נושא: שיר-הרקוויאם של חסר הנפש

רקוויאם של חסר הנפש

אם הייתי יכול
בטח הייתי מצייר עם מכחול
גילי הולך וגדל
דרך קשה עברה עליי ואני משתדל
האשמה אותי תהרוג
ומחוקי החיים אני לא אחרוג

זמני הולך ואוזל
חופשי אני כבר לא אהיה

טיפלתי בעצמי וניסיתי לשכוח
יש דברים שאנשים לא אומרים
כי את אותו עזבת בכוח
לעולמים ,אשמור לך אמונים
מוות הוא לא הסוף

נמות ונחיה
סוכר ומלח
עין ופה
זמני הולך ואוזל
חופשי אני כבר לא אהיה

פיתרון לא אמצא לעולם
צרות על גבי בני האדם
קור שחודר לגופי ומסמל את הסוף
רעש ממש אכזרי שאומר להמשיך
שנזכה ואם אנצח אני אקטוף אותו
תיקחי את הפרח ,אני אוהב אותו

זמני הולך ואוזל
חופשי אני כבר לא אהיה

הקפצה .
מבקש שתגיבו.

הגבלת את עצמך למסגרת של אקרוסטיכון אלפאבתי שיכול להיות ופגעה בך. השיר נראה מאולץ במעט ואין כל כך קשר בין השורות בגלל הניסיון להכניס את האקרוסטיכון. מגבלה כל כך קשה של מסגרת יכולה לפגוע בשיר ובהבנתו, גם אני ניסיתי, אומנם עם מסגרת בסגנון שונה (כל שורה חולקה לשניים כשהחלק השני הוא החלק הראשון של השורה הבאה), והניסיון לא עלה יפה. חבל כי יש לך כישרון וחבל לכלוא אותו במסגרות. ימי הביניים עברו חלפו.

אני לא חושב שהגבלתי את עצמי ,אני חושב שפתחתי לצעמי דלת חדשה .
המבנה של השיר מוצא חן בעיניי ולכן עשיתי אותו .
אבל תודה בכל מקרה .