נושא: Tf:הרפתקאותיו של זורוגו!

זה עדיין לא רישמי.
תוכל לפרט, מה אהבת, מה לא, מתח, משהו?

בפרטי, לא כאן.
דרך אגב, אשמח אם תגיבו לפרק האחרון בכרך הראשון של אלף הנפטזיות.

למחוק.

סיפור יפה מאוד, כתוב בצורה מרתקת
הדברים טיפה רצים מהר שקשה להבין, אבל בתכלס אחלה, לא הבנתי קצת את מה שקרה בסוף לזורוגו.
אבל בטח יש הסבר לזה בפרקים הבאים

פרק שני - הכירות
לא ידעתי איפה הייתי באותו שנייה, הכל היה שחור, חשבתי שאני מת.
רק ניצוץ קטן ניצנץ לו באפלה, הרגשתי כאב עז, קיוויתי שמישהו יגאל אותי מייסורי....
"אתם מכירים אותו?"
"הוא נראה ממש פצוע."
"לכו תביאו לי מים בבקשה"
שמעתי דיבורים, זה חייב להיות גן העדן מהניצוץ ההוא, כנראה שזה הסוף.
מיד, הרגשתי קרירות בפני, כאילו מישהו משפריץ עליי מים, אז זה גן העדן.
"תביאו לי מיד את המרפא"
"אבל זה האחרון"
"לא חשוב, רק תביאו"
הרגשתי ממש נוח באותו שנייה, כאילו הניחו את ראשי בכרית חמה ורכה.
אמרתי לעצמי שאני חייב לרוץ לגן העדן הזה, אבל משום מה, לא זזתי.
ואו, הכאב חלף לי. זה חייב להיות גן העדן, אבל רגע, אולי אני בעצם ישן...
"אולי תיגע בו?"
"אתה צודק, זה רעיון טוב"
הרגשתי עקיצה קטנה ונעלמתי מאותה אפלה. הרגשתי שוב עקיצה והפעם, ראיתי שמיים.
"הוא התעורר?"
"הוא פותח את עיניו"

הרמתי את ראשי לכיוון הרעש ולפתע, ראיתי משהו..זה לא היה לי כל כך ברור, ראיתי מטושטש, אבל זה צבעוני.
הנחתי את ראשי שוב פעם בזהירות ושוב פעם, ראיתי את הצבעים האלו. והפעם, זה ברור. ירוק, כחול ואדום.
"היי!" שמעתי קול קטן ובאס. ראיתי צבע כחול, זה היה נראה כאילו הוא מנופף בידו.
"אוקיי, עכשיו צריך להוציא לו את העדשות" שמעתי ומול שניי עיניי, ראיתי משהו ירוק מתקרב אליי. הרגשתי נגיעה
מלטפת בעייני, אך ההרגשה הזו חלפה בין רגע, אבל אז ראיתי שוב פעם את השמיים, הפעם, הם נראו נפלא.
הרמתי את ראשי ולהפתעתי הרבה, ראיתי נחש ירוק, דובי כחול וחזיר כתום! אני ממש נבהלתי, צעקתי, כך גם
הדובי הכחול שעלה על ה"חבלים" של הנחש בבהלה.
"אה! מי...מי אתם?" שאלתי אותם בגימגום ובפחד. נבהלתי נורא, מה זה? חלום? סיוט?
"היי, למה אתה מפחד?" שאל אותי החזיר.
"מה...מה אתם רוצים מימני?" שאלתי אותם והמשכתי לגמגם ובפחד.
"תירגע, אנחנו עזרנו לך" אמר הנחש בקרירות.
"כן, הייתה במצב ממש גרוע, אבל אל דאגה, אנחנו נטפל בך!" חייך הדובי בשמחה וידעתי שהם רוצים משהו.
ידעתי שזה הרגע לברוח. קמת על הרגלים, רצתי,אך תקף הרגשתי כאבי תופת ברגלים. נפלתי והסתרתי את ראשי
בידי.

"מה זאת אומרת?!" הדובי כעס.
הצצתי כדי לראות מה קורה וראיתי את החזיר הכתום רץ אליי, יחד עם הדובי הכועס.
"מספיק!" אמר החזיר וזה היה נראה כאילו הוא הסתיר אותי מבעד לדובי.
"אתם לא רואים שהוא פצוע ומבוהל? הוא לא יודע איפה הוא בכלל. אל תאשימו אותו!" הוא אמר, הרגשתי מוגן.
הפסקתי להתגונן וישבתי על האדמה. הגיע אליי החזיר הכתום, הוא השיט לי את רגלו במבט שמח ונחמד.
"היי, אני טיפיג." הוא אמר. "מה שמך?" הוא שאל אותי.
"זורוגי?" עניתי לו בתהיהה. לא ידעתי אם הם חברים או אויבים.
"היי, זורוגי, נעים לפגוש אותך." הוא לחץ את ידי והרים אותה. הוא המשיך להיות באווירה טובה.
"תכיר, אלה סניבי" הוא הצביע לו על הנחש הירוק.
"נעים מאוד" אמר סניבי בקרירות.
"וזה אושוואט" הצביע טיפיג על הגובי הכחול.
"היי, אני מנצל את קודם לכן" אמר אושוואט וציחקק בנביכות.
"איפה אני?" אני לא ידעתי איך לענות עלייהם, הרגשתי זר באותה הדקה. הסתכלתי סביבי וראיתי רק דשא ושביל
שמוביל למקום עם הרבה בניינים.
"אתה עכשיו בדיוק בדשא של העיר סולבאר, ממלכת הדשא" הוא ענה לי.
ומה זה שם?" אצבעתי על המקום עם הבניינים. למעשה, זה היה נורא מסקרן, כי פעם ראשונה אני רואה את זה.
"שם, אנחנו קוראים לזה "העיר שלנו", כי זה המקום שבו אנו משחקים." הוא ענה לי.
"אני, לדוגמא, מומחה בקרוב. ניצחתי המון!" אושוואט התגאה, הוא הראה את זה בעיקר בתנוחתו ששם את ידיו
על מותניו בצורה כוחנית.

"לא זכור לי קרב אחד שניצחת" סניבי התערב ברוחו הרגועה וזה היה נראה כאילו הוא מתגרה באושוואט.
"להיות בלרינה בתחרות ביצועי יופי זה הרבה יותר טוב!" אושוואט היתרגז והשיב בכעס וציניות.
"ממתי להיות בתחרויות זה בלט, אידיוט?" סניבי נישא להדגיש את התנשאותו, אפילו אני הרגשתי את זה.
אושוואט הגיב בזעם והרים את ידו כמו אגרוף, סניבי אפילו לא הניד עפעף. זה היה נראה כאילו הם מתחרים,
אך מזל שטיפיג תפס שוב יוזמה והפריד את אושוואט מסניבי.
"סניבי, אושוואט, אל תשכחו שהיום אנחנו נילך אל העיר לחגוג את עליית הדרקונים!" טיפיג הזכיר להם על היום.
לא ידעתי על מה הם מדברים, מה זה עליית הדרקונים? אך באותו רגע, לפני שהספקתי לשאול נזכרתי...נזכרתי
באותו לילה בהר.גדדון. אבי עשה לי את זה? אני לא מאמין, ועוד מה?! הקטע בפומבי, ההשפלה והחוסר אונים הזה....
התמלאתי בזעם, אך המחשבה שעשו לי את הדבר הזה, פשוט חנק אותי מכל הכיוונים.הרגשתי משותק,
לא רציתי לדבר כלל וזה התקיף אותי נפשית.כיווצתי את כף ידי, זה קשה לי, אני לא יכול להמשיך להתמודד עם זה.
עצמתי את עניי בכל כוחי, נסיתי לחפש מחשבה אחרת...אז, התקרב אליי טיפיג. לא הייתה לי הרגשה טובה בנוגע לזה.

"היי, זורוגו, מה איתך? אתה בסדר?" טיפיג שאלה אותי. אני לא רציתי לענות לו, לא היה לי
חשק בכלום, אך עדיין, היהדתי בראשי בכנות וטיפיג הלך להרגיע שוב פעם את השניים. ואו, מה קרה פתאום?
אחרי שטיפיג דיבר איתי, לא הרגשתי כלום, שום דבר לא לחץ אותי, אבל אולי אני צריך להתרכז במשהו אחר.
קמתי על רגלי, אך הרגשתי את הכאב אוחז בי ללא רחמים. טיפיג ראה שאני סובל ויחד עם השניים, הם עזרו לי.
"אני חושב שזה הזמן שלך לנוח, זורוגו" טיפיג אמר לי. הוא התאמץ, הוא נראה היה ממש נחוש במשהו.
"בקרוב השקיעה, אתה צריך לנוח" סניבי אמר לי והוא הוביל אותנו אל הבית. הבית היה בגבעה קטנה ויפה,
השביל היה מלא בדשא גבוה. עלינו אל הגבעה בזהירות, בעוד שאושוואט, סניבי ואושוואט מיצבים אותי. טיפיג
רץ אל הבית ופתח את הדלת. מבחוץ, הבית היה קטן אך שנכנסתי אל הבית, הוא היה כל כך גדול, שלא חשבתי
שזה בית. חומי עלה, הרגשתי שאני עומד להתעלף.
"טיפיג, אני חושב שאני עומד להתעלף..." אזהרתי אותם. לא הרגשתי טוב בכלל, רציתי להקיא וכל גופי חלש.
סניבי נגע בראשי והוזיז את ידו מיד.
"אתה רותח" הוא העיר לי. אושוואט עזב אותי ורץ להביא לי מים, בעוד שסניבי עוזר לי יחד עם הגפנים שלו.
"אל תדאג, אתה תרגיש טוב תוך לילה אחד, אני מבטיח לך" סניבי ניחם אותי. הוא השכיב אותי במיטה קטנה,
כיסה אותי ומיד, נכנסתי לתרדמת....

00:34 - קמתי עם תחושת רעד וקרירות לא נעימה. החום כנראה שוב עלה לי. קמת על הרגליים, הם רעדו
לי וזה הקשה עליי ללכת, חיפשתי בבית את אחת התרופות ומצאתי את חדר התרופות שלהם. לקחתי מאחד
מהבארי המרפא, שלתדהמתי, שמעתי פיצוץ חזק נורא.

פרק מדהים

אני שמח שאהבתם כולכם D:
באמת, עושה לי טוב על הנשמה שאני מצליח לעשות טוב.