נושא: פוקימון האי גלפגוס

פוקימון איי גלפגוס

תקציר:
הסיפור מספר על משעם של כ20 מאמנים שהגיעו לאי חדש שנמצאו בו זנים חדשים של פוקימונים, באי הזה מתחיל לצוף העבר שלהם, העתיד שלהם, והסוד הגדול שאותו המדענים מנסים להסתיר מכולם.
במרכז העלילה עומד עומרי ילד כבן 11, הוא הוא מקבל את הפוקימון שלו באי עצמו ונאצל להתמודד עם מאמנים חזקים ובעיקר אגואיסטים ורעים שמנסים להפיל אותו, הוא פוגש באי מאמן שזכה בליגה אחת, מאמנת שאבא שלה היה מנהיג של צוות רע מאוד שהרס את העולם, ועוד ילד שהוא בנו של אחד המדענים שיודע את הסוד הגדול של האי, ולמה בעצם נשלחו עליו רק מספר מצומצם של מאמנים.

כמה מילים:
טוב הסיפור הזה יפעל בשיתוף עם פרויקט שאני עושה בציור ממוחשב, ואני מקווה שזה יצליח, אני עוד בונה את עלילת הסיפור, אבל מבטיח לכם שיהיה מעניין, העיקר שאתם תהנו.
אם אתם רוצים לעזור בפרויקט הזה שבין הפורום קבלו קישור לנושא שבציור ממוחשב ובואו לתרום מהדמיון שלכם!
http://forum.pokemons.co.il/showthread.php?t=36809

כמה מילים על הפרק:
לפני כל פרק אני אכתוב כמה מילים עליו, בפרק הראשון החלטתי שלא להתמקד בדמות הראשית כי אם הייתי עושה את זה לא הייתי בונה מתח, החלטתי לתת לכם קצת רקע על אחת הדמויות שישפיעו הרבה על הסיפור אבל לא יגיעו לדרגת דמות ראשית.

פרק 1: הספינה עוגנת
צפירת הספינה נשמע שוב ושוב, ועשן חזק יצע מהערובה של הספינה, כעשרים מאמנים עמדו על הסיפון מביטים אל האי גלפגוס, שהולך ומתקרב עליהם לאט לאט.
המאמנים בני העשרה שמעו על האי הזה רק אתמול בחדשות אחרי שמדענים כבר ביקרו בו, בדקו אותו, ולא מצאו סכנה, אלפי מאמנים רצו להרשמה להפלגה הראשונה לאי, אבל רק עשרים מביניהם היו מספיק מהירים.
הספינה הלכה ותהקרבה אל האי שלא נראה כל כך רחוק, אבל נותרה עוד שעת הפלגה אחת עד להגעת הספינה אל האי ועגינה בו.
בחדר האוכל ישב לו טום הנס, נער צעיר כבן שש עשרה , למרות מידות גופו הקטנות הוא זלל במהירות את כל האוכל שהיה על חמשת הצלחות שהיו מפוזרות על השולחן, הוא ניגב בכל פעם את מעילו הירוק כאשר טיפה קטנה של קטשופ נפלה על המעיל.
לא חלף הרבה זמן וכל הצלחות היו רייקות, טום סידר במהירות את כובע הצמר הירוק שהיה על ראשו והסתיר את שערותיו החומות וקם מהכיסא במהירות. נראה שהוא לא מתרגש מהאי, הריי הוא זכה בליגת ג'וטו השנה, אבל למרות שזכה בליגה, החליט לא להמשיך עם הפוקימונים שלו משם ושם את כולם אצל הפרופסור, רק את אחד מהם הוא השאיר אצלו.
כאשר הוא עובר במסדרון המוביל ליציאה אל הסיפון ראה עוד ילדים בגילו, גם הם באו לאי, נראה שכל מי שנרשם בהרשמה המהירה באתר כבר התחבר לילדים האחרים שבאו, אבל רק טום נראה שונה מכולם, כאילו לא קשור בכלל אל הילדים האלה שכל פעם שחלף לידם הם הביטו בו כאילו היה סוג של אל.

~ שבוע לפני ההפלגה ~

"זה שלב הגמר הגדול של הליגה, לכל מאמן נשאר רק פוקימון אחד, הקרב הזה היה מפתיע, הוא היה קשה, אבל עוד מעט נדע סוף סוף מי יהיה האלוף של ליגת ג'וטו טום הנס או מירה לין " אמר המנחה שקריין בעמדת השידור, נראה שהוא אפילו בלחץ במתרחש בזירה שעייתה עשויה סלעים גדולים וחומים. בצד הימני של הזירה עמד טום, הוא אחד בפוקדור האחרון שנשאר לו, הוא אחז בו קרוב לפניו ועצם עיניים כאילו התפלל, ואז כעבור כמה דקות זרק אותו לגובה, הפוקדור הסתובב כמה שניות באוויר ואז נפתח, ממנו יצא אור אדום שתוך כמה שניות קיבל צורה, מן הפוקדור יצא פוקימון דמוי סמור, על גופו היו שני צבעים, בחלק התחתון צהוב ובחלק העליון של גופו כחול כהה. נראה שבכל פעם שהוא צווח צווחת זעם להבות חזקות יצאו מזנבו ומהאזור שבין אוזניו, הוא נראה פוקימון חזק.
מירה עמדה בצד השמאלי של הזירה , היא הביטה על הפוקימון של טום והחיוך עלה על פניה, היא הביטה בפוקימון שלה שהייתה דמויית פרה, בעלת מבנה גוף רחב וצבעו ורוד שחור. מירה מחאה כף מרוב שמחה והשמלה הוורודה שהיא לבשה זזה מצד לצד, ושערה בלונדיני נע מצד לצד כאשר חיוך של ביטחון על פניה.
"קדימה מילטאנק תיקפי ברמיסה" אמרה מירה ולפתע המילטנק שלה למרות כל משקל גופה החלה לרוץ במהירות לכיוון קווילבה שלא זז ממקומו.
"קדימה קווילבה תקוף במתקפה מהירה ואז בלהביור" אמר טום, קווילבה המתין עוד כמה שניות ואז לפתע מילטנק קפצה לגובה ועמדה לפגוע בקווילבה עם מתקפת הרמיסה אבל לפתע קווילבה תקף במתקפה מהירה וחמק מהרמיסה, מילטנק נכנס בחוזקה באדמה ונופצה את הסלעים שהיו וגרמה לעפר האבנים לעוף אל הצדדים, קווילבה רץ במהירות כאשר הוא מאחוריה ואז הוא תקף אותה בלהביור, להבות חזקות עפו מהפה שלו לכיוונה של מילטנק המופתעת ופגעו ישר בפניה, ליטנק החלה לצווח מרוב בהלה וכאב.
"עכשיו קווילבה תקוף את מילטנק בכל הכוח בגלגל להבה" אמר טום שנראה שהביטחון חזר עליו, קווילבה התחיל לרוץ במהירות לכיוונה של מילטנק שוב ואז קפץ לגובה ואז החלה להקיף אותו ונוצר מן גלגל אש ענקי שהחל לרדת במהירות לכיוונה של מילטנק שלא נראתה מופתעת. גלגל הלבה התקרב במהירות , מילטנק הביטה על על הגלגל ומבט זועם עלה על פניה ואז לפתע היא קפצה לכיוון גלגל הלהבה ותקפה בחבטת זאן בכל הכוח, גלגל הלהבה התפוצץ והלהבות עפו ממנו לכל הצדדים אבל אפילו לו ניצוץ אחד פגע במילטנק, תוך שניות הלהבות נעלמו וקווילבה שהיה בתוך גלגל הלבה עף על הריצפה וחטף מכה ריצנית, מילטנק נפלה על אחת האבנים והביטה בחיוך מרושע על קווילבה. טום הביט במתרחש ושוב הביטחון נעלם ממנו, לעומת זאת מירה נשארה עם ביטחון לאורך כל הקרב נראה שהיא עומדת לנצח.
"עכשיו מילטנק מכת גוף בכל הכוח " אמרה מירה והחייכה את הרחב שלה, היא ידעה שהיא הולכת סוף סוף לנצח בליגה. מילטנק החלה לרוץ במהירות לכיוונו של קווילבה ששכב פצוע על האדמה, מילטנק קופצה על קוולבה ונראתה כמו עטלף שמנסה לצוד את הטרף שלו, מילטנק פגעה בחוזקה בקווילבה וגרמה לאדמה לקרוס פנימה וגרמה לפיצוץ חזק של סלעים שמלא את כל הזירה בעשן ובעפר של סלעים.
טום הביט ומבט מבוהל עלה על פניו, השופט נראה מוכן להכריז על הזוכה בגמר של הליגה, העשן התפזר במהירות רבה, הקהל הביט על הזירה ונראה מתוח מתמיד, מילטנק עמדה על אחד הסלעים, ולא נראתה אפילו סריטה אחת על גופה , היא החלה ללכת לכיוונה של מירה. השופט החל להרים את הדגל שמכריז על הזוכה ואז לפתע נשמע פיצוץ חזק ופרץ אש ענקי יצא מהחור שנפער במרכז הזירה ובתוכו היה קווילבה. תוך שניות יצא מהבור בקפיצה קווילבה הוא נראה זועם מאוד, הלהבות שעל גופו היו גבוהות וגדולות, הם זהרו וככל שחלף הזמן הלהבות גדלו יותר ויותר.
ואז לפתע קווילבה החל לרוץ במהירות ולהבות הקיפו את גופו, קווילבה תקף שוב בגלגל להבה אבל הפעם זה היה גלגל ענקי, גודל כזה לא נראה אף פעם, נראה כאילו לקווילבה יש יכולת מיוחדת של להט.
"מילטנק תיקפי מהר בכדור ג'יירו" אמרה מירה בלחץ רב, מילטנק החלה להסתובב במהירות ולהתקרב במהירות אל גלגל הלבה של קווילבה, הקרב הגיעה לשלב הכי מותח, השניים התקרבו זה לזה במהירות ונראה שככל שהם מתקרבים זה לזה האנרגיה שלהם מתאצמת, לפתע נשמעת צפירה חזקה, לפתע טום התעורר כאשר הוא ישב אל אחד הספסלים שעל הסיפון, הזיכרון הזה הידהד בראשו ונראה שלא רגע הניצחון הוא זה שמעניין אותו, אלה רק הרגע הזה בקרב, הרגע שגרם לו להרגיש חסר שליטה במה שקורה שם. הצפירה המוזרה נשמע שוב, זו הצפירה של הספינה שאומרת שהספינה הגיעה סוף סוף לחוף של האי גלפגוס.
כל המאמנים מסתדרים בשורה כדי לרדת במהירות מהספינה אל האי, טום קם במהירות מהספסל והביט לכיוון המזח, טום מתקדם במהירות ולפתע רואה על המזח שלושה פרופסורים, הם מציידים את המאמנים בפוקדורים ובפוקדע, טום לא מתלהב מזה, נראה שהוא דווקא קצת עצוב, אבל האי זה המקום היחיד שהוא ילך ללכת עליו כדי לברוח.

~ מחוז סינו, יום לפני ההפלגה ~

טום היה במעבדתו של הפרופסור, הוא הניח על השולחן מהברזל את כל הפוקדורים של הפוקימונים שתפס במחוז ג'וטו מלבד פוקדור אחד שאותו טום הכניס לכיס שלו. הפרופסור ירד במדרגות מהעץ לכיוונו של טום, הפרופסור היה אדם מבוגר בעל שער קצר ולבן, ועל פניו היה שפם, הוא לבש חלוק מעבדה ונראה מאוד שמח כאשר ראה את טום.
"מה שלומך טום, איך זה להיות אלוף ליגת ג'וטו החדש?" שאל הפרופסור כאשר חיוך של גאווה על פניו, טום לא נראה כזה שמח, משהו הטריד אותו.
"אני לא נצחתי בצורה הוגנת בליגה, לא הגיעה לי לנצח בליגה" אמר טום והביט לכיוון הריצפה כאשר דמעת עצב ירדה מפניו.
"מה!? איך יכולתה בדיוק לרמות" אמר הפרופסור שמבט מבוהל על פניו, נראה שהוא בעצמו לא מבין למה טום מתכוון, הפרופסור הביט בפוקדורים ולפתע מבט מבוהל עלה על פניו "איפה הפוקדור של קווילבה?" שאל הפרופסור בזעם, כאילו ידע שמשהו לא בסדר.
"אתמול אחרי הליגה שחיכיתי להסעה שחררתי את קווילבה ואז שברתי את הפוקדור שלו" אמר טום, לא נראתה אפילו טיפת חרטה על מעשיו נראה שמשהו אחר מטריד אותו.
"אתה עשיתה מה? מה עובר עליך, אתה לא מבין שאתה עושה שטויות, זו לא הייתה רמאות, זו הייתה דרך הוגנת איך שנצחתה, תפסיק לדבר שטויות." אמר הפרופסור בכעס רב כאילו הוא בעצמו הבין את מקור הבעיה.
"תפסיק כבר, הכל באשמתך. זהו מחר אתה לא הולך לראות אותי פה יותר, מה חשבתה שאני הולך עכשיו לראות אותך יום אחרי יום, אתה הרסתה את החיים שלי, מחר אני עוזב את המקום הזה ואתה לא תראה אותי בחיים, לא אתה ולא אף אחד" צעק בזעם טום ואז לפתע החל לרוץ במהירות לכיוון דלת היציאה מהבית של הפרופסור ופתח את הדלת ויצא החוצה בריצה, הפרופסור רץ אחריו עד לדלת הכניסה ושם הוא נעצר, הפרופסור נראה עצני, לפתע נראה שמשהו אפילו אותו החל להטריד.

פורסם במקור על ידי Ilan

אהבתי את הפרק אחלה כתיבה אבל שים לב לשגיאות הקלדה "עייתה" כתבת באיזה חלק

אחלה עלילה אבל 20 מאמנים? אתה חושב שתוכל להיסתדר עם זה?

לא כל המאמנים יהיו בסיפור כדמויות מרכזיות חלקן יהיו משניות בחלקן יתמקדו לפרק אחד, אתה כבר תבין איך שהסיפור בנוי בפרק השלישי ככה, בסיפור יהיו גם מאמנים מהאנימה, יותר נכון מאמן ספציפי שהחלטתי להתעלל בדמות שלו קצת

ואו, זה היה קרב שלא קראתי הרבה זמן.
אתה כותב בצורה יפה, נתת לי לדמיין בדיוק את הדמויות.
את טום, את מריה...ואו, מאז הסיפור של ארווין לא יצא לי לדמיין ככה את הכתוב.
חוץ משגיאות כתיב קטנות, ממתי מילוטיק דומה לפרה חח? דרך אגב, אני ממליץ לך לא להישתמש רק בתיאור הפוקימון, אלא גם בשם עצמו.

בכללי, כל הכבוד, אבל אני הייתי מחלק אותו לחלקים.

לא, לא התבלבלתי, חשבתי שראיתי שם מילוטיק.

כמה מילים על הפרק:
מהפרק הזה אתם תתחילו לראות את הפוקימונים החדשים שהם חלק מהפרויקט שפתחתי בציור ממוחשב להכנת הרעיונות שלכם, בפרק הזה מתחילה לפרשה שהפרק הזה יהיה הסבר מורחב עליה והיא תשפיעה מאוד פרקים הראשונים, בפרק הבא אתם תבינו חלק ממנה

פרק 2: השומרים בכניסה
צפירת העוניה נשמעה שוב ושוב, ותור של מאמנים צערים התקבץ באזור של הגשר שדרכו יורדים אל המזרח, כולם התרגשו, כולם נראו שמחים במיוחד על זה שהם הראשונים שמגיעים אל האי.
בראש התור עמד נער צעיר, הוא היה הכי קטן מהמאמנים בספינה, שמו היה עומרי, הוא ניקה במהירות את כל האבק שהיה על החלוצה השחורה שלו ועל הג'ינס שלו, הריי הוא ישן כל הלילה בתא האחרון בספינה, את התא הזה לא ניקו כבר כמה שנים טובות. השמש זהרה באותו היום וגם שערו החום של עומרי, החיוך שעלה על הפניו בתחילת היום לא ירד.
עומרי ירד מהספינה במהירות לכיוון שלושת הפורפסורים שחיכו למאמנים, כל פרופסור היה מבוגר יותר מהשני, וגם טיפה שמן יותר מהשני, לכל אחד מהפרופסורים היה גם צבע שיער אחר, עומרי עבר בין הפרופסורים שהביאו לו חמישה פוקדורים ופוקדע אחד, לפתע עומרי נעצר ליד הפרופסור האחרון, שהיה המבוגר מכולם והשמן מכולם, לא היה לו כבר שיער, רק זקן ארוך, והיו היה הנמוך מבין כולם.
"תגיד, אמרתם שתביאו לי פוקימון התחלתי, אתם לא זוכרים שברתם עם אמא שלי בטלפון?" שאל עומרי שפתאום החיוך שלו ירד וגם כל ההתרגשות.
"או נכון!!" אמר הפרופסור בבהלה והתחיל להזיז את הידיים שלו בין כל הכיסים שהיו לו על הבגדים, לפתע מבט חמוץ עלה על פניו.
"אוי אני ממש מצטער זה לא אצלי פה, אבל זה נמצא בטירת מארקס, אני אביא לך אותו כשנגיעה לשם, עכשיו תיגש לאוטובוס שנמצא שם, הוא כבר יקח אותך ואת כולם לטירה" אמר הפרופסור, עומרי הרקין את ראשו וניגש אל האוטובוס שלא היה רחוק, צבעו של האוטובוס היה ירוק חלודה, בגלל שהוא היה ישן מאוד, עומרי התקדם עד שהגיעה לדלת הכניסה שכאשר עומרי הגיעה עליה נפתחה כאשר היא משמיעה רעש של חריקה חזרה מאוד שנשמעה מאוד מפחידה, עומרי נכנס אל האוטובוס וישב על אחד מהכיסאות הראשונים שהיו, וכאשר ישב עליו הכיסא השמיעה רעש של קפיצים חלושים שחרקו כאשר נפגשו עם עוד סוג של מתכת.
לאט לאט אל האוטובוס נכנסו עוד מאמנים, אחד המאמנים שנכס היה טום הכנס, הוא התיישב בכיסא האחרון, ונראה שהוא עדיין מוטרד וכועס , הוא שלף מן הכיס שלו את האייפון הכחול שלו, ולקח את האוזניות והכניס לאוזניו, נראה שהוא לא רוצה לשמוע את האחרים, אל האוטובוס נכנס עוד מאמן, היה לו שיער קוצני בצבע שחור והוא לבש על ראשו כובע ליגה רשמי ועל כתפו היה פוקימון דמוי עכבר בצבע צהוב עם שכל כל לחי שלו היה מן עיגול עדום ועל קצה האוזניים שלו היה מן צבע שחור., הוא הכניס את ידיו לתוך הכיסים שהיו בסווצ'ר בצבעי כחול ולבן שהוא לבש, כאשר הוא הלך נראה שהוא התקשה קצת לזוז לעם הג'ינס הכחול שלו, הוא התקרב אל הכיסא האחרון שבו ישב טום, ואז הוא התחיל לדבר, אבל טום לא שמע אותו בגלל שהוא האזין למוזיקה, טום הוריד במהירות את האוזניות.
"היי שלום לך, אני אש מהעיר בפלאט וזה פיקאצ'ו שלי, תגיד אני יכול לשבת לידך, אני כבר מכיר אותך אתה הזוכה של ליגת ג'וטו" אמר אש וחיוך מוזר וטיפה ילדותי עלה על פניו
"תגיד ילד מה אתה רוצה ממני, לך תחפש לך עוד ילד בגיל שלך, אני ממליץ לך להתחיל להתרחק" אמר טום בזעם, החיוך שיהיה על פניו של אש נעלם והוא התחיל להתרחק והלך לשבת מקדימה.
האוטובוס התחיל לנסוע, הוא לא נסע מהר, ולאורך כל הדרך כל מי שישב באוטובוס הרגיש את העליות והירידות, את הדרך שלא הייתה סלולה אלה עושיה כולה מאבנים שגרמו לאוטובס לקפוץ כל הזמן, מאמנים רבים שניסו לישון באוטובוס לא הצליחו בגלל שלא היה נוח. האוטובוס נסע בתוך מן יער, שנראו בו כל מני פוקימונים שאף אחד המאמנים לא ראה בחיים, המאמנים נראו מאוד מתרגשים מכל הפוקימונים האלה, טום לא התרגש רוב הנסיעה הוא האזין למוסיקה שלו, אחרי חצי שעה האוטובוס נעצר, עומרי הביט מהחלון של האוטובוס וראה טירה ענקית, אחת שרואים רק בסרטים, דלתות האוטובוס נפתחו והוא היה הראשון שיצא מן האוטובוס, ביציאה עמדה אישה יפיפייה שלבשה חולצה סגולה וחצאית צהובה, היא נראתה מאוד צעירה, והיה לה שיער חום ועליו סרט ורוד, הדבר שהיה הכי מיוחד אצלה היה העיניים הכחולות שלה. כל הילדים יצאו מן האוטובוס וטום האחרון שבהם, כולם נעצרו כאשר ראו את אותה אישה.
"שלום לכל המאמנים, אני טיפני, אני ביתו של פרופסור אנדרו, אני בת שמנה עשרה, אני אסביר לכם קצת על המקום שהולך להיות הבית שלכם באי הזה, ועל החוקים של האי הזה, עכשיו תבואו אחרי" אמרה טיפני והסתובבה לכיוון הטירה כאשר שערה החום והיפיפה עף לו ברוח. המאמנים התלחששו ונראה שכבר כולם התחברו, עומרי שהלך איתם לא הצליח לפתח קשרים איתם, אולי כי הם כבר יצאו למסע הפוקימונים והם כבר יודעים הכל על פוקימונים, והוא, אפילו את הפוקימון הראשון שלו עוד לא קיבל.
חבורת המאמנים המשיכה ללכת אחרי טיפני עד אשר הם הגיעו קרוב מאוד לכניסה של הטירה, בכניסה עמוד שני פוקימונים שאף מאמן עדיין לא ראה, הם היו אותו דבר, גורם היה בצבע אדום והם היו מאוד שריריים, אזור הרגליים שלהם היה שחור וגם החלק הזה בגוף שלהם היה שרירי, על בטנם הייתה מן שרשרת ואמצע שלה היה מן עיגול סגול שהבהב כל הזמן, וראשם היה בצבע שחור עם פס אדום באמצע, היו להם עיניים חשדניות כאלה, וכל אחד מהם אחז במוט מברזל , כאשר הם צולבים את מוטוט הברזל שלהם זו בזו ויוצרים מן איקס כזה שחוסם את הכניסה לטירה.
"אתם בטח לא מקירים את הפוקימון הזה, זה אייקי, עכשיו תשמעו עליו קצת מידע מהפוקדע" אמרה טיפני ושלפה את הפוקדע שהיה לה בכיס, לפוקדע היה צורה של אייפון, וברגע שהיא לחצה בפוקדע על כפתור הסריקה הפוקדע החל לדבר
"אייקי פוקימון המחבל הלוחם, המתקפות שלו תמיד מפתיעות את הריב והוא בעל כושר הישרדות רב, בדרך כלל מכין מקלות מכל ברזל שהוא רואה ומשתמש בהם להגנה על עצמו.
בעת קרב כאשר הוא מרגיש שהוא עומד להפסיק הוא משתמש במתקפה שרק הוא יכול להשתמש בה אחיזת פצצה, במתקפה זו אייקי אוחז בפוקימון היריב כמו מחבק אותו ומעביר את כל האנרגיה שלו לצמיד שסביב ביטנו וזה משחרר פיצוץ אנרגתי שגורם לשני הפוקימונים להפסיד בקרב וגורם לתיקו בדרך כלל.
לאורך הקרב אנרגיה רבה עוברת מתנועות השרירים של אייקי לצמיד ושם נשמר כוח גם למצב שהוא יגמר. למרות שאייקי נראה פוקימון לוחם בלבד יש לו מתקפות על חושיות רבות, רובן יוצאות מצמיד שמחובר לגופו." אמר הקול שיצא מן הפוקדע, המאמנים נראו מופתעים ומרותקים מהפוקימון החדש הזה. טיפני המשיכה ללכת והתקרבה אל הכניסה, לפתע האייקים הפסיקו לצלוב את הברזלים ונתנו לה להיכנס וגם לכולם, וכאשר כולם כבר נכנסו לתוך הטירה הם שוב צלבו את הברזלים, החדר שעליו נכנסו המאמנים היה חדר עצום שנראה כמו לובי של בית מול, הוא היה מלא ספות וכיסאות וכיבוד קל.
"אז כמו שהבנתם האייקים שפה הם בעצם השומרים, מהרגע שאתם נכנסים לטירה אתם לא תצאו ממנה, לפחות לא עד שהפרופסורים יחזרו, כרגע הם הלכו לעשות מחקר בהרים שבאי, אז הם יחזרו מחר, עד אז אתם יכולים להסתובב רק בטירה, מי שינסה לצאת החוצה האייקים לא יתנו לו, גם לא מומלץ לצאת מפה החוצה כי הפוקימונים באי הזה מאוד מאוד פיראיים. אז עכשיו תיגשו לחדר האוכל הוא בהמשך המסדרון ישר, האוכל כבר מחכה לכם וחבל שיתקרר" אמרה טיפני, כל המאמנים החלו ללכת במהירות לחדר האוכל, רק עומרי החל לרוץ אחרי טיפני.
"טיפני, טיפני!!" צעק עומרי לטיפני כדי שתעצור, טיפני נעצרה שניה לפני שהיא עלתה במדרגות והיא הביטה על עומרי במבט מוזר, כאילו לא הבינה מה הוא רוצה ממנה.
"תקשיבי אני צריך לקבל את הפוקימון הראשון שלי, ואחד הפורפסורים אמר שהוא השאיר את הפוקימון שלי בחדר שלו, והוא אמר שהוא יביא לי אותו כשנגיעה לפה, אבל הפרופסור לא פה, את תוכלי להביא לי את הפוקימון שלי?" שאל אותה עומרי כאשר ליבו החל לפעום בחוזקה מרוב התרגשות.
"מצטערת , אני לא יכולה לעשות דברים כאלה על דעת עצמי, אני גם לא יודעת איפה בדיוק הפקדור, עדיף שתחכה שהפרופסורים יחזרו ואז תקבל את הפוקימון שלך, תחכה עד מחר, עכשיו תיגש לאכול משהו, חבל שהאוכל שלך יתקרר" אמרה טיפני והחלה לעלות המדרגות, עורמי השפיל מבט לריצפה ונראה שהוא מבואס, הוא לא יחל יותר כבר לחכות, הוא החל ללכת לחדר האוכל, עובר בין הספרות שבלובי של הטירה, כאשר הוא נכנס לחדר האוכל הוא ראה מלא מלא שולחנות, כל המאמנים כמו מלאו אותם ואכלו, עומרי הסתובב בחדר האוכל וראה שיש מגשים מלאים כערות מלאות באכול, הוא ניגש לקח צלחת והלך למלאות אותה באוכל, נראה שהוא היה רעב מאוד, אחרי שהוא סיים למלאות את הצלחת הוא החל ללכת, הוא עבר בין כל השולחנות ונראה שבאף אחד מהם אין מקום פנוי, לפתע הוא שמע משהו קורא לו המשולחן האחרון.
"היי אתה, פה שב פה איתנו" אמר אותו קול, עומרי התקדם במהירות וראה שזה אש, הוא התיישב במהירות בשולחן לפני שזה יתחרט. בשולחן ישבה עוד נערה, היא הייתה מאוד שקטה, היא לבשה חולצה בצבע שחור לבן עם ג'ינס ארוך, היו לה שערות שחורות ארוכות והיא לבשה גם כפפות שחורות, היא אכלה את המרק שהיה בצלחת שלה בשקט, בקושי את רעש הלגימות של המרק שמעו. ובקצה השולחן ליד אותו אש היה פוקימון דמוי עכבר בצבע צהוב, היה לו זנב קפיצי מוזר כזה שבתחילתו היה צבע חום ובסופו צבע צהוב, הפוקימון הזה היה טיפה שמנמן אבל נוראה חמוד עם שתי העיגולים האדומים שהיו לו עם הלכיים והמבט השמח על הפנים שלו.
"היי אני אש, אני מהעיר פלאט, וזה פיקאצ'ו שלי, והיא סטלה, היא הגיעה ממחוז קנטו גם, היא לא מדברת הרבה, מי אתה?" שאל אש כאשר פיקצ'ו קפץ לפתע אל כתפו.
"אני עומרי, הגעתי ממחוז הוואן, המשפחה שלי לא במצב הכי טוב מבחינה כלכלית אז אמא שלי שלחה אותי לפה כדי שלפחות אני אהיה במקום בטוח שאולי ממנו יהיה לי עתיד טוב יותר" אמר עומרי
"תגיד יש לך פוקימונים?" שאל אש בסקרנות כאשר הוא מלטף את ראשו של פיקאצ'ו.
"לא עוד לא קיבלתי, הייתי אמור לקבל היום מהפרופסור כאן, אבל בגלל שאף פרופסור לא נמצא אני אקבל רק מחר את הפוקימון שלי" אמר עומרי ונראה טיפה מבואס.
"ראיתה שזוכה ליגת ג'וטו של השנה נמצא פה, זה ההוא שיושב שולחן הזה" אמר אש בהתרגשות והצביעה עליו, עומרי הביט וראה שבשולחן אחד ריק בקצה החדר ישב מאמן בעל מעיל ירוק, הוא נראה בעל מבט זועף בפניו כאשר זלל כל כך הרבה מן האוכל שהיה על השולחן שלו.
"הוא לא מתנהג היפה, רציתי לדבר איתו אבל הוא התעצבן עלי בלי שעשיתי לו בכלל משהו" אמר אש שנראה טיפה עצבני בגלל מה שקרה באותוה רגע שניסה לדבר עם טום.
הזמן חלף והמאמנים המשיכו לאכול, עד שדלת חדר האוכל נפתחה וטיפני נכנסה שוב, היופי שלה פשוט גרם לאנשים להפסיק לזוז, היה לה מראה מושלם כאילו היא הייתה סוג של אלה, היא עמדה באמצע חדר האוכל.
"אז אני מבינה שסיימתם לאכול, אז בואו אחרי אני רוצה להראות לכם את החדרים שלכם" אמרה טיפני וכל המאמנים והמאמנות קמו במהירות מהכיסאות והחלו ללכת אחריה, כולם עברו שוב דרך הלובי עד שהגיעו למדרגות שבהם הם עלו לקומה השניה, הקומה השניה הייתה סוג של מסדרון ארון מלא מלא דלתות.
"עכשיו תבואו אחד אחד ואני אביא לכם מפתח לחדר שלכם" אמרה טיפני, המאמנים הסתדרו בשורה ולקחו ממנה כל אחד מפתח , כעבור מספר דקות הגיעה גם הטור של עומרי, הוא חטף במהירות את המתפתח מהיד של טיפני והביט במספר שהיה כתוב עליו, המספר היה מספר עשרים ואחת, כניראה שזה מספר החדר, שלו, הוא התחיל לרוץ במהירות עבר בין כל הדלתות שעל כל דלתה הי כתוב מספר אחר, ולבסוף הגיעה לחדר שלו, הוא הכניס את המפתח אל החריץ שבדלת וסובב, הדלת נפתע כאשר היא משמיעה רעש של צירים ישנים, החדר היה דווקא מאוד גדול, לפחות בהשוואה לזה שהיה לעומרי בבית.
עומרי נכנס לחדר וסגר במהירות את הדלת, בחדר הייתה מיטה גדולה מעט עם מזרון שנראה נוח, היה גם חלון שהשקיף ליער, עומרי הביט החוצה וראה שהוא בדיוק מעל הכניסה לטירה, הכניסה שממנה הם נכנסו לטירה, בחדר גם היה ארון גדול, עומרי פתח את הארון וראה את התיק שלו, כניראה שטיפני כבר שמה את התיקים של כל אחד לחדר שלהם. עומרי קפץ על המיטה ונשכב על הכרית הנוכה, הוא הביט על התיקרה חשב על המשפחה שלו, על היום שעבר, על הפוקימון הראשון שהוא הולך לקבל מחר, השמש החלה לשקוע ועיניו של עומרי החלו להיסגר, הוא היה עייף מדי כדי לזוז או לקום.
רעש חזק נשמע מבחוץ עומרי התעורר בבהלה, לפתע הוא רע מערבולת מים ענקית מהחלון שנראה משהו מסתובב בה, הוא רץ במהירות לחלון, לפתע מערבולת המים התפוצצה ולפתע שני האייקים שהם השומרים נפלו ממנה החוצה ונראה שהם התעלפו, עומרי הביט מפוחד החוצה, הוא ראה מן דמות שחורה של בן אדם, היה קשה לזהות בגלל שהיה חשוך בחוץ, הוא ראה גם פוקימון גדול, הוא נחש שזה פוקימון מים בגלל המערבולת הגדולה, לפתע הדמות השחורה הזו החזירה את הפוקימון לפוקדור והחלה לרוץ במהירות אל תוך היער, עומרי חזק במהירות מיטה שלו, הוא נראה מופחד, הוא לא ידע מה לעשות, הוא בדק בפוקע שלו מה השעה ורעה שהשעה שלוש וחצי לפנות בוקר, הוא המשיך לחשוב עד שנירדם שוב.
קרני שמש ראשנות פגעו בפניו של עומרי, והוא פקח את עיניו, הכל נראה מוזר, זה היה חלום מה שהוא ראה בלילה, הוא ידע שזה היה מפחיד, עומרי לקח את הפוקדע שלו וראה שהשעה כבר שבע בבוקר, הוא קם מהמיטה וניגש אל הארון ולקח בגדים והחליף את הבגדים אשר הוא לבש אתמול, הוא יצא מהחדר במהירות לכיוון החדר האכול , הוא ירד במהירות במדרגות כאשר ראה את הפרצוץ המבוהל של המאמנים שכניראה דיברו על משהו בדרכם לחדר האוכל, עומרי נכנס עם כולם חדר האוכל וראה את טיפני ואת שולשת המאמנים שפניהם זועפות מאוד, כל המאמנים התיישבו, עומרי התיישב בשולחן עם אש ועם סטלה.
"אתמול בלילה התרחש פה משהו משהו שאסור לעשות, אחד המאמנים הוציא את הפוקימון שלו ששבר את דלת הכניסה וגם תקף את האייקים השומרים, אנחנו יודעים שזה אחד מפה. אני דרשתי ממכם בפירשו לא להתעסק עם השומרים, שברתם את המילה שלי, כרגע אנחנו עדיין לא יודעים מי זה, אבל ברגע שנגלה הוא יסולק מכאן על טיל, אנחנו לא יכולים לסכו אתם, הכי הזה הוא מקום מסוכן, ואתם צריכים ללמוד עליו ולחכות כדי שהפרופסור יתנו לכם אישור לצאת מפה, מה נעשה עכשיו" אמרה טיפני כאשר דמעה של כעס זלגה מפניה, נראה כאילו הפרופסורים איבדו בה אימון כאחת שצריכה לשמור על הילדים. הפרופסור הצעיר החל לנזוף במאמנים בכעס כאשר לפתע יד טפחה בכתפו של עומרי, עומרי הזיז את הראש הצידה וראה שזה הפרופסור המבוגר.
"בוא איתי בבקשה" הוא אמר כאשר חיוך של בוקר טוב על פניו, עומרי קם מהשולחן והחל ללכת אחרי הפרופסור לכיוון היציאה כאשר הוא רואה את אותו פרופסור צעיר נוזף במאמנים האחרים, נראה שעומרי הרגיש הקלה כי ידע שהוא יצא מרשמית החשודים כי אין לו פוקימון בכלל. הפרוספור ועומרי יוצאו החוצה אל הלובי, ולפתע הפרופסור נעצר, הוא התחיל לחטט בכיסים ואז לפתע שלף פוקדור אדום ויפיפה.
"הפוקימון הראשון שלך כמו שהבטחתי לך" אמר הפרופסור ונתן לעומרי את הפוקדור, עומרי לקח אותו באיטיות מהיד של הפרופסור, כל גופו רעד, הוא התרגש מאוד.
"למה אתה מחכה, קדימה תוציא את החבר החדש שלך" אמר הפרופסור, עומרי לא יכל לחקות, כל הגוף שלו רטט מרוב שמחה.
"פוקדור צא" אמר עומרי וזרק את הפוקדור לגובה, הפוקדור הסתובב כמה שניות באוויר ואז נפתח, והאור האדום שלו מילא את כל החדר.

פרק טוב התמונה בסוף זה האייקים?

פורסם במקור על ידי JARI95

פרק טוב התמונה בסוף זה האייקים?

כן!
הינה התמונה שלהם כמו שהכנתי במקור

פורסם במקור על ידי Ilan

פרק נחמד תגיד אתה מתכנן לגרום לאש להיראות נוב? כי אם תעשה זאת אתה פשוט גאון

אחלה פרק , אבל שים לב לשגיאות כתיב (שנובעות מהקלדה מהיר)

סך הכל סיפור ממש נחמד

אני מנסה להוציא את אש כמאמן טיפש יהיר ואחד הולך לסבול במיוחד בסדרה, אני הולך להראות לו מזה החיים האמיתיים