זהו משהו ניסיוני שאני אחליט על עתידו על בסיס ההענות שתהיה פה ממכם הגולשים.
זה אחד מהקורסים היותר משעממים אז אם תצלחו את זה, אביא גם דברים יותר מעניינים.
שיעורי אוניברסיטה: טקסים, חגים וגיבורים
תרבות עברית ילידית - שאיפה של מערכת החינוך ליצור דמות של צבר השונה מאוד מהתרבות הגלעינית. היהודי הגלותי נתפס כמשהו מאוד שלילי, כפוף, חלש, תלוש מן המציאות לעומת הדימוי של הצבר שהוא ההפך הגמור.
חינוך לאומי - חינוך אמור לטפח ביחיד את המודעות להשתייכות לעם, למדינה ולנטוע בו את הרגשות התמוכים בהשתייכות זו. חינוך אהבת הארץ, הנחלת מסרים ציוניים, עבודת אדמה, תנועות נוער, קהילות מדומיינות, דת אזרחית, ו3 תפקידים הדת האזרחית.
קהילה מדומיינת - קהילה לא חייב להיות פיזית או מוחשית אלא גם רעיונית. יהודים בכל העולם חוגגים את פסח למרות שאינם מכירים את כל היהודים שבעולם, יש תחושת שייכות אליהם.
דת אזרחית - הענקת ערך קדושה לערכים אזרחיים ולא דתיים. יש לנו דת מסורתית עם מאפיינים משלה והלאום יוצר לעצמו דת שהופך את הערכים הלאומיים למקודשים. אתרים כמו: יד ושם ומצדה. תאריכים כמו יום הזכרון ויום העצמאות. מושגים כמו: דגל והמנון.
3 תפקידים: אינטגרציה - לכידות חברתית, לגיטימציה על ידי פולחנים של דת והענקת מעמד חוקי לטקס מוסים, מוביליגציה - הנעה וגיוס של קבוצה לפעולה.
3 סוגי חגים - מקום - הדגש הוא על המקום, הם לא מספרים סיפור היסטורי אלא על הקשר החזק למקום שבו אנו חיים (טו בשבט), חגי זמן - חגים שהמוקד שלהם הוא בסיפור ההיסטורי (יציאת המצרים), חגים וימי זכרון - אירוע בהקשר של תענית ואבל (תשעה באב, יום הזכרון)
מחוזות זכרון - כל חפץ וכל פרט שמספר לנו את הסיפור של הזכרון הקולקטיבי, אפשר להתייחס אליו כאל מחוז זכרון (סופגניה, בול)
שיח אנתרופולגי - במהלך הטקס מתגלה הקשר בין אדם לרעהו. זהו כלי להתמודדות עם מצבים קשים והתייחסות לבעיות הקיום המרכזיות שלה. ישנה לכידות חברתית וכלי לבעיות קשות. הטקס משמש כמנגנון על קונפליקטים קיימים והפיכתם לסמל וזה מעלה אותם לפני השטח ועוזר אותו להתמודד איתם.
3 שלבים בחינול הפטריוטי: גישושים ראשונים - (19-מלהע 1) מערכת לא מגובשת, יוזמות מקומיות והדגש הוא על חגים חקלאיים. תרומה של עלייה ראשונה ושנייה הביאו ריקודים, שירים ושפה משותפת שנמצאת בחיתוליה. שלב ההבשלה - (מדנט-קום מדינה) חינוך פטריוטי בשיאו. יש מועצת מורים שפועלת ע"י קק"ל. ספרים, מדריכים, תנועות ופריחה של טקסים וחגים בעלי מסר מאוד פטריוטי. שלב ממלכתיות (48-היום) יש מוסדות ממלכתיים והם אלה שעושים את הטקסים ודואגים להפרחת הציונות שהיא בשיאה.
סוכות - ציווי מקראי למה צריך לעושת. חקלאים היו מוסיפים לחג תכנים חקלאיים שיתאימו לערכי אהבת המולדת ועבודת האדמה. בשיר "מחברת למזכרת רואים איך הקשר אל הטבע בא לידי ביטוי בחינוך ביה"ס ואיך מחנכים ילדים דרך שירים שעוסקים בחוויה החלוצית.
שבועות - מתן תורה, קציר. ההתיישבות באה להדגיש את הביכורים ואת הקציר. הפדיון בבית משפט ניתן לקרן קיימת וכשהיו עולים לרגל לי-ם, התהלוכה הייתה סגנונית וגם כיום יש טקסים כאלה בקיבוצים. תיקון ליל השבועות - לומדים תורה כל הלילה. כיום ניתן לראות מודעות ללמידת תורה בחג שבועות וערבי לימוד על מנת להכניס תוכן לחג.
פסח - כשהחולצים חגגו את החג היה להם מאוד קשה להתומדד עם דברים מסוימים כי החג הוא משפחתי. הם הכניסו תכנים מתאימים כמו הספר הלבן שמתאימים לקיום היהודי בארץ ישראל והוציאו תכנים שלא התאימו.
מימונה - החג שעבר מהפריפריה למרכז. והחג בא לחזק את האמונה שהמשיח יבוא. רצון להתברך ולסעוד והיום גם מציין הגנה מפני שדים. בעבר היו חוגגים את זה בערב במרחב הביתי ויום למחרת בחוץ. אסור לאכול מלח או בשר, אלא רק מתוק. ויש דגשים דתיים מאוד חשובים. שאול בן שמחון מקיים את האירוע ב66 ביער בן שמן ובכל שנה מספר המבקרים עולה. המניע היה הרצון להיות שונים. שרעבי טוענת שלקחו רק הבטים מסוימים מהחג, את האוכל ואת היציאה לחיק הטבע. את המוסיקה למשל לא לקחו. היום החג הזה הוא יום חופש ופוליטיקאים תפסו על זה טרמפ. לסיכום, הפוליטיקה משחקת תפקיד. כיום יש צורך לחזור לשורשים והבועה של כור היתוך התפוצצה.
טו בשבט - ביום הראש לאילנות הייתה מצווה להפריש מהעץ ואחרי חורבן בית המקדש זה לא היה רלוונטי. בחול המנהג הוא לאכול 15 פירות מאחר וטו בשבט זה 15. בחול לא היו תפוזים ולכן אכלו פירות יבשים שביטאו את הגעגוע והכיסופים. כמו השיר של נעמי שמר - פירות 15. מתחילת האלף החג תפס אופי חקלאי והוא הפך להיות חג של נטיעות. אמיליה פרוני מציינת במאמרה את הקישור בין יום הולדת ליום מולדת.
חנוכה - מקראת ספר המועדים: ישרים, הצעות למצגות, מסכות וכדומה. והספר בעצם מסמל את מה היה חשוב להנחיל לבני הדור הבא ומה היו הערכים המרכזיים והחינוכיים שרצו להעביר. חג חנוכה חל בימים חשוכם וזה מאפשר לנו להתמודד עם החרדה של החושך ויש כאן מטא נרטיב של עם קטן אל מול עם גדול ובזכות האמונה והנחישות אנחנו מתגברים. ציר הזמן - תיאור הזמן הוא מחזורי שמתחל בתור הזהב, שזה זמן שבו העם מתגעגע אליו, תקופת חושף, ניוון, שלילי ומזויף והרצון להיוולד מחדש. ציר מרחב ומקום - מועידין - חקלאית, מקום פסטרולי לחקלאים לעבוד בו, מקום מקודש ולוקחים את הילדים לטייל בהם ע"מ להכיר את הארץ דרך הרגליים. ירושלים - עיר חרבה שנמצאת תחת כיבוש ומצפה לגאולה, תיאור הנופים, עונות השנה, הקטיף שמאפיין את ארצינו.
פורים - בפורום את יש את עקרון הקרנבלים שמאפשרים לפרוץ גבולות ואת עקרון נהפוך הוא. הדמויות הבולטות הן ליצן ושוטה. הקרנבל מאפשר שחרור יצר המרד שבתוכינו אך זה מאוד מוגבל. לפי נילי מכניסים לחג גוונים לאומיים ציונים. מכניסים לעדלאידע נושאים מאוד לאומיים, מדגישים את הזירה ואת הזהות הקולקטיבית. בקרנבל של 1914 היה את עגלת הנצחון עם ילדים שמחזיקים כפות תמרים, הפתחות הקיבוץ, השיבה לציון, ירושלים. פורים מגויס לערכים ציונים. בשנות ה30 יש עגלות נגד השלטון הנאצי, יש ביטוי לדגל ישראל ועוד סמלים ציוניים.
לג בעומר - 33 ימים ראשונים נחשבים לימי אבלות בשל מותם של תלמידי רבי עקיבא. מרד בר כוכבא בימי האמפריה הרומית, שמעון בר כוכבא הנהיג את המרד, נחל הצלחה ראשונית ואז דוכא, מאות אלפי יהודים נהרגו. תקופת עצמאות אחרונים של עם ישראל בעמו עד הקמת המדינה. ישראל אלצד אומר שעם ישראל נאבק על עקרונות שהיו חשובים לו, כמו: חירות, אמונת הייחוד, בית המקדש וא"י. דמות שמייצגת חג ואיך היא מגויסת בתקופות שונות לשרת ערכים מסוימים. באותן שנים - דמות הירואית כי היא מגלמת את האתוס שרוצים להנחיל.
התפתחות יום הזכרון לשואה - הנושא היה מושתק בשנים הראשונות וזאת משום שראו בזה חולשה על איך שיהודים הלכו כצאן לטווח, ואת התפיסה הגלותית. ב59 נחקק שחייב להיות יום זכרון מיוחד לשואה והמניע הוא להזכיר את הגבורה. י' בטבת הוא יום לקדיש כללי, אנשים שנספו בשואה ואנו לא יודעים על תאריך מותם. מכיל בתוכו - עדויות, שירים, צפיה, מאוחר יותר גם 'נוהל לכל איש יש שם', נוהל עריכת טקסים, שירים, תפילת יזכור, הדלקת נרות, מסע לפולין - נוער צריך ללמוד על האורח חיים שהיה, עברו של העם היהודי ויש כאן בפועל ירידה לרגל.
גורמים לשינוי בתפיסה הישראלית על השואה - 1. משפט אייכמן, 1961, ציבור ישראלי נחשף לזוועות השואה וחייבים לתת לניצולים לדבר. הייתה פתיחות והיה צורך לתעד. 2. תקופת ההמתנה לפני 6 הימים - לפני המלחמה הייתה תחושה של מצור, מחנק ואימה. התחושה התחזקה אחרי המחדל ואנשים הבינו שהם בסכנה קיומית והיו הרבה הרוגים, מה שניפץ הרבה אשליות. הציבור היהודי החל לגבש יותר רגישות כלפי השואה.
יום הזכרון לחללי צהל - ב49 עם תום המלחמה מתחילים לחשוב על הנשוא הזה וקם ארגון יד לבנים שדורש לקבוע יום כזה. בן גוריון קבע זה יום לפני העצמאות כדי להדגיש את שני הערכים המרכזיים של הקרבה, נפילה בקרב והשגת עצמאות. מאפיינים: צפירה, מדבקות של יזכור עם דם המכבים, טקסים בהר הרצל, שירים מיוחדים, תוכניות, וכבר מהשנים הראשונות עודדו תלמידים להשתתף בטקסים האלה. היה קשה למשפחות השכולות. העוצמה של יום הזכרון תפסה תאוצה ויום העצמאות פחת.
ממצאים: תהליך של דה הירואיזציה - הפיכת הטקס למשהו של גבורה, מרככים את ערכי הצבא. 2. אין נאומים של הקרבה אלא נותנים למשפחות לומר לא לצאת למלחמות מיותרות. 2. הולכים ונעלמים הטקסים על גבורה ובמקום זה יש שירי אבל על החייל שנפל. 4. ריקודים של נשים וגוף נשי מתאבל. 5. התגברות קולות המחאה בטקסטים שקוראים ובשירים שנשמעים. 6. מקריאים את שמות הנופלים - לכל נופל יש שם וסיפור. מסקנה - הייחוד לא יכול להתקיים סביב מלחמות אלא סביב אבל וכאב של הנופלים. יש ניסיון להתייחד סביב משהו שכולם יכולים להזדהות איתו.
יום העצמאות - היו ויכוחים לגבי קביעת התאריך ולבסוף נבחר ה' באייר שזהו סיפור המיתוס של לידת הבריאה של המדינה. יש גם ויכוח לגבי שמו של היום והיו הצעות כמו יום הקוממיות אך בסוף הוא נקבע ע"ש המלחמה. המעצבים וסוכני ההפקה היו ועדה בראש בן בוריון והם העבירו מסכויות לראשי הישובים. אפיונים כמו תפאורה מיוחדת, מצעדים וכבר בשנות ה50 טענו שאין צורך ביום העצמאות. הגו רעיון של פרס ישראל. מנגלים נכנסו להיות מאפיין של יום העצמאות וחיברו תפילות מיוחדות ליום הזה. הנרטיב היה מעבר מפסח - יום הזכרון לשואה - לחללי צהל - ויום העצמאות.
דמויות מופת - כשאנחנו רוצים לחנך לערך מסוים אנחנו מתרכזים בדמות מסוימת כי קל יותר להזדהות איתה. רגלן גילה שהסיפורים של כל התרבויות מכילים מוטיבים חוזרים וזהים בדמיונם. הוא חילק את חיי הגיבור ל22 תחנות ובדק מה דומה ומה שונה. 1 - הגיבור הוא בן למשפחה מיוחסת עוד לפני שיודעים מיהו. 2. קשיים בהאת הגיבור לעולם והוא בא כתוצאה מנס. 4. יש נבואה שעתיד לבוא לעולם הגיבור. 6. כשהגיבור קטן מנסים להביא להורגו. 7. הגיבור גדל בבית שאינו ביתו. | ממציאים חלק מהפרטים על מנת להעצים אותו, כך נספר ביוגרפיה גדולה מהחיים. לא כל התחנות קיימות אצל כל הגיבורים. לנדאו אומר שבתרבות היהודים הגיבורים באים מאחורי הצאן, וזה מסר שכל אחד יכול להגיע למעמד הזה.
דב נוי מדבר על התבנית האוטוגרפית של הגיבור היהודי שמתאפיין ב3 סוגים: 1. בינו לבין עצמו - הגיבור עוזר לנזקקים בקהילה. 2. בינו לבין הגוים - הגיבור עוזר לשלטון הזר, עובד איתו ואצל המרואים שומרים על הקברים היהודים. 3. בינו לבין ארצו - קדוש שבא לא"י ויש כאן שלוש קבוצות - זמן, מקום וקדוש. | יש שלב נוסף לאחר מות הגיבור, ניסים שמתחוליים על קברו ואגדות על חפציו. באגדות החסידיות יש חשיבות לספר את סיפור הצדיק, כך הוא הופך מסתם אגדה לערך דתי חשוב ומרכזי. המסר נטמע בקלות.
מיתוס הצבר - אחת מדמויות המופת של התרבות הישראלית הוא דמותו של הצבר. שפתו עברית, חונך לחלוציות, התיישבות, עבודת אדמה, הגנה על הארץ. להתנדב לפלמ"ח, להקים ישובים, להתגייס לצה"ל. יצחק רבין זו דוגמא קלאסית. עוז אלמוגי אומר שהצבר שאב מההוויה הגלותית. השיא היה במלחמת העצמאות ולאחר מכן יש ירידה - חילון המיתוס - ניפוץ הקדושה. נובע גם מריבוי כלי תקשורת, עליית הימין והעלייה הרוסית והאתיופית. מיתוס העקידה מתקשר מאוד למיתוס הצבר, מעטים מול רבים. גם מיתוס גאולת ישראל - החלום להיגאל ולגאול את העם. גם מיתוס זכותינו על א"י יש בה תפקיד חשוב לצבר שישחרר את הארץ מהכובש ובדמו יוכיח את הזכות שלנו עליה.
ספרות השכול והנצחה - תהליך שנמשך עד ימינו. ברגע שחייל נופל בקרב מתחיל מאמץ להנציח את זכרו, לזכור את ילדיו, ותרבות הההצחה הזו קיבעה בתודעה שלנו את המתוס של שכול מהאגדה החיה.