נושא: Tf:הרפתקאותיו של זורוגו!

תראה, אמרתי ב-tf בסיפור שהוא יהיה בעוד כמה חודשים, זה לא הגיוני שאני ישנה אותו עכשיו.
ולא, עדיין זה לא רישמי שהשם שלו ככה.זה שהביאו רשימה וחלקה נכונה, לא אומר שכולה נכונה.
דרך אגב, מה אתה חושב על העלילה בכללי? על הפרק עצמו.

תודה רבה לכולם.
אני מתחיל לעבוד על הפרק כבר היום, אני מקווה שהוא יצא מחר.

פרק שלישי - רגישות.
כששמעתי את הפיצוץ, נבהלתי נורא.
מחסנית התרופות שהייתה בידי נפלה על הרצפה והתנפצה. הלב שלי דפק בקצב של מכונה.
רציתי ללכת לשם, אבל הכל היה חשוך בבית. האפלה הזו הייתה נראת כאילו היא רוצה לקחת ולשחוט אותי.
לקחתי נשימות עמוקות, פעם אחר פעם וקצב פעימות הלב החל לחזור לקדמותו. ניסיתי לראות שוב פעם את
האפלה ועדיין, היא הייתה נראת כמו הגיהנום של חיי. הרגשתי קצת חנק, פתחתי את החלון בחדר, שפתאום
ראיתי ליידי עמוד ברזל כחול, הוא היה שם כאילו מישהו צריך לקחת אותו. להגיד את האמת, הוא נתן לי אומץ.
החלטתי לקחת אותו יצאתי אל האפלה שבבית ובאותו רגע שיצאתי, המוח שלי נכנס לסטרטס. התחלתי
לחשוב כל מיני מחשבות והרגשתי שוב פעם את הפחד הזה. רציתי לחזור אל החדר, אבל הייתי בחצי הדרך
לשם, אך למרות הכל, התקדמתי לשם. סובבתי בלחץ את העמוד והיסתובבתי לצדדים ואפילו רעדתי מפחד.

לפתע, מול הפנים שלי ראיתי פרצוף בוהה וגדול. הוא היה מחריד וחיוור, הפה שלו היה סגור כאילו הוא חכה
למשהו. הפרצוף הזה היתקדם אליי באיטיות, ניסיתי להיתחמק וזזתי כמה צעדים אחורה. הפצוף הזה התקדם
אליי בצורה מאיימת, זה היה נראה כאילו הוא חשב שלקחתי מימנו משהו הוא האשים אותי. החזקתי את
העמוד מול כתפי בצורת חבטה, אך כשידי החלו לרעוד, זה רק הוריד את רמת הביטחון שלי וכשהפרצוץ ראה
את זה, הוא נעלם.....אך הוא חזר שוב עם פה חשוף תהרים ולשון שנוטפת מינה חומצה והפרצוץ הזה "הכה"
אותי בחרדה עצומה. מרוב בהלה, נפלתי אחורה ולפתע, האורות נדלקו. החזקתי שוב פעם את העמוד בצורת
חבטה, חשבתי שהפרצוץ הזה יבוא שוב, אבל אחרי כמה שניות, פשוט היתאשתי וקמתי. רציתי ללכת אל
המטבח אבל משהו עצר אותי....התחלתי להיתנשף מחרדה, הלב שלי פעם כאגרוף חזק, הזעתי ואפילו שאין
לי מראה, ראיתי את פניי החיוורות ומבוהלות. המשהו הזה היה סאזנדורה. שיקשקתי מרוב פחד, מעדתי על
הרצפה וכאשר הייתי על הרצפה, סאזנדורה שאג והושיט במהירות את ידיו אל ראשי ואז...ראיתי רק אפלה
שחורה לשנייה אחת....

התעוררתי בבהלה.
התנשפתי בחרדה, גופי נוטף זעה ולבי דוקר את חזהי בכל פעימה. בההיתי ברגלי, כאילו הייתי מהופנט
במשהו. חשבתי על מה שקרה לי הלילה. הבנתי דבר אחד, אם קמתי עכשיו סימן שזה היה רק סיוט גדול.
הרגשתי קצת הקלה, אך בכל פעם כשעצמתי את עיניי, ראיתי את הסאזנדורה הזה תוקף אותי שוב, פעם
אחר פעם, זה היה רצח נפשי.

יום למחורת....
בעודי יושן, שמעתי צעקות, הם נכנסו אל תוך ראשי.
"בוקר טוב!"
פתחתי את עייני וראיתי את אושוואט, טיפיג וסניבי.
"בוקר טוב!" הם בירכו אותי, כנראה שאלה הם שצעקו.
"בוקר טוב" השבתי להם בברכה וניקיתי את הליכלוך שבעיניי.
"זורוגו, עכשיו כבר 8:40, הכנו לך ארוחת בוקר" טיפיג אמר והוא הושיט לי מגש עם כל טוב הטעם.
"ואו! בישבילי?" הפלאתי. מעולם לא הגישו לי כך ארוחת בוקר. הם הידהדו בראשם בשמחה והתחלתי לזלול.
הרגשתי כל כך שמח, הרגשתי שבאמת יש כאן מישהו שאני יכול לסמוך עליו. זה נחמד מצדם.
"תודה רבה!" הודתי להם בשמחה וניקיתי את השאריות שהיו מסביב לפי.
"זורוגו, מה דעתך היום לצאת החוצה? אתה נראה הרבה יותר טוב עכשיו" שאל אותי אושוואט.
ובאמת, אני ליטפתי את פני ואת גופי, לא הרגשתי שום כאב, עוד חיוך על על פניי ולחצתי לאשוואט את היד.
"אז זה כן?" אשוואט שאל אותי.
"לאן נילך?" אני שאלתי אותם בסקרנות.
"האמת, חשבנו על הפאל פארק, זה סוג של מתחם כיפי כזה." אושוואט ענה לי, כאשר הגיח את ידו בסנטרו.
"זה נשמע טוב!" התלהבתי מזה. "אבל מתי נילך?" שאלתי אותם בסקרנות.
"מה דעתך על עכשיו?" שאל אותי טיפיג.
"בסדר!" עניתי להם בשמחה. מעולם לא הייתי בפאל פארק, זה יכול להיות מגניב!
"אז בסדר, תתארגן וניצא!" אמר אושואט בשמחה ולאחר מכן, יצא מהחדר יחד עם החבורה וסגר את הדלת.
הסתכלתי סביבי וראיתי את חדר האמבטיה. זה היה חדר קטן ולבן. מהירתי אל הקיור שממול, שטפתי את
הפנים, צחצחתי שיניים ויצאתי ולפתע שמעתי צעקה מחוץ לחלון:"זורוגו, אתה בא?", אז פתחתי את החלון
וראיתי למטה את טיפיג, אושוואט וסניבי. "קדימה, שלא נאחר!" אשוואט צעק לי, אז ירקתי את הקצף שבפי
וירדתי במהירות למטה. פתחתי את הדלת וראיתי את החבורה מולי.
"מעולה, אתה מוכן?" שאל אותי טיפיג.
"אני מוכן!" עניתי להם ויצאנו לדרך.

"אז זורוגו, ספר לנו על עצמך!" אשוואט רצה.
"כן!" טיפיג התלהב בשמחה.
"מהם התחביבים שלך" סניבי שאל אותי.
"לי?" התפלאתי לעצמי. "אין לי תחביבים." וברגע שמרתי את זה, הם היסתכלו עליי בצורה כזו משונה....
"אין לך תחביבים?" טיפיג נדהם יחד עם כולם.
"כן." ענית להם. אני לא אהבתי מה הסיפור הגדול. בשבט מעולם לא היו לאף אחד תחביבים.
"אז אני חושב שיש לנו תחביב בשבילך!" אמר אושוואט כאילו היה לו רעיון.
באותה הרגע, עמדנו מול שביל שמצדדיו עשב לבן וארוך ובסיומו, היה זה נראה כמו גשר גדול.
הסתקרני ושאלתי אותם:"מה זה הגשר הזה?". וטיפיג ענה לי "זהו הגשר שמוביל אל העיר שלנו, דאזנסטון".
"אתה ממש תואהב את העיר הזו, אנחנו יכולים להבטיח לך את זה" טיפיג אמר לי בבטחה.
הרגשתי שהוא היה ממש בטוח במה שהוא אמר, כאילו הוא הכיר אותי קודם לכן.
"אז זורגו, אתה רוצה לכייף?" אושוואט שאל אותי.
"כן...?" לא ידעתי מה להגיד, שפתאום, עפתי במהירות עצומה עד כדי כך שלא יכולתי לפתוח את העניים.
הרגשתי שהלב קפץ לי לראש, רעד ודיגדוג בכפות הרגליים ופחד וצחקוק שרצו לצאת מימני. אני פתחתי
את עניי בזהירות וראיתי את עצמי נופל על איקס גדול. נבהלתי נורא והסרתי את עניי בידיי שלפתע, הרגשתי
את עצמי מתרכך במשהו....פתחתי את עייני וראיתי את עצמי על בלון גדול ורך...אך מהבלון, ראיתי הרבה...
הרבה ביניינים גדולים כאלה...משמה ברתבות אצלנו, בשבט, רק העשירים ולחזיקים ביותר גרים בהם.
"זה היה טוב..." שמעתי את טיפיג איכנשהו, מצחקק יחד עם אוושאט וסניבי בהנאה.
"היי, זורוגו!" שמעתי את אושוואט צועק.
היסתובבתי על ברכי, התקופפתי הצצתי מבעד לחלון וראיתי את החבורה ואז, עת עת, הרגשתי שהאוויר
נעלם מהבלון. קפצתי מהבלון על הרצפה ומיהרתי אלייהם.
"אז היי, נהנהת?" טיפיג שאל אותי.
"זה היה כיף!" התלהבתי...כי סך הכל, זה היה ממש כיף!

הלכנו אל העיר הזאת, העיר דאזנסטון. שמעתי את החבורה מדברת על משהו, אך לרוע מזלי, נקלעתי שוב
לבועה הזו, אותה בועה שמלאה בכל הזדון שהורג אותי כל פעם מחדש....נזכרתי שוב פעם באותה השפלה
שעברתי, אותה השפלה שעברתי בפומבי, אותה השפלה שעברתי מול כולם.....ואז, הרגשתי דקירה
עוצמתית וכואבת....

לא, אני המצאתי אותה. אם אתה שואל אותי, זה לא כיף להתבסס על משחקים.

פורסם במקור על ידי The Charmander

הפרק מורכב מדו שיח בלבד. פרק יכול להיות מוצלח יותר כשהוא ״שמן״.
חסרים התיאורים וההרחבות. למשל יכולת להרחיב על מה שראה מהבלון, במקום סתם לזרוק בניינים וכו׳.

לתשומת לבך.

מצד אחד, כן הייתי יכול לשים עוד דברים, אבל זה מה שהוא ראה.
כלומר, מהנקודה שלו, הוא ראה רק בניינים וגם אני רוצה לשמור את זה לפרק הבא.
האמת, פרטתי כמה שאפשר, בכל המקומות המתאימים.

אגב, הוא ממש לא בנוי מדו שיח, הפיסקאות הסגולות הן בכלל לא דו שיח.
אבל תודה שאתה מעיר לי על זה, כנראה שיש לי עוד על מה לעבוד.

אוקיי, תודה אדם. עזרת לי מאוד.
ומה דעתך בקשר לעלילה?

תודה, אני אשמח לעוד תגובות.