפרופסור איקרן שהגיע ממחוז ג'וטו למטרות מחקר.
אשתו לוסי ג'ונס שהגיעה גם היא ממחוז ג'וטו,אבל למטרות אחרות.
ושלושת ילדיהם,עומר,גיא וסוזן,עומר וגיא היו תאומים,אך אף פעם לא הסתדרו ביניהם,תמיד רבו על דברים שונים.
סוזן הייתה האחות הצעירה ביותר ותמיד הייתה לבדה,תמיד,היה הייתה צעירה מאחיה בחמש שנים.
המסע של גיא התחיל כבר לפני שבוע,ומאז לא נשמע ממנו,לא הגיע טלפון או מכתב בשביל המשפחה.

קרני השמש הראשונות שנכנסו לחדר העירו את עומר במהירות די רבה,עומר ג'ונס היה מאלה שמעדיפים להוציא כמה שיותר אנרגיות בשעות הערנות שלהם.
עיניו של עומר היו ירוקות כאזמרגד נוצץ,שערו היה שחור כלילה אפל,עורו היה חיוור מאוד,ככה זה,למרות שבילה את רוב שעות היום בחוץ הוא לא הצליח להעלים את עורו החיוור,אך זה התאים לו מאוד,עומר היה מאלה שתמיד מצליחים בכול,הוא היה הילד החכם ביותר בכיתה,היפה ביותר בשכבה,ובעל הכי הרבה חברים.
אך בכול זאת הוא לא היה שחצן וכולם הופתעו מזה,עומר היה ילד די שתקן,אבל הכול השתנה באותו יום,היום שבו הוא יוצא למסעו,להשיג את שמונת תגי המחוז הזה.
בואו נחזור לסיפורנו,בלילה האחרון לפני ספטמבר,התחרות האגדית בין ענקי הדור של קרבות הפוקימון,גרי ואש נלחמים בקרב של שישה על שישה,קרב מלא,עומר צפה בתוכנית הזו,הוא ידע בדיוק מי ינצח ואיך,הוא לא ידע להסביר זאת,הוא ידע,שאש הולך לנצח בניצחון מוחץ של פיקאצ'ו האגדי שלו נגד האומברון האגדי של גרי,והנה זה בדיוק קורה,פיקאצ'ו של אש שניצח את בפיג'יוט הכמעט בלתי מנוצח של גרי בעזרת מתקפה מדויקת מאוד של רעם חזק הוביל לכך שפיג'יוט יחטיא את מתקפת השמיים החזקה שלו והביס אותו.
גרי נראה די לחוץ לעומת אש,הוא הוציא את הפוקימון הכי חזק שנשאר לו,אומברון נגד פיקאצ'ו,אך לפני שהקרב התחיל בין השניים,אמו של עומר נכנסה,היה לה עיניים כחולות,שיער חום היא חייכה ואמרה:"עומר,מחר היום הגדול,ועכשיו,למיטה".
עומר סגר את הטלוויזיה,אימו סגרה את האור,עומר עצם את עיניו היפות ונרדם.
השמש המוקדמת העירה את עומר די במהירות,עומר התלבש,חולצתו הייתה ירוקה-כחולה,מכנסיו היו שחורים כלילה,הוא לקח את הכובע האדום-לבן שלו,והוא יצא מדלת הבית,לכיוון המעבדה של פרופסור איקרן.
עומר ראה את המעבדה די במהירות,הוא דפק על דלת של המעבדה וממנו יצא איש מבוגר מעומר בערך בעשרים שנה,היו לו משקפיים עגולים,חלוק מעבדה לבן כשלג,היו לאיש מגפיי עור שחורות,כפפות גומי דביקות ולבנות אך טיפה מלוכלכות יותר מהחלוק שלו,היה זה פרופסור איקרן.
הפרופסור חייך אל עומר ואמר לו:"עומר ידידי הצעיר,מה שלומך היום,האם אני יכול להציע לך משקה קל?",עומר חייך ואמר בקול משועמם:"מצטער פרופסור,אך לא ברצוני לשתות,אני פה בשביל..." אך לפני שעומר הספיק לסיים את משפטו הפרופסור השלים ואמר:"בשביל לקבל את הפוקימון הראשון שלך,אמור נא לי,איזה מחוז הפוקימון שאתה רוצה ומהו סוגו?" עומר חייך ואמר:"פרופסור פרופסור אתה יודע שיש לי כמה אופציות וכול אחת נמצאת ממחוז אחר וסוג אחר,יש את צ'רמנדר ואת באלבזור שמקנטו,את טוטודייל שמג'וטו,טריקו מהואן,צ'ימצ'אר וטרטוויג מסינו ואת טפיג ממחוז אונובה,אבל אני אקח פוקימון אנרגטי וחכם,חזק ומוכשר,מהיר אך הגנתי,פוקימון מושלם אך יש בזה בעיה ואתה יכול לומר לי מהי הבעיה?" הפרופסור חייך ואמר:"כן,הבעיה היא שאתה מבקש פוקימון מושלם,ויש רק אחד כזה,וזהו ארסיאוס,בשבילך הייתי ממליץ על טרטוויג" עומר חייך ואמר:"כן,טרטוויג הוא אכן בחירה די מוצלחת,תודה לך פרופסור".
ששניהם נכנסו לתוך המעבדה[השיחה התנהלה בסף דלתו של הפרופסור]עומר רצה רק לפגוש את זואי,הילדה הכי יפה בכיתה,אך הייתה בעיה אחת קטנה:זואי יצאה יום קודם לכן למסעה,עם חברתה הטובה ביותר לילי,עומר רק רצה לצאת למסע ולמצוא אותה.
ששניהם הגיעו לתוך "היכל הפוכדורים" עומר הבחין ששלושה פוכדורים אינם,הפוכדור של מדקיפ,של פיפלאפ ושל טוטודייל,הוא ידע מי לקח את טוטודייל,זה היה אחיו,גיא,לפני שגיא יצא למסעו הוא נלחם נגד מאמן מסתורי,גיא השתמש בטוטודייל והמאמן המסתורי השתמש בטורוס.
כנראה לילי וזואי לקחו את מדקיפ ואת פיפלאפ,הפרופסור הגיש את הפוכדור של טרטוויג והם נפרדו איש איש לדרכו.
הפוכדור של טרטוויג החדש של עומר היה בצבע אדום-לבן כמו כובעו של עומר,הפוכדור היה מצוחצח היטב,אך לפני שעומר יצא מהעיירה מרופי הוא ראה אותו.
אותו מאמן מסתורי,בעל גלימה חומה,קרועה מעט,בעלת ברדס בצבעה של הגלימה,המאמן המסתורי אמר בקול צרוד למדי:"שלום לך מאמן צעיר,ראיתי אותך,אתה קיבלת את טרטוויג מפרופסור איקרן,ואני מזמן אותך לקרב פוקימונים".
המשך יבוא...

תודה

נשמע סיפור מענין מאוד
מחכה להמשכו
הסיפור מבוסס על אחד המשחקים שלך?

ליר-לא,זה לא סיפק אותי,מין הנימוס הרגיל שלי אני אומר "תודה" וזה גם הדבר היחיד שעלה לי לראש.
ליאור-לא זה לא מבוסס על המשחק,אבל המחוז כן,הערים כן,אני אנסה לכתוב מהר,יש לך עצות לשיפור?
עוד תגובות?

לא הבנתי אותך

נראה לי הבנתי אותך,תגיד לי אם אני צודק
שזה סתם תגובה שלא עוזרת להתקדמות הסיפור,ומי שלא קורא את הסיפור שלא יגיב.
אני צודק?