Pokemon GO
עמוד 1 מתוך 2 12 אחרוןאחרון
מציג תוצאות 1 עד 15 מתוך 23

נושא: The Artists

  1. משתמש מנוסה
    תאריך הצטרפות: Dec 2009
    הודעות: 3,809
    #1
    הקדמה
    'המפץ- זהו מקרה מאוד נדיר שקורה פעם בכמה וכמה שנים, פעם בכמה שנים בליל ירח מלא ישנו פיצוץ אשר אינו נראה או נשמע לבני האנוש.
    יש האומרים שהנוכחים במפץ, ללא ידיעתם מקבלים כוחות ונשק מיוחדים, ונקראים ארטיסטים-אמנים.
    יש כאלו המאמינים שהמפץ יצר את העולם ולארטיסטים יש היכולת לתקן את העולם.
    אך כל אלו רק שמועות, או שמא לא?

    מדריך דמויות
    ייכתב בהמשך...

    מדריך פרקים
    פרק 1-התחלה חדשה
    פרק 2-ארטיסט
    פרק 3-עוצמה מלאה!, כוחות מתנגשים!
    פרק 4-קריאת מחשבות
    פרק 5-עוד אחת אחרונה
    פרק 6-פיסות מן העבר, זיכרון של אף אחד
    פרק 7-אורח מן העבר

    הפרק הראשון בתגובה הבאה


    עריכה:יש לי בעיה בפרסום הפרק אני מעתיק ומדביק מהword והמסך נהיה כחול
    מי שיודע איך לטפל בזה שישלך לי ה"פ בבקשהה זה נורא חשוב לפי דעתי התוכן של ההודעה ארוך מדי
    נערך לאחרונה על ידי Baruna, 02-10-2011 בשעה 09:10 PM


  2. משתמש מנוסה
    תאריך הצטרפות: Dec 2009
    הודעות: 3,809
    #2
    [FONT='Arial','sans-serif'][/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif'][/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif'][/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']פרק 1:התחלה חדשה[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"אם כך, נראה שיש לך בעיות רציניות אדוני" אמר אדם המנהל לאדם מסתורי, הוא ישב על כסא, גבו היה מופנה אל המשרת והוא צפה בצג פלזמה עצום המראה את האירועים.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"הילד הזה, הוא נוכח בזמן המפץ, הוא מסוכן אבל אפשר לדכא עוד את הכוח שלו, כי בשבילו..." מלמל האדם המסתורי, "זאת התחלה חדשה"[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']*שעתיים לפני כן.[/FONT]

    [FONT='Arial','sans-serif']נער בעל שיער חום בהיר עמד בפתח השער, עיניו היו חומות, הוא לבש גופייה שחורה וג'ינס בעודו מחייך חיוך קטן.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"היי דרו!" נשמעה צעקה לעבר הנער וזה סובב את ראשו למקור הקול.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"לא חשבת להתחיל בלעדיי נכון?" שאל הקול.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']הנער המכונה דרו הסתכל אחורה, אל עבר נערה בעלת שיער בלונדיני יפהפה, עיניה כחולות, היא הייתה לבושה בחולצה לבנה עליה סמל של ספר וחצאית משובצת אשר חשפה מרגליה הנאות והחלקות.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"או, היי סאק" הוא מלמל בחיוך.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"היי אמרתי לך להפסיק לכנות אותי ככה, קוראים לי סאקורה, תפנים זאת!" היא אמרה בזעם אך אז חייכה וזה חייך לעברה בחזרה.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"וואו, אני מרגיש מוזר, זאת אומרת, פנימייה חדשה, אנשים חדשים, אבל לא יודע, זה שונה, זאת לא התרגשות או משהו כזה..." הוא מלמל אך זו קטעה אותו.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"דרו, דרו, דרו" היא מלמלה בייאוש.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"תמיד חושב יותר מדי, לא כך?, פשוט תהנה מהחיים ותפסיק להתלונן!" היא אמרה ודחפה אותו לתוך השער בעודה נכנסת אחריו.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']מסדרון ענק נגלה לפניהם, הוא היה מקושט בכוכבים זהובים ושחורים, הרצפות היו צבעוניות, זה היה נראה מקום מדהים.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"וואו!" קראה סאקורה וחיוכו של דרו השלים את מילותיה החסרות.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']השניים התהלכו להם במסדרון העצום והתבוננו בו בהתלהבות.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']פה ושם היו להן כיתות אך השניים לא עצרו לרגע עד שהגיעו ליעדם.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']הם נעמדו מול דלת לבנה ועליה היה כתוב באותיות מודגשות וגדולות[/FONT]:
    "[FONT='Arial','sans-serif']משרד המנהל"[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']סאקורה החליטה לנקוש בדלת ולחכות לתשובה אך לא היה שום עונה.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']היא דפקה על הדלת שוב ושוב בדפיקות חוזרות ונשנות בעוד שדרו מתחיל לאבד סבלנות, ממש שנייה לפני שהוא ניגש לפרוץ את הדלת קול מוזר ועבה נשמע.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"היכנס" אמר הקול.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']השניים נכנסו לחדר, מעט לא מרוצים.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']החדר היה עצום, מלא מדפי ספרים ובמרכזו שולחן גדול וחום שעליו ערמות קלסרים.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']מלפני השולחן ישב לו אדם קירח וקומתו ממוצעת, הוא לבש חליפת צווארון אדומה ומהודרת.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"או אתם בוודאי החדשים, בוא נראה, בוא נראה" הוא מלמל לעצמו ועיין בין הקלסרים הרבים.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"או הנה!" הוא אמר ונעצר על אחד הקלסרים.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"דרו ג'ונסון וסאקורה פליס" הוא אמר והשניים הנהנו בראשם לחיוב.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"שמי הוא אדם גרייס, מנהל בית הספר 'סטארס' ואני הולך להיות האפוטרופוס הרשמי שלכם בשנה הקרובה." הוא אמר בחיוך.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"למרות שאתם חדשים פה אני אקפיץ אתכם היישר אל בוגרי בית הספר, דבר קצת חריג בבית ספרנו אבל לפי הממוצע שלכם אני רואה שאתם תלמידים די טובים" הוא הסביר להם.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"כפי שאתם יודעים ישנם חוקים לבית הספר ואני מניח שעיינתם בהם במהלך החופשה, בית הספר שלח לכם ספרי חוקים והדרכה" הוא אמר לשניים ואלו הנהנו בראשם אך לא אמרו מילה.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"אבל יש דבר אחד ממש קטן שאתם צריכים לעשות כדי להגיע להיות בוגרי בית ספר" הוא קטע לפתע את שמחתם.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"איזה דבר?" שאל דרו בתוקפנות. [/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"לא, לא אל תדאג, זה דבר נורא קטן, מבחנון המורכב משלושה אתגרים, אם תעברו ביחד שניים מתוך השלושה, תתקבלו" הוא אמר בחיוך.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"אבל אם לא..." הוא מלמל ושינה מבטו לרציני.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"תעופו מן הפנימייה לצמיתות" הוא אמר.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"במידה ותסרבו פשוט תתחילו מן הצעירים, אופציה לא מועדפת, אני בטוח שלא עליכם" אמר המנהל.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"קחו לכם 5 דקות להתייעץ" הוא אמר להם בעוד השניים נראו מודאגים ומיוזעים, אחרי כל המבחנים שהם עברו כדי להתקבל לכאן.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']עברו להן חמש דקות, דרו וסאקורה התייצבו מול המנהל במעט פחד אך תחושת התרגשות גם כן.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"אנחנו..." מלמלה סאקורה.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"נלך על האתגר!" השלים אותה דרו לפתע בקריאה נחושה.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"תוכל לזרוק עלינו כל דבר, אנו נצליח, אני מבטיח לך!" הוא קרא בנחישות בעוד המנהל מסתכל בו בחיוך והערצה.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"מצוינות, זה מה שאנו מטפחים בפנימיית 'סטארס', אני אוהב את הגישה שלך איש צעיר" אמר המנהל בשמחה בעוד דרו מחייך.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"קדימה, בואו נצא לדרך" הוא אמר.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"המבחן הראשון שלכם יערך בבריכה שלנו" הוא אמר ויצא איתם מן המשרד.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']תוך כמה שניות של הליכה הגיעו השלושה לדלת חומה ועליה כתוב:'בריכה'.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']המנהל נכנס ראשון, אחר כך דרו ואחר כך סאקורה.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']בפניהם ניצבה בריכה עצומה ומרובעת וסביבה ישנן רצפות אפורות, לבנבנות.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']הבריכה הייתה שוממת, כנראה רוב הכיתות למדו להן, מה שהקל על המבחן הראשון.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"אתם מבינים אצלנו בסטארס ישנם שלושה מרכיבים עיקריים:[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']1.חשיבה לעומק[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']2.סיבולת[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']3.איזון הנפש[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']כולם מרכיבים חשובים ביותר וכל בוגרי הפנימייה חייבים להחיל תכונות אלו" הסביר המנהל.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"המשימה הזאת תהיה משימת חשיבה אסטרטגית, עליכם להגיע לקצה השני של הבריכה מבלי שתהיה עליכם טיפה אחת." הוא הסביר להם.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']השניים היו המומים, הרי דבר כזה הוא בלתי אפשרי, אך הם לא אמרו מילה, הם ידעו שישנה דרך וצריך למצוא אותה.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"יש לכם חמש דקות מעכשיו!" הוא קרא לפתע והשניים נכנסו ללחץ.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"חמש דקות?!, אתה רציני?!" שאל דרו בזעם.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"דרו, תפסיק להתווכח, זה סתם מבזבז זמן!" הרגיעה אותו סאקורה.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"היא צודקת, עכשיו יש לכם ארבע דקות ושלושים שניות, עשרים ותשע, עשרים ושמונה..." הוא מלמל והסתכל בשעונו, דרו השתדל שלא לצאת מגדרו.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"קדימה, אנחנו נצליח!" אמר דרו.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"אם כך, קפיצה בלתי אפשרית, כך גם שחייה" סרקה סאקורה את האפשרויות בעוד המנהל מציץ בשעונו בחיוך.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"אולי נבנה גשר כלשהו מן הדברים שיש כאן?" הציע דרו.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']אך כשסרקו את המקום גילו רק סמרטוט אחד מסכן ולא עוד.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"דקה אחת" הלחיץ אותם המנהל.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"נו חייבים לעשות משהו!" אמר דרו בלחץ.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']סאקורה הסתכלה על הבריכה ולפתע חייכה, במוחה עלה רעיון.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"היי המנהל, מהם החוקים של המשימה?" היא שאלה לפתע.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']המנהל הרים ראשו משעונו וחייך אל סאקורה בחזרה.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"מה כל כך מצחיק?!" שאל דרו.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"אתה לא מבין טמבל, אין חוקים משמע אנו יכולים לעשות זאת בכל דרך שנרצה!" היא קראה.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"עשר, תשע..." החל לספור המנהל את השניות האחרונות.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"קדימה דרו מהר!" היא קראה ותפסה את ידו של דרו, היא גררה אותו מסביב לברכה עד לקצה השני, ובדיוק כשהגיעו הכריז המנהל על סיום המשימה.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"מדהים, הרשמת אותי למדי סאקורה, עבדת נגד ההיגיון הרגיל והצלחת" הוא החמיא לה וזו הסמיקה במבוכה.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"אתם מבינים תמיד צריכים לחשוב באופן כוללני ולא בדרכים ספציפיות, תרחיבו את קו המחשבה שלכם חשבו לעומק!" קרא המנהל במילות דרבון בעוד השניים שמחים מהצלחת המשימה.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"ועכשיו למשימה השנייה משימת הסיבולת!" קרא המנהל.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']השניים הלכו אחריו וזה הובילם אל דלת גדולה ועליה שלט:'מגרש הכדורגל'[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']הוא פתח את הדלת ואל מולם נגלה מגרש כדורגל עצום, פי שתיים ממגרש רגיל.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']השניים היו פעורי פה.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"שלא תבינו אותי לא נכון, כשדיברתי על סיבולת לא דיברתי על סיבולת פיזית אלא על נפשית, איפוק" הסביר המנהל.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"המשימה שלכם עכשיו תהיה קשורה לסיבולת נפשית:לפני כמה זמן המדענים שלנו הצליחו לפתח מכונה למזג אוויר מלאכותי."[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"אנו נכבול אתכם לתוך המגרש ותצטרכו לשרוד ברד ושמש 10 דקות שלמות."[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"רק רגע!" העיר דרו.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"אם אתה אומר שנשרוד ברד ושמש קשה זוהי לא בעצם סיבולת פיזית?" הוא שאל.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"לא, אתם לא תרגישו את מזג האוויר פיזית אלא נפשית, המזג אוויר ישפיע על הנפש שלכם." הוא הסביר.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"אתה רציני?!, זה לא יזיז לנו" קרא דרו.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"נחיה ונראה" מלמל המנהל.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"אני מבקש שתשכבו על הגב" ביקש המנהל.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']השניים עשו כדברו לפתע הופיעו אזיקים אוטומטיים אשר כבלו את ידיהם ורגליהם לרצפת המגרש.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']המנהל לחץ על כפתור אדום בשלט מוזר ולפתע החל לרדת לו ברד וכפי שאמר המנהל השניים לא הרגישו את הכאב הפיזי.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"זה קל מדי..." אמר דרו אך לפתע הוא הרגיש כאב פנימי.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"איי!" הוא צרח בכאב בעודו מזיז ראשו לצד ימין ורואה את סאקורה עוצמת עיניים ונאבקת בכוח.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']המנהל חייך והברד המשיך לרדת לו ככל שהזרם התגבר יותר ויותר כך גם הכאב של שניהם.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']פליטות כאב נשמעו מפה לשם בהדרגה.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"עברתם כבר חצי דרך לכן נשנה את מזג האוויר" אמר המנהל והציץ בשעונו.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']הוא לחץ על כפתור ירוק בשלט ושמש חזקה הופיעה.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']נראה היה שדרו וסאקורה נרגעו לרגע אך פתאום צרחת כאב נשמע משניהם.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"זה כאילו, הנשמה שלי נשרפת!" קרא דרו בכאב רב.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"נותרו עוד שלוש דקות תוכלו להיכנע" הזכיר המנהל.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"לא נכנעת..." אמרה סאקורה בכאב.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"בדיוק" הסכים דרו.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']שוב פליטות הכאב נשמעו אך הפעם חזקות מרגע לרגע.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"עשר... תשע..." החל המנהל סופר את השניות האחרונות.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"אחח!" קראה דרו.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"חמש... ארבע..." המשיך המנהל.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']השניים התנשפו בכבדות נראה היה שזה הסוף אך לפתע משהו קרה.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"אני...נכנעת" אמרה סאקורה מבוישת.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']מן השניים הוסרו האזיקים ומזג האוויר חזר להיות כפי שהיה קודם.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"אני... מצטערת" היא אמרה בפני דרו הכעוס.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"לא... זאת לא אשמתך, גם אני עמדתי להיכנע" השיב לה דרו.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"אם כך נראה שנשאר לנו המבחן השלישי והאחרון" אמרה סאקורה.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"בדיוק, איזון הנפש" אמר אדם המנהל.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']הפעם פניו היו רציניות, נסערות, נראה היה שהוא קיווה שהם לא יצטרכו להגיע למבחן הזה.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"בואו איתי" הוא אמר בלחש והשניים הלכו אחריו.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']תחילה הם יצאו מהמגרש ואז הלכו לאורך המסדרון עד שהגיעו לדלת שחורה וגדולה עליה היה כתוב באותיות גדולות, אדומות ובולטות:'אין כניסה!, מורשה להיכנס רק המנהל!' [/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']המנהל פתח את הדלת ונכנס, תחילה התלבטו סאקורה ודרו אך לבסוף נכנסו.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']אל מולם התגלתה מכונה מוזרה, זה היה מן כיסא כסוף מעליו קסדה כסופה גם כן ומן מד מוזר על הקסדה אשר מדורג מאפס עד מאה בקפיצות של עשר.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"זה הולך להיות המבחן הקשה ביותר שלכם עד עכשיו" אמר המנהל והשניים נראו מודאגים.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"במבחן הזה שלא כמו השניים הקודמים ישתתף רק אחד מכם, אותו אחד יחבוש את הקסדה על ראשו ויצטרך להגיע לאיזון נפשי מושלם בעזרת האנרגיה שלו תוך חמש דקות, זה לא יהיה קל והוא יגיע לכך כשהמד יראה על מאה." הסביר המנהל.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"אני אקח זאת!" קרא דרו ללא שום היסוס, סאקורה ניסתה לעצור בעדו אך זה לא הסכים.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"תחבוש את הקסדה כשתהיה מוכן" אמר.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']דרו חבש את הקסדה בזהירות ונכנס למצב של היפנוזה.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']תחילה המד הראה על עשר, לאחר מכן דרו החל להזיע ולהתנשף בכבדות, המד עלה קצת מעל העשר אך מיד ירד שוב.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']זה היה קשה משנראה, דרו הזיע והזיע שוב בהתאמצות רבה אך המד בשלו, מתעקש להישאר על עשר.[/FONT]

    [FONT='Arial','sans-serif']"איפה אני?!" קרא לפתע דרו.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']הוא מצא עצמו בחלל שחור וריקני לגמרי.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"היי, יש פה מישהו?!" הוא שאל בקריאה אך רק ההד שלו ענה לו.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"אני שאלתי אם יש פה מישהו?!" הוא צעק בכוח.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"אם יש פה מישהו... מישהו... מישהו..." קולו הדהד במרחב החלל.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"היי לא צריך לצעוק" נשמע קול עבה לפתע אך דרו לא ידע לזהות מאיפה זה בא.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']הוא הניד ראשו לצדדים, קדימה ואחורה, למעלה ולמטה אך לא נראה לו מקור הקול.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"אל תנסה יותר מדי, במילא לא תמצא אותי" אמר הקול שוב.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"מי אתה?!" שאל דרו בזעם.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"אני לא חייב לך תשובות דרו, אבל באתי להראות לך משהו, תסתכל למעלה" דרו הסתכל למעלה וראה את מצבו בזעם רב, הוא שם לב שהמד מצביע רק על עשר.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"איך זה ייתכן?!" שאל דרו.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"עכשיו תשתוק ותראה את זה" אמר הקול ומלמעלה הוא ראה מן תמונה.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']שני ילדים קטנים הדומים כשתי טיפות מים לסאקורה ודרו מקבצים נדבות, גונבים אוכל ועוד.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']דרו זכר את התקופה הזאת, התקופה שניסה להדחיק במשך כל חייו, החיים בשכונת העוני, ללא הורים, ללא חברים(חוץ מסאקורה כמובן), היו להם רק אחד את השנייה.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif'][/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"אבל... איך אתה יודע" הוא שאל כשדמעות בעיניו.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"תסתום ותקשיב, זה מה שהולך לקרות אם תיכשל במשימה, העבר יחזור על עצמו שוב, זה מה שאתה רוצה?!" שאל הקול בחוזקה.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"שלך ולסאקורה לא יהיה אף אחד?!, אז קדימה, תתעשת! נותרה חצי דקה לסיום המשימה, גם אני וגם אתה יודעים שאתה מסוגל, אז קדימה!" דרבן אותו הקול.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']דרו השפיל את מבטו, "אתה צודק" הוא אמר לפתע בקול חלש.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"אני יכול!!!" קרא דרו בזעם וכל החלל השחור נשבר לו לרסיסים.[/FONT]

    [FONT='Arial','sans-serif']הילה סגולה ועצומה עטפה את דרו, עיניו נפקחו וקול צרחה נשמע.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']המד עלה במהירות עד שנשבר לגמרי וקול פיצוץ נשמע, כמות עצומה של עשן נראתה לה.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"דרו!" קראה סאקורה בדאגה בעוד המנהל חייך.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']העשן התפוגג ודרו נראה שכוב על הרצפה משתעל מעט.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"אם כך, עברנו את המבחן?" הוא אמר והשתעל.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"דרו..." קראה סאקורה ורצה אליו כשדמעות בעיניה, דמעות של אושר.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"בהחלט דרו, בהחלט" אמר המנהל והנהן בראשו לחיוב.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"הגיע הזמן דרו, הגיע הזמן... להתחלה חדשה!" קרא המנהל.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']~~~~~~~~~~~~[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif'][/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']'כשהייתי קטן אבי תמיד היה מדבר איתי על התחלה חדשה, בשבילי הן תמיד היו רעות, קשות, כואבות, לא רציתי למצוא עוד התחלה חדשה.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']אבל התחלה חדשה היא לא בהכרח רעה, לא בהכרח טובה, היא מאוזנת, כמו הנפש.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']אבל יש לי הרגשה שההתחלה הזאת, היא לא כמו שאר ההתחלות חדשות שהיו לי, היא טובה, נהדרת, משנה לטובה, התחלה מיוחדת-זאת התחלה חדשה'.[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif'][/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']~~~~~~~~~[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']*כעבור שעתיים[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"אם כך, נראה שיש לך בעיות רציניות אדוני" אמר אדם אל איש מוזר אשר ישב בכסא, גבו היה מופנה לאדם והוא צפה בצג פלזמה עצום המראה את האירועים[/FONT]
    [FONT='Arial','sans-serif']"הילד הזה, הוא נוכח בזמן המפץ, הוא מסוכן אבל אפשר לדכא עוד את הכוח שלו, כי בשבילו..." מלמל האיש המסתורי, "זאת התחלה חדשה"[/FONT]


  3. משתמש מנוסה
    תאריך הצטרפות: Dec 2009
    הודעות: 3,809
    #3
    פרק 1:התחלה חדשה
    "אם כך, נראה שיש לך בעיות רציניות אדוני" אמר אדם המנהל לאדם מסתורי, הוא ישב על כסא, גבו היה מופנה אל המשרת והוא צפה בצג פלזמה עצום המראה את האירועים.
    "הילד הזה, הוא נוכח בזמן המפץ, הוא מסוכן אבל אפשר לדכא עוד את הכוח שלו, כי בשבילו..." מלמל האדם המסתורי, "זאת התחלה חדשה"
    *שעתיים לפני כן.
    נער בעל שיער חום בהיר עמד בפתח השער, עיניו היו חומות, הוא לבש גופייה שחורה וג'ינס בעודו מחייך חיוך קטן.
    "היי דרו!" נשמעה צעקה לעבר הנער וזה סובב את ראשו למקור הקול.
    "לא חשבת להתחיל בלעדיי נכון?" שאל הקול.
    הנער המכונה דרו הסתכל אחורה, אל עבר נערה בעלת שיער בלונדיני יפהפה, עיניה כחולות, היא הייתה לבושה בחולצה לבנה עליה סמל של ספר וחצאית משובצת אשר חשפה מרגליה הנאות והחלקות.
    "או, היי סאק" הוא מלמל בחיוך.
    "היי אמרתי לך להפסיק לכנות אותי ככה, קוראים לי סאקורה, תפנים זאת!" היא אמרה בזעם אך אז חייכה וזה חייך לעברה בחזרה.
    "וואו, אני מרגיש מוזר, זאת אומרת, פנימייה חדשה, אנשים חדשים, אבל לא יודע, זה שונה, זאת לא התרגשות או משהו כזה..." הוא מלמל אך זו קטעה אותו.
    "דרו, דרו, דרו" היא מלמלה בייאוש.
    "תמיד חושב יותר מדי, לא כך?, פשוט תהנה מהחיים ותפסיק להתלונן!" היא אמרה ודחפה אותו לתוך השער בעודה נכנסת אחריו.
    מסדרון ענק נגלה לפניהם, הוא היה מקושט בכוכבים זהובים ושחורים, הרצפות היו צבעוניות, זה היה נראה מקום מדהים.
    "וואו!" קראה סאקורה וחיוכו של דרו השלים את מילותיה החסרות.
    השניים התהלכו להם במסדרון העצום והתבוננו בו בהתלהבות.
    פה ושם היו להן כיתות אך השניים לא עצרו לרגע עד שהגיעו ליעדם.
    הם נעמדו מול דלת לבנה ועליה היה כתוב באותיות מודגשות וגדולות:
    "משרד המנהל"
    סאקורה החליטה לנקוש בדלת ולחכות לתשובה אך לא היה שום עונה.
    היא דפקה על הדלת שוב ושוב בדפיקות חוזרות ונשנות בעוד שדרו מתחיל לאבד סבלנות, ממש שנייה לפני שהוא ניגש לפרוץ את הדלת קול מוזר ועבה נשמע.
    "היכנס" אמר הקול.
    השניים נכנסו לחדר, מעט לא מרוצים.
    החדר היה עצום, מלא מדפי ספרים ובמרכזו שולחן גדול וחום שעליו ערמות קלסרים.
    מלפני השולחן ישב לו אדם קירח וקומתו ממוצעת, הוא לבש חליפת צווארון אדומה ומהודרת.
    "או אתם בוודאי החדשים, בוא נראה, בוא נראה" הוא מלמל לעצמו ועיין בין הקלסרים הרבים.
    "או הנה!" הוא אמר ונעצר על אחד הקלסרים.
    "דרו ג'ונסון וסאקורה פליס" הוא אמר והשניים הנהנו בראשם לחיוב.
    "שמי הוא אדם גרייס, מנהל בית הספר 'סטארס' ואני הולך להיות האפוטרופוס הרשמי שלכם בשנה הקרובה." הוא אמר בחיוך.
    "למרות שאתם חדשים פה אני אקפיץ אתכם היישר אל בוגרי בית הספר, דבר קצת חריג בבית ספרנו אבל לפי הממוצע שלכם אני רואה שאתם תלמידים די טובים" הוא הסביר להם.
    "כפי שאתם יודעים ישנם חוקים לבית הספר ואני מניח שעיינתם בהם במהלך החופשה, בית הספר שלח לכם ספרי חוקים והדרכה" הוא אמר לשניים ואלו הנהנו בראשם אך לא אמרו מילה.
    "אבל יש דבר אחד ממש קטן שאתם צריכים לעשות כדי להגיע להיות בוגרי בית ספר" הוא קטע לפתע את שמחתם.
    "איזה דבר?" שאל דרו בתוקפנות.
    "לא, לא אל תדאג, זה דבר נורא קטן, מבחנון המורכב משלושה אתגרים, אם תעברו ביחד שניים מתוך השלושה, תתקבלו" הוא אמר בחיוך.
    "אבל אם לא..." הוא מלמל ושינה מבטו לרציני.
    "תעופו מן הפנימייה לצמיתות" הוא אמר.
    "במידה ותסרבו פשוט תתחילו מן הצעירים, אופציה לא מועדפת, אני בטוח שלא עליכם" אמר המנהל.
    "קחו לכם 5 דקות להתייעץ" הוא אמר להם בעוד השניים נראו מודאגים ומיוזעים, אחרי כל המבחנים שהם עברו כדי להתקבל לכאן.
    עברו להן חמש דקות, דרו וסאקורה התייצבו מול המנהל במעט פחד אך תחושת התרגשות גם כן.
    "אנחנו..." מלמלה סאקורה.
    "נלך על האתגר!" השלים אותה דרו לפתע בקריאה נחושה.
    "תוכל לזרוק עלינו כל דבר, אנו נצליח, אני מבטיח לך!" הוא קרא בנחישות בעוד המנהל מסתכל בו בחיוך והערצה.
    "מצוינות, זה מה שאנו מטפחים בפנימיית 'סטארס', אני אוהב את הגישה שלך איש צעיר" אמר המנהל בשמחה בעוד דרו מחייך.
    "קדימה, בואו נצא לדרך" הוא אמר.
    "המבחן הראשון שלכם יערך בבריכה שלנו" הוא אמר ויצא איתם מן המשרד.
    תוך כמה שניות של הליכה הגיעו השלושה לדלת חומה ועליה כתוב:'בריכה'.
    המנהל נכנס ראשון, אחר כך דרו ואחר כך סאקורה.
    בפניהם ניצבה בריכה עצומה ומרובעת וסביבה ישנן רצפות אפורות, לבנבנות.
    הבריכה הייתה שוממת, כנראה רוב הכיתות למדו להן, מה שהקל על המבחן הראשון.
    "אתם מבינים אצלנו בסטארס ישנם שלושה מרכיבים עיקריים:
    1.חשיבה לעומק
    2.סיבולת
    3.איזון הנפש
    כולם מרכיבים חשובים ביותר וכל בוגרי הפנימייה חייבים להחיל תכונות אלו" הסביר המנהל.
    "המשימה הזאת תהיה משימת חשיבה אסטרטגית, עליכם להגיע לקצה השני של הבריכה מבלי שתהיה עליכם טיפה אחת." הוא הסביר להם.
    השניים היו המומים, הרי דבר כזה הוא בלתי אפשרי, אך הם לא אמרו מילה, הם ידעו שישנה דרך וצריך למצוא אותה.
    "יש לכם חמש דקות מעכשיו!" הוא קרא לפתע והשניים נכנסו ללחץ.
    "חמש דקות?!, אתה רציני?!" שאל דרו בזעם.
    "דרו, תפסיק להתווכח, זה סתם מבזבז זמן!" הרגיעה אותו סאקורה.
    "היא צודקת, עכשיו יש לכם ארבע דקות ושלושים שניות, עשרים ותשע, עשרים ושמונה..." הוא מלמל והסתכל בשעונו, דרו השתדל שלא לצאת מגדרו.
    "קדימה, אנחנו נצליח!" אמר דרו.
    "אם כך, קפיצה בלתי אפשרית, כך גם שחייה" סרקה סאקורה את האפשרויות בעוד המנהל מציץ בשעונו בחיוך.
    "אולי נבנה גשר כלשהו מן הדברים שיש כאן?" הציע דרו.
    אך כשסרקו את המקום גילו רק סמרטוט אחד מסכן ולא עוד.
    "דקה אחת" הלחיץ אותם המנהל.
    "נו חייבים לעשות משהו!" אמר דרו בלחץ.
    סאקורה הסתכלה על הבריכה ולפתע חייכה, במוחה עלה רעיון.
    "היי המנהל, מהם החוקים של המשימה?" היא שאלה לפתע.
    המנהל הרים ראשו משעונו וחייך אל סאקורה בחזרה.
    "מה כל כך מצחיק?!" שאל דרו.
    "אתה לא מבין טמבל, אין חוקים משמע אנו יכולים לעשות זאת בכל דרך שנרצה!" היא קראה.
    "עשר, תשע..." החל לספור המנהל את השניות האחרונות.
    "קדימה דרו מהר!" היא קראה ותפסה את ידו של דרו, היא גררה אותו מסביב לברכה עד לקצה השני, ובדיוק כשהגיעו הכריז המנהל על סיום המשימה.
    "מדהים, הרשמת אותי למדי סאקורה, עבדת נגד ההיגיון הרגיל והצלחת" הוא החמיא לה וזו הסמיקה במבוכה.
    "אתם מבינים תמיד צריכים לחשוב באופן כוללני ולא בדרכים ספציפיות, תרחיבו את קו המחשבה שלכם חשבו לעומק!" קרא המנהל במילות דרבון בעוד השניים שמחים מהצלחת המשימה.
    "ועכשיו למשימה השנייה משימת הסיבולת!" קרא המנהל.
    השניים הלכו אחריו וזה הובילם אל דלת גדולה ועליה שלט:'מגרש הכדורגל'
    הוא פתח את הדלת ואל מולם נגלה מגרש כדורגל עצום, פי שתיים ממגרש רגיל.
    השניים היו פעורי פה.
    "שלא תבינו אותי לא נכון, כשדיברתי על סיבולת לא דיברתי על סיבולת פיזית אלא על נפשית, איפוק" הסביר המנהל.
    "המשימה שלכם עכשיו תהיה קשורה לסיבולת נפשית:לפני כמה זמן המדענים שלנו הצליחו לפתח מכונה למזג אוויר מלאכותי."
    "אנו נכבול אתכם לתוך המגרש ותצטרכו לשרוד ברד ושמש 10 דקות שלמות."
    "רק רגע!" העיר דרו.
    "אם אתה אומר שנשרוד ברד ושמש קשה זוהי לא בעצם סיבולת פיזית?" הוא שאל.
    "לא, אתם לא תרגישו את מזג האוויר פיזית אלא נפשית, המזג אוויר ישפיע על הנפש שלכם." הוא הסביר.
    "אתה רציני?!, זה לא יזיז לנו" קרא דרו.
    "נחיה ונראה" מלמל המנהל.
    "אני מבקש שתשכבו על הגב" ביקש המנהל.
    השניים עשו כדברו לפתע הופיעו אזיקים אוטומטיים אשר כבלו את ידיהם ורגליהם לרצפת המגרש.
    המנהל לחץ על כפתור אדום בשלט מוזר ולפתע החל לרדת לו ברד וכפי שאמר המנהל השניים לא הרגישו את הכאב הפיזי.
    "זה קל מדי..." אמר דרו אך לפתע הוא הרגיש כאב פנימי.
    "איי!" הוא צרח בכאב בעודו מזיז ראשו לצד ימין ורואה את סאקורה עוצמת עיניים ונאבקת בכוח.
    המנהל חייך והברד המשיך לרדת לו ככל שהזרם התגבר יותר ויותר כך גם הכאב של שניהם.
    פליטות כאב נשמעו מפה לשם בהדרגה.
    "עברתם כבר חצי דרך לכן נשנה את מזג האוויר" אמר המנהל והציץ בשעונו.
    הוא לחץ על כפתור ירוק בשלט ושמש חזקה הופיעה.
    נראה היה שדרו וסאקורה נרגעו לרגע אך פתאום צרחת כאב נשמע משניהם.
    "זה כאילו, הנשמה שלי נשרפת!" קרא דרו בכאב רב.
    "נותרו עוד שלוש דקות תוכלו להיכנע" הזכיר המנהל.
    "לא נכנעת..." אמרה סאקורה בכאב.
    "בדיוק" הסכים דרו.
    שוב פליטות הכאב נשמעו אך הפעם חזקות מרגע לרגע.
    "עשר... תשע..." החל המנהל סופר את השניות האחרונות.
    "אחח!" קראה דרו.
    "חמש... ארבע..." המשיך המנהל.
    השניים התנשפו בכבדות נראה היה שזה הסוף אך לפתע משהו קרה.
    "אני...נכנעת" אמרה סאקורה מבוישת.
    מן השניים הוסרו האזיקים ומזג האוויר חזר להיות כפי שהיה קודם.
    "אני... מצטערת" היא אמרה בפני דרו הכעוס.
    "לא... זאת לא אשמתך, גם אני עמדתי להיכנע" השיב לה דרו.
    "אם כך נראה שנשאר לנו המבחן השלישי והאחרון" אמרה סאקורה.
    "בדיוק, איזון הנפש" אמר אדם המנהל.
    הפעם פניו היו רציניות, נסערות, נראה היה שהוא קיווה שהם לא יצטרכו להגיע למבחן הזה.
    "בואו איתי" הוא אמר בלחש והשניים הלכו אחריו.
    תחילה הם יצאו מהמגרש ואז הלכו לאורך המסדרון עד שהגיעו לדלת שחורה וגדולה עליה היה כתוב באותיות גדולות, אדומות ובולטות:'אין כניסה!, מורשה להיכנס רק המנהל!'
    המנהל פתח את הדלת ונכנס, תחילה התלבטו סאקורה ודרו אך לבסוף נכנסו.
    אל מולם התגלתה מכונה מוזרה, זה היה מן כיסא כסוף מעליו קסדה כסופה גם כן ומן מד מוזר על הקסדה אשר מדורג מאפס עד מאה בקפיצות של עשר.
    "זה הולך להיות המבחן הקשה ביותר שלכם עד עכשיו" אמר המנהל והשניים נראו מודאגים.
    "במבחן הזה שלא כמו השניים הקודמים ישתתף רק אחד מכם, אותו אחד יחבוש את הקסדה על ראשו ויצטרך להגיע לאיזון נפשי מושלם בעזרת האנרגיה שלו תוך חמש דקות, זה לא יהיה קל והוא יגיע לכך כשהמד יראה על מאה." הסביר המנהל.
    "אני אקח זאת!" קרא דרו ללא שום היסוס, סאקורה ניסתה לעצור בעדו אך זה לא הסכים.
    "תחבוש את הקסדה כשתהיה מוכן" אמר.
    דרו חבש את הקסדה בזהירות ונכנס למצב של היפנוזה.
    תחילה המד הראה על עשר, לאחר מכן דרו החל להזיע ולהתנשף בכבדות, המד עלה קצת מעל העשר אך מיד ירד שוב.
    זה היה קשה משנראה, דרו הזיע והזיע שוב בהתאמצות רבה אך המד בשלו, מתעקש להישאר על עשר.
    "איפה אני?!" קרא לפתע דרו.
    הוא מצא עצמו בחלל שחור וריקני לגמרי.
    "היי, יש פה מישהו?!" הוא שאל בקריאה אך רק ההד שלו ענה לו.
    "אני שאלתי אם יש פה מישהו?!" הוא צעק בכוח.
    "אם יש פה מישהו... מישהו... מישהו..." קולו הדהד במרחב החלל.
    "היי לא צריך לצעוק" נשמע קול עבה לפתע אך דרו לא ידע לזהות מאיפה זה בא.
    הוא הניד ראשו לצדדים, קדימה ואחורה, למעלה ולמטה אך לא נראה לו מקור הקול.
    "אל תנסה יותר מדי, במילא לא תמצא אותי" אמר הקול שוב.
    "מי אתה?!" שאל דרו בזעם.
    "אני לא חייב לך תשובות דרו, אבל באתי להראות לך משהו, תסתכל למעלה" דרו הסתכל למעלה וראה את מצבו בזעם רב, הוא שם לב שהמד מצביע רק על עשר.
    "איך זה ייתכן?!" שאל דרו.
    "עכשיו תשתוק ותראה את זה" אמר הקול ומלמעלה הוא ראה מן תמונה.
    שני ילדים קטנים הדומים כשתי טיפות מים לסאקורה ודרו מקבצים נדבות, גונבים אוכל ועוד.
    דרו זכר את התקופה הזאת, התקופה שניסה להדחיק במשך כל חייו, החיים בשכונת העוני, ללא הורים, ללא חברים(חוץ מסאקורה כמובן), היו להם רק אחד את השנייה.

    "אבל... איך אתה יודע" הוא שאל כשדמעות בעיניו.
    "תסתום ותקשיב, זה מה שהולך לקרות אם תיכשל במשימה, העבר יחזור על עצמו שוב, זה מה שאתה רוצה?!" שאל הקול בחוזקה.
    "שלך ולסאקורה לא יהיה אף אחד?!, אז קדימה, תתעשת! נותרה חצי דקה לסיום המשימה, גם אני וגם אתה יודעים שאתה מסוגל, אז קדימה!" דרבן אותו הקול.
    דרו השפיל את מבטו, "אתה צודק" הוא אמר לפתע בקול חלש.
    "אני יכול!!!" קרא דרו בזעם וכל החלל השחור נשבר לו לרסיסים.
    הילה סגולה ועצומה עטפה את דרו, עיניו נפקחו וקול צרחה נשמע.
    המד עלה במהירות עד שנשבר לגמרי וקול פיצוץ נשמע, כמות עצומה של עשן נראתה לה.
    "דרו!" קראה סאקורה בדאגה בעוד המנהל חייך.
    העשן התפוגג ודרו נראה שכוב על הרצפה משתעל מעט.
    "אם כך, עברנו את המבחן?" הוא אמר והשתעל.
    "דרו..." קראה סאקורה ורצה אליו כשדמעות בעיניה, דמעות של אושר.
    "בהחלט דרו, בהחלט" אמר המנהל והנהן בראשו לחיוב.
    "הגיע הזמן דרו, הגיע הזמן... להתחלה חדשה!" קרא המנהל.
    ~~~~~~~~~~~~

    'כשהייתי קטן אבי תמיד היה מדבר איתי על התחלה חדשה, בשבילי הן תמיד היו רעות, קשות, כואבות, לא רציתי למצוא עוד התחלה חדשה.
    אבל התחלה חדשה היא לא בהכרח רעה, לא בהכרח טובה, היא מאוזנת, כמו הנפש.
    אבל יש לי הרגשה שההתחלה הזאת, היא לא כמו שאר ההתחלות חדשות שהיו לי, היא טובה, נהדרת, משנה לטובה, התחלה מיוחדת-זאת התחלה חדשה'.

    ~~~~~~~~~
    *כעבור שעתיים
    "אם כך, נראה שיש לך בעיות רציניות אדוני" אמר אדם אל איש מוזר אשר ישב בכסא, גבו היה מופנה לאדם והוא צפה בצג פלזמה עצום המראה את האירועים
    "הילד הזה, הוא נוכח בזמן המפץ, הוא מסוכן אבל אפשר לדכא עוד את הכוח שלו, כי בשבילו..." מלמל האיש המסתורי, "זאת התחלה חדשה


  4. The eternal hunters
    תאריך הצטרפות: Jul 2010
    שם: אילן
    הודעות: 18,890
    #4
    חשבתי שיש שם 3 ילדים בהתחלה...

    וחוץ מהמבחן הראשון שום מבחן לא הגיוני


    הכל מקרה סיפור טוב גרמת לי לקרוא מההתחלה ועד הסוף
    ובנוגע לבעיית הוורד פשוט תעביר מוורד לכתבן ומכתבן לפה
    מסתבר שהייתי מיין קינדרד ב2015.. כיום מיין פידל ושאקו.

    anilist: https://anilist.co/user/DoubleSummon/


  5. משתמש מנוסה
    תאריך הצטרפות: Dec 2009
    הודעות: 3,809
    #5
    תודה רבה על התגובה =]
    בנוגע לכך שהשניים האחרים אינם הגיונים זה נכון אבל חשוב לי שתבין שהסיפור הוא פנטזיה לכן אין צורך שיהיו הגיוניים


  6. משתמש מנוסה
    תאריך הצטרפות: Jul 2010
    שם: אלי
    הודעות: 3,589
    #6
    וואו פרק מדהים תמשיך!

  7. משתמש מנוסה
    תאריך הצטרפות: Dec 2009
    הודעות: 3,809
    #7
    תודה רבה כנראה שהיום או מחר אפרסם את הפרק השני והשלישי ביחד!


  8. משתמש מנוסה
    תאריך הצטרפות: Dec 2009
    הודעות: 3,809
    #8
    פרק 2:ארטיסט
    דרו פיהק ונכנס למעונות הבנים.
    "אני מת מעייפות" הוא קרא, שם חיכו לו כמה בנים ונעצו בו מבט אכזרי של שנאה.
    "היי חבר'ה, אני חדש פה" הוא אמר בחיוך וניגש ללחוץ את ידו של אחד מהם, שיערו היה בלונדיני, עיניו ירוקות ולבושו כתלבושת האחידה של הפנימייה. הוא צחקק ודחה את ידו של דרו באגרסיביות.
    "נו באמת, אל תעז אפילו לפנות אליי!, החנפן של המנהל, כלבלב קטן וטיפש" הוא תקף את דרו בלגלוג.
    "תקשיב לי טוב, אני לא הולך לחלוק חדר עם נער רחוב אז תתרחק ממני כמה שיותר!" הסביר לו הנער בלגלוג בעוד השאר צחקו גם הם.
    דרו נראה רותח ועצבני, הרי הוא היה בטוח שאלו לא עברו חצי ממה שעבר כי להגיע לכאן.
    "שמע אולי אני נער רחוב, אבל לפחות אני פה בזכות עצמי ולא כמוכם שרק שיחה אחת לאבא העשיר שלכם ואתם במאית השנייה מתקבלים" אמר דרו.
    "תגיד לי, למה אתה פה?, להורים שלך נמאס ממך?!" התגרה בו דרו.
    הנער התעצבן והפך רותח, "איך אתה מעז?!" הוא שאל בזעם וניגש להביא לו אגרוף.
    אך מיד לאחר מכן אחד הנערים עצר בעדו והפילו על הרצפה בקלילות.
    דרו נזכר שהנער הזה היה היחיד שלא צחק עליו מקודם, אלא העדיף להישאר בצד ולקרוא ספר מוזר.
    משקפיי ראייה כיסו את עיניו הירוקות, שיערו הארוך היה ירוק-שחור, הוא לבש חולצה אדומה עם כפתורים זהובים וכך גם מכנסיו האדומות כיסו את נעליו השחורות.
    הוא סגר את הספר.
    "טיפש, שכמותך!, אני אראה לך מה זה!" קרא הנער הבלונדיני וניגש לבעוט בו מן הרצפה אך זה עצר את רגלו והעיף אותו אל עבר הקיר.
    "היי אתה!" הוא פתח את פיו לפתע והתבונן בדרו.
    "בוא רגע" הוא אמר ויצא מדלת המעונות אל המסדרון וסימן לדרו לבוא עם אצבעותיו.
    ~~~
    "תתעלם ממנו, זה קודי" הסביר הנער השקט לדרו.
    "למרות מה שאמרת על אבא שלו היה באמת לא במקום, אתה מבין אביו מת במלחמת המפץ הראשונה" הסביר הנער.
    "מלחמת המה?" שאל דרו.
    "או שכחתי שאתה חדש, אתה מבין, פעם בכמה שנים ישנו מפץ עצום וכל הנמצא בסביבתו יש שמועות שהוא מקבל כוחות מיוחדים יחד עם נשק כמובן" הסביר.
    "כל מי שנוכח במפץ מכנים אותו 'ארטיסט'-אומן, מכיוון שיש שמועות שהמפץ עצמו יצר את העולם ומי שנוכח בו יש לו את הכוח לתקן את העולם. קודי חושב שעצם כך שאבא שלו נוכח במפץ זה עובר בתורשה והוא סוג של מנהיג, אז הוא טועה" המשיך הנער.
    "או כמעט שכחתי שמי גרין, גרין גרנטז" הציג את עצמו וניגש ללחוץ את ידו של דרו.
    דרו לחץ את ידו של גרין, "דרו ג'ונסון" הוא הציג את עצמו בחיוך, הוא שמח שלפחות ישיג חבר אחד מן הסנובים שיש פה.
    אך לפתע, כשגרין לחץ את ידו של דרו הוא נבהל, עוצמה מוזרה הכתה בו.
    "אתה!, אתה כמוני!, לא, העוצמה הזאת!, בלתי אפשרי!" הוא קרא בבהלה בעוד דרו עשה פרצוף שואל, לא הבין על מה גרין דיבר.
    "זה לא ייתכן דרו, אבל כן, אני מסוגל להרגיש את זה, ארטיסטים מרגישים אחד את השני במגע" הוא אמר.
    "רק רגע, אתה ארטיסט?" שאל דרו מופתע.
    "לא רק אני דרו" אמר גרין במעט בהלה, פניו של דרו הלבינו והחווירו, הוא ידע למה גרין מתכוון,"ארטיסטים יכולים להרגיש אחד את השני" הוא נזכר בדבריו.
    "אז אני...?" שאל דרו מעט המום אך התעשת על עצמו.
    "כן דרו" אמר גרין, "אתה ארטיסט".





    פרק 3:עוצמה מלאה!, כוחות מתנגשים!
    "אז אני...?" שאל דרו מעט המום אך התעשת על עצמו.
    "כן דרו" אמר גרין, "אתה ארטיסט".
    "תקשיב דרו, אתה ניחנת ביכולת מאוד מיוחדת, אתה מבין, הסיכויים להיות ארטיסט הם קלושים במיוחד, גם כשהמפץ נוצר אין זה אומר שחייב שיהיה ארטיסט כתוצאה מכך" אמר גרין.
    "חוץ מזה ערכתי מחקרים רבים על הארטיסטים, המנהל ניסה לעצור בעדי, להסתיר ממני את האמת אך גילתי כמה דברים מעניינים בכל זאת, למשל לפנימייה מגיעים בממוצע שלושה ארטיסטים בשנה, אני כבר מכיר עוד שניים שפה וזה מאוד מוזר לי לראות עוד אחד שכזה." אמר גרין.
    "רגע אם זה נכון מה שאתה אומר, אמור להיות לי כוח מיוחד ונשק כלשהו, לא כך?" שאל דרו את גרין.
    "בדיוק, הנשק שלך בעצם בוחר אותך מלכתחילה ואם תתרכז חזק תוכל לזמן אותו, בנוגע לכוחות אתה תלמד לשלוט בהם לאט לאט ולגלות אותם" הוא אמר.
    "אתה יודע מה?, מה דעתך על קרב?" שאל גרין והעלה את משקפיו.
    "קרב?" שאל דרו.
    "כן, זאת הדרך הטובה ביותר לעזור לך לשלוט בכוחות שלך" אמר גרין.
    "האולם לא רחוק מכאן, ואני די בטוח שהוא פתוח בשעה שכזאת" אמר גרין.
    "בוא אחריי" אמר גרין וגרר את דרו עד שהגיעו לדלת ירוקה עליה כתוב באותיות מודגשות:'האולם'.
    השניים נכנסו ואל מולם נתגלה חלל שחור וריק ובתוכו מסך טלביזיה על המסך נראו ריבועים קטנים ובתוכם שלל תמונות של מלא זירות.
    "וואו" אמר דרו בציניות.
    גרין ניגש אל המסך וגרר את הזירות בעזרת אצבעו עד שבחר אחת ולחץ עליה.
    בין רגע החלל השחור נעלם ולפתע השניים מצאו עצמם בתוך בריכה עגולה ועצומה אך ריקה(הכוונה היא לא לבריכת מים אלא לבריכה שמחליקים בה וכו'...).
    "עכשיו וואו!" קרא דרו ברצינות והתבונן למעלה, הם היו בעומק של כעשרים מטרים!.
    גרין התרכז והילה ירוקה עטפה אותו, לפתע שוט מוזר וקוצני הופיע בידו, זה לא היה שוט רגיל, למען האמת השוט היה סוג של גבעול ארוך וקצני
    לאחר מכן, ללא התראה מוקדמת, שלח גרין את השוט אל עבר דרו, וזה בקושי התחמק.
    "תגיד לי אתה פסיכי?!" שאל אותו דרו.
    אך גרין לא ענה ושלח לעברו עוד מכת שוט שדרו הספיק להתחמק ממנה.
    "קדימה דרו תילחם!" אני לא הולך לרחם עליך!" קרא גרין ושלח לעבר דרו עוד מכת שוט שהפעם פגעה בו וחתכה אותו קשה בכתף שמאל.
    "אבל איך?!" שאל דרו בזעם בעודו תופס את כתפו השמאלית שמדממת.
    "אמרתי לך כבר פשוט תתרכז!" הפציר בו גרין ושלח לעברו עוד מכת שוט.
    "איך אני אמור להתרכז כשאתה תוקף אותי כל הזמן!!" קרא דרו והתחמק בקושי מן המכה הזאת.
    גרין צחקק, "באמת שאכזבת אותי דרו" הוא אמר בטון מלגלג ושלח אליו עוד מכת שוט שפגעה בו קשות והעיפה אותו גבוהה.
    גרין קפץ עד לגובה של דרו והכה בו שוב בחוזקה, גרם לו ליפול היישר לקרקעית הבריכה מה שגרם לפיצוץ ענקי אשר זרק אבנים לאוויר.
    "מצטער דרו זה נגמר" אמר גרין וניגש אל דרו אשר היה מוטל על הקרקע, פצוע קשות.
    הוא אחז בשוט בחוזקה וניגש להנחית על דרו את המכה האחרונה.
    "מצטער"
    ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
    *חדרו של האדם המסתורי
    "אז אדם, אני מניח שיש בידיך את התשובות הסופיות לא כך?" שאל קול, אדם המנהל עמד מאחורי כיסא, עליו ישב איש מוזר אשר היה ניתן רק לזהות את צלליתו.(אותו אחד מן הפרק הראשון)
    "כן, יש לי את התוצאות, כפי שחשבנו אדוני, התשובות לגביו חיוביות" אמר אדם.
    הצללית שבכסא צחקקה, "התקדמת באופן מדהים, דרו ג'ונסון".
    ~~~~~~~~~~~
    "מצטער"
    גרין תפס את השוט והנחית על דרו את המכה האחרונה אשר גרמה לעננית עשן להופיע.
    כשהעשן התפזר גרין נתקף בהלה, הוא ראה את השוט שלו חצוי לשניים ואת דרו עומד על רגליו הפצועות ומתנשף בידו הייתה חרב מוזרה במקצת.
    הלהב היה די גדול ושחור והטסובה בצורת גולגולת שחורה עם עיניים אדמות.
    דרו אחז בחרב בהתנשפות, "אין לך על מה" הוא אמר וחייך.
    גרין העלה את משקפיו באדישות, "לא רע דרו" הוא אמר ואחז בחצי השני של השוט.
    "שיקום" קרא גרין לפתע הילה ירוקה עטפה את שני חצאי השוט ולמרבה הפלא השניים התחברו!.
    "מה לעזאזל?!" קרא דרו בפליאה.
    "או שכחתי להגיד לך דרו, שיקום היא אחת מן המתקפות שלי, אני שולט בכוח הטבע, בצמחים, בחיות..." אמר גרין בחיוך.
    הילה סגולה-שחורה עטפה את דרו בעודו מחייך.
    "נחמד" הוא אמר, נראה היה לרגע שהקול שיצא ממנו היה מעוות.
    "אבל לא מספיק" בין רגע דרו הסתער על גרין עם החרב שלו כשהילה אפלה עטפה את החרב.
    "התקשות!" אמר גרין מיוזע וברגע האחרון השוט התקשה כברזל וחסם את ההתקפה.
    "סופת עלים!" קרא גרין, תוך כמה רגעים הופיעו להם אלפי עלים בזירה שהתחברו למערבולת אחת עצומה שעטפה את דרו.
    "אילו רק עלים מסכנים!" קרא דרו משועשע מן הסיטואציה.
    "באמת?" שאל גרין והעלה את משקפיו שוב.
    בתנועת יד אחת כל העלים הפכו חדים כתער אך עדיין לא קרה לדרו כלום הם רק סבבו אותו.
    לאחר מכן גרין צחקק וסגר את ידו בחוזקה וכך גם המערבולת נסגרה על דרו בעוד שאנחות כאב נשמעו מתוך המערבולת.
    גרין פתח את ידו, בתחושת ניצחון והעלים התפזרו.
    אך הוא נדהם לגלות את דרו עומד על רגליו כשכולו מלא חתכים.
    "מה לעזאזל?!, אתה לא היית אמור לשרוד את זה!" קרא גרין כשכולו מופתע.
    דרו התנשף בכבדות אך חיוך הופיע על פניו, "אתה יריב נהדר, גרין" הוא אמר בעוד שפתיו מדממות.
    "בוא נסיים את זה!" קרא גרין.
    "אני מסכים איתך" אמר דרו.
    גרין ונשקו זהרו לפתע בהילה ירוקה וחזקה בעוד דרו וחרבו זהרו בהילה סגולה ואפלה.
    "קדימה!" קראו השניים בו זמנית ויצאו אחד אל עבר השני שני ההילות התנגשו בחוזקה ופיצוץ גדול נוצר בעוד השנים עפים אחורה.
    'אז מה עכשיו?' חשב דרו.
    'מי המנצח' חשב גרין.
    העשן התפזר והשניים נראו מוטלים על הרצפה ללא נשקיהם.
    גם דרו וגם גרין גיחכו, הם ידעו את התשובה.
    "זה..." מלמלו השניים, "שוויון!".


    נו הפעם פרסמתי 2 פרקים אז...מה אתם חושבים על הקרב? אשמח לתגובות =]


  9. משתמש מנוסה
    תאריך הצטרפות: Jul 2010
    שם: אלי
    הודעות: 3,589
    #9
    וואו פרקים מעולים!!אחי תארת תקרב בצורה כזאת שיכולתי ממש להיות שם!אתה ממש טוב בזה והסיפור שלך אדיר!

  10. משתמש מנוסה
    תאריך הצטרפות: Dec 2009
    הודעות: 3,809
    #10
    וואו תודה רבה על התגובה אני נורא שמח שאהבת D:
    ד"א אני אתן לכם עובדה קטנה על הפרק הבא:בפרק הבא נכיר את שני הארטיסטים שעליהם גרין דיבר בפרק 2 ואני יכול להגיד לכם שהם בן ובת הפרק הבא יפורסם כנראה בעוד שלושה ימים מכיוון שבאמת הגעתי למצב שיש לי 8 פרקי גיבוי ככה


  11. משתמש מנוסה
    תאריך הצטרפות: Feb 2011
    שם: Sirius Black
    הודעות: 3,564
    #11
    יפה! פרקים מעולים!

  12. משתמש מנוסה
    תאריך הצטרפות: Dec 2009
    הודעות: 3,809
    #12
    תודה רבה =] קראת את כולם?


  13. The eternal hunters
    תאריך הצטרפות: Jul 2010
    שם: אילן
    הודעות: 18,890
    #13
    אהבתי את הקרב נשמע כמו איזה קרב של דרגון בל כל הכבוד
    מסתבר שהייתי מיין קינדרד ב2015.. כיום מיין פידל ושאקו.

    anilist: https://anilist.co/user/DoubleSummon/


  14. משתמש מנוסה
    תאריך הצטרפות: Dec 2009
    הודעות: 3,809
    #14
    תודה D:
    ד"א זה טוב או רע העובדה שזה נשמע כמו דרגון בול? Xd


  15. משתמש מנוסה
    תאריך הצטרפות: Dec 2009
    הודעות: 3,809
    #15
    פרק 4:קריאת מחשבות
    הלילה הראשון מאז הקרב של דרו וגרין, זה היה לילה סוער ואפל ברקים נכחו בשמיים, נראה היה שדבר נורא מאיים להתקרב עוד הלילה דבר שישנה את הגורל של אחת הדמויות שלנו, אבל... מה?.
    ~~~~~~~~
    *שלושה חודשים מאוחר יותר
    "דרו לא!!!!!!!!" קראה סאקורה באימה ובפחד.
    "זה הסוף" מלמלה דמות אינה מוכרת היא קימצה את אגרופה וכיוונה אותו אל דרו הפצוע וחסר האונים שהיה מוטל על האדמה בעוד גרין וסאקורה מסתכלים מן הצד.
    האגרוף פגע בדרו ופיצוץ גדול נוצר, הוא שכב שם על הקרקע מחוסר הכרה ומדמם מפיו, נראה היה שהוא... מת.
    "דרו דרו!" אמרה סאקורה ודחפה את גרין אשר ניסה לעצור בעדה כשהדמעות מעיניה זולגות ורצה אל עבר דרו שהיה מוטל על הקרקע.
    "דרו!, דרו! תתעורר כבר!" היא צרחה בבכי, "דרווווווווווווווו!!"
    ~~~~~~
    *מסדרון בית הספר
    "מינה חכי לי!" קראה סאקורה, היא רצה אל עבר ילדה בעלת שיער קצר ואדמוני, עיניה אדומות גם כן, היא הייתה לבושה בתלבושת האחידה של בית הספר.
    "סאקורה אם את רוצה שלא לאחר לשיעור כדאי שתעמדי בקצב" אמרה מינה וצחקקה לה.
    השניים התהלכו במסדרון כשהן סוחבות את ספריהן ושאר הבנות משתוקקות להיות לידן, נראה שבניגוד לדרו סאקורה צברה פופולאריות בזמן האחרון.
    ~~~~
    *מעונות הבנים
    גרין ודרו ישבו על המיטה התחתונה במיטת הקומתיים שחלקו לא היה סביב איש אך בכל זאת נראה היה שגרין מוטרד ממשהו.
    "אתה יכול לצאת" קרא גרין באדישות ולאחר כמה שניות נראה היה שהבזק עבר מול השניים.
    "מה לעזאזא...!" קרא דרו אך לפני שסיים את משפטו הופיע הבזק קטן וזה מצא עצמו מרותק למיטה עם חבל ומטפחת בפיו.
    דרו מלמל כמה קללות אך לא היה ניתן לשמוע אותן עקב המטפחת.
    "תפסיק!" הפציר גרין בעוד קול צחקוק עולה ויורד נשמע, אולם, לאחר פקודתו של גרין ההבזקים הפסיקו ואל מול השניים נעמד ילד קטן בערך בגיל 6, שיערו זהוב, עיניו חומות ועל ראשו עטוי כובע קש חום, בעוד בגדיו, טוב אם אפשר לקרוא להם בגדים, יותר נכון סמרטוטים, "סמרטוטי רצפה" בצבעים חום וירקרק.
    "מה עכשיו?!, משחקים אני אוהב משחקים!, לשחק, לשחק, אני אוהב לשחק, למה מאסטר גרין לא מרשה לי לשחק, למה, למה?!, למה מאסטר גרין מכניס בני אנוש, בני אנוש הם רעים, מרושעים!, למה?, למה?, בני אנוש אוהבים לשחק?, הא, הא, הא?!" הוא דיבר במהירות ונראה היה שגרין בקושי הבין משהו ממילותיו.
    "ואו" אמר גרין לילדון שעמד אל מולם.
    "תיגרע קורן, אין לך מה לדאוג, דרו הוא אחד מאיתנו" אמר גרין.
    "דרו?!, איזה שם יפה זה דרו, דרו אוהב לשחק?, הא, הא ,הא?.
    למה אתה לא עונה דרו?, אתה לא אוהב לדבר? למה? למה? למה?." אמר קורן במהירות
    דרו מלמל כמה מילים לא מובנות מבעד למטפחת, נראה היה שהוא מנסה להסביר לא בעצבים שהוא לא יכול לדבר כי מישהו....סתם לו את הפה.
    ~~~~~
    *בלילה
    "אני מודאגת קורן" נשמע קול נשי.
    "יש תחושה מוזרה באוויר, משהו לא ידוע עומד להגיע" אמר קורן ברצינות רבה יחסית לאיך שנתפס מקודם.
    הוא ועוד דמות נשית עמדו על גג בית הספר בעוד הירח המלא משקיף עליהם מלמעלה, חושף את האישה, למרבה הפלא הייתה זאת מינה!.
    "אני יודעת, אבל מה זה לעזאזל?!" מילמלה מינה המעוצבנת בחוסר ידיעה.
    לפתע קורן נדהם על פניו הופיעה הבעה מוזרה ומפוחדת.
    "ה...נער החדש, זה בטוח קשור אליו" מלמל קורן במעט פחד.
    "איזה נער חדש?" שאלה מינה בהפתעה.
    "היום... כשביקרתי אצל גרין, ראיתי נער חדש משום מה, הוא היה מסוגל לראות אותי שלא כמו שאר בני האנוש או הארטיסטים אני חצי שד חצי ארטיסט ורק בעלי כוחות, שדים או ארטיסטים יכולים לראות אותי, גרין אמר שהוא משלנו, אבל... האנרגיה שלו היא הייתה מוזרה, מרתיעה, סוג של משהו אפל" הוא הסביר.
    "אני חושבת שנצטרך לשים עליו עין מקרוב" אמרה מינה.
    "בדיוק הסכים איתה קורן, "כדאי גם לבדוק מה גרין עושה, משום מה יש לי תחושה שהוא קצת.... מעורער"
    "אתה רציני?" היא שאלה מופתעת.
    "את באמת שואלת?"
    ~~~~~~~
    *בוקר
    "לא אסור לאחר, אסור לאחר!" קראה סאקורה בעודה רצה לעבר הכתה.
    מכיוון שלא הסתכלה נתקלה באחד התלמידים ונפלה אל הרצפה עם ספריה, כך גם הוא.
    'וואו נראת נחמד' שמעה סאקורה לפתע קול היא התבוננה אבל נראה שלא היה שום מקור לקול הזה.
    'מה היא מסתכלת, מה יש לה?' היא שמעה את הקול הזה שוב בעודה מביטה בעיניו החומות של הילד.
    "אמרת משהו?" היא שאלה מופתעת.
    "וואו מה יש לך, המכה פשוט דפקה לך תראש אה?" הוא שאל בעצבים והלך משם.
    סאקורה נותרה שם המומה במסדרון, "מה לזאזל..." היא מלמלה.
    "מה זה היה?"


עמוד 1 מתוך 2 12 אחרוןאחרון

מידע על הנושא

משתמשים שצופים באשכול

יש כרגע 1 גולשים שצופים באשכול. (0 משתמשים ו-1 אורחים)

הרשאות

  • אתה לא יכול לפרסם נושאים חדשים
  • אתה לא יכול לפרסם תגובות
  • אתה לא יכול לצרף קבצים להודעותיך
  • אתה לא יכול לערוך את הודעותיך
  •