נושא: סיפור-מלך הכח

תודה לשניכם! כיף לקבל כאלה תגובות
אני אחכה שעוד כמה יגיבו ואפרסם את הפרק הבא

העלילה מדהימה ואני במתח! הכל כתוב בטוב טעם!

ואוו פרקים מעולים ומותחים !
מחכה לפרק הבא D:

סיפור אדיר!
חחח אני במתח ><

תודה לכולם פרק ארבע יפורסם בקרוב

מצטער על העיכוב.. בגלל שיצא ארוך מדי אני חתכתי את הפרק לשני חלקים.

פרק 4-חלק א'-עין האופל
בקי נלחצה מאוד מהמשימה העומדת לבוא, אך מבחוץ היה נראה שהיא שומרת על קור רוח. האיש בגלימה השחורה הקיש באצבעותיו והופיעו שתי כוסות זכוכית, אחת מלאה בנוזל ירוק כמעט עד סוף הכוס והשניה בנוזל כחול. "על הגג של בית החולים שוכבת נערה, לורה, שגוססת ברגעים אלו ממש. היא חולה במחלה כרונית שתאמיני לי, את מעדיפה שלא אפרט עליה. אני אגלה לך שלורה יקרת ערך להמשך היציבות בעולמנו, לכן חשוב מאוד שלא תפשלי."
"מה אני אמורה לעשות?" שאלה בקי בזמן שקיבלה את הכוסות לידיה. היא לא ידעה אם להאמין למה שיוצא לאדם מהפה. ידוע שבתחרות 'מלך הכח' יש אבדות וקורבנות, אבל משימה שלמה שחייו של אדם תלויים על כתיפך, זה מוגזם.
"את צריכה להגיע לגג ולתת לנערה לשתות קודם את הנוזל הירוק ואז את הנוזל הכחול. אם היא תשתה את הכחול קודם, היא תמות. אם היא לא תשתה את כל כמות הנוזל שנמצאת בכוסות, את יכולה להפרד ממנה לשלום גם כן." הבעתו של האיש בגלימה השחורה נשארה אדישה לאורך כל הזמן. "יש לך רבע שעה למשימה. אם לורה לא תסיים לשתות הכל עד אז, את כבר יודעת מה יקרה."
"אני לא יכולה לקבל את כל האחריות הזאת!" התפרצה בקי. האיש בגלימה השחורה נשאר עם הבעתו האדישה.
"תצטרכי גם לעבור כמה מכשולים בדרך, בהצלחה." אמר האדם, הקיש באצבעותיו ונעלם. מול בקי הופיע שעון באויר שספר אחורה את הזמן. נשארו ארבע עשרה דקות וחמישים ושמונה שניות.
"את חייבת לקחת את עצמך בידיים, בקי. החיים של לורה בידיים שלך." מג ניסתה לעודד.
"אני לא מסוגלת. מה יקרה אם אכשל? מה יקרה אם לורה תמות? היציבות של עולמנו! מה אם העולם..."
"מה אם, מה אם, מה אם..." התפרצה מג. "אני לא יודעת מה יקרה אם ככה וככה, אבל אני בטוחה שאם רק תהרהרי פה ולא תעשי כלום אז בטוח תכשלי במשימה ולורה תמות."
"אני פשוט מפחדת." הגיבה בקי בשקט.
"אני מבינה, אבל את צריכה לדעת שאם תהיי 'מלכת הכח' אז חיי כל העולם יהיו על הכתפיים שלך ואת תהיי חייבת לפעול." בקי ידעה שמג צודקת, היא הסתכלה על השעון וראתה שנותרו ארבע עשרה וחצי דקות.
"אני מוכנה." שכנעה את עצמה בקי והסתכלה לכיוון הגג של הבית חולים. בקי החזיקה את הכוסות בצורה הכי יציבה שהצליחה והתחילה לעוף לכיוון הגג. כבר במטר הראשון שניסתה לעלות כמעט ושפכה את כל הנוזל הירוק. "בקי תעצרי!" פקדה מג. בקי חזרה לקרקע ומג המשיכה: "כישורי התעופה שלך זקוקים לעוד עבודה, זה מסוכן כרגע. תגיעי לגג דרך המעלית, יש לנו עוד מספיק זמן." בקי הסכימה ובדיוק כשעמדה להכנס לבית החולים שמעה מאחוריה קול מוכר שקורא לה. בקי הסתובבה, אלה היו הוריה.
"כל כך דאגנו כששמענו שהתעלפת!" קראה אמה בהתרגשות.
"טוב לראות שאת בסדר." חייך אל בקי אביה. אמה לא נראתה מרוצה.
"היא לא בסדר עד שהרופאים לא אומרים שהיא בסדר." נזפה אמה באביה.
"אמא, אני בסדר גמור. באמת. אבל עכשיו אני במשימה ואני חייבת להשלים אותה." השעון כבר הראה אחת עשרה דקות.
אמה התחילה להגיב: "בקי, אני לא מוכנה ש..." בקי נכנסה בריצה לבית חולים. "בקי! בקי מלינדה גורדון, תחזרי הנה מיד!!" היא צעקה, אך המעלית כבר הגיעה ובקי ביחד עם ילד נוסף נכנסו לתוכה. הגג היה הקומה העשירית והילד לחץ על הכפתור לקומה השמינית.
"למה יש שעון לידך?" שאל הילד את בקי בזמן שהמעלית כבר עברה את הקומה השניה. בקי הסתכלה על השעון וראתה שנותרו שמונה דקות וארבעים ושתיים שניות. היא עמדה לענות לילד כשפתאום המעלית נעצרה והאור נכבה. מהעצירה המפתיעה נשפך רב הנוזל הירוק על רצפת המעלית.
"לא! נכשלתי במשימה!" התלוננה בקי כששמה לב לנוזל שנשפך. היה חושך מוחלט במעלית אבל היה ניתן לראות את הנוזלים שזהרו בחושך ואת השעון שהמשיך לספור לאחור.
"את באמצע משימה?" שאל הילד בהתפלאות.
"כרגע, אני חושבת שנכשלתי בה. אני זקוקה שכל הנוזל ישאר בכוס ורובו נשפך על הרצפה כפי שאתה רואה. אני חייבת לתת ללורה לשתות הכל כדי שלא תמות." הילד הסתכל לכיוון הרצפה וראה את הנוזל הזוהר. "ובנוסף לזה, עכשיו גם המעלית נתקעה."
"את מתייאשת מהר מדי." ניסתה מג לעודד את בקי. "בעזרת הטלקניזס שלך את יכולה להחזיר את הנוזל לכוס." בקי ביקשה מהילד שיחזיק את אחת הכוסות. הילד הסכים ובקי הזיזה את היד שלה כדי להחזיר את הנוזל לכוס. בניסיון הראשון היא לא הצליחה להזיז את כל הנוזל, אבל בקי לא הסכימה להתייאש. אחרי כמה ניסיונות הצליחה בקי להשיב את כל הנוזל חזרה לכוס. השעון הראה שנותרו ארבע דקות ושלושים וחמש שניות.
'מה לגבי המעלית התקועה?' חשבה בקי לעצמה ומג ישר הגיבה:
"תעזרי בילד." בקי לא הבינה למה מג התכוונה.
"אני חייבת להגיע לגג לפני שהזמן יגמר. איך אני אצא מהמעלית הזאת?!?" בקי התחילה להלחץ.
"אני אולי אוכל לעזור. בעצם לא." התחרט הילד.
"למה לא? על מה חשבת?" במהרה הגיבה בקי.
"גם אני נרשמתי לתחרות, וקיבלתי כח השתגרות." בקי העלתה חיוך. "אבל אני לא שולט בכח טוב, אני בקושי מצליח לשגר את עצמי מקצה אחד של חדר לקצה השני, גם אז הנחיתה שלי גרועה. את רוצה שאני אשגר אותי ואותך עד הגג ושהנחיתה תהיה מושלמת כדי שהנוזלים לא ישפכו. אני לא מסוגל לזה."
"איך קוראים לך ילד?" פנתה אליו בקי.
"ביל, השם הוא ביל." הוא ענה בקול קצת חושש.
"ביל, אתה חייב לעזור לי. אחרת לורה תמות." ביל לא קלט לגמרי אבל הבין את החשיבות של המעשה. הוא החזיק בבקי ונשם נשימה עמוקה.
"על החיים ועל המוות." אמר ושיגר את עצמו ואת בקי. ביל הופיע על גג בית החולים בצורה מושלמת. "יופי, הצלחתי!" הוא התחיל לקפץ כשפתאום קלט שבקי לא לידו. "בקי?"
"אני כאן!" נשמע קולה של בקי מהרצפה. ביל הסתכל לכיוון הרצפה וראה שחצי מגופה של בקי נמצא בגג ואילו החצי השני של בקי תקוע מתחת לרצפת הגג.
"אני אתקן את זה." אמר במבוכה והתקרב לבקי כדי לשגר אותה.
"אתה לא." נשמע קול של אדם זר וכדור כחול פגע בביל שנהדף כמה מטרים לאחור. ביל ובקי הסתכלו לכיוון הקול וראו אדם צעיר, בגילה של בקי. שיערו היה שחור בצורת קוצים ופניו נראו מאיימות. גופו נראה חטוב והתלבושת שלו הייתה שחורה עם סמל אדום בצד שמאל של החזה.
"זה הסמל של עין האופל." נבהל ביל. עין האופל מסמנת אנשים חזקים הנמצאים בארגון שמטרתו לשעבד את כל מי שלא כלול בארגון. הם חלק גדול מכח הרשע המנסה להשתלט על העולם.
"הילדה הזאת מסכנת את קיומו של הארגון שלי." אמר האדם והחל להתקרב לנערה ששכבה חסרת אונים על הגג.
"הצי.. הצ... הצילו..." קולה של לורה היה חלש. השעון הראה שתי דקות.
"את חייבת לפעול!" פקדה מג על בקי אבל בקי לא ידעה מה לעשות.
"אני לא אתן לך!" אמר ביל באומץ.
"לא תוכל לעצור אותי!" השיב האדם ושלח עוד כדור כחול לכיוונו. ביל השתגר ובכך התחמק מהכדור. ביל הופיע ליד בקי, אחז בה והשתגר שוב. "איפה אתה, סמרטוט?"ביל ובקי הופיעו על הגג במקום בו האדם לא יכול לראות אותם.
"תעבדי מהר!" הוא קרץ לבקי והשתגר ליד האדם. "נסה לתפוס אותי!" ביל החל לעוף והאדם החל לעוף אחריו. בקי ניצלה את ההזדמנות והגיעה ללורה עם שתי הכוסות המלאות.
"תעז..רי ל..לי. בב..בקשה." התקשתה לורה לדבר. השעון הראה עוד עשרים ושלוש שניות.
"תשתי, זה ירפא אותך." אמרה בקי ללורה ועזרה לה לשתות את הנוזל הירוק. לורה התחילה לצעוק מכאבים, נראה שהנוזל הירוק גרם לכאבים איומים. "תשתי את זה וזהו." אמרה בקי והגישה את הנוזל הכחול. לורה המשיכה לצעוק וסירבה לקחת את הנוזל הכחול. "תסמכי עלי." בקי הסתכלה ללורה בעיניים. לורה נראתה סובלת אבל החלה לשתות את הנוזל הכחול. השעון הראה שנותרו חמש שניות. לורה סיימה לשתות הכל. השעון נעלם כשנשארו עוד שלוש שניות. בקי חשה הקלה. "איך את מרגישה?" שאלה בקי ששמה לב שלורה נראית יותר רגועה.
"יותר.. יותר טוב." השיבה לורה עדיין בקושי מסויים ואיבדה הכרה.
"תתרחקי מהנערה!" בקי הסתובבה וראתה את האדם עם סמל עין האופל אוחז בביל. "איזה פנים יפות." הוא החמיא לבקי. "הרשי לי להציג את עצמי, אני קונר. עכשיו, אם את רוצה שארחם על חייו של הילד פה אז תתרחקי מהנערה. חבל שפנים יפות כמו שלך יצטרכו להשתתף במאבק." הוא חייך אל בקי. בקי נרתעה מהחיוך שלו.

סיפור יפה מאוד , אהבתי את סגנון הכתיבה שלך ,קראתי את שני הפרקים הראשונים וזה מרגיש לי קצת
כאילו דחסת 4-5 פרקים ועלילות רבות בתוך שני פרקים קצרים .

אל תמהר עם הסיפור ,קח את הזמן ותהנה מהכתיבה.
כל הכבוד

וואו סיפור מדהים!
מחכה לפרק הבא

תודה רבה! עוד תגובות לפני פרסום הפרק הבא

תודה

עוד תגובות בבקשה!